חיזוק על מעלת אמירת תהילים 

מתוך קונטרס “אמירת תהילים” של כ”ק הצדיק מיבנאל מוהרא”ש זי”ע.

רַבֵּנוּ זַ”ל אוֹמֵר (לְקוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב’, סִימָן עג): 

“מִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה, יִהְיֶה רָגִיל בַּאֲמִירַת תְּהִלִים, כִּי אֲמִירַת תְּהִלִים מְסַגֶּלֶת לִתְשׁוּבָה”

הֲרֵי כֻּלָּנוּ מִשְׁתּוֹקְקִים לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, אָנוּ רוֹצִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אָנוּ רוֹצִים לְהִכָּנֵס לִפְנֵי וְלִפְנִים לְתוֹךְ הַקְדֶשָׁה, אֲבָל אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים הֵיכָן וְאֵיךְ וְאֵימַת, אוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ”ל: יֵשׁ חֲמִשִׁים שַׁעֲרִי תְּשׁוּבָה, אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה כָּל אָדָם יָכוֹל לִזְכּוֹת לְהַשִׂיג בָּהֶם, וּלְהִכָּנֵס לְשָׁם, אַךְ שַׁעַר חֲמִשִׁים שֶׁהוּא הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שָׁם קָשֶׁה לְהִכָּנֵס. 

וּמַהִי מַשְׁמָעוּת אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שְׁעָרִים, שֶׁשָּׁם כֵּן יְכוֹלִים לְהִכָּנֵס, וּבְשַׁעַר הַחֲמִשִׁים קָשֶׁה לְהִכָּנֵס? אֶלָּא יָדוּעַ, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת הַבְּרִיאָה, בָּרָא אוֹתָהּ בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת: כֶּתֶר, חָכְמָה, בִּינָה, חֶסֶד, גְּבוּרָה, תִּפְאֶרֶת, נֶצַח, הוֹד, יְסוֹד, מַלְכוּת. 

הַשָּׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת: כֶּתֶר, חָכְמָה, בִּינָה זֶה הַמּחִין שֶׁל הָאָדָם, כָּתֶר זֶה הָרָצוֹן הֶחָזָק שֶׁיֵּשׁ לְכָל נְשָׁמָה לְהִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, כִּי כָל בַּר יִשְׂרָאֵל הוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מְמַּעַל, וּמִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד לְהִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְזֶה שַׁיָּךְ לְכָל בַּר יִשְׂרָאֵל, שֶׁיֵּשׁ לוֹ צִמָאוֹן אַדִּיר לְהִכָּלֵל בַּאֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן: מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת וְכוּ’ – זֶה חָכְמָה וּבִינָה. וְנִקְרָא: אַבָּא וְאִמָּא, הַמַּחִין. 

אָדָם חוֹשֵׁב, בָּזֶה מוֹלִיד מֹחִין, אֵיךְ יְכוֹלִים לְתַכֵּן אֶת הַמִּדּוֹת, וְלָכֵן כֶּתֶר זֶהוּ הָרָצוֹן, חָכְמָה וּבִינָה זֶה אַבָּא וְאִמָּא, זוֹ הַדַּעַת שֶׁל הָאָדָם, שֶׁמּוֹלִידָה בְּכָל פַּעַם מֹחִין חֲדָשִׁים, אֵיךְ לְהַשִׂיג אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאַחַר־כָּךְ צְרִיכִים אֶת הַמִּדּוֹת, שֶׁהֵן הַסְפִירוֹת: חֶסֶד, גְּבוּרָה, תִּפְאֶרֶת, נֶצַח, הוֹד, יְסוֹד, מַלְכוּת, שֶׁבַע סְפִירוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, שֶׁהֵן זְעִיר אַנְפִין וְנוּקְבָא; הַיְנוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מָסַר לָנוּ מִדּוֹת: מִדַּת הַחֶסֶד, מִדַּת הַגְּבוּרָה, מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת, מִדַּת הַנֶּצַח, מִדַּת הַהוֹד, מִדַּת הַיְסוֹד, מִדַּת הַמַּלְכוּת, כָּל סְפִירָה כְּלוּלָה מִשֶׁבַע, שֶׁבַע פְּעָמִים שֶׁבַע, הֲרֵי זֶה אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע; חֶסֶד יֵשׁ בּוֹ חֶסֶד שֶׁבַּחֶסֶד, גְּבוּרָה שֶׁבַּחֶסֶד, תִּפְאֶרֶת שֶׁבַּחֶסֶד, נֶצַח שֶׁבַּחֶסֶד, הוֹד שֶׁבַּחֶסֶד, יְסוֹד שֶׁבַּחֶסֶד, מַלְכוּת שֶׁבַּחֶסֶד, וְכֵן לְגַבֵּי גְּבוּרָה יֵשׁ חֶסֶד שֶׁבִּגְבוּרָה, גְּבוּרָה שֶׁבִּגְבוּרָה, תִּפְאֶרֶת שֶׁבִּגְבוּרָה וְכוּ’, וְכֵן הָלְאָה לְגַבֵּי הֶמְשֵׁךְ הַסְפִירוֹת, וַהֲרֵי זֶה אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע. אֵלּוּ הַמִּדּוֹת אָדָם יָכוֹל לַעֲבֹד עֲלֵיהֶן וּלְהַשִׂיגָן. אִם אָדָם עוֹבֵד עַל עַצְמוֹ, עַד שֶׁמַּגִיעַ לְמִדַּת הַחֶסֶד, אֲזַי הוּא נִכְלָל בִּסְפִירַת הַחֶסֶד. 


ממך כבר לא יצא שום דבר…

וְדָבָר זֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ יָכוֹל לְהַגִּיעַ, אִם רַק יִקַּח עַצְמוֹ בַּיָּדַיִם, וְיִשְׁבּוֹ אֶת רֹעַ לְבָבוֹ, הוּא יַעֲשֶׂה חֶסֶד עִם הַזוּלַת, יַעֲשֶׂה חֶסֶד עִם עַצְמוֹ, יַעֲשֶׂה חֶסֶד, כִּבְיָכוֹל, עִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. בְּתוֹךְ מִדַּת הַחֶסֶד יֵשׁ גְּבוּרָה שֶׁבַּחֶסֶד, תִּפְאֶרֶת שֶׁבַּחֶסֶד, נֶצַח שֶׁבַּחֶסֶד, הוֹד שֶׁבַּחֶסֶד וְכוּ’. אֲבָל צְרִיכִים לַעֲבֹד הַרְבֵּה, שֶׁיִּזְכֶּה לִקְנוֹת לְעַצְמוֹ מִדַּת הַחֶסֶד וְכֵן גְּבוּרָה, לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ. הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל הָאָדָם רוֹצֶה לִשְׁבּוֹ אוֹתוֹ, לְיָאֲשׁוֹ: “מִמְךָ כְּבָר לֹא יִהְיֶה שׁוּם דָּבָר” וְכַדּוֹמֶה, אֲזַי צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר עַל הַיֵּצֶר הָרָע הַזֶּה, וּלְהָשִׁיב לוֹ: “אַל תּאמַר לִי, יֵצֶר הָרָע, שֶׁמִּמֶּנִּי לֹא יִהְיֶה שׁוּם דָּבָר, אַל תּאמַר כָּךְ”. 

כִּי כְּבָר אָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (לְקוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב’, סִימָן עח): אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל; אֵין דָּבָר כָּזֶה לְהִתְיָאֵשׁ, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם חַי, יָכוֹל לְתַקֵן אֶת הָעֲבֵרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי עַל הַכֹּל מוֹעִילָה תְּשׁוּבָה. אֲבָל לָזֶה צְרִיכִים מִדַּת הַגְּבוּרָה, לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ הָרוֹצֶה לְשָׁבְרוֹ, וּלְהַחְדִּיר בּוֹ יֵאוּשׁ, שֶׁאֵין לוֹ כְּבָר שׁוּם תִּקְוָה. וְכֵן בִּגְבוּרָה בְּעַצְמָהּ יֵשׁ חֶסֶד שֶׁבִּגְבוּרָה, גְּבוּרָה שֶׁבִּגְבוּרָה וְכוּ’, וְזֶה כָּל אֶחָד צָרִיךְ לַעֲבֹד עַל עַצְמוֹ, לֹא לָתֵת שֶׁהַדִּינִים וְהַכַּעַס יִתְפַּשְׁטוּ עָלָיו…


לעשות רעש בשמים

וְכֵן סְפִירַת הַתִפְאֶרֶת הַיְנוּ, שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְהִתְפָּאֵר שֶׁנִּבְרָא מִזֶרַע יִשְׂרָאֵל, וִיחַיֶה אֶת עַצְמוֹ עִם כָּל נְקַדָּה וּנְקַדָּה קְטַנָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ; כִּי כְּשֶׁאָדָם נִמְצָא בְּזֶה הָעוֹלָם, אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה זוֹ מִצְוָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְתָאֵר אֶת גּדֶל הַזְכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, שֶׁמְקַיֵּם אֶת רְצוֹן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְכָל דָּבָר קָטָן שֶׁעוֹשֶׂה בַּעֲבוּרוֹ יִתְבָּרַךְ, עוֹשֶׂה רַעַשׁ גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם. אִם אָדָם הָיָה יוֹדֵעַ מַעֲלַת הַזוֹכֶה לְקַיָּם רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, הָיָה שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ עַל כָּל דָּבָר קָטָן שֶׁרַק עוֹשֶׂה בְּזֶה הָעוֹלָם בַּעֲבוּרוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל בְּנֵי־אָדָם מְזַלְזְלִים בָּזֶה, וְלָכֵן הֵם מִסְתּוֹבְבִים בְּיֵאוּשׁ וּבְמָרָה שְׁחוֹרָה. 

בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים חֲכָמִינוּ הַקְדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת נז): אֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ מְלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן; אָדָם רֵיק לְגַמְרֵי, וְנִדְמָה שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם, אִם רַק נִתְבּוֹנֵן בּוֹ הֵיטֵב, נִרְאֶה שֶׁהוּא מָלֵא מִצְווֹת כָּרִמּוֹן. וְזֶה לְגַבֵּי כָּל יְהוּדִי בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, אִם בִּרְצוֹנוֹ אוֹ שֶׁלֹא בִּרְצוֹנוֹ, כִּי כָל יְהוּדִי יֵשׁ לוֹ מְזוּזָה עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ, כָּל יְהוּדִי מָהוּל, כָּל יְהוּדִי מַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כָּל יְהוּדִי מָלֵא מִצְווֹת, וְזוֹ הַתִּפְאֶרֶת, הַפְּאֵר שֶׁל כָּל יְהוּדִי, אִם הָיִינוּ זוֹכִים לְהַרְגִישׁ מַעֲלַת הַמִּצְווֹת, הָיִינוּ שְׂמֵחִים כָּל הַיּוֹם. 

וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (לְקוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א’, סִימָן כד): אֲפִלּוּ אָדָם שֶׁנִּמְצָא בִּמְדוֹר הַקְלִפּוֹת, אִם הוּא שָׂמֵחַ בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, הוּא יָכוֹל לָצֵאת מִגַּשְׁמִיּוּת עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, וְלַעֲלוֹת אֶל עוֹלַם הַיְצִירָה, וּמֵעוֹלָם הַיְצִירָה לַעֲלוֹת לְעוֹלַם הַבְּרִיאָה, וּמֵעוֹלָם הַבְּרִיאָה לַעֲלוֹת עַד עוֹלָם הָאֲצִילוּת, וּלְהַשִׂיג רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּת, בִּבְחִינַת מָטֵי וְלֹא מָטֵי, זוֹ הַתִּפְאֶרֶת הַפְּאֵר וְהַיֹּפִי שֶׁל כָּל יְהוּדִי, וְלָכֵן עָלֵינוּ לֶאֱהֹב אֶת כָּל יְהוּדִי. 

וּכְשֶׁאָדָם זוֹכֶה לְנַצֵחַ אֶת הָרָע שֶׁנִּכְנַס בּוֹ, וְרוֹצֶה לְיָאֵשׁ אוֹתוֹ וּלְשָׁבְרוֹ – זוֹ מִדַּת הַנֶּצַח, אֲבָל גַּם בְּנֶצַח יֵשׁ חֶסֶד שֶׁבְּנֶצַח, גְבוּרָה שֶׁבְּנֶצַח, תִּפְאֶרֶת שֶׁבְּנֶצַח וְכוּ’, עִקַר הַנָּצָחוֹן לְנַצֵחַ אֶת הָרָע, לְנַצֵחַ אֶת הַחֹשֶׁךְ שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם, זֶה הַיֹּפִי וְהַפְּאֵר שֶׁל כָּל יְהוּדִי, שֶׁיָּכוֹל לְנַצֵחַ וּלְהַצְלִיחַ בַּחַיִּים, וְזוֹ סְפִירַת הַהוֹד, שֶׁאָדָם צָרִיךְ תָּמִיד לִרְאוֹת אֶת הַיֹּפִי שֶׁבַּחַיִּים, אֶת הַיֹּפִי שֶׁבְּכָל יְהוּדִי, וְגַם בָּזֶה יֵשׁ חֶסֶד שֶׁבְּהוֹד, גְבוּרָה שֶׁבְּהוֹד וְכוּ’, עַד הַמַּלְכוּת, שֶׁגַּם בָּזֶה יֵשׁ חֶסֶד שֶׁבְּמַלְכוּת, גְּבוּרָה שֶׁבְּמַלְכוּת וְכוּ’.


זה תלוי בנו!

נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שְׁעָרִים, שֶׁנִּקְרָאִים סְפִירוֹת, וְזֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ יָכוֹל לְהַשִׂיג, אִם רַק נִזְכֶּה לַעֲבֹד עַל עַצְמֵנוּ, לִשְׁבּוֹר אֶת הָרָע שֶׁלָּנוּ, וּלְחַפֵּשׂ אַחַר הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ. וְכֵן לִשְׁבּר אֶת הָעַצְבוּת וְהַמְרִירוּת וְהַדִּכָּאוֹן שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלֵינוּ, וְנִרְאֶה רַק אֶת הַיֹּפִי שֶׁבְּתוֹךְ הַבְּרִיאָה. 

וּמַסְבִּיר רַבֵּנוּ זַ”ל, שֶׁהַשֵּׁמוֹת הַקְדוֹשִׁים שֶׁל שִׁבְטֵי יָ”ה: רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי, יְהוּדָה, יִשָׂשכָר זְבוּלוּן, גָּד, אֲשֶׁר, דָּן, נַפְתָּלִי, יוֹסֵף, בִּנְיָמִין, יֵשׁ בָּהֶם אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע אוֹתִיּוֹת, אִם עַם יִשְׂרָאֵל מִתְאַחֲדִים יַחַד, שֶׁזֶּה כְּלַל שִׁבְטֵי יָ”ה, שֶׁכָּל שֶׁבֶט הָיָה לוֹ צֶבַע אַחֵר בְּדִגְלוֹ, וְהָיָה לוֹ שַׁעַר אַחֵר, שֶׁשָּׁם נִכְנְסָה תְּפִלָּתוֹ, כָּל שֵׁבֶט הָיְתָה לוֹ מִדָּה אַחֶרֶת, עִם כָּל זֹאת כָּל שְׁנֵים־עָשָׂר הַשְׁבָטִים שֶׁהֵם כְּלוּלִים מֵאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע אוֹתִיּוֹת, כֻּלָּם כְּלוּלִים בְּיַעֲקֹב, אִם הָיְתָה אַחְדּוּת בְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, עַל אַף הַפֵּרוּדִים שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם, כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ גָּוָן וָצֶבַע אַחֵר, כָּל אֶחָד בַּעַל דִּעָה אַחֶרֶת, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (בַּמִּדְבָּר רַבָּה, פָּרָשָׁה כא, סִימָן ב’): כְּשֵׁם שֶׁפַּרְצוּפֵיהֶם שׁוֹנִים כָּךְ דֶעוֹתֵיהֶם שׁוֹנוֹת, אִם הָיוּ מִתְאַחֲדִים יַחַד, הָיוּ יְכוֹלִים לְהַשִׂיג שַׁעַר הַחֲמִשִׁים, לִהְיוֹת בְּטֵלִים וּמְבָטָלִים אֶל הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, שֶׁזֶּה יִהְיֶה בְּעֵת הַגְּאֻלָּה. וְזֶה תָּלוּי בָּנוּ, אִם נִתְאַחֵר יַחַד בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא תִּהְיֶה לָנוּ שַׁיָּכוּת אֶל שׁוּם שֶׁקֶר וּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל מִינוּת וְאֶפִיקוֹרְסוּת שֶׁל כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה אֶת הַחַיִל הַזֶּה.


למה אנחנו סובלים?

אֲבָל מָה עוֹשִׂים עַכְשָׁיו, שֶׁנָּפַלְנוּ כָּל־כָּךְ וְנִתְרַחַקְנוּ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁנִּתְרַחַקְנוּ, עַד שֶׁמָּרִים לָנוּ הַחַיִּים, וְעוֹבְרִים עָלֵינוּ כָּל מִינֵי מְרִירוּת, עֲנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים, שֶׁזֶּה בָּא מֵחֲמַת הַפֵּרוּד שֶׁנִּתְפָּרַדְנוּ זֶה מִזֶּה, מִפְּאַת הַשָּׂנְאַת חִנָּם שֶׁיֵּשׁ בֵּין אֶחָד לַשָּׁנִי עַל לֹא דָּבָר, מִפְּנֵי הַגִּזְעָנוּת שֶׁטָמוּנָה בָּנוּ, זֶה מַה שֶׁמֵעִיק לָנוּ; כִּי אִם הָיִינוּ נִכְלָלִים בְּיַחַד אֶל הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, לֹא הָיִינוּ חֲסֵרִים דָּבָר, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם הָיוּ חוֹשְׁשִׁים מֵאִתָּנוּ. 

מַהוּ כֹּחַ אַמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁיְכוֹלִים לְהִתְגַּבֵּר עַל עַם יִשְׂרָאֵל, בַּר מִינָן ? הַפֵּרוּד שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ, הָאִי אַחְדּוּת שֶׁבָּהּ אָנוּ שְׁרוּיִים, זֶה מַה שֶׁהוֹרֵס לָנוּ אֶת כָּל הַחַיִּים וְאֶת כָּל הֶעָתִיד. וְלָכֵן לֹא כָּל אֶחָד זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה, וְלֹא כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה, וְלֹא כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ אֶת הַשַּׁעַר לְהִכָּנֵס שָׁם, וְלֹא כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ אֶת הָאוֹת הַשַׁיָּיכֶת לְשׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. 

וּבִשְׁבִיל זֶה עוֹבֵר עַל כָּל אָדָם מַה שֶׁעוֹבֵר, צָרוֹת וְיִסּוּרִים וָעֲנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים, מַחֲלוֹת וָחֲלָאִים רָעִים, הֲרִיגוֹת וּרְצִיחוֹת, כִּי אֵינָם מוֹצְאִים אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וּמִזֶּה אָנוּ סוֹבְלִים אֶת הַסֵּבֶל הֲכִי גָדוֹל, שֶׁאִם הָיִינוּ מוֹצְאִים אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּתוֹךְ כָּל פְּרָטִי הַבְּרִיאָה, אֲזַי הָיִינוּ נְצוֹלִים מֵהַכֹּל.


לעשות מהצרות תפילות

רַבֵּנוּ זַ”ל אוֹמֵר (לְקוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב’, סִימָן עג): עַל־יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִים, אִם מַרְגיל אֶת עַצְמוֹ לוֹמַר תְּהִלִים, נִכְנֶסֶת בּוֹ תְּשׁוּקָה עֲצוּמָה לַחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְזוֹכֶה לִמְצֹא אֶת הָאוֹת וְהַשַׁעַר הַשַׁיָּךְ לְשׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, וּמִתְאַחֵד עִם כְּלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל. שֶׁזֶּה הָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁמָּסַר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲבוּר עַם יִשְׂרָאֵל. 

דָּוִד הַמֶּלֶךְ זֶהוּ הַסֵּמֶל שֶׁל יְהוּדִי. דָּוִד הַמֶּלֶךְ מִמֶּנּוּ יֵצֵא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, אֲשֶׁר הוּא יִזְכֶּה לְאַחַד יַחַד אֶת כְּלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ הֶרְאָה דֶּרֶךְ אֵיךְ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ אֲפִילּוּ בַּמַּצָּבִים הֲכִי קָשִׁים שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם. דָּוִד הַמֶּלֶךְ מֵהָרֶגַע שֶׁנּוֹלָד, כְּבָר הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת נֶפֶל, וְקִבֵּל מַתָּנָה שִׁבְעִים שָׁנָה מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאַחַר־כָּךְ גַּרְשׁוּהוּ אֶחָיו, וְאַחַר־כָּךְ נִרְדַּף מִחָמִיוֹ, נִרְדַּף מֵאִשְׁתּוֹ, נִרְדַּף מִילָדָיו, אַךְ דָּוִד הַמֶּלֶךְ לֹא אִבֵּד עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו, אֶלָּא מִכָּל דָּבָר שֶׁרַק עָבַר עָלָיו, עָשָׂה מִזֶּה תְּפִלָּה. וְזוֹ הָיְתָה גְּדַלָּתוֹ, שֶׁמִּכָּל צָרָה שֶׁרַק נִכְנָס בָּהּ – עָשָׂה תְּפִלָּה, שֶׁזֶּה סֵפֶר הַתְּהִלִים.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ גִּלָּה לָנוּ אֶת סוֹד הַתְּפִלָּה. וְאוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ”ל (לְקוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א’, סִימָן ב’), שֶׁדּוֹ תִּהְיֶה הַחֶרֶב שֶׁל מָשִׁיחַ; מָשִׁיחַ יִכְבּשׁ אֶת הָעוֹלָם עַל־יְדֵי תְּפִלָּה, הוּא יַחְדִּיר בְּעַם יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר אֵין דָּבָר כָּזֶה, שֶׁאֲנִי כְּבָר מִיאָשׁ וְשָׁבוּר, אֲנִי אֵין לִי תִּקְוָה, אֵין מַשָּׂג כָּזֶה אֲנִי, שֶׁהוּא יֵשׁוּת וְגֵאוּת, אֶלָּא כָּל סוֹד הָאֲנִי זֶה ‘אַיִן’, שֶׁזוֹ תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִים קט, ד): “וַאֲנִי תְּפִלָּה”, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (לְקוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א’, סִימָן כב): “אֲנִי” זוֹ הַנְשָׁמָה; 


מה עושים כשהכל לא הולך?

רוֹאִים בְּנֵי־אָדָם שֶׁהוֹלֵךְ לָהֶם שֶׁלֹא כְּסֵדֶר, יֵשׁ לָהֶם כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה צָרוֹת, וְכָל אֲשֶׁר הֵם רוֹצִים לַעֲשׂוֹת, הוֹלֵךְ לָהֶם בְּדִיּוּק הַהִפּוּךְ. מֵהֵיכָן זֶה בָּא ? אוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ”ל (לְקוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב’, סִימָן פב): אֲנָא אֶמְלֹךְ, הוּא רוֹצֶה לִמְלֹךְ, תָּמִיד מְדַבֵּר אֲנִי וַאֲנִי, הוּא נִתֵּק אֶת “הָאֲנִי” מֵהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאָז עוֹבְרִים עָלָיו צָרוֹת וְיִסּוּרִים וּמַכְאוֹבִים רָעִים, וְהוֹלֵךְ לוֹ שֶׁלֹא כְּסִדְרָן, אֲבָל אִם אָדָם מְקַשֶׁר אֶת הָאֲנִי אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁזֶּה סוֹד דָּוִד הַמֶּלֶךְ מִדַּת הַמַּלְכוּת, “וַאֲנִי תְּפִלָּה”, אֵין מִלָּה כָּזוֹ אֲנִי, אֲנִי זֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אָז זוֹכֶה לִהְיוֹת כָּל־כָּךְ בָּטֵל אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁתָּמִיד מְדַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְאָדָם כָּזֶה אַף פַּעַם לֹא יִפֹּל בְּיֵאוּשׁ וּבְמָרָה שְׁחֹרָה, כִּי יוֹדֵעַ, שֶׁהַמָּקוֹם הֲכִי בָּטוּחַ זֶה רַק אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ. 

וְלָכֵן אוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ”ל (לְקוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב’, סִימָן פד), שֶׁהַשַּׁעַר לְהִכָּנֵס אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא זֶה תְּפִלָּה. 

כֻּלָּנוּ רוֹצִים לַחֲוֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כָּל יְהוּדִי יֵשׁ לוֹ רְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִים מִצַד נִשְׁמָתוֹ לָשׁוּב אֶל הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְלָמָּה אֵינוֹ שָׁב בִּתְשׁוּבָה ? אֶלָּא נִתְקַיֵּם אֶצְלוֹ הַפָּסוּק (בְּרֵאשִׁית יט): “וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בְּסַנְוֵרִים מִקָּטן וְעַד גָּדוֹל, וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח”. מִסְתּוֹבְבִים בְּזֶה הָעוֹלָם כְּעִוּרִים, אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְדוֹשִׁים מִדְרָשׁ תְּהִלִים קמו): אֵין לְךָ צַעַר כְּצַעַר עִוְרוֹן עֵינַיִם; כְּשֶׁאָדָם מִסְכֵּן אֵינוֹ רוֹאֶה, הוּא הֲכִי אַמְלָל, עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁאוֹמְרִים חֲכָמִינוּ הַקְדוֹשִׁים (נְדָרִים סב:): סוּמָא נִדְמֶה כְּמֵת; מָר וְחֹשֶׁךְ לוֹ, “בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי” (תְּהִלִים קמג, ג), הוּא יוֹשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ, וּמֶר לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד. אֵין לוֹ כְּלוּם בְּחַיָּיו, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּת נִקְרָא סוּמָא. וְזֶהוּ שֶׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ”ל (לְקוּטֵי־ מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א’, סִימָן עו), שֶׁזֶּה מַה שֶׁאוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְדוֹשִׁים (יוֹמָא, עד:): סוּמָא אֵין לוֹ שׂבַע; מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה, אֵין לוֹ שְׂבִיעָה, אַף פַּעַם אֵינֶנּוּ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, כִּי אֵינוֹ רוֹאֶה מִכָּל דָּבָר רוּחָנִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּת, אֲזַי הוּא כְּעִוּר, וְלָכֵן בְּנֵי־אָדָם כָּל־כָּךְ שְׁבוּרִים וּרְצוּצִים, כִּי אֵינָם מַרְגִישִׁים שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִמְצָא וְאֵין בִּלְעָדָיו נִמְצָא. 

אֲבָל אִם אָדָם מַרְגִיל עַצְמוֹ לְדַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּלְבַקְשׁוֹ יִתְבָּרַךְ כָּל צְרָכָיו, אֲזַי יֵשׁ לוֹ חַיִּים אֲחֵרִים לְגַמְרֵי. 

וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין אָדָם זוֹכֶה לָזֶה, לָכֵן עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶׁעוֹבֵר. 


תספר כל מה שעובר עליך

אוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ”ל (לְקוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א’, סִימָן סב): אִם הָיְיתָה לָאָדָם אֱמוּנָה, שֶׁמְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְהָיָה מַרְגִישׁ אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה כַּלָּהּ זֶה אֱלֹקוּת, אֲזַי כָּל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ הָיוּ חַיִּים אֲחֵרִים לְגַמְרֵי. וְהָיָה מַרְגישׁ כָּל מִינֵי עֲרָבוּת וּנְעִימוּת בְּחַיָּיו. כִּי הָיָה מְדַבֵּר תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר אֵין עוֹד דָּבָר יָפֶה יוֹתֵר וְיָקָר כִּתְפִלָּה, שֶׁאָדָם מֵשִׂיחַ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, וּמְסַפֵּר כָּל אֲשֶׁר מֵעִיק וּמֵצִיק לוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. זוֹ נִקְרֵאת תְּפִלָּה, וְזֶה נִקְרָא תְּהִלִים, שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ הֶרְאָה לָנוּ דֶּרֶךְ, אֲשֶׁר מִכָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים, מִכָּל מַה שֶׁרַק עוֹבֵר עָלֵינוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת תְּפִלּוֹת. 

וְכֵן אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ תְּהִלִים כה): אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ בִּתְפִלָּה, אַל תִּהְיֶה תְּפִלָּתִי מְאוּסָה בְּפָנֶיךָ, מִפְּנֵי שֶׁעֵינֵי יִשְׂרָאֵל תְּלוּיוֹת בִּי וְעֵינַי תְּלוּיוֹת בְּךָ, וְאִם תִּשְׁמַע תְּפִלָּתִי, כְּאִלּוּ תִּשְׁמַע תְּפִלָּתָם. 

דָּוִד הַמֶּלֶךְ הֶחְדִּיר בְּעַם יִשְׂרָאֵל עִנְיַן תְּפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ”ל (שִׂיחוֹת־הָרַ”ן, סִימָן סח), שֶׁכָּל מִזְמוֹרֵי הַתְּהִלִים שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, זוֹ הָיְתָה הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁלּוֹ, כָּל פַּעַם שֶׁעָבַר עָלָיו אֵיזֶה מַשְׁבֵּר מִמֶּנּוּ בְּעַצְמוֹ, מֵאִשְׁתּוֹ מִילָדָיו, מִכְּלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, עָשָׂה מִזֶּה תְּפִלּוֹת, מִשׂוֹנְאָיוֹ, מֵאוֹיְבָיו, מֵהַלֵיצָנִים שֶׁהִתְלוֹצְצוּ מִמֶּנּוּ לֹא נִשְׁבַּר, אֶלָּא בָּרַח אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. כְּשֶׁיָּהוּדִי זוֹכֶה וְאוֹמֵר תְּהִלִים, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָל בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, נִכְלָל בַּשַׁעַר וּבָאוֹת הַשַׁיָּכֶת לְשׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, וְאָז זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזוֹ הָיְתָה דַּרְכּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל, תָּמִיד לָבוֹא וּלְבַקֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא כָּל צְרָכָיו. וְלָכֵן זָכָה לְהַגִּיעַ לְמַה שֶׁהִגִּיעַ, וְכֵן זָכָה לְהַחְדִּיר אֶת זֹאת בְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל.


בני האדם מזלזלים בזה.

וְזֶה כָּל הָעִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל, שֶׁמְגַלֶּה לָנוּ עִנְיַן תְּפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת. וְלָכֵן אָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (לְקוּטֵי־מוֹהֲרֵ”ן, חֵלֶק ב’, סִימָן צג): לָמָּה חוֹלְקִים עָלַי? כִּי חֲכָמֵינוּ הַקְדוֹשִׁים אוֹמְרִים (בְּרָכוֹת ו:) עַל הַפָּסוּק (תְּהִלִים יב, ט): “כְּרֶם זָולַת לִבְנֵי־אָדָם”, אֵלּוּ דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּבְנֵי־אָדָם מְזַלְזְלִים בָּהֶם, וּמַאי נִיהוּ ? תְּפִלָּה. 

כָּל הָעִנְיָן שֶׁל תְּפִלָּה נִרְאֶה בְּעֵינֵי בְּנֵי־אָדָם כְּזִלְזוּל, עַד שֶׁחוֹשְׁבִים: “מָה אֲנִי אֲדַבֵּר אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא?! וְכִי שׁוֹמֵעַ אוֹתִי?! וְלָמָּה צָרִיךְ לְדַבֵּר אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא?!” וְכַדּוֹמֶה כָּל מִינֵי דִּמְיוֹנוֹת וְשִׁגְיוֹנוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ בָּאָדָם, וְעַל־כֵּן אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל. וְלָכֵן סוֹבֵל מַה שֶׁסוֹבֵל. 

אֲבָל אִם אָדָם הָיָה מַרְגִיל עַצְמוֹ לְסַפֵּר אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא כָּל מַה שֶׁמֵעִיק לוֹ, אֲזַי הָיָה זוֹכֶה שֶׁיָּאִירוּ לוֹ עֶשֶׂר הַספִירוֹת, שֶׁכָּל אַחַת כְּלוּלָה מִשֶׁבַע פְּעָמִים שֶׁבַע, שֶׁזֶּה אַרְבָּעִים וְתֵשַׁעַ, וְהָיָה מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ כָּל הַהֶאָרוֹת שֶׁל שִׁבְטֵי יָ”הּ, וְהָיָה זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ שַׁעַר נו”ן, הַמּחַ שֶׁל אֱלֹקוּת, דְּבֵקוּת בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְהָיָה נִגְאָל מִכֹּל צָרוֹתָיו. 


לאהוב באמת.

וְלָזֶה יָכוֹל כָּל יְהוּדִי לְהַגִּיעַ, אִם רַק יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לְהִתְאַחֵד עִם כְּלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ אֵין יוֹתֵר פּרוּדִים, הוּא אוֹהֵב אֶת כָּל יְהוּדִי, וּמוּכָן לִמְסוֹר נַפְשׁוֹ בַּעֲבוּר כָּל בַּר יִשְׂרָאֵל, זֶה מַמְשִׁיךְ לוֹ שַׁעַר נוּן, שֶׁיזכֶה לְהִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא. וְלָכֵן אוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ”ל (לְקוּטִי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א’, סִימָן רלט), שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִתְפִלָּה, אֶלָּא אִם מִתְאַחֲדִים עִם כְּלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ לוֹ שָׁלוֹם עִם כָּל יְהוּדִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִים קכב, ח): “אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם”; עִקַר הַדִּבּוּר בָּא רַק מֵחֲמַת שָׁלוֹם, שֶׁהוּא בְּשָׁלוֹם עִם כָּל אֶחָד, וְאֵין לוֹ טְעָנוֹת וּמְעָנוֹת עַל שׁוּם בִּרְיָה שֶׁבָּעוֹלָם.

וְלָכֵן תִּקֵן הָאֲרִ”י זַ”ל, שֶׁקֹּדֶם הַתְּפִלָּה צְרִיכִים לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מִצְוַת עֲשֶׂה שֶׁל “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”, כְּשֶׁיְהוּדִי נִכְלָל עִם כְּלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, אֵין לוֹ שׁוּם קַשְׁיוֹת עָלָיו יִתְבָּרַךְ, וְאֵינֶנּוּ חָסֵר דָּבָר, אַדְרַבָּה הוּא אוֹהֵב אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאֶת כָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ לוֹ חֵשֶׁק לִלְמֹד תּוֹרָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (שִׂיחוֹת־הַרַ”ן, סִימָן צא): סְגַלָּה לְהַתְמָדָה – לֹא לְדַבֵּר עַל שׁוּם יְהוּדִי, כִּי יֵשׁ שִׁשִׁים רְבּוֹא אוֹתִיּוֹת לַתּוֹרָה, כְּנֶגֶד שִׁשִׁים רִבּוֹא נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְאִם מְדַבְּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְהוּדִי אֶחָד, אוֹ שׂוֹנְאִים יְהוּדִי אֶחָד, עוֹקְרִים אוֹת מֵהַתּוֹרָה, וּמִמִּילָא כָּל הַסֵּפֶר תּוֹרָה פָּסוּל, וְאֵין חֵשֶׁק לִלְמֹד. 

לְמֵדִים מִכָּאן מַעֲלַת אַחְדּוּת וְאַהֲבָה. וְזֶה מַה שֶׁיָּגַלֶּה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ לָעוֹלָם עִנְיָן הַתְּפִלָּה. 


כך כובשים את העולם.

וְרַבֵּנוּ זַ”ל הֵכִין אֶת הַכֵּלִים לִמְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, אֵיךְ לִכְבּשׁ אֶת הָעוֹלָם, לְתַקֵן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדִּי, שֶׁכַּלָּם יַכִּירוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַנָּבִיא (צְפַנְיָה ג, ט): “כִּי אָז אֶהְפּךְ לְכָל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻּלָּם בְּשֵׁם ה'”; כָּל אַמּוֹת הָעוֹלָם יְדַבֵּרוּ אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, לֹא רַק עַם יִשְׂרָאֵל.

וְלָכֵן מִי שֶׁמַּרְגיל עַצְמוֹ לוֹמַר תְּהִילִים, וְנִכְלָל עִם נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, הוּא מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ יְשׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי תְּפִלָּה עוֹלָה עַל הַכֹּל, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ הַקְדוֹשִׁים (תַּנְחוּמָא וַיֵּרָא): אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הֵווּ זְהִירִים בִּתְפִלָּה, שֶׁאֵין מִדָּה אַחֶרֶת יָפָה הֵימֶנָּה, וְהִיא גְדוֹלָה מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת, וַאֲפִלּוּ אֵין אָדָם כְּדַאי לֶעָנוֹת בִּתְפִלָּתוֹ וְלַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִמּוֹ, כֵּיוָן שֶׁמַּרְבֶּה בְּתַחֲנוּנִים, אֲנִי עוֹשֶׂה חֶסֶד עִמּוֹ; בָּזֶה שֶׁיְהוּדִי מַרְגִיל עַצְמוֹ לְדַבֵּר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ עָלָיו חֶסֶד וְרַחֲמִים, וּמְרַחֵם עָלָיו.


להמשיך את השכינה לעולם

עַל־כֵּן הָבָה נִתְחַזק יַחַד, וְנַתְחִיל לוֹמַר בְּכָל יוֹם תְּהִלִים, אֲשֶׁר אֵין עוֹד דָּבָר חָשׁוּב מִזֶּה, וְאִם הָיוּ בְּנֵי־אָדָם יוֹדְעִים מַעֲלַת אֲמִירַת תְּהִלִים, הָיוּ עוֹסְקִים בָּזֶה כָּל יוֹם וָיוֹם. כִּי אֲמִירַת תְּהִלִים מַמְשֶׁכֶת אֶת הַשְׁכִינָה בָּעוֹלָם. 

וְאוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ אַגָּדָה), שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ פָּעַל אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁעַל־יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִים יִפָּתְחוּ לָהֶם שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וְרָצוֹן. 

וְכֵן אוֹמְרִים חֲכָמִינוּ הַקְדוֹשִׁים (עַיִן יַלְקוּט תְּהִלִים תרי”ג), שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ פָּעַל אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאֲמִירַת תְּהִלִים יִהְיֶה חָשׁוּב כִּנְגָעִים וְאָהֲלוֹת, אֲשֶׁר הֵן הַמַּסֶכְתּוֹת הֲכִי חֲמוּרוֹת בַּשָּׁ”ס, מַסכֶת נְגֶעִים מְדַבֶּרֶת מִכָּל מִינֵי נִגְעֵי צָרַעַת שֶׁנִּדְבְּקוּ בָּאָדָם, וְאָהֲלוֹת מְדַבֶּרֶת מִטָּמְאֵת מֵת. 


דָּוִד הַמֶּלֶךְ פָּעַל אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאֲפִלּוּ אָדָם שֶׁדִּבֵּר עַד כֹּה לְשׁוֹן הָרָע, וְרכִילוּת וְלֵיצָנוּת, שֶׁזוֹ מַסכֶת נְגָעִים, שֶׁבָּאִים עָלָיו נְגָעִים לְמִינֵיהֶם, וְכֵן לְגַבֵּי אָהֲלוֹת, שֶׁאָדָם חָטָא בַּר מִינָן, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה טָמֵא וְכוּ’, אֲשֶׁר אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת יח:): רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים; עִם כָּל זֹאת כְּשֶׁזוֹכֶה לוֹמַר תְּהִלִים, הֲרֵי זֶה חָשׁוּב לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם כִּנְגָעִים וְאָהֲלוֹת, אֲמִירַת תְּהִלִים מְכַפֶּרֶת עַל כָּל אֲשֶׁר חָטָא בִּנְגָעִים וְאָהֲלוֹת.


התיקון הכללי- עשרה מזמורי תהילים

וְכֵן גִּלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ זַ”ל (לְקוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א’, סִימָן רה) אֶת הַתִּיקּוּן הַכְּלָלִי, שֶׁהֵם עֲשָׂרָה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִים, וְאָמַר, שֶׁאִם אָדָם זוֹכֶה לְאָמְרָם בְּכָל יוֹם, אַף אִם גָּבְהוּ וְעָצְמוּ פְּשָׁעָיו, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹחֵל לוֹ. 


עַל־כֵּן אַשְׁרֵי הָעוֹסֵק בַּאֲמִירַת תְּהִלִים בִּכְלָלִיוּת וְאוֹמֵר כָּל יוֹם יוֹם תְּהִלִים’, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאוֹמֵר תִּיקּוּן הַכְּלָלִי, אֲזַי מוֹחֲלִים לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו, וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן אִם אָדָם זוֹכֶה לָבוֹא לְצִיּוּן רַבֵּנוּ זַ”ל בְּאוּמַן, וְלוֹמַר שָׁם תִּקּוּן הַכְּלָלִי, הִבְטִיחַ רַבֵּנוּ זַ”ל, שֶׁיּוֹצִיאוֹ מֵהַשְׁאוֹל תַּחְתִּית וּמִתַּחְתָּיו. 


וְכֵן אִם אָדָם זוֹכֶה לוֹמַר בְּכָל יוֹם תְּהִלִים, מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ


למה דווקא דוד המלך?

וְאוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְדוֹשִׁים (שִׁיר הַשִׁירִים, פָּרָשָׁה ד’): סֵפֶר תְּהִלִים נִקְרָא תַּלְפִיּוֹת, סֵפֶר שֶׁאָמְרוּ פִּיּוֹת הַרְבֵּה. עֲשָׂרָה בְּנֵי־אָדָם אָמְרוּ תְּהִלִים: אָדָם הָרִאשׁוֹן, אַבְרָהָם, מֹשֶׁה, וְדָוִד וּשְׁלֹמֹה, אָסָף וְהֵימָן, וִידוּתוּן, וְג’ בְּנֵי קֹרַח וְעֶזְרָא, אַף־עַל־פִי שֶׁעֲשָׂרָה בְּנֵי־אָדָם אָמְרוּ סֵפֶר הַתְּהִלִים, מִכָּלְהוֹן לֹא נֶאֱמַר עַל שְׁמוֹתָם, אֶלָּא עַל־יְדִי דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל; אַף שֶׁעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אָמְרוּ אֶת סֵפֶר הַתְּהִלִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן נִקְרָא עַל שֵׁם דָּוִד הַמֶּלֶךְ, כִּי הוּא גִּלָּה וּפִרְסֵם לְכַלָּם אֶת עִנְיַן תְּפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁאָדָם יִתְבּוֹדֵד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר אָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (לְקוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב’, סִימָן כה): הַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה מֵהַכֹּל, דְּהַיְנוּ שֶׁאָדָם יַרְגִיל עַצְמוֹ לְדַבֵּר אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְהַבֵּן אֶל אָבִיו, זֶה מַעֲלֶה שַׁעֲשׁוּעִים כָּאֵלּוּ לְמַעְלָה, אֲשֶׁר לֹא עָלוּ מִימוֹת עוֹלָם; 

אִם אָדָם מַרְגִיל עַצְמוֹ לָשִׂיחַ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּכָל יוֹם, זוֹכֶה לְמַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת, כִּי בְּלִי הִתְבּוֹדְדוּת אָדָם אָבוּד בָּזֶה וּבַבָּא, אֲבָל אִם מִתְבּוֹדֵד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִכָּל הָעוֹבֵר עָלָיו, אַף פַּעַם לֹא יִתְיָאֵשׁ, אַף פַּעַם לֹא יִפֹּל בְּדְכָּאוֹן, אֲשֶׁר זוֹ מַעֲלַת אֲמִירַת תְּהִלִים, שֶׁזוֹ הִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁאָדָם מִתְבּוֹדֵד לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְלָכֵן מִי שֶׁרוֹצֶה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, יִהְיֶה רָגִיל בַּאֲמִירַת תְּהִלִים, וְיַרְגִיל עַצְמוֹ לְדַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בִּשְׂפַת הָאֵם שֶׁלּוֹ, אֲשֶׁר זֶה הַיְסוֹד אֵצֶל רַבֵּנוּ זַ”ל, 

וְאָמַר (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א’, סִימָן ב’), שֶׁמָּשִׁיחַ יִכְבֹּשׁ אֶת הָעוֹלָם רַק עַל־יְדֵי תְּפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת, וְלֹא יִצְטָרֵךְ אֲפִלּוּ כַּדּוּר אֶחָד לִירוֹת, אֶלָּא יַחְדִּיר בְּכַלָּם אֶת הָעִנְיָן שֶׁל תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה, לָשִׂיחַ וּלְסַפֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְהַבֵּן אֶל אָבִיו. וּבִימוֹת הַמָּשִׁיחַ יַעַסְקוּ כֻּלָּם בָּזֶה, אֲשֶׁר אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה. 


אַשְׁרֵי הַזוֹכֶה לְדַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וּמְסַפֵּר לוֹ יִתְבָּרַךְ כָּל אֲשֶׁר עוֹבֵר עָלָיו – בֵּין בְּגַשְׁמִי בֵּין בְּרוּחָנִי, וּמִתְאַחֵד עִם כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי, וְעוֹקֵר מְלִבּוֹ אֶת כָּל הַשָּׂנְאָה וְהַקִנְאָה, הַתַּחֲרוּת וְהַכָּבוֹד, וְעַל־יְדֵי־ זֶה נִדְבָּק בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת, וַאֲזַי נִדְבָּק בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְזוֹכֶה לְשַׁעַר הַחֲמִשִׁים, וְנִמְצָא בְּשַׁעַר הַחֵרוּת, וְאֵין עָלָיו שׁוּם שִׁעְבּוּד. 


כך תזכו לישועות.

וְלָכֵן כָּל זְמַן שֶׁאָדָם אֵינוֹ זוֹכֶה לִתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת – הוּא מִסְכֵּן, תָּמִיד נִמְצָא לְבַד, בּוֹדֵד, אֵין לוֹ חֶבְרָה, אוֹ אֵין לוֹ שָׂפָה מְשותֶּפֶת עָם הַזוּלַת, אֲבָל אִם אָדָם מַרְגִיל עַצְמוֹ לְדַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בִּשְׂפַת הָאֵם שֶׁלּוֹ, שֶׁדּוֹ הִתְבּוֹדְדוּת, וַאֲמִירַת תְּהִלִים, אַף פַּעַם אֵינֶנּוּ לְבַד, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁבָּא בְּזֶה הָעוֹלָם, הוּא בּוֹרֵחַ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְאַף פַּעַם ללֹא יִהְיֶה עָצוּב, כִּי תָּמִיד מְבַקְשׁוֹ יִתְבָּרַךְ: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תְּזַכֵּנִי לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, תְּזַכֵּנִי לְהַרְגִישׁ אֶת הַשִׂמְחָה”, וְאָז הוּא הֲכִי מְאֲשֶׁר בְּחַיָּיו. 


וְלָכֵן עַכְשָׁו יוֹתֵר מִתָּמִיד, שֶׁאָנוּ צְרִיכִים כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה יְשׁוּעוֹת, הָבָה נַעֲשֶׂה לְעַצְמֵנוּ חֹק וְלֹא יַעֲבֹר לְהִתְבּוֹדֵד בְּכָל יוֹם אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וּלְסַפֵּר לוֹ יִתְבָּרַךְ כָּל אֲשֶׁר מֵעִיק וּמֵצִיק לָנוּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה לְהִיגָּאֵל גְּאֻלַת עוֹלָם, עַל־יְדֵי בֶּן דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, שֶׁבּוֹא יָבוֹא וְלֹא יְאַחֵר, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יִבְנֶה לָנוּ אֶת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וְנִזְכֶּה כַּלָּנוּ יַחַד לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינֵינוּ בְּגִלּוּי שְׁכִינָה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן וְאָמֵן!

0
הסל שלך
הסל שלך ריקחזור לחנות
דילוג לתוכן