צַוָּאַת כְּבוֹד קְדֻשַּׁת אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, חִיּוּת נַפְשֵׁנוּ עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ,
פְּאֵר הַדּוֹר וַהֲדָרוֹ, גְּאוֹן הַתּוֹרָה וְהַחֲסִידוּת,
קֵרֵב רִבְבוֹת רִבְבוֹת לִבּוֹת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם,
רַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן, עַמּוּד הָאֵשׁ וְעַמּוּד הֶעָנָן הַהוֹלֵךְ לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה,
חַד בְּדָרָא, מוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים,
הַצִּנּוֹר הָאֲמִתִּי שֶׁל הַמְשָׁכַת דַּעַת רַבֵּנוּ אוֹר הָאוֹרוֹת אַדְמוֹ”ר מוֹהֲרַ”ן מִבְּרֶסְלֶב זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ,
וְתַלְמִידוֹ אַדְמוֹ”ר מוֹהַרְנַ”תְּ זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ
הֲלֹא הוּא כְּבוֹד קְדֻשַּׁת אָבִינוּ רוֹעֵנוּ מָרָן מוֹהֲרָא”שׁ זי”ע זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה
הוּבָא לִדְפוּס עַל-יְדֵי חֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב עיה”ק יַבְנְאֵל תובב”א
צַוָּאָה וּבַקָּשָׁה שֶׁאֲנִי מְצַוֶּה וּמְבַקֵּשׁ אֶת בָּנַי וַחֲתָנַי לוֹקְחֵי בְּנוֹתַי, וְאֶת אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ תַּלְמִידַי הַיְּקָרִים, הַחֲשׁוּבִים אֶצְלִי כְּבָנִים מַמָּשׁ, לְהִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם כָּל הַנֶּאֱמָר כָּאן, וְאֶשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת לָכֶם לְמֵלִיץ יוֹשֶׁר בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ.
אֶת כָּל זֶה כָּתַבְתִּי פֹּה בְּ’יַבְנְאֵל עִיר בְּרֶסְלֶב’ הַיּוֹם כ”א אִיָּר תשמ”ח, בְּיוֹם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ שְׁנוֹתַי וְזִיכַּנִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַגִּיעַ לִשְׁנַת מ”ח לְחַיַּי, יַאֲרִיךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָמַי וּשְׁנוֹתַי שֶׁאֶזְכֶּה לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר שִׁחַתְּתִּי וּפָגַמְתִּי, וּלְהַשְׁלִים אֶת נַפְשִׁי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי, לְיַחֲדָא בְּיִחוּדָא שְׁלִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ.
בָּנַי וּבְנוֹתַי חֲתָנַי וְתַלְמִידַי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַיְּקָרִים הַלּוֹמְדִים סְפָרַי וְשׁוֹמְעִים אֲמָרַי וּלְקָחַי! הִנֵּה זִכַּנִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַגִּיעַ הַיּוֹם הַזֶּה כ”א אִיָּר תשמ”ח לִשְׁנַת מ”ח לְחַיַּי בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי, לָזֹאת אָמַרְתִּי לִרְשֹׁם בִּכְתָב אֱמֶת אֶת כָּל הַכָּתוּב כָּאן, כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַפָּסוּק (בְּרֵאשִׁית יח, יט): כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה’ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט וְגוֹ’. וּמְאֹד מְאֹד אֲבַקֵּשׁ אֶתְכֶם שֶׁתִּגְמְלוּ עִמִּי חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת לְקַיֵּם אֶת כָּל הַנֶּאֱמָר כָּאן, וַאֲנִי מַבְטִיחַ לָכֶם שֶׁלֹּא תִּתְחָרְטוּ כְּלָל, לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמִכָּל שֶׁכֵּן לֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, אִם תְּקַיְּמוּ אֶת כָּל הַנֶּאֱמָר כָּאן.
חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ גָּבַר עָלַי, וּבִזְכוּיוֹת חִנָּם עָזַר לִי, אַחֲרֵי כָּל הַצָּרוֹת, הַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים וְהַמָּרִים, וְהַתְּלָאוֹת הָרַבּוֹת שֶׁעָבְרוּ בִּימֵי חַיַּי לְהַגִּיעַ אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה, וְנָתַן לִי אֶת הַמָּקוֹם הַנִּפְלָא הַזֶּה ‘יַבְנְאֵל’, אֲשֶׁר כָּל חֶשְׁקִי וְכִסּוּפִי הֵם לַהֲפֹךְ אוֹתָהּ לְ’עִיר בְּרֶסְלֶב’ – שֶׁיִּכָּנְסוּ לָגוּר בָּהּ כָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְתִהְיֶה עִיר שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה צְדָקָה וָחֶסֶד, יַעַזְרֵנִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹד לִרְאוֹת אֶת זֶה בְּעֵינֵי הַבָּשָׂר, בְּחַיִּים חִיּוּתִי בְּעָלְמָא הָדֵין, וְעַל כָּל פָּנִים אַתֶּם תִּשְׁתַּדְלוּ בְּכָל מִינֵי אֳפָנִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנִי לְהִכָּנֵס לָגוּר בָּהּ, וַאֲנִי מַבְטִיחַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁיִּכָּנֵס לָגוּר בָּעֲיָרָה הַזּוֹ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ דִּירָה שֶׁל עַצְמוֹ וְגַם פַּרְנָסָה בְּרֶוַח וְלֹא יֶחְסַר לוֹ שׁוּם דָּבָר בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, וְיִרְאֶה בָּנִים לְבָנָיו יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים.
הֱיוֹת שֶׁזִּכַּנִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבְנוֹת בֵּית-דִּירָה וּבֵית הַמִּדְרָשׁ קָטָן וּמִקְוֶה טָהֳרָה, רְצוֹנִי וְחֶשְׁקִי שֶׁיִּשָּׁאֵר לְמַעַן זְכוּת הָרַבִּים, וּבְשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לֹא לִמְכּוֹר אֶת זֶה, כִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה בָּנָה לִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עִם נִסִּים נִגְלִים מַמָּשׁ, וִיזַכֵּנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁבַּיִת זֶה יְשַׁמֵּשׁ לְאַכְסַנְיָא לִמְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, אֲשֶׁר בֹּא יָבֹא וְלֹא יְאַחֵר בַּיּוֹם הַמְיֻעָד לוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְיִתְגַּלֶּה פֹּה בַּגָּלִיל הַתַּחְתּוֹן “יַבְנְאֵל עִיר בְּרֶסְלֶב”. וְעַל כֵּן בָּנַי וַחֲתָנַי! אַתֶּם רְאוּ לִהְיוֹת הָאַחֲרָאִים עַל זֶה, וְכֻלְּכֶם תִּהְיֶה לָכֶם זְכוּת בָּזֶה לְהִתְאַכְסֵן בּוֹ, אוֹ לָגוּר בּוֹ, אֲבָל לֹא לִמְכֹּר אֶת זֶה בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן! וְכֵן אַף אֶחָד מִכֶּם שֶׁלֹּא יִתְפֹּס אֶת זֶה, וְיָבוֹא בְּטַעֲנָה שֶׁקִּבֵּל אֶת זֶה בִּירוּשָׁה, לֹא! אַל תֹּאמְרוּ כָּךְ, אֶלָּא זֶה שַׁיָּךְ לְכֻלְּכֶם וְאֵין לְאֶחָד מִכֶּם רְשׁוּת לִדְחוֹת אֶת זוּלָתוֹ. וְכֵן אֲנִי רוֹצֶה לִבְנוֹת בַּחֲצַר בֵּית-הַדִּירָה, בֵּית הַמִּדְרָשׁ עֲנָקִי, לְמַעַן זְכוּת הָרַבִּים, וִיזַכֵּנִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִרְאוֹת אֶת זֶה, עוֹד בַּחַיִּים חַיּוּתִי בְּעֵינֵי הַבָּשָׂר. וְגַם אֶת זֶה לֹא תִמְכְּרוּ וְלֹא תִשְׁתַּמְשׁוּ לְצֹרֶךְ פְּרָטִי, אֶלָּא לְמַעַן זְכוּת הָרַבִּים, שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם תּוֹרָה וּתְפִלָּה לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַיְקָרִים הַדָּרִים בָּעֲיָרָה הַזֹּאת. וְכֵן זִכַּנִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִכְתֹּב שְׁנֵי סִפְרֵי תּוֹרָה אֶחָד לִזְכוּתִי וְאֶחָד לִזְכוּת זוּגָתִי, לָזֹאת תִּרְאוּ לְהַעֲבִירָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלִּי בְּ’יַבְנְאֵל עִיר בְּרֶסְלֶב’, וְשֶׁיִּשָּׁאֵר שָׁם וְלֹא לְמוֹכְרָם בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, כִּי הֵם רַק לְמַעַן זְכוּת הָרַבִּים שֶׁיָּגֵן עָלֵינוּ.
רְצוֹנִי וְחֶשְׁקִי מְאֹד לְהַטְמִין אֶת גּוּפִי בְּ’יַבְנְאֵל עִיר בְּרֶסְלֶב’, בְּחֶלְקַת הָאֲדָמָה שֶׁבָּחַרְתִּי לְעַצְמִי בַּחַיִּים חִיּוּתִי, וְהָיִיתִי רָגִיל לָבוֹא לְשָׁם בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ, לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְבּוֹדֵד עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֵן מִדֵּי פַּעַם לְפַעַם בְּעֵת צָרָה הָיִיתִי רָגִיל לֵילֵךְ לְשָׁם וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלַי, כִּי סַהֲדִי בַּמְרוֹמִים, מִיּוֹם שֶׁזָּכִיתִי לְהִתְקָרֵב אֶל רַבֵּנוּ זַ”ל שֶׁהָיִיתִי אָז בְּגִיל ט”ז – לֹא מָשׁ מִזִּכְרוֹנִי יוֹם הַמִּיתָה וְהַקְּבוּרָה וְכוּ’, וְתָמִיד הוּא לִפְנֵי עֵינַי, וּבִפְרָטִיּוּת מֵאָז שֶׁעָבַרְתִּי לְיַבְנְאֵל עִיר בְּרֶסְלֶב, כָּל מַחְשַׁבְתִּי הִיא: “מַה יִּהְיֶה עִמִּי בַּסּוֹף”. וְלָכֵן הָיִיתִי רָגִיל לֵילֵךְ לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְבּוֹדֵד עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁאַטְמִין אֶת גּוּפִי, וְלָכֵן מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים, בְּאִם תִּבְנוּ עַל קִבְרִי אֹהֶל עִם גַּג סָגוּר דַּיְקָא, בְּאֹפֶן, מִי שֶׁיִּרְצֶה אֵיזֶה דָּבָר וְכוּ’, אֵיזוֹ יְשׁוּעָה לִפְעֹל וְכוּ’, אֵיזוֹ רְפוּאָה לְבַקֵּשׁ וְכוּ’, שֶׁיָּבֹא שָׁם, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יַעֲזֹר שֶׁאֶהְיֶה לוֹ לְמֵלִיץ יֹשֶׁר לְמַעְלָה. וּבִפְרָטִיּוּת בָּנַי וּבְנוֹתַי וַחֲתָנַי וְתַלְמִידַי, לוֹמְדֵי סְפָרַי, כְּשֶׁתָּבוֹאוּ לְבַקֵּשׁ אֶצְלִי תִּוָּשְׁעוּ בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מִילֵי, וִימַלֵּא לָכֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִשְׁאֲלוֹת לִבְּכֶם לְטוֹבָה.
רְצוֹנִי שֶׁיִּבְנוּ עַל קִבְרִי מַצֵּבָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר מִקּוֹמַת אִישׁ, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִשְׁתַּטְּחוּ עַל קִבְרִי כְּלָל, רַק יִהְיֶה קִיר סָבִיב הַמַּצֵּבָה עִם אֲבָנִים [עֶשֶׂר שׁוּרוֹת אֲבָנִים כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת], וְיִהְיֶה חָרוּת עַל הַמַּצֵּבָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן:
ציור מצבת הצדיק מיבנאל בכתב ידו של הצדיק מתוך צוואת מוהרא’ש:
פֹּה נִטְמַן
הֶחָסִיד הָאֲמִתִּי עוֹבֵד ה’ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת,
מָסַר נַפְשׁוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִיּוֹם עָמְדוֹ עַל דַּעְתּוֹ,
וְסָבַל יִסּוּרִים קָשִׁים וּמָרִים כָּל יְמֵי חַיָּיו,
רַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן וְקֵרְבָם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ,
הֶעֱמִיד תַּלְמִידִים רַבִּים, יִרְאֵי ה’ וְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ,
בַּעַל הַמְחַבֵּר סִפְרֵי שׁוּ”ת אֲשֶׁר בַּנַּחַל, וְסֵפֶר שְׂפַת הַנַּחַל,
פֵּירוּשׁ נִפְלָא עַל כָּל סֵפֶר הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן
לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אִישׁ אֱלֹקִים עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִית,
בּוּצִינָא קַדִּישָׁא רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי”ע,
וְקִבֵּץ וְלִקֵּט סְפָרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מִדִּבְרֵי תַּלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא,
אֲשֶׁר כָּל רָז לֹא אָנִיס לֵיהּ רַבִּי נָתָן מִבְּרֶסְלֶב זי”ע,
וְהֵפִיצָם בְּכָל קַצְוֵי תֵּבֵל, וּבִפְרָטִיּוּת הַקּוּנְטְרֵסִים הַמְּפֻרְסָמִים
שֶׁהֶחֱיוּ אֲלָפִים וְרִבְבוֹת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְחִזְּקוּ אוֹתָם לַחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה
אֱלִיעֶזֶר שְׁלֹמֹה שֵׁם יְהוּדִי קָדוֹשׁ,
נִפְטַר בְּיוֹם.. [ו’] לְסֵדֶר.. [יִתְרוֹ] ..[י”ז] לְחֹדֶשׁ.. [שְׁבָט] ה’תש[ע”ה]
ת.נ.צ.ב.ה
(מִצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמַּצֵּבָה לִכְתּוֹב אֶת הַשּׁוּרוֹת הָאֵלּוּ)
אֲנִי מַבְטִיחַ שֶׁכָּל בָּחוּר רַוָּק, וְכָל בַּחוּרָה רַוָּקָה,
שֶׁיָּבוֹאוּ כָּאן לְקִבְרִי, וְיִגְמְרוּ אֶת כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים
מֵהַתְחָלָה עַד גְּמִירָה לִזְכוּתִי, אֲזַי אֶשְׁתַּדֵּל
בְּכָל מַה שֶׁרַק אוּכַל שֶׁיִּמְצְאוּ אֶת זִוּוּגָם,
וְזֶה הַבְטָחָה חֲזָקָה מִמֶּנִּי.
בָּנַי וּבְנוֹתַי, חֲתָנַי וְתַלְמִידַי! סַהֲדִי בַּמְרוֹמִים שֶׁכָּל מַה שֶּׁחָרוּת עַל מַצֵּבָה זוֹ הִיא אֱמֶת, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הָאֱמֶת יוֹדֵעַ, אֶת שִׁבְרוֹן רוּחִי וְלִבִּי הַנִּשְׁבָּר כְּחֶרֶס בַּאֲלָפִים רְסִיסִים, וַאֲקַוֶּה שֶׁעַל יְדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ אֶל קִבְרִי וְיִּתְפַּלְּלוּ וְיִלְמְדוּ שָׁם, יִהְיֶה לִי תִּקּוּן לְנַפְשִׁי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי , וּכְמוֹ שֶׁבַּחַיִּים חִיּוּתִי נִתְעוֹרְרוּ עַל יָדִי אֲנָשִׁים בִּתְשׁוּבָה , כְּמוֹ כֵן עַכְשָׁיו לְאַחַר הִסְתַּלְקוּתִי לְעֵילָא, כְּשֶׁיָבוֹאִי אֶל קִבְרִי – יִתְעוֹרְרוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְיַמְשִׁיכוּ לְעַצְמָם יְשׁוּעוֹת וּפְלָאוֹת בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ , וְאֶהְיֶה לָהֶם לְמֵלִיץ יֹשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, וְלֹא אָנוּחַ וְלֹא אֶשְׁקֹט עַד שֶׁיִּהְיֶה לְמִי שֶׁבָּא אֶל קִבְרִי לְהִתְפַּלֵּל וְלִלְמוֹד – יְשׁוּעָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם , וּבִפְרָט בָּחוּר אוֹ בַּחוּרָה שֶׁצְּרִיכִים לִמְצוֹא אֶת זִוּוּגָם, אִם יָבוֹאוּ אֶל קִבְרִי וְיֹאמְרוּ אֶת כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים בְּלִי לְהַפְסִיק, אֲנִי מַבְטִיחַ לָהֶם שֶׁיִּמְצְאוּ אֶת זִוּוּגָם מִן הַשָּׁמַיִם, וַאֲנִי חָזָק בָּזֶה מְאֹד.
בָּנַי וּבְנוֹתַי חֲתָנַי וְתַלְמִידַי הַיְּקָרִים! אֲבַקֵּשׁ מִכֶּם מְאֹד מְאֹד, שֶׁחַס וְשָׁלוֹם, לֹא תְעַכְּבוּ אֶת הַדְפָּסַת סְפָרַי הָרַבִּים שֶׁזָּכִיתִי לְחַבֵּר, וְתֵדְעוּ, שֶׁזְּכוּת לְכָל בַּר יִשְׁרָאֵל לְהַדְפִּיסָם, וְלֹא שַׁיָּךְ לִכְתֹּב עַל זֶה ‘כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת’, כִּי סְפָרַי הֵם מַתָּנָה לִכְלַל יִשְׂרָאֵל, וְכָל הַמַּדְפִּיסִים וְהַמְּפִיצִים אוֹתָם – תָּבוֹא עֲלֵיהֶם בְּרָכָה וְיִתְבָּרְכוּ מִמְעוֹן הַבְּרָכוֹת, וְיִזְכּוּ לִזְכוּת הָרַבִּים שֶׁאֵין חֵטְא יָבֹא עַל יָדָם. וּלְמַעַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְטוֹבָתִי הַנִּצְחִית, שֶׁלְּבַל תְּעַכְּבוּ אֶת הַדְפָּסַת סְפָרַי הָרַבִּים, כִּי זְכוּת הִיא לְכָל אֶחָד, בְּלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, לְהַדְפִּיסָם, וְאֵין בָּזֶה עִנְיָן שֶׁל “מַשִּׂיג גְּבוּל רֵעֵהוּ”, אַדְּרַבָּה! יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאֲדִּירָהּ.
בָּנַי וּבְנוֹתַי, חֲתָנַי וְתַלְמִידַי הַיְּקָרִים! מְאֹד מְאֹד אֲבַקֵּשׁ, שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם, וְאִישׁ יְחַזֵּק אֶת רֵעֵהוּ, וְתִשְׁתַּדְּלוּ לָדוּן אֶחָד אֶת זוּלָתוֹ לְכַף זְכוּת, וְתִשְׁרֶה אַהֲבָה גְּדוֹלָה בֵּינֵיכֶם. תִּזְכְּרוּ כַּמָּה מְסִירוּת נֶפֶשׁ הָיְתָה לִי עֲבוּר כָּל אֶחָד מִכֶּם, כַּמָּה דְּמָעוֹת שָׁפַכְתִּי לִפְנֵי הַיּוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת עֲבוּר כָּל אֶחָד מִכֶּם, וְעַל כֵּן תִּשְׁתַּדְלוּ שֶׁיִּהְיֶה רַק שָׁלוֹם וְאַהֲבָה בֵּינֵיכֶם, וְתִגְרְמוּ לִי נַחַת רוּחַ גָּדוֹל, וְאִם תָּרִיבוּ – תֵּדְעוּ שֶׁתִּגְרְמוּ לִי בָּזֶה צַעַר גָּדוֹל, וְלֹא יִהְיֶה לִי שׁוּם מְנוּחָה, עַל כֵּן קַיְּמוּ אֶת רְצוֹנִי, וְתִשְׁתַּדְּלוּ שֶׁיִּשְׁרֶה בֵּינֵיכֶם רַק אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם גָּדוֹל.
בָּנַי וּבְנוֹתַי, חֲתָנַי וְתַלְמִידַי ! חַזְּקוּ עַצְמְכֶם בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְתָמִיד תַּכְנִיסוּ בְּדַעְתְּכֶם וְיִהְיֶה לִפְנֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַנְהִיג אֶת עוֹלָמוֹ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטֵי פְּרָטִית, וְאֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְעַל כֵּן מַה לָּכֶם לִדְאֹג עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּכֶם?! וּמַה לָּכֶם לְהִתְבַּלְבֵּל מֵאֲחֵרִים?! רְאוּ לְהַרְגִּיל עַצְמְכֶם לִבְרֹחַ רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְכָל מַה שֶּׁאַתֶּם צְרִיכִים תְּבַקְּשׁוּ רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וּתְדַבְּרוּ עִמּוֹ בְּלָשׁוֹן שֶׁרָגִיל לָכֶם הַיְנוּ בְּאִידִישׁ, אוֹ בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתֶּם מֻרְגָּלִים בָּהּ, וְדָּבָר זֶה בְּעַצְמוֹ יִבְנֶה אֶת הָאֱמוּנָה אֶצְלְכֶם, כִּי בָּזֶה שֶׁהָאָדָם מְדַבֵּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, בָּזֶה בְּעַצְמוֹ מַרְאֶה לָדַעַת, שֶׁנִּסְכָּם אֶצְלוֹ אֲשֶׁר אֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהוּא מְחַיֶּה וּמְהַוֶּה וּמְקַיֵּם אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וְאֵין בִּלְעָדָיו כְּלָל, וְתֵדְעוּ שֶׁאֱמוּנָה הִיא עִקַּר וִיסוֹד כָּל הַיַּהֲדוּת, כִּי הָאֱמוּנָה הִיא הַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּשֶׁאָדָם מַכְנִיס בְּדַעְתּוֹ אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמְצַיֵּר לְעַצְמוֹ אוֹרוֹ הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא שֶׁמְּסַבֵּב אוֹתוֹ וְהוּא עוֹמֵד בְּאֶמְצַע, זֶה עִקַּר הַתַּעֲנוּג וְהַשַּׁעֲשׁוּעַ וְהַדְּבֵקוּת וְהַחִיּוּת שֶׁל הַצַדִּיק, וְהוּא מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ עוֹד בַּחַיִּים חִיּוּתוֹ כְּדֻגְמַת הֱיוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, מְשַׁעֲשֵׁעַ עַצְמוֹ בְּשַׁעֲשׁוּעַ דְּמַלְכָּא, וְאֶל כָּל זֶה זוֹכִים רַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְדַבֵּר הַרְבֵּה עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת גְּמוּרָה, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְהַבֵּן אֶל אָבִיו.
זִכְרוּ הֵיטֵב וּתְיַשְׁבוּ עַצְמְכֶם, וְאָז תִּרְאוּ כִּי ‘שָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם’ (תְּהִלִּים ס, כא), וְהַכֹּל הֶבֶל הֲבָלִים, אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לַעֲזֹר לָכֶם, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַזִּיק לָכֶם. וְעַל כֵּן אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִשּׁוּם בִּרְיָה שֶׁבָּעוֹלָם, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאַל תַּחֲנִיפוּ אֶת שׁוּם בִּרְיָה, כִּי לֹא יוֹעִיל כְּלָל, אֶלָּא עוֹד יַזִיק לָכֶם לִבְרִיאוּתְכֶם. כִּי כְּשֶׁאָדָם שָׂם בִּטְחוֹנוֹ בְּבָשָׂר וָדָם, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁאֵינוֹ נַעֲשָׂה כִּרְצוֹנוֹ אֲזַי בָּא לִידֵי אַכְזָבוֹת גְּדוֹלוֹת עַד מְאֹד, וְנִשְׁבָּר לְגַמְרֵי, וְנוֹפֵל בְּרוּחוֹ, וְנֶחְלֶשֶׁת דַּעְתּוֹ, אֲבָל בָּזֶה שֶׁמַּכְנִיסִים אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז מַצְלִיחִים בְּכָל הָעִנְיָנִים, כִּי אֵינוֹ חוֹנֵף לְשׁוּם בִּרְיָה, וְכֵן אֵינוֹ מִתְיָרֵא מִשּׁוּם בִּרְיָה, וְחַי אֶת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ.
בָּנַי וּבְנוֹתַי, חֲתָנַי וְתַלְמִידַי הַיְקָרִים! רְאוּ לִשְׁמוֹר מְאֹד מְאֹד לֹא לְהִתְעָרֵב בְּשׁוּם מַחֲלֹקֶת וּמְרִיבוֹת, וּבְשׁוּם פָּאלִיטִיק שֶׁל שֶׁקֶר. כִּי דְּעוּ לָכֶם, כִּי כְּלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הֵם קוֹמָה שְׁלֵימָה, וּכְשֶׁמַּתְחִילִים לְחַפֵּשׂ חֶסְרוֹנוֹת – בָּזֶה הוֹרְסִים חֲלָקִים מֵהַקּוֹמָה, עַד שֶׁלְבַסּוֹף כָּל הַבִּנְיָן יִפֹּל, חַס וְשָׁלוֹם, וְנוֹפְלִים לִכְפִירוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְעַל כֵּן לְעוֹלָם אַל תִּתְעָרְבוּ בְּשׁוּם מַחֲלֹקֶת שֶׁבָּעוֹלָם, תָּמִיד תַּעַמְדוּ מִן הַצַּד וְתִבְרְחוּ רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וַאֲפִלּוּ שֶׁיֹּאמְרוּ לָכֶם שֶׁהִיא מִצְוָה וְחוֹב קָדוֹש לִרְדֹּף אֶת פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי וְכוּ’ – רְאוּ לִבְרוֹחַ מִמִּצְוֹת כָּאֵלּוּ! וְתַחֲזִיקוּ בְּמִדַּת הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר הִיא הַכְּלִי הַמַּחֲזִיק כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא תִּמָּצֵא חֲתִימַת יֶדְכֶם עַל שׁוּם בַּר יִשְׂרָאֵל, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי מִי שֶׁחוֹתֵם נֶגֶד בַּר יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הוּא בִּכְלַל ‘הַמַּגְבִּיהַּ יָדוֹ עַל חֲבֵרוֹ’ וְנִקְרָא רָשָׁע, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יִנְקֹם בּוֹ נִקְמָתוֹ וְיַעַקְרוֹ מֵהָעוֹלָם, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְעַל כֵּן רְאוּ לִבְרֹחַ מִכָּל מִינֵי סִכְסוּכִים אוֹ וִכּוּחִים שֶׁל הֶבֶל הַמְּצוּיִים עַכְשָׁיו בֵּין חֲסִידִים אֵלוּ לְאֵלּוּ, אוֹ בִּשְׁאָר כִּתּוֹת וּפְלָּגוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעַם יִשְׂרָאֵל. רְאוּ לְכַבֵּד אֶת כָּל בַּר יִשְׂרָאֵל, וְתָמִיד תְּבַקְּשׁוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין עַם יִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵימָה, וּבִזְכוּת זֶה שֶׁתָּמִיד תְּחַפְּשׂוּ אַחַר הַשָּׁלוֹם וְתִתְפַּלְּלוּ עֲבוּר כָּל יִשְׂרָאֵל, תִּהְיֶה תְּפִלַּתְכֶם מְקֻבֶּלֶת בַּשָּׁמַיִם וְתַעֲשֶׂה פֵּרוֹת, כִּי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד חָשׁוּב מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת בְּשָׁלוֹם עִם כְּלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל וּמִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם.
מָה אוֹמַר לָכֶם?! מִיּוֹם שֶׁזָּכִיתִי לְהִתְקָרֵב וּלְהִתְוַדֵּעַ אֶל רַבֵּנוּ זַ”ל, בָּעַר בְּלִבִּי לְגַלּוֹת וּלְפַרְסֵם אֶת אוֹרוֹ וְדַעְתּוֹ בָּעוֹלָם, וְחֵפֶץ ה’ בְּיָדִי הִצְלִיחַ, וּבָרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזָּכִיתִי לְהַדְפִּיס וּלְהָפִיץ אֶת כָּל סִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל כַּמָה וְכַמָּה פְּעָמִים, וְכָל רְצוֹנִי וְכִסּוּפִי הוּא אַךְ וְרַק לְגַלּוֹת וּלְהַגְדִּיל אֶת שֵׁם הַצַדִּיק הָאֱמֶת. אַךְ זֶה לְעֻמַּת זֶה עָמַד כְּנֶגְדִּי הַסָּמֵ”ךְ מֵ”ם בְּעַצְמוֹ, בִּרְצִיחָה כָּזוֹ שֶׁאֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר, וְהֵקִים עָלַי חוֹלְקִים וְשׂוֹנְאִים מָרִים עַל לֹא דָּבָר, וּכְבָר כָּתַבְתִּי מִזֶּה קְצָת דִקְצָת בִּסְפָרַי שֶׁנִּדְפְּסוּ, וְאֵינִי חוֹזֵר מִדְּבָרַי כִּי הוּא זֶה, כִּי עֲדַיִן לֹא הִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב מַה שֶּׁהָיָה רָאוּי לִכְתֹּב, וְיָדוּעַ שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל אַבָּא שֶׁאֵינוֹ מוֹרִישׁ שֶׁקֶר לְבָנָיו וְלַחֲתָנָיו וּלְתַלְמִידָיו וּבִפְרָטִיּוּת בְּעֵת צַוָּאָתוֹ. לָזֹאת, תֵּדְעוּ, כִּי כָּל אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יָד בְּהוֹצָאַת שֵׁם רַע וְדִבָּה עָלַי – “יַכְרֵת ה’ כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת; אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ” (תְּהִלִּים יב, ד־ה). אֵין לָהֶם מְחִילָה עוֹלָמִית, כַּמּוּבָא בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ אֹרַח חַיִּים הִלְכוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים סִימָן תר”ו בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ הָרַמָ”א: “וְאִם הוֹצִיא עָלָיו שֵׁם רַע – אֵין צָרִיךְ לִמְחוֹל לוֹ”, וְכָתַב הַמָרְדְּכָי: “הוֹצִיא עָלָיו שֵׁם רַע אֵין לֹא מְחִילָה עוֹלָמִית”; עַיֵּן שָׁם. כִּי גָּרְמוּ לְאַלְפֵי נְפָשׁוֹת שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, וְהֵם בִּכְלַל חוֹטְאִים וּמַחֲטִיאִים אֶת הָרַבִּים, כַּאֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד יוֹדֵעַ זֹאת, וּבְוַדַּאי יִנְקוֹם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת נִקְמָתִי שֶׁהִיא נִקְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֶצְלִי בָּרוּר, אֲשֶׁר כָּל מִי שֶׁמְּדַבֵּר עָלַי – הוּא פָּגוּם מְאֹד בִּפְגַם הַבְּרִית, וְרֵיחַ נִאוּף נוֹדֵף מִמֶּנּוּ, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, מִי שֶׁרַק מְדַבֵּר עָלַי: “בְּצוֹאָה רוֹתַחַת יִרְתַּח”.
עִם כָּל זֹאת בָּאתִי לְבַקֵּשׁ אֶתְכֶם מְאֹד מְאֹד, אֲהוּבַי בָּנַי וַחֲתָנַי וְתַלְמִידַי! שֶׁלְּבַל תִּתְעָרְבוּ בְּרִיב לֹא לָכֶם, וְאַתֶּם רְאוּ לִידֹם וְלִשְׁתֹּק לִמְחָרְפֵי וְלִמְבַזֵּי נַפְשִׁי, כִּי ה’ הַצַדִּיק וַאֲנִי הִרְשַׁעְתִּי, וּבְוַדַּאי עָלַי לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְזֶה מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם – שָׁב בִּתְשׁוּבָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי לֹא בְּחִנָּם רוֹדְפִים אוֹתִי, כִּי הֲלֹא אֲנִי מְגַלֶּה אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּהִתְגַּלּוּת כָּזוֹ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ הֲכִי מְגֻשָּׁם וַהֲכִי יָרוּד וּפָחוּת וְכוּ’ גַּם כֵּן יָכוֹל לְהָאִיר עַל עַצְמוֹ הֶאָרַת זִיו חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל כֵּן מִדַּת הַדִּין מְקַטְרֶגֶת עָלַי וְהִתְלַבְּשָׁה בִּרְשָׁעִים אֵלּוּ, וְעָלַי רַק לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי לְגַלּוֹת אוֹרוֹת רוּחָנִיּוּת צְרִיכִים זְכִיָּה מְיֻחֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם. אֲבָל אַתֶּם רְאוּ לִידֹם וְלִשְׁתֹּק, וְלֹא לַעֲנוֹת לִמְחָרְפֵי וּלִמְבַזֵי נַפְשִׁי שׁוּם דָּבָר, כִּי הֵם יְקַבְּלוּ אֶת עָנְשָׁם מִמֵּילָא כִּי אַף אֶחָד הַמְדַבֵּר עָלַי לֹא יֵצֵא נָקִי מִקֹּדֶם אוֹ אַחַר כָּךְ.
בָּנַי וּבְנוֹתַי חֲתָנַי וְתַלְמִידַי הַיְּקָרִים! מְאֹד מְאֹד אֲבַקֵּשׁ אֶתְכֶם, שֶׁתַּרְגִילוּ עַצְמְכֶם לְדַבֵּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלָשׁוֹן שֶׁאַתֶּם רְגִילִים בָּהּ, וְהוּא נִקְרָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל “הִתְבּוֹדְדוּת” – שִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ. כִּי בֶּאֱמֶת אַחַר יִשּׁוּב הַדַּעַת אֲמִתִּי זוֹכִים לֵידַע אֲשֶׁר אֵין מִי שֶׁיַּעֲזוֹר לָאָדָם בֵּין בְּרוּחָנִי וּבֵין בְּגַשְׁמִי כִּי אִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעַצְמוֹ, וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם, וְאוֹי וַאֲבוֹי לְאָדָם שֶׁבּוֹטֵחַ עַל זוּלָתוֹ, כִּי יְאַבֵּד אֶת שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת וְאֵין לָנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם וּבָעוֹלָם הַבָּא כִּי אִם אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְאָמַר אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא: לְפִי שֶׁכָּל הַמַּרְבֶּה שִׂיחוֹת וּתְפִלּוֹת הֵם מְלַוִּים אוֹתוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ (תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ רַבָּה, פֶּרֶק יג). כִּי רַק זֶה הוּא עִקַּר בֵּית מָנוֹסְכֶם בָּזֶה וּבַבָּא. וְכֵן כְּשֶׁאָדָם מַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִחְיוֹת עִם הִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, אֲזַי חַי עִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעַצְמוֹ, וּמַה יֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּחֵד? כִּי מִמָּה נַפְשָׁךְ, אִם יַעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ – הֲרֵי טוֹב, וְאִם, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא – אֲזַי גַּם כֵּן טוֹב! כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חֶשְׁבּוֹן אַחֵר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מַה שֶּׁטּוֹב עֲבוּרְכֶם. וְעִם כָּל זֹאת אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ מִן הָרַחֲמִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת י’ ע”א): ‘אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים’. וּתְפִלָּה פּוֹעֶלֶת תָּמִיד, בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין וּבֵין אַחַר גְּזַר דִּין, רַק צְרִיכִים סַבְלָנוּת גְּדוֹלָה לְדַבֵּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, וְלִשְׁפֹּךְ לִבּוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כַּמַּיִם בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת גְּמוּרָה, וְאָז דַּיְקָא אִם יֵשׁ לָאָדָם סַבְלָנוּת, וְכֵן בָּא אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כֶּעָנִי שׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ מַתְּנַת חִנָּם, אָז דַּיְקָא רוֹאִים נִסִּים נִגְלִים וְשִׁדּוּד הַטֶּבַע. וְלָכֵן רְאוּ לְקַיֵּם זֹאת, וְלֹא תִּתְחָרְטוּ כְּלָל, לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, לֹא בְּגַשְׁמִיּוּת וְלֹא בְּרוּחָנִיּוּת. וְאֶת הָעֲבוֹדָה הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ יַכְנִיס מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בָּעוֹלָם, וְאָז יִהְיֶה בִּטּוּל הַבְּחִירָה. וְעַל כֵּן, אַשְׁרֵי מִי שֶׁעוֹד עַכְשָׁיו מַקְדִּים עַצְמוֹ לִחְיוֹת בָּאֹפֶן הַזֶּה, שֶׁאָז אֶל רַב טוּב הַצָּפוּן יִזְכֶּה, אַשְׁרֵי לוֹ!
בָּנַי, וַחֲתָנַי לוֹקְחֵי בְּנוֹתַי וְתַלְמִידַי הַיְּקָרִים הַלּוֹמְדִים וְעוֹסְקִים בִּסְפָרַי! אֲבַקֵּשׁ מִכֶּם מְאֹד שֶׁתִּתְיַשְּׁבוּ קְצָת בְּדַעְתְּכֶם, מַה קּוֹרֶה פֹּה בָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹבֵר, וְתָבוֹאוּ לִידֵי יִשּׁוּב הַדַּעַת כִּי הַכֹּל הֶבֶל, וְהַחַיִּים שֶׁל הָאָדָם פּוֹרְחִים, ‘כְּצֵל צִפּוֹר הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר’, מַמָּשׁ כְּהֶרֶף עַיִן, הִנֵּה הָאָדָם כָּאן, וְעוֹד מְעַט יָשׁוּב אֶל הָאֲדָמָה, וּמַה יִּשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ? רַק מַה שֶּׁזָּכָה לְסַגֵּל בְּזֶה הָעוֹלָם, כְּמַאֲמַר הַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ (אָבוֹת ו, י): ‘אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד’; וְלָכֵן, זִכְרוּ הֵיטֵב אֶת הַמַּתָּנָה הַיְּקָרָה שֶׁזָּכִינוּ לְקַבֵּל מֵרַבֵּנוּ זַ”ל וְהוּא “סֵדֶר דֶּרֶךְ הַלִּמּוּד”, אֲשֶׁר עַל פִּי דֶּרֶךְ וְעֵצָה קַלָּה וּנְעִימָה הַזּוֹ, אַתֶּם יְכוֹלִים לִהְיוֹת וּלְטַיֵּל בְּכָל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מַמָּשׁ: מִקְרָא, מִשְׁנָה, גְּמָרָא (בַּבְלִי יְרוּשַׁלְמִי) תּוֹסֶפְתָּא, רַמְבַּ”ם, טוּר וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ, כָּל סִפְרֵי הַמִּדְרָשִׁים הַגְּדוֹלִים וְהַקְּטַנִּים, וְעַד סִפְרָא וְסִפְרִי מְכִילְתָּא וְכוּ’, וְכָל סִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְהַתִּקּוּנִים, וְכָל כִּתְבֵי הָאֲרִיזַ”ל, וְכָל סִפְרֵי תַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זי”ע, וְתַלְמִידֵי תַּלְמִידָיו וְכוּ’, וְכָל סִפְרֵי מוּסָר וְכָל סִפְרֵי הַפּוֹסְקִים וְסִפְרֵי הֲלָכָה מִגְּדוֹלֵי הַפּוֹסְקִים, אֲשֶׁר רַק אֶת זֶה תִּקְחוּ עִמָּכֶם, וְרַק זֶה הוּא עָשְׁרֵכֶם לְאֹרֶךְ יָמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כִּי חוּץ מִתּוֹרָה – כָּל הַחַיִּים לֹא שָׁוִים כְּלָל, וְהָאָדָם נִמְדָּד רַק כְּפִי לִמּוּדוֹ וְהִתְעַסְּקוּתוֹ וְהַתְמָדָתוֹ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הַתּוֹרָה הִיא חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְשֶׁאָדָם מַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה, בָּזֶה מַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר אֵין לְךָ עוֹד עֲרֵיבוּת, נְעִימוּת, יְדִידוּת זִיו, חִיּוּת יוֹתֵר טוֹב מִזֶּה, כִּי אֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ד, ב): כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזוֹבוּ (אָבוֹת ו, ג). וּלְמַעְלָה בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים – חָשׁוּב רַק תּוֹרָה. עַל כֵּן, אֲהוּבַי, בָּנַי, וַחֲתָנַי לוֹקְחֵי בְּנוֹתַי, וְתַלְמִידַי הַיְּקָרִים! רְאוּ לִקְבּוֹעַ עִתִּים לַתּוֹרָה, וְ”תִגְנְבוּ” מִזְּמַנְכֶם לִלְמֹד בְּכָל יוֹם תּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְתֵדְעוּ שֶׁרַק זֶה יִשָּׁאֵר מִכֶּם, אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבָד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם, וְכָל זְמַן שֶׁאַתֶּם בְּכוֹחֲכֶם וְשִׂכְלְכֶם הַבָּרִיא, רְאוּ לִבְרוֹחַ מִכָּל מִינֵי בְּנֵי אָדָם הַמְפַטְפְּטִים דְּבָרִים בְּטֵלִים, וּמְדַבְּרִים דְּבָרִים שֶׁל מַה בְּכָךְ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן דִיבּוּרִים אֲסוּרִים, כְּגוֹן לָשׁוֹן הָרַע, רְכִילוּת לֵיצָנוּת וְכוּ’, וְתִבְרְחוּ אֶל תּוֹךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה, וּכְשֶׁתַּגִּיעוּ לָעוֹלָם הָאֱמֶת אָז תִּוָּכְחוּ צִדְקַת “סֵדֶר דֶּרֶךְ הַלִּמּוּד” שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל. וְעַל כֵּן, מַה וְלָמָּה לָכֶם לְהִתְוַכֵּחַ?! טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה’! הַרְגִּילוּ עַצְמְכֶם לָזֶה, וְאָז תִּרְאוּ וְתַרְגִּישׁוּ כָּל מִינֵי טְעָמִים בְּחַיֵּיכֶם, כִּי הַתּוֹרָה הִיא חִיּוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶה וּבָעוֹלָם הַבָּא – חִיּוּת גַּשְׁמִי וְחִיּוּת רוּחָנִי, אַשְׁרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ מַטְעֶה עַצְמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל, וְיוֹדֵעַ אֲשֶׁר עִקַּר הַלִּמּוּד הוּא רַק לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלוֹמֵד עַל מְנָת לְקַיֵּם מִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ, וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז כָּל הַלִּמּוּד שֶׁלּוֹ הוּא רַק לְמַעַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִשְׁמָהּ דַּיְקָא, וְלֹא לְשֵׁם שׁוּם בִּרְיָה שֶׁבָּעוֹלָם, לְהִקָרְאוֹת ‘רַב’ אוֹ ‘לַמְדָן’ ‘צַדִּיק’ וּ’מְקֻבָּל’, אֶלָּא לוֹמֵד בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר אֵין עֲרוֹךְ לְכַוָּנָה זוֹ. אֲקַוֶּה שֶׁתְּצַיְּיתוּ אוֹתִי בָּזֶה, וְלֹא תִּתְחָרְטוּ כְּלָל, לֹא בָּזֶה וְלֹא בַּבָּא.
בָּנַי וּבְנוֹתַי וַחֲתָנַי, וְתַלְמִידַי הַיְּקָרִים! עֲלֵיכֶם לָדַעַת כִּי הַחַיִּים שֶׁל הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם קָשִׁים וּמָרִים עַד מְאֹד, וּמְנַסִּים אֶת כָּל אֶחָד בְּנִסְיוֹנוֹת אֲחֵרִים, וְהַכֹּל, כִּי מִלְּמַעְלָה רוֹצִים לִרְאוֹת אֶל מִי יִפְנֶה בְּעֵת צָרָה.
וְעַל כֵּן מְאֹד מְאֹד אֲבַקֵּשׁ אֶתְכֶם, שֶׁתִּרְאוּ לְחַזֵּק עַצְמְכֶם בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲלֵיכֶם, בֵּין בְּגַשְׁמִי וּבֵין בְּרוּחָנִי, וְתִשְׁתַּדְּלוּ לִהְיוֹת שְׂמֵחִים וַעֲלִיזִים כָּל יְמֵי חַיֵּיכֶם, כִּי הַשִּׂמְחָה הִיא מְקוֹר הַיְשׁוּעָה וְהָרְפוּאָה לְהָאָדָם, וְכָל מִי שֶׁשָּׂמֵחַ בְּיוֹתֵר מַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ יְשׁוּעָה יוֹתֵר יָפָה, וְכֵן הַשִּׂמְחָה מַרְחֶבֶת אֶת הַדַּעַת, וְעַל יְדֵי הַרְחָבַת הַדַּעַת נַעֲשָׂה כְּלִי לְקַבֵּל בּוֹ כָּל הָאוֹרוֹת רוּחָנִיּוֹת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי בֶּאֱמֶת אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה וּמְהַוֶּה וּמְקַיֵּם אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וּמַנְהִיגָהּ בְּהַשְׁגָּחָה נוֹרָאָה וְנִפְלָאָה עַד מְאֹד, וּמַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם צָרוֹת וְיִסּוּרִים, הוּא רַק כְּדֵי לְזַכֵּךְ אֶת הַחֹמֶר הַגַּס שֶׁל הָאָדָם, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְזַכְּכוֹ וּלְמָרְקוֹ כִּי אִם עַל יְדֵי יִסּוּרִים.
וְלָכֵן תִּהְיוּ שְׂמֵחִים בַּיִּסּוּרִים שֶׁבָּאִים עֲלֵיכֶם, וּכְמַאֲמָרָם זַ”ל (בְּרֵאשִׁית רַבָּה ט, ח): ‘טוֹב מְאֹד – זוֹ מִדַּת יִסּוּרִין, שֶׁעַל יָדֶיהָ הַבְּרִיוֹת בָּאִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא’; וְעַל כֵּן, אַל יִהְיֶה נָקֵל בְּעֵינֵיכֶם הַיִּסּוּרִים אֲשֶׁר אַתֶּם סוֹבְלִים, רַק תֵּדְעוּ שֶׁבָּזֶה אַתֶּם בָּאִים לִידֵי מֵרוּק וְזִכּוּךְ הַגּוּף, וְצִחְצוּחַ הַנֶּפֶשׁ מִכָּל מִינֵי חֲלֻדָּה שֶׁנִּדְבְּקוּ בָּכֶם, וְזָכוֹר תִּזְכְּרוּ (בְּרָכוֹת ה’ ע”א): ‘כָּל שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חָפֵץ בּוֹ – מְדַכְּאוֹ בְּיִסּוּרִין, וְאִם קִבְּלוֹ בְּאַהֲבָה – יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים’.
מָה אֹמַר לָכֶם, בָּנַי וַחֲתָנַי וְתַלְמִידַי הַיְּקָרִים?! אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְתָאֵר וּלְשַׁעֵר בְּדַעְתְּכֶם אֵיזֶה יִסּוּרִים וְעָגְמַת נֶפֶשׁ סָבַלְתִּי בְּזֶה הָעוֹלָם, מַמָּשׁ לֹא הָיָה לִי יוֹם אֶחָד טוֹב בְּזֶה הָעוֹלָם – בְּלִי שׁוּם גּוּזְמָא כְּלָל! וּמַמָּשׁ בָּכִיתִי בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵרוֹב צַעַר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ שֶׁסְּבָבוּנִי מִבַּיִת וּמִבַּחוּץ, אַךְ כָּל נֶחָמָתִי הָיְתָה, שֶׁתְּהִלָּה לָאֵל אֲנִי מַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטֵי פְּרָטִיּוּת, וּבָרַחְתִּי רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וְזֶה מַה שֶׁהָיָה בְּעֶזְרִי בְּעֵת צָרוֹתַי הַמְרֻבּוֹת.
וְלָכֵן, רְאוּ גַּם אַתֶּם לִשְׁמוֹר עַצְמְכֶם מְאֹד מְאֹד לֹא לְהִתְרַעֵם, חַס וְשָׁלוֹם נֶגֶד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְזָכוֹר תִּזְכְּרוּ מַאֲמָרָם זַ”ל (מִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא, תֵצֵא): ‘צָרִיךְ אָדָם לְהַחֲזִיק טוֹבָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּזְמַן שֶׁהַיְּסּוּרִין בָּאִין עָלָיו, לָמָּה? שֶׁהַיִּסּוּרִין מוֹשְׁכִין אֶת הָאָדָם לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא’. וְאָמְרוּ (סִפְרִי, וָאֶתְחַנַּן): ‘יְהֵא אָדָם שָׂמֵחַ בְּיִסּוּרִין יוֹתֵר מִן הַטּוֹבָה, שֶׁאִלּוּ אָדָם בַּטּוֹבָה אֵין נִמְחָל לוֹ עָוֹן שֶׁבְּיָדוֹ, וּבַיִּסּוּרִין נִמְחָל לוֹ’; וְעִקַּר הָעֵצָה לְהִנָּצֵל מִן הַיִּסּוּרִין הוּא רַק לָרוּץ וְלִבְרֹחַ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּלְחַדֵּשׁ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה (עַיֵּן לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’, סִימָן סה). כִּי אָז בְּעֵת הַצָּרוֹת וְהַיִסּוּרִין – טִבְעוֹ שֶׁל הָאָדָם לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְסוֹגֵר אֶת עֵינָיו, וּבוֹרֵחַ רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִים עָלָיו אַחַר כָּךְ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה בְּשֶׁפַע. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ רַבָּה, פֶּרֶק ו): ‘אִם רָאִיתָ שֶׁיִּסּוּרִים מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִים עָלֶיךָ – רוּץ לְחַדְרֵי תּוֹרָה, וּמִיָּד הַיִּסּוּרִים בּוֹרְחִין מִמְּךָ’; וְסַהֲדִי בַּמְּרוֹמִים, שֶׁזֶּה מַה שֶּׁעָשִׂיתִי בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּעֵת שֶׁבָּאוּ עָלַי יִסּוּרִים מָרִים כְּלַעֲנָה, בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, שֶׁבָּרַחְתִּי רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְאֶל תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וּמִזֶּה יָצְאוּ כָּל הַסְּפָרִים שֶׁזָּכִיתִי לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה. וְעַל כֵּן, בָּנַי וּבְנוֹתַי, וַחֲתָנַי, וְתַלְמִידַי הַיְּקָרִים! אַל תִּהְיוּ שְׁבוּרִים כְּלָל מִכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲלֵיכֶם, בִּרְחוּ רַק אֶל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּתְחַדְּשׁוּ חִדּוּשִׁים אֲמִתִּיִּים, וְאָז תִּנָּצְלוּ מִכָּל מִינֵי צָרוֹת וְיִסּוּרִים וּמְרִירוּת, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יַמְשִׁיךְ עֲלֵיכֶם תָּמִיד רַק רַחֲמִים וַחֲסָדִים גְּמוּרִים.
בָּנַי וּבְנוֹתַי וְתַלְמִידַי לוֹמְדֵי סְפָרַי, דְּעוּ לָכֶם! שֶׁהָעִקָּר הוּא אֱמוּנַת חֲכָמֵינוּ, וּכְמוֹ שֶׁגִּילָּה לָנוּ רַבֵּנוּ זַ”ל (לִיקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א, סִימָן סא): שֶׁעַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים יְכוֹלִים לֵידַע אֵיךְ לְהַנְהִיג אֶת עַצְמוֹ.
וְלָכֵן, תִּרְאוּ לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים בְּרַבֵּנוּ זַ”ל, וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה צְרִיכִים לְקַיֵּם, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת (לִיקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’, סִימָן קכג), וְעַל יְדֵי שְׁלֵמוּת אֱמוּנַת חֲכָמִים בְּרַבֵּנוּ זַ”ל תּוּכְלוּ לָתֵת לְעַצְמְכֶם עֵצָה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר.
וְזִכְרוּ, שֶׁרַבֵּנוּ זַ”ל הוּא הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ בָּעוֹלָם הַזֶה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְתִשְׁמְרוּ מִמַּנְהִיגִים וּמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהַנְהִיג עַצְמָם, וְאֵיךְ יוּכְלוּ לְהַנְהִיג אֲחֵרִים, וּבִפְרָטִיּוּת בְּדוֹר אַחֲרוֹן גִּלָּה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי”ע, שֶׁיִּתְרַבּוּ הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר כְּמוֹ עֲלֵי הָאִילָן, וְלָכֵן שִׁמְרוּ מְאֹד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לָכֶם שַׁיָּכוּת עִם שׁוּם מְפֻרְסָם שֶׁל שֶׁקֶר, אֲפִילוּ אֵלּוּ שֶׁמִסְתּוֹבְבִים בֵּין אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ.
וְהַסִּימָן מִי הוּא מְפֻרְסָם שֶׁל שֶׁקֶר בֵּין צַדִּיק אֲמִתִּי, אָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב, סִימָן עב): ‘אִם נוֹפֵל עַל הָאָדָם שִׁפְלוּת וּמַרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ כִּי הוּא הֲכִי גָּרוּעַ – סִימָן שֶׁהוּא מְקֹרָב אֶל צַדִּיק אֲמִתִּי, אֲבָל אִם נִכְנֶסֶת בּוֹ גֵּאוּת וְיֵשׁוּת, וּמַחֲזִיק עַצְמוֹ יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים, וְאֵיךְ שֶׁרַק הוּא נִמְצָא בֶּאֱמֶת, וְלֹא אֲחֵרִים, סִימָן שֶׁהוּא נִמְצָא אֵצֶל מְפֻרְסָם שֶׁל שֶׁקֶר, וּצְרִיכִים לִבְרֹחַ מִשָּׁם, כִּי עִקַּר הַגְּדֻלָּה שֶׁמְּקַבְּלִים מִצַּדִּיק אֱמֶת זֶה שִׁפְלוּת.
וְכֵן צַדִּיק אֱמֶת הוּא מְעוֹרֵר אֶת אֲנָשָׁיו לְלִמּוּד תּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּלְהֵפֶךְ, מְפֻרְסָם שֶׁל שֶׁקֶר יְדַבֵּר מֵהַכֹּל, אֲבָל לֹא מִלִּמּוּד תּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְלָכֵן זֶה יִהְיֶה לָכֶם סִימָן, מִי שֶׁהוּא צַדִּיק אֲמִתִּי, אִם עַל יָדוֹ אַתֶּם זוֹכִים לְהַתְמִיד בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְכֵן עַל יָדוֹ אַתֶּם בָּאִים לִידֵי שִׁפְלוּת, דְּעוּ לָכֶם שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר, שֶׁזֶּה סוֹבֵב עַל רַבֵּנוּ זַ”ל בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא גְּמַר כָּל הַתִּקּוּנִים.
וְלָכֵן תִהְיוּ מְקֻשָּׁרִים רַק אֶל רַבֵּנוּ זַ”ל, וְתִסְעוּ בְּכָל שָׁנָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּאוּמַן – לְהִתְקַבֵּץ יַחַד עִם אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ הַיְקָרִים, וְתִבְרְחוּ מִמַּחְלֹקֶת, וְאַל תִּתְעָרְבוּ בְּשׁוּם פּוֹלִיטִיקָה שֶׁל שֶׁקֶר.
דְּעוּ לָכֶם! כִּי רַבֵּנוּ זַ”ל הוּא הָאָרוֹן שֶׁשָּׁם מֻנָּחִים הַלּוּחוֹת, וְהָאָרוֹן נוֹשֵׂא אֶת נוֹשְׂאָיו, וְלָכֵן תִּבְרְחוּ מִכָּל מִינֵי הִתְמַנּוּת, אַתֶּם בָּאִים אֶל צִיּוּן רַבֵּנוּ זַ”ל בְּרֹאשׁ הַשָׁנָה, רַק כְּדַי לְקַיֵּם אֶת רְצוֹן רַבֵּנוּ זַ”ל, וְאַל תִּתְעָרְבוּ עִם שׁוּם מִפְלָגָה, עִם שׁוּם קְבוּצָה, אַתֶּם רַק תַּחֲזִיקוּ בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל שֶׁרַק בָּזֶה תְּלוּיָה כָּל הַהִתְקָרְבוּת, כִּי כָּךְ אָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א, סִימָן קצב): ‘פָּנָיו שִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק מֻנָּחִים בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים’; וְלָכֵן, בְּהַתְמָדַת סִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל תִּהְיוּ מְקֹרָבִים אֵלָיו, שֶׁזּוֹ הַצְלָחַתְכֶם הַנִּצְחִית.
אִם תְּקַיְּמוּ אֶת כָּל זֶה – יִהְיֶה טוֹב לָכֶם בָּזֶה וּבַבָּא לְנֶצַח נְצָחִים.
יַעַן זֶה לִי עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים שֶׁכָּתַבְתִּי אֶת הַצַּוָּאָה הַיְנוּ כ”א אִיָּר תשמ”ח וְעַכְשָׁו כ”ד אֲדָר ב’ יוֹם רְבִיעִי לְסֵדֶר תַזְרִיעַ ה’תשע”א וַאֲנִי מַרְגִּישׁ חֻלְשָׁה גְּדוֹלָה וּדְקִירוֹת חֲזָקוֹת בַּלֵּב, אָמַרְתִּי לְהוֹסִיף עוֹד כַּמָּה סְעִיפִים לְהַצַּוָּאָה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּיוֹם כ”א אִיָּר ה’תשמ”ח
מָה אֹמַר לָכֶם בָּנַי וּבְנוֹתַי נְכָדַי וְנֶכְדוֹתַי נִינַי תַּלְמִידַי הָרַבִּים אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַיְקָרִים הֵן אֵלּוּ שֶׁגָּרִים בְּיַבְנְאֵל, וְהֵן אֵלּוּ שֶׁגָּרִים בְּכָל אַרְצוֹת תֵּבֵל, אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְתָאֵר וּלְשַׁעֵר מֶה עָבַר עָלַי בְּאֵלּוּ הַשָּׁנִים מִיּוֹם שֶׁנִּכְנַסְתִּי לָגוּר בְּיַבְנְאֵל צָרוֹת וּתְלָאוֹת וְיִסּוּרִים רַבִּים וּמָרִים סָבַלְתִּי בְּצוּרָה אֲיֻמָּה כָּזוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי כְּלָל, שֶׁקָּם עָלַי הַסָּמֶ”ךְ מֵ”ם יִמַּח שְׁמוֹ בְּהִתְגַּלְּמוּת “הָרַב הַמְּקוֹמִי” אוֹי לְאוֹתָהּ חֶרְפָּה אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה שֶׁאֵלּוּ הֵם הָרַבָּנִים, רַחֲמָנָא לִיצְּלָן כָּמוֹהוּ הֵם הֵם הַמַּעֲבִירִים עַל הַדָּת פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ הַמִּקְוֶה בִּכְלָל לֹא הָיָה כָּשֵׁר, לֹא הָיָה מַיִם בְּהָאוֹצַר מֵי גְּשָׁמִים, נִמְצָא שֶׁהִיא רַק אַמְבַּטְיָה, וְהִכְשִׁיל אֶת כֻּלָּם בְּאִסּוּר נִדָּה הֶחָמוּר, וְכֵן הָעֵרוּב לֹא הָיָה כָּשֵׁר כְּלָל, נִמְצָא שֶׁהִכְשִׁיל אֶת כֻּלָּם בְּחִלּוּל שַׁבָּת הֶחָמוּר. עַד שֶׁבָּנִיתִי בְּעַצְמִי מִקְוֵה טָהֳרָה [וְהָיִיתִי צָרִיךְ לִבְנוֹתוֹ בְּמַחְתֶּרֶת וּבַחֲשַׁאי, כְּדֵי שֶׁלֹא יִמְסֹר אוֹתָנוּ בִּמְסִירוֹת וּבְהַלְשָׁנוֹת, מַמָּש כְּמוֹ בְּרוּסְיָה בַּשִּׁלְטוֹן הַקּוֹמוֹנִיסְטִי], וְעַד שֶׁאֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ תִּקַּנּוּ אֶת הָעֵרוּב, וְגֹדֶל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים וְהַמְּסִירוֹת שֶׁמָּסַר אוֹתָנוּ עַל זֶה אִי אֶפְשָׁר לִרְשֹׁם בִּכְלָל עַל הַנְּיָר מֵרֹב רִשְׁעוּת וְאַכְזָרִיּוּת שֶׁעוֹשֶׂה לִקְהִלָּתֵנוּ וּמְשַׂחֵק אֶת זֶה הָפוּךְ עַל הָפוּךְ כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ הָרוֹדְפִים. וְאֶת הַסֵּבֶל שֶׁיְּלָדֵינוּ סוֹבְלִים כְּבָר בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנִים שֶׁהֵם לוֹמְדִים בְּפַחוֹנִים (קָרָאוָנִים סְרוּחִים) בַּחֹרֶף קַר מְאֹד, וְהַגֶּשֶׁם נִכְנָס לְתוֹךְ הַכִּתוֹת, וּבַקַּיִץ חַם שֶׁיְּכוֹלִים לְהִשָּׂרֵף. הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִים שֶׁהַבָּנִים בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה וְהַבָּנוֹת בַּבֵּית סֵפֶר סוֹבְלִים זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַגְדִּיר כְּלָל, וַאֲנִי כְּבָר לֹא מְסַפֵּר אֶת הָרִשְׁעוּת וְהָאַכְזָרִיּוּת שֶׁעָשָׂה שֶׁהֵסִית וּמֵסִית אֶת תּוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם נֶגְדֵּנוּ מַמָּשׁ כְּמוֹ כֹּמֶר יְוָנִי (שֶׁהוֹלֵךְ עִם זָקָן לָבָן) עַד שֶׁמָּסַר אוֹתִי כַּמָּה פְּעָמִים וְהִפִּיל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תָּכְנִיּוֹת לִבְנוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְהַכֹּל בְּתֵרוּץ כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ רוֹדְפִים אוֹתוֹ.
וְהִנֵּה אַחֲרֵי תְּלָאוֹת רַבּוֹת וְיִסּוּרִים מָרִים עָזַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁתְּהִלָּה לְאֵל נִבְנָה הַבֵּית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל אַחֲרֵי צִפִּיָּה שֶׁל כְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים (כִּי מֵהָרֶגַע שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְיַבְנְאֵל כְּבָר רָצִיתִי לִבְנוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם וּמֵחֲמַת הַמְּסִירוֹת שֶׁלּוֹ נִמְנַע עַד עַכְשָׁו וּמָה גַּם שֶׁהֻצְרַכְתִּי לְהַקְטִינוֹ מִפְּנֵי רִשְׁעוּתוֹ) וְהִנֵּה תְּהִלָּה לָאֵל עַל שַׁבָּת זוֹ פָּרָשַׁת תַזְרִיעַ שַׁבַּת חֹדֶשׁ אָנוּ נִכְנָסִים לְהִתְפַּלֵּל בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בּוֹ, בְּסִימָן טוֹב וּבְמַזָל טוֹב, יִתֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמִּבֵּית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל הַזֶּה יִבְנֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְתִהְיֶה כְּבָר הַגְּאֻלָּה שֶׁאָנוּ מְצַפִּים וּמְקַוִּים כְּבָר זֶה אַלְפַּיִם שָׁנָה.
[בְּוַדַּאי מַה שֶּׁעָבַר עָלַי מִיּוֹם שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְיַבְנְאֵל יֵשׁ הַרְבֵּה לִכְתֹּב אִם יִתֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַחַיִּים אֶרְשֹׁם אֶת זֶה בְּסֵפֶר תּוֹלְדוֹתַי ‘רִגְעֵי מוֹהֲרֹא”שׁ’ בַּאֲרִיכוּת יֶתֶר]
וְהִנֵּה אֲנִי מֻכְרָח לְגַלּוֹת אֶת דַּעְתִּי בָּרַבִּים מִיּוֹם שֶׁיֵּשׁ לִי עֵסֶק עִם רַבִּים מֵהַתְחָלַת שְׁנַת ה’תשכ”ד וּבִפְרָט מֵעֶרֶב חֲנֻכָּה ה’תשכ”ד הִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב מִכְתָּבִים לְבָחוּרִים וְאַבְרֵכִים, אֲשֶׁר מִזֶּה יָצָא כְּבָר עַד עַכְשָׁו פ”ט חֲלָקִים שׁוּ”ת ‘אֲשֶׁר בַּנַּחַל’ שֶׁזֶּה מִסְתַּכֵּם לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אֶלֶף מִכְתָּבִים, וְיֵשׁ עוֹד מוּכָנִים לִדְפוּס לְמַעְלָה מֵחֲמִשִּׁים אֶלֶף מִכְתָּבִים, וְלָכֵן בַּקָּשָׁתִי מִבָּנַי וּמִבְּנוֹתַי וַחֲתָנַי וְתַלְמִידַי הַיְקָרִים רְאוּ לְהַדְפִּיס לִי אֶת כָּל הַמִּכְתָּבִים וְיֻדְפַּס וְיַחֲזֹר וְיֻדְפַּס, וְאֵין עַל זֶה שׁוּם “כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת” אֶלָּא כָּל מִי שֶׁיַּדְפִּיס כֶּרֶךְ אֶחָד יִוָּשַׁע מִן הַשָּׁמַיִם, וַאֲנִי עָרֵב עַל כָּךְ, כִּי הַמִּכְתָּבִים כְּבָר הִצִּילוּ רִבְבוֹת בְּנֵי הַנְּעוּרִים וְלָכֵן אַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵלֶק בְּהַדְפָּסָתָם.
וְיַעַן שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים, תֵּדְעוּ לָכֶם! שֶׁתְּהִלָּה לָאֵל יֵשׁ לִי חֵלֶק בִּלְמַעְלָה מֵאַלְפַּיִם זוּגוֹת שֶׁזָּכִיתִי לִהְיוֹת שָׁלִיחַ נֶאֱמָן וּלְחַתְּנָם, וְכָל זְמַן שֶׁאֶחְיֶה אֲבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁאֶהְיֶה שַׁדְכָן לְשַׁדֵּךְ בְּנֵי וּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לְהַצִּילָם מֵעֲווֹנוֹת חֲמוּרוֹת.
וְהִנְנִי מְגַלֶּה אֶת דַּעְתִּי אֲשֶׁר אַחַר שֶׁאֵצֵא מִזֶּה הָעוֹלָם כָּל בָּחוּר אוֹ בַּחוּרָה שֶׁיָּבוֹאוּ לְצִיּוּן קְבוּרָתִי וְיִגְמְרוּ שָׁם אֶת כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים בְּפַעַם אַחַת בְּלִי הֶפְסֵק אֶהְיֶה לָהֶם מֵלִיץ יֹשֶׁר וְיִזְכּוּ כְּבָר לִמְצֹא אֶת זִוּוּגָם מִן הַשָּׁמַיִם, וַאֲנִי חָזָק בְּדִבּוּרִים אֵלּוּ.
עַד כָּאן אֲנִי מְצַוֶּה לְבָנַי וּבְנוֹתַי תַּלְמִידַי הַיְקָרִים וְתוּכְלוּ לְפַרְסְמוֹ בָּרַבִּים וְיַעֲזֹר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בָּרַבִּים בֵּין בַּחַיִּים חַיּוּתִי וּבֵין אַחַר שֶׁאֵצֵא מִזֶּה הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.
הצוואה
חלק א’
חלק ב’
חלק ג’
חלק ד’
חלק ה’
חלק ו’
חלק ז’
חלק ח’
חלק ט’
חלק י’
חלק יא’
חלק יב’
חלק יג’
חלק יד’
חלק טו’
חלק טז’
חלק יז’
תפריט