תפילת מנחה נוסח עדות המזרח

שינוי גודל טקסט

לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוד קֵ”י בְּוָא”ו קֵ”י בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יְהֹוָה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁתִּקֵּן יִצְחָק אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלום, עִם כָּל הַמִּצְות הַכְּלוּלות בָּהּ, לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקום עֶלְיון, לַעֲשׂות נַחַת רוּחַ לְיוצְרֵנוּ וְלַעֲשׂות רְצון בּורְאֵנוּ. וִיהִי נעַם אֲדנָי אֱלהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנֵהוּ:

לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית. לִבְנֵי קרַח מִזְמור: מַה יְּדִידות מִשְׁכְּנותֶיךָ יְהֹוָה צְבָאות: נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרות יְהֹוָה. לִבִּי וּבְשָׂרִי. יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי: גַּם צִפּור מָצְאָה בַּיִת וּדְרור קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרחֶיהָ. אֶת מִזְבְּחותֶיךָ יְהֹוָה צְבָאות. מַלְכִּי וֵאלהָי: אַשְׁרֵי יושְׁבֵי בֵיתֶךָ. עוד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה: אַשְׁרֵי אָדָם עוז לו בָךְ מְסִלּות בִּלְבָבָם: עבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ. גַּם בְּרָכות יַעְטֶה מורֶה: יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלהִים בְּצִיּון: יְהֹוָה אֱלהִים צְבָאות שִׁמְעָה תְפִלָּתִי. הַאֲזִינָה אֱלהֵי יַעֲקב סֶלָה: מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלהִים. וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ: כִּי טוב יום בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף. בָּחַרְתִּי הִסְתּופֵף בְּבֵית אֱלהַי. מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע: כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְהֹוָה אֱלהִים. חֵן וְכָבוד יִתֵּן יְהֹוָה לא יִמְנַע טוב לַהלְכִים בְּתָמִים: יְהֹוָה צְבָאות. אַשְׁרֵי אָדָם בּטֵחַ בָּךְ:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם. אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמועֲדו: וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיְהֹוָה. כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִים שְׁנַיִם לַיּום עלָה תָמִיד: אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבּקֶר. וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם: וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סלֶת לְמִנְחָה. בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין:עלַת תָּמִיד. הָעֲשֻׂיָּה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחחַ אִשֶּׁה לַיְהֹוָה: וְנִסְכּו רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד. בַּקּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיְהֹוָה: וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. כְּמִנְחַת הַבּקֶר וּכְנִסְכּו תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוחַ לַיְהֹוָה:

אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, שֶׁהִקְטִֽירוּ אֲבוֹתֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ אֶת קְטֹֽרֶת הַסַּמִּים, בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָשׁ קַיָּם, כַּאֲשֶׁר צִוִּֽיתָ אוֹתָם עַל־יַד מֹשֶׁה נְבִיאָךְ, כַּכָּתוּב בְּתֽוֹרָתָךְ:

וַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֶל־מֹשֶׁ֜ה קַח־לְךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף | וּשְׁחֵ֙לֶת֙ וְחֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּלְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִהְיֶֽה׃ וְעָשִׂ֤יתָ אֹתָהּ֙ קְטֹ֔רֶת רֹ֖קַח מַעֲשֵׂ֣ה רוֹקֵ֑חַ מְמֻלָּ֖ח טָה֥וֹר קֹֽדֶשׁ׃ וְשָֽׁחַקְתָּ֣ מִמֶּ֘נָּה֮ הָדֵק֒ וְנָתַתָּ֨ה מִמֶּ֜נָּה לִפְנֵ֤י הָעֵדֻת֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָׁ֑מָּה קֹ֥דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֖ים תִּהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃ וְנֶֽאֱמַר וְהִקְטִ֥יר עָלָ֛יו אַהֲרֹ֖ן קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר בְּהֵיטִיב֛וֹ אֶת־הַנֵּרֹ֖ת יַקְטִירֶֽנָּה: וּבְהַעֲלֹ֨ת אַהֲרֹ֧ן אֶת־הַנֵּרֹ֛ת בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַקְטִירֶ֑נָּה קְטֹ֧רֶת תָּמִ֛יד לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לְדֹרֹתֵיכֶֽם:

תָּנוּ רַבָּנָן: פִּטּוּם הַקְּטֹֽרֶת כֵּיצַד? שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַֽחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, מָנֶה בְּכָל־יוֹם, מַֽחֲצִיתוֹ בַּבֹּֽקֶר וּמַֽחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים, שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל, וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמַֽחֲזִירָן לְמַכְתֶּֽשֶׁת בְּעֶֽרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד־עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ, וְאֵֽלּוּ הֵן:

א. הַצֳּרִי

ב. וְהַצִּפֹּֽרֶן

ג. וְהַחֶלְבְּנָה

ד. וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה.

ה. מוֹר,

ו. וּקְצִיעָה

ז. וְשִׁבֹּֽלֶת נֵרְדְּ

ח. וְכַרְכֹּם, מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה.

ט. קֹשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר,

י. קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה,

יא. קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה, בּוֹרִית־כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין, מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶֽלַח סְדוֹמִית, רֽוֹבַע. מַעֲלֶה עָשָׁן, כָּל־שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל־שֶׁהִיא, אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ, וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל־סַמְמָנֶֽיהָ, חַיָּיב מִיתָה:

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף, הַנּוֹטֵף מֵֽעֲצֵי הַקְּטָף. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה, לְמָה הִיא בָֽאָה? כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת־הַצִּפֹּֽרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין, לְמָה הוּא בָא? כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת־הַצִּפֹּֽרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַֽיִם יָפִין לָהּ? אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַֽיִם בַּמִּקְדָּשׁ, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:

תַּנְיָא רִבִּי נָתָן אוֹמֵר: כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק, אוֹמֵר: הָדֵק הֵיטֵב, הֵיטֵב הָדֵק. מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַֽחֲצָאִין, כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִֽיעַ, לֹא שָׁמַֽעְנוּ.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה: זֶה הַכְּלָל, אִם כְּמִדָּתָהּ, כְּשֵׁרָה לַֽחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל־סַמְמָנֶֽיהָ, חַיָּיב מִיתָה:

תָּנֵי בַר־קַפָּרָא: אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה, הָֽיְתָה בָֽאָה שֶׁל שִׁירַֽיִם לַֽחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר־קַפָּרָא: אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, אֵין אָדָם יָכוֹל לַֽעֲמֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָֽמָּה אֵין מְעָֽרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ? מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָֽמְרָה: כִּ֤י כָל־שְׂאֹר֙ וְכָל־דְּבַ֔שׁ לֹֽא־תַקְטִ֧ירוּ מִמֶּ֛נּוּ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָֽה: יְהֹוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֨נוּ אֱלֹהֵ֖י יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃ יְהֹוָ֥ה צְבָא֑וֹת אַֽשְׁרֵ֥י אָ֝דָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ׃ יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ: וְעָֽרְבָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלָ֑‍ִם כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹנִיֹּֽת:

אַשְׁרֵי יושְׁבֵי בֵיתֶךָ. עוד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּו. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְהֹוָה אֱלהָיו: תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרומִמְךָ אֱלוהַי הַמֶּלֶךְ. וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעולָם וָעֶד: בְּכָל יום אֲבָרְכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעולָם וָעֶד: גָּדול יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאד. וְלִגְדֻלָּתו אֵין חֵקֶר: דּור לְדור יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרתֶיךָ יַגִּידוּ: הֲדַר כְּבוד הודֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאותֶיךָ אָשִׂיחָה: וֶעֱזוּז נורְאותֶיךָ יאמֵרוּ וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה: זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ: חַנּוּן וְרַחוּם יְהֹוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד: טוב יְהֹוָה לַכּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו: יודוּךָ יְהֹוָה כָּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה: כְּבוד מַלְכוּתְךָ יאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ: לְהודִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרתָיו. וּכְבוד הֲדַר מַלְכוּתו: מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּור וָדר: סומֵךְ יְהֹוָה לְכָל הַנּפְלִים. וְזוקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים: עֵינֵי כל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נותֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּו: פּותֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשבִּיעַ לְכָל חַי רָצון: צַדִּיק יְהֹוָה בְּכָל דְּרָכָיו. וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו: קָרוב יְהֹוָה לְכָל קרְאָיו לְכָל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת: רְצון יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה. וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיושִׁיעֵם: שׁומֵר יְהֹוָה אֶת כָּל אהֲבָיו. וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד: תְּהִלַּת יְהֹוָה יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁו לְעולָם וָעֶד: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עולָם הַלְלוּיָהּ: תִּכּון תְּפִלָּתִי קְטרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב: הַקְשִׁיבָה לְקול שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלהָי כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל:

חצי קדיש:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. [אָמֵן] בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִּרְעוּתֵה, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. [אָמֵן] בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן] יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרוֹמַם. וְיִתְנַשֵּׂא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. [אָמֵן] לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן: [אָמֵן]

אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, אֱלהֵי אַבְרָהָם. אֱלהֵי יִצְחָק וֵאלהֵי יַעֲקב. הָאֵל הַגָּדול הַגִּבּור וְהַנּורָא. אֵל עֶלְיון. גּומֵל חֲסָדִים טובִים. קונֵה הַכּל וְזוכֵר חַסְדֵי אָבות. וּמֵבִיא גּואֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמו בְּאַהֲבָה:

(בעשי”ת:) זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים.

מֶלֶךְ עוזֵר וּמושִׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מָגֵן אַבְרָהָם:

אַתָּה גִּבּור לְעולָם אֲדנָי. מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה. רַב לְהושִׁיעַ:

(בקיץ:) מוֹרִיד הַטָּל.

(בחורף:) מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם.

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד. מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים. סומֵךְ נופְלִים וְרופֵא חולִים. וּמַתִּיר אֲסוּרִים. וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתו לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוךָ בַּעַל גְּבוּרות וּמִי דומֶה לָךְ. מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה:

(בעשי”ת: מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמָן, זוֹכֵר יְצוּרָיו בְּרַחֲמִים לְחַיִּים.)

וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיות מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מְחַיֶּה הַמֵּתִים:

אַתָּה קָדושׁ וְשִׁמְךָ קָדושׁ. וּקְדושִׁים בְּכָל יום יְהַלְלוּךָ סֶּלָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, הָאֵל הַקָּדושׁ:

(בעשי”ת: הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ)

אַתָּה חונֵן לְאָדָם דַּעַת. וּמְלַמֵּד לֶאֱנושׁ בִּינָה. וְחָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, חונֵן הַדָּעַת:

הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתורָתֶךָ. וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבודָתֶךָ. וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, הָרוצֶה בִּתְשׁוּבָה:

סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ. מְחול לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ. כִּי אֵל טוב וְסַלָּח אָתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלוחַ:

רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ. וּמַהֵר לְגָאֳלֵנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. כִּי אֵל גּואֵל חָזָק אָתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, גּואֵל יִשְׂרָאֵל:

רְפָאֵנוּ יְהוָה וְנֵרָפֵא. הושִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה. וְהַעֲלֶה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ. וּלְכָל מַכְאובֵינוּ וּלְכָל מַכּותֵינוּ. כִּי אֵל רופֵא רַחְמָן וְנֶאֱמָן אָתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, רופֵא חולֵי עַמּו יִשְׂרָאֵל:

בקיץ: בַּרְכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל מַעֲשֵׂי יָדֵינוּ. וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ בְּטַלְלֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה. כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים. בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:

בחורף: בָּרֵךְ עָלֵינוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת. וְאֶת כָּל מִינֵי תְּבוּאָתָהּ לְטוֹבָה. וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל וְשַׁבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ. וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ. שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל דָּבָר רָע. וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פֻרְעָנוּת. וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבה וְאַחֲרִית שָׁלוֹם. חוּס וְרַחֵם עָלֶיהָ וְעַל כָּל תְּבוּאָתָהּ וּפֵירוֹתֶיהָ. וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם. כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה. כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:

תְּקַע בְּשׁופָר גָּדול לְחֵרוּתֵנוּ. וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּותֵינוּ. וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפות הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּו יִשְׂרָאֵל:

הָשִׁיבָה שׁופְטֵינוּ כְּבָרִאשׁונָה. וְיועֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגון וַאֲנָחָה. וּמְלוךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְהוָה לְבַדְּךָ. בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מֶלֶךְ אוהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט:

(בעשי”ת אומרים: הַמֶּלֶך הַמִּשְׁפָּט)

לַמִּינִים וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה וְכָל הַזֵּדִים כְּרֶגַע יאבֵדוּ. וְכָל אויְבֶךָ וְכָל שׂונְאֶיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ. וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, שׁובֵר אויְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים:

עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְעַל זִקְנֵיהֶם. וְעַל פְּלֵיטַת בֵּית סופְרֵיהֶם. וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעָלֵינוּ. יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ יְהוָה אֱלהֵינוּ וְתֵן שָׂכָר טוב לְכָל הַבּוטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת. וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם. וּלְעולָם לא נֵבושׁ כִּי בְךָ בָּטָחְנוּ. וְעַל חַסְדְּךָ הַגָּדול בֶּאֱמֶת נִשְׁעָנְנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים:

תִּשְׁכּון בְּתוךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה בְתוכָהּ תָּכִין וּבְנֵה אותָהּ בִּנְיַן עולָם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, בּונֵה יְרוּשָׁלָיִם:

אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ וְקַרְנו תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ. כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ וְצִפִּינוּ כָּל הַיּום: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה:

שְׁמַע קולֵנוּ יְהוָה אֱלהֵינוּ. אָב הָרַחֲמָן חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ. וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצון אֶת תְּפִלָּתֵנוּ. כִּי אֵל שׁומֵעַ תְּפִלּות וְתַחֲנוּנִים אָתָּה: וּמִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, שׁומֵעַ תְּפִלָּה:

רְצֵה יְהוָה אֱלהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה. וְהָשֵׁב הָעֲבודָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצון. וּתְהִי לְרָצון תָּמִיד עֲבודַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ:

בראש חודש ובחול המועד אומרים:

אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרונֵנוּ וְזִכְרון אֲבותֵינוּ. זִכְרון יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְזִכְרון מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ. וְזִכְרון כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה לְטובָה. לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. לְחַיִּים טובִים וּלְשָׁלום. בְּיום: בראש חודש: ראשׁ חדֶשׁ הַזֶּה: בחול המועד פסח: חַג הַמַּצּות הַזֶּה. בְּיום מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה: בחול המועד סוכות: חַג הַסֻּכּות הַזֶּה. בְּיום מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה: לְרַחֵם בּו עָלֵינוּ וּלְהושִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהוָה אֱלהֵינוּ בּו לְטובָה. וּפָקְדֵנוּ בו לִבְרָכָה. וְהושִׁיעֵנוּ בו לְחַיִּים טובִים. בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמול וְרַחֵם עָלֵינוּ. וְהושִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:

וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. תַּחְפּץ בָּנוּ וְתִרְצֵנוּ וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּון בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתו לְצִיּון:

מודִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא יְהוָה אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ לְעולָם וָעֶד. צוּרֵנוּ צוּר חַיֵּינוּ וּמָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא. לְדר וָדר נודֶה לְךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ. עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶךָ. וְעַל נִשְׁמותֵינוּ הַפְּקוּדות לָךְ. וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יום עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאותֶיךָ וְטובותֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת. עֶרֶב וָבקֶר וְצָהֳרָיִם. הַטּוב כִּי לא כָלוּ רַחֲמֶיךָ. הַמְרַחֵם כִּי לא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ כִּי מֵעולָם קִוִּינוּ לָךְ:

בחנוכה ופורים אומרים כאן על הניסים:

עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

בחנוכה: בִּימֵי מַתִּתְיָהו בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם רַבְתָּ אֶת רִיבָם דַּנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ בְּהַלֵּל גָּמוּר וּבְהוֹדָאָה, וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה:

בפורים: בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבוֹתָ לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה:

וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרומָם וְיִתְנַשֵּׂא תָּמִיד שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ לְעולָם וָעֶד. וְכָל הַחַיִּים יודוּךָ סֶּלָה:

(בעשי”ת: וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶךָ.)

וִיהַלְלוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ הַגָּדול בֶּאֱמֶת לְעולָם כִּי טוב. הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה הָאֵל הַטּוב: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, הַטּוב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהודות:

שִׂים שָׁלום טובָה וּבְרָכָה חַיִּים חֵן וָחֶסֶד צְדָקָה וְרַחֲמִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וּבָרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאור פָּנֶיךָ כִּי בְאור פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָנוּ יְהוָה אֱלהֵינוּ תּורָה וְחַיִּים. אַהֲבָה וָחֶסֶד. צְדָקָה וְרַחֲמִים. בְּרָכָה וְשָׁלום. וְטוב בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרוב עז וְשָׁלום:

(בעשי”ת: וּבְסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.)

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּו יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלום אָמֵן:

יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ. יְהוָה צוּרִי וְגאֲלִי:

אֱלהַי. נְצור לְשׁונִי מֵרָע. וְשִׂפְתותַי מִדַּבֵּר מִרְמָה. וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדּום. וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתורָתֶךָ. וְאַחֲרֵי מִצְותֶיךָ תִּרְדּוף נַפְשִׁי. וְכָל הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה. מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבותָם. עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ. עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ. עֲשֵׂה לְמַעַן תּורָתָךְ. עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ. לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ. הושִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי: יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ. יְהוָה צוּרִי וְגאֲלִי:

(נוהגים לומר כאן פסוק המתחיל וגומר באות שבה מתחיל וגומר שמו הפרטי)

עֹשֶׂה שָׁלום בִּמְרומָיו. (בעשי”ת אומר: הַשָּׁלוֹם) הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלום עָלֵינוּ, וְעַל כָּל עַמּו יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתָךְ, לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ וּלְעָבְדָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם:

יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהֹוָה רָם עַל כָּל גּוֹיִם יְהֹוָה עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ. יְהֹוָה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ:

קדיש תתקבל:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. בְּחַיֵּיכון וּבְיומֵיכון וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאֵר וְיִתְרומֵם וְיִתְנַשּא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: [אָמֵן]

תִּתְקַבַּל צְלוֹתָנָא וּבָעוּתָנָא עִם צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֹדֶם אֲבוּנָא דְבִשְׁמַיָּא וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן]

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן]

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינת מִזְמור שִׁיר: אֱלהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ. יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּויִם יְשׁוּעָתֶךָ: יודוּךָ עַמִּים אֱלהִים. יודוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפּט עַמִּים מִישׁר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יודוּךָ עַמִּים אֱלהִים יודוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ. יְבָרְכֵנוּ אֱלהִים אֱלהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלהִים. וְיִירְאוּ אותו כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרוֹמַם. וְיִתְנַשֵּׂא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. [אָמֵן] לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן]

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא. חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה. וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן] עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן]

עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדון הַכּל. לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוצֵר בְּרֵאשִׁית. שֶׁלּא עָשָׂנוּ כְּגויֵי הָאֲרָצות וְלא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחות הָאֲדָמָה. שֶׁלּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם וְגורָלֵנוּ כְּכָל הֲמונָם. שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לָהֶבֶל וָרִיק וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לא יושִׁיעַ. (יפסיק מעט. וכשיאמר ואנחנו משתחוים יכרע כל גופו). וַאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהוּא נוטֶה שָׁמַיִם וְיוסֵד אָרֶץ. וּמושַׁב יְקָרו בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל. וּשְׁכִינַת עֻזּו בְּגָבְהֵי מְרומִים. הוּא אֱלהֵינוּ וְאֵין עוד אַחֵר. אֱמֶת מַלְכֵּנוּ וְאֶפֶס זוּלָתו. כַּכָּתוּב בַּתּורָה. וְיָדַעְתָּ הַיּום וַהֲשֵׁבותָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. אֵין עוד:

עַל כֵּן נְקַוֶּה לָךְ יְהוָה אֱלהֵינוּ לִרְאות מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ וְהָאֱלִילִים כָּרות יִכָּרֵתוּן. לְתַקֵּן עולָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי. וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ לְהַפְנות אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יושְׁבֵי תֵבֵל. כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁון. לְפָנֶיךָ יְהוָה אֱלהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפּלוּ וְלִכְבוד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ. וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עול מַלְכוּתֶךָ. וְתִמְלוךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעולָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא. וּלְעולְמֵי עַד תִּמְלוךְ בְּכָבוד. כַּכָּתוּב בְּתורָתָךְ. יְהוָה יִמְלךְ לְעלָם וָעֶד: וְנֶאֱמַר וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּום הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמו אֶחָד:

פירושים

מתוך פירוש לסידור “עת רצון” שכתב הצדיק מיבנאל כ”ק מוהרא”ש

סֵדֶר תְּפִלַּת מִנְחָה

א.

בְּנִי! עִקַּר שְׁלֵמוּת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה הוּא מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה, שֶׁאָז הוּא עִקַּר זְמַן הַקְרָבַת קָרְבָּן תָּמִיד שֶׁל בֵּין־הָעַרְבַּיִם, כַּמּוּבָא בָּרַמְבַּ”ם (הִלְכוֹת תְּמִידִין וּמוּסָפִין, פֶּרֶק א, הֲלָכָה ג): ‘תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ מִשֶּׁיַּאֲרִיךְ הַצֵּל וְיֵרָאֶה לַכֹּל שֶׁהֶאֱרִיךְ, וְהוּא מִשֵּׁשׁ וּמֶחֱצָה וָמַעְלָה עַד סוֹף הַיּוֹם, וְלֹא הָיוּ שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם אֶלָּא בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה’, עַיֵּן שָׁם; וְכָתַב הַטּוּר (אֹרַח־חַיִּים, סִימָן רלב): ‘כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה יִתְפַּלֵּל, וּמְאֹד צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בָּהּ, דְּאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ.

אָמַר רַב הוּנָא: לְעוֹלָם יִזָּהֵר אָדָם בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲנָה אֵלִיָּהוּ אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מְלָכִים־א יח, לו): “וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ” (בְּרָכוֹת ו:); וְהַטַּעַם – מִפְּנֵי שֶׁתְּפִלַּת הַשַּׁחַר זְמַנּוֹ יָדוּעַ בַּבֹּקֶר, בְּקוּמוֹ מִמִּטָּתוֹ מִתְפַּלֵּל מִיָּד קֹדֶם שֶׁיִּהְיֶה טָרוּד בַּעֲסָקָיו, וְכֵן שֶׁל עֶרֶב בַּלַּיְלָה זְמַנָּהּ יָדוּעַ, בְּבוֹאוֹ לְבֵיתוֹ וְהוּא פָּנוּי מֵעֲסָקָיו, אֲבָל שֶׁל מִנְחָה שֶׁהוּא בְּאֶמְצַע הַיּוֹם, בְּעוֹד שֶׁהוּא טָרוּד בַּעֲסָקָיו צָרִיךְ לָשׂוּם אוֹתָהּ אֶל לִבּוֹ וְלִפְנוֹת מִכָּל עֲסָקָיו, וּלְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ. וְאִם עָשָׂה כֵּן שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד, וְעַל־כֵּן מָנְעוּ חֲכָמִים לְכָל אָדָם לַעֲשׂוֹת מְלָאכוֹת הַקְּבוּעוֹת סָמוּךְ לִזְמַן הַמִּנְחָה, דִּתְנַן (שַׁבָּת ט:): ‘לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר, פֵּרוּשׁ לֹא יִסְתַּפֵּר סָמוּךְ לְמִנְחָה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל” וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם; כִּי בֶּאֱמֶת כְּשֶׁאָדָם טָרוּד כָּל הַיּוֹם בַּעֲסָקָיו, אָז הוּא בִּבְחִינַת שֵׁנָה, שֶׁהַמֹּחִין שֶׁלּוֹ יְשֵׁנִים, כִּי בְּעֵת מַשָּׂא־וּמַתָּן הָאָדָם עָסוּק עַד מְאֹד, וּמֵרֹב טִרְדָתוֹ הַמֹּחִין יְשֵׁנִים (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן לה), עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִפְנוֹת עֶרֶב, שֶׁאָז שׁוֹרִים דִּינִים רַבִּים בָּעוֹלָם, כִּי מֵרֹב טִרְדָתוֹ בְּעִסְקֵי עוֹלָם־הַזֶּה כָּל הַיּוֹם הוּא בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, שֶׁיִּשְׁכַּח מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־כֵּן אָז מֵאִיר סוֹד רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא פַּחַד יִצְחָק, וְהָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְעוֹרֵר אָז מֵהַשֵּׁנָה (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, הֲלָכָה א), וְלַעֲצֹר מִכָּל עֲסָקָיו, וְיִבְרַח אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.

וְלָכֵן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה הִיא גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, כִּי תְּפִלַּת הַמִּנְחָה הִיא דִּינָא קַשְׁיָא, עִם כָּל זֹאת הִיא בְּעוֹלָם הָאֲצִילוּת (פְּרִי־עֵץ־חַיִּים, שַׁעַר תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, פֶּרֶק א, שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת מִנְחָה, דְּרוּשׁ א), וְאָז הוּא הַזִּוּוּג בֵּין יַעֲקֹב (שֶׁהוּא הַזְּעֵיר־אַנְפִּין) וּבֵין לֵאָה (שֶׁהִיא הַבִּינָה), שֶׁשָּׁם שׁוֹרִין הַדִּינִים, כִּי מִבִּינָה דִּינִין מִתְעָרִין (זֹהַר, אַחֲרֵי סה.), כִּי עַל לֵאָה נֶאֱמַר (בְּרֵאשִׁית כט, יז) “וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת”; וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י: שֶׁבָּכְתָה שֶׁלֹּא תִּפֹּל בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל עֵשָׂו; וְעֵשָׂו בִּזָּה אֶת הַבְּכוֹרָה, שֶׁהִיא הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה וְכָפַר בַּכֹּל, וְלֹא הֶאֱמִין שֶׁבְּכָל דָּבָר וְדָבָר בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם־הַזֶּה גָּנוּז אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּצְרִיכִין לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל שֶׁבְּכָל דָּבָר (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן א); וְעַל־כֵּן אָז בְּעֵת מִנְחָה דִּינָא תַּקִּיפָא שַׁרְיָא בְּעַלְמָא, שֶׁשּׁוֹרִים אָז דִּינִין קָשִׁים; כִּי מֵרֹב טְרָדוֹת שֶׁאָדָם טָרוּד בַּעֲסָקָיו, הוּא יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ מֵהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְלַחֲשֹׁב שֶׁהַכֹּל טֶבַע, וְלַעֲקֹר אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי מֵהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁזּוֹ הִתְגַּבְּרוּת עֵשָׂו, שֶׁהוּא תַּכְלִית הָעֲשִׂיָּה, לְהַשְׁכִּיחַ אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מִן הָעוֹלָם, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין אָז לְהִתְחַזֵּק בְּיוֹתֵר וְלָרוּץ אֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת, וּלְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה, שֶׁבָּזֶה מַכְנִיעִים אֶת עֵשָׂו, שֶׁהוּא נִקְרָא עַל שֵׁם עֲשִׂיָּה; כִּי דַּיְקָא אָז כְּשֶׁאָדָם נִמְצָא בְּתַכְלִית הַגַּשְׁמִיּוּת עָסוּק בַּעֲסָקָיו, וְנִטְבַּע בְּעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה עַל שֵׁם עֵשָׂו, וּכְשֶׁהוּא בּוֹרֵחַ וְנִכְנָס אֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת דַּיְקָא לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשָׂה הַזִּוּוּג הָעֶלְיוֹן בֵּין יַעֲקֹב וּבֵין לֵאָה בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, וְיוֹרֵד עָלָיו שֶׁפַע גָּדוֹל מְאֹד.

וְעַל־כֵּן נֶאֱמַר אֵצֶל יַעֲקֹב בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְגַּשׁ עִם עֵשָׂו (בְּרֵאשִׁית לב, יט־כא): “מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו. כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי”; כִּי דַּיְקָא עַל־יְדֵי תְּפִלַּת מִנְחָה מַכְנִיעִים אֶת עֵשָׂו, שֶׁהוּא נִקְרָא עַל שֵׁם עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה; כִּי בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁאָדָם נִמְצָא מְשֻׁקָּע בְּתַכְלִית הַגַּשְׁמִיּוּת וְהָעָבְיוּת וְהַחָמְרִיּוּת, וְנִזְכָּר מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וּבוֹרֵחַ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בִּתְפִלָּה וּבַקָּשָׁה, עַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעַ אֶת תַּכְלִית הַגַּשְׁמִיּוּת, וְנַעֲשָׂה יִחוּד עֶלְיוֹן בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְלֵאָה מִזְדַּוֶּגֶת עִם יַעֲקֹב דַּיְקָא.

וּבִשְׁבִיל זֶה הִזְהִירוּנוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים בְּיוֹתֵר עַל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה (בְּרָכוֹת ו:): ‘לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁהֲרֵי אֵלִיָּהוּ לֹא נַעֲנָה אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה’; כִּי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא רָצָה לְהַכְנִיעַ אֶת עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה־זָרָה שֶׁהָיוּ בְּיָמָיו, וְעִקַּר עֲבוֹדָה־זָרָה שֶׁלָּהֶם הָיְתָה, שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בְּמַעֲרֶכֶת הַשָּׁמַיִם, כְּאִלּוּ הַכֹּל טֶבַע וּמִקְרֶה וּמַזָּל, וְאֵלִיָּהוּ שָׁבַר אֶת הַקְּלִפָּה הָעֲצוּמָה הַזּוֹ, עַד שֶׁצָּעֲקוּ: “הֲוָיָ”ה הוּא הָאֱלֹהִים”; שֶׁהַכֹּל עַל־יְדֵי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לְבַד, כִּי הֲוָיָ”ה הוּא הָאֱלֹקִים שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל וּמַנְהִיג הַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, הֲלָכָה ב); וְעַל־כֵּן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, עַכְשָׁו בֵּין־הָעַרְבַּיִם, שְׁעַת מִנְחָה, שֶׁאַתָּה עָסוּק בַּעֲסָקֶיךָ בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם־הַזֶּה, לְנַתֵּק אֶת עַצְמְךָ מֵהַכֹּל, וְלִבְרֹחַ אֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת דַּיְקָא, וּלְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה, וְאַף שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה טָרוּד מְאֹד בַּעֲסָקֶיךָ, וְאַתָּה רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת, עָלֶיךָ לָדַעַת, כִּי עַכְשָׁו זֶה הַנִּסָּיוֹן שֶׁלְּךָ, אִם תַּעֲזֹב אֶת הַכֹּל, וְתִבְרַח לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וְתִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּצִבּוּר דַּיְקָא, עַל־יְדֵי־זֶה תִּגְרֹם זִוּוּג עֶלְיוֹן לְמַעְלָה בֵּין יַעֲקֹב (שֶׁהוּא הַזְּעֵיר־אַנְפִּין) וּבֵין לֵאָה (שֶׁהִיא הַבִּינָה), וְיִשְׁרֶה עָלֶיךָ אוֹר עֶלְיוֹן מֵעוֹלָם הָאֲצִילוּת, וְתִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּשַׁעֲשׁוּעַ דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וְיֵרֵד עָלֶיךָ חֵלֶק גָּדוֹל מֵהַשַּׁ”י עוֹלָמוֹת שֶׁנּוֹחֵל כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק בָּעוֹלָם־הַבָּא, כִּי (עֻקְּצִין ג, יב): ‘עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שַׁ”י עוֹלָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ח, כא): “לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ”‘; וְעִנְיַן הַשַּׁ”י עוֹלָמוֹת הוּא סוֹד (אֶסְתֵּר ה, ו): “עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ” – הַיְנוּ כִּי כֶּתֶ”ר עוֹלֶה פַּעֲמַיִם שַׁ”י, וַחֲצִי הַכֶּתֶ”ר יְכוֹלִים עוֹד לִזְכּוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם – אִם מְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְהָאָדָם כָּלוּל מִיָּמִין וּשְׂמֹאל, יָמִין הוּא אוֹ”ר, שֶׁעוֹלֶה ר”ז, רָזִין דְּאוֹרַיְתָא, וּשְׂמֹאל הוּא מִנְחָ”ה שֶׁעוֹלֶה ק”ג, כִּי אָז אִם הוּא זוֹכֶה לְהִכָּנֵס לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וּלְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה, יְקַבֵּל חֵלֶק גָּדוֹל מֵהַשַּׁ”י עוֹלָמוֹת, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית לב, יד): “וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו”; “בְּיָדוֹ” דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּיַד אַחַת שֶׁהִיא יַד שְׂמֹאל, שֶׁשָּׁם מֵאִירִים ק”ג עוֹלָמוֹת (גִּימַטְרִיָּה אֱמוּנָ”ה עִם הַכּוֹלֵל), שֶׁעַל־יְדֵי תֹּקֶף הָאֱמוּנָה שֶׁמִּתְחַזֵּק בְּשָׁעָה שֶׁהַדִּינִין מִתְגַּבְּרִים עָלָיו, עַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעַ אֶת עֵשָׂו אָחִיו, שֶׁהוּא עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה, וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר עֶלְיוֹן וְנוֹרָא מְאֹד. וְאַף שֶׁעֵשָׂו, עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה, מִתְגַּבֵּר אָז, וְאוֹמֵר (שָׁם לג, ט): “יֶשׁ לִי רָב, אָחִי” וְגוֹ’; הַיְנוּ שֶׁעֵשָׂו מִתְפָּאֵר עַל יַעֲקֹב שֶׁאֶצְלוֹ נִמְצָאִים כָּל הַשַּׁ”י עוֹלָמוֹת, כִּי כָּל הַ’יֶּ”שׁ’ הֵם לִי, וְאִם אֶרְצֶה לְקַטְרֵג אוּכַל לְקַטְרֵג (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת מִנְחָה, דְּרוּשׁ ב), עִם כָּל זֹאת כְּשֶׁבַּר־יִשְׂרָאֵל מְנַתֵּק אֶת עַצְמוֹ מִגַּשְׁמִיּוּת הָעוֹלָם־הַזֶּה, וַאֲפִלּוּ שֶׁיָּכוֹל לְהַרְוִיחַ עַכְשָׁו הַרְבֵּה מָמוֹן וָכֶסֶף, עוֹזֵב אֶת הַכֹּל וּבוֹרֵחַ אֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה, מְבַטֵּל אֶת עֵשָׂו שֶׁהוּא תַּכְלִית הָעֲשִׂיָּה, וּמְגַלֶּה אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ גַּם בַּחוּץ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁפַּע עָלָיו שֶׁפַע רוּחָנִי, חֵלֶק גָּדוֹל מֵהַשַּׁ”י עוֹלָמוֹת (כְּמִסְפַּר ק”ג שֶׁהוּא אֱמוּנָ”ה עִם הַכּוֹלֵל).

וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, לְהַקְדִּים לְהִתְפַּלֵּל כַּמָה שֶּׁיּוֹתֵר מַהֵר תְּפִלַּת מִנְחָה, וְאַל תְּחַכֶּה לָרֶגַע הָאַחֲרוֹן, כִּי מֵרֹב הַבִּלְבּוּלִים וְהַטְּרָדוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם אָז, הוּא יָכוֹל לָבוֹא לְהִתְפַּלֵּל כְּבָר אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים, שֶׁאֵינוֹ זְמַן מִנְחָה, וְלָכֵן תִּשְׁבֹּר אֶת כָּל הַמְנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַכְשָׁו, וְרוּץ אֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר דַּיְקָא, וְאַף שֶׁאַתָּה מְבֹהָל וּמְבֻלְבָּל מֵרֹב הַטְּרָדוֹת שֶׁלְּךָ, אַל תִּסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל, אֶלָּא תִּתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמְנִיעוֹת, וְתִתְפַּלֵּל מִלָּה בְּמִלָּה מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר דַּיְקָא, וְעַל־יְדֵי־זֶה תִּגְרֹם נַחַת רוּחַ גָּדוֹל לְמַעְלָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְתִגְרֹם זִוּוּג וְיִחוּד עֶלְיוֹן וְנוֹרָא עַד מְאֹד.

ב.

בְּנִי הַיָּקָר! בְּבוֹאֲךָ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת, תִּשְׁתַּדֵּל הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן לִטֹּל אֶת יָדֶיךָ, כִּי חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים הִקְפִּידוּ עַל זֶה מְאֹד, שֶׁקֹּדֶם הַתְּפִלָּה עַל הָאָדָם לִטֹּל אֶת יָדָיו, וְכֵן נִפְסַק בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (אֹרַח־חַיִּים, סִימָן רלג, סְעִיף ב): ‘אִם יֶשׁ לוֹ מַיִם צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָהֶם שׁוּם לִכְלוּךְ; וְכָתַב הָרַמָּ”א: וַאֲפִלּוּ עוֹמֵד מִלִּמּוּדוֹ יִטֹּל יָדָיו לַתְּפִלָּה’, עַיֵּן שָׁם; וְעַל נְטִלַּת יָדַיִם קֹדֶם הַתְּפִלָּה מָסְרוּ הַצַּדִּיקִים אֶת נַפְשָׁם, וְהוּא דָּבָר גָּדוֹל עַד מְאֹד, כְּעִנְיַן הַכֹּהֵן שֶׁנִּכְנָס לַעֲבֹד אֶת הָעֲבוֹדָה, שֶׁהָיָה מְקַדֵּשׁ אֶת יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, וְלָכֵן הָיוּ צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים נוֹהֲגִים לִטְבֹּל קֹדֶם כָּל תְּפִלָּה.

וְאַתָּה אֲהוּבִי, בְּנִי רְאֵה לְהִזָּהֵר עַל־כָּל־פָּנִים לִטֹּל אֶת יָדֶיךָ קֹדֶם כָּל תְּפִלָּה, וְכֵן תִּשְׁתַּדֵּל לָתֵת אָז צְדָקָה, כִּי כֵן כָּתַב רַבִּי חַיִּים וִיטַאל זַ”ל (פְּרִי־עֵץ־חַיִּים, שַׁעַר מִנְחָה וּמַעֲרִיב, פֶּרֶק א), שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ הָאֲרִיזַ”ל, אַף שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַצְּדָקָה הוּא בְּשַׁחֲרִית, עִם כָּל זֹאת גַּם בְּמִנְחָה רָאוּי לִתֵּן צְדָקָה, וּמִלְּבַד זֹאת הָיָה נִזְהָר מְאֹד מְאֹד לְהַשְׁלִים שְׂכַר שָׂכִיר קֹדֶם תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, וּכְשֶׁלֹּא הָיָה לוֹ, הָיָה חוֹזֵר וְלֹוֶה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְשַׁלֵּם, וְכַמָּה פְּעָמִים נֶאֱרַע שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְהַשִּׂיג אֶת הַמָעוֹת לְשַׁלֵּם עַד אַחַר הַשְּׁקִיעָה, וְהִתְעַכֵּב עַד אָז, כָּל־כָּךְ הָיָה נִזְהָר לְשַׁלֵּם שְׂכַר שָׂכִיר קֹדֶם תְּפִלַּת הַמִּנְחָה; וְלָכֵן תִּשְׁתַּדֵּל גַּם אַתָּה, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, לֹא לְהוֹנוֹת וּלְצַעֵר וְלֹא לְרַמּוֹת שׁוּם בְּרִיָּה, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה מֵאַף אֶחָד צְחוֹק, וְלִדְחוֹתוֹ בְּלֵךְ וָשׁוֹב, אֶלָּא תְּשַׁלֵּם שְׂכַר שָׂכִיר אוֹ תְּפַיְּסוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה תַּמְתִּיק כָּל הַדִּינִים הַקָּשִׁים הַשּׁוֹרִים עַכְשָׁו בָּעוֹלָם בִּשְׁעַת מִנְחָה, וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יִרְאֶה אֵיךְ אַתָּה מִתְחַשֵּׁב בְּזוּלָתְךָ, לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַחֲזִיר לוֹ מַה שֶּׁאַתָּה חַיָּב לוֹ, וְאַתָּה נוֹתֵן אָז צְדָקָה, אָז יִפְתָּח אֵלֶיךָ אֶת שַׁעַר הַשָּׁמַיִם, וְיַמְשִׁיךְ עָלֶיךָ רַחֲמִים רַבִּים.

וְעִנְיַן פְּרוּטָה לִצְדָקָה אָמַר הָאֲרִיזַ”ל (שָׁם, פֶּרֶק ב): כִּי ‘פְּרוּטָה’ הִיא אוֹתִיּוֹת פר”ט ו”ה, כִּי הִנֵּה רפ”ח נִצּוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ בִּשְׁעַת הַבְּרִיאָה, בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן, בְּסוֹד (בְּרֵאשִׁית א, ב): “מְרַחֶפֶ”ת עַל פְּנֵי הַמָּיִם”; שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת מ”ת-רפ”ח, שֶׁמִּשָּׁם הַדִּינִים, עַתָּה עַל־יְדֵי צְדָקָה נִתְעַלִּין וְנִתְקַבְּצִין יַחַד (רפ”ח עִם הַכּוֹלֵל עוֹלֶה פר”ט).

וְהָעִנְיָן הוּא, כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לְיַחֵד אֶת הָעוֹלָם־הַזֶּה בָּעוֹלָם־הַבָּא, שֶׁהוּא יִחוּד בֵּין זְעֵיר־אַנְפִּין שֶׁהוּא אוֹת ו, לְבֵין הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא אוֹת ה’, לֵידַע אֲשֶׁר אֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, וּבְכָל פְּרָ”ט וּפְרָ”ט מִפְּרָטֵי הָעוֹלָם־הַזֶּה יֶשׁ בּוֹ אֱלֹקוּת גְּמוּרָה הַמְחַיָּה וּמְהַוָּה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וּכְשֶׁמְּכַוֵּן אֶל כָּל זֶה, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשָׂה יִחוּד בֵּין ו’ לְבֵין ה’, יִחוּד שָׁמַיִם וָאָרֶץ, לְגַלּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, לְגַלּוֹת שֶׁהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא. וְזֶה סוֹד פְּרוּטָ”ה לִצְדָקָה שֶׁנּוֹתְנִין, שֶׁהוּא פר”ט ו”ה, כִּי מְגַלִּים אֲשֶׁר בְּכָל פְּרָ”ט מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם־הַזֶּה, שָׁם גָּנוּז אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְקַבְּצִין וּמַעֲלִין אֶת כָּל הַנִּצּוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמְּצוּיִים בְּכָל פְּרָ”ט וּפְרָ”ט מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם־הַזֶּה וּמְחַיִּין אוֹתָם, וְנִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִין, כִּי נִתְיַחֵד ו’ עִם ה’ שֶׁהוּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, רוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת, וְיוֹדְעִים אֲשֶׁר (שָׁם): “וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶ”ת עַל פְּנֵי הַמָּיִם”; כִּי בְּכָל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שָׁם אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם, כִּי אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, שֶׁזֶּה סוֹד הַמַּיִם, שֶׁהוּא הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה יא, ט) “כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת הֲוָיָ”ה, כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים”; שֶׁנִּתְגַּלָּה שֶׁהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ הַמְתָּקַת הַדִּינִין. וְעַל־כֵּן בְּיוֹתֵר צְרִיכִין לְהִזָּהֵר בִּנְטִילַת יָדַיִם וּבִצְדָקָה קֹדֶם תְּפִלַּת מִנְחָה דַּיְקָא.

ג.

אֲהוּבִי, בְּנִי! לִפְנֵי כָּל תְּפִלָּה תִּהְיֶה זָהִיר עַד מְאֹד לוֹמַר “לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ”, אֲשֶׁר הָאֲמִירָה לְבַד עוֹשָׂה רֹשֶׁם גָּדוֹל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וְעִנְיַן הַיִּחוּד הַזֶּה הוּא כִּי הָעוֹלָם־הַזֶּה הוּא אַחַר הַבְּרִיאָה וְהָעוֹלָם־הַבָּא הוּא קֹדֶם הַבְּרִיאָה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן נא), וְתַכְלִית עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם – לְקַשֵּׁר וּלְיַחֵד בֵּין קֹדֶם הַבְּרִיאָה לְאַחַר הַבְּרִיאָה, וְזֶה נַעֲשָׂה בְּיוֹתֵר עַל־יְדֵי תְּפִלָּה, שֶׁהָאָדָם הַמִּסְתּוֹבֵב בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי וְהַחָמְרִי, אֲשֶׁר הַהֶעְלֵם וְהַהֶסְתֵּר כָּל־כָּךְ גָּדוֹל, עַד שֶׁיְּכוֹלִים לִטְעוֹת וּלְהַפְרִיד בֵּין קֹדֶם הַבְּרִיאָה לְאַחַר הַבְּרִיאָה, וּבָזֶה שֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל וּמְדַבֵּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֵן כְּשֶׁמְּקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת מִדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים, בָּזֶה הוּא מְחַבֵּר אֶת אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה סוֹד הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם, שֶׁמְּיַחֲדִים אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת יַחַד עִם הָעוֹלָם־הַזֶּה, וְנִתְגַּלָּה שֶׁהַכֹּל אַחְדוּת אַחַת; וְעַל־כֵּן נוֹהֲגִין לוֹמַר לִפְנֵי כָּל תְּפִלָּה וְלִפְנֵי כָּל עֲשִׂיַּת מִצְוָה: “לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ”, שֶׁזֶּה סוֹד שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת: הֲוָיָ”ה אֲדֹנָ”י, וְכָל מִצְוָה וּתְפִלָּה צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה.

וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים גַּם: בִּדְחִילוּ (יִרְאָה) וּרְחִימוּ (אַהֲבָה), שֶׁזֶּה הַיִּחוּד שֶׁל שֵׁם הֲוָיָ”ה אֶהְיֶ”ה, וּרְחִימוּ (אַהֲבָה) בִּדְחִילוּ (יִרְאָה), שֶׁזֶּה הַיִּחוּד שֶׁל שֵׁם אֶהְיֶ”ה הֲוָיָ”ה. וְרַבֵּנוּ זַ”ל הִזְהִירָנוּ (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ב וְסִימָן נה) לְקַשֵּׁר אֶת הַתְּפִלָּה עִם כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר וְעִם כָּל הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר, וְעַל־כֵּן רָאוּי לוֹמַר נֻסַּח זֶה:

ד.

אֲהוּבִי, בְּנִי! נוֹהֲגִין לְהַתְחִיל תְּפִלַּת מִנְחָה עִם מִזְמוֹר פ”ד: “לַמְנַצֵּחַ עַל־הַגִּתִּית לִבְנֵי־קֹרַח מִזְמוֹר” וְכוּ’; וְיֵשׁ בָּזֶה רָזִין וְסוֹדוֹת נִפְלָאִים, וְכֵן מְרֻמָּז בְּמִזְמוֹר זֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יִנְקֹם אֶת נִקְמַת יִשְׂרָאֵל מֵהַגּוֹיִים שֶׁעוֹרְרוּ דִּינִים וּגְבוּרוֹת עֲלֵיהֶם, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (מִדְרָשׁ תְּהִלִּים, פֶּרֶק ח, סִימָן ח): “לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית” – ‘עַל פֻּרְעָנוּת גּוֹג וּמָגוֹג, וְאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁהוּא דּוֹרְכָם כְּגַת, שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה סג, ב): “וּבְגָדֶיךָ כְּדוֹרֵךְ בְּגַת”; אָמַר יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא (שָׁם ה, טז): “וַיִגְבַּהּ הֲוָיָ”ה צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט”; אֵימָתַי יִהְיֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא גָּבוֹהַּ? כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה מִשְׁפָּט בָּאֻמּוֹת, כִּי הֵם הֶחֱרִיבוּ אֶת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בִּזְמַן מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יִרְמְיָה ו, ד): “אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָטוּ צִלְלֵי עָרֶב” (תַּעֲנִית כט.), וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּינִים וְהַגְּבוּרוֹת, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (מִדְרָשׁ, תְּהִלִּים פד): ‘שֶׁכָּל מִי שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִתְּנוֹ בְּתוֹךְ הַגַּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יְשַׁעְיָה סו, ו): “קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר, קוֹל מֵהֵיכָל, קוֹל הֲוָיָ”ה מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאוֹיְבָיו”; קוֹל שָׁאוֹן – מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ בְּעִירוֹ, קוֹל מֵהֵיכָל – מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ בְּהֵיכָלוֹ, הוֹי “מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ”, בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ נִקְרָא יָדִיד, וּמִי שֶׁבְּנָאוֹ נִקְרָא יָדִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוּאֵל ב, יב כה): “וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָה”, וּמִי שֶׁנִּבְרְאוּ בְּחֶלְקוֹ נִקְרָא יָדִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים לג, יב): “לְבִנְיָמִין אָמַר יְדִיד הֲוָיָ”ה”; וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (תְּהִלִּים ס, ז): “לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ”; שֶׁעַל זֶה אָנוּ אוֹמְרִים: “מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְהֹוָה צְבָאוֹת” – שֶׁאָנוּ נִזְכָּרִים מִבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּשְׂרָף עַכְשָׁו.

וְתֵדַע שֶׁעַכְשָׁו בְּעֵת תְּפִלַּת מִנְחָה, אַף שֶׁמִּצַּד אֶחָד הוּא זְמַן שֶׁל דִּינִים, עִם כָּל זֹאת כְּשֶׁאָדָם יָכוֹל לַהֲפֹךְ הַכֹּל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אָז נַעֲשָׂה עֵת־רָצוֹן גָּדוֹל כְּמוֹ בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה; כִּי הָעִקָּר תָּלוּי כְּפִי הַבִּטּוּל שֶׁהָאָדָם מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְנִכְלָל בְּעֶצֶם עַצְמִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ; הַיְנוּ שֶׁמֵּרֹב הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִין וְהַדִּינִים שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו, הוּא בּוֹרֵחַ רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְבִטּוּל אֱמֶת, לִהְיוֹת בָּטֵל וּמְבֻטָּל אֶל אֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן סה), וְאָז נִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְעֵת־רָצוֹן, שֶׁזֶּה: “נִכְסְפָה וְגַם־כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְהֹוָה, לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל־אֵל חָי”; וְעַל־יְדֵי־זֶה כְּשֶׁחוֹזֵר מֵהַבִּטּוּל, נִמְשָׁךְ עָלָיו גִּלּוּי אֱלֹקוּת בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד, עַד שֶׁזּוֹכֶה לְהַכִּירוֹ יִתְבָּרַךְ, גַּם מִגּוּפוֹ הַגַּשְׁמִי וְהַחָמְרִי, בְּסוֹד (אִיּוֹב יט, ז): “וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ”; הַיְנוּ שֶׁגַּם בְּשַׂר הַגּוּף יִרְאֶה וְיֶחֱזֶה הַשָּׂגוֹת עֶלְיוֹנוֹת; כִּי הַנְּשָׁמָה שֶׁל כָּל אָדָם רוֹאָה וּמַשֶּׂגֶת תָּמִיד דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים מְאֹד, אֲבָל הַגּוּף אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵהֶם.

עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְרַחֵם מְאֹד עַל בְּשַׂר הַגּוּף, לִרְאוֹת לְזַכֵּךְ הַגּוּף, עַד שֶׁתּוּכַל הַנְּשָׁמָה לְהוֹדִיעַ לוֹ מִכָּל מַה שֶּׁהִיא רוֹאָה וּמַשֶּׂגֶת תָּמִיד (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן כב), וְעַל־יְדֵי תֹּקֶף הַכִּסּוּפִין אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְהוּא גַּם מִשְׁתּוֹקֵק אַחַר בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה שֶׁנִּזְדַּכֵּךְ גַּם לִבּוֹ וּבְשָׂרוֹ, וְאָז הוּא מוֹצֵא אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּכָל מָקוֹם, וּכְבָר אֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּגָלוּת; כִּי בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁאָדָם נִכְלָל בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְיוֹדֵעַ וָעֵד אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וּבְכָל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שָׁם אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֶשׁ לוֹ כְּבָר בַּיִת וְקֵן הֵיכָן לְהִכָּנֵס שָׁם, שֶׁזֶּה “גַּם־צִפּוֹר מָצְאָה בַּיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ, אֲשֶׁר־שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת־מִזְבְּחוֹתֶיךָ, יְהֹוָה צְבָאוֹת מַלְכִּי וֵאלֹהָי”; כִּי הַשְּׁכִינָה, נִשְׁמָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, נִקְרֵאת צִפּוֹר. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּכַוֵּן הֵיטֵב בְּעֵת שֶׁאוֹמֵר מִזְמוֹר זֶה, וְגוֹרֵם יִחוּדִים עֶלְיוֹנִים לְמַעְלָה.

ה.

בְּנִי! נוֹהֲגִין לוֹמַר פָּרָשַׁת הַכִּיּוֹר, כִּי מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כֹּהֵן הָעוֹבֵד לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְאַחַר־כָּךְ יַעֲבֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת ל, יט): “וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם”; וְכֹהֵן שֶׁעָבַד וְלֹא קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו שַׁחֲרִית חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמוּתוּ”, וַעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה בֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל בֵּין כֹּהֵן הֶדְיוֹט, וּמִנַּיִן שֶׁעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה? שֶׁנֶּאֱמַר: “חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ”; וְאֵין הַכֹּהֵן צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ בֵּין כָּל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה, אֶלָּא פַּעַם אַחַת מְקַדֵּשׁ בַּבֹּקֶר, וְעוֹבֵד וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וְכָל הַלַּיְלָה, וְהוּא שֶׁלֹּא יֵצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יִישַׁן וְלֹא יַטִּיל מַיִם וְלֹא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ, וְאִם עָשָׂה אַחַת מֵאַרְבַּעְתָּן צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ (רַמְבַּ”ם, בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ, פֶּרֶק ה); וְיַעַן שֶׁאָנוּ הוֹלְכִין לוֹמַר אֶת פָּרָשַׁת הַתָּמִיד, וּלְקַיֵּם (הוֹשֵׁעַ יד, ג): “וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ”; וְכָל הַיּוֹם הָיִינוּ טְרוּדִים בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם־הַזֶּה וְהִסַּחְנוּ דַּעְתֵּנוּ, לָכֵן אוֹמְרִים עַכְשָׁו פָּרָשַׁת הַכִּיּוֹר, שֶׁזּוֹ הָעֲבוֹדָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַכֹּהֵן כְּשֶׁנִּכְנָס לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ.

ו.

בְּנִי! אוֹמְרִים פָּרָשַׁת הַתָּמִיד, וּמְכַוְּנִים הֵיטֵב עַל כָּל מַה שֶּׁאוֹמְרִים, וְיִכְלֹל אֶת עַצְמוֹ עִם הַכֹּהֲנִים שֶׁהִקְרִיבוּ אֶת הַתָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וַחֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אָמְרוּ (יַלְקוּט, מִשְׁלֵי יד, רֶמֶז תתקנ): ‘תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר מְכַפֵּר עֲווֹנוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּלַּיְלָה, וְתָמִיד שֶׁל בֵּין־הָעַרְבַּיִם מְכַפֵּר עֲווֹנוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם’; וְאָמְרוּ (תַּנְחוּמָא צַו, סִימָן יד): ‘אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַף־עַל־פִּי שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לֵחָרֵב וְהַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין, לֹא תִּשְׁכְּחוּ עַצְמְכֶם לְסַדֵּר הַקָּרְבָּנוֹת, אֶלָּא הִזָּהֲרוּ לִקְרוֹת בָּהֶן לִשְׁנוֹת בָּהֶן, וְאִם תַּעַסְקוּ בָּהֶן, אֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ בְּקָרְבָּנוֹת אַתֶּם עוֹסְקִים’; וְאָמְרוּ (מְגִלָּה לא:): ‘אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! שֶׁמָּא, חַס וְשָׁלוֹם, יִשְׂרָאֵל חוֹטְאִים לְפָנֶיךָ, וְאַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כְּדוֹר הַמַּבּוּל וּכְדוֹר הַפַּלָגָה? אָמַר לוֹ: לָאו.

אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בַּמָּה אֵדַע? אָמַר לוֹ (בְּרֵאשִׁית טו, ח): “קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת” וְגוֹ’. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תִּינַח בִּזְמַן שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם מַה תְּהֵא עֲלֵיהֶם? אָמַר לוֹ: כְּבָר תִּקַּנְתִּי לָהֶם סֵדֶר קָרְבָּנוֹת, כָּל זְמַן שֶׁקּוֹרְאִין בָּהֶן, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶן כְּאִלּוּ מַקְרִיבִין לְפָנַי קָרְבָּן, וּמוֹחֵל אֲנִי עַל כָּל עֲווֹנוֹתֵיהֶם’.

ז.

בְּנִי! אֵין עוֹד דָּבָר גָּדוֹל מֵאֲמִירַת קְטֹרֶת בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁאוֹמְרִים בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר פָּרָשַׁת קְטֹרֶת, נִצּוֹלִין מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה, וְכָל הַקְּלִפּוֹת וְהָרוּחוֹת רָעוֹת מִסְתַּלְּקִין מִמֶּנּוּ, אִם אוֹמְרָהּ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (וַיַּקְהֵל ריח:) מַפְלִיא מְאֹד שֶׁבַח הָאָדָם, שֶׁזּוֹכֶה לוֹמַר בְּכָל יוֹם מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא נִצּוֹל מִכָּל הַדְּבָרִים הָרָעִים וְהַכִּשּׁוּפִים שֶׁבָּעוֹלָם, וּמִכָּל־מִינֵי פְּגָעִים רָעִים, וְהִרְהוּרִים רָעִים, וּמִדִּין רַע וּמִמָּוֶת, וּמִכָּל־מִינֵי מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, וְלֹא יִנָּזֵק כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, כִּי אֵין הַסִּטְרָא־אַחֲרָא יְכוֹלָה לִשְׁלֹט עָלָיו אִם אוֹמְרָהּ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד; אַשְׁרֵי מִי שֶׁאוֹמְרָהּ לְאַט וּבְכַוָּנָה עַל־כָּל־פָּנִים פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, שֶׁאָז מְקַשֵּׁר אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת יַחַד, וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ שִׂמְחָה עֲצוּמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי כז, ט): “שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב”; וְכֵן קְטֹרֶת אֵינָהּ נִקְרֶבֶת אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁשֶּׁמֶן קָרֵב, זֶה שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת ל, ז): “וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה”; וּכְתִיב (שָׁם ט): “וּבְהַעֲלוֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה”; בְּגִין דְּאִשְׁתַּכְּחוּ שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת כְּחַדָּא.

וְהַקְּטֹרֶת מְקַשֶּׁרֶת אֶת הָאָדָם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמְחַדֶּדֶת אֶת דַּעְתּוֹ וּמֹחוֹ, וְזוֹכֶה לֶאֱמוּנָה בְּרוּרָה וּמְזֻכֶּכֶת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּמּוּבָא (זֹהַר, וַיִּקְרָא יא.); וְעַל־כֵּן, אֲהוּבִי, בְּנִי, בְּאָמְרְךָ אֶת פָּרָשַׁת הַקְּטֹרֶת, וְכֵן כְּשֶׁתֹּאמַר אֶת סֵדֶר הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת, תֹּאמְרָהּ לְאַט מִלָּה בְּמִלָּה, וּבְכַוָּנָה פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, וְטוֹב לִמְנוֹת אֶת הָאַחַד־עָשָׂר סַמְמָנִים בְּאֶצְבְּעוֹתָיו.

בְּנִי! אַחַר שֶׁגָּמַרְתָּ אֲמִירַת סֵדֶר הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת, אֱמֹר אֶת שְׁלֹשֶׁת הַפְּסוּקִים הָאֵלּוּ: דְּאָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רַבִּי יֵסָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, לְעוֹלָם לֹא יְהֵא הַפָּסוּק הַזֶּה זָז מִתּוֹךְ פִּיךָ (יְרוּשַׁלְמִי, בְּרָכוֹת, פֶּרֶק ה, הֲלָכָה ה), וְהֵם כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת: בְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה:

ח.

בְּנִי! עָלֶיךָ לָדַעַת, שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת ד:): ‘כָּל הָאוֹמֵר ‘תְּהִלָּה לְדָוִד’ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם – מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם־הַבָּא’; וְלָכֵן רְאֵה לְאוֹמְרָהּ עַכְשָׁו לפנ תפילת מנחה בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, כִּי יֵשׁ בְּמִזְמוֹר זֶה רָזִין וְסִתְרֵי נִסְתָּרוֹת, וְהוּא כָּלוּל מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת, וּכְשֶׁתַּגִּיעַ אֶל פָּסוּק: “פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן”; תְּכַוֵּן מְאֹד, כִּי בְּפָסוּק זֶה נִרְמָז, אֲשֶׁר הַפַּרְנָסָה הִיא רַק בִּידֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְלָכֵן יֵשׁ נוֹהֲגִין בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים זֶה, פּוֹרְשִׂים כַּפֵּיהֶם כְּלַפֵּי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא סִימָן לְקַבָּלַת הַשֶּׁפַע מִלְּמַעְלָה, וּכְשֶׁתֹּאמַר: “פּ’וֹתֵחַ’ אֶ’ת’ יָ’דֶיךָ'” – תְּכַוֵּן רָאשֵׁי־תֵבוֹת: שֵׁם פא”י וְסוֹפֵי־תֵבוֹת שֵׁם חת”ך, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן סח), כְּשֶׁאָדָם חוֹתֵ”ךְ וּמְבַטֵּל אֶת כַּעְסוֹ הַבָּא מֵהָאַ”ף יָבֹא עָלָיו שֶׁפַע גָּדוֹל.

ט.

נוֹהֲגִים לוֹמַר שְׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ בסדר תפילת מנחה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סוֹדוֹת גְּדוֹלִים, וּכְמַאֲמָרָם זַ”ל (מִדְרָשׁ שׁוֹחֵר־טוֹב, תְּהִלִּים קמא): “תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב”; מַהוּ “תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי”? כָּךְ אָמַר דָּוִד: ‘רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּשֶׁהָיָה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, הָיִינוּ מַקְטִירִים לְפָנֶיךָ קְטֹרֶת, עַכְשָׁו אֵין לָנוּ לֹא מִזְבֵּחַ וְלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל, תְּקַבֵּל תְּפִלָּתִי וְתִקְרַע הָרָקִיעַ וְתִכָּנֵס תְּפִלָּתִי, לְכָךְ נֶאֱמַר: “תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב”; וְכֵן הוּא אוֹמֵר (עֶזְרָא ט, ד ה): “וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה, וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב, וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי וּבְקָרְעִי בִגְדִי וּמְעִילִי וָאֶכְרְעָה עַל־בִּרְכַּי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל־יְהֹוָה אֱלֹהָי”; וְלָמָּה בְּמִנְחָה? אֶלָּא עַכְשָׁו כָּל הַיוֹם־טוֹבה נַפְשִׁי בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא נִצְטַעֵר, וּבְמִנְחָה מֵתָה עָלַי וּמֵעַי מִתְחַלְּפִין, לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִתְוַדּוֹת חַטָּאתוֹ, וּלְהִתְחַנֵּן בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: “מַשְּׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב”; וְכֵן דָּנִיֵּאל אוֹמֵר (דָּנִיֵּאל ט, כא): “וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בִּתְפִלָּה, וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן וְגוֹ’ נוֹגֵעַ אֵלַי כָּעֵת מִנְחַת עֶרֶב”.

אֵימָתַי? בְּעֵת מִנְחַת עֶרֶב’; וְאָמְרוּ (אַגָּדַת בְּרֵאשִׁית, פֶּרֶק עז) “וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה” (מְלָכִים־א יח, לו) – ‘זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב” – אֵין לְךָ חֲבִיבָה יוֹתֵר מִתְּפִלַּת מִנְחָה’; וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדָנִיֵּאל, שֶׁעָשָׂה אֶחָד וְעֶשְׂרִים יוֹם מִתְפַּלֵּל וְלֹא נַעֲנָה אֶלָּא בִּתְפִלַּת מִנְחָה, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (דָּנִיֵּאל ט, כא-כב): “וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת עָרֶב, וַיָּבֶן וַיְדַבֵּר עִמִּי, וַיֹּאמַר דָּנִיֵּאל עַתָּה יָצָאתִי לְהַשְׂכִּילְךָ בִינָה”; כֵּיוָן שֶׁרָאָה יִצְחָק שֶׁכָּךְ חֲבִיבָה הִיא תְּפִלַּת מִנְחָה לֹא יָצָא אֶלָּא בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית כד, סג) “וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עֶרֶב”; אַף דָּוִד כֵּן בִּקֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב”; לְפִיכָךְ כְּשֶׁרָאָה אֵלִיָּהוּ שֶׁכָּךְ הִיא חֲבִיבָה תְּפִלַּת מִנְחָה, לֹא הִתְפַּלֵּל אֶלָּא בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה”.

י.

הַחַזָּן אוֹמֵר חֲצִי קַדִּישׁ, וְאַחַר־כָּךְ עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה של תפילת מנחה, וּצְרִיכִין לְכַוֵּן מְאֹד בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה וּבְכָל שֵׁם וָשֵׁם, כִּי כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה הִיא נֶגֶד עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי, וְכָל שֵׁם וָשֵׁם הוּא נֶגֶד יִחוּד אַחֵר, וּבְאָמְרְךָ אֶת הַשְּׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, נִשְׁמָתְךָ מִתְחַנֶּנֶת וּמְבַקֶּשֶׁת אָז מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כָּל מַה שֶּׁהִיא צְרִיכָה, וְגֹדֶל הַתִּקּוּנִים וְהַיִּחוּדִים שֶׁנַּעֲשִׂים בְּעֵת אֲמִירַת שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, זֶה אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר וּלְתָאֵר כְּלָל; כִּי אִם הָיוּ בְּנֵי־אָדָם יוֹדְעִים אֶת מַעֲלַת אֲמִירַת הַשְּׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת שֶׁתִּקְּנוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, הָיוּ אוֹמְרִים אוֹתָן בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וּבִדְבֵקוּת עֲצוּמָה, וְהָיוּ מְכַוְּנִים בָּהֶן עַל כָּל־פָּנִים פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּטֶּה אָזְנוֹ אֶל מַה שֶּׁאוֹמֵר, וּמְכַוֵּן שֶׁהוּא מְדַבֵּר אָז פָּנִים אֶל פָּנִים אֶל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאָז אֶל רֹב טוּב הַגָּנוּז יִזְכֶּה.

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ תְּפִלַּת: ”יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ” וְכוּ’ וְכוּ’ – תִּתְעוֹרֵר מְאֹד לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֹּר לָנוּ זְכוּת אֲבוֹתֵינוּ וּזְכוּת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וּזְכוּת יְרוּשָׁלַיִם עִיר־הַקֹּדֶשׁ שֶׁבָּהּ הָיוּ עוֹלִין לָרֶגֶל, וּזְכוּת כָּל עַם־יִשְׂרָאֵל, שֶׁמּוֹסְרִים אֶת נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וּתְבַקֵּשׁ וְתִתְחַנֵּן מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיָּחוּס וִירַחֵם עָלֵינוּ, וְיִזְכְּרֵנוּ לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, וְיוֹשִׁיעֵנוּ לְחַיִּים טוֹבִים וְנִזְכֶּה לִישׁוּעָה וְרַחֲמִים, וּתְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת עַל מַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר, וְתִשְׁפֹּךְ נַפְשְׁךָ בִּתְפִלָּה זוֹ, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רָזִין וְסִתְרֵי נִסְתָּרוֹת, וּכְלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת, אֲשֶׁר יֵשׁ בָּהֶם עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת, וְאִם הָיִיתָ יוֹדֵעַ מָה הַתְּפִלָּה הַזּוֹ פּוֹעֶלֶת בַּשָּׁמַיִם, הָיִיתָ שׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת כַּמַּיִם.

יא.

בְּנִי הַיָּקָר! אַף שֶׁבְּעֵת תְּפִלַּת מִנְחָה דִּינִים שׁוֹרִים בָּעוֹלָם, עִם כָּל זֹאת הַתְּפִלָּה שֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל אָז, הִיא בְּעוֹלָם הָאֲצִילוּת מַמָּשׁ, לְכָךְ אַחַר שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה אוֹמְרִים נְפִילַת אַפַּיִם, כֵּן הִיא דַּעַת הַמְקֻבָּלִים (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי נְפִילַת אַפַּיִם, דְּרוּשׁ א), וְכֵן הִיא דַּעַת הַפּוֹסְקִים.

וּמוּבָא בְּסִדּוּר רַב עַמְרָם גָּאוֹן, וְכֵן בַּטּוּר (אֹרַח־חַיִּים, סִימָן רלד), אַךְ מִנְהַג הַסְּפָרַדִּים לֹא לִפֹּל עַל פְּנֵיהֶם בְּמִנְחָה, וְכֵן אוֹמְרִים מִזְמוֹר כ”ה כְּמוֹ בְּשַׁחֲרִית, וְצָרִיךְ לְאָמְרוֹ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, כִּי בֶּאֱמֶת כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִים עַל הָאָדָם וּבָא וּבוֹרֵחַ אָז אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וּמִתְוַדֶּה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים מִמֶּנּוּ.

יב.

בְּנִי! אוֹמְרִים “עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ” בסיום תפילת מנחה בְּכַוָּנָה וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וּתְפִלָּה זוֹ תִּקְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן בְּעֵת שֶׁכָּבַשׁ אֶת יְרִיחוֹ וְנִכְנָס לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהַתְּפִלָּה הַזּוֹ מְלֵאָה סוֹדוֹת וְיִחוּדִים עֶלְיוֹנִים, וּמְאִירָה אוֹר הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא עַל הָאוֹמְרָהּ, וּמְבַטֶּלֶת מִמֶּנּוּ אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁבָּרָא מֵרֹב חֲטָאָיו, וְנִמְחֲלִים לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו, אִם יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת. וְרָאוּי שֶׁתְּכַוֵּן עָלֵינ”וּ אוֹתִיּוֹת עֶלְיוֹ”ן, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר גָּדוֹל מֵרוּם הַמַּעֲלוֹת אוֹר הָאֵין־‏סוֹף לְעֶשֶׂר סְפִירוֹת הַמִּתְלַבְּשׁוֹת בְּאַרְבַּע עוֹלָמוֹת: ‘אֲצִילוּת’, ‘בְּרִיאָה’, ‘יְצִירָה’, ‘עֲשִׂיָּה’, וּמְהַבְלִים וּמְבַטְּלִים אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ עָלֵינוּ כְּלָל, וּמְגַלִּים לַכֹּל אֲשֶׁר הַכֹּל הֶבֶל הֲבָלִים וְאֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַזָּהִיר לְאָמְרָהּ אַחַר כָּל תְּפִלָּה מֻבְטָח לוֹ שֶׁתְּפִלָּתוֹ לֹא תָּשׁוּב רֵיקָם.

"השתתפנו בהבטחה וזכינו לישועה"

צפו בשיתופים מרגשים מאנשים שהשתתפו בהבטחת הצדיק וזכו לניסים מעל הטבע ממש.