תפילת שחרית

וּמִיָּד כְּשֶׁיִּתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ יֹאמַר: “מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ”; וְיַתְחִיל לַחֲשֹׁב מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, אֵיךְ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין, וְאֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, וְזוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם תָּמִיד דָּבוּק בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים י, כ־כא): “אֶת הֲוָיָ”ה אֱלֹקֶיךָ תִּירָא, אוֹתוֹ תַעֲבֹד, וּבוֹ תִדְבָּק, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ, הוּא תְּהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּךָ אֶת הַגְּדוֹלוֹת הַנּוֹרָאוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ”. וְיַזְכִּיר לְעַצְמוֹ אֶת גֹּדֶל הַחֲסָדִים וְהָרַחֲמִים גְּמוּרִים שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַד עַכְשָׁו, וִיקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לֹא לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כָּל הַיּוֹם.

וְאִם אֶפְשָׁר לָקוּם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה – אֵין לְמַעְלָה מִזֶּה, וְעַל־כָּל־פָּנִים יָקוּם קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם, שֶׁהוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד, וְתֵכֶף־וּמִיָּד כְּשֶׁיִּתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְהַדְבִּיק אֶת נִשְׁמָתוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאִם אֶפְשָׁר אָז לְכַוֵּן וּלְיַחֵד אֶת הָאַרְבָּעָה שֵׁמוֹת: ‘ע”ב, ‘ס”ג, ‘מ”ה’, ‘ב”ן’, שֶׁל הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת: ‘אֲצִילוּת’, ‘בְּרִיאָה’, ‘יְצִירָה’, ‘עֲשִׂיָּה’, אֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר כְּלָל, אֵיזוֹ הֶאָרָה נוֹרָאָה וְנִפְלָאָה תֵּרֵד אָז עַל נִשְׁמָתוֹ עַל־יְדֵי־זֶה.

א.

אֲהוּבִי, בְּנִי! עָלֶיךָ לִזְכֹּר הֵיטֵב אֶת דִּבְרֵי הַטּוּר (אֹרַח־חַיִּים, סִימָן צח): ‘הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן לִבּו, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים י, יז): “תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ” (מתוך תפילה קודם התפילה), פֵּרוּשׁ: שֶׁיְּכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת שֶׁמּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, וְיַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם טז, ח): “שִׁוִּיתִי הֲוָיָ”ה לְנֶגְדִי תָּמִיד”, וְיָעִיר הַכַּוָּנָה וְיָסִיר כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת אוֹתוֹ, עַד שֶׁתִּשָּׁאֵר מַחֲשַׁבְתּוֹ וְכַוָּנָתוֹ זַכָּה בִּתְפִלָּתוֹ, וְיַחֲשֹׁב כִּי אִלּוּ הָיָה מְדַבֵּר לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁהַיּוֹם כָּאן וּלְמָחָר בַּקֶּבֶר – הָיָה מְסַדֵּר דְּבָרָיו וּמְכַוֵּן בָּהֶם יָפֶה לְבַל יִכָּשֵׁל, קַל וָחֹמֶר לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן אַף מַחֲשַׁבְתּוֹ, כִּי לְפָנָיו הַמַּחֲשָׁבָה כְּדִבּוּר, כִּי כָל הַמַּחֲשָׁבוֹת הוּא חוֹקֵר. וְכֵן הָיוּ עוֹשִׂין חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, מִתְבּוֹדְדִים וּמְכַוְּנִין בִּתְפִלָּתָן, עַד שֶׁהָיוּ מַגִּיעִים לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת וּלְהִתְגַּבְּרוּת הָרוּחַ הַשִּׂכְלִית, עַד שֶׁהָיוּ מַגִּיעִים קָרוֹב לְמַעֲלַת נְבוּאָה.

וְאִם תָּבֹא לוֹ מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה – יִשְׁתֹּק, עַד שֶׁתִּתְבַּטֵּל הַמַּחֲשָׁבָה. וְיִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ תַּחֲנוּנִים כְּרָשׁ הַמְבַקֵּשׁ בַּפֶּתַח, וּבְנַחַת, שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה עָלָיו כְּמַשּׂאוֹי וּמְבַקֵּשׁ לִפָּטֵר מִמֶּנָּהּ, וְאַחַר שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל זֶה, מֻבְטָח לוֹ שֶׁתִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ, שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא בִּמְקוֹם הַקָּרְבָּן, דִּכְתִיב (הוֹשֵׁעַ יד, ג): “וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ”; וּכְתִיב (דְּבָרִים יא, יג): “וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם” – ‘וְכִי יֵשׁ עֲבוֹדָה בַּלֵּב? אֶלָּא ‘אֵיזוֹהִי עֲבוֹדָה שֶׁהִיא בַּלֵּב? הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ תְּפִלָּה’ (תַּעֲנִית ב.). וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁתְּהֵא דֻּגְמַת הַקָּרְבָּן בְּכַוָּנָה, וְלֹא יְעָרֵב בָּהּ מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת כְּמוֹ הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁפּוֹסֶלֶת בַּקָּדָשִׁים, וּמְעֻמָּד דּוּמְיָא דַּעֲבוֹדָה, דִּכְתִיב (דְּבָרִים יח, ה): “לַעֲמֹד לְשָׁרֵת”, וְהַשְׁוָאַת הָרַגְלַיִם כַּכֹּהֲנִים בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה, וּקְבִיעוּת מָקוֹם כְּמוֹ הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁכָּל אֶחָד קָבוּעַ מְקוֹמוֹ לִשְׁחִיטָתוֹ וּמַתַּן דָּמָיו, וְשֶׁלֹּא יָחוֹץ דָּבָר בֵּינוֹ לְבֵין הַקִּיר וּבֵינוֹ לַקַּרְקַע דֻּגְמַת הַקָּרְבָּן, שֶׁחֲצִיצָה פּוֹסֶלֶת בֵּינוֹ לְבֵין הַכְּלִי וּבֵינוֹ לָרִצְפָּה, וְרָאוּי הוּא שֶׁיִּהְיוּ לוֹ מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְיֻחָדִים לַתְּפִלָּה, כְּגוֹן: בִּגְדֵי כְּהוּנָה, אֶלָּא שֶׁאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְבַזְבֵּז עַל זֶה, וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב הוּא שֶׁיִּהְיוּ לוֹ מִכְנָסַיִם מְיֻחָדִים לַתְּפִלָּה מִשּׁוּם נְקִיּוּת, וְאַחַר שֶׁיַּעֲשֶׂה דֻּגְמַת הַקָּרְבָּן עוֹלָה לְרֵיחַ נִחוֹחַ לַמָּקוֹם שֶׁהַקָּרְבָּן עוֹלֶה, וְהַמַּלְאָךְ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כֶּתֶר לְקוֹנוֹ. וְאַל יַחֲשֹׁב – רָאוּי הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת בַּקָּשָׁתִי, כֵּיוָן שֶׁכִּוַּנְתִּי בִּתְפִלָּתִי, דְּאַדְרַבָּה! זֶהוּ שֶׁמַּזְכִּיר עֲוֹנוֹתָיו, אֶלָּא יַחֲשֹׁב שֶׁיַּעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בַּקָּשָׁתוֹ בְּחַסְדּוֹ, כִּי יֹאמַר בְּלִבּוֹ: ‘מִי אֲנִי דָּל וְנִבְזֶה בָּא לְבַקֵּשׁ מֵאֵת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אִם לֹא מֵרֹב חֲסָדָיו שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בָּהֶם עִם בְּרִיּוֹתָיו’.

וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, שֶׁהַתְּפִלּוֹת שֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, תפילה קודם התפילה, בְּלָשׁוֹן שֶׁהוּא רָגִיל בָּהּ דַּיְקָא, שֶׁזּוֹ נִקְרֵאת ‘הִתְבּוֹדְדוּת’, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מְקַשֵּׁר אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, דִּבּוּרוֹ וּמַעֲשָׂיו אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְזֶה מֵסִיר מִמֶּנּוּ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, כִּי אֵין עוֹד דָּבָר שֶׁמְּנַקֶּה אֶת הָאָדָם בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת כְּמוֹ הַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁאָדָם מַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְהַבֵּן אֶל אָבִיו, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁתִּקְבַּע לְעַצְמְךָ אֲפִלּוּ כַּמָּה רְגָעִים לְדַבֵּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְבַקֵּשׁ בְּלָשׁוֹן שֶׁאַתָּה רָגִיל בָּהּ, שֶׁיְּנַקֶּה אֶת מַחֲשַׁבְתְּךָ מִכָּל־מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּמִכָּל־מִינֵי טְרָדוֹת וּבִלְבּוּלִים, כְּדֵי שֶׁתְּכַוֵּן בַּתְּפִלָּה, וְזוֹ הָעֵצָה הֲכִי נְכוֹנָה וַהֲכִי קַלָּה לִזְכּוֹת לְהִתְפַּלֵּל אַחַר־כָּךְ אֶת כָּל סֵדֶר הַתְּפִלָּה כְּדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם מַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְהוּא מִתְבּוֹדֵד לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וּמְצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ כְּאִלּוּ רוֹאֶה בְּעֵינֵי שִׂכְלוֹ אֵיךְ שֶׁהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, עַל־יְדֵי־זֶה נִטְהֶרֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ.

וְלָכֵן קֹדֶם הַתְּפִלָּה תְּדַבֵּר וְתָשִׂיחַ עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, תפילה קודם התפילה, אֲשֶׁר כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁמְּדַבְּרִים עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא הַצְלָחָה נִצְחִית, הַצְלָחָה כָּזוֹ שֶׁאֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר כְּלָל, וְאִם נִשְׁאָר לְךָ עוֹד זְמַן פָּנוּי עַד זְמַן הַתְּפִלָּה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִים, רְאֵה לִלְמֹד שִׁעוּר מִשְׁנָיוֹת, כִּי כָּךְ אָמַר הָאֲרִיזַ”ל (אוֹר־הַיָּשָׁר, עַמּוּד הָעֲבוֹדָה, סִימָן א, סָעִיף כה; הוּבָא בַּבַּאֵר־הֵיטֵב סִימָן א, סְעִיף ב, סָעִיף קָטָן ו): ‘שִׁעוּר מִשְׁנָה קוֹדֵם לְכָל דָּבָר’; וְתַעֲשֶׂה לְעַצְמְךָ חֹק קָבוּעַ לִלְמֹד קֹדֶם הַתְּפִלָּה שִׁעוּר בְּמִשְׁנָה כְּסִדְרָן, וְזֶה זִכּוּךְ הַנְּשָׁמָה רַב מְאֹד. וַחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה מִלְּבַד שִׁעוּרִים בְּמִשְׁנָיוֹת כְּסִדְרָן קֹדֶם הַתְּפִלָּה נוֹהֲגִין לִלְמֹד אַחַר סֵדֶר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה פֶּרֶק בְּמַסֶּכֶת־אָבוֹת, כְּגוֹן: בְּיוֹם רִאשׁוֹן – פֶּרֶק רִאשׁוֹן, וּבְיוֹם שֵׁנִי – פֶּרֶק שֵׁנִי, עַד יוֹם שִׁשִּׁי – פֶּרֶק שִׁשִּׁי, כִּי מַסֶּכֶת זוֹ מְדַבֶּרֶת מִכָּל־מִינֵי מִדּוֹת וְהַנְהָגוֹת טוֹבוֹת שֶׁנָּהֲגוּ הַתַּנָּאִים, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת חוֹזְרִים עַל כָּל הַמַּסֶּכֶת, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה סְגֻלּוֹת, כַּיָּדוּעַ לַמַּשְׂכִּילִים, וּבִפְרָטִיּוּת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁפָּגַם בִּבְרִיתוֹ,

יִהְיֶה חָזָק לִלְמֹד קֹדֶם הַתְּפִלָּה פֶּרֶק בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת, וְזֶה זִכּוּךְ הַנֶּפֶשׁ וְטָהֳרָתָהּ, וְיִקְנֶה לְעַצְמוֹ מִדּוֹת טוֹבוֹת. וְכֵן טוֹב מְאֹד לִקְבֹּעַ לְעַצְמוֹ שִׁעוּר בַּזֹּהַר־הַקָּדוֹשׁ כְּסִדְרָן קֹדֶם הַתְּפִלָּה, כִּי הַלִּמּוּד בַּזֹּהַר מְזַכֵּךְ אֶת הַנֶּפֶשׁ מִכָּל־מִינֵי חֲלֻדָּה. וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (שִׂיחוֹת־הָרַ”ן, סִימָן קח): שֶׁלִּמּוּד הַזֹּהַר מַכְנִיס חֵשֶׁק לְכָל הַלִּמּוּדִים, וְהַלָּשׁוֹן בְּעַצְמָהּ מְעוֹרֶרֶת אֶת הָאָדָם וּמוֹשֶׁכֶת לִבּוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְצַדִּיקִים וְחַכְמֵי הַקַּבָּלָה לֹא הָיוּ הוֹלְכִים לְהִתְפַּלֵּל, עַד שֶׁאָמְרוּ אֲפִלּוּ בְּגִרְסָה כַּמָּה דַּפִּים זֹהַר, אֲשֶׁר הוּא אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת לַנֶּפֶשׁ, וּמְזַכְּכָהּ מִכָּל־מִינֵי חֲלֻדָּה שֶׁנִּדְבְּקוּ בָּהּ, וּמֵאִיר אֶת הַנְּשָׁמָה בְּאוֹר אֱלֹקִי; וְעַל־כֵּן, בְּנִי, תִּהְיֶה זָהִיר בָּזֶה כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ, לֹא לָלֶכֶת לְהִתְפַּלֵּל קֹדֶם שֶׁהִתְבּוֹדַדְתָּ קְצָת עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלָמַדְתָּ עַל־כָּל־פָּנִים פֶּרֶק מִשְׁנָיוֹת וְגָרַסְתָּ שִׁעוּר בַּזֹּהַר, אֲשֶׁר דָּבָר זֶה מְאֹד מְאֹד מְזַכֵּךְ אֶת הַנֶּפֶשׁ. וְאִם הָיוּ בְּנֵי־אָדָם יוֹדְעִים אֶל מַה מֵּבִיא דָּבָר זֶה, הַיְנוּ לְהִתְבּוֹדֵד בתפילה קודם התפילה, וְכֵן לִלְמֹד שִׁעוּר בְּמִשְׁנָיוֹת וְשִׁעוּר בַּזֹּהַר־הַקָּדוֹשׁ, אָז הָיוּ נִזְהָרִים בָּזֶה מְאֹד כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם, כִּי זֶה פּוֹתֵחַ אֶת הַמֹּחַ לְהַשִּׂיג רוּחָנִיּוּת וּדְבֵקוּת בְּעֵת הַתְּפִלָּה.

וְאִם עֲדַיִן נִשְׁאָר זְמַן עַד שְׁעַת הַתְּפִלָּה, רָאוּי לִלְמֹד גַּם שִׁעוּר בִּגְמָרָא, שֶׁמְּזַמֵּר כָּל הֶעָרִיצִים וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁנִּדְבְּקוּ בּוֹ, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁלּוֹמֵד גְּמָרָא רַשִׁ”י וְתוֹסְפוֹת, זֶה הוֹרֵג לְגַמְרֵי אֶת הַקְּלִפּוֹת שֶׁבָּרָא עַל־יְדֵי עֲוֹנוֹתָיו. וְדוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת נָתְנוּ רֶמֶז לָזֶה (שִׁיר הַשִּׁירִים ג, ז): “אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג”, הַיְנוּ אִם יֵשׁ פְּנַאי לִפְנֵי זְמַן הַתְּפִלָּה לְקַיֵּם אֶת זֹאת: הִ’תְבּוֹדְדוּת – לְהִתְבּוֹדֵד עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֵן לִלְמֹד שִׁעוּר מִ’שְׁנָיוֹת, וְכֵן לִגְרֹס שִׁעוּר זֹ’הַר, וְכֵן לְהִתְעַמֵּק בְּלִמּוּד גְּ’מָרָא (רָאשֵׁי־תֵבוֹת הַ’מָּ’זֶ’ג), הַיְנוּ שֶׁלֹּא יֶחְסְרוּ לוֹ דְּבָרִים אֵלּוּ קֹדֶם הַתְּפִלָּה, אָז יִהְיֶה בָּטוּחַ שֶׁמֹּחוֹ יִהְיֶה מְזֻכָּךְ לְקַבֵּל דְּבֵקוּת וְאוֹר וְזִיו וְחִיּוּת בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה. וְכָל זֶה נֶאֱמָר כָּל זְמַן שֶׁיֶשׁ לוֹ עֲדַיִן זְמַן לִפְנֵי שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה הַקְּבוּעָה בְּעֵת שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִים.

אֲבָל כְּשֶׁמַּגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה הִזְהִירָנוּ רַבֵּנוּ זַ”ל (שִׂיחוֹת־הָרַ”ן סִימָן לא): שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר אֲפִלּוּ לִלְמֹד, רַק תֵּכֶף־וּמִיָּד לַעֲמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַטְעֶה עַצְמוֹ, גּוֹנֵב לְעַצְמוֹ אֵיזוֹ עֵת קֹדֶם זְמַן הַתְּפִלָּה, וְהוּא חָזָק בְּשִׁעוּרִים אֵלּוּ: הִ’תְבּוֹדְדוּת, מִ’שְׁנָה, זֹ’הַר, גְּ’מָרָא, וְאִם תַּרְגִּיל עַצְמְךָ בָּזֶה, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, אֲזַי בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן תַּרְגִּישׁ כָּל־מִינֵי נְעִימוּת, וְיָאִיר מֹחֲךָ בְּעֵת הַתְּפִלָּה, וְתַרְגִּישׁ סִפּוּק רוּחָנִי בְּעֵת הַתְּפִלָּה, כִּי לִמּוּד הַתּוֹרָה קֹדֶם הַתְּפִלָּה מוֹשֵׁךְ אֶת לְבָבוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וּמַה גַּם שֶׁזֶּה מוֹרִיד מִמֶּנּוּ כָּל־מִינֵי מָרָה־שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת וְדִכָּאוֹן, וּמַשְׁרֶה בְּתוֹכוֹ שִׂמְחָה עֲצוּמָה, אֲשֶׁר עַל זֶה הִזְהִירָנוּ הָאֲרִיזַ”ל יוֹתֵר מֵהַכֹּל (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת דְּרוּשֵׁי בִּרְכּוֹת־הַשַּׁחַר), שֶׁיִּשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד, וְיִרְאֶה שֶׁתְּפִלָּתוֹ תִּהְיֶה רַק בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה, וְזוֹ הֲכָנָה גְּדוֹלָה לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה, וְכֵן לִמּוּד תּוֹרָה קֹדֶם הַתְּפִלָּה מְזַכֵּךְ אֶת הָאָדָם, שֶׁלֹּא יָבוֹא לְשׁוּם מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בְּעֵת תְּפִלָּתוֹ, כִּי הַלִּמּוּד קֹדֶם הַתְּפִלָּה מְזַכֵּךְ אֶת הַמֹּחַ מַחֲשָׁבָה וּמַדְבִּיקָהּ אֶל הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־‏הוּא. אַשְׁרֵי מִי שֶׁיְּקַיֵּם כָּל זֹאת!

ב.

אֲהוּבִי, בְּנִי! לִפְנֵי כָּל תְּפִלָּה תִּהְיֶה זָהִיר עַד מְאֹד לוֹמַר “לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ” (תפילה קודם תפילה), אֲשֶׁר הָאֲמִירָה לְבַד עוֹשָׂה רֹשֶׁם גָּדוֹל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וְעִנְיַן הַיִּחוּד הַזֶּה הוּא כִּי הָעוֹלָם־הַזֶּה הוּא אַחַר הַבְּרִיאָה וְהָעוֹלָם־הַבָּא הוּא קֹדֶם הַבְּרִיאָה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן נא), וְתַכְלִית עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם – לְקַשֵּׁר וּלְיַחֵד בֵּין קֹדֶם הַבְּרִיאָה לְאַחַר הַבְּרִיאָה, וְזֶה נַעֲשָׂה בְּיוֹתֵר עַל־יְדֵי תְּפִלָּה, שֶׁהָאָדָם הַמִּסְתּוֹבֵב בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי וְהַחָמְרִי, אֲשֶׁר הַהֶעְלֵם וְהַהֶסְתֵּר כָּל־כָּךְ גָּדוֹל, עַד שֶׁיְּכוֹלִים לִטְעוֹת וּלְהַפְרִיד בֵּין קֹדֶם הַבְּרִיאָה לְאַחַר הַבְּרִיאָה.

וּבָזֶה שֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל וּמְדַבֵּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֵן כְּשֶׁמְּקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת מִדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים, בָּזֶה הוּא מְחַבֵּר אֶת אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה סוֹד הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם, שֶׁמְּיַחֲדִים אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת יַחַד עִם הָעוֹלָם־הַזֶּה, וְנִתְגַּלָּה שֶׁהַכֹּל אַחְדוּת אַחַת; וְעַל־כֵּן נוֹהֲגִין לוֹמַר לִפְנֵי כָּל תְּפִלָּה וְלִפְנֵי כָּל עֲשִׂיַּת מִצְוָה: “לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ”, שֶׁזֶּה סוֹד שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת: הֲוָיָ”ה אֲדֹנָ”י, וְכָל מִצְוָה וּתְפִלָּה צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה. וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים גַּם: בִּדְחִילוּ (יִרְאָה) וּרְחִימוּ (אַהֲבָה), שֶׁזֶּה הַיִּחוּד שֶׁל שֵׁם הֲוָיָ”ה אֶהְיֶ”ה, וּרְחִימוּ (אַהֲבָה) בִּדְחִילוּ (יִרְאָה), שֶׁזֶּה הַיִּחוּד שֶׁל שֵׁם אֶהְיֶ”ה הֲוָיָ”ה. וְרַבֵּנוּ זַ”ל הִזְהִירָנוּ (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ב וְסִימָן נה) לְקַשֵּׁר אֶת הַתְּפִלָּה עִם כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר וְעִם כָּל הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר, וְעַל־כֵּן רָאוּי לוֹמַר נֻסַּח זֶה:

א.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, שֶׁהָאֲרִיזַ”ל הַקָּדוֹשׁ תִּקֵּן (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי בִּרְכַּת הַשַּׁחַר) שֶׁקֹּדֶם הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” (וַיִּקְרָא יט, יח), וְהִסְבִּירוֹ רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן רלט), כִּי עַל־יְדֵי מַחֲלֹקֶת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר, כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר הוּא מִשָּׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קכב, ח): “אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם”; וְעַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד קֹדֶם הַתְּפִלָּה לְקַבֵּל עָלָיו מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁיֵּשׁ אַהֲבָה וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְדַבֵּר בִּתְפִלָּה, אֲבָל כְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם וְיֵשׁ מַחֲלֹקֶת – אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר, וְעַל־כֵּן אֲפִלּוּ אִם אֶחָד רוֹצֶה שָׁלוֹם רַק שֶׁחוֹלְקִים עָלָיו, עִם כָּל זֶה אֵין הַשָּׁלוֹם בִּשְׁלֵמוּת, וּבִשְׁבִיל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר וּלְהִתְפַּלֵּל, אַף שֶׁהוּא אִישׁ שָׁלוֹם, מֵאַחַר שֶׁהֵם חוֹלְקִים עָלָיו, וְזֶה שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ (תְּהִלִּים קכ, ז): “אֲנִי שָׁלוֹם” – כִּי אֲנִי שָׁלוֹם, וּמִצִּדִּי אֶהְיֶה בְּשָׁלוֹם עִם כֻּלָּם, וְעִם כָּל זֹאת “וְכִי אֲדַבֵּר, הֵמָּה לַמִּלְחָמָה”, דְּהַיְנוּ אַף שֶׁ”אֲנִי שָׁלוֹם”, עִם כָּל זֹאת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מֵחֲמַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהֵם חוֹלְקִים עָלַי. וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” קֹדֶם הַתְּפִלָּה דַּיְקָא,

וְאָז נָכוֹן לִבּוֹ יִהְיֶה בָּטוּחַ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בּוֹ שׁוּם מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם אֵיזֶה שׂוֹנֵא, וְכָל הַיּוֹם הוּא חוֹשֵׁב עָלָיו רַק רַע אֵיךְ לְהַצִּיק לוֹ, אוֹ שֶׁהוּא חוֹשֵׁב אֵיךְ שֶׁהַשּׂוֹנְאִים יַעֲשׂוּ לוֹ אֵיזֶה רַע, אֲזַי כָּל תְּפִלָּתוֹ מִתְבַּלְבֶּלֶת, וְאֵין לוֹ יִשּׁוּבַ־הַדַּעַת, אֲבָל כְּשֶׁאָדָם מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”, דְּהַיְנוּ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אֶת כָּל בַּר־יִשְׂרָאֵל כְּנַפְשִׁי, וְלֹא אִכְפַּת לִי מִשּׁוּם בְּרִיָּה, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהוּא יִתְבָּרַךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין, וְדוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר, הֵם עֶצֶם עַצְמִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְדָבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן לֹא נַעֲשָׂה מֵעַצְמוֹ אֶלָּא מֵהַמַּאֲצִיל הָעֶלְיוֹן, וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁקּוֹרֶה עִמִּי מִבַּעַל בְּחִירָה, זֶה רַק מֵרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז כְּשֶׁאֲנִי מַכְנִיס בְּעַצְמִי יְדִיעָה זוֹ, אָז אֲנִי בְּשָׁלוֹם עִם כָּל אֶחָד, וְאָז כְּשֶׁבָּא לְהִתְפַּלֵּל, אֵין לוֹ כְּבָר שׁוּם מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת עַל אַף אֶחָד, מֵאַחַר שֶׁהוּא נִכְלָל לְגַמְרֵי בַּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא. וְעַל־כֵּן מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”, שַׁיֶּכֶת דַּיְקָא לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, כִּי כָּךְ כְּשֶׁאָדָם מַחְדִּיר בְּעַצְמוֹ הַמִּצְוָה הַזּוֹ שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת כָּל בַּר־יִשְׂרָאֵל כְּנַפְשׁוֹ, מִמֵּילָא לֹא מִתְבַּלְבֶּלֶת לוֹ הַתְּפִלָּה, כִּי הוּא חוֹשֵׁב תָּמִיד רַק מֵהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב מִשּׁוּם בְּרִיָּה שֶׁרוֹצָה לַעֲשׂוֹת לוֹ אֵיזֶה רַע, אוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, אֵין לוֹ מַחֲשָׁבָה לַעֲשׂוֹת רַע לְזוּלָתוֹ, וְעַל־כֵּן מְאֹד מְאֹד נָחוּץ לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” לִפְנֵי הַתְּפִלָּה דַּיְקָא.

ב.

אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר! בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה נִכְנָס אֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת, תַּעֲמֹד קֹדֶם בְּפֶתַח הַדֶּלֶת בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבְרֶתֶת וּבְזִיעַ, וְזֶה יַמְשִׁיךְ עָלֶיךָ אוֹר גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד, כָּךְ גִּלָּה לָנוּ הָאֲרִיזַ”ל (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, כְּנִיסַת בֵּית־הַכְּנֶסֶת), וְתֹאמַר אֶת הַפְּסוּקִים הָאֵלֶּה שֶׁהֵם לִקּוּטֵי פְּסוּקִים שֶׁשַּׁיָּכִים בְּעֵת כְּנִיסַת הָאָדָם אֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת (תְּהִלִּים ה, ח): “וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ” (מה טובו), שֶׁאָז תִּשְׁתַּחֲוֶה לִפְנֵי אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ, וְתוֹדֶה וּתְשַׁבַּח לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל הַחֶסֶד חִנָּם שֶׁעָשָׂה עִמְּךָ, וּתְפָרֵשׁ לְעַצְמְךָ “וַאֲנִי” – כְּמוֹ שֶׁאֲנִי נִמְצָא בַּשְּׁאוֹל תַּחְתִּית וּמִתַּחְתָּיו, וַאֲנִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב בְּאֵיזֶה מַעֲמָד וּמַצָּב אֲנִי נִמְצָא, אַף־עַל־פִּי־כֵן “בְּרֹב חַסְדְּךָ” (מה טובו) – הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּדִי, “אָבוֹא בֵיתֶךָ” – אֲנִי זוֹכֶה לָבֹא עַכְשָׁו אֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת. “הֲוָיָ”ה אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ” (שָׁם כו, ח).

וְהַכֹּל מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אוֹהֵב מְאֹד לִהְיוֹת בְּמִשְׁכַּן הַשְּׁכִינָה שֶׁהוּא בֵּית־הַכְּנֶסֶת. וַאֲנִי אֶשְׁתַּחֲוֶה וְאֶכְרָעָה אֲבָרְכָה לִפְנֵי הֲוָיָ”ה עוֹשִֹי, תִּשְׁתַּחֲוֶה עוֹד פַּעַם וּתְכַוֵּן הֵיטֵב שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה עַכְשָׁו אֶל מוּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִכָּנֵס בְּךָ תֹּקֶף הָרָצוֹן; כִּי כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו רָצוֹן גָּדוֹל מְאֹד, עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת מֵרֹב כִּסּוּפִים; כִּי הָעִקָּר לָמָּה אֵין לָאָדָם רְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִים אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? כִּי הוּא מָלֵא גֵּאוּת וְיֵשׁוּת וּפְנִיּוֹת רַבּוֹת, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מִשְׁתַּחֲוֶה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁבָּזֶה הוּא מַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנֶסֶת בּוֹ תְּשׁוּקָה עֲצוּמָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁמַּתְחִיל לְדַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה (שָׁם סט, יד): “וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ הוי”ה עֵת רָצוֹן, אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ” (מה טובו).

וְעַל־כֵּן מִשְׁתַּחֲוִים פַּעֲמַיִם בְּעֵת כְּנִיסַת בֵּית־הַמִּדְרָשׁ, שֶׁזֶּה סוֹד מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת ח.): ‘לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם שְׁנֵי פְּתָחִים בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, וְאַחַר־כָּךְ יִתְפַּלֵּל’; כִּי צְרִיכִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת פַּעֲמַיִם. וְאַל יֵקַל בְּעֵינֶיךָ דָּבָר זֶה, כִּי כִּמְעַט כָּל הַהַשָּׂגָה שֶׁהִשִּׂיג הָאֲרִיזַ”ל הָיְתָה בָּזֶה שֶׁעָמַד עַל פֶּתַח בֵּית־הַמִּדְרָשׁ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבְרֶתֶת וּבְזִיעַ (כָּךְ גִּלָּה לְתַלְמִידָיו (עַיֵּן שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, כְּנִיסַת בֵּית־הַכְּנֶסֶת); אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לְקַיֵּם אֶת זֶה.

אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר!

הַתְחָלַת הַתְּפִלָּה מַתְחֶלֶת בְּשִׁיר “אֲדוֹן עוֹלָם”, וְהוּא שִׁיר נוֹרָא וְנִפְלָא מְאֹד מָלֵא סוֹדוֹת פִּלְאֵי פְּלָאוֹת, מִמַּה שֶּׁהָיָה קֹדֶם הַבְּרִיאָה, וּמִמַּה שֶּׁהוּא עַכְשָׁו בַּבְּרִיאָה, וּמִמַּה שֶּׁיִּהְיֶה אַחַר הַבְּרִיאָה, וְכָתַב בַּסֵּפֶר מַטֶּה מֹשֶׁה (חֵלֶק א, עַמּוּד הָעֲבוֹדָה, סִימָן לא): “אֲדוֹן עוֹלָם” הוּא שִׁיר נָאֶה וּמְעֻלֶּה, וּמָצָאתִי כָּתוּב: כָּל מִי שֶׁמְּכַוֵּן בְּעֵת הַתְחָלַת “אֲדוֹן עוֹלָם” – כָּתַב רַבִּי יְהוּדָה הֶחָסִיד וְרַבִּי הַאי גָּאוֹן וְרַבִּי שְׁרִירָא גָּאוֹן: ‘עָרֵב אֲנִי בַּדָּבָר, שֶׁתְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, וְאֵין שָׂטָן מְקַטְרֵג עַל תְּפִלָּתוֹ, וְאֵין שָׂטָן וּפֶגַע רַע בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה וּבְיוֹם־הַכִּפּוּרִים בִּתְפִלָּתוֹ, וְאוֹיְבָיו נוֹפְלִים לְפָנָיו, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: ‘אַף יֵצֶר־הָרַע מַשְׁלִים אִתּו, וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ (מִשְׁלֵי טז, ז): “בִּרְצוֹת הֲוָיָ”ה דַּרְכֵי אִישׁ, גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ”, עַיֵּן שָׁם;

וְהַטַּעַם שֶׁהַתְחָלַת הַתְּפִלָּה מַתְחִילָה בְּתֵבוֹת “אֲדוֹן עוֹלָם”, כְּדֵי לְהַזְכִּיר זְכוּת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת ז :): ‘מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת עוֹלָמוֹ לֹא הָיָה מִי שֶׁקָּרָא לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אָדוֹן, עַד אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית טו, ח): “אֲדֹנָי אֱלֹהִים בַּמָּה אֵדַע” וְגו, וְאַף דָּנִיֵּאל לֹא נַעֲנָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דָּנִיֵּאל ט, יז): “וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְגוֹ’ לְמַעַן אֲדֹנָי”, לְמַעַנְךָ מִבָּעֵי לֵהּ אֶלָּא לְמַעַן אַבְרָהָם שֶׁקְּרָאוֹ אָדוֹן’; וְיֵשׁ בָּזֶה סוֹדוֹת פִּלְאֵי פְּלָאוֹת, אֵיךְ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ הָיָה, הֹוֶה וְיִהְיֶה, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, וְקֹדֶם הָיָה רַק אֵין־‏סוֹף עַד שֶׁנֶּאֱצָל וּבָרָא וְיָצַר וְעָשָׂה אֶת הַשְּׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת, וְעַל־כֵּן הִזְכִּיר בְּרִיאָה, יְצִירָה עֲשִׂיָּה, שֶׁזֶּה “בְּטֶרֶם כָּל יְצִי”ר נִבְרָ”א לְעֵת נַעֲשָׂ”ה”, כִּי קֹדֶם הָיָה הַכֹּל אֵין־סוֹף, וְעַל־כֵּן אָדוֹ”ן מִסְפָּר אַיִ”ן, שֶׁקֹּדֶם הָיָה הַכֹּל אֵין־סוֹף, וְאַחַר־כָּךְ הִלְבִּישׁ עַצְמוֹ בַּאֲצִילוּת, שֶׁזֶּה עוֹלָ”ם מִסְפָּר סוֹ”ף, וְזֶה אֲדוֹ”ן עוֹלָ”ם אֵי”ן־סוֹ”ף, “אֲשֶׁר מָלַךְ בְּטֶרֶם כָּל יְצִי”ר נִבְרָ”א לְעֵת נַעֲשָׂ”ה בְּחֶפְצוֹ כֹּל” (מתוך אדון עולם), שֶׁמֵּאַיִ”ן הִלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בָּעוֹלָ”ם שֶׁהוּא סוֹ”ף, וּמִשָּׁם בָּרָ”א וְיָצַ”ר וְעָשָׂ”ה אֶת הָעוֹלָמוֹת. וּצְרִיכִים לְכַוֵּן בָּזֶה מְאֹד מְאֹד,   (וּבִפְרָט בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה וּבְיוֹם־הַכִּפּוּרִים, שֶׁאָז מִנְהַג יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה בְּנִגּוּן הִתְעוֹרְרוּת עַד מְאֹד). וְאִם יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּפֵרוּשׁ הַמִּלּוֹת, אָז יִרְעַד וְיִפְחַד מֵאֵימַת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְתִכָּנֵס בּוֹ שִׂמְחָה עֲצוּמָה עַל גֹּדֶל הַזְּכוּת שֶׁיֶשׁ לוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵלֶק בְּחֶלְקוֹ יִתְבָּרַךְ, וִיסַיֵּם “הֲוָיָ”ה לִי וְלֹא אִירָא”, כִּי בָּזֶה שֶׁאָדָם מְדַבֵּק עַצְמוֹ בָּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְיוֹדֵעַ אֲשֶׁר כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, הִיא אַחְדּוּת אַחַת עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה אֵינוֹ מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מִשּׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי עַל־יְדֵי תֹּקֶף הַדְּבֵקוּת שֶׁדָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְנִדְבָּק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יָכוֹל לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, עַל־יְדֵי־זֶה כְּבָר אֵינוֹ מִתְיָרֵא מִכְּלוּם.

א.

בְּנִי!  בְּאָמְרְךָ בִּרְכַּת “אֲשֶׁר יָצַר”, תְּכַוֵּן מְאֹד בִּבְרָכָה זוֹ, כִּי הִיא כּוֹלֶלֶת אֶת כָּל הָאָדָם, וְיֵשׁ בָּהּ מ”ה תֵּבוֹת כְּמִסְפַּר אָדָ”ם, שֶׁמְּרַמֶּזֶת עַל חָכְמָ”ה, שֶׁהוּא סוֹד אַבָּא, וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים “אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים” (בברכת אשר יצר), כִּי יֵשׁ בָּאָדָם שִׁבְעָה נְקָבִים שֶׁבָּהֶם מְקַבֵּל הָאָדָם אֶת הָאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים שֶׁהֵם סוֹד שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן כא), וְיֵשׁ נְקָבִים שֶׁבָּהֶם מוֹצִיא אֶת הַפְּסֹלֶת וְהַמּוֹתָרוֹת, וְזֶה פִּלְאֵי הַבּוֹרֵא אֵיךְ שֶׁמְּקַשֵּׁר רוּחָנִי בְּגַשְׁמִי, שֶׁמִּצַּד נִשְׁמָתוֹ הוּא מוֹרִיד לְעַצְמוֹ אוֹרוֹת רוּחָנִיִּים, אוֹרוֹת צַחְצָחוֹת, לִהְיוֹת דָּבוּק בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלִהְיוֹת בָּטֵל וּמְבֻטָּל בָּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא תַּכְלִית עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, וּמִצַּד שֵׁנִי גּוּפוֹ הַגַּשְׁמִי וְהַחָמְרִי הַמָּלֵא גֵּאוּת וּפְסֹלֶת וּמוֹתָרוֹת, שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹצִיא מֵעַצְמוֹ, וְיֵשׁ שְׁנֵי נְקָבִים שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאוֹת הַקְּלִפּוֹת, הַמּוֹתָרוֹת וְהַזֻּהֲמָה, וּכְשֶׁאָדָם מִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בְּגוּפוֹ הַגַּשְׁמִי וְהַחָמְרִי, אֵיךְ שֶׁצְּרִיכִים לְקַשֵּׁר רוּחָנִיּוּת לְגַשְׁמִיּוּת, אָז יִתְפַּלֵּא מֵרֹב חָכְמָה שֶׁיֵּשׁ בְּבִנְיַן גּוּפוֹ, אֵיךְ שֶׁמִּצַּד אֶחָד הוּא גַּשְׁמִי וְחָמְרִי וּמִצַּד אֶחָד הוּא רוּחָנִי וּמָלֵא אוֹר.

 וְלָכֵן צְרִיכִים לְכַוֵּן הֵיטֵב בְּאָמְרְךָ בְּרָכָה זוֹ כָּל הַיּוֹם, וְהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לַנְּשָׁמָה, וּבִפְרָט כְּשֶׁאָדָם מִתְבּוֹנֵן אֵיךְ שֶׁגּוּפוֹ מִתְנַהֵג בְּחֶשְׁבּוֹן צֶדֶק, וְהוּא בָּרִיא, עָלָיו לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל עַל פִּלְאוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁהוּא “רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת” בברכת אשר יצר, כָּל בִּנְיַן גּוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא פֶּלֶא מִפִּלְאֵי הָעֲשִׂיָּה, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רוֹפֵא כָל בָּשָׂר, וּבְכַוָּנָתְךָ בִּבְרָכָה זוֹ, תֻּמְשַׁךְ עָלֶיךָ בְּרִיאוּת הַשְּׁלֵמָה, וְכִמְעַט שֶׁכָּל בְּרִיאוּת הָאָדָם תְּלוּיָה בִּבְרָכָה זוֹ, כִּי אִם יְכַוֵּן אָדָם כָּל הַיּוֹם בְּעֵת אָמְרוֹ בְּרָכָה זוֹ של אשר יצר בְּפֵרוּשׁ הַמִּלּוֹת, אָז מֻבְטָח לוֹ שֶׁיִּהְיֶה בָּרִיא.

ב.

בְּנִי!  בְּאָמְרְךָ “אֱלֹהַי נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה, אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי”, תְּכַוֵּן שֶׁזֶּה סוֹבֵב כְּנֶגֶד הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת, הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא עֶצֶם אֱלֹקוּת, שֶׁהִיא טְהוֹרָה, הִיא כְּנֶגֶד עוֹלָם הָאֲצִילוּת, “אַתָּה בְרָאתָהּ” – כְּנֶגֶד עוֹלָם הַבְּרִיאָה, “אַתָּה יְצַרְתָּהּ” – כְּנֶגֶד עוֹלָם הַיְצִירָה, “אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי” – כְּנֶגֶד עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה, “וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי” – נֶגֶד הַהַשְׁגָּחָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַשְׁגִּיחַ עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה וּבְכָל רֶגַע, כִּי הַכֹּל מֻשְׁגָּח בְּהַשְׁגָּחָה עֶלְיוֹנָה מַה שֶּׁיִּקְרֶה עִם אָדָם בְּכָל רֶגַע, וְדָבָר זֶה לֹא יְכִילֵהוּ הָרַעְיוֹן, “וְאַתָּה עָתִיד לִטְלָהּ מִמֶּנִּי” – שֶׁזֶּה יִהְיֶה מַיִן נוּקְבִין, בְּעֵת חֲזָרַת הַנְּשָׁמָה אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְהַצַּדִּיקִים הַדְּבוּקִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, אֲזַי הֵם מְכַוְּנִים בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה וּבְכָל רֶגַע אֵיךְ לִמְסֹר אֶת נַפְשָׁם בַּחֲזָרָה אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלִים מַיִן נוּקְבִין אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְעַל־יְדֵי־זֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם מַיִן דּוּכְרִין, שֶׁזֶּה סוֹד “וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבֹא”, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַחֲזִיר לַדְּבֵקִים בּוֹ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת שֶׁל “לֶעָתִיד לָבֹא”, שֶׁמַּרְגִּישִׁים הֶאָרַת עוֹלָם־הַבָּא בָּעוֹלָם־הַזֶּה, וְהַכֹּל טוֹב לָהֶם (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ד); וְכֵן שַׁיֶּכֶת בְּרָכָה זוֹ גַּם לְעֵת הַהִסְתַּלְּקוּת וּלְעֵת תְּחִיַּה־הַמֵּתִים.

 וּבְרָכָה זוֹ סְמוּכָה אֶל בִּרְכַּת “אֲשֶׁר יָצַר”, כִּי הִיא נֶגֶד אִמָּא, שֶׁהִיא מְחֻבֶּרֶת תָּמִיד עִם אַבָּא, וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לוֹמַר אוֹתָהּ תֵּכֶף־וּמִיָּד אַחַר בִּרְכַּת “אֲשֶׁר יָצַר” בַּבֹּקֶר, וּלְכַוֵּן בָּהּ מְאֹד, כִּי בַּאֲמִירַת בְּרָכָה זוֹ הוּא מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּבָהּ מְרֻמָּז סוֹד מַיִן נוּקְבִין וּמַיִן דּוּכְרִין, הַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיקִים מוֹסְרִים אֶת נַפְשָׁם תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעַלֵּית נִשְׁמָתָם לְמַעְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַחֲזִיר עֲלֵיהֶם אוֹרוֹת צַחְצָחוֹת שֶׁל לֶעָתִיד לָבֹא, הֶאָרַת עוֹלָם־הַבָּא.

 וְצָרִיךְ הָאָדָם לִתֵּן תּוֹדָה וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל כָּל הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ שֶׁנִּבְרָא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, אָסוּר לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ כְּלָל, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ אָב הָרַחֲמָן, וְלָכֵן “כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי” “מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ הֲוָיָ”ה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת”, כִּי אָדָם צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּי עַל־יְדֵי תּוֹדָה וְהוֹדָאָה, אָדָם מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הֶאָרַת עוֹלָם־הַבָּא בָּעוֹלָם־הַזֶּה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ב), וְלָכֵן הוּא יִתְבָּרַךְ “הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים”.

 וְזוֹ הִתְחַזְּקוּת גְּדוֹלָה לָאָדָם, שֶׁלֹּא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ כְּלָל אֲפִלּוּ שֶׁעָבַר עָלָיו בְּחַיָּיו מַה שֶּׁעָבַר, יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה וּבְכָל רֶגַע בַּחֶסֶד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת, אֲפִלּוּ שֶׁכְּבָר הָיָה פֶּגֶר מֵת, שֶׁנָּפַל לְעָמְקָא דִּתְהוֹמָא רַבָּה, כִּי (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, קְרִיאַת־הַתּוֹרָה, הֲלָכָה ו, אוֹת יז): הַכְּלָל שֶׁל כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל עַצְמוֹ לַחֲשֹׁב מִתַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִית, כָּל תַּקָּנָתוֹ שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא יִהְיֶה בְּעַצְמוֹ כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ, שֶׁזֶּה מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ אוֹמְרִים בַּבְּרָכָה “הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים”, כִּי כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל לְעָמְקָא דִּתְהוֹמָא רַבָּה, אֲזַי הוּא כְּמוֹ מֵת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ”ל (בְּרָכוֹת יח:): ‘רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִין מֵתִים’; וּכְשֶׁאָדָם זוֹכֶה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְחַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת “הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים”; וְעַל־כֵּן אֵיךְ שֶׁהוּא, צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה שֶׁעוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם אֶצְלוֹ חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי; כִּי כָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֵיךְ שֶׁהוּא כָּל זְמַן שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו הוּא עוֹשֶׂה כַּמָּה מִצְווֹת בְּכָל יוֹם, כִּי מִתְעַטֵּף בְּצִיצִית וּמַנִּיחַ תְּפִלִּין, וְאוֹמֵר בִּרְכּוֹת־הַשַּׁחַר וּקְרִיאַת־שְׁמַע וּתְפִלַּת הָעֲמִידָה, וְהַרְבֵּה אוֹמְרִים תְּהִלִּים וְלוֹמְדִים תּוֹרָה מְעַט אוֹ הַרְבֵּה, וְהָעִקָּר לְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם, וְלֵידַע שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה כְּבָר לֹא יִהְיֶה לוֹ אַף פַּעַם, וְלָכֵן עָלֶיךָ נָפְלָה חוֹבַת הַיּוֹם, וַאֲפִלּוּ אִם יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁמַּעֲשָׂיו מְקֻלְקָלִים הַרְבֵּה, וּכְבָר נִכְשַׁל בְּמַעֲשָׂיו פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, עִם כָּל זֹאת עָלָיו לֵידַע, אִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הֶחֱזִיר לוֹ אֶת נִשְׁמָתוֹ, שֶׁעַד עַכְשָׁו הָיָה כְּפֶגֶר מֵת, וְעַכְשָׁו הֶחֱזִיר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת נִשְׁמָתוֹ, עָלָיו לֵידַע שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה הוּא יוֹם חָדָשׁ לְגַמְרֵי, וְיָכוֹל גַּם בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם לְהַגְדִּיל וּלְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי (מַלְאָכִי א, יא): “וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי”. ‘בְּכָל מָקוֹם’ דַּיְקָא, אֲפִלּוּ בַּמְקוֹמוֹת הַטְּמֵאִים לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מְנָחוֹת קי.); וְכָל־שֶׁכֵּן אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, מֵאַחַר שֶׁעַתָּה כַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם, וְרוֹצֶה עַתָּה לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין וּלְהִתְפַּלֵּל, בְּוַדַּאי מְקַדֵּשׁ וּמְגַדֵּל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ מֵחָדָשׁ, כְּפִי אוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁזֹּאת הָעֲבוֹדָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁלִים שׁוּם מַלְאָךְ וְשָׂרָף וְכוּ’, וַאֲפִלּוּ נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּגַן־עֵדֶן הָעֶלְיוֹן אֵינָן יְכוֹלוֹת לְהַשְׁלִים הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת, כִּי (תְּהִלִּים קטו, יז): “לֹא הַמֵּתִים יְהַלְּלוּ יָהּ”;

וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ דָּבָר זֶה, אָז שׁוּם דָּבָר לֹא יוּכַל לִשְׁבֹּר אוֹתוֹ, אֶלָּא הוּא שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ עַל נֹעַם חֶלְקוֹ שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת נִשְׁמָתוֹ. וְזֶה צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּעֵת אָמְרוֹ בִּרְכַּת “אֱלֹהַי נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה”, שֶׁהִיא כְּנֶגֶד עוֹלָם הָאֲצִילוּת, “אַתָּה בְרָאתָהּ” – כְּנֶגֶד עוֹלָם הַבְּרִיאָה, “אַתָּה יְצַרְתָּהּ” – כְּנֶגֶד עוֹלָם הַיְצִירָה, “וְאַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי” – כְּנֶגֶד עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה, “וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי” – שֶׁזֶּה גֹּדֶל הַהַשְׁגָּחָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹמֵר אֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא רוּחָנִית בְּתוֹךְ גּוּפוֹ הַגַּשְׁמִי וְהַחָמְרִי, “וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי” – שֶׁזֶּה בְּעֵת הַמִּיתָה, וְלַצַּדִּיקִים הַמּוּכָנִים לִמְסֹר אֶת נַפְשָׁם אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה וּבְכָל רֶגַע, “וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבֹא”, בְּעֵת תְּחִיַּת־הַמֵּתִים, וְלַצַּדִּיקִים בְּכָל עֵת וָרֶגַע, שֶׁמּוֹסְרִים אֶת נַפְשָׁם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אָז יוֹרֵד עֲלֵיהֶם אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת מֵהָאוֹר שֶׁל לֶעָתִיד לָבֹא; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּכַוֵּן אֶל דְּבָרִים אֵלּוּ בְּעֵת אֲמִירַת בְּרָכָה זוֹ, וְאָז לְרַב טוֹב הַצָּפוּן יִזְכֶּה.

א.

בְּנִי! נוֹהֲגִין לוֹמַר פָּרָשַׁת הַכִּיוֹר לִפְנֵי עֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת בתפילת סדר הקרבנות, כִּי מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כֹּהֵן הָעוֹבֵד – לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, וְאַחַר־כָּךְ יַעֲבֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת ל, יט): “וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם, בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד” (בדר הקרבנות); וְכֹהֵן שֶׁעָבַד וְלֹא קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו שַׁחֲרִית חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת ל, כ): “יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ”, וַעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה, בֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל בֵּין כֹּהֵן הֶדְיוֹט. וּמִנַּיִן שֶׁעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה? שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם שָׁם, כא): “חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ”, וְאֵין הַכֹּהֵן צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ בֵּין כָּל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה, אֶלָּא פַּעַם אַחַת מְקַדֵּשׁ בַּבֹּקֶר וְעוֹבֵד וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וְכָל הַלַּיְלָה, וְהוּא שֶׁלֹּא יֵצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יִישַׁן וְלֹא יַטִּיל מַיִם וְלֹא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ, וְאִם עָשָׂה אַחַת מֵאַרְבַּעְתָּן צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ (רַמְבַּ”ם, הִלְכוֹת בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ, פֶּרֶק ה); וּבִשְׁבִיל שֶׁאָנוּ הוֹלְכִין לוֹמַר אֶת פָּרָשַׁת הַתָּמִיד וְסֵדֶר הָעֲבוֹדָה, וּלְקַיֵּם (הוֹשֵׁעַ יד, ג): “וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ”; לָכֵן אוֹמְרִים עַכְשָׁו פָּרָשַׁת הַכִּיּוֹר לפני סדר הקרבנות, שֶׁזּוֹ עֲבוֹדָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַכֹּהֵן כְּשֶׁנִּכְנָס לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ.

וְלָכֵן אֲהוּבִי, בְּנִי, תְּכַוֵּן הֵיטֵב בְּאָמְרְךָ אֶת פָּרָשַׁת הַכִּיּוֹר, וּתְצַיֵּר בְּדַעְתְּךָ אֵיךְ שֶׁאַתָּה עוֹמֵד עַכְשָׁו בָּעֲזָרָה וְרוֹחֵץ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ, וְשֶׁלֹּא יִדַּבֵּק בְּךָ מְאוּמָה מֵהֶבְלֵי הָעוֹלָם־הַזֶּה וַהֲבָלָיו, אֶלָּא תִּהְיֶה כְּלִי מוּכָן לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבֹד אֶת עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ עֲבוֹדָה תַּמָּה בְּלִי שׁוּם מַחֲשֶׁבֶת פִּגּוּל, מַחֲשָׁבָה זָרָה וְחִיצוֹנָה כְּלָל, וּלְכָךְ הָיָה הַכִּיּוֹר מִמַּרְאוֹת הַצּוֹבְאוֹת שֶׁל נָשִׁים, לְרַמֵּז שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְמָקוֹם קָדוֹשׁ, אֶלָּא כְּשֶׁיִּרְחַץ עַצְמוֹ מִתַּאֲוָה זוֹ לְגַמְרֵי, וְיִהְיֶה דָּבוּק תָּמִיד בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן כִּיּוֹ”ר עוֹלֶה רל”ו, שֶׁהוּא שֵׁם בֵּן אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת עִם הַמִּלּוּאִים: ‘ע”ב, ‘ס”ג, ‘מ”ה’, ‘ב”ן’, הָעוֹלֶה רל”ב וְעִם אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת זֶה רל”ו, שֶׁעַל־יְדֵי נְטִילַת מַיִם מֵהַכִּיּוֹר, יִזְכֶּה שֶׁיָּאִירוּ לוֹ הָאוֹרוֹת מֵהָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת: אֲצִילוּת, בְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה.

ב.

בְּנִי! אַחַר פָּרָשַׁת תְּרוּמַת־הַדֶּשֶׁן בסדר הקרבנות נוֹהֲגִין לוֹמַר פָּרָשַׁת הַתָּמִיד, כִּי אַחַר תְּרוּמַת־הַדֶּשֶׁן הִתְחִילוּ הַכֹּהֲנִים לְסַדֵּר הַמַּעֲרָכוֹת שֶׁל אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאַחַר סֵדֶר הַמַּעֲרָכָה הִתְחִילוּ סֵדֶר הַקְרָבַת תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה בְּכָל יוֹם לְהַקְרִיב שְׁנֵי כְּבָשִׂים עוֹלוֹת, אֶחָד בַּבֹּקֶר וְאֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ”ם (הִלְכוֹת תְּמִידִין וּמוּסָפִין, פֶּרֶק א, סָעִיף א): ‘מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְרִיב שְׁנֵי כְּבָשִׂים לְעוֹלָה בְּכָל יוֹם, וְהֵם הַנִּקְרָאִים תְּמִידִין, אֶחָד בַּבֹּקֶר וְאֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (בַּמִּדְבָּר כח, ג): “שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד” (סדר הקרבנות) וְגוֹ”; וְלָכֵן אוֹמְרִים פָּרָשַׁת הַתָּמִיד, וּמְכַוְּנִים הֵיטֵב עַל כָּל מַה שֶּׁאוֹמְרִים, וְיִכְלֹל אֶת עַצְמוֹ עִם הַכֹּהֲנִים שֶׁהִקְרִיבוּ אֶת הַתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר.

וַחֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אָמְרוּ (יַלְקוּט מִשְּׁלֵי יד, רֶמֶז תתק”נ): ‘תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר מְכַפֵּר עֲווֹנוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּלַּיְלָה, וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מְכַפֵּר עֲווֹנוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם’. וְאָמְרוּ (תַּנְחוּמָא צַו, סִימָן יד): ‘אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: ‘אַף־עַל־פִּי שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לֵחָרֵב, וְהַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין – לֹא תִּשְׁכְּחוּ עַצְמְכֶם לְסַדֵּר הַקָּרְבָּנוֹת, אֶלָּא הִזָּהֲרוּ לִקְרוֹת בָּהֶן, לִשְׁנוֹת בָּהֶן, וְאִם תַּעַסְקוּ בָּהֶן – אֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ בְּקָרְבָּנוֹת אַתֶּם עוֹסְקִים’; וְאָמְרוּ (מְגִלָּה לא:): ‘אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: ‘רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! שֶׁמָּא, חַס וְשָׁלוֹם, יִשְׂרָאֵל חוֹטְאִים לְפָנֶיךָ, וְאַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כְּדוֹר הַמַּבּוּל וּכְדוֹר הַהַפְלָגָה? אָמַר לוֹ: לָאו. אָמַר לְפָנָיו: ‘רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בַּמָּה אֵדַע? אָמַר לוֹ: “קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת” וְגוֹ” (בְּרֵאשִׁית טו, ח-ט). אָמַר לְפָנָיו: ‘רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תִּנַּח בִּזְמַן שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם מַה תְּהֵא עֲלֵיהֶם?’ אָמַר: ‘כְּבָר תִּקַּנְתִּי לָהֶם סֵדֶר הקָרְבָּנוֹת, כָּל זְמַן שֶׁקּוֹרְאִים בָּהֶן, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ מַקְרִיבִין לְפָנַי קָרְבָּן, וּמוֹחֵל אֲנִי עַל כָּל עֲווֹנוֹתֵיהֶם”;

וְהִנֵּה מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל הִקְשָׁה (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, חֲלוּקַת שֻׁתָּפִין, הֲלָכָה ה, אוֹתִיּוֹת ה, ו): לָמָּה קָדְמָה פָּרָשַׁת תָּמִיד לְפָרָשַׁת פיטום הקְטורֶת – בסדר הקרבנות, הֲלֹא עַל־פִּי הַכַּוָּנוֹת הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת קְטֹרֶת קֹדֶם, כִּי מְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁעַל־יְדֵי הַתָּמִיד מַעֲלִין חִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה מִמַּטָּה לְמַעְלָה, וְעוֹשִׂין מֵחִיצוֹנִיּוּת פְּנִימִיּוּת, וּמַעֲלִין מֵעֲשִׂיָּה לִיצִירָה, וְנַעֲשָׂה חִיצוֹנִיּוּת חֶסֶד, גְּבוּרָה, תִּפְאֶרֶת דִּיצִירָה פְּנִימִיּוּת לִפְנִימִיּוּת, חָכְמָה, בִּינָה, דַּעַת דַּעֲשִׂיָּה וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. וְאַחַר־כָּךְ אוֹמְרִים קְטֹרֶת, וּבָזֶה מַעֲלִין נִצּוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, וּמַלְבִּישִׁין מַדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁל עֲשִׂיָּה, וְאָז עוֹלִין הָעוֹלָמוֹת כְּסֵדֶר, עַיֵּן שָׁם. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, כִּי לְפִי זֶה נִרְאֶה הַסֵּדֶר מְהֻפָּךְ, כִּי הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמְרוּ קְטֹרֶת קֹדֶם פָּרָשַׁת תָּמִיד, כְּדֵי לְבָרֵר תְּחִלָּה הַנִּצּוֹצוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת עַל־יְדֵי הַקְּטֹרֶת, וּלְהַלְבִּישׁ בְּחִינַת רַגְלֵי הָעֲשִׂיָּה שֶׁהוּא מַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה, וְאַחַר־כָּךְ יַעֲלוּ כְּסֵדֶר, שֶׁמַּלְכוּת יַלְבִּישׁ נֶצַח, הוֹד, יְסוֹד וָנֶצַח, הוֹד, יְסוֹד, חֶסֶד גְּבוּרָה, תִּפְאֶרֶת וְכוּ’. עַד שֶׁיַּעֲלֶה רֹאשׁ הָעֲשִׂיָּה לִיצִירָה עַל־יְדֵי פָּרָשַׁת הַתָּמִיד. וּמַדּוּעַ אָנוּ עוֹשִׂין לְהֵפֶךְ, שֶׁבִּתְחִלָּה אוֹמְרִים פָּרָשַׁת הַתָּמִיד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה צְרִיכִין לַעֲלוֹת רֹאשׁ הָעֲשִׂיָּה לִיצִירָה, וְאַחַר־כָּךְ קֹדֶם שֶׁעוֹלֶה בִּשְׁלֵמוּת אוֹמְרִים קְטֹרֶת, לְהַעֲלוֹת הַנִּצּוֹצוֹת מֵהַקְּלִפּוֹת, לְהַלְבִּישׁ רַגְלֵי הָעֲשִׂיָּה, וְאָז דַּיְקָא עִקַּר עֲלִיַּת הָעוֹלָמוֹת כְּסֵדֶר, וְהָיָה רָאוּי לְהַתְחִיל מִזֶּה, אַךְ אִם אָמְנָם יְסוֹד פְּנִימִיּוּת הַכַּוָּנוֹת שָׂגְבוּ מֵאִתָּנוּ מְאֹד, וְנֶעֶלְמוּ מֵאִתָּנוּ דַּרְכֵיהֶם הַנִּפְלָאִים, עִם כָּל זֶה מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא בָּהֶם רְמָזִים לְדַרְכֵי עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־פִּי הַקְּדָמוֹת אֲמִתִּיּוֹת, אָנוּ מְחֻיָּבִים לִמְצֹא כְּפִי שִׂכְלֵנוּ אֲשֶׁר חָנַנּוּ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לָעַד, וְלַהֲבִינָם עַל־פִּי פַּשְׁטוּת כְּפִי מַדְרֵגָתֵנוּ הַנְּמוּכָה, וּלְהָאִיר גַּם בָּנוּ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת.

וְהָעִנְיָן הוּא לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי בסדר זה של סדר הקרבנות ופיטום הקטורת, כִּי יֵשׁ חָצֵר וּבַיִת, שֶׁהֵם הֶחָצֵר שֶׁלִּפְנֵי הַמִּשְׁכָּן וְאַחַר־כָּךְ הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה בִּירִיעוֹת שֶׁהוּא בַּיִת, וְכֵן בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ הָיְתָה תְּחִלָּה הָעֲזָרָה שֶׁהוּא חָצֵר, כִּי לֹא הָיְתָה עָלֶיהָ תִּקְרָה, וְאַחַר־כָּךְ הַהֵיכָל וּבֵית קֹדֶשׁ־הַקֳּדָשִׁים, שֶׁהֵם עִקַּר הַבֵּית־מִקְדָּשׁ שֶׁהֵם בַּיִת, כִּי הָיְתָה עֲלֵיהֶם תִּקְרָה, וְהִסְתַּכֵּל וּרְאֵה שֶׁקָּרְבַּן הַתָּמִיד וְכֵן כָּל הַקָּרְבָּנוֹת הָיוּ עִקַּר מַעֲשֵׂיהֶם בְּתוֹךְ הֶחָצֵר, שֶׁהִיא הָעֲזָרָה, שֶׁשָּׁם הָיָה עוֹמֵד הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אֲבָל הַקְּטֹרֶת הָיְתָה נַעֲשֵׂית בִּפְנִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת שֶׁהוּא הַהֵיכָל, וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה הַתָּמִיד קֹדֶם לַקְּטֹרֶת. וְכֵן מִתְנַהֵג עִם כָּל אָדָם בַּעֲבוֹדָתוֹ, כִּי בִּתְחִלָּה כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֲזַי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו חוֹמֵל עָלָיו וּמֵקֵל עָלָיו וּמַנִּיחַ אוֹתוֹ לְהִכָּנֵס אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי (יוֹמָא לח:): ‘הַבָּא לִטַּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ’; וַאֲזַי הוֹלֵךְ לוֹ קְצָת כְּסֵדֶר, וַאֲזַי עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ הוּא מַתְחִיל לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה, וּמַתְחִיל לִכְנֹס קְצָת מִחוּץ לִפְנִים, אֲבָל אַף־עַל־פִּי שֶׁנִכְנַס לִפְנִים לֹא נִכְנָס כִּי אִם לִבְחִינַת חָצֵר, וַעֲדַיִן הוּא עוֹמֵד מִחוּץ לַבַּיִת, וּכְשֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס לְתוֹךְ הַבַּיִת שֶׁהוּא הָעִקָּר, אֵין מַנִּיחִים אוֹתוֹ הַשּׁוֹמְרִים שֶׁהֵם נְטוּרֵי תַּרְעָא, וְאָז אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִכָּנֵס לְתוֹךְ הַבַּיִת, עַד שֶׁיַּחֲזֹר וְיֵצֵא לַחוּץ לְבָרֵר נִצּוֹצוֹת קְדוֹשִׁים מִמַּעֲמַקֵּי הַקְּלִפּוֹת.

וִיתַקֵּן מֵהֶם תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים בִּבְחִינַת קְטֹרֶת, וְאָז דַּיְקָא יִכָּנֵס לִפְנִים לְתוֹךְ הַבַּיִת; כִּי לִכְנֹס לִפְנִים לְתוֹךְ הַבַּיִת, אֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ, עַד שֶׁיַּחֲזֹר וִיבָרֵר וְיַעֲלֶה וִיתַקֵּן מַה שֶּׁפָּגַם, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲלֶה הַנִּצּוֹצוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת שֶׁהוֹרִידָם לְשָׁם בַּעֲווֹנוֹתָיו, אֲבָל זֶהוּ מֵחֶמְלַת הַשֵּׁם מַה שֶּׁלֹּא גָּזַר עָלָיו מִתְּחִלָּה, שֶׁיְּבָרֵר וִיתַקֵּן תְּחִלָּה לְגַמְרֵי מַה שֶּׁפָּגַם, וְאַחַר־כָּךְ יַתְחִיל לִכְנֹס לְחַצְרוֹת הַקְּדֻשָּׁה, כִּי אִם־כֵּן הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לְכָל אָדָם לְהִתְקָרֵב, כִּי בִּתְחִלָּה בְּוַדַּאי אֵין בּוֹ שׁוּם כֹּחַ לְהַתְחִיל לִלְחֹם מִלְחָמָה כָּזֹאת, לְבָרֵר הַנִּצּוֹצוֹת הָעֲשׁוּקוֹת בְּעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, וּבִפְרָט שֶׁעֲדַיִן לֹא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו, וְאֵין בּוֹ שׁוּם תְּשׁוּקָה עֲדַיִן לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי; עַל־כֵּן מֵחֶמְלַת הַשֵּׁם שֶׁמַּנִּיחַ אוֹתוֹ תְּחִלָּה לִכְנֹס לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא תִּקֵּן עֲדַיִן מַה שֶּׁקִּלְקֵל, עַד שֶׁנִּמְצָאִים קְצָת שֶׁנִּכְנָסִים בְּתוֹךְ שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, עַד שֶׁבָּאִים לְתוֹךְ בְּחִינַת הֶחָצֵר, וְאָז כְּבָר רָאוּ קְצָת יֹפִי וְנֹעַם וְיִקְרַת קְדֻשָּׁתוֹ, וַחֲפֵצִים וּמִשְׁתּוֹקְקִים לִכְנֹס לַבַּיִת, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית. אֲבָל אֵין מַנִּיחִין אוֹתָם לִכְנֹס לַבַּיִת, עַד שֶׁיַּחְזְרוּ וְיֵצְאוּ לַחוּץ לְבָרֵר הַנִּצּוֹצוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת. וְאָז דַּיְקָא יִכָּנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת לִפְנִים מַמָּשׁ, כִּי לְתוֹךְ הַבַּיִת לִפְנִים אִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס, כִּי אִם כְּשֶׁמַּעֲלִין הַנִּצּוֹצוֹת מִמֶּרְחַקִּים, מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת.

וְזֶה סוֹד פָּרָשַׁת הַתָּמִיד וּפיטום הקְטורֶת מתוך סדר הקרבנות, מַה שֶּׁבִּתְחִלָּה מַקְרִיבִין הַתָּמִיד לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה וְאַחַר־כָּךְ הַקְּטֹרֶת שֶׁהוּא לְהַעֲלוֹת הַנִּצּוֹצוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהָיָה רָאוּי לִכְאוֹרָה לִהְיוֹת בְּהֵפֶךְ כַּנַּ”ל, אַךְ עַל־פִּי הַנַּ”ל מְיֻשָּׁב הֵיטֵב, כִּי קֹדֶם הַקְרָבַת הַתָּמִיד לֹא הָיָה לָנוּ שׁוּם כֹּחַ עֲדַיִן לְהַתְחִיל לְבָרֵר הַנִּצּוֹצוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, עַל־כֵּן חָמַל עָלֵינוּ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְצִוָּנוּ תְּחִלָּה לְהַקְרִיב קָרְבַּן הַתָּמִיד, וְנָתַן לָנוּ כֹּחַ לְהַתְחִיל לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה עַל־יְדֵי הַתָּמִיד, אַף־עַל־פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא בֵּרַרְנוּ הַנִּצּוֹצוֹת מֵהַקְּלִפּוֹת, אֲבָל כְּשֶׁרוֹצִין לִגְמֹר הָעֲלִיָּה בִּשְׁלֵמוּת, וְלִכְנֹס לִפְנִים לְתוֹךְ הַבַּיִת, זֶה אִי אֶפְשָׁר, כִּי אִם עַל־יְדֵי קְטֹרֶת, שֶׁצְּרִיכִין לַחֲזֹר וּלְבָרֵר הַנִּצּוֹצוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת עַל־יְדֵי הַקְּטֹרֶת. וְגַם הַכֹּחַ שֶׁל הַתָּמִיד שֶׁהִקְרַבְנוּ קֹדֶם מְסַיֵּעַ לְזֶה, כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת וּבְסֵדֶר הַמַּעֲרָכָה, שֶׁהֵם תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה. וְאָז דַּיְקָא עַל־יְדֵי הַקְּטֹרֶת שֶׁהוּא הַבֵּרוּר מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא נִכְנָסִים לִפְנִים לְתוֹךְ הַבַּיִת, שֶׁהוּא עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת, וְאָז עוֹלִין הָעוֹלָמוֹת כְּסֵדֶר בִּשְׁלֵמוּת, וְכֵן הוּא בַּעֲבוֹדַת אָדָם בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן.

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן כה), שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁהוּא אֵצֶל הַפֶּתַח שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה וְחוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי מֵחֲמַת שֶׁאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִכְנֹס עַד שֶׁיַּחֲזֹר וִיבָרֵר הַנִּצּוֹצוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּחֲזֹר וְיֵלֵךְ דֶּרֶךְ כָּל אֵלּוּ הַמְקוֹמוֹת הָרָעִים שֶׁהָיוּ בָּהֶם בַּתְּחִלָּה, וְיָשׁוּב מֵהֶם בְּשָׁלוֹם; עַל־כֵּן מִי שֶׁהוּא פֶּתִי נִדְמֶה לוֹ שֶׁמְּרַחֲקִין אוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וּבִפְרָט שֶׁזֶּה הַדָּבָר צָרִיךְ לְהִתְמַהְמֵהַּ הַרְבֵּה, וְהַכֹּל לְפִי הַפְּגָמִים שֶׁלּוֹ וּכְפִי הָעֲלִיָּה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲלוֹת, עַל־כֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ חָס עַל עַצְמוֹ, וּמְבַקֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, עֲלִילָה לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם, מְדַמֶּה בְּדַעְתּוֹ כְּאִלּוּ אָפַס תִּקְוָה, חַס וְשָׁלוֹם, מֵעֹצֶם צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבָּאִין עָלָיו, שֶׁחוֹזְרִין וְעוֹלִין עַל לִבּוֹ מַחֲשָׁבוֹת וְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים וְכוּ’, מַה שֶּׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁזֶּה כַּמָּה יָמִים אוֹ שָׁנִים שֶׁהוּא רָחוֹק מֵהֶם, וְהוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא לְרָעָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה, כִּי זֶהוּ נִסְיוֹנוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא עִקַּר תִּקּוּנוֹ, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁלִּפְעָמִים הוּא נוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לְאֵיזֶה דְּבָרִים רָעִים מַמָּשׁ עַל־יְדֵי עֹצֶם הַהִתְגָּרוּת שֶׁמִּתְגָּרִין בּוֹ כְּשֶׁצָּרִיךְ לְהִכָּנֵס, אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּבָר אָנוּ מֻזְהָרִים הַרְבֵּה שֶׁאָסוּר לִפֹּל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. כִּי יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה דְּבָרִים עֲמֻקִּים הַרְבֵּה, וְחַסְדֵי הַשֵּׁם אֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם, וְהָעִקָּר הוּא הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁמַּאֲמִין בְּצַדִּיקֵי אֱמֶת הַכְּלוּלִים בְּהָרֹאשׁ־בַּיִת הָאֲמִתִּי שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁךְ הַכֹּל, יֶשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם, כִּי הוּא יָכוֹל לְתַקֵּן הַכֹּל, לְהַעֲלוֹת כָּל הַנִּצּוֹצוֹת, שֶׁהֵם אַבְנֵי קֹדֶשׁ, מִמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים מִבְּחִינַת הָרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. וְלַחֲזֹר וּלְהַכְנִיס כֻּלָּם לִפְנִים לְתוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה.

וּמִכָּל זֶה תִּתְעוֹרֵר וְתִתְחַזֵּק הֵיטֵב, אֲהוּבִי, בְּנִי, בְּעֵת אָמְרְךָ פָּרָשַׁת הַתָּמִיד אשר בסדר הקרבנות, שֶׁעַכְשָׁו אַתָּה גּוֹרֵם תִּקּוּן נִפְלָא לְמַעְלָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וַאֲפִלּוּ שֶׁעֲדַיִן נִתְאַחֲזוּ בְּךָ הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אַחֲרָא, עִם כָּל זֹאת יֵשׁ עִנְיָן שֶׁהַכֹּל מִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה, וַאֲפִלּוּ שֶׁהוּא עַכְשָׁו, בִּבְחִינַת תּוֹלָע שֶׁהִיא קְלִפָּה קָשָׁה שֶׁנִּתְאַחֲזָה בְּךָ, וְקָשֶׁה לְךָ לְהִפָּרֵד מִמֶּנָּהּ, עִם כָּל זֹאת עַל־יְדֵי אֲמִירַת פָּרָשַׁת תָּמִיד יִתְהַפֵּךְ תּוֹלַ”ע אֶל עוֹלַ”ת (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, תּוֹלָעִים, הֲלָכָה ג, אוֹת ב). וּבִפְרָטִיּוּת שֶׁתַּכְנִיס תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְתוֹךְ בֵּיתְךָ, כִּי הַמַּכְנִיס אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, כְּאִלּוּ הִקְרִיב תְּמִידִין, וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה הַתָּמִיד כֶּבֶשׂ דַּיְקָא, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתַּקְנִין הָאַלְפִין הַנְּפוּלִין, עַל־יְדֵי חֵרוּפִין וְגִדּוּפִין שֶׁסּוֹבְלִים הַצַּדִּיקִים מִמִּתְנַגְּדִים רְשָׁעִים, וְעַל־יְדֵי שֶׁעוֹשִׂים עַצְמָם כְּמוֹ תּוֹלַעַת הָרוֹחֶשֶׁת עַל הָאָרֶץ, וְאֵינָם עוֹנִים לָהֶם, עַל־יְדֵי־זֶה עוֹלִים בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה וּמוֹצְאִין אֶת אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּכָל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן כח);

כִּי הַצַּדִּיקִים עוֹשִׂים עַצְמָם כְּתוֹלַעַת הָרוֹחֶשֶׁת עַל הָאָרֶץ. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מְכִילְתָא בְּשַׁלַּח): ‘מַה תּוֹלַעַת אֵינָהּ מַכָּה אֶת הָאֶרֶז אֶלָּא בַּפֶּה, כָּךְ אֵין לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא תְּפִלָּה’; כִּי הַצַּדִּיקִים הַסּוֹבְלִים בִּזְיוֹנוֹת מִמִּתְנַגְּדִים רְשָׁעִים אֲרוּרִים הַשּׁוֹפְכִים דָּמָם, הֵם מְבַטְּלִין עַצְמָם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְנַעֲשִׂים בְּעֵינֵיהֶם כְּתוֹלַעַת הָרוֹחֶשֶׁת עַל הָאָרֶץ, וּמִתְפַּלְּלִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ; שֶׁכָּל זֶה סוֹד עוֹלַ”ת תָּמִי”ד, אֲשֶׁר בָּזֶה קוֹרְעִין אֶת הַשָּׂטָן, שֶׁזֶּה שֶׁהִקְרִיבוּ תש”ל תְּמִידִין בְּשָׁנָה, הָעוֹלֶה מִסְפָּר קְרַ”ע שָׂטָ”ן. וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, אֲשֶׁר בְּכָל בֹּקֶר רוֹצָה קְלִפָּה שֶׁל תּוֹלַ”ע לְהִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם, וּלְהַכְנִיסוֹ בְּיֵאוּשׁ וּבְעַצְבוּת כְּאִלּוּ אָבַד מָנוֹס וְתִקְוָה מִמֶּנּוּ, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־יְדֵי הַקְרָבַת עוֹלַ”ת תָּמִי”ד, מְהַפְּכִים אֶת תּוֹלַ”ע אֶל עוֹלַ”ת, וְזֶה נַעֲשָׂה בְּכֹחַ הַשְּׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת: קס”א, קמ”ג, קנ”א, שֶׁעוֹלֶה תָּמִי”ד; אַשְׁרֵי מִי שֶׁכִּוֵּן אֶל פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים, כִּי יֵשׁ כָּאן סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים, רָזֵי דְּרָזִין פִּלְאֵי פְּלָאוֹת, וְלָכֵן בְּאָמְרְךָ פָּרָשַׁת הַתָּמִיד, תִּתְעוֹרֵר מְאֹד, וְתִזְכֶּה לְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ.

בָּרוּךְ שֶׁאָמַר

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, שֶׁעַד בִּרְכַּת “בָּרוּךְ שֶׁאָמַר” – פסוקי דזמרה הָאָדָם נִמְצָא בְּעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה, וּמִבִּרְכַּת “בָּרוּךְ שֶׁאָמַר” הָאָדָם נִכְנָס לְעוֹלָם הַיְצִירָה עַד בִּרְכַּת “יוֹצֵר אוֹר”, וְיֵשׁ בִּבְרָכָה זוֹ סוֹדוֹת וְרָזֵי־דְרָזִין, לֹא יְכִילֵהוּ הָרַעְיוֹן, כִּי בְּרָכָה זוֹ נִתְקְנָה עַל־יְדֵי פִּתְקָה דְּנָפַל מִשְּׁמַיָּא עִם פ”ז תֵּבוֹת, וְסִימָן(שִׁיר־הַשִּׁירִים ה, יא): “רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז”, (טוּר, אֹרַח־חַיִּים, סִימָן נא); וְכָתַב בַּ’פְּרִישָׁה’: “רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז” – ‘פֵּרוּשׁ שֶׁהוּא רֶמֶז לְ”בָרוּךְ שֶׁאָמַר”, שֶׁהוּא רֹאשׁ לִפְסוּקֵי דְזִמְרָה’; וְלָכֵן צְרִיכִים לְכַוֵּן בִּבְרָכָה זוֹ מְאֹד, כִּי הִיא שֶׁבַח עֶלְיוֹן וְנוֹרָא מְאֹד, וְלָכֵן צָרִיךְ לְאָמְרוֹ בְּנִגּוּן וּבִנְעִימָה, כִּי הוּא שִׁיר נָאֶה וְנֶחֱמָד לְמַעְלָה, וּצְרִיכִים לְאָמְרוֹ מְעֻמָּד.

וְתֹאחַז בְּיָדְךָ הַיְמָנִית שְׁתֵּי הַצִּיצִיּוֹת שֶׁל הַטַּלִּית אוֹתָן שֶׁהֵן כְּנֶגֶד פָּנֶיךָ, וְיֵשׁ בִּבְרָכָה זוֹ שְׁלֹשָׁה־עָשָׂר ‘בָּרוּכִים’ כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה־עָשָׂר תִּקּוּנָא דִּיקְנָא דְּאַרִיךְ־אַנְפִּין, וּשְׁלֹשָׁה “בָּרוּךְ” הָרִאשׁוֹנִים הֵם כְּנֶגֶד כֶּתֶר, חָכְמָה, בִּינָה, וְהַשְּׁאָר כְּנֶגֶד זְעֵיר וְנוּקְבָא, וּכְשֶׁאָדָם אוֹמְרָם בְּכַוָּנָה עֶלְיוֹנָה, עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ עָלָיו אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

וְאִם הָיוּ בְּנֵי־אָדָם יוֹדְעִים אֶת מַעֲלַת אֲמִירַת “בָּרוּךְ שֶׁאָמַר” הפותח את פסוקי דזמרה בְּכַוָּנָה, אָז הָיוּ מִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְזֶה “בָּ’רוּךְ שֶׁ’אָמַר וְ’הָיָה הָ’עוֹלָם”, רָאשֵׁי־תֵבוֹת: בְּ’שָׁ’וֶ’ה’, כִּי בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁנִּשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל מַתְחִילִים לוֹמַר “בָּרוּךְ שֶׁאָמַר” כָּאן לְמַטָּה, אָז מַתְחִילִים הַמַּלְאָכִים לוֹמַר לְמַעְלָה שִׁיר וָשֶׁבַח מִשֶּׁלָּהֶם, וְעַל־כֵּן אָז עַם־יִשְׂרָאֵל בְּשָׁוֶה עִם הַמַּלְאָכִים, וּצְרִיכִים לוֹמַר אֶת הַבְּרָכָה הַזֹּאת בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבְרֶתֶת וּבְזִיעַ, כִּי הִיא מְלֵאָה סוֹדוֹת וְכַוָּנוֹת עֶלְיוֹנוֹת, לֹא יְכִילֵם הָרַעְיוֹן, וְכֵן זֶה גַּם אוֹתִיּוֹת שׁ’וּ’בָ’ה’, שֶׁעַל־יְדֵי “בָּ’רוּךְ שֶׁ’אָמַר וְ’הָיָה הָ’עוֹלָם”, יְכוֹלִים לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה אֲמִתִּית אִם יְכַוֵּן בָּהּ הֵיטֵב.

“בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם” הוּא כִּבְיָכוֹל אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.

“בָּרוּךְ־הוּא” אֲרִיךְ אַנְפִּין שֶׁהוּא ‘כֶּתֶר’ הַנִּקְרָא הוּא.

“בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה”, הוּא חָכְמָה אַבָּא עִלָּאָה, הַנֶּאֱמַר עָלָיו כִּבְיָכוֹל “כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ”.

“בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם” הוּא בִּינָה, שֶׁדִּינִין מִתְעָרִין מִינָהּ.

“בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית”, הוּא חֶסֶד, בְּסוֹד “אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה”.

“בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ” הוּא תִּפְאֶרֶת הַנִּקְרָא רַחֲמִים, וּבוֹ רַחֲמִים.

“בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת”, הוּא גְּבוּרָ”ה שֶׁנִּמְתָּק מֵעַל יִשְׂרָאֵל, וְאַל יַעֲשֶׂה בָּהֶם שׁוּם דִּין.

“בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו” – זֶה סוֹבֵב עַל נֶצַח וָהוֹד, שֶׁהֵם מְשַׁלְּמִים שָׂכָר עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַנִּקְרָא טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה ג, י): “אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב”.

“בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶצַח”, הוּא יְסוֹד צַדִּיק בְּסוֹד צַדִּיק חַי אִקְרֵי בְּעֵת הַיִּחוּד הַקָּדוֹשׁ, לְזֶה אָמַר “בָּרוּךְ חַי” כִּבְיָכוֹל יְסוֹד צַדִּיק לָעַד, בַּיִּחוּד הַתְּמִידִי.

“וְקַיָּם לָנֶצַח”, תְּרֵין רֵעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין לְעַלְמָא כְּמוֹ אַבָּא וְאִמָּא.

“בָּרוּךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל”, הוּא מַלְכוּת שְׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי בַּעֲבוּר זֶה נֶאֱמַר “וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם”.

“בָּרוּךְ שְׁמוֹ”, הוּא בִּינָה דִּבְרִיאָה אִמָּא הַמְקַנְּנָא בַּבְּרִיאָ”ה, הַנִּקְרֵאת שְׁמוֹ, כְּמוֹ נוּקְבָא מַלְכוּת הַנִּקְרֵאת שֵׁם. וּמְרֻמָּזוֹת בּוֹ י”ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים, וְלָכֵן צְרִיכִים לְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, וּלְהִזְדַּעְזֵעַ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, בְּרֶתֶת וּבְזִיעַ, אֵיךְ בְּאָמְרוֹ בְּרָכָה זוֹ מְחַבֵּר וּמְיַחֵד אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם, אַף שֶׁאָדָם נִמְצָא בָּעוֹלָם הַגַּשְׁמִי וְהַחָמְרִי הַזֶּה, וְעוֹמֵד עַל גַּשְׁמִיּוּת הָעוֹלָם הַנִּרְאֶה טֶבַע גָּמוּר, עִם כָּל זֹאת אֱלֹהִי”ם עִם הַכּוֹלֵל הוּא פ”ז, הַמְרַמֵּז אֲשֶׁר אֵין טֶבַע כְּלָל, אֶלָּא הַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, וְהַכֹּל מְיֻחָד בְּיִחוּדִים עֶלְיוֹנִים וּמְרֻמָּזִים בּוֹ הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת;

אַשְׁרֵי מִי שֶׁשָּׂם לֵב אֶל פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים, וְשׁוֹפֵךְ נַפְשׁוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁאָז לֹא יָזוּז מִכָּאן עַד שֶׁיִּרְאֶה יְשׁוּעָה גְּדוֹלָה, וְיֻמְשַׁךְ עָלָיו חֶסֶד וְרַחֲמִים מִכָּל הָעוֹלָמוֹת. וּבִבְרָכָה זוֹ הָאָדָם נִכְנָס בְּעוֹלָם הַיְּצִירָה, שֶׁשָּׁם הַמַּלְאָכִים שָׁרִים שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאָדָם שֶׁמְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ, אָז נַעֲשָׂה בְּ’שָׁ’וֶ’ה’ עִם הַמַּלְאָכִים. וּצְרִיכִים לוֹמַר אֶת הַבְּרָכָה הַזּוֹ בְּכַוָּנָה עַד מְאֹד, מִלָּה בְּמִלָּה כְּדַרְכָּם שֶׁל צַדִּיקִים וַחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, לְהַאֲרִיךְ בְּכָל “בָּרוּךְ” בְּחִיּוּת וּבִנְעִימוּת, בִּמְתִיקוּת וּבַעֲרֵבוּת עַד מְאֹד, כִּי כָּל “בָּרוּךְ” שֶׁאוֹמֵר הוּא פּוֹתֵחַ צִנּוֹר חָדָשׁ מִי”ג תִּקּוּנָא דִּיקְנָא קַדִּישָׁא; אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת בְּעֵת אֲמִירַת בְּרָכָה זוֹ; וְעַל־כֵּן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי, לְהִזָּהֵר לוֹמַר אֶת הַבְּרָכָה הַזּוֹ בְּכַוָּנָה עֶלְיוֹנָה עַד מְאֹד.

 מִזְמוֹר לְתוֹדָה

  בְּנִי! בְּאָמְרְךָ “מִזְמוֹר לְתוֹדָה” של פסוקי דזמרה, תִּהְיֶה מְאֹד בְּשִׂמְחָה, וְתִתֵּן תּוֹדָה וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל כָּל הַחֶסֶד חִנָּם שֶׁעָשָׂה עִמְּךָ, שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם חַי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַסְפִּיק לְהוֹדוֹת לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל גֹּדֶל הַחֶסֶד חִנָּם הַזֶּה שֶׁנִּבְרָא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, וְיָכוֹל לָתֵת תָּמִיד תּוֹדָה וְהוֹדָאָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר תּוֹדָה וְהוֹדָאָה זֶה שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם־הַבָּא (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ב); וְעַל־יְדֵי תּוֹדָה וְהוֹדָאָה זוֹכִים לְהוֹלָדָה בְּנָקֵל. וְזֶה אֲשֶׁר “לְתוֹדָה” אוֹתִיּוֹת “תּוֹלָדָה”, וְלָכֵן הַמִּזְמוֹר הַזֶּה של פסוקי דזמרה מְסֻגָּל לְמַקְשָׁה לֵילֵד.

וְיֵשׁ בְּמִזְמוֹר זֶה קס”ח אוֹתִיּוֹת, שֶׁהוּא סוֹד חֶסֶד בְּא”ת ב”ש, וְיֵשׁ בְּמִזְמוֹר זֶה מ”ג תֵּבוֹת, כִּי הַקִּשּׁוּי לֵילֵד בָּא מֵהַקְּלִפָּה הַנִּקְרֵאת גַּם, וְהִיא אוֹמֶרֶת (מְלָכִים א, כב): “גַּם לִי גַּם לָךְ לֹא יִהְיֶה, גְּזֹרוּ”, וְאוֹמְרִים אֶת זֶה כָּאן, כִּי בְּעֵת פְּסוּקֵי דְזִמְרָה בָּא הֻלֶּדֶת הַמֹּחִין, וְאָנוּ מְפַחֲדִין שֶׁהַקְּלִפּוֹת לֹא יִתְאַחֲזוּ בּוֹ עַל־יְדֵי כַּעַס וְגַאֲוָה, שֶׁהוּא עֲבוֹדָה־זָרָה מַמָּשׁ – אֵל אַחֵר, וְלָכֵן אוֹמְרִים מִזְמוֹר זֶה כָּאן דַּיְקָא, כְּדֵי לְהַכְרִית אֶת הַקְּלִפּוֹת.

“מִזְמוֹר” לְזַמֵּר הָעֲרִיצִים. “לְתוֹדָה” אוֹתִיּוֹת “תּוֹלָדָה”, שֶׁיִּזְכֶּה לְהוֹלִיד אֶת הַמֹּחִין.

“הָ’רִיעוּ לַ’הֲוָיָ”ה כָּ’ל הָ’אָרֶץ”, רָאשֵׁי־תֵבוֹת “הֲלָכָה”, לְהַעֲלוֹת אֶת גַּשְׁמִיּוּת הָאָרֶץ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי קִיּוּם הֲלָכָה, וְזוֹ מַעֲלַת קָרְבַּן תּוֹדָה שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל, כִּי תָּמִיד יִצְטָרְכוּ לְהַעֲלוֹת אֶת גַּשְׁמִיּוּת הָעֲשִׂיָּה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּלְבָרֵר אֶת הַטּוֹב, וְיַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

“עִבְדוּ אֶת הֲוָיָ”ה בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה”, כִּי עִקַּר הַתַּכְלִית לִהְיוֹת תָּמִיד בְּשִׂמְחָה בְּהַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, אַךְ כְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָבוֹא לִידֵי שִׂמְחָה יְנַגֵּן לְעַצְמוֹ אֵיזֶה נִגּוּן שֶׁל שִׂמְחָה (שִׂיחוֹת־הָרַ”ן, סִימָן רעג), שֶׁזֶּה: “עִבְדוּ אֶת הֲוָיָ”ה בְּשִׂמְחָה”, וּכְשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְהַשִּׂמְחָה, אֲזַי הָעֵצָה: “בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה”, שֶׁיָּשִׁיר לְעַצְמוֹ אֵיזֶה נִגּוּן שֶׁל שִׂמְחָה.

“דְּעוּ כִּי הֲוָיָ”ה הוּא אֱלֹקִים”, זֶה סוֹד הַמֹּחִין שֶׁהוּא הַדַּעַ”ת, לֵידַע כִּי הֵן חֶסֶד וְהֵן גְּבוּרָה הֵם שְׁנֵיהֶם מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה סוֹד הַדַּעַת שֶׁכָּלוּל מֵחֶסֶד וּגְבוּרָה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ד), וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלָּה לָנוּ אֲשֶׁר: “הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ”, בִּרְצוֹנוֹ הַפָּשׁוּט הוֹרִיד אוֹתָנוּ בְּעוֹלָם הָעֲשִׂיָּ”ה הַחָמְרִי הַזֶּה, כְּדֵי לְהַכִּירוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לְהוֹלִיד בָּנִים חַיִּים וְקַיָּמִים, כְּדֵי שֶׁהֵם יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶה סוֹד הוֹלָדוֹת הַנְּפָשׁוֹת, כְּדֵי לְהוֹלִיד מֹחִין חֲדָשִׁים (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, תְּפִלִּין, הֲלָכָה ה, אוֹת לא), כִּי כָּל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל הִיא הִתְגַּלּוּת חֲדָשָׁה וְדַעַת חֲדָשָׁה לְהַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, כִּי זֶה כְּלָל, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה שְׁתֵּי פְּעָמִים דָּבָר אֶחָד, וַאֲפִלּוּ נְפָשׁוֹת הַמְגֻלְגָּלוֹת כְּשֶׁבָּאוֹת בְּגִלְגּוּל, הֵן לֹא אוֹתָן הַנְּפָשׁוֹת, אֶלָּא בְּצֵרוּף אַחֵר אוֹ רוּחַ חֲדָשָׁה אוֹ נֶפֶשׁ חֲדָשָׁה, כִּי אֵין שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ (שִׂיחוֹת הָרַ”ן, סִימָן נד).

נִמְצָא, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁנּוֹלֶדֶת נֶפֶשׁ חֲדָשָׁה מִיִּשְׂרָאֵל נוֹלָד שֵׂכֶל חָדָשׁ, וְזֶה עִקַּר הַתַּכְלִית בְּזֶה הָעוֹלָם – לְהוֹלִיד נְפָשׁוֹת חֲדָשׁוֹת וּמֹחִין חֲדָשִׁים בְּכָל פַּעַם, וְאָנוּ מִתְפַּחֲדִין שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ הַחִיצוֹנִים בָּהֶם, וְלָכֵן אָנוּ אוֹמְרִים קֹדֶם פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה “מִזְמוֹר לְתוֹדָה” שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת הַוְּלָד, וּמְסַיֵּם: “וְעַד דּוֹר וָדוֹר אֱמוּנָתוֹ”, כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה נִתְחַדְּשָׁה וְנִתְחַזְּקָה מִדּוֹר לְדוֹר, עַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהֵם שִׂכְלִיִּים חֲדָשִׁים בְּהַכָּרַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

וּבִירוּשַׁלְמִי (שְׁבוּעוֹת, פֶּרֶק א, הֲלָכָה ה) אָמְרוּ: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמֹשֶׁה “וְהִתְוַדָּה עָלָיו” וְגו, הִתְחִיל וְאָמַר (תְּהִלִּים ק): “מִזְמוֹר לְתוֹדָה” עַל שֵׁם “וְהִתְוַדָּה עָלָיו”. וְיוּבְנוּ עַל־פִּי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ב), אֲשֶׁר כָּל עִנְיַן תּוֹדָה זֶה שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם־הַבָּא, כִּי לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין חוּץ מִקָּרְבַּן תּוֹדָה (מִדְרָשׁ־רַבָּה, פָּרָשַׁת צַו, פָּרָשָׁה ט); וְעִקַּר הַקָּרְבַּן תּוֹדָה יִהְיֶה אָז (תְּהִלִּים נ, כג): “זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי”, וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (סַנְהֶדְּרִין מג:) עַל זְבִיחַת הַיֵּצֶר־הָרָע, שֶׁאָדָם יַעֲשֶׂה בְּכָל פַּעַם תְּשׁוּבָה חֲדָשָׁה עַל הַשָּׂגָה הָרִאשׁוֹנָה, כִּי בְּכָל יוֹם וּבְכָל פַּעַם יַשִּׂיג הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי, כִּי תִּהְיֶה תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה, בְּכָל פַּעַם יַשִּׂיגוּ מֵחָדָשׁ מֹחִין חֲדָשִׁים, וּבְכָל פַּעַם יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה חֲדָשָׁה, וְיִתְוַדֶּה עַל זְבִיחַת הַיֵּצֶר־הָרָע, כִּי בְּכָל פַּעַם יַשִּׂיג שֶׁעַד עַכְשָׁו גִּשֵּׁם אֶת הַשָּׂגָתוֹ. וְזֶה סוֹד “מִזְמוֹר לְתוֹדָה”, לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה וְלִתֵּן תּוֹדָה עַל הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת שֶׁמַּשִּׂיג בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ. וְנִזְכָּר בְּמִזְמוֹר זֶה אַרְבַּע פְּעָמִים שֵׁם הֲוָיָ”ה בָּרוּךְ־הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ, כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה מִינֵי לְחָמִים שֶׁיֵּשׁ בְּקָרְבְּנוֹת תּוֹדָה: עֶשֶׂר מַצּוֹת, עֶשֶׂר חַלּוֹת, עֶשֶׂר רְבוּכָה, עֲשָׂרָה חָמֵץ, וְהָיָה הַכֹּהֵן לוֹקֵחַ מַעֲשֵׂר מִכָּל אֶחָד, וְכֵן יֵשׁ בְּמִזְמוֹר זֶה מ”א תֵּבוֹת, נֶגֶד אַרְבָּעִים מִינֵי לְחָמִים, וְאֶחָד כְּנֶגֶד זֶבַח תּוֹדָה; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת בְּמִזְמוֹר זֶה.

יְהִי כְבוֹד

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, שֶׁבְּאָמְרְךָ פְּסוּקִים אֵלּוּ, עָלֶיךָ לְהִתְעוֹרֵר מְאֹד מְאֹד בְּשִׁבְחוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי כָל פָּסוּק וּפָסוּק מִשְּׁמוֹנָה־עָשָׂר פְּסוּקִים אֵלּוּ, מְרַמֵּז עַל רָזֵי־דְרָזִין וְסִתְרֵי נִסְתָּרוֹת, כִּי בִּשְׁמוֹנָה־עָשָׂר פְּסוּקִים אֵלּוּ יֵשׁ שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה אַזְכָּרוֹת, וְעַל־יְדֵי שֶׁאוֹמֵר אֶת הַשְּׁמוֹנָה־עָשָׂר פְּסוּקִים אֵלּוּ נַעֲשָׂה עַל־יָדוֹ מֶרְכָּבָה לִיסוֹד צַדִּיק חַ”י עוֹלָמִים, וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת מֵהָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת, וְלָכֵן יֵשׁ בִּשְׁמוֹנָה־עָשָׂר פְּסוּקִים אֵלּוּ קל”ח תֵּבוֹת, שֶׁהוּא סוֹד חֲקַ”ל תַּפּוּחִין שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת, שֶׁבּוֹ מְאִירִים הָאוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים מִנּוּקְבָא דְּפַרְדַשְׁקָא (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ב), וְלָכֵן הָרָאשֵׁי־תֵבוֹת שֶׁל הַשְּׁמוֹנָה־עָשָׂר פְּסוּקִים אֵלּוּ בְּגִימַטְרִיָּה תרפ”ו, שֶׁהֵם הָאַרְבָּעָה שֵׁמוֹת ע”ב, ס”ג, מ”ה, ב”ן, וּשְׁלֹשָׁה מִלּוּאִים שֶׁל אהי”ה, שֶׁהֵם: קס”א קמ”ג קנ”א;

כִּי בְּאָמְרְךָ פְּסוּקִים אֵלּוּ, אַתָּה מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמְךָ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּבַפְּסוּקִים הָאֵלּוּ מַפְרִיד מֵעַצְמוֹ אֶת הַיֵּשׁוּת וְהַגֵּאוּת, שֶׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמוֹ מְצִיאוּת נִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, וְעַל־כֵּן הַשְּׁמוֹנָה־עָשָׂר פְּסוּקִים אֵלּוּ הֵם שְׁבָחִים וְיִחוּדִים בְּיִחוּד הֲוָיָ”ה בָּרוּךְ־הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּמְגַלִּים וּמְפַרְסְמִים שֶׁכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא מָלֵא בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּ”מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהֹוָה”, הַיְנוּ מִמִּזְרָח עַד מַעֲרָב הַבְּרִיאָה מְהֻלָּל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַגּוֹיִים נִמְצָא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, “רָם עַל כָּל גּוֹיִם יְהֹוָה עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ”, כִּי “יְהֹוָה בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה”, אֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מְחֻבָּרִים יַחַד, וּבְגִלּוּי זֶה כֻּלָּם יֹאמְרוּ שִׁירָה “יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְהֹוָה מָלָךְ”, וְלֹא שַׁיָּךְ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כְּלָל.

וְאַף שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עַל הָאָדָם כָּל־מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּבִלְבּוּלִים, וְרוֹצִים לְהַעֲלִים וּלְהַסְתִּיר אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבִפְרָט בְּעֵת הַתְּפִלָּה שֶׁאָז מִתְגַּבְּרוֹת כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, וּבָאוֹת לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁב מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן גִּלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי‏־מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א, סִימָן עב): שֶׁלֹּא צְרִיכִים לְהִסְתַּכֵּל וּלְהַשְׁגִּיחַ עַל פְּנִיּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת הַבָּאוֹת בַּתְּפִלָּה, רַק הָאָדָם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ לֵילֵךְ בִּתְפִלָּתוֹ כְּסֵדֶר, וְלֹא לְהַשְׁגִּיחַ עַל שׁוּם בִּלְבּוּל מַחֲשָׁבָה זָרָה כְּלָל, רַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ וְיֵלֵךְ כְּדַרְכּוֹ, וְלֹא יַחֲזִיר פָּנָיו לְהַבִּיט עַל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת כְּלָל, וְכָל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת מוֹרִידוֹת מִמֶּנּוּ אֶת כָּל הַקִּטְרוּגִים, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מִסְתַּתֵּר בְּתוֹךְ הַמַּחֲשָׁבוֹת, שֶׁזֶּה “רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהֹוָה הִיא תָקוּם”; הַיְנוּ מַחֲשָׁבוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, כִּי אָז בָּאִים עָלָיו בִּלְבּוּלִים גְּדוֹלִים וּמַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת, אֲבָל: “עֲצַת יְהֹוָה הִיא תָקוּם”, הַיְנוּ פְּנִימִיּוּת הַנְּקֻדָּה שֶׁבַּלֵּב, מַה שֶּׁבִּפְנִימִיּוּת הַמַּחֲשָׁבָה מִתְכַּוֵּן לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת עֲצַת הֲוָיָ”ה, שֶׁמִּתְכַּוֵּן לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לְבַד בִּפְנִימִיּוּת מַחֲשַׁבְתּוֹ, זֶה נִשְׁאָר קַיָּם בִּבְחִינַת “עֲצַת יְהֹוָה הִיא תָקוּם”, עַל־כֵּן אֵין לְהִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל שׁוּם מַחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּפְנִיּוֹת, רַק לְהִתְפַּלֵּל כְּסֵדֶר (שִׂיחוֹת־הָרַ”ן, סִימָן עב);

וּצְרִיכִים לְהַכְנִיס בְּעַצְמוֹ הֵיטֵב אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִּתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַצָּרָה גַּם שָׁם אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם נִמְצָא, וְאִם אָדָם מַכְנִיס בְּעַצְמוֹ דְּבָרִים אֵלּוּ, אָז יִתְבַּטְּלוּ מִמֶּנּוּ הַקְּלִפּוֹת – ‘עָוֹן’, ‘מַשְׁחִית’, ‘אַף’ וְ’חֵמָה’, וְלֹא יוּכְלוּ לִשְׁלֹט עָלָיו. וְלָכֵן, בְּנִי, בְּאָמְרְךָ פְּסוּקִים אֵלּוּ תִּתְלַהֵב מְאֹד וּתְכַוֵּן לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמְךָ הֶאָרָה וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְתִהְיֶה מוּכָן לִמְסֹר אֶת נַפְשְׁךָ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁאַתָּה אוֹמֵר פְּסוּקִים אֵלּוּ, אַתָּה נִכְלָל בָּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא; אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זֹאת אֶת גֹּדֶל הַיִּחוּדִים וְהַצֵּרוּפִים וְהַשֵּׁמוֹת הַנַּעֲשִׂים עַכְשָׁו בְּכָל הָעוֹלָמוֹת בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר פְּסוּקִים אֵלּוּ, וְלָכֵן תֹּאמַר אוֹתָם לְאַט מִלָּה בְּמִלָּה, וְתִגְרֹם נַחַת רוּחַ גָּדוֹל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְאַל תִּתְבַּלְבֵּל מִשּׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם וּמִשּׁוּם אָדָם הָרָץ וְחוֹטֵף אֶת פְּסוּקִים אֵלּוּ, רַק תִּסְתַּכֵּל עַל עַצְמְךָ לְאָמְרָם בְּנַחַת וּבְנֹעַם לְאַט בְּחִיּוּת וּבִדְבֵקוּת, וּתְכַוֵּן עַל פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, בָּזֶה יֻמְשַׁךְ עָלֶיךָ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת בָּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְיָאִיר לְךָ אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ כָּל הַיּוֹם בְּהֶאָרָה וּבְזִיו גָּדוֹל.

 עִנְיַן אַשְׁרֵי

בְּנִי! מוֹהֲרַנַ”ת זַ”ל מַסְבִּיר (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, קְרִיאַת־שְׁמַע, הֲלָכָה ה, אוֹת יד), מָה הוּא עִנְיַן שֶׁל “תְּהִלָּה לְדָוִד”, שֶׁאוֹמְרִים קֹדֶם מִזְמוֹרֵי הַלְלוּיָהּ, כִּי הִנֵּה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת ד:): ‘כָּל הָאוֹמֵר ‘תְּהִלָּה לְדָוִד’ אשר בפסוקי תזמרה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם־הַבָּא, מַאי טַעֲמָא, אִילֵימָא מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ אָלֶ”ף־בֵּי”ת לֵימָא תְּמַנְיָא אַפֵּי, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ פַּרְנָסָה, לֵימָא הַלֵּל הַגָּדוֹל, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי’;

וְהַדְּבָרִים תְּמוּהִים לִכְאוֹרָה מַה קּוֹל הָרַעַשׁ הַזֶּה שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁיֶשׁ בּוֹ אָלֶ”ף־בֵּי”ת, עַל־יְדֵי־זֶה – ‘מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם־הַבָּא, וְגַם הַטַּעַם הַשֵּׁנִי תָּמוּהַּ בְּיוֹתֵר, שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁנִּזְכֶּרֶת בּוֹ פַּרְנָסָה יִהְיֶה מֻבְטָח כָּל־כָּךְ, וְגַם הַתֵּרוּץ הַשֵּׁנִי קָּשֶׁה לִכְאוֹרָה שֶׁמְּשַׁנֵּי מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי, אִם־כֵּן יְתַקְּנוּ לוֹמַר תַּמְנְיָא אַפֵּי וְהַלֵּל הַגָּדוֹל, וּצְרִיכִים לוֹמַר שֶׁכַּוָּנַת הַתַּרְצָן הִיא, שֶׁמַּעֲלָה גְּדוֹלָה מַה שֶּׁכְּלוּלִים שְׁנֵיהֶם בְּמִזְמוֹר אֶחָד אָלֶ”ף־בֵּי”ת וּפַרְנָסָה, וְאִם־כֵּן יִתְפַּלֵּא הָאָדָם מָה הַקֶּשֶׁר יֵשׁ לְפַרְנָסָה עִם הָאָלֶ”ף־בֵּי”ת, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה ‘תְּהִלָּה לְדָוִד’ יָקָר כָּל־כָּךְ מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי יַחַד, עַד שֶׁכָּל הָאוֹמְרוֹ – מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם־הַבָּא;

אַךְ הָעִנְיָן כִּי עַל־יְדֵי שְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת הָאֵלּוּ יַחַד, שֶׁהֵן הַשֶּׁבַח הַגָּדוֹל שֶׁל זֶה הַמִּזְמוֹר ‘תְּהִלָּה לְדָוִד’ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַלְפָא בֵּיתָא, וְיֶשׁ בּוֹ הַזְכָּרוֹת הַפַּרְנָסָה שֶׁהִיא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי אֵלּוּ הַשְּׁתֵּי בְּחִינוֹת נִזְכֶּה לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי, וְעַל־כֵּן מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם־הַבָּא, מֵאַחַר שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה בְּוַדַּאי לִתְשׁוּבָה; כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הוֹשֵׁעַ יד, ג): “קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל הֲוָיָ”ה”, וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ־רַבָּה תְּצַוֶּה, לח): ‘אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא דְּבָרִים’; הַיְנוּ שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין עַל־יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים שֶׁהוּא כֻּלּוֹ דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל צְעָקוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה, וְזֶה סוֹד מַעֲלַת הָאַלְפָא בֵּיתָא, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ “תְּהִלָּה לְדָוִד”, כִּי הָאָלֶ”ף־בֵּי”ת הֵם כְּלַל כָּל הַכ”ב אַתְוָן שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁכֻּלָּם הֵם צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת מֵהָאָלֶ”ף־בֵּי”ת, וְעִקַּר כָּל הַפְּגָמִים שֶׁל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם הֵם בִּבְחִינַת הַכ”ב אַתְוָן, שֶׁמַּמְשִׁיךְ, חַס וְשָׁלוֹם, הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁעוֹבֵר עָלָיו לְהַסִּטְרָא־אַחֲרָא, רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הֵם הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁבּוֹ נִבְרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים לג, ו): “בִּדְבַר הֲוָיָ”ה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ” וְגוֹ’; וְעַל־יְדֵי הָעֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, מַמְשִׁיךְ אֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת לְמָקוֹם שֶׁמַּמְשִׁיךְ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה חוֹזֵר וּמְצָרֵף אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר לְטוֹב, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְקַן פְּגַם הֶעָוֹן שֶׁהָיָה עִקַּר הַפְּגַם בְּהַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי “תְּהִלָּה לְדָוִד”, שֶׁיֶשׁ בּוֹ אָלֶ”ף־בֵּי”ת שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁכֻּלָּם צֵרוּפִים שֶׁל הָאָלֶ”ף־בֵּי”ת, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְתַקֵּן הַכֹּל, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה יַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשָּׁה, שֶׁיְּקַדֵּשׁ הַדִּבּוּר מְאֹד, שֶׁיֹּאמַר תָּמִיד שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת הַרְבֵּה עִם הַדִּבּוּר שֶׁכָּלוּל מֵהָאָלֶ”ף־בֵּי”ת מִכ”ב אַתְוָן, וְיַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ רַחֲמָנוּתוֹ וְטוּבוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּנִּזְכָּר בְּזֶה הַמִּזְמוֹר הַקָּדוֹשׁ גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַד אֵין חֵקֶר וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו וְטוּבוֹ הַרְבֵּה וְחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל וְכוּ’, וְשֶׁהוּא קָרוֹב לְכָל קֹרְאָיו וְכוּ’, וְסִיֵּם: “תְּהִלַּת הֲוָיָ”ה יְדַבֶּר פִּי, וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”, שֶׁכָּל בָּשָׂר יְבָרֵךְ שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בְּוַדַּאי יְתַקֵּן הַכֹּל, עַל־יְדֵי שֶׁיַּהֲפֹךְ כָּל הַצֵּרוּפִים שֶׁהֵם כְּלַל הַדִּבּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם, יַהֲפֹךְ אוֹתָם וְיִכְלֹל אוֹתָם בְּתוֹךְ הָאָלֶ”ף־בֵּי”ת הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהֵם דִּבְרֵי הִתְבּוֹדְדוּת וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ.

וּבְוַדַּאי הִיא עֵצָה גְּדוֹלָה וְקַלָּה שֶׁהַכֹּל יְכוֹלִין לְקַיְּמָהּ, כִּי יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה וּלְחַיֵּי עוֹלָם־הַבָּא עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר לְבַד, אַךְ יֶשׁ עַל זֶה מְנִיעָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה, וְהִיא מְנִיעַת הַפַּרְנָסָה, שֶׁכָּל אָדָם טָרוּד בְּפַרְנָסָתוֹ מְאֹד, וְעַל־כֵּן אֵינוֹ עוֹסֵק בִּשְׁלֵמוּת אֲפִלּוּ בְּעֵצָה קַלָּה הַזֹּאת לָשׁוּב לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַכ”ב אוֹתִיּוֹת שֶׁבָּאַלְפָא בֵּיתָא, אֲבָל בֶּאֱמֶת גַּם זוֹ אֵינָהּ מְנִיעָה כְּלָל, כִּי צְרִיכִים לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ הָאֱמֶת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ פַּרְנָסָה עַל־יְדֵי יְגִיעָתוֹ וְטִרְחָתוֹ, כִּי זוֹהִי כְּפִירָה, חַס וְשָׁלוֹם, לוֹמַר (דְּבָרִים ח, יז): “כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה”, רַק צְרִיכִים לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל הַפַּרְנָסָה הִיא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים ח, יח): “וְזָכַרְתָּ אֶת הֲוָיָ”ה אֱלֹהֶיךָ, כִּי הוּא הַנּוֹתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל”; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִזְמוֹר זֶה: “עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ, פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן”; וְזוֹהִי מַעֲלַת זֶה הַמִּזְמוֹר דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי יַחַד, שֶׁנֶּאֱמַר בְּאָלֶ”ף־בֵּי”ת, וְנִזְכֶּרֶת בּוֹ פַּרְנָסָה שֶׁהִיא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם־הַבָּא, כִּי מִי שֶׁיֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ – בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לָעוֹלָם־הַבָּא, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה וְהַהִתְקָרְבוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם, דְּהַיְנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְהִתְיַגֵּעַ וְלִטְרֹחַ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים וְהַחֲסִידִים שֶׁלְּפָנֵינוּ, שֶׁאֲפִלּוּ הַקְּטַנִּים שֶׁבָּהֶם יָגְעוּ וְטָרְחוּ מְאֹד מְאֹד, בְּתַעֲנִיּוֹת רַבּוֹת וּבְסִגּוּפִים קָשִׁים וַעֲצוּמִים רַבִּים מְאֹד, וְאִם אֵינוֹ זוֹכֶה לְזֶה אַף־עַל־פִּי דְּיוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְזֶה לְפִי עֲווֹנוֹתָיו וּפְגָמָיו הַמְּרֻבִּים, וַאֲפִלּוּ אִם יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁגַּם עַתָּה עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר בְּכָל עֵת, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם לֹא יַנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ לִפֹּל לְעוֹלָם וִיחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר דִּבּוּרִים עַל־כָּל־פָּנִים תָּמִיד לִפְנֵי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בִּצְעָקוֹת וּבִתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת רַבּוֹת לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי סוֹף־כָּל־סוֹף יָשׁוּב לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ,

אַךְ שֶׁלֹּא תִּמְנָעֵהוּ מִזֶּה הַפַּרְנָסָה רַק יִבְטַח בְּהַשֵּׁם שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יְפַרְנְסוֹ בְּרַחֲמָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִזְמוֹר זֶה, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא בַּעַל מַשָּׂא־וּמַתָּן אוֹ מְלָאכָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵדַע הָאֱמֶת “כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ” (שְׁמוּאֵל־א ב, ט), וְאִם יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה, אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל פַּרְנָסָתוֹ עַל־יְדֵי יְגִיעָתוֹ וְטִרְחָתוֹ לְבַד, כִּי אִם בִּישׁוּעַת הַשֵּׁם וּבְחַסְדּוֹ, כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּעַצְמוֹ, שֶׁעִקַּר הַפַּרְנָסָה כְּשֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לוֹ אֵיזֶה רֶוַח וְכַיּוֹצֵא, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן הַטְּרָדוֹת וְהַדְּאָגוֹת שֶׁאֵינָן מוֹעִילוֹת כְּלָל, אַדְּרַבָּה מַזִּיקוֹת הַרְבֵּה לְפַרְנָסָה, עַל־כֵּן אֲפִלּוּ בַּעַל מַשָּׂא־וּמַתָּן וּמְלָאכָה יָכוֹל לִמְצֹא בְּנַפְשׁוֹ כַּמָּה שָׁעוֹת בַּיּוֹם שֶׁיַּעֲסֹק בָּהֶן בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וְהִתְבּוֹדְדוּת, לְקַדֵּשׁ הַדִּבּוּר שֶׁל הָאָלֶ”ף־בֵּי”ת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָשׁוּב בְּוַדַּאי לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ. נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי הָאֵלּוּ תַּרְתֵּי שֶׁכָּלוּל הַמִּזְמוֹר מֵהֶם שֶׁהֵם הָאָלֶ”ף־בֵּי”ת, שֶׁהוּא כְּלַל הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ וְהַזְכָּרַת שֶׁבַח פַּרְנָסָה, שֶׁהִיא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה בְּוַדַּאי נָשׁוּב לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן זוֹכִין עַל־יְדֵי מִזְמוֹר זֶה לְחַיֵּי עוֹלָם־הַבָּא, מֵאַחַר שֶׁעַל־יָדוֹ שָׁבִין לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ.

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ “אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְּלוּךָ סֶּלָה” (פסוקי דזמרה), תִּתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל גֹּדֶל הַחֶסֶד חִנָּם שֶׁעָשָׂה עִמְּךָ, שֶׁאַתָּה זוֹכֶה לֵישֵׁב בַּיְשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁשָּׁם לוֹמְדִים אֶת הָאֱמוּנָה, וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כִּי בַּיְשִׁיבָה שֶׁל הַצַּדִּיק, שָׁם לוֹמְדִים אֱמוּנָה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ה), וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה – כְּשֶׁנּוֹתְנִים הוֹדָאָה וּתְהִלָּה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁעַל זֶה אָנוּ מְשַׁבְּחִים אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאוֹמְרִים: “אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְּלוּךָ סֶלָה”, אַשְׁרֵי הָאָדָם הַזּוֹכֶה לֵישֵׁב בְּבֵיתֶךָ, בִּישִׁיבַת הָאֱמוּנָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה “יְהַלְּלוּךָ סֶלָה”, תָּמִיד יְהַלְּלוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ אוֹתְךָ,

“אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְהֹוָה אֱלֹהָיו”, זֶה עִקַּר הַמַּעֲלָה וְהַמַּדְרֵגָה שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ בְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יַקְשֶׁה שׁוּם קֻשְׁיוֹת עַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְשֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ שׁוּם עַקְמוּמִיּוּת בַּלֵּב עַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֶלָּא צָרִיךְ לֵידַע שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת, שֶׁזֶּה: “אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ”, שֶׁמִּכָּל דָּבָר יוֹדֵעַ שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת. “אַשְׁרֵי הָעָם” שֶׁמַּחֲזִיק שֶׁהֲוָיָ”ה אֱלֹהָיו, וְאֵין לוֹ אַף אֶחָד בְּזֶה הָעוֹלָם רַק הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְצָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד מְאֹד שֶׁלֹּא תִּתְבַּלְבֵּל דַּעְתּוֹ כְּלָל, אֶלָּא יִהְיֶה בָּרוּר לוֹ, שֶׁזֶּה: “תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד”,

“תְּהִלָּה” לְשׁוֹן עִרְבּוּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב ד, יח): “בְּמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה”; דָּוִד הוּא סוֹד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, הַיְנוּ כְּשֶׁהַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, חַס וְשָׁלוֹם, נוֹפֶלֶת וְנִתְעַרְבֶּבֶת לְצֵרוּפִין אֲחֵרִים, הָעֵצָה לָזֶה: “אֲרוֹמִמְךָ אֱלֹהַי הַמֶּלֶךְ”, הַהִתְרוֹמְמוּת שֶׁלּוֹ הִיא עַל־יְדֵי: “אֱלֹהַי”, שֶׁהוּא: “חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם” (תְּהִלִּים נב, ג). “הַמֶּלֶךְ” הוּא סוֹד בִּינָה לִבָּא, שֶׁהַלֵּב בַּנֶּפֶשׁ כְּמֶלֶךְ בְּמִלְחָמָה (סֵפֶר־הַיְּצִירָה, פֶּרֶק ו), “וַאֲבָרְכָה שִׁמְּךָ” – הַיְנוּ אַחַר־כָּךְ מַעֲלֶה אֶת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה לְחָכְמָה עִלָּאָה, וְהַחָכְמָה הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן יב); כִּי כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לְהַחְדִּיר בְּעַצְמוֹ יְדִיעָה זוֹ, אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, אָז מְעָרְבִים לוֹ אֶת מֹחוֹ וְדַעְתּוֹ, וְהוּא בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא יִפֹּל לְנֻקְבָא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, וְשֶׁלֹּא יַעֲקֹר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְעָלָיו לְהִתְחַזֵּק אָז בְּיוֹתֵר לָבוֹא אֶל בִּטּוּל אֱמֶת, “בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ וַאֲהַלְּלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד”, וְאָמַר: “בְּכָל יוֹם” – דְּהַיְנוּ שֶׁמְּבָרְכִים וּמְשַׁבְּחִים שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ, כִּי צְרִיכִים לָדַעַת, אֲשֶׁר אֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, מִילָה ד, אוֹת יד), שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה “וַאֲהַלְּלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד” – כִּי הוּא מְקַשֵּׁר אֶת הַזְּמַן אֶל לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְהוּא בָּא אֶל בִּטּוּל אֱמֶת עַד אֵין־סוֹף, “גָּדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר” – כְּשֶׁאָדָם מַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ בְּמַחֲשָׁבָה זוֹ, אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְאֵין שׁוּם זְמַן וּמָקוֹם וְגַם הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם הוּא נִבְרָא, וְהוּא מְקַשֵּׁר אֶת הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם אֶל לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם וּלְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְהַלֵּל גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַד אֵין חֵקֶר, שֶׁאֲפִלּוּ הַסִּטְרָא־אַחֲרָא שֶׁנִּקְרָאִים מְאֹד, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (מִדְרָשׁ־רַבָּה, בְּרֵאשִׁית, פָּרָשָׁה ט, סִימָן י), : “מְאֹד” (בְּרֵאשִׁית א, לא) – ‘זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת’; הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְהֻלָּל גַּם מִסִּטְרָא דְּמוֹתָא (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן י), שֶׁזֶּה “גָּדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר”; כִּי הַכֹּל מְגַלִּים וּמְפַרְסְמִים אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּגִלּוּי נוֹרָא וְנִפְלָא מְאֹד, עַד שֶׁאֲפִלּוּ מִסִּטְרָא דְּמוֹתָא שֶׁהֵם הַסִּטְרָא־אַחֲרָא, הַהֶכְרֵחַ לָהֶם לְהוֹדוֹת אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהֵם בְּעַצְמָם כִּסֵּא לֵאלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה בִּטּוּלָם.

“דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ” – כִּי הָאָדָם בָּא לְזֶה הָעוֹלָם, כְּדֵי לְקַשֵּׁר אֶת הָעוֹלָם־הַזֶּה לָעוֹלָם־הַבָּא, וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לְהַנִּיחַ אַחֲרָיו בָּנִים, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִגְמֹר הַתִּקּוּן הַזֶּה בְּדוֹר אֶחָד, עַל־כֵּן צָרִיךְ לְהַנִּיחַ בָּנִים בְּזֶה הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁהֵם יִגְמְרוּ אֶת זֶה הַתִּקּוּן מִדּוֹר לְדוֹר, שֶׁזֶּה: “דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ” דַּיְקָא, כִּי בְּעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה הַגַּשְׁמִי אִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּפַעַם אַחַת, אֶלָּא צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַהֶאָרָה הַזּוֹ מִדּוֹר דּוֹר, כִּי זֶה הָיָה עִקַּר הַבְּרִיאָה, כְּדֵי לְגַלּוֹת וּלְפַרְסֵם אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁאָב לַבָּנִים יִמְסֹר: “הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָה” – תָּמִיד יְסַפְּרוּ מִגְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמִטּוּבוֹ וְרַחֲמָנוּתוֹ.

“זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ חַנּוּן וְרַחוּם יְהֹוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד” – כִּי זֶה עִקַּר הַחֶסֶד הַגָּדוֹל, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְרַחֵם עַל בְּרִיּוֹתָיו, וְעוֹזֵר לְכָל אֶחָד “טוֹב יְהֹוָה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו” – שֶׁזֶּה סוֹבֵב עַל תְּפִלָּה, שֶׁאָדָם מַאֲמִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא טוֹב לַכֹּל – הֵן לִרְפוּאָה, הֵן לְפַרְנָסָה וְהֵן לְכָל הַדְּבָרִים, וּכְשֶׁמַּאֲמִין כָּךְ בְּוַדַּאי כָּל הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בָּתַר קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, וְלֹא יִרְדֹּף אַחַר תַּחְבּוּלוֹת רַבּוֹת, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הִשְׁתַּדְּלוּת וְתַחְבּוּלוֹת רַבּוֹת, כְּגוֹן כְּשֶׁצָּרִיךְ לִרְפוּאָה צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל אַחַר עֲשָׂבִים רַבִּים, וְלִפְעָמִים אֵלּוּ הָעֲשָׂבִים הַצְּרִיכִים לוֹ אֵינָם בְּנִמְצָא בִּמְדִינָתוֹ, וַעֲשָׂבִים הַנִּמְצָאִים – אֵין טוֹב לְמַכָּתוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא טוֹב לְכָל הַמַּכּוֹת לִרְפוּאָתָם, וְהוּא נִמְצָא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים ד, ז): “מִי כַּהֲוָיָ”ה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו”, וְעַל־יְדֵי תְּפִלָּה זוֹכֶה לַכֹּל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן יד); וְזֶה: “וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו”, שֶׁרַחֲמֵי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ יִתְמַשְּׁכוּ עַל כָּל הַבְּרִיאָה, וְכָל הַבְּרִיאָה יְרַחֲמוּ אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וְיִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה יא, ו־ט): “וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי וְגו, לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי”; כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. וְזֶה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת – שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לְשָׁלוֹם כָּזֶה, שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בְּעַצְמוֹתָיו בֵּין בְּגוּפוֹ וּבֵין בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁזֶּה: “יוֹדוּךָ יְהֹוָה כָּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה”, “מַעֲשֶׂיךָ”  – זֶה עֲשִׂיָּה, הַיְנוּ הַגּוּף “חֲסִידֶיךָ” – זֶה הַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי יא, יז): “גּוֹמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד”;

וְאֵיךְ זוֹכִים לְהַגִּיעַ לְשָׁלוֹם נִפְלָא כָּזֶה, שֶׁיְּבַקֵּשׁ וִיחַפֵּשׂ אַחַר הַשָּׁלוֹם הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ הַנִּקְרָא שָׁלוֹם (שַׁבָּת י.), דַּיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁמְּגַלִּים אֶת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, “כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ. לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי־הָאָדָם גְּבוּרוֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ: מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר”, – שֶׁמְּגַלִּים וּמְפַרְסְמִים אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁמַּלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מוֹלֶכֶת וּמוֹשֶׁלֶת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם, בְּרֹאשׁ כָּל דַּרְגִין וּבְסוֹף כָּל דַּרְגִּין, אֲפִלּוּ בַּשְּׁאוֹל תַּחְתִּית וּמִתַּחְתָּיו לֹא יִסְתַּתֵּר פָּנִים מִנֵּהּ, אַךְ לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ זֹאת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, הוּא רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁעוֹסֵק בָּזֶה לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַדַּעַת הַקְּדוֹשָׁה וְהַנּוֹרָאָה הַזּוֹ, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁמּוֹדִיעִים כֹּחוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ יִתְבָּרַךְ מִדּוֹר לְדוֹר, עַל־יְדֵי־זֶה מְקַשְּׁרִים בֵּין דָּרֵי מַעְלָה לְדָרֵי מַטָּה, וְנִמְשֶׁכֶת פַּרְנָסָה עַל הָאָדָם בְּשֶׁפַע גָּדוֹל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ז), וְעַל־יְדֵי־זֶה הַצַּדִּיקִים מְחַזְּקִים וּמְעוֹדְדִים אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁבַּל יְיָאֲשׁוּ אֶת עַצְמָן כְּלָל, אֶלָּא אֲפִלּוּ שֶׁמֻּנָּחִים בְּמָקוֹם שֶׁמֻּנָּחִים בְּנֻקְבָא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, גַּם שָׁם יִמְצְאוּ אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

“סוֹמֵךְ יְהֹוָה לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים”, – שֶׁזֶּה סוֹבֵב עַל אֵלּוּ שֶׁכְּבָר נָפְלוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּפְלוּ, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים סוֹמְכִים אֶת הַנֹּפְלִים וְזוֹקְפִים אֶת הַכְּפוּפִים, שֶׁלֹּא יְיָאֲשׁוּ אֶת עַצְמָם כְּלָל, אֶלָּא: “עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ” – שֶׁתָּמִיד יִסְתַּכְּלוּ בְּבִטָּחוֹן חָזָק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְיֵדְעוּ אֲשֶׁר אֵין לָהֶם בְּזֶה הָעוֹלָם אַף אֶחָד, רַק הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְעַל־יְדֵי־זֶה יַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם פַּרְנָסָה “בְּעִתּוֹ” דַּיְקָא (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן עו); כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא צָרִיךְ פַּרְנָסָה הַיּוֹם, וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ בִּטָּחוֹן חָזָק, אָז תָּבוֹא לוֹ הַפַּרְנָסָה בִּשְׁתַּיִם אוֹ בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים וְלֹא מָתַי שֶׁהוּא צָרִיךְ, אֲבָל כְּשֶׁאָדָם מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְצוֹפֶה וּמַבִּיט רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ אַף אֶחָד בְּמִי לִבְטֹחַ רַק אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אָז הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן לוֹ אֶת אָכְלוֹ בְּעִתּוֹ דַּיְקָא, וְזֶה: “פֹּתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן”, שֶׁהוּא רָאשֵׁי־תֵבוֹת: אַ’פִּ’י, וְסוֹפֵי־תֵבוֹת: חָ’תַ’ךְ’, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְפַרְנָסָה, אֶלָּא עַל־יְדֵי שֶׁחוֹתֵךְ אֶת כַּעֲסוֹ, כִּי עִקַּר הַמְנִיעָה שֶׁתִּהְיֶה לָאָדָם מָמוֹן וּפַרְנָסָה הוּא הַכַּעַס וְהָרְצִיחָה שֶׁנִּכְנְסוּ בּוֹ (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן סח); וְעַל־כֵּן אָדָם הָרוֹצֶה לִזְכּוֹת לְפַרְנָסָה בִּשְׁלֵמוּת יִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מִכַּעַס, כִּי עַל־יְדֵי כַּעַס הוּא מְאַבֵּד אֶת מָמוֹנוֹ, וְעַל־כֵּן מְרֻמָּז בְּפָסוּק זֶה שֵׁם חָ’תַ’ךְ’, שֶׁהוּא הַשֵּׁם שֶׁל הַפַּרְנָסָה וּמְרֻמָּז בּוֹ אַ’פִּ’י, שֶׁהוּא הַכַּעַס, אַף וְחֵמָה, הַיְנוּ שֵׁם חָתַ”ךְ חוֹתֶכֶת וְשׁוֹבֶרֶת לוֹ אֶת הַחוֹמָה, וּכְשֶׁאָדָם מַאֲרִיךְ אַפּוֹ עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו – עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע;

כִּי בֶּאֱמֶת הוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְהַשְׁפִּיעַ לְכָל בָּשָׂר וָדָם מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ, אַךְ הָאָדָם מֵרֹב כְּסִילוּתוֹ וְטִפְּשׁוּתוֹ מְאַבֵּד מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ, וְלָכֵן צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק בְּרָצוֹן חָזָק לֵידַע אֲשֶׁר הוּא צָרִיךְ רַק אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְכָל רְצוֹנוֹתָיו וְכִסּוּפָיו יִהְיוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה תֻּשְׁפַּע עָלָיו פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע, שֶׁזֶּה: “וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן” – כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, נוֹתֵן לָאָדָם רָצוֹן, וּבָרֶגַע שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם רָצוֹן אֲמִתִּי לְהִכָּלֵל רַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז נִשְׁפָּע עָלָיו שֶׁפַע, וְאֵין לוֹ כְּבָר שׁוּם קֻשְׁיוֹת עָלָיו יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ שֶׁעוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, הוּא בּוֹרֵחַ רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי נִסְכַּם בְּדַעְתּוֹ אֲשֶׁר: “קָרוֹב יְהֹוָה לְכָל קֹרְאָיו לְכָל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת.

רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֵת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם” – וְלָכֵן אֵין שׁוּם עֵצָה אַחֶרֶת אֶלָּא לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן עַל נַפְשׁוֹ, וְדַיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה יִשְׁמֹר אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִכָּל הָרְשָׁעִים הָאֲרוּרִים הַמִּתְנַגְּדִים הָרוֹצִים לַעֲקֹר אוֹתוֹ מִזֶּה הָעוֹלָם.

“שׁוֹמֵר יְהֹוָה אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד” – וְאָז הוּא מְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.

“תְּהִלַּת יְהֹוָה יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד” – שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאָדָם יַגִּיעַ אֵלֶיהָ בְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁתָּמִיד יַעֲסֹק בְּהַלֵּל וְשֶׁבַח, שֶׁיְּשַׁבַּח וִיפָאֵר אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא; אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַכְנִיס דִּבּוּרִים אֵלּוּ בְּתוֹךְ לִבּוֹ, וְאָז טוֹב לוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְיִהְיֶה מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם־הַבָּא; כִּי הָעִקָּר בְּזֶה הָעוֹלָם לְהִתְחַזֵּק עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, בֵּין בְּגַשְׁמִי וּבֵין בְּרוּחָנִי, וְיִהְיֶה כָּל רְצוֹנוֹ וְכִסּוּפוֹ לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הֶאָרַת הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְשֶׁכָּל רְצוֹנוֹ וְכִסּוּפוֹ יִהְיֶה רַק לְהוֹרִיד אֶת הַשְּׁכִינָה בְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִמֵּילָא יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אַחֲרָא הָרוֹצִים לְהִתְאַחֵז בּוֹ, וְיַרְגִּישׁ יְדִידוּת, עֲרֵבוּת, נְעִימוּת, זִיו, חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם־הַזֶּה כְּדֻגְמַת הָעוֹלָם־הַבָּא.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים

בְּנִי! הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה, שֶׁבֵּין בִּרְכַּת “יִשְׁתַּבַּח” לְ”יוֹצֵר אוֹר” אוֹמְרִים מֵהַתְחָלַת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה עַד יוֹם־הַכִּפּוּרִים מִזְמוֹר ק”ל בִּתְהִלִּים: “שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים”, כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵאֵלּוּ הָעֲשָׂרָה יָמִים מִתְעוֹרֵר אֶחָד מֵהָעֳמָקִים הַמֻּזְכָּרִים בְּסֵפֶר הַיְצִירָה (פֶּרֶק א, מִשְׁנָה ד), הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ עֲשָׂרָה עֳמָקִים: עֹמֶק רֵאשִׁית, עֹמֶק אַחֲרִית, עֹמֶק טוֹב, עֹמֶק רַע, עֹמֶק רוּם, עֹמֶק תַּחַת, עֹמֶק מִזְרָח, עֹמֶק מַעֲרָב, עֹמֶק צָפוֹן, עֹמֶק דָּרוֹם; וְעַל־כֵּן בְּאָמְרְךָ מִזְמוֹר זֶה – תִּתְעוֹרֵר מְאֹד מְאֹד בִּתְשׁוּבָה, כִּי אָז נִפְתָּח פֶּתַח בְּעָמְקָא דִּתְהוֹמָא רַבָּא שֶׁנָּפַלְתָּ לְשָׁם, וְאִם תִּבְכֶּה וְתִתְחַנֵּן אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בַּאֲמִירַת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה, אָז תֵּצֵא מֵהָעֹמֶק הָרַע שֶׁלְּךָ שֶׁנָּפַלְתָּ לְשָׁם.

כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה כִּתְרִין דִּמְסַאֲבוּתָא, עֲשָׂרָה עֳמָקִים שֶׁהָאָדָם נוֹפֵל לְתוֹכָם, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם כְּשֶׁאוֹמֵר אֶת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה, הוּא יוֹצֵא מֵהָעֹמֶק הָרַע שֶׁלּוֹ, וְעַל־כֵּן בְּאָמְרְךָ מִזְמוֹר “מִמַּעֲמַקִּים”, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלּוֹת עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת, בְּסוֹד  (מִשְׁלֵי כ, ה) : “מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה”; כִּי כְּשֶׁאָדָם צוֹעֵק מִמַּעֲמַקִּים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלִּים לוֹ עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת, “עָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ” (קֹהֶלֶת ז, כד), אֵיךְ לָצֵאת מֵעֹמֶק בּוֹר וְדוּת שֶׁנָּפַל לְשָׁם, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁהוּא צוֹעֵק מִמַּעֲמַקִּים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֵּית לוֹ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ה), וְזוֹהִי כָּל הַצְּעָקָה שֶׁאָנוּ צוֹעֲקִים בְּכָל יוֹם בַּעֲשֶׂרֶת־יְמֵי־תְּשׁוּבָה בִּתְפִלַּת “מִמַּעֲמַקִּים”, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלּוּ לָנוּ עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת אֵיךְ לְהַגִּיעַ אֶל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, הוֹשַׁעְנָא רַבָּא, הֲלָכָה א);

כִּי כָּל הַצָּרוֹת שֶׁעוֹבְרוֹת עַל הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, עַד שֶׁנּוֹפֵל לְעֻמְקָא דִּתְהוֹמָא רַבָּא וּבַעֲשָׂרָה עֳמָקִים, בַּעֲשָׂרָה כִּתְרִין דִּמְסָאֲבוּתָא, הֵן מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֵין לוֹ עֵצוֹת אֵיךְ לָצֵאת מִשָּׁם, אֲבָל בָּזֶה שֶׁהוּא צוֹעֵק מִתּוֹךְ עֹמֶק לְבָבוֹ: “מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ הֲוָיָ”ה”, עַל־יְדֵי־זֶה נִפְתָּחִים לוֹ שְׁעָרִים וּפְתָחִים לָצֵאת מֵהָעֲשָׂרָה עֳמָקִים שֶׁנָּפַל לְשָׁם, שֶׁאֵלּוּ הַצְּעָקוֹת שֶׁצּוֹעֲקִים מֵעֹמֶק הַלֵּב וּבִבְכִיּוֹת עֲצוּמוֹת, שֶׁיָּחוּס וִירַחֵם עָלָיו, וְיִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, נְזִיקִין, הֲלָכָה ה, אוֹת ט); וְעַל־כֵּן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן עַל נַפְשְׁךָ בְּעֵת אֲמִירַת: “מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ הֲוָיָ”ה”,

וְתִתְוַדֶּה בֵּינְךָ לְבֵין עַצְמְךָ עַל כָּל חֲטָאֶיךָ הַמְרֻבִּים שֶׁעָשִׂיתָ כָּל הַשָּׁנָה, כִּי עַכְשָׁו הוּא עֵת־רָצוֹן גָּדוֹל מְאֹד בַּשָּׁמַיִם, וּתְכַוֵּן בְּכָל פָּסוּק וּפָסוּק שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, שֶׁיִּמְחֹל לְךָ עַל כָּל עֲווֹנוֹתֶיךָ, וְתִזְכֶּה לָצֵאת מֵעֹמֶק רַע שֶׁנָּפַלְתָּ אֵלָיו, וְאָז לֹא תָּזוּז מִשָּׁם, אֲהוּבִי, בְּנִי, עַד שֶׁיִּתְכַּפֵּר לְךָ הַכֹּל בְּיוֹם־הַכִּפּוּרִים; כִּי כְּשֶׁאוֹמְרִים בְּכַוָּנָה בַּעֲשָׂרָה יָמִים אֵלּוּ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם־כִּפּוּר בְּכָל יוֹם אֶת מִזְמוֹר “מִמַּעֲמַקִּים”, וְצוֹעֲקִין מֵעֹמֶק הַלֵּב, עַל־יְדֵי־זֶה יוֹצְאִים מֵעֲשָׂרָה כִּתְרִין דִּמְסַאֲבוּתָא, מֵעֲשָׂרָה עֳמָקִים, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹחֵל לוֹ, בְּסוֹד: “וְהוּא יִפְדֶה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכָּל עֲוֹנוֹתָיו”.

בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת, ברכת יוצר אור

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, כִּי עַכְשָׁו הָאָדָם נִכְנָס בְּעוֹלָם הַבְּרִיאָה, וְנִפְתָּחִים שִׁבְעָה הֵיכָלוֹת בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר אֶת בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת (ברכת יוצר אור), כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (פְּקוּדֵי רס:): ‘הֵיכָלָא קַדְמָאָה (יְשַׁעְיָה מה, ז): “יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ”; נְהִירוּ דְּאֶבֶן טָבָא, סַפִּירוּ דְּאֶבֶן טָבָא, נָצִיץ לִתְרֵין סִטְרִין כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא, אוֹר וְחֹשֶׁךְ. (תְּהִלִּים קד, כד): “מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ הֲוָיָ”ה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ”, כֻּלְּהוּ אוֹפַנִּים וְגַלְגַּלִים.

“מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶיךָ” וְגוֹ’. “הַמֶּלֶךְ הַמְרוֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז” (ברכת יוצר אור) – שְׁמָא קַדִּישָׁא יאהדונה”י, כְּלָלָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא שְׁלִים בִּתְרֵי שְׁמָהָן, וְדָא הוּא סָלִיק בַּאֲוִירָא “וּמִתְנַשֵּׂא מִימוֹת עוֹלָם”; הֵיכָלָא תִּנְיָנָא: “אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה” אוֹרְפֵּנִי”אֵל, רָזָא דְּכָלִיל אַתְוָן זְעִירִין דְּאַלְפָא בֵּיתָא, הָכָא אִנּוּן דְּקָאַמְרֵי “קָדוֹשׁ” וּ”בָרוּךְ”, וְהָכָא אִיהִי קְדֻשָּׁה וּ”בָרוּךְ כְּבוֹד הֲוָיָ”ה”; הֵיכָלָא תְּלִיתָאָה: “לָאֵל בָּרוּךְ נְעִימוֹת יִתֵּנוּ”;  הֵיכָלָא רְבִיעָאָה: “הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית”.(ברכת יוצר אור)

בְּגִין דְּהָכָא מִתְגַּלְגְּלִין נְהוֹרִין וְדִינִין דְּעָלְמָא. מָאן דְּאִיהוּ לְחַיִּים – מִתְחַדֵּשׁ כְּמִלְּקַדְמִין לְאִתְקַיְּמָא בְּעָלְמָא בִּנְהוֹרָא דִּימִינָא, דְּאִקְרֵי אֵ”ל, כִּדְקַאמְרָן. הֵיכָלָא חֲמִישָׁאָה – הֵיכָלָא דָּא אִקְרֵי: “אַהֲבַת עוֹלָם”, וְדָא אִיהוּ מְשִׁיכוּ דִּרְחִימוּתָא דְּהֵיכָלָא דְּאִקְרֵי ‘אַהֲבָה’, וְדָא הוּא: “אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ הֲוָיָ”ה אֱלֹהֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה הֲוָיָ”ה הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה”, בְּרָזָא דְּאֵ”ל שַׁדַּ”י. הֵיכָלָא שְׁתִיתָאָה: “אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם”, וּבָעֵינָן דְּלָא לְאַפְסְקָא בֵּין הֵיכָלִין אִלֵּין לְאִלֵּין, דְּהָא בִּמְשִׁיכוּ דִּצְלוֹתָא וּרְעוּתָא מִתְחַבְּרָאן כַּחֲדָא, וְאִתְקַשְּׁרָאן אִלֵּין בְּאִלֵּין, בְּרָזָא דִּשְׁמָהָן קַדִּישִׁין דְּשַׁלְטִין בְּכָל חַד וְחַד; הֵיכָלָא שְׁבִיעָאָה: “אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח”, רָזָא דְּרָזִין בִּלְחִישׁוּ וְלָא אֶשְׁתְּמַע קָלָא. הָכָא אִיהוּ רְעוּתָא דְּלִבָּא לְאִתְכַּוְנָא, וּלְסַלְּקָא רְעוּתָא מִתַּתָּא לְעֵלָּא עַד אֵין־‏סוֹף, וּלְקַשְּׁרָא שְׁבִיעָאָה בִּשְׁבִיעָאָה וְכֹלָּא חַד בְּחַד דָּא בְּדָא מִתַּתָּא לְעֵלָּא, וּלְבָתַר מֵעֵלָּא לְתַתָּא, לְאַמְשָׁכָא בִּרְכָאָן בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין מִמְּקוֹרָא דְּחַיֵּי, דְּאִיהוּ הֵיכָלָא שְׁבִיעָאָה עִלָּאָה, וְדָא שְׁכִינְתָא בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא וּבִסְתִימוּ דְּעַיְנִין, בְּרָזָא דְּאַתְוָן דְּשֶׁבַע שְׁמָהָן עִלָּאִין קַדִּישִׁין’ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם.

 בְּנִי! בְּנִי! אִם רַק תָּשִׂים לִבְּךָ אֶל דְּבָרִים אֵלּוּ – יִתְלַהֵב לִבְּךָ בְּשַׁלְהוּבִין דִּרְחִימוּתָא, וְתֹאמַר אֶת בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת, ברכת יוצר אור, וּבִרְכַּת קְרִיאַת־שְׁמַע בִּדְבֵקוּת עֲצוּמָה, כִּי הָאוֹר שֶׁל כָּל הַמְּאוֹרוֹת נִמְשָׁךְ מִנְּקֻדַּת הַצַּדִּיק הַנִּקְרָא ‘אוֹר’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים צז, יא): “אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק”; וּמִמֶּנּוּ נִמְשֶׁכֶת כָּל הַתּוֹרָה שֶׁהִיא סוֹד בִּרְכַּת אַהֲבַת עוֹלָם (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, הֲלָכָה ה, אוֹת י); וְלָכֵן כְּשֶׁאַתָּה מִתְכּוֹנֵן לוֹמַר עַכְשָׁו אֶת הַבְּרָכוֹת הָאֵלּוּ של ברכת יוצר אור וכ’ – רְאֵה שֶׁיִּתְלַהֵב לִבְּךָ מְאֹד, וּתְכַוֵּן אֶת פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת אֶל מַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר, כִּי בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה וּבְכָל תֵּבָה וְתֵבָה יֵשׁ סוֹדוֹת גְּדוֹלִים, רָזֵי־דְרָזִין, סִתְרֵי נִסְתָּרוֹת; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּכַוֵּן אֶל מַה שֶּׁאוֹמֵר, וְאָז יֻמְשַׁךְ עָלָיו אוֹר וְזִיו וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

בְּנִי! בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֶת הַבְּרָכָה הַזּוֹ של ברכת יוצר אור- יִתְלַהֵב לִבְּךָ מְאֹד, כִּי עַכְשָׁו אַתָּה מַזְכִּיר ‘מִדַּת יוֹם בַּלַּיְלָה וּמִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם’ (בְּרָכוֹת יא:); וְהַטַּעַם שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר מִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם וּמִדַּת יוֹם בַּלַּיְלָה, כְּדֵי לְהַאֲמִין שֶׁמִּי שֶׁבָּרָא אוֹר – בָּרָא חֹשֶׁךְ, וְנַעֲשָׂה יִחוּד בֵּין תִּפְאֶרֶת לְמַלְכוּת, וְהוּא חִזּוּק גָּדוֹל לְכָל בַּר־יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁמָּר וְחֹשֶׁךְ לוֹ, וְעוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר – לֹא יְיָאֵשׁ עַצְמוֹ בְּשׁוּם פָּנִים, אֶלָּא יַזְכִּיר לְעַצְמוֹ חֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר בְּוַדַּאי בְּתֹקֶף חַשְׁכוּתוֹ – גַּם־כֵּן יָאִיר לוֹ, וּבִשְׁבִיל זֶה מַזְכִּיר ‘מִדַּת יוֹם – בַּלַּיְלָה’.

וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמֵּאִיר לוֹ – אַל יַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ הִגִּיעַ כְּבָר לְאֵיזוֹ מַדְרֵגָה גְּבוֹהָה וְיִתְגָּאֶה, חַס וְשָׁלוֹם, וְלָכֵן הוּא מַזְכִּיר ‘מִדַּת לַיְלָה – בַּיּוֹם’. וְהַיִּחוּד הַזֶּה נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי שָׁלוֹם, שֶׁמְּחַבֵּר שְׁנֵי הֲפָכִים (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן פ); וְשָׁלוֹם הוּא הַיְסוֹד הַמְחַבֵּר בֵּין תִּפְאֶרֶת לְמַלְכוּת, זְעֵיר־אַנְפִּין לְנוּקְבָא, וּבִבְרָכָה זוֹ נִתְגַּלֵּית אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטֵי פְּרָטִית, וּמְחַיֶּה וּמְהַוֶּה אֶת עוֹלָמוֹ בְּכָל עֵת וָרֶגַע, וּבִשְׁבִיל זֶה מַתְחִילִים קֹדֶם קְרִיאַת־שְׁמַע לְבָרֵךְ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הַמְאוֹרוֹת אֲשֶׁר בָּרָא בִּרְצוֹנוֹ, דְּהַיְנוּ בִּרְכַּת :יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ”, לְהָעִיד וּלְגַלּוֹת וּלְפַרְסֵם בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בָּרָא בְּעַצְמוֹ אֶת הָאוֹר וְאֶת הַחֹשֶׁךְ, אֶת הַיּוֹם וְאֶת הַלַּיְלָה, וְכָל הַגַּלְגַּלִּים וְחַמָּה וּלְבָנָה וְכוֹכָבִים וְכָל צְבָאָם, וְאֵין שׁוּם טֶבַע כְּלָל, הֵפֶךְ דַּעַת חַכְמֵי הַטֶּבַע, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ טֶבַע, וְתוֹלִים הַכֹּל בְּטֶבַע וּבְאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, בִּרְכַּת־הַשַּׁחַר, הֲלָכָה ה, אוֹת כח);

וּבָזֶה שֶׁאָנוּ מְבָרְכִים אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ, בָּזֶה אֲנַחְנוּ מְגַלִּים שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִמְצָא, וְאֵין בִּלְעָדָיו נִמְצָא, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, וּבְכָל עֵת וָרֶגַע אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בְּיָדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעָלֵינוּ לְהִתְחַזֵּק בְּכָל הַמַּצָּבִים שֶׁעוֹבְרִים עָלֵינוּ; כִּי בֶּאֱמֶת הוּא יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ מֵאֵין־‏סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה וּבְכָל רֶגַע הוּא מְרַמֵּז לָאָדָם רְמָזִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן נד); וְלָכֵן אָנוּ מְבָרְכִים וּמְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּכָל יוֹם עַל גֹּדֶל הַחֶסֶד חִנָּם שֶׁעוֹשֶׂה עִמָּנוּ, שֶׁ”מֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים” רַבִּים אֶת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ בְּגִלּוּי כָּזֶה, אֲשֶׁר מִי שֶׁרַק יַטֶּה אָזְנוֹ, מֹחוֹ וּלְבָבוֹ – יִשְׁמַע וְיַרְגִּישׁ אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיִּתְחַזֵּק בְּכָל הַמַּצָּבִים שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת;

כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁאָדָם סוֹבֵל בְּחַיָּיו, הֵם רַק מֵחֲמַת שֶׁנָּפַל בְּיֵאוּשׁ וּבִמְרִירוּת וּבְמָרָה־שְׁחוֹרָה, כִּי נֶעֱלָם וְנִסְתָּר מִמֶּנּוּ הָאוֹר אֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ אָבַד מָנוֹס וְתִקְוָה מִמֶּנּוּ, אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁאָדָם זוֹכֶה לְהַכְנִיס בְּעַצְמוֹ אֶת הָאוֹר אֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְרוֹאֶה וּמַרְגִּישׁ אֵיךְ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם אֶת הַבְּרִיאָה, “וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית” (ברכת יוצר אור) – זֶה מַחְדִּיר בְּעַצְמוֹ תִּקְוָה עֲצוּמָה שֶׁיּוּכַל לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ וּלְפָאֵר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

“מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶיךָ, הַמֶּלֶךְ הַמְּרֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז, הַמְּשֻׁבָּח וְהַמְּפֹאָר וְהַמִּתְנַשֵּׂא מִימוֹת עוֹלָם”; כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַד בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, וּמְחַיֶּה וּמְהַוֶּה וּמְקַיֵּם אוֹתוֹ מֵאָז עַד עַכְשָׁו; וְעַל־כֵּן אָנוּ מְבַקְּשִׁים וּמִתְחַנְּנִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ: “אֱלֹהֵי עוֹלָם, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, רַחֵם עָלֵינוּ אֲדוֹן עֻזֵּנוּ, צוּר מִשְׂגַּבֵּנוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ מִשְׂגָּב בַּעֲדֵנוּ” – ‘שֶׁתַּמְשִׁיךְ עָלֵינוּ גַּם עַכְשָׁו אוֹר וְחִיּוּת וְזִיו וּדְבֵקוּת לִהְיוֹת דָּבוּק בְּךָ תָּמִיד’; הַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק בְּכָל מַצָּבֵנוּ וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ, וּלְהַמְשִׁיךְ עַצְמֵנוּ אֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת דְּבֵקִים בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמֵנוּ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמֵנוּ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הָאָלֶ”ף־בֵּי”ת, שֶׁזֶּה הַשֶּׁבַח שֶׁל: “אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה, הֵכִין וּפָעַל זָהֳרֵי חַמָּה, טוֹב יָצַר כָּבוֹד לִשְׁמוֹ, מְאוֹרוֹת נָתַן סְבִיבוֹת עֻזּוֹ, פִּנּוֹת צְבָאָיו קְדוֹשִׁים רוֹמְמֵי שַׁדַּי, תָּמִיד מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּקְדֻשָּׁתוֹ”, שֶׁנִּתְקַן בְּאָלֶ”ף־בֵּי”ת דַּיְקָא, לְהוֹרוֹת לְכָל בַּר־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אֲפִלּוּ הוּא נִמְצָא בַּמַּצָּב הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר בְּחַיָּיו – אַל יְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים, אֶלָּא יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּלָשׁוֹן שֶׁיִּהְיֶה רָגִיל בָּהּ, וְיִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל כָּל הַחֲסָדִים וְהָרַחֲמִים הַגְּמוּרִים שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ וְיַעֲשֶׂה עִמּוֹ.

“תִּתְבָּרַךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, עַל כָּל שֶׁבַח מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ וְעַל מְאוֹרֵי אוֹר שֶׁיָּצַרְתָּ הֵמָּה יְפָאֲרוּךָ סֶלָה” (ברכת יוצר אור) – כִּי אֵין עוֹד שֶׁבַח וְהוֹדָאָה יוֹתֵר גְּדוֹלִים מִזֶּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵאִיר לָאָדָם בְּתוֹךְ חַשְׁכוּתוֹ, וּבֶאֱמֶת זוֹ עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים הַגְּדוֹלִים רָמֵי הַמַּעֲלָה, בְּמַדְרֵגָה נוֹרָאָה וְנִפְלָאָה מְאֹד, שֶׁמְּאִירִים אֶת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל הַדְּבֵקִים בָּהֶם; וְעַל־כֵּן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (תַּנְחוּמָא וַיֵּרָא, ט): ‘אַשְׁרֵיהֶן הַצַּדִּיקִים וְאַשְׁרֵי דְּבֵקֵיהֶם’; כִּי מִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת מְקֹרָב אֶל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת – הוּא פּוֹתֵחַ לוֹ אֶת הָעֵינַיִם שֶׁיִּסְתַּכֵּל בִּגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ; כִּי הַצַּדִּיק פּוֹתֵחַ אֶת עֵינֵי הַמְקֹרָבִים אֵלָיו (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן סז); וְהָעִקָּר שֶׁיַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה מַעֲמָד וּמַצָּב הוּא נִמְצָא, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוּכְלוּ אַחַר־כָּךְ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ וּלְפָאֵר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לָנֶצַח.

וְעַל־כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה, אֲהוּבִי, בְּנִי, אוֹמֵר בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת, יִתְלַהֵב לִבְּךָ בְּשַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא, כִּי בְּעֵת שֶׁאָנוּ מְבָרְכִים בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת, אָנוּ נוֹתְנִים כֹּחַ לַמְאוֹרוֹת – לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַכּוֹכָבִים שֶׁיָּאִירוּ; כִּי בֶּאֱמֶת לָהֶם אֵין שׁוּם אוֹר מֵעַצְמָם, אֶלָּא מַה שֶּׁמְּקַבְּלִים מִמַּה שֶּׁלְּמַעְלָה מֵהֶם, וְהָעֶלְיוֹן מֵהָעֶלְיוֹן, עַד שֶׁמְּקַבְּלִים כֻּלָּם מֵאוֹר הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מֵאִיר כָּל הָאוֹרוֹת, וְעַל־כֵּן אָנוּ מְבָרְכִים בְּכָל יוֹם לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שֶׁבָּרָא מְאוֹרוֹת אֵלּוּ, וְנוֹתֵן בָּהֶם כֹּחַ לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ, אֲבָל הַחַמָּה וְהַלְּבָנָה בְּעַצְמָן אֵין לָהֶן שׁוּם אוֹר כְּלָל, אַדְּרַבָּה אֲנַחְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְאִירִים בָּהֶן; כִּי (זֹהַר, שְׁמוֹת טו.; שְׁלַח לְךָ קסא.): ‘כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִבְרָא רַק בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל’; וְעַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ מְבָרְכִים בְּכָל יוֹם עַל בְּרִיאַת הַמְּאוֹרוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ נוֹתְנִין בָּהֶם כֹּחַ לְהָאִיר (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, מִילָה, הֲלָכָה ד, אוֹת טז), וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ עָלֵינוּ גַּם־כֵּן אוֹר. וְלָכֵן בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים בִּרְכַּת הַמְאוֹרוֹת, נַעֲשִׂים יִחוּדִים עִלָּאִיִּים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת.

וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, אֲשֶׁר כָּל תֵּבָה וְתֵבָה שֶׁל הַשְּׁבָחִים בְּבִרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת עַל רָזִין עִלָּאִין וְסִתְרֵי נִסְתָּרוֹת נִתַּקְּנוּ, וּבְעֵת שֶׁעַם־יִשְׂרָאֵל מְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים וּמַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמַמְלִיכִים אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, בּוֹ בָּרֶגַע גַּם מַלְאֲכֵי מַעְלָה מִצְטָרְפִים אֶל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְרוֹעֲדִים וְזוֹחֲלִים מֵאֵימַת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, לְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, כִּי אֵין לְךָ תֵּבָה שֶׁלֹּא יִהְיוּ בָּהּ סוֹדוֹת וְסִתְרֵי נִסְתָּרוֹת, וְהֵם מְלֵאִים שֵׁמוֹת וְיִחוּדִים, וְלָכֵן תֹּאמַר אֶת זֶה בְּנַחַת וּבְשָׂפָה בְּרוּרָה מִלָּה בְּמִלָּה, וְאָז יֻמְשַׁךְ עָלֶיךָ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, רַק תִּשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה בְּעֵת אָמְרְךָ בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת, וְאַתָּה מַזְכִּיר שְׁבָחִין עִלָּאִין, כִּי הַשִּׂמְחָה שֶׁאָדָם שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ, מַרְחִיבָה לוֹ אֶת הַדַּעַת עַד שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל אֶת כָּל הָאוֹרוֹת וְהַיִּחוּדִים שֶׁנִּמְשָׁכִים בְּעֵת אֲמִירַת בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת – ברכת יוצר אור.

וְלָכֵן רְאֵה וְהָבֵן וְתַשְׂכִּיל, בְּנִי, מַה לְּפָנֶיךָ, אֲפִלּוּ שֶׁאַתָּה שָׁבוּר, וְעוֹבְרִים עָלֶיךָ צָרוֹת וְיִסּוּרִים וּמַכְאוֹבִים רָעִים, עִם כָּל זֹאת חַזֵּק אֶת עַצְמְךָ לִהְיוֹת עַכְשָׁו בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה, וּתְצַיֵּר בְּדַעְתְּךָ אֵיךְ שֶׁכָּל פָּמַלְיָה שֶׁל מַעְלָה, מַלְאָכִים וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ מִצְטָרְפִים אֶל תְּפִלָּתְךָ, וּבָזֶה בְּעַצְמוֹ רָאוּי לְךָ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה, שֶׁאִישׁ גַּס וּמְגֻשָּׁם כָּמוֹךָ, הַמִּסְתּוֹבֵב בְּעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה הַגַּשְׁמִי וְהַחָמְרִי, זוֹכֶה לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ וּלְפָאֵר וּלְרוֹמֵם וּלְהַדֵּר וּלְנַצֵּחַ אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אֲשֶׁר מַלְאָכִים וּשְׂרָפִים רוֹעֲדִים וְזוֹחֲלִים מֵאֵימָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַתָּה טִפָּה סְרוּחָה יָכוֹל לְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבָחִים כָּאֵלּוּ הַנּוֹתְנִים כֹּחַ לְהָאִיר אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתוֹךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַלְּבָנָה וְהַכּוֹכָבִים, וּבְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם, שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ לְהַחֲיוֹת וּלְחַזֵּק וּלְאַמֵּץ וּלְשַׂמֵּחַ אוֹתְךָ שֶׁלֹּא תִּתְיָאֵשׁ בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, אֶלָּא תַּחֲזִיק מַעֲמָד, כִּי בְּוַדַּאי הוּא יִתְבָּרַךְ אָב הָרַחֲמָן וְנוֹתֵן לְךָ רְשׁוּת לְשַׁבְּחוֹ וּלְפָאֲרוֹ בִּשְׁבָחִים כָּאֵלּוּ, וְלָכֵן בְּאָמְרְךָ בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת תֹּאמְרָהּ לְאַט מִלָּה בְּמִלָּה וּתְכַוֵּן אֶל פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, וְתַכְנִיס אֶת עַצְמְךָ בְּתוֹךְ תֵּבוֹת הַתְּפִלָּה, שֶׁאָז יָאִיר עָלֶיךָ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת בִּבְחִינַת ‘מַיִן מְתִיקִין’ (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן נ); כִּי בְּשָׁעָה שֶׁבַּר־יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר אֶת כָּל הַשְּׁבָחִים הָאֵלּוּ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ אֲמִתִּית – נִתְחַדֵּשׁ וְנִתְוַסֵּף שֶׁפַע אוֹר חָדָשׁ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּחֲזִיק מַעֲמָד וְאוֹמֵר בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה מִלָּה בְּמִלָּה בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת גְּדוֹלָה.

בִּרְכַּת אַהֲבַת עוֹלָם

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, אֲשֶׁר בְּעֵת שֶׁאַתָּה אוֹמֵר בְּרָכָה זוֹ – עָלֶיךָ לְהִתְלַהֵב בְּהִתְלַהֲבוּת חֲדָשָׁה וּבִתְשׁוּקָה גְּדוֹלָה אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי בִּרְכַּת ‘אַהֲבַת עוֹלָם’ הִיא סוֹד קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, בִּרְכּוֹת־הַשַּׁחַר, הֲלָכָה ה, אוֹת כח), כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים: “וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל לִשְׁמֹעַ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה”; כִּי עַכְשָׁו בְּעֵת אֲמִירַת בְּרָכָה זוֹ, אָנוּ מְבַטְּלִים אֶת עַצְמֵנוּ לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וּמְקַשְּׁרִים אֶת כָּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ אֶל שֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן, וְזֶה נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁקִּבַּלְנוּ עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁעוֹסֵק בָּזֶה לְקַשֵּׁר כָּל הָרְצוֹנוֹת לְשֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן לַמֶּצַח הָעֶלְיוֹן, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן רטו); כִּי כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת הֵם רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁלּוֹמְדִים אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּמְקַיְּמִים אֶת מִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ מְבַטְּלִים אֶת רְצוֹנֵנוּ הַגַּשְׁמִי וְהַחָמְרִי אֶל רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהִיא תַּכְלִית הָרוּחָנִיּוּת.

וְלָכֵן קֹדֶם שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים קְרִיאַת־שְׁמַע, שֶׁאָז אָנוּ מִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי אָנוּ מוֹסְרִים אֶת נַפְשֵׁנוּ וּלְבָבֵנוּ וְכַסְפֵּנוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אָנוּ מַקְדִּימִים לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה, שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁיָּאִיר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וִידַבֵּק לְבָבֵנוּ בְּמִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ; כִּי דַּיְקָא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת אָנוּ נִתְקַשְּׁרִין בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַשָּׁרָשִׁים, שֶׁהוּא רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת. וְהִזְכִּיר שְׁמוֹנֶה לְשׁוֹנוֹת: “לְהָבִי”ן, לְהַשְׂכִּי”ל, לִשְׁמֹ”עַ, לִלְמֹ”ד וּלְלַמֵּ”ד, לִשְׁמֹ”ר וְלַעֲשׂוֹ”ת וּלְקַיֵּ”ם, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד ‘בִּינָה’, הַסְּפִירָה הַשְּׁמִינִית מִמַּעְלָה לְמַטָּה, אֲשֶׁר מִשָּׁם נִמְשָׁכוֹת כָּל הָעֵצוֹת שֶׁהֵם כְּלַל הַתַּרְיַ”ג מִצְווֹת (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, הֶפְקֵר וְנִכְסֵי הַגֵּר, הֲלָכָה ד, אוֹת יח); כִּי הַמַּלְכוּת מִתְחַנֶּנֶת, שֶׁתִּזְכֶּה “לְהָבִי”ן וּלְהַשְׂכִּי”ל לִשְׁמֹ”עַ לִלְמֹ”ד וּלְלַמֵּ”ד לִשְׁמֹ”ר וְלַעֲשׂוֹ”ת וּלְקַיֵּ”ם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה”.

וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, אֲשֶׁר אִם תִּזְכֶּה לְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת בִּפְשִׁיטוּת מִלָּה בְּמִלָּה בְּמַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר, יִתְלַהֵב לִבְּךָ מְאֹד, כִּי תְּפִלָּה זוֹ כּוֹלֶלֶת בָּהּ הַכֹּל. וְאָמַר הָאִישׁ הָאֱלֹקִי הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זי”ע (שֻׁלְחָן־הַטָּהוֹר, קָאמַרְנָא, סִימָן ס, סָעִיף ה): שֶׁשָּׁמַע בִּמְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא, שֶׁאֲרִיכַת הַגָּלוּת הִיא עַל שֶׁאֵינֶנוּ מַאֲרִיכִים בְּבִרְכַּת אַהֲבַת עוֹלָם לְאָמְרָהּ בְּכַוָּנָה, בְּנֹעַם וּבְנַחַת; כִּי הַתְּפִלָּה הַזּוֹ הִיא שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה שֶׁנִּזְכֶּה לְבַטֵּל אֶת עַצְמֵנוּ לְגַמְרֵי אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּאַהֲבָה רַבָּה עַד מְאֹד, וְנִזְכֶּה לְהִכָּלֵל בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בָּרָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת, וְיִפָּתַח לִבֵּנוּ כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, וְתָאֶירְנָה עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁנְּכַוֵּן אֶל הָאֱמֶת, וּצְרִיכִים לִשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת כַּמַּיִם בְּאָמְרוֹ: “וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ” – כִּי הַכֹּל תָּלוּי בִּקְדֻשַּׁת הָעֵינַיִם, כִּי אִם אֵין הָאָדָם נִזְהָר בִּשְׁמִירַת־הָעֵינַיִם, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, וּמִסְתַּכֵּל בִּמְקוֹמוֹת הַמְזֹהָמִים, עַל־יְדֵי־זֶה נֶחֱשָׁכוֹת עֵינָיו, וְאֵינוֹ זוֹכֶה שֶׁיָּאִירוּ עֵינָיו בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי מִי שֶׁפּוֹגֵם בְּעֵינָיו, אֵינוֹ זוֹכֶה שֶׁיִּצְטַיֵּר לוֹ הָאוֹר לִבְרָכָה (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, קְרִיאַת־שְׁמַע, הֲלָכָה ד, אוֹת י);

וּצְרִיכִים לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה עַל אַהֲבָה וְיִרְאָה, אֲשֶׁר הֵם הָעִקָּר וְהַיְסוֹד בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּבְקִיּוּם הַמִּצְווֹת, כִּי (תִּקּוּנֵי־זֹהַר, כה:): ‘אוֹרַיְתָא בְּלָא דְּחִילוּ וּרְחִימוּ – לָא פָּרְחַת לְעֵלָּא’; וּכְשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם אַהֲבָה וְיִרְאָה – אָז לֹא יֵבוֹשׁ וְלֹא יִכָּלֵם וְלֹא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד, וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת מְקֹרָב אֶל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת – יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִרְאָה וְאַהֲבָה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן יז); וּצְרִיכִים לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ קֹדֶם קְרִיאַת־שְׁמַע, שֶׁהִיא אֱמוּנַת הַיִּחוּד, שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ דַּיְקָא “יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ”, כִּי הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה רַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ וְלֹא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם, וְדָבָר זֶה צְרִיכִים לַחֲזֹר הַרְבֵּה הֵן לְעַצְמוֹ וְהֵן לַאֲחֵרִים, אֲשֶׁר הַתַּכְלִית בְּזֶה הָעוֹלָם הִיא רַק לְהִכָּלֵל בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְלִלְמֹד אֶת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְקַיֵּם אֶת מִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נָתַן לָנוּ מַתָּנָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (מִדְרָשׁ־רַבָּה, בַּמִּדְבָּר, פָּרָשָׁה כג, סִימָן ז): ‘אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמֹשֶׁה הֵן הָאָרֶץ חֲבִיבָה עָלַי, שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים יא, יב): “אֶרֶץ אֲשֶׁר הֲוָיָ”ה אֱלֹהֶיךָ דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ תָּמִיד”; וְיִשְׂרָאֵל חֲבִיבִין עָלַי, שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם ז, ח): “כִּי מֵאַהֲבַת הֲוָיָ”ה אֶתְכֶם” – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי אַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵן חֲבִיבִין עָלַי, לָאָרֶץ שֶׁחֲבִיבָה עָלַי, שֶׁנֶּאֱמַר (בַּמִּדְבָּר לד, ב): “כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנַעַן”‘; אַךְ מִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ וְנִתְרַחַקְנוּ מֵעַל אַדְמָתֵנוּ.

וְלָכֵן צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה קֹדֶם אֱמוּנַת הַיִּחוּד עַל קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, וְכוֹפְלִים וּמְבַקְּשִׁים: “וּשְׁבֹר עֹל הַגּוֹיִם וְעֹל גָלֻיּוֹת מֵעַל צַוָּארֵנוּ” – כִּי בִּכְלָלִיּוּת אָנוּ סוֹבְלִים מֵהַגּוֹיִם, וּבִפְרָטִיּוּת אָנוּ סוֹבְלִים מֵהָעֵרֶב־רַב.

“וְתוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ” – כִּי רַק הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעַצְמוֹ יִגְאָלֵנוּ, וְכָל הַגַּעְגּוּעִים שֶׁלָּנוּ שֶׁתִּתְגַּלֶּה לָנוּ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הֵם רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנַת הַיִּחוּד, כִּי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שַׁיֶּכֶת רַק לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְלֹא לַגּוֹיִים, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן לֹא לָעֵרֶב־רַב, אֲשֶׁר עוֹקְרִין אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה מִנִּשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל; כִּי (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ז): ‘אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וֶאֱמוּנָה תְּלוּיוֹת זוֹ בָּזוֹ’; וְדַיְקָא שָׁם זוֹכִים לֶאֱמוּנָה בְּרוּרָה וּמְזֻכֶּכֶת. וְזֶה שֶׁקֹּדֶם קְרִיאַת־שְׁמַע, שֶׁהִיא אֱמוּנַת הַיִּחוּד, אָנוּ מְבַקְּשִׁים וּמִתְגַּעְגְּעִים לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִים לֶאֱמוּנָה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן קנה);

וּכְשֶׁאוֹמְרִים: “כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אָתָּה”, צְרִיכִים לְכַוֵּן אֲשֶׁר כָּל הַיְשׁוּעוֹת נִמְצָאוֹת רַק אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, וְרַק הוּא יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ וְלֹא בָּשָׂר וָדָם. “אֵ’ל פּ’וֹעֵל יְ’שׁוּעוֹת” – רָאשֵׁי־תֵבוֹת הַשֵּׁם אַ’פִּ’י, שֵׁם הַפַּרְנָסָה: פּ’וֹתֵחַ אֶ’ת יָ’דֶךָ”, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁחוֹתֵךְ אַפּוֹ מֵהַכַּעַס, וְזוֹכֶה לַאֲרִיכַת אַפַּיִם, נִמְשֶׁכֶת עָלָיו פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן סח); “וּבָנוּ בָחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן”. וּצְרִיכִים לַחֲקֹק בְּדַעְתּוֹ הֵיטֵב, שֶׁעַם־יִשְׂרָאֵל הֵם הָעָם הַנִּבְחָר, וְהוּא יִתְבָּרַךְ בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, וְזֶה מֵעִקָּרֵי הָאֱמוּנָה, וְאֵין לָנוּ שׁוּם שַׁיָּכוּת אֶל הַגּוֹיִים כְּלָל, וְהוּא יִתְבָּרַךְ בָּחַר בָּנוּ, וַאֲנַחְנוּ בָּחַרְנוּ בּוֹ, וְכַמּוּבָא (זֹהַר, שְׁמוֹת כ.): ‘רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח (שִׁיר־הַשִּׁירִים ב, טז): “דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים” – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵינָם מַשְׁגִּיחִים וְאֵינָם יוֹדְעִים, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבְרֹא עוֹלָמוֹ – כָּל הָעוֹלָמוֹת עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה אַחַת, וּבְמַחֲשָׁבָה זוֹ נִבְרְאוּ כֻּלָּם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תְּהִלִּים קד, כד): “כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ”; וּבְמַחֲשָׁבָה זוֹ שֶׁהִיא הַחָכְמָה נִבְרָא הָעוֹלָם־הַזֶּה וְהָעוֹלָם שֶׁל מַעְלָה, נָטָה יְמִינוֹ וּבָרָא הָעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה, נָטָה שְׂמֹאלוֹ וּבָרָא הָעוֹלָם־הַזֶּה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יְשַׁעְיָה מח, יג): “אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ, וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמַיִם”; קוֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו, וְכֻלָּם בְּרֶגַע אֶחָד וּבְשָׁעָה אַחַת נִבְרְאוּ, וְעָשָׂה עוֹלָם־הַזֶּה כְּנֶגֶד הָעוֹלָם שֶׁל מַעְלָה, וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לְמַעְלָה – כְּדֻגְמָתוֹ לְמַטָּה, וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לְמַטָּה – כְּדֻגְמָתוֹ בַּיָּם, וְהַכֹּל אֶחָד, בָּרָא בָּעֶלְיוֹנִים הַמַּלְאָכִים, בָּרָא בָּעוֹלָם־הַזֶּה בְּנֵי־אָדָם, בָּרָא בַּיָּם לִוְיָתָן, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שְׁמוֹת לו, יח): “לְחַבֵּר אֶת הָאֹהֶל לִהְיוֹת אֶחָד”; כְּתִיב בָּאָדָם (בְּרֵאשִׁית ט, ו): “כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם”; וּכְתִיב (תְּהִלִּים ח, ו): “וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים”; אִי בְּנֵי נָשָׁא יַקִּירִין בְּעוֹבְדַיְהוּ כָּל הַאי, וְאִנּוּן מִתְאַבְּדִין מֵעֲפָר דְּבִירָא, בַּמָּה אָתְיָן לְשַׁאֲבָא מִנֵּיהּ, וּבָחַר בָּעֶלְיוֹנִים וּבָחַר בְּיִשְׂרָאֵל. לָעֶלְיוֹנִים לֹא קָרָא “בָּנִים”, לַתַּחְתּוֹנִים קָרָא “בָּנִים”. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (דְּבָרִים יד, א): “בָּנִים אַתֶּם לַהֲוָיָ”ה אֱלֹהֵיכֶם”; הוּא קָרָא לָהֶם “בָּנִים”, וְהֵם קָרְאוּ לוֹ “אָב”, דִּכְתִיב (יְשַׁעְיָה סג, טז): “כִּי אַתָּה אָבִינוּ”; וּכְתִיב (שִׁיר־הַשִּׁירִים ב, טז): “דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ” – הוּא בָּחַר בִּי, וַאֲנִי בָּחַרְתִּי בּוֹ; “הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים” – הוּא “הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים”,

אַף־עַל־פִּי שֶׁהַקּוֹצִים סָבִיב לָהֶם, וְאֵין אַחֵר יָכוֹל לִרְעוֹת בַּשּׁוֹשַׁנִּים כְּמוֹתוֹ’. “הַבּוֹחֵר’ בְּעַמּוֹ’ יִשְׂרָאֵל’ בְּאַהֲבָה” – סוֹפֵי־תֵבוֹת רלו, שֶׁהֵם שְׁמוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, שִׁעוּר קוֹמָתוֹ – ע”ב, ס”ג, מ”ה, ב”ן, עִם הָאַרְבָּעָה כּוֹלְלִים; שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹהֵב אֶת כָּל בַּר־יִשְׂרָאֵל, וּבָחַר בּוֹ לִהְיוֹת שׁוֹרֶה בּוֹ בִּקְבִיעוּת, אִם יִזְכֶּה לְטַהֵר וּלְקַדֵּשׁ אֶת עֵינָיו וְאָזְנָיו וְחָטְמוֹ וּפִיו (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן כא, אוֹת ב), שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שֵׁמוֹת אֵלּוּ; אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לִשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשׁוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בִּתְפִלָּה וּבִתְחִנָּה זוֹ, וְאִם הָיוּ בְּנֵי־אָדָם יוֹדְעִים מַעֲלַת הַתְּפִלָּה הַזּוֹ, וְאֶל מַה יְּכוֹלִים לִזְכּוֹת לְהַגִּיעַ עַל־יָדָהּ, הָיוּ מַאֲרִיכִים בָּהּ מְאֹד מְאֹד.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, אֲשֶׁר רַבֵּנוּ זַ”ל אָמַר (סֵפֶר־הַמִּדּוֹת,  אַהֲבָה, סִימָן ד): ‘כְּשֶׁתָּשׁוּב בִּתְחִלָּה עַל עֲווֹנוֹתֶיךָ – תּוּכַל לָבוֹא לְאַהֲבַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ’; וְעַל־כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל שֶׁתִּכָּנֵס בְּךָ “אַהֲבָה רַבָּה”, “אַהֲבַת עוֹלָם”, אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, תִּשְׁתַּדֵּל לָשׁוּב עַכְשָׁו בִּתְשׁוּבָה אֲמִתִּית, וְתוֹרִיד דְּמָעוֹת כַּמַּיִם עַל כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ עַד עַכְשָׁו, וּתְקַבֵּל עַל עַצְמְךָ לֹא לַעֲשֹוֹת עוֹד אֶת הָרָע, וְאָז תִּזְכֶּה לְהַגִּיעַ לִדְבֵקוּת אֱמֶת, וְתֹאהַב אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (שָׁם, סִימָן ג): ‘עַל־יְדֵי אַהֲבַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ – נִשְׁמָר הַנֶּפֶשׁ מִכָּל פְּגָעִים רָעִים’; אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לְאַהֲבַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ.

תְּפִלַּתשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה

אֲהוּבִי, בְּנִי! עָלֶיךָ לָדַעַת, כִּי תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת הִיא עִקַּר הַתְּפִלָּה, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ עַכְשָׁו לְהִתְפַּלֵּל אֶת תְּפִלַּת הָעֲמִידָה שהיא תפילת שמונה עשרה, עָלֶיךָ לָדַעַת שֶׁאַתָּה נִמְצָא בְּעוֹלָם הָאֲצִילוּת, וְשָׁם הַכֹּל פָּתוּחַ, אֵין שׁוּם דָּבָר הַמַּפְרִיד בֵּינְךָ לְבֵינוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלָכֵן תִּשְׁתַּדֵּל לְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת מַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר, וְאַל תַּפְרִיד מַחֲשַׁבְתְּךָ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כְּרֶגַע, וּתְצַיֵּר בְּדַעְתְּךָ שֶׁאַתָּה עוֹמֵד לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְדַיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה תִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתְךָ, תפילת שמונה עשרה, לְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן לִפְנֵי אֲדוֹן כֹּל.

וְאַל יִהְיֶה דָּבָר זֶה נָקֵל בְּעֵינֶיךָ, כִּי כָּל הָאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְכָל הַיִּחוּדִים נַעֲשִׂים דַּיְקָא עַכְשָׁו עַל־יָדְךָ, וְלָכֵן תְּסַלֵּק אֶת כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת מִדַּעְתְּךָ, וּתְכַוֵּן הֵיטֵב אֶל מַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ, כִּי דַּע שֶׁאַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעַצְמוֹ בְּהֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וּכְפִי שֶׁתָּכִין אֶת עַצְמְךָ כֵּן יֻמְשַׁךְ עָלֶיךָ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

וְעָלֶיךָ לָדַעַת, אֲשֶׁר כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה שֶׁאַתָּה מְבָרֵךְ בתפילת שמונה עשרה, יֶשׁ בָּהּ שֵׁמוֹת וְיִחוּדִים נוֹרָאִים, אֲשֶׁר לֹא יְכִילוּם הָרַעְיוֹן, כַּיָּדוּעַ לְכָל הַבָּאִים בְּסוֹד הַשֵּׁם, וּבְשָׁעָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר וּמִתְפַּלֵּל לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ אֶת הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת – אָז אַתָּה מִתְיַחֵד רַק עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלָכֵן סְגֹר עֵינֶיךָ, כִּי אָז הוּא זְמַן הַבִּטּוּל אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בַּחוּץ, אֶלָּא לִסְתֹּם אֶת עֵינָיו מֵחֵיזוּ דְּהַאי עַלְמָא, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְבַּטְּלִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן סה);

וּמְאֹד מְאֹד הֶחְמִירוּ בָּזֶה בַּזֹּהַר־הַקָּדוֹשׁ (וָאֶתְחַנָּן רס.) וְאָמְרוּ: ‘מַאן דְּקָאֵם בִּצְלוֹתָא – בָּעֵי לְכַוְּנָא רַגְלוֹי וְאוֹקְמוּהָ, וּבָעֵי לְחַפְּיָא רֵישֵׁיהּ כְּמַאן דְּקָאֵם קַמֵּי מַלְכָּא, וּבָעֵי לְמִכְסְיָא עֵינוֹי בְּגִין דְּלָא יִסְתַּכָּל בִּשְׁכִינְתָּא. וּבְסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר: מַאן דְּפָקַח עֵינוֹי בְּשַׁעֲתָא דִּצְלוֹתָא אוֹ דְּלָא מָאִיךְ עֵינוֹי בְּאַרְעָא – אַקְדִּים עָלֵהּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת; וְכַד תִּפּוּק נַפְשֵׁיהּ – לָא יִסְתַּכָּל בִּנְהִירוּ דִּשְׁכִינְתָּא וְלָא יְמוּת בִּנְשִׁיקָה. מַאן דִּמְזַלְזֵל בִּשְׁכִינְתָּא – מִתְזַלְזֵל הוּא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ בֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שְׁמוּאֵל א ב, ל): “כִּי מְכַבְּדַי – אֲכַבֵּד, וּבוֹזַי – יֵקָלּוּ”; הַאי מַאן דְּאִסְתַּכָּל בִּשְׁכִינְתָּא בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ מְצַלֵּי, וְהֵיךְ יָכִיל לְאִסְתַּכְּלָא בִּשְׁכִינְתָּא, אֶלָּא לִינְדַע דְּוַדַּאי שְׁכִינְתָּא קַיְמָא קַמֵיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יְשַׁעְיָה לח, ב): “וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר”; דְּתַמָּן שָׁארֵי שְׁכִינְתָּא בְּגִין כָּךְ לָא בַּעְיָא לְמֶהֱוֵי חוֹצֵץ בֵּינוֹ וּבֵין הַקִּיר’; וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן הֵיטֵב בְּעֵינַיִם סְגוּרוֹת, וּמְפַחֵד שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת אִם לֹא יִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר, עָלָיו לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר דַּיְקָא, אַךְ יִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ לְהַדְבִּיק אֶת עֵינָיו בְּתוֹךְ תֵּבוֹת הַתְּפִלָּה, וְלֹא יִסְתַּכֵּל לְחוּץ מֵהַסִּדּוּר כְּלָל, וְעָלָיו לֵידַע כִּי עַכְשָׁו הוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּאֶמְצַע אֲמִירַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת לַחוּץ, וְאִם הָיָה הָאָדָם יוֹדֵעַ מַעֲלַת הַמְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת בִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה, וַאֲשֶׁר אָז מַמְשִׁיךְ עַל נִשְׁמָתוֹ אוֹר עֶלְיוֹן וְנוֹרָא מְאֹד מֵהָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְאֵיזֶה יִחוּדִים וְזִוּוּג עֶלְיוֹן הוּא גּוֹרֵם עַכְשָׁו – הָיָה נִזְהָר מְאֹד לוֹמַר כָּל תֵּבָה וְתֵבָה מִתְּפִלַּת הָעֲמִידָה לְאַט, בְּנַחַת וּבִדְבֵקוּת גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, כִּי כָּל תֵּבָה וְתֵבָה מְנוּיָה בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְדִקְדּוּק גָּדוֹל, עַד שֶׁאָסוּר לְהוֹסִיף שׁוּם תֵּבָה, כִּי הַכֹּל מְיֻסָּד עַל־פִּי אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה בְּכַוָּנָה עֶלְיוֹנָה וְסוֹדוֹת רָזֵי־דְרָזִין.

וּצְרִיכִים לְהוֹצִיא מִפִּיו כָּל תֵּבָה וְתֵבָה, וְאָסוּר לְהַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ כְּלָל, כִּי בְּעֵת שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הָעֲמִידָה בְּלַחַשׁ, רַק הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ. כַּמּוּבָא (זֹהַר תְּרוּמָה, קלח:): ‘צְלוֹתָא בְּלַחַשׁ – כְּמַאן דְּמָלִיל בְּרָזָא עִם מַלְכָּא, וּבְעוֹד דְּאִיהוּ בְּרָזָא עִמֵּיהּ לָא אִתְרַחֲקָא מִנֵּיהּ כְּלָל’; וְכֵן אָמְרוּ (זֹהַר וַיִּגַּשׁ, רט:): ‘מַאן דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ וְקָם קָמֵי מָארֵיהּ, אִצְטְרִיךְ לֵהּ דְּלָא לְמַשְׁמַע קָלֵיהּ בִּצְלוֹתֵיהּ, וּמַאן דְּאַשְׁמַע קָלֵיהּ בִּצְלוֹתֵיהּ – צְלוֹתֵיהּ לָא אִשְׁתְּמַע. מַאי טַעֲמָא? בְּגִין דִּצְלוֹתָא לָאו אִיהוּ הַהִיא קָלָא דְּאִשְׁתְּמַע דְּהַהוּא קוֹל דְּאִשְׁתְּמַע לָאו הִיא צְלוֹתָא. וּמַאן אִיהִי צְלוֹתָא דָּא? קָלָא אַחֲרָא דְּתַלְיָא בְּקָלָא דְּאִשְׁתְּמַע, וּמָאן הוּא קָלָא דְּאִשְׁתְּמַע דָּא הַהוּא קוֹל דְּהוּא בְּוָא”ו, קָלָא דְּתַלְיָא בֵּיהּ דָּא הַהוּא קוֹל בְּלֹא וָא”ו. וּבְגִין כָּךְ לָא אִצְטְרִיךְ לֵהּ לְבַר־נַשׁ לְמִשְׁמַע קָלֵיהּ בִּצְלוֹתֵיהּ, אֶלָּא לְצַלָּאָה בְּלַחַשׁ בְּהַהוּא קָלָא דְּלָא אִשְׁתְּמַע, וְדָא הִיא צְלוֹתָא דְּאִתְקַבְּלַת תָּדִיר, וְסִימָנִיךְ (בְּרֵאשִׁית מה, טז): “וְהַקֹּל נִשְׁמַע” – “קֹל” בְּלָא וְא”וֹ “נִשְׁמַע”, דָּא הִיא צְלוֹתָא דְּהִיא בַּחַשַּׁאי, דִּכְתִיב בְּחַנָּה (שְׁמוּאֵל־א א, יג): “וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ” – דָּא הִיא צְלוֹתָא דְּקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא קַבִּיל, כַּד אִתְעָבֵד גּוֹ רְעוּתָא וְכַוָּנָא וְתִקּוּנָא כַּדְקָא יֵאוֹת, וּלְיַחֲדָא יִחוּדָא דְּמָרֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת בְּכָל יוֹמָא’;

וְלָכֵן צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל אֶת תְּפִלַּת הָעֲמִידָה שהיא תפילת שמנה עשרה בְּלַחַשׁ דַּיְקָא, וְקוֹלוֹ לֹא יִשָּׁמַע, אֶלָּא לְעַצְמוֹ, וְיִהְיֶה דָּבוּק אָז בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיֵדַע שֶׁעַכְשָׁו הוּא מְבַטֵּל לְגַמְרֵי אֶת הַטֶּבַע, כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן רטז): ‘דַּע, כִּי הַפִּילוֹסוֹפִים קוֹרְאִים לְהַטֶּבַע: ‘אֵם כָּל חַי, וַאֲנַחְנוּ עַל־יְדֵי תְּפִלּוֹתֵינוּ אָנוּ מְבַטְּלִים הַטֶּבַע, כִּי הַטֶּבַע מְחַיֵּב כָּךְ, וְעַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה נִשְׁתַּנָּה הַטֶּבַע. וְזֶה בְּחִינַת חַ”י בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה חוּץ מִבִּרְכַּת הַמִּינִים, שֶׁעַל־יְדֵי חַי בִּרְכָאָן מְבַטְּלִים הַטֶּבַע ‘אֵם כָּל חַי, וּמַכְנִיעִין וּמְבַטְּלִין הַמִּינִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים’; וְלָכֵן צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד לְהַקְפִּיד לְהִתְפַּלֵּל לְאַט לְאַט תְּפִלַּת הָעֲמִידָה, וְאַל יֵקַל בְּעֵינֶיךָ דָּבָר זֶה, כִּי מִי שֶׁמֵּקֵל – מְקֵלִּים לוֹ חַיָּיו. וְאִם הָיוּ בְּנֵי־אָדָם יוֹדְעִים אֶת מַעֲלַת הַשְּׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, וְאֵיךְ שֶׁמַּמְשִׁיכִים חִיּוּת וּמֹחִין וּדְבֵקוּת בָּאָדָם – הָיוּ נִזְהָרִים בָּזֶה מְאֹד מְאֹד; אַשְׁרֵי מִי שֶׁשָּׂם דְּבָרַי אֵלֶּה אֶל תּוֹךְ לִבּוֹ, וְאָז טוֹב לוֹ כָּל הַיָּמִים.

פְּתִיחַת הַהֵיכָל לְהוֹצָאַת סֵפֶר תּוֹרָה

א.

בְּנִי! עַכְשָׁו כְּשֶׁפּוֹתְחִים אֶת הַהֵיכָל לפי הוצאת ספר תורה הוּא עֵת־רָצוֹן גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם, כִּי עַכְשָׁו נִפְתָּחִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְעַל־כֵּן עַכְשָׁו יְכוֹלִים לִפְעֹל אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּל מַה שֶּׁרוֹצִים, פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ, וּבְנֵי־אָדָם לֹא יוֹדְעִים אֶת מַעֲלַת הָרְגָעִים הָאֵלּוּ, בְּעֵת שֶׁנִּפְתַּח הַהֵיכָל שֶׁבּוֹ מֻנָּחִים סִפְרֵי הַתּוֹרָה, כִּי אִם הָיָה הָאָדָם יוֹדֵעַ אֵילוּ יִחוּדִים נַעֲשִׂים עַכְשָׁו בַּשָּׁמַיִם, אָז לֹא הָיָה מְדַבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, שׁוּם דִּבּוּרִים בְּטֵלִים, אֶלָּא הָיָה שׁוֹפֵךְ אֶת לִבּוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁיָּחוּס וִירַחֵם עָלָיו, וְיַמְתִּיק מִמֶּנּוּ אֶת כָּל הַדִּינִים, וְיַמְשִׁיךְ עָלָיו בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדָיו.

וְלָכֵן רְאֵה לְהִזָּהֵר מְאֹד עַכְשָׁו לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כָּל מַה שֶּׁאַתָּה צָרִיךְ בזמן פתיחת ההיכל והוצאת ספר תורה, וְתֹאמַר אֶת הַתְּפִלּוֹת הָאֵלּוּ, וְנוֹהֲגִים לִפְתֹּחַ עִם פְּסוּקִים הַמְגַלִּים אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵיךְ שֶׁאֵין מִבִּלְעָדָיו כְּלָל, וּבָזֶה שֶׁמַּמְלִיכִים אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, בָּזֶה נִתְעַלָּה שִׁבְחוֹ יִתְבָּרַךְ עֵלָּא וְתַתָּא, וְלָכֵן בְּאָמְרְךָ: ”אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ, מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר, יְהֹוָה מֶלֶךְ, יְהֹוָה מָלַךְ יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד, יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם”: שֶׁהֵם חֲמִשָּׁה פְּסוּקִים כְּנֶגֶד: ‘נֶפֶשׁ’, ‘רוּחַ’, ‘נְשָׁמָה’, ‘חַיָּה’, ‘יְחִידָה’, לְגַלּוֹת עַל־יָדָם מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְתִזָּהֵר מְאֹד בַּאֲמִירַת פְּסוּקִים אֵלּוּ, וְתִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב מַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר, וְאָז תִּרְאֶה וְתָבִין וְתַשְׂכִּיל אֵיךְ שֶׁאֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וּבְשָׁעָה שֶׁתֹּאמַר פְּסוּקִים: ”וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן” – תְּכַוֵּן הֵיטֵב אֶל פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְבַּטְּלוּ אוֹיְבֶיךָ וְשׂוֹנְאֶיךָ לְגַמְרֵי, וְתִתֵּן שֶׁבַח לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִפָּתַח לִבְּךָ לוֹמַר הַי”ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים, אֲשֶׁר בְּעֵת שֶׁאָדָם אוֹמֵר י”ג מִדּוֹת רַחֲמִים, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו חֶסֶד עֶלְיוֹן, וּמוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו, וְתִתְלַהֵב מְאֹד בְּעֵת אֲמִירַת פְּסוּקִים אֵלּוּ, וְאַל יֵקַלּוּ בְּעֵינֶיךָ הַתְּפִלּוֹת שֶׁאוֹמְרִים אָז, כִּי כָּל תְּפִלָּה וְכָל תְּחִנָּה וְכָל בַּקָּשָׁה שֶׁמִּתְחַנְּנִים וּמִתְפַּלְלִים וּמְבַקְּשִׁים אָז מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ – מִתְקַבֶּלֶת, וְכֵן אַתָּה יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ בְּלָשׁוֹן שֶׁאַתָּה רָגִיל בָּהּ, וּבְאָמְרְךָ אֶת הַתְּפִלָּה ”בְּרִיךְ שְׁמֵהּ” הַמּוּבֵאת בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (וַיַּקְהֵל רו.) – תְּכַוֵּן אֶל פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, וְהוּא סְגֻלָּה לְתִקּוּן עֲוֹן קֶרִי, וְלָכֵן צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מְאֹד לוֹמַר תָּמִיד בְּעֵת פְּתִיחַת הָאָרוֹן תְּפִלָּה זוֹ הַמּוּבֵאת בַּזֹּהַר־הַקָּדוֹשׁ, וּתְכַוֵּן בִּפְשִׁיטוּת ”בְּרִיךְ כִּתְרָךְ” – כֶּתֶר תּוֹרָה, שֶׁהֵם הַתַּגִּים.

”וְאַתְרָךְ” – שֶׁהֵם הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל מַלְכוּת.

”רְעוּתָךְ” – רְצוֹנְךָ.

”וּפֻרְקָן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מַקְדְּשָׁךְ” – זֶה הַבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרְכִים יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.

”וּפֻרְקָן” שֶׁהוּא פְּדוּת שֶׁל הַגְּאֻלָּה שְׁלֵמָה, עַל־יְדֵי חֶסֶד הַגָּדוֹל בּוֹ אוֹר קַדְמָאָה, ”וּפֻרְקָן יְמִינָךְ” עַל־יְדֵי חֶסֶד שֶׁבּוֹ אוֹר קַדְמָאָה הַמֵּאִיר מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁאֲנַחְנוּ מְבַקְשִׁים ”אַחֲזֵי לְעַמָּךְ”, שֶׁתְּגַלֶּה אֶת הָאוֹר הַזֶּה לְעַם־יִשְׂרָאֵל ”בְּבֵית מַקְדְּשָׁךְ”, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, ”וּלְאַמְטוּיֵי לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ” – שֶׁיַּגִּיעַ לָנוּ מְאוֹר הַטּוֹב שֶׁל אוֹר הַקַּדְמוֹן הַזֶּה.

”דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּתָא” – שֶׁיִּתֵּן לָנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים, וּכְשֶׁתַּגִּיעַ אֶל תֵּבַת ”לָא עַל אֱנָשׁ רְחִיצְנָא וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סְמִיכְנָא, אֶלָּא בֶאלָהָא דִּשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט, וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט וּמַסְגֵּי לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ” – תִּתְלַהֵב מְאֹד מְאֹד, כִּי אָסוּר לִבְטֹחַ בְּשׁוּם בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא טִפָּה סְרוּחָה, כֻּלּוֹ שֶׁקֶר, אֶלָּא תִּבְטַח רַק בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּי אַף אֶחָד לֹא יַעֲזֹר לְךָ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ בִּטָּחוֹן שֶׁל סִטְרָא־אַחֲרָא, אֶלָּא תִּבְטַח רַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְלָכֵן תִּזָּהֵר מְאֹד מְאֹד, לוֹמַר אֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת וְהַתְּחִנּוֹת שֶׁרְגִילִים לוֹמַר.

וְרַבֵּנוּ זַ”ל הִקְפִּיד מְאֹד לוֹמַר אֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת מִכָּל הַסִּדּוּרִים, וְהִפְלִיא בְּמַעֲלַת הָאָדָם הַזּוֹכֶה לוֹמַר הַרְבֵּה תְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת מִכָּל הַסִּדּוּרִים. וּבִפְרָט עַכְשָׁו בְּעֵת רָצוֹן כָּזֶה של פתיחת ההיכל והוצאת ספר תורה, שֶׁפְּתוּחִים כָּל הָעוֹלָמוֹת אֶל יֵקַל בְּעֵינֶיךָ דָּבָר זֶה, כִּי רוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁבְּנֵי־אָדָם שׁוֹכְחִים, שֶׁעַכְשָׁו הוּא הַזְּמַן שֶׁפְּתוּחִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, כִּי בְּעֵת פְּתִיחַת הַהֵיכָל לְמַטָּה נִפְתָּח הַהֵיכָל לְמַעְלָה, וְעַל־כֵּן מֵרֹב קַטְנוּת הַדַּעַת וְשִׁבְרוֹן לֵב, וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת, וְעַקְמוּמִיּוּת, שׁוֹכֵחַ דָּבָר זֶה, וּמְדַבֵּר אָז, חַס וְשָׁלוֹם, דְבָרִים בְּטֵלִים עִם חֲבֵרוֹ.

וְדַיְקָא עַכְשָׁו בָּרְגָעִים הָאֵלּוּ שֶׁנִּפְתַּח הַהֵיכָל, וּמוֹלִיכִים אֶת הַסֵּפֶר תּוֹרָה, בְּאָמְרוֹ הַתְּפִלּוֹת הָאֵלּוּ, הוּא יָכוֹל לִפְעֹל אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה.

וְאִם הָיוּ בְּנֵי־אָדָם יוֹדְעִים זֹאת, הָיוּ מִתְלַהֲבִים מְאֹד לוֹמַר כָּל הַתְּפִלּוֹת, וְהָיוּ שׁוֹפְכִים לִבָּם כַּמַּיִם לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ.

וְאַל יִהְיֶה נָקֵל בְּעֵינֶיךָ, בְּנִי, תְּפִלּוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא תֹּאמַר אֶת כֻּלָּן. וְכַאֲשֶׁר גִּלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ זַ”ל, שֶׁהוּא מְקַנֵּא מְאֹד בְּאָדָם כָּזֶה, שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת. וְאַחַר־כָּךְ תְּלַוֶּה אֶת הַסֵּפֶר תּוֹרָה עַד הַתֵּבָה, וּמֵהַתְחָלַת הַקְּרִיאָה עַד סוֹף הַקְּרִיאָה תִּשְׁמֹר מְאֹד לֹא לְדַבֵּר שׁוּם דָּבָר בָּטֵל, כִּי עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמְּדַבֵּר בְּעֵת קְרִיאַת הַתּוֹרָה חָמוּר מְאֹד, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁהַבַּעַל קוֹרֵא קוֹרֵא בַּתּוֹרָה, צָרִיךְ לְכַוֵּן שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ עַכְשָׁו אֶת הַתּוֹרָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְלָכֵן הוּא עָווֹן חָמוּר מְאֹד לְדַבֵּר בְּעֵת קְרִיאַת הַתּוֹרָה.

וְכִמְעַט שֶׁכָּל חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה וְהַמַּחֲלוֹת וְהַיִּסּוּרִים וְהָעֲנִיּוּת וְהַדַּחֲקוּת שֶׁבְּנֵי־אָדָם סוֹבְלִים, הֵם רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין נִזְהָרִים בַּדָּבָר, אֶלָּא מְדַבְּרִים בְּעֵת קְרִיאַת הַתּוֹרָה; וְעַל־כֵּן, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, תִּתְרַחֵק מִכָּל אֵלּוּ הַמְדַבְּרִים בְּעֵת קְרִיאַת הַתּוֹרָה, וּבְוַדַּאי תָּדוּן אוֹתָם לְכַף־זְכוּת, שֶׁהֵם שׁוֹגְגִין, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אֶת מַעֲלַת הַקְּרִיאָה וּמַעֲלַת הַעֵת רָצוֹן הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהַסֵּפֶר תּוֹרָה בַּחוּץ וּפָתוּחַ וְקוֹרְאִים בּוֹ, וְאִם הָיִינוּ יוֹדְעִים שֶׁעַכְשָׁו אָנוּ נִמְצָאִים בְּמַעֲמַד הַר־סִינָי, הָיָה נוֹפֵל עָלֵינוּ רֶתֶת וְזִיעַ, אֵימָה וָפַחַד, וְעַל־כֵּן רְאֵה, בְּנִי, לְכַוֵּן בְּעֵת קְרִיאַת הַתּוֹרָה.

ב.

בְּנִי! לִקְנוֹת אֶת הַמִּצְווֹת בְּכֶסֶף מָלֵא הִיא מַעֲלָה יְתֵרָה מְאֹד, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה שׁוֹבְרִים אֶת תַּאֲוַת מָמוֹן (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן כג), וְכָל הַמִּצְווֹת שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה אוֹתָן בְּלֹא מָמוֹן, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַפְסִיד מָמוֹן בִּשְׁבִיל הַמִּצְוָה, אֵין בָּזֶה שְׁלֵמוּת, וְלָכֵן תִּשְׁתַּדֵּל מְאֹד לִקְנוֹת מִצְוָה, הַיְנוּ עֲלִיָּה לַתּוֹרָה.

וּבִכְלָל טוֹב מְאֹד לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִקְנוֹת עַל־כָּל־פָּנִים פַּעַם אַחַת בְּחֹדֶשׁ עֲלִיָּה לַתּוֹרָה, כִּי כְּשֶׁאָדָם עוֹלֶה לַתּוֹרָה, וּמְבָרֵךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו, וְהוּא תִּקּוּן גָּמוּר לִפְגַם־הַבְּרִית – עָווֹן קֶרִי, כִּי כְּשֶׁאָדָם חוֹטֵא, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי חֶטְאוֹ הוּא פּוֹגֵם בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי אִם עָבַר עַל אֵיזוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה וְכָל־שֶׁכֵּן עַל אֵיזוֹ מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, הֲרֵי זֶה בִּזָּה אֶת הַתּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־כֵּן בָּזֶה שֶׁקּוֹנֶה מִצְוָה, וְעוֹלֶה לַתּוֹרָה, בָּזֶה הוּא מְתַקֵּן מַה שֶּׁפָּגַם.

אֲבָל צְרִיכִים לִשְׁמֹר מְאֹד מְאֹד לְשַׁלֵּם מַה שֶּׁקָּנָה, כִּי הַכֶּסֶף שֶׁקּוֹנִים מִצְוָה הוּא נֶדֶר, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁאָדָם נוֹדֵר אֵיזֶה נֶדֶר בְּעֵת עֲלִיָּה לַתּוֹרָה, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִזָּהֵר תֵּכֶף־וּמִיָּד לְשַׁלְּמוֹ, כִּי אַחֶרֶת יוֹתֵר טוֹב שֶׁלֹּא יִנְדֹּר כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת ה, ד): ”טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם”; כִּי עָווֹן נְדָרִים חָמוּר עַד מְאֹד, וְלָכֵן אִם אֶחָד קוֹנֶה מִצְוָה אוֹ נוֹדֵר נֶדֶר בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ אוֹ בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, שֶׁיְּשַׁלְּמוֹ תֵּכֶף־וּמִיָּד, וּזְכוּתוֹ גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, כִּי מַעֲלַת הַצְּדָקָה בִּשְׁבִיל צָרְכֵי רַבִּים – אֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר כְּלָל, וְאִם חָטָא וּפָגַם בְּכֶסֶף זוּלָתוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לְתַקְּנוֹ, אֲזַי עֲצָתוֹ לַעֲשׂוֹת מִזֶּה צָרְכֵי רַבִּים. וּכְמַאֲמָרָם זַ”ל (בֵּיצָה כט.): ‘גָּזָל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי גָּזָל – יַעֲשֶׂה מֵהֶם צָרְכֵי רַבִּים’.

א.
בְּנִי! בְּאָמְרְךָ אֶת הַבְּרָכוֹת תְּכַוֵּן רַק פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, אָז כְּבָר תּוּכַל לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ וּלְפָאֵר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, עַל גֹּדֶל הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמְּךָ, שֶׁנָּתַן לְךָ בִּינָה לְהָבִין אֶת גֹּדֶל הַמַּעֲלָה שֶׁנִּבְרֵאתָ מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, וְ”לֹא עָשַׂנִי גּוֹי”, וְ”לֹא עָשַׂנִי עָבֶד”, וְנָתַן לְךָ עֵינַיִם לִרְאוֹת וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ, וְאֵינְךָ אָסוּר בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְאַתָּה יָכוֹל לֵילֵךְ בְּרַגְלֶיךָ, אֲשֶׁר עַל זֶה צְרִיכִים לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ תָּמִיד אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. עַל גֹּדֶל הַחֶסֶד חִנָּם שֶׁעוֹשֶׂה עִם הָאָדָם. וְרוֹאִים שֶׁבְּנֵי־אָדָם יֵשׁ לָהֶם טְעָנוֹת וּמְעָנוֹת עַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְלִבָּם מְעֻקָּם בְּעַקְמוּמִיּוּת, וְעוֹלֶה עַל דַּעְתָּם סְפֵקוֹת וּבִלְבּוּלִים וְקֻשְׁיוֹת בְּחַיֵּיהֶם, וּמָר לָהֶם מְאֹד בִּמְרִירוּת עֲצוּמָה, וְאֵינָם שָׂמִים לֵב עַל גֹּדֶל הַחֶסֶד שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עָשָׂה עִמָּהֶם, שֶׁנָּתַן לָהֶם עֵינַיִם לִרְאוֹת וְרַגְלַיִם לָלֶכֶת וְהֵם בְּרִיאִים, וְאֵין צְרִיכִים לְהוֹלִיךְ אוֹתָם אֶלָּא הוֹלְכִים עַל רַגְלֵיהֶם, וְאִם אָדָם הָיָה מִתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר בִּבְרָכוֹת אֵלּוּ, אָז הָיָה שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ, וַאֲפִלּוּ שֶׁעָבַר כְּבָר מַה שֶּׁעָבַר, הָיָה חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה מֵרֹב שִׂמְחָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְרַחֵם עַל שָׁפֵל וְנִבְזֶה כָּמֹהוּ, וְשׁוֹמֵר אוֹתוֹ, אַךְ מֵאַחַר שֶׁאֵין לָאָדָם שֵׂכֶל וְדַעַת, בִּשְׁבִיל זֶה הוּא הוֹלֵךְ מְמֻרְמָר, מָלֵא קֻשְׁיוֹת וּסְפֵקוֹת וְעַקְמוּמִיּוּת עָלָיו יִתְבָּרַךְ. וְלָזֹאת אָנוּ מְבָרְכִים בִּרְכַּת “הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה” (ברכות השחר), ‘שֶׂכְוִי’ הוּא הַתַּרְנְגוֹל, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (רֹאשׁ־הַשָּׁנָה כו.), הַיְנוּ שֶׁאָנוּ מְבָרְכִים עַל בִּינַת הַתַּרְנְגוֹל מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצָּרְכֵי הָאָדָם שֶׁהֵם עוֹמְדִים מִמִּטָּתָם מִקּוֹלוֹ, וְהוּא יוֹדֵעַ לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה, וְעַל־כֵּן בְּנֵי־אָדָם קָמִים לְקוֹלוֹ. וְיוֹם הוּא הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם, וְלַיְלָה הוּא הָרַע שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ, וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן רפב), וְזוֹ הַבְּרָכָה שֶׁאָנוּ מְבָרְכִים: “הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה” (ברכות השחר), כִּי שֶׂכְוִ”י מִסְפַּר מַלְאָךְ גַּבְרִיאֵ”ל, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא הַגְּבוּרוֹת, וְאָדָם צָרִיךְ לְהַמְתִּיק אֶת הַגְּבוּרוֹת וְלָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף־זְכוּת תָּמִיד, וְלִמְצֹא רַק אֶת הַטּוֹב שֶׁיֶשׁ בּוֹ, וְעַל־כֵּן בָּזֶה שֶׁאָדָם מוֹצֵא הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֶשׁ בּוֹ אָז נִבְדָּל הָרַע, וְאָז מַבְדִּיל בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר, הֲלָכָה ה, אוֹת יא), וְלָכֵן אוֹמְרִים “הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה”, כִּי מַמְשִׁיכִים הֶאָרַת הַבִּינָה שֶׁהֵם הַמֹּחִין אֶל תּוֹךְ הַגְּבוּרוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְהַפְּכִים הַגְּבוּרוֹת וְנַעֲשִׂים דַּעַת, וְזֶה: “לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה”, כִּי הַסִּטְרָא־אַחֲרָא מְהַפְּכִים אוֹר לְחֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ לְאוֹר, הַיְנוּ כִּי כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִים הַגְּבוּרוֹת עַל הָאָדָם, אָז נִתְפַּשֶּׁטֶת הַהַסְתָּרָה, שֶׁמַּעְלֶמֶת וּמַסְתֶּרֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מֵהָאָדָם, וְאָז מְהַפֵּךְ הָאוֹר לְחֹשֶׁךְ, אֲבָל עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת, שֶׁמּוֹצֵא אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז מְהַפֵּךְ אֶת הַחֹשֶׁךְ לְאוֹר, וְזֶה: “הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָ”ה” בִּינָה דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַמְתָּקַת הַגְּבוּרוֹת שֶׁנִּמְתָּקִים וְנִתְהַפְּכִים לְדַעַת שֶׁהוּא חֶסֶד הוּא רַק עַל־יְדֵי הַבִּינָה, כִּי מִשָּׁם דִּינִין מִתְעָרִין, וְעַל יָדָהּ נִמְתָּקִים (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, בִּרְכוֹת־הַשַּׁחַר, הֲלָכָה א);

וּצְרִיכִים לְכַוֵּן הֵיטֵב בִּבְרָכָה זוֹ, כִּי תֵּכֶף־וּמִיָּד כְּשֶׁאָדָם מַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה, זוֹכֶה לְבִינָה יְתֵרָה; כִּי כְּלַל הַצָּרוֹת שֶׁעוֹבְרוֹת עַל הָאָדָם הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁנֶּעֱלָם וְנִסְתָּר מִמֶּנּוּ הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל, שֶׁחוֹשֵׁב כְּאִלּוּ תָּמִיד יַעַבְרוּ עָלָיו גְּבוּרוֹת וְדִינִים, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁאָדָם מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ אֶל הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל־יְדֵי־זֶה “נֹתֵן לַשֶּׂכְוִ”י”, שֶׁהוּא מִסְפָּר מַלְאָ”ךְ גַּבְרִיאֵ”ל, שֶׁמִּשָּׁם תֹּקֶף הַגְּבוּרוֹת – “בִּינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה”, וּמוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי”, אֲשֶׁר הַשִּׂמְחָה הַזּוֹ הִיא שִׂמְחָה נִצְחִית, כִּי בְּכָל דָּבָר יְכוֹלִים הַסָּמֶ”ךְ־מֵ”ם וְהַקְּלִפּוֹת לְהִתְאַחֵז בּוֹ, אֲבָל בְּשִׂמְחָה זוֹ שֶׁל “שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי” (ברכות השחר), בָּזֶה אֵין לָהֶם שׁוּם שְׁלִיטָה, וּבִשְׁבִיל זֶה מְבָרְכִים “שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי” דַּיְקָא, כִּי עַל שִׂמְחָה זוֹ אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהִתְאַחֵז, כִּי אִם הָיוּ מְבָרְכִים “שֶׁעָשַׂנִי יְהוּדִי” – הָיוּ מִתְאַחֲזִים בּוֹ הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אַחֲרָא וְהָיוּ שׁוֹבְרִים אוֹתוֹ, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: ‘אֵיךְ שֶׁהוּא עֲדַיִן אַתָּה רָחוֹק מִלִּהְיוֹת יְהוּדִי, כִּי לֹא כָּךְ צָרִיךְ יְהוּדִי לְהֵרָאוֹת’. וְהָיוּ מוֹצְאִים אֶצְלוֹ כָּל־מִינֵי חֶסְרוֹנוֹת, אֲבָל תֵּכֶף־וּמִיָּד כְּשֶׁאָדָם מְבָרֵךְ “שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי”, הַשִּׂמְחָה הַזּוֹ עוֹלָה עַל כָּל הַשְּׂמָחוֹת. וּכְמוֹ־כֵן “שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד”, שֶׁהוּא חָם וּכְנַעַן ‘דִּמְחַמֵּם גּוּפֵיהּ דְּבַר נַשׁ בַּעֲבֵרָה’ (תִּקּוּנֵי־זֹהַר לְז.), שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית ט, כה): “כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו”,

וְכֵן מְבָרְכִים “שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה”, כִּי (זֹהַר חֻקַּת קפג): ‘בַּאֲתַר דְּאִית דְּכַר – נוּקְבָא לֹא אִדְכַּר תַּמָּן’; כִּי עַל־יְדֵי שֶׁאָדָם זוֹכֶה לִהְיוֹת נִכְלָל לְגַמְרֵי בָּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת (שְׁמוֹת כ, ז): “זָכֹור”, שֶׁתָּמִיד ‘זוֹכְרִים’ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, אָז כְּבָר אֵין צְרִיכִים בְּחִינַת (דְּבָרִים ה, יא): “שָׁמוֹר”, כִּי מִמֵּילָא נִשְׁמָר מִכָּל רַע, וְזֶה (יְרוּשַׁלְמִי, נְדָרִים ט.): ‘זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ’. כִּי כְּשֶׁאָדָם מִתְאַחֵז בְּאֶחָד, הַיְנוּ בְּאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה הֵם נַעֲשִׂים אֶחָד, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁ’זּוֹכֵר’ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ מִמֵּילָא ‘נִשְׁמָר’ מִכָּל רַע, שֶׁעַל זֶה סוֹבֵב “שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה”, כִּי הִיא נִכְלֶלֶת בְּתוֹךְ אִישׁ.

הַיְנוּ הַ’שְּׁמִירָה’ נִכְלֶלֶת בְּתוֹךְ הַ’זְּכִירָה’, וְזֶה בִּרְכַּת “פּוֹקֵחַ עִוְּרִים” (ברכות השחר), שֶׁפָּתַח לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת עֵינָיו לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, הַיְנוּ בַּחַיּוּת אֱלֹקוּתוֹ שֶׁמְּחַיָּה וּמְהַוָּה וּמְקַיֶּמֶת אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן א), וְכֵן בִּרְכַּת “מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים”, שֶׁאֵלּוּ הַלְּבוּשִׁים שֶׁאָדָם מַלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם עִם מִצְוֹת, וּבָהֶם הָאָדָם יָכוֹל לְ’הִתְפָּאֵר’ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְכֵן “מַתִּיר אֲסוּרִים”, וְ”זוֹקֵף כְּפוּפִים”, תֵּכֶף־וּמִיָּד כְּשֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת יוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים וְהוֹלֵךְ יָשָׁר וְלֹא כָּפוּף, כִּי כְּשֶׁאָדָם מַחְדִּיר בְּעַצְמוֹ אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְהַכְנִיס אוֹתוֹ בְּשִׁעְבּוּד וְעַבְדוּת וְלִכְפֹּף אוֹתוֹ, אַדְּרַבָּה! הוּא הוֹלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְדָבֵק בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵינוֹ מִתְפַּעֵל מִשּׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, אֶלָּא מוֹצֵא אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּדוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר, שֶׁזֶּה “רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם”, שֶׁמְּחַפֵּשׂ אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת ‘אֶרֶץ’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים לז, ג): “שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה”, עַל־יְדֵי מַיִם עֲמֻקִּים שֶׁמֵּהֶם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ה), וְכֵן “הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָּבֶר”, שֶׁסּוֹבֵב עַל הָעֵצוֹת, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן לוֹ עֵצוֹת טוֹבוֹת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, כִּי תֵּכֶף־וּמִיָּד כְּשֶׁאָדָם מִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה יֶשׁ לוֹ עֵצוֹת אֵיךְ לֵילֵךְ, כִּי הָרַגְלַיִם הֵן עַל שֵׁם הָעֵצוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת יא, ח): “וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ”, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י: ‘הַהוֹלְכִים אַחַר עֲצָתְךָ’; (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, הֶפְקֵר וְנִכְסֵי הַגֵּר, הֲלָכָה ד, אוֹת ח). וְזֶה “הָעוֹשֶׂה לִי כָּל צָרְכִּי”, לְשׁוֹן הֹוֶה, וְזֶה מִנְהָגֵנוּ לוֹמַר “הָעוֹשֶׂה לִי כָּל צָרְכִּי”, לְשׁוֹן הֹוֶה (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, רֵאשִׁית הַגֵּז, הֲלָכָה ג, אוֹת טז בְּסוֹפוֹ; וְעַיֵּן עוֹד בָּאֵר־הֵיטֵב סִימָן רה סְעִיף קָטָן כ’), שֶׁסּוֹבֵב עַל הַמִּנְעָלִים שֶׁהֵם שְׁמִירָה לָרַגְלַיִם, שֶׁצְּרִיכִים שְׁמִירָה עַל הָרַגְלַיִם דַּיְקָא, שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ בָּהֶם הַקְּלִפּוֹת, בְּסוֹד (מִשְׁלֵי ח, ח): “רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת”, כִּי הָרַגְלַיִם הֵם מְרַמְּזִים עַל אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁבְּיוֹתֵר צְרִיכִים שְׁמִירָה שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ בָּהֶם הַקְּלִפּוֹת. וְלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ מְאֹד מַדּוּעַ אֵין מְבָרְכִים עַל שׁוּם מַלְבּוּשׁ אֲפִלּוּ עַל מַלְבּוּשׁ חָשׁוּב, וְכֵן עַל שׁוּם דָּבָר אֵין מְבָרְכִים “הָעוֹשֶׂה לִי כָּל צָרְכִּי”, רַק עַל מִנְעָלִים? אֶלָּא כִּי בֶּאֱמֶת בַּמִּנְעָלִים כְּלוּלִים כָּל צָרְכֵי הָאָדָם, כִּי צָרְכֵי הָאָדָם נִמְשָׁכִים מֵהַתּוֹרָה, כִּי הִיא מְחַיָּה אֶת הַכֹּל, וּמִמֶּנָּהּ נִמְשָׁכוֹת כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מֵהַתּוֹרָה שׁוּם הַשְׁפָּעָה, כִּי אִם עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁהִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, יִבּוּם הֲלָכָה ג, אוֹת ח), וְלָכֵן אוֹמְרִים בִּלְשׁוֹן הֹוֶה דַּיְקָא, כִּי עַל אֱמוּנַת חֲכָמִים צְרִיכִים לִשְׁמֹר מְאֹד שֶׁלֹּא יִפֹּל בְּאֵיזוֹ כְּפִירוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת, וּלְהִתְלוֹצֵץ מֵחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, וּבִפְרָט מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַיָּכוֹל לְקָרֵב אֶת כָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ,

וְעַל־כֵּן עוֹשִׂים בְּרָכָה עַל מִנְעָלִים שֶׁהוּא סוֹד נַעֲלַיִם עַל הָרַגְלַיִם, כְּדֵי לִשְׁמֹר לֹא לִפְגֹּם בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי כְּשֶׁאָדָם מִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, אָז זוֹכֶה לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, שֶׁבָּהּ נִשְׁלֶמֶת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְזֶה בִּרְכַּת: “אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה”, וְ”עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה”, שֶׁזֶּה סוֹבֵב עַל הָאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה יא, ה): “וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו, וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו”. כִּי כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לְאֵזוֹר וַחֲגוֹרָה שֶׁל אֱמוּנָה, זֶה עִקַּר תִּפְאַרְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם, וְעַל־כֵּן מְסַיְּמִים אֶת הַבְּרָכָה: “הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ”, כִּי כְּשֶׁאָדָם חָזָק בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְחַדֵּשׁ אוֹתוֹ תָּמִיד, וְזֶה שֶׁאָנוּ מְבָרְכִים: “הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי” (ברכות השחר), כִּי כְּשֶׁאָדָם מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה עוֹבֶרֶת מִמֶּנּוּ הַשֵּׁנָה, שֶׁהִיא הַקַּטְנוּת וְהַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת, וְזוֹכֶה לִהְיוֹת דָּבוּק בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָנוּ מִתְפַּלְּלִים וּמְבַקְּשִׁים “שֶׁתַּרְגִּילֵנִי בְּתוֹרָתֶךָ. וְתַדְבִּיקֵנִי בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְאַל תְּבִיאֵנִי לִידֵי חֵטְא. וְלֹא לִידֵי עָוֹן. וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן. וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן. וְתַרְחִיקֵנִי מִיֵּצֶר־הָרָע. וְתַדְבִּיקֵנִי בְּיֵצֶר־הַטּוֹב. וְכֹף אֶת יִצְרִי לְהִשְׁתַּעְבֵּד לָךְ. וּתְנֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל־רוֹאַי. וְגָמְלֵנִי חֲסָדִים טוֹבִים”, וּמְסַיְּמִים: “גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל”, שֶׁאֵלּוּ הַבְּרָכוֹת הֵן הַחֶסֶד הֲכִי גָּדוֹל שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁזִּכָּנוּ לִפְתֹּחַ אֶת עֵינֵינוּ וְלִרְאוֹת וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּחַסְדֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ־הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ, שֶׁקֵּרְבָנוּ אֶל הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּסוֹד הַ’בִּינָה’, שֶׁעַל־יָדוֹ זוֹכִים לְ’הַבְדִּיל’ בֵּין טוֹב לְרַע, בֵּין ‘יוֹם’ לְ’לַיְלָה’, וּשְׂמֵחִים שֶׁ’לֹּא עָשַׂנִי גּוֹי’ וְ’עֶבֶד, וְזָכִינוּ שֶׁ’פָּקַח’ אֶת ‘עֵינֵינוּ’ לְהִסְתַּכֵּל בַּאֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִים לְרַב טוּב הַצָּפוּן לְ’הַלְבִּישׁ’ אֶת נִשְׁמָתֵנוּ שֶׁהָיְתָה עַד עַכְשָׁו ‘עֲרֻמָּה’ מִמִּצְוֹת, וּ’מַתִּיר אֲסוּרִים’ וְ’זוֹקֵף כְּפוּפִים’ וּמוֹצִיא אוֹתָנוּ מִבֵּית אֲסוּרִים, וּמוֹלִיךְ אוֹתָנוּ בְּקוֹמָה זְקוּפָה, וּמִתְבּוֹנְנִים עַל הַדּוֹמֵם, שֶׁגַּם שָׁם נִמְצָא אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה ‘רֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמַּיִם’, שֶׁזֶּה סוֹד (בְּרֵאשִׁית א, ב): “וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם”, שֶׁזֶּה רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ (מִדְרָשׁ־רַבָּה בְּרֵאשִׁית פָּרָשָׁה ב), כִּי זוֹ תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה, שֶׁיִּמְצְאוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַגַּשְׁמִיּוּת, וְתִהְיֶינָה לוֹ עֵצוֹת עַל כָּל דָּבָר עַד שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט, שֶׁזֶּה חֶסֶד הֲכִי גָּדוֹל שֶׁרַק יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁאָדָם מְבַקֵּשׁ וּמִתְפַּלֵּל אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וְזֶה זוֹכִים עַל־יְדֵי תֹּקֶף הָאֱמוּנָה; כִּי כְּשֶׁאָדָם מַאֲמִין אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט בִּפְרָטִיּוּת, “וְאַל יִשְׁלֹט בָּנוּ יֵצֶר־הָרַע, וְהַרְחִיקֵנוּ מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע, וְדַבְּקֵנוּ בְּיֵצֶר־טוֹב וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְכֹף אֶת יִצְרֵנוּ לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָךְ’. כִּי כָּךְ צְרִיכִים לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר בְּכָל יוֹם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה כְּלַל הַבְּרָכוֹת שֶׁאָנוּ מְבָרְכִים בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר בְּקוּמֵנוּ מִשְּׁנָתֵנוּ, כְּדֵי שֶׁנַּזְכִּיר אֶת עַצְמֵנוּ שֶׁאֵין לָנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם – רַק אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַחְדִּיר בְּעַצְמוֹ יְדִיעוֹת אֵלּוּ, אָז זוֹכֶה לְהִכָּלֵל לְגַמְרֵי בָּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְחַי חַיִּים נִצְחִיִּים.

ב.
אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר! צְרִיכִים לְכַוֵּן מְאֹד בִּתְפִלָּה זוֹ שֶׁמִּתְפַּלְּלִים וּמְבַקְּשִׁים וּמִתְחַנְּנִים “שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מֵעַזֵּי פָנִים. וּמֵעַזּוּת פָּנִים. מֵאָדָם רָע. מִיֵּצֶר־רָע. מֵחָבֵר רָע. מִשָּׁכֵן רָע. מִפֶּגַע רָע. מֵעַיִן־הָרָע. וּמִלָּשׁוֹן־הָרָע. מִדִּין קָשֶׁה. וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה. בֵּין שֶׁהוּא בֶן־בְּרִית. וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן־בְּרִית” (ברכות השחר). וְכִמְעַט שֶׁכָּל הַצָּרוֹת שֶׁעוֹבְרוֹת עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם הֵן רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן בִּתְפִלָּה זוֹ, כִּי אִם הָיוּ בְּנֵי־אָדָם יוֹדְעִים מַעֲלַת תְּפִלָּה זוֹ הָיוּ מְכַוְּנִים בָּהּ מְאֹד מְאֹד, כִּי בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, עוֹבְרִים עַל בְּנֵי־אָדָם כָּל־מִינֵי חֳלָאִים רָעִים וּמִקְרִים רָעִים וּמִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת, רַחֲמָנָא לִשֵּׁזְבָן, כָּל אֶחָד מִסְתַּבֵּךְ עִם דָּבָר אַחֵר, ‘עַזֵּי פָּנִים’ וְ’אָדָם רַע’ וְ’שָׁכֵן רַע’, וּ’בַעַל דִּין קָשֶׁה’, בֵּין ‘יִשְׂרָאֵל’ בֵּין ‘עַכּוּ”ם’, רַחֲמָנָא לִשֵּׁזְבָן, שֶׁמְּסַבֵּךְ אוֹתוֹ בְּצָרוֹת וּבְיִסּוּרִים, וְאִם הָיוּ בְּנֵי־אָדָם יוֹדְעִים אֶת מַעֲלַת הַתְּפִלָּה הַזֹּאת – הָיוּ מְכַוְּנִים בָּהּ מְאֹד מְאֹד; וְעַל־כֵּן, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, בְּעֵת אָמְרְךָ הַתְּפִלָּהּ הַזּוֹ תִּשְׁפֹּךְ נַפְשְׁךָ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְאַל תֵּקַל בְּעֵינֶיךָ הַתְּפִלָּה הַזּוֹ, וְאָז אִם תְּכַוֵּן בָּזֶה – תִּהְיֶה מֻבְטָח שֶׁבַּיּוֹם הַזֶּה לֹא יִקְרֶה לְךָ שׁוּם מִקְרֶה רַע, וְיִשְׁמֹר אוֹתְךָ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִכָּל רַע, וְיַצִּיל אוֹתְךָ מֵהַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת, וְיַמְשִׁיךְ עָלֶיךָ בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.

אַחַר־כָּךְ תְּבָרֵךְ אֶת בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר לְפִי דַּעַת הָרַמְבַּ”ם (הִלְכוֹת תְּפִלָּה, פֶּרֶק ז, הֲלָכָה י): שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת הֵן, וְכָתַב הָרַשְׁבָּ”א (בְּרָכוֹת יא: דִּבּוּר הַמַּתְחִיל: ר’ יוֹחָנָן) שֶׁכֵּן דַּעַת בַּעַל הַמָּאוֹר, וְכֵן כָּתְבוּ הַתּוֹסְפוֹת בְּפֶרֶק עַרְבֵי פְּסָחִים (פְּסָחִים קד: רֹאשׁ הַשָּׁנָה חוּץ), עַיֵּן שָׁם; וּצְרִיכִים לְכַוֵּן מְאֹד מְאֹד בְּבִרְכַּת הַתּוֹרָה, וְכָתַב הַטּוּר (אֹרַח־חַיִּים, סִימָן מז): יְכַוֵּן בְּבִרְכָתוֹ עַל מַעֲמָד הַר־סִינַי, אֵיךְ בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר־סִינַי, וְהִשְׁמִיעָנוּ דְּבָרָיו מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, וְנָתַן לָנוּ תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בֵּית חַיֵּינוּ כְּלִי חֶמְדָּתוֹ, שֶׁהָיָה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ בְּכָל יוֹם.

  בְּנִי! בְּאָמְרְךָ בִּרְכַּת “עַל דִּבְרֵי תוֹרָה” בבִּרְכוֹת הַתּוֹרָה, תְּכַוֵּן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה תֵּבוֹת כְּנֶגֶד י”ג מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, וְעִקַּר הַכַּוָּנָה שֶׁל “לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה”, שֶׁמְּחֻיָּב כָּל אֶחָד לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וּלְעַיֵּן וּלְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם, שֶׁזֶּה עֵסֶק הַתּוֹרָה, כִּי כָל עִסְקוֹ שֶׁל בַּר־יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה וּלְחַדֵּשׁ בָּהּ, וּכְדֶרֶךְ בַּעַל עֵסֶק, שֶׁתָּמִיד עוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן, וּמְכַוֵּן אֵיךְ לְחַדֵּשׁ וּלְהַרְוִיחַ, כֵּן צָרִיךְ בַּעַל תּוֹרָה לִהְיוֹת כָּל עִסְקוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וְכָל מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ יִהְיֶה בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה לְחַדֵּשׁ בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה. וְאַחַר־כָּךְ בְּאָמְרְךָ בִּרְכַּת “וְהַעֲרֶב נָא”, תְּכַוֵּן שֶׁיֵּשׁ בִּבְרָכָה זוֹ ל”ב תֵּבוֹת כְּנֶגֶד ל”ב שְׁבִילִין שֶׁבַּחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, וְכֵן הַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בְּל”ב מִדּוֹת. וּתְכַוֵּן הֵיטֵב בְּאָמְרְךָ “וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל”, וּלְבַקֵּשׁ אָז הַרְבֵּה רַחֲמִים שֶׁיִּהְיוּ לְךָ בָּנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וּנְכָדִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.

וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הַבַּ”ח (אֹרַח חַיִּים, סִימָן מז): שֶׁנִּתְקַן עַל־פִּי דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (בָּבָא מְצִיעָא פה.): ‘וְכָל הָרוֹאֶה בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, מֻבְטָח לוֹ שֶׁאֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה נט, כא): “לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ”‘, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר: “וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל” בבִּרְכוֹת הַתּוֹרָה, וּצְרִיכִים לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה שֶׁגַּם בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו יִהְיוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, וְאַל תֵּקַל בְּעֵינֶיךָ תְּפִלָּה זוֹ, כִּי מְאֹד מְאֹד הִקְפִּידוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים עַל תְּפִלַּת הַבָּנִים, לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי תּוֹרָה, וְאַחַר־כָּךְ תֹּאמַר בִּרְכַּת “אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ” בבִּרְכוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא חֶמְדָּה גְּנוּזָה, וְעָלֵינוּ לִשְׂמֹחַ עַל גּוֹרָלֵנוּ מְאֹד (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, פְּרִיקָה וּטְעִינָה, הֲלָכָה ד, אוֹת לה), וּצְרִיכִים לְכַוֵּן מְאֹד בְּבִרְכַּת הַתּוֹרָה שֶׁמְּבָרְכִים בְּכָל יוֹם, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת בְּרָכָה, שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ סַם־חַיִּים, כִּי בַּתּוֹרָה יֵשׁ שְׁנֵי כֹּחוֹת: ‘זָכָה – נַעֲשָׂה לוֹ סַם חַיִּים, לֹא זָכָה – נַעֲשָׂה לוֹ סַם מָוֶת’ (יוֹמָא עב:); וְעַל־כֵּן צְרִיכִים דַּיְקָא לְבָרֵךְ עַל הַתּוֹרָה שֶׁהִיא אוֹר פָּשׁוּט, לְצַיְּרָהּ בִּבְחִינַת בְּרָכָה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן לו), וְזֶה שֶׁמְּבָרְכִים: “אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ” בבִּרְכוֹת הַתּוֹרָה, אָנוּ מַזְכִּירִים בִּבְרָכָה זוֹ, “אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים” בבִּרְכוֹת הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁ’בָּחַר בָּנוּ’ – מֵהֶם, וְהוֹצִיא אוֹתָנוּ מֵהֶם, דְּהַיְנוּ מֵהֶם וּמִתַּאֲוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא שֶׁבָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, כִּי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם צַדִּיקִים, וְכֻלָּם בִּכְלַל שׁוֹמְרֵי הַבְּרִית (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן כג), וְעַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ מֻבְחָרִים מִכָּל הָעַמִּים, דְּהַיְנוּ מִכָּל הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת וּמִתַּאֲוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת, וְהָעִקָּר מֵהַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא “וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ”, כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הוּא עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא, עַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ מֻבְחָרִים מִכָּל הָעַמִּים, דְּהַיְנוּ יֵשׁ לָנוּ קְדֻשַּׁת הַבְּרִית, וּמַכְנִיעִים וּמְשַׁבְּרִים אֶת הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית, וְדַיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה “נָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ” (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, הֲלָכָה א), וְזֶה גֹּדֶל הַשִּׂמְחָה בְּ’בִרְכַּת הַתּוֹרָה’.

וְכָתַב הַבַּ”ח זַ”ל (טוּר אֹרַח־חַיִּים, סִימָן מז): ‘וְכַוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ מֵעוֹלָם הָיְתָה שֶׁנִּהְיֶה עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁתִּתְעַצֵּם נִשְׁמָתֵנוּ בְּעַצְמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת וּקְדֻשָּׁה מִכָּל מוֹצָא הַתּוֹרָה, וְלָכֵן נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא תּוֹרַת אֱמֶת לְיִשְׂרָאֵל בְּמַתָּנָה שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח מֵאִתָּנוּ, כְּדֵי שֶׁתִּתְדַּבֵּק נִשְׁמָתֵנוּ וְגוּפֵנוּ וּרְמַ”ח אֵיבָרִים וְשָׁסָ”ה גִּידִים בִּרְמַ”ח מִצְווֹת עֲשֵׂה וְשָׁסָ”ה לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, וְאִם הָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בַּכַּוָּנָה הַזֹּאת, הֵם הָיוּ נַעֲשִׂים מֶרְכָּבָה וְהֵיכַל לִשְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהָיְתָה הַשְּׁכִינָה מַמָּשׁ בְּקִרְבָּם כְּהֵיכַל הֲוָיָ”ה הָיוּ, וּבְקִרְבָּם מַמָּשׁ הָיְתָה הַשְּׁכִינָה קוֹבַעַת דִּירָתָהּ, וְהָאָרֶץ כֻּלָּהּ הָיְתָה מְאִירָה מִכְּבוֹדָם, וּבָזֶה יִהְיֶה קִשּׁוּר פָּמַלְיָה שֶׁל מַעְלָה עִם פָּמַלְיָה שֶׁל מַטָּה וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד’; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת בְּבִרְכַּת הַתּוֹרָה, וְאָז טוֹב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא לְנֵצַח נְצָחִים, כִּי הַתּוֹרָה הִיא חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ בָּעוֹלָם־הַזֶּה וּבָעוֹלָם־הַבָּא.

בְּנִי! אִם אַתָּה רוֹצֶה לִזְכּוֹת לְזַכֵּךְ אֶת נַפְשְׁךָ, הַרְגֵּל עַצְמְךָ לוֹמַר בְּכָל יוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא (תפילת פתח אליהו) (הַמּוּבֵאת בְּהַקְדָּמַת הַתִּקּוּנִים), וְכָל גּוּפֵי חָכְמַת הַקַּבָּלָה תְּלוּיִין וְנִמְצָאִין בָּהּ, וְכָתַב רַבֵּנוּ הַחִידָ”א זַ”ל (מוֹרֶה בָּאֶצְבַּע, סִימָן י), בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת הֲלֹא מֵרֹאשׁ יַבִּיעַ אֹמֶר פְּתִיחַת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, (פתח אליהו) אֲשֶׁר קִבְּלוּ רַבָּנָן קַדִּישִׁין, שֶׁהִיא מְסֻגֶּלֶת לְקַבָּלַת הַתְּפִלָּה. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (יְרוּשַׁלְמִי, עֵרוּבִין, פֶּרֶק ה, הֲלָכָה א): אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא גָּדוֹל שֶׁבַּנְּבִיאִים הָיָה, וְעָמַד תָּמִיד לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה; וְעַל־כֵּן בְּאָמְרְךָ תְּפִלָּתוֹ, אַתָּה פּוֹתֵחַ אָז אֶת שַׁעֲרֵי מֹחֲךָ, לְהָאִיר בְּךָ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְכָל הָאֹמְרוֹ בְּכָל יוֹם (תפילת פתח אליהו), מֻבְטָח לוֹ שֶׁיַּחֲזֹר סוֹף־כָּל־סוֹף בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, אֲשֶׁר מִצְוַת צִיצִית (עטיפת ציצית) הִיא מִצְוָה יְקָרָה עַד מְאֹד, וְהִיא כְּלוּלָה מִכָּל הַמִּצְוֹת, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (נְדָרִים כה.): ‘שְׁקוּלָה מִצְוַת צִיצִית כְּנֶגֶד כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה’; כִּי הַטַּלִּית שֶׁאָדָם מִתְעַטֵּף בָּהּ, הִיא אוֹר הַמַּקִּיף שֶׁמַּקִּיף אֶת בַּר־יִשְׂרָאֵל עִם אוֹר אֱלֹקִי וְאַרְבַּע צִיצִיּוֹתָיו בְּאַרְבַּע כְּנָפוֹת הִיא הַמְשָׁכַת הָאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים לְמַטָּה, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ צִמְצֵם אֶת עַצְמוֹ מֵאֵין־סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָאָדָם הַשָּׂגָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן נֶאֱמַר עַל מִצְוַת צִיצִית “וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ” (בַּמִּדְבָּר טו, לט), ‘וּרְאִיתֶם אוֹתָם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא “וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ”, מַגִּיד שֶׁכָּל הַמְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה’ (יְרוּשַׁלְמִי, בְּרָכוֹת, הֲלָכָה א, פֶּרֶק ב); כִּי בָּזֶה שֶׁאָדָם עוֹטֵף אֶת עַצְמוֹ בְּצִיצִית, הוּא עוֹטֵף אֶת עַצְמוֹ עִם אוֹר הַמַּקִּיף, אוֹר עֶלְיוֹן עַד מְאֹד, וְאִם הָיִיתָ מִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מִתְעַטֵּף בְּטַלִּית גָּדוֹל, אֵיךְ שֶׁאַתָּה מִתְעַטֵּף אָז עִם אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז הָיָה נוֹפֵל עָלֶיךָ יִרְאָה וָפַחַד עַד מְאֹד, וְהָיִיתָ זוֹכֶה לְדַבֵּק אֶת עַצְמְךָ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁכָּל זֶה הוּא מִצְוַת צִיצִית, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נָתַן לָנוּ מִצְוָה קְדוֹשָׁה כָּזוֹ, שֶׁנִּזְכֹּר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יָדָהּ, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (מִדְרָשׁ־רַבָּה, בַּמִּדְבָּר, פָּרָשָׁה יז, סִימָן יז): “וּרְאִיתֶם”, “וּזְכַרְתֶּם” – ‘הָרְאִיָּה מְבִיאָה לִידֵי זִכָּרוֹן, וְהַזִּכָּרוֹן מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה’;

כִּי בָּזֶה שֶׁאָדָם עוֹטֵף אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹר הַצִּיצִית, על ידי עטיפת ציצית הוּא מְצַמְצֵם אֶת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ עָלָיו; כִּי בֶּאֱמֶת לֵב אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי בּוֹעֵר בְּנַפְשׁוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמִשְׁתּוֹקֵק אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ מְאֹד מְאֹד, וְרוֹצֶה לָצֵאת מֵהַגּוּף לְגַמְרֵי, וְעַל־יְדֵי מִצְוַת צִיצִית מְתַקְּנִים כֵּלִים וּלְבוּשִׁים לְכַסּוֹת וּלְהַעֲלִים אֶת הָאוֹר, כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת הָאָדָם בָּאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְעַל־כֵּן צִיצִית מְסֻגֶּלֶת לֶאֱמוּנָה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ז), וְלָכֵן בְּעֵת שֶׁאַתָּה מִתְעַטֵּף בְּצִיצִית תִּתְעוֹרֵר מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְתִהְיֶה שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ עַל גֹּדֶל הַזְּכוּת שֶׁזָּכִיתָ עַכְשָׁו לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית.

וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (סִפְרִי פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא): “וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים” – ‘זוֹ קְדֻשַּׁת צִיצִית, מַגִּיד שֶׁהַצִּיצִית מוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה לְיִשְׂרָאֵל’; כִּי בָּזֶה שֶׁאָדָם מִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בָּאוֹר אֱלֹקִי שֶׁהוּא מִתְעַטֵּף עַכְשָׁו בּוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֹּר תָּמִיד אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ; וְעַל־כֵּן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (פְּסִיקְתָא זוּטְרָא פָּרָשַׁת שְׁלַח): ‘מִנְיַן צִיצִית תַּרְיַ”ג מִצְוֹת ת”ר וְח’ חוּטִין וְה’ קְשָׁרִים, הֲרֵי מִנְיַן תּוֹרָה עִם “אָנֹכִי” “וְלֹא יִהְיֶה לְךָ”‘; כִּי בָּזֶה שֶׁאָדָם מִתְעַטֵּף בְּצִיצִית, הוּא מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְזוֹכֵר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְסַלֵּק אֶת הַסִּטְרָא־אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת וְהַזֻּהֲמָה וְהַטֻּמְאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁהֵם הַכְּפִירוּת וְהָאֶפִּיקוֹרְסוּת.

וְעַל־כֵּן מִצְוַת צִיצִית (עטיפת ציצית) הִיא מְסֻגֶּלֶת לֶאֱמוּנָה בְּרוּרָה מְזֻכֶּכֶת, וְהִיא כְּלוּלָה מִכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְלָכֵן בְּעֵת שֶׁאַתָּה מִתְעַטֵּף בְּצִיצִית תִּהְיֶה שָׂמֵחַ מְאֹד, כִּי אָז נִמְשָׁךְ עָלֶיךָ אוֹר מַקִּיף, וּתְכַוֵּן הֵיטֵב בְּאָמְרְךָ אֶת הַפְּסוּקִים (תְּהִלִּים קד, א־ב): “בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהֹוָה, יְהֹוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ, עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה”, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמְּדַבֵּק אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּעַלְמָא דְּאָתֵי, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשָׂה יִחוּד בֵּין הֲוָיָ”ה וּבֵין אֱלֹהִים, כִּי הֲוָיָ”ה אֱלֹהִים הוּא שֵׁם מָלֵא שֶׁהוּא עוֹלָם־הַבָּא, שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְדַבֵּק אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ תָּמִיד בְּעַלְמָא דְּאָתֵי (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן נד); וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים פְּסוּקִים אֵלּוּ דַּיְקָא, “הֲוָיָ”ה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ”, שֶׁזֶּה סוֹבֵב עַל מִצְוַת צִיצִית, שֶׁהוּא הַצִּמְצוּם, אַף שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלַחֲשֹׁב מֵעַלְמָא דְּאָתֵי, אֲבָל הַהֶכְרֵחַ לוֹ לְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל קִיּוּם הָעוֹלָם, וְיִמְצָא אֶת הָרְמָזִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְרַמֵּז לוֹ בְּכָל פְּרָט וּפְרָט, וְעָלָיו לֵידַע שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא לְבוּשׁ לְגַבֵּי הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ מֵאֵין־סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית לְרַמֵּז לָאָדָם רְמָזִים אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּכָל דָּבָר, שֶׁהֵם הָאַרְבַּע כְּנָפוֹת שֶׁל הַצִּיצִית, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִים הָאוֹרוֹת, “עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה”, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְעַטֵּף אֶת עַצְמוֹ עִם אוֹר, שֶׁזֶּה “נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה”, אֲבָל בֶּאֱמֶת הַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, וְאָדָם אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהָבִין אֶת זֶה, בִּשְׁבִיל זֶה מִתְעַטְּפִים בְּצִיצִית קֹדֶם הַתְּפִלָּה, כִּי בְּעֵת הַתְּפִלָּה אָדָם נִכְנָס בִּדְבֵקוּת כָּזוֹ, עַד שֶׁמְּבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מָקוֹם הוּא נִמְצָא, כִּי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה שֶׁאָדָם לֹא יַרְגִּישׁ גַּם אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא נִמְצָא בְּזֶה הָעוֹלָם (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן נה), וְעַל־כֵּן מִתְעַטְּפִים בְּצִיצִית דַּיְקָא, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה צִמְצוּם, וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים “הֲוָיָ”ה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד”, דְּהַיְנוּ כִּי אַתָּה הֲוָיָ”ה גָּדַלְתָּ מְאֹד, וּמֵעֹצֶם גְּדֻלָּתְךָ לֹא הָיָה לָנוּ כֹּחַ לִסְבֹּל אוֹרְךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא מְאֹד, אַךְ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים צִמְצַמְתָּ וְהִלְבַּשְׁתָּ הָאוֹר כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבְּלוֹ, וְזֶה “הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ” שֶׁהִלְבַּשְׁתָּ עַצְמְךָ בִּלְבוּשִׁים וּבְכִסּוּיִים, אֶת הַהוֹד וְהֶהָדָר אוֹר הָעֶלְיוֹן, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבְּלוֹ, וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים אַתָּה מַמְשִׁיךְ אוֹר בְּמַדְרֵגָה וּבְמִדָּה כְּפִי עֵרֶךְ הַלְּבוּשִׁים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הָאוֹר גָּדוֹל יוֹתֵר מִדַּאי מִכְּפִי הַלְּבוּשִׁים וְהַכֵּלִים שֶׁגּוֹרֵם שְׁבִירָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה “עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה” – ‘כַּשַּׂלְמָה’ דַּיְקָא, הַיְנוּ כְּמוֹ הַשִּׂמְלָה שֶׁהִיא הַלְּבוּשׁ לְהַגּוּף, כְּמוֹ־כֵן הָאוֹר הָאֱלֹקִי נִתְלַבֵּשׁ כְּשִׂמְלָה, וְזֶה “נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה” – ‘שָׁמַיִם’ הוּא אוֹר הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וּצְרִיכִים לַעֲשׂוֹת מְחִיצוֹת, כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר הַזֶּה (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, כִּלְאֵי בְּגָדִים הֲלָכָה ד, אוֹת ה);

וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, לוֹמַר אֶת הַבְּרָכָה “אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית” (עטיפת ציצית), בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, וְתִהְיֶה שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ עַל גֹּדֶל הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמְּךָ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁזָּכִיתָ בִּזְכֻיּוֹת חִנָּם לְהִבָּרֵא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, וְהִלְבִּישׁ אוֹתְךָ בִּלְבוּשׁ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא כָּזֶה שֶׁזֶּה סוֹד הַצִּמְצוּם, שֶׁגַּם אַתָּה בְּמָקוֹם שֶׁאַתָּה נִמְצָא, אַתָּה יָכוֹל לְדַבֵּק אֶת עַצְמְךָ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן מִצְוַת צִיצִית שְׁקוּלָה כְּכָל הַמִּצְוֹת, וְעַל־כֵּן “לְ’הִתְעַטֵּף בְּ’צִיצִית” רָאשֵׁי־תֵבוֹת ל’ב, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד ל”ב חוּטִין שֶׁיֵּשׁ בְּאַרְבָּעָה כְּנָפוֹת, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשֶׁכֶת הַחָכְמָה עֶלְיוֹנָה לְמַטָּה, עַד שֶׁאָדָם יִזְכֶּה לְהַשִּׂיג הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת בְּצִמְצוּם גָּדוֹל מְאֹד.

א.

 צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, שֶׁמִּצְוַת תְּפִלִּין הִיא הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין הָעֶלְיוֹנִים, וּבְשָׁעָה שֶׁהָאָדָם מְעֻטָּר בִּתְפִלִּין, אָז נִמְשָׁךְ עָלָיו מֹחִין עֶלְיוֹנִים, וּדְבֵקוּת וְחִיּוּת אֱלֹקִית, אִם רַק יְכַוֵּן בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת מַה כָּתוּב בְּתוֹךְ הַתְּפִלִּין, וְאֵיךְ שֶׁבְּהַנָּחַת תְּפִלִּין הוּא מְקַיֵּם אֶת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, בְּמַחֲשָׁבָה זוֹ יָכוֹל לְהִתְבַּטֵּל מֵהַמְצִיאוּת מֵרֹב אוֹר שֶׁיָּאִיר עָלָיו, כִּי הַתְּפִלִּין הֵם חִיּוּת הַנֶּפֶשׁ. וְעַל־כֵּן לֹא בְּחִנָּם אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (שַׁבָּת יב.): ‘חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִלִּין כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה’; כִּי אָסוּר לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִן הַתְּפִלִּין כְּרֶגַע, וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לִשְׂמֹחַ בְּכָל עֵת וָרֶגַע עִם הַתְּפִלִּין שֶׁעָלָיו, זֶה יוֹעִיל לוֹ לְהַשָּׂגָה וּלְהַמְשָׁכַת הַמֹּחִין;

כִּי בֶּאֱמֶת הַתְּפִלִּין הֵם אוֹרוֹת גְּדוֹלִים מְאֹד, מֹחִין גְּדוֹלִים וְעֶלְיוֹנִים, וּמֵהֶם מִשְׁתַּלְשֵׁל וּמִצְטַמְצֵם שֵׂכֶל עֶלְיוֹן לְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן, עַד שֶׁנִּכְנָס בְּלִבּוֹ אוֹר כָּזֶה שֶׁמַּכְנִיעַ אֶת תַּאֲוֹת לִבּוֹ. וְעַל־כֵּן הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד הוּא כְּנֶגֶד הַלֵּב, כְּדֵי לִשְׁבֹּר תַּאֲוֹת לִבּוֹ, וְהַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ הוּא כְּנֶגֶד הַמֹּחַ, לְשַׁעְבֵּד אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו אֵלָיו יִתְבָּרַךְ; כִּי בָּזֶה שֶׁאָדָם מִתְעַטֵּר בִּתְפִלִּין עַל הַיָּד וְעַל הָרֹאשׁ, הוּא מְשַׁעְבֵּד אֶת מֹחַ מַחֲשַׁבְתּוֹ וְלִבּוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְנַעֲשִׂים כֵּלִים לְהַמְשִׁיךְ בּוֹ אוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים, אוֹרוֹת צַחְצָחוֹת, וְעַל־כֵּן הַתְּפִלִּין הֵם שְׁחוֹרִים, כִּי הַשַּׁחֲרוּת הִיא סוֹד הַצִּמְצוּם (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, תְּפִלִּין, הֲלָכָה ב, אוֹת ב), לְהַמְשִׁיךְ בָּאָדָם אוֹרוֹת צַחְצָחוֹת, אוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁגַּם אִם הוּא נִמְצָא בְּקַטְנוּת הַמֹּחִין וּמֹחוֹ מְבֻלְבָּל מְאֹד, וְכֵן הַלֵּב מְעֻקָּם בְּעַקְמוּמִיּוּת – גַּם־כֵּן יוּכַל לְהַשִּׂיג אוֹרוֹת הַתְּפִלִּין, וְעַל־כֵּן מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין רָאוּי לוֹ לִשְׂמֹחַ מְאֹד מְאֹד. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מְנָחוֹת מג:): ‘כָּל שֶׁיֶשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וּתְפִלִּין בִּזְרוֹעוֹ – הַכֹּל בְּחִזּוּק שֶׁלֹּא יֶחְטָא’; כִּי נִמְשָׁךְ עָלָיו אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת וְשִׂמְחָה אֲמִתִּית, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִצּוֹל מֵחֲטָאִים, וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מְאֹד לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין בְּכָל יוֹם וְלִשְׂמֹחַ בָּהֶם, וְהַנָּחַת תְּפִלִּין הִיא כְּמוֹ לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ שׁוֹחֵר־טוֹב, תְּהִלִּים א): ‘אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: ‘רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רוֹצִים אָנוּ לִיגַע בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, אֲבָל אֵין לָנוּ פְּנַאי’; אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: ‘קַיְּמוּ מִצְוַת תְּפִלִּין, וּמַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם יְגֵעִים בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה”; כִּי הַתּוֹרָה הִיא חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבָזֶה שֶׁאָדָם מִתְעַטֵּר בִּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וּבִזְרוֹעוֹ, בָּזֶה הוּא מְשַׁעְבֵּד אֶת תַּאֲוֹת לִבּוֹ וּמֹחַ מַחֲשַׁבְתּוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁהֵם מִזְדַּכְּכִין לִהְיוֹת כֵּלִים לְהַרְגִּישׁ בָּהֶם נֹעַם זִיו שְׁכִינַת עֻזּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (עַיֵּן בְּרָכוֹת ל:): ‘רַבָּה הֲוָה קָא בָּדַח טוּבָא, אָמַר: ‘תְּפִלִּין קָא מַנַּחְנָא”; כִּי תְּפִלִּין הֵם סוֹד הַשִּׂמְחָה, וְעַל־כֵּן הֵם כְּנֶגֶד הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שִׁיר־הַשִּׁירִים ח, ו): “שִֹמֵנִי כַּחוֹתָם עַל לִבֶּךָ”, כְּדֵי לְפַשֵּׁט עַקְמוּמִיּוּת שֶׁבַּלֵּב, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִים לְשִׂמְחָה (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, תְּפִלִּין, הֲלָכָה ד, אוֹת ד); כִּי עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּזֶה הָעוֹלָם עוֹבְרִים קֻשְׁיוֹת וּסְפֵקוֹת עָלָיו יִתְבָּרַךְ, וּבָזֶה שֶׁאָדָם מַנִּיחַ תְּפִלִּין נִכְנֶסֶת בּוֹ שִׂמְחָה אֲמִתִּית, עַד שֶׁנִּתְפַּשֶּׁטֶת הָעַקְמוּמִיּוּת שֶׁבְּלִבּוֹ, וְאֵין לוֹ שׁוּם קֻשְׁיוֹת וּסְפֵקוֹת כְּלָל עָלָיו יִתְבָּרַךְ, וְיוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה נוֹרָאָה וְנִפְלָאָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ;

וְעַל־כֵּן, אֲהוּבִי, בְּנִי, בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מַנִּיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד וְשֶׁל רֹאשׁ, על פי סדר הנחת תפילין תְּשַׁעְבֵּד אֶת תַּאֲוֹת וּמַחְשְׁבוֹת לִבְּךָ וּמֹחֲךָ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְאָז תִּהְיֶה שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ עַל נֹעַם חֶלְקְךָ. וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, אֲשֶׁר אָסוּר לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהַתְּפִלִּין כְּלָל, כִּי בָּזֶה שֶׁמַּנִּיחַ תְּפִלִּין מְשַׁעְבֵּד אֶת תַּאֲוֹת לִבּוֹ וְאֶת מַחְשְׁבוֹתָיו אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְנַעֲשָׂה כְּדֻגְמָא דִּלְעֵלָּא, כַּמּוּבָא (תִּקּוּנֵי־זֹהַר, תִּקּוּן מז): ‘וְאִם הוּא מַנִּיחַ תְּפִלִּין דְּיָד וּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא בְּכָל יוֹמָא, דְּאִינוּן לָקֳבֵל “זָכוֹר” וְ”שָׁמוֹר” אִיהוּ “בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ”, וְאִם לָאו – לָאו’; וְלָכֵן בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מִתְעַטֵּר בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד וּבִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, תִּשְׂמַח מְאֹד עַל נֹעַם חֶלְקְךָ, שֶׁאָז נַעֲשָׂה יִחוּד גָּדוֹל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, בְּסוֹד דּוּכְרָא וְנוּקְבָא, כַּמּוּבָא (הַקְדָּמַת הַזֹּהַר יד.): ‘וּתְפִלִּין אַתְוָן דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אִינוּן מַמָּשׁ, וְעַל דָּא “רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל” (שִׁיר־הַשִּׁירִים ז, ו) – אִלֵין תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא, “וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ” – הַהִיא תְּפִלִּין שֶׁל יָד, דְּאִיהִי מִסְכְּנָא לְגַבֵּי עֵלָּא, אוֹף הֲכִי שְׁלִימוּ אִית לָהּ כְּגַוְנָא דִּלְעֵלָּא, “מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים”, קָשִׁיר אִיהוּ וְאָחִיד בְּאִינוּן בָּתֵּי לְאִתְאַחֲדָא בְּהַהוּא שְׁמָא קַדִּישָׁא כִּדְקָא יָאוֹת, וְעַל דָּא מָאן דְּאִתְתְּקַן בְּהוּ אִיהוּ הָוֵי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, מָה אֱלֹהִים אִתְיַחֲדָא בֵּיהּ שְׁמָא קַדִּישָׁא אַף הוּא אִתְיַחֵד בֵּיהּ שְׁמָא קַדִּישָׁא כִּדְקָא יָאוּת “זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם” (בְּרֵאשִׁית א, כז), תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא וּתְפִלִּין שֶׁל יָד וְכֹלָּא חַד’; הַיְנוּ כְּשֶׁבַּר־יִשְׂרָאֵל זוֹכֶה לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, נַעֲשָׂה יִחוּד שָׁלֵם בֵּין שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, הָעוֹלָם־הַזֶּה – שֶׁהוּא עוֹלָם הַמַּעֲשֶׂה, בְּחִינַת נוּקְבָא דַּלָּה וַעֲנִיָּה, אֶל הָעוֹלָם־הַבָּא – שֶׁהוּא עוֹלָם הַמַּחֲשָׁבָה, בְּחִינַת דּוּכְרָא, מַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע גִּלּוּי אֱלֹקוּת; אַשְׁרֵי מִי שֶׁנִּזְהָר לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בְּכָל יוֹם, וְשָׂמֵחַ בָּהֶם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ מֹחִין עִלָּאִין, דְּבֵקוּת וְחִיּוּת וְזִיו אֱלֹקוּת, אַשְׁרֵי לוֹ.

ב.

 צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, אֲשֶׁר מִצְוַת תְּפִלִּין מַמְשִׁיכָה עַל הָאָדָם אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כִּי תְּפִלִּין נִקְרָאִין פְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (יְחֶזְקֵאל כד, יז): “פְּאֶרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ”, וְנִקְרָאִין תְּפִלִּין לְשׁוֹן ‘פְּלִילָה’, שֶׁהֵם אוֹת וְעֵדוּת לְכָל רוֹאֵינוּ שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עָלֵינוּ, דִּכְתִיב (דְּבָרִים כח, י): “וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הֲוָיָ”ה נִקְרָא עָלֶיךָ”, וְדַרְשִׁינָן (מְנָחוֹת לה:): ‘אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ’; וִיכַוֵּן בְּהַנָּחָתָן, שֶׁצִּוָּנוּ הַמָּקוֹם לְהַנִּיחַ אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִחוּד שְׁמוֹ וִיצִיאַת מִצְרַיִם, עַל הַזְּרוֹעַ – כְּנֶגֶד הַלֵּב, וְעַל הָרֹאשׁ – כְּנֶגֶד הַמֹּחַ, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר יְצִיאַת מִצְרַיִם עַל־יְדֵי נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ, אֲשֶׁר הֵם מוֹרִים עַל יִחוּדוֹ שֶׁהוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, וַאֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנוֹ (טוּר אֹרַח־חַיִּים, סִימָן כה).

וּמַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (שַׁבָּת מט.), שֶׁתְּפִלִּין צְרִיכִין גּוּף נָקִי, וְאָמְרוּ בַּגְּמָרָא: ‘מַאי גּוּף נָקִי? שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יָפִיחַ בָּהֶם’; אֲבָל אֵינוֹ עִנְיָן לוֹמַר שֶׁצְּרִיכִים גּוּף נָקִי מֵעֲבֵרוֹת שֶׁמִּטֻּמְאָה, כִּי כָל אָדָם אֲפִלּוּ בַּעַל עֲבֵרָה מְחֻיָּב בְּמִצְוַת תְּפִלִּין, וּבִלְבַד שֶׁיֵּדַע לְהִזָּהֵר בָּהֶם, וְאוּלַי מִתּוֹךְ הַתְמָדָתוֹ בְּמִצְוַת הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם זִכָּרוֹן גָּדוֹל לָאָדָם בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם, יָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וְיִטָּהֵר מִכָּל גִּלּוּלָיו. וַחֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, חִיְּבוּנוּ בְּמִצְוַת הַתְּפִלִּין לְחַנֵּךְ בּוֹ אֲפִלּוּ הַנְּעָרִים הַקְּטַנִּים, כָּל זְמַן שֶׁהִגִּיעוּ לִכְלָל שֶׁיֵּדְעוּ לִשְׁמֹר אוֹתָם (סֻכָּה מב.), וּמִזֶּה יֵשׁ לְהָבִין, שֶׁדַּעַת חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים לִהְיוֹת כָּל אָדָם מַחֲזִיק בְּמִצְוָה זוֹ וְרָגִיל בָּהּ, כִּי הִיא עִקַּר גָּדוֹל וּשְׁמִירָה רַבָּה מִן הָעֲבֵרוֹת, וְסֻלָּם חָזָק לַעֲלוֹת עִמּוֹ לְהִכָּנֵס בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ־הוּא (סֵפֶר הַחִנּוּךְ, מִצְוָה תכא); וְלָכֵן צְרִיכִים לְהִשָּׁמֵר מְאֹד מְאֹד בַּמִּצְוָה הַיְקָרָה הַזּוֹ שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם מַלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, כסדר הנחת תפילין, מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ; כִּי בַּתְּפִלִּין יֵשׁ כ”א אַזְכָּרוֹת, וּמַמְשִׁיךְ עַל הָאָדָם דְּבֵקוּת עֶלְיוֹנָה, שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי הַתְּפִלִּין הֵם בְּסוֹד הַדְּבֵקוּת, כִּי מִי שֶׁמַּנִּיחַ תְּפִלִּין וּמִתְבּוֹנֵן בָּהֶם, עַל־יְדֵי־זֶה בָּא לִידֵי דְּבֵקוּת וּבִטּוּל אֶל הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן לח); וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (שַׁבָּת יב.): ‘חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִלִּין בְּכָל שָׁעָה קַל וָחֹמֶר מִצִּיץ, מַה צִּיץ שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אַזְכָּרָה אַחַת, אָמְרָה תּוֹרָה (שְׁמוֹת כח, לח): “וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד” – שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ, תְּפִלִּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אַזְכָּרוֹת הַרְבֵּה – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם’;

וְלָכֵן בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מַנִּיחַ תְּפִלִּין, רְאֵה לַחֲשֹׁב אָז רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד מְשַׁעְבֵּד אֶת תַּאֲוֹת הַלֵּב וְשׁוֹבֵר אֶת יִצְרוֹ הָרַע הַבּוֹעֵר בּוֹ, וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ מְזַכֵּךְ אֶת הַמֹּחַ בְּזִכּוּךְ אַחַר זִכּוּךְ, שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל אֶת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהִקְדִּימוּ תְּפִלִּין שֶׁל יָד קֹדֶם תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (אָבוֹת פֶּרֶק ג): ‘כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ – חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו – אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת’; וְהוּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה “נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע” (שְׁמוֹת כד, ז), שֶׁאָדָם צָרִיךְ קֹדֶם לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוֹת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְהַשְׂכָּלוֹת כְּלָל, אֶלָּא לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַחַר־כָּךְ יִזְכֶּה לְהָבִין אֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַמִּצְוָה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן צא); וְלָכֵן סדר הנחת תפילין מַקְדִּימִים קֹדֶם שֶׁל יָד, כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוֹת בִּבְחִינַת ‘נַעֲשֶׂה’, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְהַשְׂכָּלוֹת כְּלָל, וְאַחַר־כָּךְ מַנִּיחִים תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ ‘וְנִשְׁמַע’, שֶׁזּוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לָבֹא לְהַשָּׂגַת הַמֹּחִין הָעֶלְיוֹנִים. וְלָכֵן תְּפִלִּין שֶׁל יָד הֵם כְּנֶגֶד הַלֵּב, לְשַׁעְבֵּד בָּזֶה תַּאֲוֹת וּמַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ, וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, כְּדֵי לְשַׁעְבֵּד אֶת מֹחַ מַחֲשַׁבְתּוֹ, שֶׁהוּא כְּלִי וּלְבוּשׁ שֶׁל נִשְׁמָתוֹ, שֶׁתִּהְיֶה מְשֻׁעְבֶּדֶת לְגַמְרֵי אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מַנִּיחַ תְּפִלִּין לִשְׂמֹחַ מְאֹד עַל גֹּדֶל הַזְּכוּת שֶׁזָּכִיתָ לְהִבָּרֵא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה זוֹכֶה לְהִתְאַחֵז בַּשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי בָּזֶה שֶׁאָדָם מַנִּיחַ תְּפִלִּין הוּא אוֹחֵז בִּשְׁכִינַת עֻזּוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּמּוּבָא (זֹהַר תּוֹלְדוֹת קמא): ‘בִּתְפִלֵּי דְּמַנַּח אַרֵישֵׁיהּ וּבִדְרוֹעֵיהּ, דְּאִנּוּן רָזָא עִלָּאָה כִּדְקָא חָזִי, בְּגִין דִּקְדֻשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא אִשְׁתַּכַּח בֵּיהּ בְּבַר־נָשׁ דְּאִתְעַטֵּר בֵּיהּ בִּתְפִלּוֹי וְאִתְעַטֵּף בְּצִיצִית, וְכֻלָּא רָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא עִלָּאָה’; וְנִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי גַּם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַנִּיחַ תְּפִלִּין בְּכָל יוֹם, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (בְּרָכוֹת ו.): ‘אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר רַב אַדָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַנִּיחַ תְּפִלִּין? שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה סב, ח): “נִשְׁבַּע הֲוָיָ”ה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ”, “בִּימִינוֹ” – זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים לג, ב): “מִימִינוֹ אֵשׁ דַּת לָמוֹ”, “וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ” – אֵלּוּ תְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים כט, יא): “הֲוָיָ”ה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן”; וּמִנַּיִן שֶׁהַתְּפִלִּין עֹז הֵם לְיִשְׂרָאֵל? דִּכְתִיב (דְּבָרִים כח, י): “וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הֲוָיָ”ה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ”, וְתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ’; וְלָכֵן בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה בָּא עַכְשָׁו לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין תִּתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּקָה עֲצוּמָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְתַמְשִׁיךְ עַל עַצְמְךָ יִרְאָה וְאַהֲבָה, וְתַעֲשֶׂה אֶת עַצְמְךָ מֶרְכָּבָה לִשְׁכִינַת עֻזּוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי סדר הַנָּחַת תְּפִלִּין שֶׁל יָד וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ.

ג.

אֲהוּבִי, בְּנִי, רְאֵה לוֹמַר תְּפִלָּה זוֹ קֹדֶם סדר הַנָּחַת תְּפִלִּין, וּתְכַוֵּן הֵיטֵב פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, וְזֶה יִפְתַּח לִבְּךָ וְדַעְתְּךָ לְהַמְשִׁיךְ עָלֶיךָ עֲרֵבוּת זִיו שְׁכִינַת עֻזּוֹ יִתְבָּרַךְ.

וּבְאָמְרְךָ אֶת שְׁתֵּי הַפָּרָשִׁיּוֹת הָאֵלּוּ אשר בסדר הנחת תפילין תְּכַוֵּן בָּהֶם מְאֹד, כִּי פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה  וְכֵן פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה שֶׁל תְּפִלִּין מְדַבְּרוֹת מִקְּדֻשַּׁת בְּכוֹרִים (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, תְּפִלִּין, הֲלָכָה ו, אוֹת ט), כִּי קְדֻשַּׁת בְּכוֹרִים הוּא סוֹד קְדֻשַּׁת הַבְּרִית, עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַדְּשִׁים הַהוֹלָדָה הָרִאשׁוֹנָה, וְנוֹתְנִים אוֹתָהּ לַכֹּהֵן, שֶׁכָּל זֶה הוּא סוֹד רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִים שֶׁהַצַּדִּיק מַמְשִׁיךְ עָלָיו רוּחַ חַיִּים וַעֲנָוָה אֲמִתִּית, שֶׁנִּתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, וְנִתְחַדֵּד מֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, וּמִתְנוֹצֵץ לוֹ אוֹרוֹת צַחְצָחוֹת (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן עב); וְעִקַּר קְדֻשַּׁת הַבְּכוֹרִים הוּא לִתְּנָם לַכֹּהֵן, כִּי קְדֻשַּׁת הַכְּהוּנָה הִתְחִילָה מֵאַהֲרֹן שֶׁזָּכָה לְזֶה, עַל־יְדֵי רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק, מֹשֶׁה אָחִיו, בֶּאֱמֶת בְּלִי קִנְאָה רַק בַּעֲנָוָה אֲמִתִּית, וְעַל־יְדֵי־זֶה זָכָה לְמַעֲלָה גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה כָּזֹאת, שֶׁהוּא כֶּתֶר הַכְּהוּנָה, שֶׁיִּהְיוּ הוּא וּבָנָיו הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לִפְנֵי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ, כִּי בָּזֶה שֶׁרָאָה וְקִבֵּל פְּנֵי מֹשֶׁה אָחִיו בְּשִׂמְחָה, בָּזֶה הָיָה תָּלוּי כָּל יְצִיאַת מִצְרַיִם וְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, עַל־כֵּן זֶה זָכָה לִכְהוּנָה. וְכַמְבֹאָר בַּפָּרָשָׁה שֶׁל שְׁלִיחוּת מֹשֶׁה לְהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁמֵּאֵן מֹשֶׁה בִּשְׁלִיחוּתוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי לֹא רָצָה לִטֹּל גְּדֻלָּה עַל אָחִיו אַהֲרֹן (תַּנְחוּמָא שְׁמוֹת כז), עַד שֶׁאָמַר לוֹ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ (שְׁמוֹת ד, יד): “הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יוֹצֵא לִקְרָאתְךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ”, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זָכָה לִכְהוּנָה (שַׁבָּת קלט), שֶׁבִּזְכוּת זֶה זָכָה לְחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט הַנָּתוּן עַל הַלֵּב.

נִמְצָא, עַל־יְדֵי “וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ”, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁרוֹאִים פְּנֵי הַצַּדִּיק וּשְׂמֵחִים, עַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁפָּע עָלָיו מֹחִין וְדַעַת, אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְנַעֲשָׂה בָּטֵל וּמְבֻטָּל בְּעֵינֵי עַצְמוֹ לְגַמְרֵי. וְלָכֵן אוֹמְרִים שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ תֵּכֶף־וּמִיָּד אַחַר הַנָּחַת הַתְּפִלִּין, כְּדֵי לְהַזְכִּיר לְעַצְמֵנוּ אֶת מִצְוַת קְדֻשַּׁת הַבְּכוֹרִים שֶׁמַּגִּיעָה לַכֹּהֵן, כִּי הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא סוֹד הַבְּכוֹרָה צָרִיךְ לִהְיוֹת הִתְקַשְּׁרוּת אֶל הַכֹּהֵן שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁעַל־יָדוֹ זוֹכִים לַעֲנָוָה וּלְבִטּוּל בִּשְׁלֵמוּת, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כְּלֹא כְלוּם, שֶׁאָז דַּיְקָא מִזְדַּכֵּךְ מֹחוֹ, וְזוֹכֶה לְהַשִּׂיג אוֹרוֹת צַחְצָחוֹת. וְכֵן שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ מְדַבְּרוֹת מִיצִיאַת מִצְרַיִם וּבִיאַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, תְּפִלִּין, הֲלָכָה ה, אוֹת יב), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת יג, ג): “זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם” וְגו, “וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ” וְגו, כִּי דַּיְקָא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּחִינַת מֹשֶׁה, זוֹכִים לָצֵאת מִמִּצְרַיִם וְלָבֹא אֶל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא סוֹד אֲרִיכַת אַפַּיִם, שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לִסְבֹּל בְּסַבְלָנוּת גְּדוֹלָה וּלְהַאֲרִיךְ אַפּוֹ עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וְזֶה תָּלוּי כְּפִי תֹּקֶף הָאֱמוּנָה הַבְּרוּרָה שֶׁמַּכְנִיס בְּעַצְמוֹ.

וְעַל־כֵּן שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שְׁנִיּוֹת שֶׁל סדר הנחת תְּפִלִּין מְדַבְּרוֹת מֵאֱמוּנָה, פָּרָשַׁת “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל”, שֶׁהִיא אֱמוּנַת הַיִּחוּד, וּפָרָשַׁת “וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ”, שֶׁמְּדַבֶּרֶת מִקַּבָּלַת עֹל מִצְוֹת וּבִטּוּל הָעֲבוֹדָה־זָרָה, שֶׁזֶּה סוֹד קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין, שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲבוּרוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יִתְפַּעֵל מִשּׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, אֶלָּא יַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְיִתְקָרֵב אֶל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּחִינַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר יַמְשִׁיךְ עָלָיו קְדֻשַּׁת הַבְּרִית שֶׁהִיא קְדֻשַּׁת הַבְּכוֹרָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לֶאֱמוּנָה בְּרוּרָה וּמְזֻכֶּכֶת, וְיַאֲרִיךְ אַפּוֹ עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, שֶׁאֶל כָּל זֶה זוֹכִים עַל־יְדֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן קנה); וְעַל־כֵּן לֹא בְּחִנָּם, שֶׁהַסִּטְרָא־אַחֲרָא מִתְגַּבֶּרֶת וּמִתְפַּשֶּׁטֶת עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא, כִּי סוֹד הַתְּפִלִּין הוּא סוֹד אַרְבַּע רוּחוֹת שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (שִׁבְחֵי־הָרַ”ן, סִימָן לא); וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאָדָם מַנִּיחַ תְּפִלִּין בְּכָל יוֹם, וְאוֹמֵר אֶת הָאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל הַתְּפִלִּין, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אֱמוּנָה בְּיִחוּד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל הַמִּצְוֹת, וְזוֹכֶה לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית, וּמַרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת הָעֵרֶב־רַב הַנֶּאֱחָזִים בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמְבַטְּלָם לְגַמְרֵי.

וְעַל־כֵּן יֵשׁ בְּמִצְוַת תְּפִלִּין כֹּחַ לְבַטֵּל אֶת הַסִּטְרָא־אַחֲרָא לְגַמְרֵי, שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ בּוֹ בִּכְפִירוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת וּבְנִאוּף, רַחֲמָנָא לִשֵּׁזְבָן. וְלָכֵן הָאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִלִּין הֵם כְּנֶגֶד הָאַרְבָּעָה מֹחִין: חָכְמָה, בִּינָה, תִּפְאֶרֶת, מַלְכוּת, כַּמּוּבָא (זֹהַר וָאֶתְחַנַּן רסב.): דחַד בֵּיתָא דִּתְפִלִּין דְּהוּא “קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר” סְתָם – מוֹחָא עִלָּאָה   (חָכְמָה); תִּנְיָנָא – “וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ”, מֹחָא דְתַרְעוֹי נַפְקִין לְחַמְשִׁין תַּרְעִין וְכוּ’, וְאִקְרֵי אִמָּא עִלָּאָה (בִּינָה) וְכוּ’, בֵּיתָא תְּלִיתָאָה – “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל”, יִשְֹרָאֵל סָבָא (תִּפְאֶרֶת) וְכוּ’, רְבִיעָאָה – “וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ” וְכוּ’ גְּבוּרָא תַּקִּיפָא (מַלְכוּת)’ וְכוּ’; אַשְׁרֵי מִי שֶׁאוֹמֵר בְּכָל יוֹם אֶת הָאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִלִּין בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וּמִתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶּׁאוֹמֵר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא יַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אַשְׁרֵי לוֹ בָּזֶה וְאַשְׁרֵי לוֹ בַּבָּא!

א.

אֲהוּבִי, בְּנִי! רְאֵה לְהִזָּהֵר לוֹמַר בְּכָל יוֹם פָּרָשַׁת הָעֲקֵידָה, כִּי מַעֲלַת אֲמִירָתָהּ אֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר כְּלָל, וְהִיא הַמְתָּקַת הַדִּינִים. כַּמּוּבָא בְּתִקּוּנֵי־זֹהַר (קלט.): ‘דְּלָא אִית קָרְבָּן דְּבַטֵּיל מוֹתָנָא מִן בְּנֵי־נָשָׁא כְּקָרְבָּן דַּעֲקֵדַת יִצְחָק, דִּכְתִיב (בְּרֵאשִׁית כב, ט) “וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ”, אִתְקַשֵּׁר מִדַּת הַדִּין וְאִתְעַקֵּד לְעֵלָּא, וְלָא הֲוָה לֵהּ רְשׁוּ לְקַרְבָא לְבֵי־דִּינָא רַבְרְבָא דְּאִיהוּ גְּבוּרָה, וַעֲקֵדַת יִצְחָק מוֹעִילָה לְיִשְׂרָאֵל לְאַדְכְּרָא לֵהּ בְּכָל יוֹמָא בְּגָלוּתָא, דְּתָגֵין עֲלֵיהוֹן מִכָּל מְעַרְעְרִין בִּישִׁין, וְקָלָא נָפִיק וְאָמַר (שָׁם, כב יב): “אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה”; וּזְכוּת אֲבוּהוֹן, יָגֵן עֲלֵיהוֹן מְעַרְעִין בִּישִׁין’;

[אֵין קָרְבָּן שֶּׁיֵּשׁ בְּכֹחוֹ לְבַטֵּל מָוֶת מִבְּנֵי־אָדָם כְּקָרְבַּן עֲקֵדַת יִצְחָק, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: “וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ”, כִּי עַל־יָדוֹ נִקְשֶׁרֶת מִדַּת הַדִּין לְמַעְלָה וְנֶעֶקְדָה, וְלֹא הָיָה לַשָׂטָן רְשׁוּת לְהִתְקָרֵב לִפְנֵי בֵּית־דִּין הַגָּדוֹל שֶׁהוּא גְּבוּרָה, וַעֲקֵדַת יִצְחָק טוֹבָה הִיא לְיִשְׂרָאֵל לְהַזְכִּיר אוֹתָהּ בְּכָל יוֹם בַּגָּלוּת, כְּדֵי שֶׁתָּגֵן עֲלֵיהֶם מִכָּל הַמִּקְרִים רָעִים]. וְכָתַב בַּסֵּפֶר סֵדֶר־הַיּוֹם (פָּרָשַׁת הָעֲקֵידָה): ‘וְיַתְחִיל תְּפִלָּתוֹ בְּפָרָשַׁת העֲקֵידָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָנוּ סְמָךְ עַל מַה לִּסְמֹךְ אֶלָּא עַל זְכוּת אֲבוֹתֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים, וְהוּא הַמְקַיֵּם אוֹתָנוּ בְּגָלוּתֵנוּ, וּמִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן הָעֲקֵדָה הוּא גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד – בֵּין מִצַּד הָעוֹקֵד וּבֵין מִצַּד הַנֶּעֱקָד, עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הִבְטִיחַ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּיוֹם הַדִּין שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמְדִים בְּצַעַר מִפְּנֵי הַמְקַטְרְגִים וְהַמְבַקְּשִׁים עָלֵינוּ רָעָה, שֶׁנַּזְכִּיר עֲקֵדַת יִצְחָק, וּבָזֶה לֹא נִפְחָד מִשּׁוּם עִנְיָן, וַאֲפִלּוּ עִנְיַן הָעֲקֵדָה אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר אֶלָּא שֶׁנִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר, וּמִתּוֹךְ אוֹתוֹ שׁוֹפָר יִזְכֹּר לָנוּ שׁוֹפָר שֶׁל אַיִל, וּמֵאַיִל יִזְכֹּר לְיִצְחָק, וּמִיִּצְחָק הֲרֵי הָעֲקֵדָה, וּמִתְמַלֵּא רַחֲמִים בָּזֶה עַל כָּל עַם־יִשְׂרָאֵל, וְאֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רַע שֶׁיּוּכַל לְהָרַע עִם יִשְׂרָאֵל. וְאִם־כֵּן רָאוּי לִזְכֹּר עִנְיַן הָעֲקֵדָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם קֹדֶם שֶׁנְּסַדֵּר תְּפִלָּתֵנוּ, כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלֵינוּ אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וִיקַבֵּל תְּפִלָּתֵנוּ וּתְחִנּוֹתֵינוּ בְּחֶמְלָה, וּבַעַל נֶפֶשׁ לֹא יְבַטֵּל אוֹתָהּ בְּשׁוּם עִנְיָן, וְגוֹרֵם טוֹבָה גְּדוֹלָה לוֹ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל’, עַיֵּן שָׁם.

וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, לוֹמַר פָּרָשַׁת הָעֲקֵידָה, וּתְכַוֵּן בְּכָל תֵּבָה וְתֵבָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, כִּי יֵשׁ בָּזֶה סוֹדוֹת נוֹרָאִים וְנִפְלָאִים עַד מְאֹד, כִּי בָּהּ מְרַמֵּז אֵיךְ שֶׁיִּצְחָק אָבִינוּ מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲבוּרוֹ יִתְבָּרַךְ, וְצָרִיךְ לְצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ כְּאִלּוּ הוּא מוּכָן עַכְשָׁו לִשְׁכַּב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְשֶׁיִּשְׁחֲטוּ אוֹתוֹ, וּכְשֶׁאָדָם מְכַוֵּן כַּוָּנָה זוֹ שֶׁהוּא שׁוֹכֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וּמוּכָן לְהִשָּׁחֵט בַּעֲבוּרוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה מוֹחֲלִים לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו, וְנִמְשָׁכִים עָלָיו חֲסָדִים וְרַחֲמִים גְּמוּרִים; וְעַל־כֵּן ‘מִזְבֵּ”חַ’ מִסְפָּרוֹ אֵ”ל הֲוָיָ”ה, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מוּכָן לִמְסֹר נַפְשׁוֹ בַּעֲבוּרוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז נִמְשָׁךְ עָלָיו חֶסֶד גָּדוֹל וּמַרְגִּישׁ עֲרֵבוּת, נְעִימוּת, דְּבֵקוּת עֶלְיוֹנָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְזֶה עִקַּר מַעֲלַת פָּרָשַׁת הָעֲקֵידָה לְאָמְרָהּ בְּכָל יוֹם, לְכַוֵּן שֶׁגַּם הוּא מוּכָן לְהִשָּׁחֵט בַּעֲבוּר שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶל רַב טוּב הַצָּפוּן יִזְכֶּה לְהַגִּיעַ, כִּי כְּשֶׁאָדָם מוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חוֹמֵל עָלָיו, שֶׁזּוֹ עֲבוֹדַת כָּל הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם מוֹסְרִים נַפְשָׁם וּשְׁמָם בַּעֲבוּרוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי מְסִירַת הַשֵּׁם הוּא גַּם־כֵּן עִנְיָן שֶׁל מְסִירוּת נֶפֶשׁ, כִּי כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עֲלֵיהֶם כָּל דָּבָר אָסוּר, זֶה גַּם־כֵּן בְּחִינַת מְסִירוּת נֶפֶשׁ.

כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן רס), כִּי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הַמּוֹרִידִים אֶת הַשְּׁכִינָה בָּעוֹלָם, יֵשׁ לָהֶם שׂוֹנְאִים אֲרוּרִים הַמְמָרְרִים לָהֶם אֶת חַיֵּיהֶם, וּמְדַבְּרִים עֲלֵיהֶם כָּל דָּבָר אָסוּר, וּמַעֲכִירִים אֶת שְׁמָם עַל־יְדֵי שֶׁמּוֹצִיאִים עֲלֵיהֶם שֵׁם רַע וּשְׁקָרִים וּכְזָבִים, וְאֵלּוּ הַצַּדִּיקִים צְרִיכִים לִהְיוֹת בְּפִיּוֹת אֵלּוּ הָרְשָׁעִים הָאֲרוּרִים, וְלִסְבֹּל אֶת הַצַּעַר הַזֶּה, שֶׁהִיא גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כִּי הַצַּדִּיקִים דְּבוּקִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, כִּי הֵם מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה, אַךְ הֵם מוֹסְרִים אֶת נַפְשָׁם וְאֶת שְׁמָם בַּעֲבוּרוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהֵם סוֹבְלִים עִנּוּיִים קָשִׁים, כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁנַּעֲשָׂה מִכֻּלּוֹ וּמִמֶּנּוּ דִּבּוּר שֶׁנַּעֲשָׂה שִׂיחָה בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, וְהַכֹּל דּוֹבְרִים מִמֶּנּוּ, וְהוּא הוֹלֵךְ נָע וָנָד וּמִתְפַּזֵּר בְּפִי כֻּלָּם, וְאֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁהוּא בָּא לְשָׁם, יֶשׁ לוֹ עִנּוּיִים וְצָרוֹת מְשֻׁנּוֹת (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן קסג), וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם מְקַבְּלִים הַכֹּל בְּאַהֲבָה בִּשְׁבִילוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמוֹרִידִים אֶת הַשְּׁכִינָה בָּעוֹלָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם זוֹכִים לְהַעֲלוֹת מַיִן נוּקְבִין אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.

וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, בְּעֵת שֶׁאַתָּה אוֹמֵר פָּרָשַׁת הָעֲקֵידָה תְּכַוֵּן הֵיטֵב שֶׁגַּם אַתָּה מוּכָן וּמְזֻמָּן לִמְסֹר אֶת נַפְשְׁךָ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ, זֶה הַכֹּל נִסְיוֹנוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְנַסֶּה אוֹתְךָ אֶל מִי תָּרוּץ בְּעֵת שֶׁיְּצַעֲרוּ אוֹתְךָ וִיבַזּוּךָ וִיחָרְפוּךָ בְּחֵרוּפִים וּבְגִדּוּפִים, וְיוֹצִיאוּ עָלֶיךָ שֵׁם רַע; וְלָכֵן בְּנִי, רְאֵה לִבְרֹחַ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְתִמְסֹר אֶת נַפְשְׁךָ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְכָל מַחֲשַׁבְתְּךָ תִּהְיֶה רַק אֵיךְ לִהְיוֹת בָּטֵל וּמְבֻטָּל אֶל הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְעַל־כֵּן בְּכָל יוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה אוֹמְרִים פָּרָשַׁת הָעֲקֵידָה, כִּי כָּל עִנְיַן הָעֲקֵדָה הוּא סוֹד הַבִּטּוּל, שֶׁאָדָם צָרִיךְ תָּמִיד לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹא וָשׁוֹב (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן סה);

כִּי כְּשֶׁעוֹבְרִים עַל הָאָדָם צָרוֹת וְיִסּוּרִים וּמַכְאוֹבִים רַבִּים, הֵן מֵעַצְמוֹ שֶׁנָּפַל בְּמָקוֹם שֶׁנָּפַל, וְהֵן מֵאֲחֵרִים, שֶׁמְּחָרְפִים וּמְגַדְּפִים וּמְבַזִּים אוֹתוֹ, וּמְדַבְּרִים עָלָיו כָּל רַע, עָלָיו לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְיַכְנִיס בְּדַעְתּוֹ אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, וְיַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹכֵב עַכְשָׁו עַל הַמִּזְבֵּחַ, וּמוּכָנִים לִשְׁחֹט אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְיִדֹּם וְיִשְׁתֹּק, אָז דַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה יִמָּשֵׁךְ עָלָיו חֶסֶד מִסּוֹד מִזְבֵּ”חַ שֶׁעוֹלֶה אֵ”ל הֲוָיָ”ה; וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים פָּרָשַׁת הָעֲקֵידָה בְּכָל יוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה הוּא דַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַדּוּעַ נִקְרֵאת זֹאת הַפָּרָשָׁה פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה דַּיְקָא, כִּי הֲלֹא עָשׂוּ כַּמָּה עֲבוֹדוֹת בִּשְׁבִיל לְשָׁחֲטוֹ, כִּי עָרַךְ אֶת הָעֵצִים וְגַם הֶעֱלָהוּ לַמִּזְבֵּחַ, וְלָמָּה לֹא נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַעֲרָכָה אוֹ עַל שֵׁם הַעֲלָאָה שֶׁהֶעֱלָה אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, אֶלָּא נִקְרֵאת עֲקֵדָה דַּיְקָא לְשׁוֹן קְשִׁירָה? כִּי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי זְכוּת הָעֲקֵדָה, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִים לְקַשֵּׁר וּלְחַבֵּר אֶת עַצְמוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְזוֹכִים לְחַבֵּר וּלְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ דֶּרֶךְ הַתְּפִלָּה עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, תְּפִלַּת עַרְבִית, הֲלָכָה ד, אוֹת טז),

וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים “וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ”, כִּי עֲקֵדָה הִיא לְשׁוֹן קִשּׁוּר יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּיַחַד, שֶׁצְּרִיכִים לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְכֵן הַדִּבּוּר שֶׁאָדָם מְדַבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת תְּפִלָּה שְׁלֵמָה, מֵהַתְחָלַת הַתְּפִלָּה עַד סוֹפָהּ יִהְיֶה נַעֲשָׂה אֶחָד, וּצְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק בָּזֶה מְאֹד, וְאַף שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ עָקַד אֶת בְּנוֹ, עִם כָּל זֹאת נִזְכֶּרֶת רַק זְכוּת יִצְחָק, וְנִקְרֵאת עֲקֵדַת יִצְחָק, וְאַף שֶׁהַנִּסָּיוֹן שֶׁל אַבְרָהָם הָיָה גָּדוֹל עַד מְאֹד, כִּי לְמֵאָה שָׁנִים נוֹלָד לוֹ יִצְחָק, וְהָלַךְ לִשְׁחֹט אוֹתוֹ, וְאִם־כֵּן לָמָּה מַזְכִּירִים זְכוּת יִצְחָק וְלֹא זְכוּת אַבְרָהָם? אֶלָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנוֹ, וְלָכֵן אַף שֶׁהָיָה לוֹ נִסָּיוֹן גָּדוֹל מְאֹד, עִם כָּל זֶה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן הָיָה לְיִצְחָק, כִּי הוּא לֹא שָׁמַע בְּפֵרוּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְהָלַךְ לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן אָבִיו שֶׁאָמַר לוֹ: בּוֹא אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׁחֹט אוֹתְךָ בִּשְׁבִיל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְדָבָר זֶה סוֹבֵב בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַדָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ כְּרֶגַע, אַף שֶׁגַּם לוֹ יֵשׁ נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים וּמָרִים, שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו צָרוֹת וְיִסּוּרִים, וְהוּא צָרִיךְ לִסְבֹּל צַעַר וְיִסּוּרִים שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן סו), עִם כָּל זֹאת הַנִּסָּיוֹן הֲכִי גָּדוֹל הוּא שֶׁל תַּלְמִידָיו, שֶׁהֵם מוֹסְרִים נַפְשָׁם בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת וּלְפַרְסֵם אֶת לִמּוּד רַבָּם, וּמוּכָנִים לִמְסֹר אֶת נַפְשָׁם בְּפֹעַל מַמָּשׁ, כְּדֵי לְגַלּוֹת וּלְפַרְסֵם אֶת לִמּוּד רַבָּם שֶׁגִּלָּה לָהֶם אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן בָּזֶה שֶׁזּוֹכְרִים אֶת עֲקֵדַת יִצְחָק קֹדֶם הַתְּפִלָּה, עַל־יְדֵי־זֶה מְקַשְּׁרִים אֶת עַצְמֵנוּ עִם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁהָיוּ נִכְלָלִים בָּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא וּמְלַמְּדִים לְתַלְמִידֵיהֶם גִּלּוּי אֱלֹקוּת. וְדָבָר זֶה סוֹבֵב בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁגְּדוֹלֵי מֻבְחֲרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּכְלָלִים לְגַמְרֵי בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַבְרָהָם, וּמְלַמְּדִים עִם תַּלְמִידֵיהֶם גִּלּוּי אֱלֹקוּת, וְתַלְמִידֵיהֶם נִקְרָאִים בָּנִים, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (סַנְהֶדְּרִין יט:): ‘כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ יְלָדוֹ’; וְהַתַּלְמִידִים מוֹסְרִים אֶת נַפְשָׁם לָבוֹא אֶל רַבָּם, אַף שֶׁבַּחוּץ גּוֹרֵם הַסָּמֶ”ךְ־מֵ”ם בִּלְבּוּל גָּדוֹל, וּמַעֲלִים אֶת שֵׁם הַצַּדִּיק מֵהָעוֹלָם, וּמְפַרְסֵם שַׁקְרָנִים וּצְבוּעִים (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן סז)

וְאֵין שׁוּם עֵצָה אַחֶרֶת נֶגְדָּם אֶלָּא לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב, אֶלָּא לָבוֹא בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ אֶל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְבָּזֶה שֶׁאָדָם מְכַוֵּן לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ־הַשֵּׁם בַּעֲבוּר רַבּוֹ, אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה יֵשׁ מְנִיעוֹת וְנִסְיוֹנוֹת קָשִׁים מְאֹד, וְלָכֵן מַזְכִּירִים זְכוּתוֹ שֶׁל יִצְחָק, שֶׁהוּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיו; וּכְמוֹ־כֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר הַתַּלְמִידִים צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן רַבָּם, שֶׁמְּלַמְּדִים עִמָּהֶם אֵיךְ לְהִתְקָרֵב אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאַף שֶׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶם בֵּין כָּךְ בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְסוֹבְלִים מַה שֶּׁסּוֹבְלִים, שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר זֶה לְעֻמַּת זֶה נֶגֶד הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים יֵשׁ רְשָׁעִים אֲרוּרִים, קְלִפּוֹת, הַמַּעֲלִימִים וּמְכַסִּים וּמַסְתִּירִים אֶת שֵׁם הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, וְעוֹשִׂים מִמֶּנּוּ כָּל־מִינֵי צְחוֹק וְחוּכָא וְאִיטְלוּלָא, עִם כָּל זֹאת אֶת שֵׁם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת אַף פַּעַם לֹא יַצְלִיחוּ לְבַטֵּל וּלְהַכְנִיעַ כְּלָל, וּבָזֶה שֶׁמּוֹסְרִים אֶת נַפְשָׁם לָבֹא אֵלָיו, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא נִזְכָּר עָלָיו שֵׁם הַצַּדִּיק.

ב.

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ פָּסוּק זֶה “וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ” (פרשת העקידה), תְּכַוֵּן הֵיטֵב פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, כִּי כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ־רַבָּה וַיִּקְרָא, פָּרָשָׁה ב, סִימָן יא): ‘בְּשָׁעָה שֶׁעָקַד אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, הִתְקִין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׁנֵי כְּבָשִׂים, אֶחָד שֶׁל שַׁחֲרִית וְאֶחָד שֶׁל עַרְבִית, וְכָל־כָּךְ לָמָּה? שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין תָּמִיד עַל־גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְקוֹרִין אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה (וַיִּקְרָא א, יא): “צָפֹנָה לִפְנֵי הֲוָיָ”ה”, זוֹכֵר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עֲקֵדַת יִצְחָק; מְעִידַנִי עָלַי שָׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, בֵּין גּוֹי בֵּין יִשְׂרָאֵל, בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה, בֵּין עֶבֶד בֵּין אָמָּה, קוֹרִין אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה “צָפֹנָה לִפְנֵי הֲוָיָ”ה”, זוֹכֵר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עֲקֵדַת יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: “צָפֹנָה לִפְנֵי הֲוָיָ”ה”‘; וּצְרִיכִים לְכַוֵּן כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹכֵב עַכְשָׁו עַל־גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְשׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ, וְזוֹרְקִין דָּמָיו עַל הַמִּזְבֵּחַ, אָז מֻבְטָח לוֹ שֶׁנִּמְחֲלִים כָּל עֲווֹנוֹתָיו. וַחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה אוֹמְרִים פָּסוּק זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, כִּי בְּפָסוּק זֶה מְקַשְּׁרִים הָעוֹלָמוֹת זֶה בָּזֶה, עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה לְעוֹלָם הַמַּחֲשָׁבָה.

 וְאַחַר־כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁתֹּאמַר אֶת הַתְּפִלָּה: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּבַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת רַחֲמָיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלֵינוּ, וְיָגֹלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד” (מתוף פרשת העקידה) – תְּכַוֵּן בִּתְפִלָּה זוֹ מְאֹד מְאֹד, וּבְאָמְרְךָ הַי”ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים תִּתְעוֹרֵר בִּבְכִיָּה עֲצוּמָה, שֶׁיֻּמְשַׁךְ עָלֶיךָ אוֹר גָּדוֹל, כִּי כָּל עֲקֵדַת יִצְחָק הוּא לִמְסֹר אֶת עַצְמוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְאַף שֶׁסּוֹבֵל חֵרוּפִים וְגִדּוּפִים מֵרְשָׁעִים אֲרוּרִים שֶׁמּוֹצִיאִים עָלָיו שֵׁם רַע, וּמְדַבְּרִים עָלָיו כָּל דָּבָר אָסוּר, שֶׁזֶּה סוֹד מְסִירוּת נֶפֶשׁ, מְסִירוּת שְׁמוֹ, וְעִם כָּל זֹאת הוּא מַסְכִּים עַל הַכֹּל, הָעִקָּר לַעֲשׂוֹת רְצוֹן רַבּוֹ שֶׁמְּלַמְּדוֹ תּוֹרָה וּדְבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, דַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה שֶׁיֻּמְתְּקוּ מִמֶּנּוּ וּמִכָּל הָעוֹלָם כָּל הַדִּינִים; כִּי כְּפִי שֶׁהַתַּלְמִיד מוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲבוּר רַבּוֹ, כְּמוֹ־כֵן זוֹכֶה שֶׁרַבּוֹ מַשְׁפִּיעַ עָלָיו מִשֶּׁפַע תּוֹרָתוֹ, שֶׁכָּל זֶה הוּא סוֹד עֲקֵדַת יִצְחָק, שֶׁיִּצְחָק נֶעֱקָד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיו; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּכְנִיס דְּבָרִים אֵלּוּ אֶל תּוֹךְ לִבּוֹ, וְאָז טוֹב לוֹ כָּל הַיָּמִים.

ג.

 וְאַחַר־כָּךְ אוֹמְרִים מִשְׁנָה ‘אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר: הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד־תּוֹרָה’; כִּי אֵלּוּ אֵין לָהֶם שִׁעוּר מִדְּאוֹרַיְתָא ‘הַפֵּאָה’ – כְּדִכְתִיב (וַיִּקְרָא יט, ט): “לֹא תְּכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ”; וְלֹא נֶאֱמַר כַּמָּה יַנִּיחַ, אֶלָּא כַּמָּה שֶׁיִּרְצֶה יַנִּיחַ, אֲבָל חֲכָמִים נָתְנוּ בּוֹ שִׁעוּר, שֶׁהוּא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. ‘וְהַבִּכּוּרִים’ – דִּכְתִיב (דְּבָרִים כו, ב): “וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה; וְלֹא נֶאֱמַר כַּמָּה. ‘וְהָרֵאָיוֹן’ – דִּכְתִיב (דְּבָרִים טז, טז): “שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה” וְגוֹ’; וְצָרִיךְ לְהָבִיא קָרְבָּן רְאִיָּה בְּיוֹם־טוֹב בְּכָל פַּעַם הַמִּתְרָאֶה בַּעֲזָרָה, וּלְאוֹתוֹ קָרְבָּן אֵין שִׁעוּר כַּמָּה הוּא שָׁוֶה, אֶלָּא כַּמָּה שֶׁיִּרְצֶה שֶׁיָּבִיא, וְזֶה הַקָּרְבָּן שֶׁמֵּבִיא נִקְרָא עוֹלַת רְאִיָּה, וְאֵין לוֹ שִׁעוּר מִדְּאוֹרַיְתָא. ‘וּגְמִילוּת חֲסָדִים’ – אֵין לָהֶם שִׁעוּר, הַיְנוּ דַּוְקָא בְּגוּפָם, אֲבָל בְּמָמוֹנָם יֶשׁ לוֹ שִׁעוּר, כִּדְאָמְרִינַן (כְּתֻבּוֹת ג.): ‘הַמְבַזְבֵּז – אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ’. ‘וְתַלְמוּד תּוֹרָה’ – אֵין לוֹ שִׁעוּר, אֶלָּא כַּמָּה שֶׁיָּכוֹל לִלְמֹד בַּיּוֹם יִלְמַד. וְחַיָּב לִלְמֹד בְּכָל עֵת וָרֶגַע שֶׁיֶשׁ לוֹ פְּנַאי, וְהַטַּעַם שֶׁאוֹמְרִים אֶת הַמִּשְׁנָה כָּאן, הוּא עַל־פִּי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ד), שֶׁעִקַּר עֲבוֹדַת הַצְּדָקָה הוּא לְשַׁבֵּר אֶת הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁלּוֹ וּלְהָפְכָהּ לְרַחֲמָנוּת, וּצְרִיכִים לִתֵּן בְּכָל יוֹם צְדָקָה, וְהַצְּדָקָה הִיא פּוֹתַחַת כָּל הַפְּתָחִים לָאָדָם, שֶׁיִּכָּנֵס עַל־יָדָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים.

וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לִתֵּן בְּכָל יוֹם צְדָקָה, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה פּוֹתֵחַ תָּמִיד פֶּתַח חָדָשׁ, וְיָכוֹל לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ פֶּתַח הַקְּדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה שֶׁיַּמְשִׁיךְ עָלָיו הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הַשְׁפָּעָה גְּדוֹלָה, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר, וּלְכָל זֶה זוֹכִים עַל־יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן, שֶׁאָדָם מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְהִכָּלֵל בָּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְזוֹכֶה לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטֵי פְּרָטִית, וְאֵינוֹ מְבַלְבֵּל אֶת עַצְמוֹ מֵחַכְמֵי הַטֶּבַע שֶׁרוֹצִים לְהַחְדִּיר, חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ הַכֹּל טֶבַע מִקְרֶה וּמַזָּל. וּכְשֶׁאָדָם זוֹכֶה לָתֵת צְדָקָה בְּכָל יוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה שֶׁנִּפְתָּח לוֹ הַפֶּתַח בְּהַרְחָבָה גְּדוֹלָה, וְזוֹכֶה לְהַגִּיעַ אֶל רְצוֹנוֹת חֲזָקִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁאָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְקַשֵּׁר בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, וְנִכְלָל בָּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא; וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם: ‘אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר, הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרֵאָיוֹן וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְתַלְמוּד תּוֹרָה’; כִּי אֵלּוּ הֵן מִצְווֹת שֶׁזּוֹכִים עַל־יָדָן לְהֶאָרַת הָרָצוֹן, וְעַל־כֵּן אֵין לָהֶם שִׁעוּר (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, הֲלָכָה ה, אוֹת סג); כִּי הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה אֵין לוֹ שִׁעוּר, כִּי הוּא מוֹעִיל בְּכָל דַּרְגָּה וְדַרְגָּה בְּכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מְאֹד מוֹעִיל לוֹ גַּם־כֵּן הָרָצוֹן הַטּוֹב, כִּי עַל־יְדֵי הָרָצוֹן הַטּוֹב – הַכֹּל יְכוֹלִים לַעֲלוֹת, כִּי (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב, סִימָן עח): ‘אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל’; וּלְהֵפֶךְ גַּם מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד, הוּא צָרִיךְ גַּם־כֵּן לָרוּץ וּלְהִתְחַזֵּק בְּרָצוֹן חָדָשׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי (תְּהִלִּים קמה, ג): “לִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר”;

וְעַל־כֵּן הָרָצוֹן הוּא עִנְיָן שֶׁאֵין לוֹ שִׁעוּר, וּצְרִיכִים תָּמִיד בְּכָל יוֹם וָיוֹם לְהִתְגַּבֵּר בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים חֲדָשִׁים לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן ‘נָקַט הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרֵאָיוֹן וּגְמִילוּת חֲסָדִים’, שֶׁהֵם עִנְיַן צְדָקָה שֶׁנּוֹתְנִים מֵהַתְּבוּאָה מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים לַעֲנִיִּים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִים לְרָצוֹן לְהַכְנִיעַ מֵצַח הַנָּחָשׁ, וּלְהַגְבִּיר הֶאָרַת הָרָצוֹן, כִּי פֵּאָה וּבִכּוּרִים צְרִיכִים לָתֵת תֵּכֶף בַּהַתְחָלָה שֶׁל הַתְּבוּאָה, פֵּאָה נוֹתְנִים בְּעֵת הַקָּצִיר תֵּכֶף, וְכֵן בִּכּוּרִים נוֹתְנִים תֵּכֶף כְּשֶׁמַּתְחִיל הַפְּרִי לְהִתְבַּכֵּר, כִּי הַתְּבוּאָה וְהַפֵּרוֹת צְרִיכִים לְתַקְּנָם בְּיוֹתֵר מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱחַז בְּיוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת אֲדָמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ג, יז): “אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה” וְגוֹ’; שֶׁמִּשָּׁם בָּאוֹת כָּל יְגִיעוֹת הַל”ט מְלָאכוֹת, שֶׁצְּרִיכִים לְהִתְיַגֵּעַ וְלִטְרֹחַ בָּהֶם, קֹדֶם שֶׁמְּבָרְרִים הַתְּבוּאָה וְהַפֵּרוֹת שֶׁעִקָּרָם בַּעֲבוֹדַת אֲדָמָה, שֶׁהֵם מוֹנְעִים גְּדוֹלִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן צִוְּתָה הַתּוֹרָה, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁקּוֹצְרִים הַתְּבוּאָה יִתֵּן פֵּאָה לַעֲנִיִּים, כְּדֵי לְטַהֵר הַתְּבוּאָה הַיּוֹצֵאת מִן הָאֲדָמָה מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ, וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הֶאָרַת הָרָצוֹן. וְכֵן בִּכּוּרִים צְרִיכִים לִתֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁהַפְּרִי מַתְחִיל לְהִתְבַּכֵּר, גַּם־כֵּן מֵהַטַּעַם הַזֶּה, וּבִכּוּרִים הֵם יְקָרִים מְאֹד, כִּי מְבִיאִים אוֹתָם לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם עִקַּר הֶאָרַת הַפָּנִים, סוֹד הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא סוֹד הַפָּנִים, וְעִקָּרָם מְבִיאִים אוֹתָם בְּשָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא יוֹם הַבִּכּוּרִים, כִּי בְּשָׁבוּעוֹת הוּא קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁעִקָּרָהּ הוּא עַל־יְדֵי הָרָצוֹן.

נִמְצָא, שֶׁפֵּאָה וּבִכּוּרִים הֵם סוֹד צְדָקָה, שֶׁנּוֹתְנִים בַּהַתְחָלַת תִּקּוּן הַתְּבוּאָה, כְּדֵי לִזְכּוֹת לָרָצוֹן, וְעַל־כֵּן אֵין לָהֶם שִׁעוּר, כִּי הָרָצוֹן אֵין לוֹ שִׁעוּר, וְזֶה עִנְיַן הָרֵאָיוֹן, שֶׁהִיא מִצְוַת (דְּבָרִים טז, טז): “שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הֲוָיָ”ה אֱלֹהֶיךָ”; דְּהַיְנוּ בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁאָז קוֹרְאִים וּמְגַלִּים אֶת הָרָצוֹן, וְעַל־כֵּן צְרִיכִים אָז לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי הֲוָיָ”ה לְקַבֵּל שָׁם הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁהוּא סוֹד פְּנֵי הֲוָיָ”ה הַמֵּאִיר בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ בְּיוֹתֵר, וְעַל־כֵּן הָרֵאָיוֹן אֵין לוֹ שִׁעוּר, כִּי הָרָצוֹן אֵין לוֹ שִׁעוּר, וְזֶה ‘וּגְמִילוּת חֲסָדִים’ שֶׁהוּא כְּלַל כָּל הַצְּדָקָה שֶׁכְּלוּלָה מִגְּמִילוּת חֲסָדִים, שֶׁעִקָּרָהּ בִּשְׁבִיל הָרָצוֹן, וְעַל־כֵּן אֵין לוֹ שִׁעוּר, וְכָל זֶה הוּא בִּשְׁבִיל לִזְכּוֹת לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ בְּכָל יוֹם. וְזֶה ‘וְתַלְמוּד תּוֹרָה’, שֶׁאֵין לָהּ גַּם־כֵּן שִׁעוּר, כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הוּא עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הָרָצוֹן, וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים מִשְׁנָה זּוֹ בְּכָל יוֹם אַחַר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, כִּי בְּכָל יוֹם צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קַבָּלַת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת יט, א): “בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבָּר סִינַי” – וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י זַ”ל: ‘שֶׁבְּכָל יוֹם יִהְיֶה דּוֹמֶה בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ הַיּוֹם אַתָּה עוֹמֵד עַל הַר סִינַי’ וְכוּ’; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים ו, ו): “אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם” – וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י זַ”ל: ‘בְּכָל יוֹם יִהְיֶה דּוֹמֶה בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים’; וְזֶה כָּל עִנְיַן בִּרְכַּת הַתּוֹרָה שֶׁמְּבָרְכִים בְּכָל יוֹם אֶת הַתּוֹרָה, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ, וְעִקָּרוֹ עַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הָרָצוֹן, שֶׁצְּרִיכִים לְחַדְּשׁוֹ בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ, וְאָסוּר לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ כְּלָל, אֶלָּא לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם הַתְחָלָה חֲדָשָׁה, וְלֹא יִשָּׁבֵר מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וּבִפְרָט בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה יַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם הַתְחָלָה חֲדָשָׁה.

וְזֶה תֹּקֶף הָרָצוֹן שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְהִתְחַזֵּק בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ, וְאַחַר־כָּךְ מַמְשִׁיכִים לוֹמַר אֶת הַבְּרַיְתָא (שַׁבָּת קכז.): ‘אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם־הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם־הַבָּא, כִּי הֵן מִצְווֹת מְאֹד נִצְרָכוֹת, שֶׁאָדָם יִהְיֶה זָהִיר בָּהֶן בְּכָל יוֹם, וְאֵלּוּ הֵן: ‘כִּבּוּד אָב וָאֵם’ – שֶׁהִיא מֵהַמִּצְוָה הַחֲמוּרָה שֶׁבַּחֲמוּרוֹת, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (פְּסִיקְתָא רַבָּתִי): ‘חֲמוּרָה שֶׁבַּחֲמוּרוֹת’ – “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ”‘ (שְׁמוֹת כ, יא; דְּבָרִים ה, טו); וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (תָּנָא־דְבֵי־אֵלִיָּהוּ רַבָּא, פֶּרֶק כז): ‘כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְבַקֵּשׁ מֵהָאָדָם רַק שֶׁיְּכַבֵּד אָב וָאֵם’; וְאָמְרוּ (קִדּוּשִׁין ל:): ‘בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם וְכִבְּדוּנִי’; וְאָמְרוּ (שָׁם לא): ‘בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְצַעֵר אֶת אָבִיו אֶת אִמּוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: ‘יָפֶה עָשִׂיתִי שֶׁלֹּא דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם, כִּי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד מְאֹד חֲשׁוּבָה מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּכְשֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ – מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו”; וְעַל־כֵּן מַזְכִּירִים אֶת זֶה בְּכָל יוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אָדָם זָהִיר בְּמִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם.

‘וּגְמִילוּת חֲסָדִים’ – זֶה מְאֹד מְאֹד חָבִיב בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (יַלְקוּט הוֹשֵׁעַ, רֶמֶז תקכב): ‘אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, חָבִיב עָלַי חֶסֶד שֶׁאַתֶּם גּוֹמְלִים זֶה עִם זֶה יוֹתֵר מִכָּל הַזְּבָחִים שֶׁזָּבַח שְׁלֹמֹה לְפָנַי’. וְאָמְרוּ (יְבָמוֹת עט.): ‘שְׁלֹשָׁה סִימָנִים יֵשׁ בְּאֻמָּה זוֹ: הָרַחֲמָנִים, וְהַבַּיְשָׁנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים’; וְאָמְרוּ (יְרוּשַׁלְמִי, תַּעֲנִית, פֶּרֶק ג, הֲלָכָה ד): “וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ” (יְשַׁעְיָהוּ נא, טז) – ‘זוֹ גְּמִילוּת חֶסֶד, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה גְּמִילוּת חֲסָדִים, זוֹכֶה לֵישֵׁב בְּצִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא’. ‘וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית’ – כִּי מְאֹד מְאֹד צְרִיכִים לְהִזָּהֵר לְהִכָּנֵס בְּכָל יוֹם לְבֵית־הַכְּנֶסֶת בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת ח.): ‘מִי שֶׁיֶשׁ לוֹ בֵּית־הַכְּנֶסֶת בְּעִירוֹ, וְאֵינוֹ נִכְנָס שָׁם לְהִתְפַּלֵּל – נִקְרָא: ‘שָׁכֵן רַע”. וְאָמְרוּ (יְרוּשַׁלְמִי בְּרָכוֹת, פֶּרֶק ב, הֲלָכָה ג): ‘כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת בָּעוֹלָם־הַזֶּה, אֵינוֹ נִכְנָס לְבֵית־הַכְּנֶסֶת בָּעוֹלָם־הַבָּא’; וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מְאֹד לְהִכָּנֵס אֶל תּוֹךְ בֵּית־הַכְּנֶסֶת בְּכָל יוֹם, וְיִזְכֶּה לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ מִכָּל הָעֲווֹנוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (יַלְקוּט בָּלָק, רֶמֶז תשעא): ‘מָה הַנְּחָלִים הָאֵלּוּ בְּנֵי־אָדָם יוֹרְדִים לְתוֹכָם כְּשֶׁהֵם טְמֵאִים וְטוֹבְלִים וְעוֹלִים טְהוֹרִים – כָּךְ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת בְּנֵי־אָדָם נִכְנָסִים לְתוֹכָם כְּשֶׁהֵם מְלֵאִים עֲווֹנוֹת, וְיוֹצְאִים מְלֵאִים מִצְווֹת’.

וְעַל־כֵּן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי, לְהִזָּהֵר מְאֹד לְהִכָּנֵס לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, וְאַל תִּתְעַצֵּל, כִּי הַתְּפִלּוֹת שֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ מְקֻבָּלוֹת וּמְרֻצּוֹת יוֹתֵר מִכָּל מָקוֹם, כִּי (בְּרָכוֹת ו:): ‘הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מָצוּי בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת’; וּצְרִיכִים לְהִזָּהֵר בָּזֶה מְאֹד מְאֹד, וְלֹא לְזַלְזֵל בָּזֶה, חַס וְשָׁלוֹם. ‘וְהַכְנָסַת־אוֹרְחִים’ – שֶׁהִיא מִצְוָה יְקָרָה מְאֹד, עַד שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (שַׁבָּת קכז.): ‘גְּדוֹלָה הַכְנָסַת־אוֹרְחִים יוֹתֵר מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה’; וְאָמְרוּ (בְּרָכוֹת י.): ‘כָּל הַמְאָרֵחַ תַּלְמִיד חָכָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מַקְרִיב תְּמִידִין’; וְאָמְרוּ (מִדְרָשׁ שְׁמוּאֵל יח): ‘כָּל הַמְאָרֵחַ תַּלְמִיד חָכָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַאֲכִילֵהוּ וּמַשְׁקֵהוּ, כְּאִלּוּ עָשָׂה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל’; וְלָכֵן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד בְּמִצְוַת הַכְנָסַת־אוֹרְחִים, שֶׁבְּשָׂכָר זֶה יְשֻׁלַּם לוֹ, שֶׁאַף פַּעַם לֹא יֶחְסַר לוֹ כְּלוּם. ‘וּבִקּוּר חוֹלִים’ – שֶׁמְּאֹד מְאֹד הִזְהִירוּנוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים עַל מִצְוָה זוֹ, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (נְדָרִים מ.): ‘כָּל הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה – נִצֹּל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנּוֹם’; וְאָמְרוּ (שָׁם לט:): ‘כָּל הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה גּוֹרֵם לוֹ שֶׁיִּחְיֶה, וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה גּוֹרֵם לוֹ שֶׁיָּמוּת’. וְאָמְרוּ (סוֹטָה יד.): ‘מָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּקֵּר חוֹלִים אַף אַתָּה בַּקֵּר חוֹלִים’; כָּל־כָּךְ חֲשׁוּבָה אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים. וְאָמְרוּ (מִדְרָשׁ־רַבָּה, וַיֵּרָא, פָּרָשָׁה מט, סִימָן ד): “כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה” (בְּרֵאשִׁית יח, יט) – ‘זֶה בִּקּוּר חוֹלִים’; וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מְאֹד בְּמִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים, וְכָל הַזּוֹכֶה לְבַקֵּר חוֹלִים, אָז אַף פַּעַם לֹא יִצְטָרֵךְ לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ, חַס וְשָׁלוֹם.

‘וְהַכְנָסַת כַּלָּה’ – שֶׁהִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, לְהִשְׁתַּדֵּל לְחַתֵּן בַּחוּרִים וּבְתֻלּוֹת, וְלַעֲסֹק בְּצָרְכֵיהֶם, עַד שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מְגִלָּה ג:): ‘מְבַטְּלִים תַּלְמוּד־תּוֹרָה לְהַכְנָסַת כַּלָּה’; וְהַכֹּל בְּהַצְנֵעַ לֶכֶת, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (סֻכָּה מט:): “וְהַצְנֵעַ לֶכֶת” (מִיכָה ו, ח) – ‘זוֹ הַכְנָסַת כַּלָּה לַחֻפָּה’; וּמִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בָּזֶה לְהַכְנִיס כַּלָּה לַחֻפָּה, יִזְכֶּה שֶׁהַשְּׁכִינָה תִּהְיֶה תָּמִיד עִמּוֹ, כִּי אֵין עוֹד דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה – מִלַּעֲסֹק בְּמִצְוַת הַכְנָסַת כַּלָּה, לְשַׁדֵּךְ אֶת בְּנֵי וּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל. וַחֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אָמְרוּ (מַסֶּכֶת סוֹפְרִים יט): ‘רָאָה שְׁלֹמֹה כֹּחַ שֶׁל גּוֹמְלֵי חֲסָדִים, וּבָנָה שְׁנֵי שְׁעָרִים – אֶחָד לַחֲתָנִים וְאֶחָד לַאֲבֵלִים, בְּשַׁבָּת הָיוּ מִתְקַבְּצִים יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם וְיוֹשְׁבִים בֵּין שְׁנֵי שְׁעָרִים הַלָּלוּ, מִשֶּׁחָרַב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ הַחֲתָנִים וַאֲבֵלִים בָּאִים לְבֵית־הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לִגְמֹל לָהֶם חֶסֶד, חֲתָנִים לְקַלְּסָם וּלְלַוּוֹתָם לְבֵיתָם, וַאֲבֵלִים לְנַחֲמָם’; הֲרֵי שֶׁהַמִּצְוָה הַזּוֹ שֶׁל הַכְנָסַת כַּלָּה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד.

‘וּלְוָיַת הַמֵּת’ – שֶׁהִיא מִצְוָה רַבָּה מְאֹד, עַד שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת יח.): ‘כָּל הָרוֹאֶה אֶת הַמֵּת וְאֵינוֹ מְלַוֵּהוּ, עוֹבֵר מִשּׁוּם (מִשְּׁלֵי יז, ה): “לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ”; וְאִם לִוָּהוּ מַה שְּׂכָרוֹ? עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (מִשְּׁלֵי יֵט, יז): “מַלְוֵה הֲוָיָ”ה חוֹנֵן דָּל”‘; וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (סוֹטָה יד.): ‘מָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא קָבַר מֵתִים – אַף אַתָּה קְבֹר מֵתִים’; כִּי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד חָשׁוּב כְּשֶׁאָדָם עוֹסֵק בִּקְבוּרַת הַמֵּת, וְעוֹשֶׂה צָרְכּוֹ, כִּי (קֹהֶלֶת ז, ב): “טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ” – שֶׁתָּמִיד יִזְכֹּר מַעֲשָׂיו, כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה, וִימַלֵּא אֶת יָמָיו בְּטוֹב, כִּי בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם לְבֵית עוֹלָמוֹ כָּל מַעֲשָׂיו נִפְרָטִים לְפָנָיו (תַּעֲנִית יא.); וְעַל־כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לְלַוּוֹת אֶת הַמֵּת, וּמִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה, בָּזֶה עוֹשֶׂה טוֹבָה הֵן לַנִּפְטָר וְהֵן לְעַצְמוֹ, כִּי עַל הַנִּפְטָר שֶׁמְּלַוֵּהוּ מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלָיו, וְעַל עַצְמוֹ שֶׁנִּתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה, שֶׁרוֹאֶה מַה סּוֹפוֹ שֶׁל הָאָדָם, וְעַל־כֵּן מִצְוַת לְוָיַת הַמֵּת הִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה מְאֹד.

‘וְעִיּוּן תְּפִלָּה’ – שֶׁיָּשִׂים לֵב אֶל הַתְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְיִהְיֶה רָגִיל בָּזֶה, כִּי כְּשֶׁאָדָם מַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאֵין עוֹד דָּבָר שֶׁמַּמְשִׁיךְ גִּלּוּי אֱלֹקוּת לָאָדָם כְּמוֹ תְּפִלָּה, וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה בְּכָל יוֹם, וּלְהַשִּׂיחַ וּלְסַפֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ בִּפְשִׁיטוּת וּבִתְמִימוּת גְּמוּרָה, וּכְכָל שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם חָזָק בָּזֶה, עַל־יְדֵי־זֶה יַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הֶאָרַת הַשְּׁכִינָה.

‘וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ’ – שֶׁאֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד יָקָר עִנְיַן הַשָׁלוֹם, כִּי (מִדְרָשׁ־רַבָּה, בַּמִּדְבָּר, פָּרָשָׁה יב, סִימָן א): ‘לֹא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת עוֹלָמוֹ אֶלָּא עַל־מְנַת שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין הַבְּרִיּוֹת’; וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְאֹד מַקְפִּיד שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין הַבְּרִיּוֹת. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (סַנְהֶדְּרִין לז.): ‘נִבְרָא הָאָדָם יְחִידִי מִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָּדוֹל מֵאָבִיךָ’; וְהִזְהִירוּ מְאֹד חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (אָבוֹת ד, כ): ‘הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם’; כִּי (עֻקְצִין ג, יב): ‘לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים כט, יא): “הֲוָיָ”ה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן הֲוָיָ”ה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַּשָּׁלוֹם”‘; וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה תָּמִיד שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְזוֹ מִצְוָה רַבָּה מְאֹד לְהַשְׁלִים בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּי (מִדְרָשׁ־רַבָּה, נֹחַ, פָּרָשָׁה לח, סִימָן ו): ‘גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם וּשְׂנוּאָה הַמַּחֲלֹקֶת’; וְאָמְרוּ (מִדְרָשׁ־רַבָּה, וַיִּקְרָא, פָּרָשָׁה ט, סִימָן ט): ‘גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת כְּלוּלוֹת בּוֹ’; וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת כָּל־מִינֵי פְּעֻלּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין הַבְּרִיּוֹת.

‘וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ’ – וְאֵין עוֹד דָּבָר גָּדוֹל יוֹתֵר מֵהַמֵּשִׂים שָׁלוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (אָבוֹת־דְּרַבִּי־נָתָן, פֶּרֶק כח): ‘כָּל הַמֵּשִׂים שָׁלוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מֵשִׂים שָׁלוֹם בְּיִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, לְפִי שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מֶלֶךְ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ’; וּצְרִיכִים לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁלוֹם־בַּיִת שֶׁיְּפַיֵּס אֶת אִשְׁתּוֹ תָּמִיד, כִּי אָסוּר לְבַזּוֹת וּלְהַשְׁפִּיל אֶת אִשְׁתּוֹ, כִּי (רֹאשׁ הַשָּׁנָה ו.): ‘אִשָּׁה – בַּעְלָהּ מְשַׂמְּחָהּ’; וּמִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲסֹק בִּשְׁלוֹם־בַּיִת – מַעֲלָתוֹ גְּדוֹלָה עַד מְאֹד. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (תַּנְחוּמָא יִתְרוֹ): ‘וּמָה אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁלֹּא רוֹאוֹת וְלֹא שׁוֹמְעוֹת וְלֹא מְדַבְּרוֹת, עַל שֶׁמַּטִּילוֹת שָׁלוֹם, אָמְרָה תּוֹרָה (דְּבָרִים כז, ה): “לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל”; הַמַּטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיַּאֲרִיכוּ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו’; וְלָכֵן אַשְׁרֵי מִי שֶׁעוֹסֵק בַּהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁאָז מַעֲלָתוֹ גְּדוֹלָה עַד מְאֹד.

‘וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם’ – כִּי אֵין לְךָ עוֹד דָּבָר גָּדוֹל יוֹתֵר מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, עַד שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (עֲבוֹדָה־זָרָה יט.): ‘כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חֶפְצוֹ’; וְאָמְרוּ (שָׁם כ:): ‘כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – נְכָסָיו מַצְלִיחִים’; וְאָמְרוּ (אָבוֹת ו, ב): ‘אֵין לְךָ בֶּן־חוֹרִין, אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה’; כִּי כְּשֶׁאָדָם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה תָּמִיד, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹחֵל לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (יְרוּשַׁלְמִי רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, פֶּרֶק ד, הֲלָכָה ח): ‘כֵּיוָן שֶׁקִּבַּלְתֶּם עֲלֵיכֶם עֹל תּוֹרָה – מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ לֹא חֲטָאתֶם מִימֵיכֶם’; וְעַל־כֵּן לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עוֹלֶה עַל הַכֹּל, כִּי אֵין עוֹד דָּבָר גָּדוֹל מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, עַד שֶׁמִּי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו, וּכְבָר אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קָרְבָּנוֹת, כִּי (מְנָחוֹת קי.): ‘כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְעוֹלָה וּלְחַטָּאת וּלְמִנְחָה וּלְאָשָׁם’; וּצְרִיכִים לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ לִלְמֹד בְּכָל יוֹם אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְלֹא לְהִתְבַּלְבֵּל מִשּׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי (שִׁיר־הַשִּׁירִים רַבָּה, פָּרָשָׁה ו, סִימָן יז): ‘כָּל מָקוֹם שֶׁהִשְׁרָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא תּוֹרָתוֹ הִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ’; וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ־רַבָּה, קֹהֶלֶת, פָּרָשָׁה ו, סִימָן יג): ‘הוֹאִיל וְהֶבֶל הֵם יָמָיו שֶׁל אָדָם וּכְצֵל הֵם, מָה הֲנָאָה יֶשׁ לוֹ בַּחַיִּים יוֹתֵר מִלְּהִתְעַסֵּק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁכֻּלָּהּ חַיִּים’?!; וּמִי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה, אָז הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹרֶה עִמּוֹ תָּמִיד, וְהַשְּׁכִינָה מְקַדַּמְתּוֹ וּבָאָה לְפָנָיו בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ, כִּי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד חָשׁוּב לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (תָּנָא־דְבֵי־אֵלִיָּהוּ זוּטָא, פֶּרֶק א): ‘כֵּיוָן שֶׁקָּרָא אָדָם תּוֹרָה וּנְבִיאִים וּכְתוּבִים, וְשָׁנָה מִדְרָשׁ וַהֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, וְשָׁנָה הַגְּמָרָא וְשָׁנָה הַפִּלְפּוּל לִשְׁמָהּ – מִיָּד רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו’; וְעַל־כֵּן אַשְׁרֵי וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁלּוֹמֵד בְּכָל יוֹם תּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה ‘מְשַׁמַרְתּוֹ מִכָּל רַע בְּנַעֲרוּתוֹ וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְּזִקְנוּתוֹ’ (קִדּוּשִׁין פב:; מַסֶּכֶת סוֹפְרִים טז); וְלָכֵן, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, שִׂים לְבָבְךָ הֵיטֵב אֶל הַמִּשְׁנָה וְהַבְּרַיְתָא הַזּוֹ שֶׁלָּמַדְתָּ, כְּדֵי שֶׁתְּקַיְּמָם בְּכָל יוֹם, כְּדֵי שֶׁתִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמְךָ עֲרֵבוּת, נְעִימוּת, יְדִידוּת, זִיו שְׁכִינַת עֻזּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי מַה נִּשְׁאָר מֵהָאָדָם? רַק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁזּוֹכֶה לְקַיֵּם וְלִלְמֹד בְּכָל יוֹם; אַשְׁרֵי מִי שֶׁשָּׂם דְּבָרַי אֵלּוּ אֶל תּוֹךְ לִבּוֹ, וְאָז טוֹב לוֹ כָּל הַיָּמִים.

ד.

אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר! רְאֵה לוֹמַר אֶת הַתְּפִלָּה וְהַבַּקָּשָׁה הַזּוֹ “לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר כְּבַגָּלוּי וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ”; וּתְכַוֵּן הֵיטֵב אֶל כָּל מַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר, כִּי אָדָם צָרִיךְ לִירֹא וְלִפְחֹד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בַּסֵּתֶר כְּבַגָּלוּי, וְעָלָיו לִזְכֹּר תָּמִיד אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, וּמַה שַּׁיָּךְ לְהִתְחַבֵּא מֵהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּי (תְּהִלִּים קלט, ז): “אָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח [אָנָה מִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר] אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ”; וְעַל־כֵּן: “וְיַשְׁכִּים וְיֹאמַר רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים”; וּתְכַוֵּן הֵיטֵב אֶל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל וּמְבַקֵּשׁ פֹּה, וְאַתָּה מַזְכִּיר אֶת הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים.

 וּבְאָמְרְךָ: “אַשְׁרֵינוּ כְּשֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּמְיַחֲדִים שִׁמְךָ בְּכָל יוֹם תָּמִיד, וְאוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד”” – תִּהְיֶה שָׂמֵחַ מְאֹד מְאֹד, כִּי עַכְשָׁו אַתָּה מְיַחֵד יִחוּד עֶלְיוֹן וְנוֹרָא מְאֹד, וְזֶה נִקְרָא קְרִיאַת־שְׁמַע דְּקָרְבָּנוֹת, וּצְרִיכִים לְהִזָּהֵר בָּהּ מְאֹד מְאֹד, וְאַף שֶׁעִקַּר הַמִּצְוָה שֶׁל קְרִיאַת־שְׁמַע הִיא בְּבִרְכַּת יוֹצֵר הַמְאוֹרוֹת, שֶׁאָז מְבָרְכִים שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, עִם כָּל זֹאת גַּם עַכְשָׁו צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מְאֹד בִּקְרִיאַת־שְׁמַע דְּקָרְבָּנוֹת בְּכָל הַשָּׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת, וִיכַוֵּן לָצֵאת בְּזוֹ הַקְּרִיאָה יְדֵי מִצְוַת עֲשֵׂה דִּקְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית, וְרָאוּי לָאָדָם לְהִתְנַהֵג בָּזֶה, לִקְרֹא בִּקְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁל הַקָּרְבָּנוֹת אֶת הַשָּׁלֹשׁ הַפָּרָשִׁיּוֹת, שֶׁמָּא, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא יִקְרָא קְרִיאַת־שְׁמַע דְּיוֹצֵר בַּזְּמַן הָרָאוּי, וְיִהְיֶה (קֹהֶלֶת א, טו) “מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן”(יְסוֹד־וְשֹׁרֶשׁ‏־הָעֲבוֹדָה, שַׁעַר ב, פֶּרֶק י); וּבְעֵת אָמְרְךָ קְרִיאַת־שְׁמַע זוֹ תְּכַוֵּן לְבַטֵּל אֶת עַצְמְךָ לְגַמְרֵי אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת גְּמוּרָה, וְיֵשׁ בַּאֲמִירַת קְרִיאַת־שְׁמַע זוֹ שֵׁמוֹת וְיִחוּדִים וְכַוָּנוֹת עֶלְיוֹנוֹת.

וְאַתָּה אֲהוּבִי, בְּנִי, תְּכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת לְאַהֲבַת הַשֵּׁם, “לְאַהֲבָה אֶת הֲוָיָ”ה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם”, וְאַל תִּסְתַּכֵּל עַל שׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, אֶלָּא תִּהְיֶה מוּכָן וּמְזֻמָּן לִמְסֹר נַפְשְׁךָ בַּעֲבוּרוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֵן תִּשְׁמֹר מְאֹד שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס בְּךָ אֵיזוֹ מַחֲשָׁבָה זָרָה נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בִּכְלַל “וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם” – שֶׁאָז עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ עַל הָאָדָם חֲרוֹן־אַף, “וְחָרָה אַף הֲוָיָ”ה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר הֲוָיָ”ה נוֹתֵן לָכֶם” – כִּי אָדָם צָרִיךְ לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, לֵידַע אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, וְדָבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן לֹא נַעֲשָׂה מֵעַצְמוֹ אֶלָּא מֵהַשְׁגָּחַת הַמַּאֲצִיל הָעֶלְיוֹן, וְעַל־כֵּן הָאָדָם צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת סַבְלָן גָּדוֹל עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, שֶׁיֶשׁ לוֹ בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְחֵרוּפִים וְגִדּוּפִים שֶׁמְּחָרְפִים וּמְבַזִּים אוֹתוֹ רְשָׁעִים אֲרוּרִים שֶׁנִּבְרָאִים מֵחֲמַת עֲווֹנוֹתָיו, עִם כָּל זֹאת עָלָיו לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת בְּסַבְלָנוּת גְּדוֹלָה, וּלְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ אֶל הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְלֹא יָבוֹא לִידֵי כַּעַס וּקְפִידוּת, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאָז עַל־יְדֵי־זֶה יְאַבֵּד אֶת מָמוֹנוֹ וְאֶת פַּרְנָסָתוֹ, כִּי הַכַּעַס מְאַבֵּד לָאָדָם אֶת מָמוֹנוֹ וְאֶת פַּרְנָסָתוֹ, וּמַמְשִׁיךְ עָלָיו חֲרוֹן אַף, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן סח); וְלָכֵן, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, תִּתְעוֹרֵר עַכְשָׁו בְּעֵת אֲמִירַת קְרִיאַת־שְׁמַע לְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, וְיִתְלַהֵב לִבְּךָ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְכֵן תֹּאמַר פָּרָשַׁת צִיצִית, וְתַזְכִּיר אֶת עַצְמְךָ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְתִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לוֹמַר בְּכָל יוֹם אֶת הַשָּׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל קְרִיאַת־שְׁמַע, בְּעֵת אֲמִירַת הַקָּרְבָּנוֹת, כִּי חֹמֶר הֶעָוֹן שֶׁל הָעוֹבֵר עַל זְמַן קְרִיאַת־שְׁמַע אֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר כְּלָל, כִּי מְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה מִדְּאוֹרַיְתָא, וְעַל־כֵּן מִי יוֹדֵעַ אִם עַל־יְדֵי אֲרִיכַת תְּפִלָּתוֹ, אִם יַגִּיעַ לִקְרִיאַת־שְׁמַע דְּיוֹצֵר אוֹר בַּזְּמַן, אִם לֹא יַעֲבֹר כְּבָר זְמַן קְרִיאַת־שְׁמַע, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִים וָתִיקִין צְרִיכִים לְהַזְכִּיר אֶת הַשָּׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת, וְלָכֵן טוֹב לוֹמַר בִּקְרִיאַת־שְׁמַע דְּקָרְבָּנוֹת אֶת כָּל הַשָּׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֵצֵא יְדֵי חוֹבַת קְרִיאַת־שְׁמַע בִּשְׁלֵמוּת, וְכֵן מוּבָא בְּהַרְבֵּה פּוֹסְקִים, וְנָכוֹן לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם, וְאַל יָקֵל בְּדָבָר זֶה, כִּי מִצְוַת קְרִיאַת־שְׁמַע הִיא דְּאוֹרַיְתָא, וְהִיא מִצְוָה יְקָרָה עַד מְאֹד מֵעִקָּרֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה.

ה.

אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר! בְּאָמְרְךָ: “אַתָּה הוּא אֶחָד קֹדֶם שֶׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם וְאַתָּה הוּא אֶחָד לְאַחַר שֶׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם. אַתָּה הוּא אֵל בָּעוֹלָם־הַזֶּה וְאַתָּה הוּא אֵל בָּעוֹלָם־הַבָּא” – תְּכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת וְתִתְלַהֵב מְאֹד, וּתְקַשֵּׁר אֶת הָעוֹלָם־הַבָּא בָּעוֹלָם־הַזֶּה, שֶׁזּוֹ שְׁלֵמוּת הָאֱמֶת (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן נא), וְתַמְשִׁיךְ לְבַטֵּל עַצְמְךָ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בַּאֲמִירָתְךָ: “אַתָּה הוּא הֲוָיָ”ה אֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת בִּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם עֶלְיוֹנִים”, כִּי בִּתְפִלָּה זוֹ אַתָּה מְגַלֶּה לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כִּי אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה וּמְהַוֶּה וּמְקַיֵּם אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וְאוֹמְרִים אֶת הַפְּסוּקִים הָאֵלּוּ קֹדֶם הַקָּרְבָּנוֹת, כְּדֵי לְהִתְלַהֵב מְאֹד בָּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא לְגַלּוֹת וּלְפַרְסֵם לְעַצְמוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְלַהֵב לִבּוֹ בִּתְשׁוּקָה עֲצוּמָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. בְּנִי, בְּנִי! אֵין עוֹד מַעֲלָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵהַדְּבֵקוּת שֶׁאָדָם דָּבוּק בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל הָעוֹלָם לֹא כְּדַאי לִדְבֵקוּת אַחַת שֶׁאָדָם דָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן תְּכַוֵּן, בְּנִי, פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת מַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְלַהֵב לִבְּךָ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְתָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, תְּשׁוּבָה שֶׁל אַהֲבָה מֵרֹב תְּשׁוּקָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִמְחֹל לְךָ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל כָּל עֲווֹנוֹתֶיךָ, וְיָאִיר עָלֶיךָ אוֹר הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.

בְּנִי! אַחַר פָּרָשַׁת תָּמִיד נוֹהֲגִין לוֹמַר פָּרָשַׁת הַקְּטֹרֶת ופיטום הקטורת, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁחֲטוּ הַכֹּהֲנִים אֶת קָרְבַּן הַתָּמִיד, וְזָרְקוּ אֶת דָּמוֹ, אָז עָסְקוּ כֹּהֲנִים אֲחֵרִים בְּדִשּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי שֶׁל הַקְּטֹרֶת, שֶׁהוֹרִידוּ אֶת הַדֶּשֶׁן מִן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְהֵכִינוּ אוֹתוֹ לְהַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ”ם (הִלְכוֹת תְּמִידִין, פֶּרֶק ו, הֲלָכָה ב): ‘וְהַמְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְבֵּחַ (הַפְּנִימִי) מְדַשְּׁנוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהַשּׁוֹחֵט שׁוֹחֵט אֶת הַתָּמִיד, וְאַחַר־כָּךְ זוֹרֵק הַדָּם’ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם; וְאָז הֵיטִיבוּ וְתִקְּנוּ חֲמִשָּׁה מִן הַשִּׁבְעָה נֵרוֹת שֶׁל הַמְנוֹרָה, וּבֵין הֲטָבַת חֲמֵשֶׁת הַנֵּרוֹת וּבֵין הֲטָבַת שְׁנֵי הַנֵּרוֹת הִפְסִיקוּ עִם הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת שֶׁל שַׁחַר. וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (יוֹמָא לג.) מִן הַפָּסוּק (שְׁמוֹת ל, ז): “וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה” (פיטום הקטורת) – ‘אָמְרָה תּוֹרָה חַלְּקֵהוּ לִשְׁנֵי בְּקָרִים’; כְּמוֹ שֶׁכּוֹתֵב הָרַמְבַּ”ם (שָׁם פֶּרֶק ג, הֲלָכָה טז): ‘לֹא הָיָה מֵטִיב כָּל הַנֵּרוֹת בְּפַעַם אַחַת, אֶלָּא מֵטִיב חֲמִשָּׁה נֵרוֹת וּמַפְסִיק, וְעוֹשִׂין עֲבוֹדָה אַחֶרֶת, וְאַחַר־כָּךְ נִכְנָס וּמֵטִיב הַשְּׁנַיִם, כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ אֶת כָּל הָעֲזָרָה’, עַיֵּן שָׁם; וְהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְטִיר קְטֹרֶת עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי שֶׁל זָהָב בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ”ם (שָׁם, הֲלָכָה א): ‘מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְטִיר הַקְּטֹרֶת עַל מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר וּבֵין הָעַרְבַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת ל, ז): “וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים” וְגוֹ”, עַיֵּן שָׁם;

וּכְשֶׁאֲנַחְנוּ אוֹמְרִים אֶת סֵדֶר פִּיטּוּם הַקְּטֹורֶת, זֶה נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ אוֹתוֹ מַמָּשׁ, וְאֵין עוֹד דָּבָר גָּדוֹל מֵאֲמִירַת קְטֹרֶת בָּעֶרֶב וּבֹקֶר, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁאוֹמְרִים בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר פָּרָשַׁת פיטום הקְטֹורֶת, נִצּוֹלִין מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה, וְכָל הַקְּלִפּוֹת וְהָרוּחוֹת רָעוֹת מִסְתַּלְּקִין מִמֶּנּוּ אִם אֲמָרוֹ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה. וּבַזֹּהַר־הַקָּדוֹשׁ (וַיַּקְהֵל ריח:) מַפְלִיא מְאֹד שֶׁבַח אָדָם שֶׁזּוֹכֶה לוֹמַר בְּכָל יוֹם מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא נִצֹּל מִכָּל הַדְּבָרִים הָרָעִים וְהַכִּשּׁוּפִים שֶׁבָּעוֹלָם, וּמִכָּל־מִינֵי פְּגָעִים רָעִים, וְהִרְהוּרִים רָעִים וּמִדִּין רַע, וּמִמָּוֶת, וּמִכָּל־מִינֵי מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, וְלֹא יִנָּזֵק כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, כִּי אֵין הַסִּטְרָא־אַחֲרָא יְכוֹלָה לִשְׁלֹט עָלָיו אִם אֲמָרָהּ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד;

אַשְׁרֵי מִי שֶׁאוֹמְרָהּ לְאַט וּבְכַוָּנָה, עַל־כָּל־פָּנִים פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, שֶׁאָז מְקַשֵּׁר אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת יַחַד, וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ שִׂמְחָה עֲצוּמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי כז, ט): “שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב”; וְכֵן קְטֹרֶת אֵינָהּ נִקְרֶבֶת אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁשֶּׁמֶן נִקְרָב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת ל, ז): “וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה” (פיטום הקטורת); וּכְתִיב (שָׁם): “וּבְהַעֲלוֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרוֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה” – ‘בְּגִין דְּאִשְׁתַּכְּחוּ שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת כַּחֲדָא, וְהַקְּטֹרֶת מְקַשֶּׁרֶת אֶת הָאָדָם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמְחַדֶּדֶת אֶת דַּעְתּוֹ וּמֹחוֹ, וְזוֹכֶה לֶאֱמוּנָה בְּרוּרָה וּמְזֻכֶּכֶת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּמּוּבָא (זֹהַר וַיִּקְרָא יא.);

וְעַל־כֵּן אֲהוּבִי, בְּנִי, בְּאָמְרְךָ אֶת פָּרָשַׁת פיטום הַקְּטֹורֶת, וְכֵן כְּשֶׁתֹּאמַר אֶת סֵדֶר הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת, תֹּאמְרוֹ לְאַט מִלָּה בְּמִלָּה, וּבְכַוָּנָה פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת. וְטוֹב לִמְנוֹת אֶת הָאַחַד־עָשָׂר סַמְמָנִים בְּאֶצְבְּעוֹתָיו. וְאֶת גֹּדֶל הַתִּקּוּנִים שֶׁנַּעֲשִׂים עַכְשָׁו בְּאָמְרְךָ אֶת סֵדֶר פָּרָשַׁת פיטום הַקְּטֹורֶת – אֵין לְתָאֵר וּלְשַׁעֵר כְּלָל, כִּי מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹרוֹת צַחְצָחוֹת, כִּי עַכְשָׁו זְמַן הַבֵּרוּרִים שֶׁמְּבָרֵר אֶת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֶשׁ בּוֹ, אֲפִלּוּ מִבְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת גּוּפוֹ וּמַעֲשָׂיו הַמְגֻנִּים, רַחֲמָנָא לִצְלָן, (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר, הֲלָכָה א, אוֹת ו); וְעַל־כֵּן יֵשׁ בַּקְּטֹרֶת גַּם חֶלְבְּנָה שֶׁמּוֹצִיא רֵיחַ רַע, שֶׁמְּרַמֵּז, שֶׁאֲפִלּוּ לַגְּרוּעִים, גַּם לָהֶם יֵשׁ עַכְשָׁו תִּקּוּן, כִּי הֵם מִתְחַבְּרִים עִם שְׁאָר סַמְמָנֵי הַקְּטֹרֶת, אֲשֶׁר בְּיַחַד הֵם י”א סוֹד ו”ה שֶׁל שֵׁם הֲוָיָ”ה בָּרוּךְ־הוּא; וְעַל־כֵּן אֵין דָּבָר שֶׁמַּכְנִיעַ אֶת הַקְּלִפּוֹת כְּמוֹ קְטֹרֶת, כִּי קְטֹרֶת מְטַהֶרֶת כָּל הַמְקוֹמוֹת מֵהַקְּלִפּוֹת אֲפִלּוּ אֵלּוּ הַנְּמוֹכִים מְאֹד, וּמַעֲלָה וּמְקַשֶּׁרֶת הַכֹּל לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, פְּרִיָּה וּרְבִיָּה הֲלָכָה ב); וְעַל־כֵּן בִּשְׁבִיל זֶה מַקְטִירִין קְטֹרֶת בְּעֵת הַהַדְלָקָה, כִּי נִתְוַסֵּף וְנִמְשָׁךְ עַל הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל כָּל בַּר־יִשְׂרָאֵל אוֹר רַב מִלְּעֵלָּא, אוֹר הָאַהֲבָה שֶׁבַּדַּעַת (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, חֲנֻכָּה, הֲלָכָה ג, אוֹת ט); וְעַל־כֵּן דַּיְקָא בְּעֵת אֲמִירַת פיטום הַקְּטֹורֶת נִמְשָׁךְ אוֹר נוֹרָא וְנִפְלָא כָּזֶה עַל הָאָדָם, עַד שֶׁמֵּמִית אֶת הָרַע וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁנִּתְאַחֲזוּ בָּאָדָם בִּשְׁבִיל חֲטָאָיו הַמְרֻבִּים; כִּי עַל־יְדֵי גֹּדֶל הָאוֹר הֵם נִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי;

כִּי בֶּאֱמֶת עַל הָאָדָם לִהְיוֹת תָּמִיד דָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֵידַע, אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, שֶׁזֶּה הַיִּחוּד בֵּין אַבָּא וְאִמָּא י”ה אֶל זְעֵיר וְנוּקְבֵיהּ ו”ה, אַךְ הַקְּלִפּוֹת מִתְאַחֲזִין בְּתוֹךְ ו”ה, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי י”א סַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת מַכְנִיעִין וּמְבַטְּלִין אֶת כֹּחָם, וְחוֹזֵר לִהְיוֹת הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן, וּמוֹרִיד עַל עַצְמוֹ אוֹר נוֹרָא וְנִפְלָא עַד מְאֹד; אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זֹאת. וְזֶה סוֹד הֶאָרַת הַשִּׁבְעָה רוֹעִים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, אֱמוּנָה מְזֻכֶּכֶת, כִּי אִם כְּשֶׁבָּאִים לְהַשִּׁבְעָה רוֹעִים, שֶׁהֵם מֻבְחֲרֵי צַדִּיקֵי הַדּוֹר, כְּלָלִיּוּת כָּל מַנְהִיגֵי הַדּוֹר. וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִים רוֹעִים, כִּי הֵם רוֹעִים הָאֱמוּנָה לְתַקְּנָהּ וּלְהַשְׁלִימָהּ (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן כב), וְעַל־יְדֵי תֹּקֶף הָאֱמוּנָה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַחִיצוֹנִים מֵהָאָדָם. וְעַל־כֵּן רְאֵה וְגַם רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי, אֲשֶׁר “סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה” – יַעֲלֶה בְּמִסְפָּר: ‘אַבְרָהָם, יִצְחָק, יַעֲקֹב, מֹשֶׁה, אַהֲרֹן, יוֹסֵף, דָּוִד, שֶׁהֵם הַשִּׁבְעָה רוֹעִים, וּבָזֶה שֶׁאוֹמְרִים אֶת פָּרָשַׁת הַקְּטֹרֶת מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם.

סֵדֶר פִּיטּוּם הַקְּטורֶת

וְעַתָּה אֲפָרֵשׁ לְךָ, אֲהוּבִי, בְּנִי, בָּאֵר הֵיטֵב אֶת סֵדֶר פִּיטּוּם הַקְּטֹורֶת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְפָנֶיךָ כְּמִדְרָשׁ סָתוּם. “תָּנוּ רַבָּנָן, פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת” – רִקּוּחַ הַקְּטֹרֶת וְעֵרוּב סַמְמָנֶיהָ, “כֵּיצַד” – הָיְתָה נַעֲשֵׂית? “שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ” – כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ מָנֶה אֶחָד לְכָל יוֹם כְּמִנְיַן שס”ה יְמוֹת הַחַמָּה, וְהִקְרִיבוּ פְּרָס הַיְנוּ חֲצִי מָנֶה בְּשַׁחֲרִית בַּבֹּקֶר, וּפְרָס וְעוֹד חֲצִי מָנֶה בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁעַם־יִשְׂרָאֵל מוֹנִין לִימוֹת הַלְּבָנָה, וְאֵין בִּימוֹת הַלְּבָנָה רַק שנ”ד יוֹם כַּיָּדוּעַ, וְאִם־כֵּן נִשְׁאֲרוּ י”א מָנִים יְתֵרִים בְּכָל שָׁנָה, אֲבָל סוֹף־כָּל־סוֹף הֻצְרְכוּ לְהַשְׁלִים מִנְיַן הַקְּטֹרֶת בַּשָּׁנִים הַמְעֻבָּרוֹת לְחֹדֶשׁ הָעִבּוּר, וְלָכֵן בִּשְׁנַת הָעִבּוּר, תָּמִיד הִשְׁתַּוָּה הַמִּנְיָן שֶׁל הַסַּמְמָנִים וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים עַל שס”ה יְמוֹת הַחַמָּה, כִּי הָיוּ שס”ח, עַל מַה בָּאוּ? אֶלָּא שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס הַכֹּהֵן גָּדוֹל, וְנוֹטֵל מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְאֵלּוּ שְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים הוּא מַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם־הַכִּפּוּרִים, וְכוֹתֵשׁ אוֹתָם עוֹד הַפַּעַם, כְּדֵי לְקַיֵּם בָּהֶם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (יוֹמָא מה.) בַּעֲבוֹדַת יוֹם־כִּפּוּרִים, כְּתִיב (וַיִּקְרָא טז, יב): “וְלָקַח וְגו, וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה” – ‘מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (שְׁמוֹת ל, לו): “וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק”, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר דַּקָּה? כְּדֵי שֶׁתְּהֵא דַּקָּה מִן הַדַּקָּה’.

“וְאַחַד־עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָּהּ” – אֵלּוּ הַשס”ח מָנִים הָיוּ מֻרְכָּבִים מִי”א סַמְמָנִים שׁוֹנִים, “וְאֵלּוּ הֵן:” – מִקֹּדֶם מוֹנֶה הָאַרְבָּעָה הַמְפֹרָשִׁים בַּפָּסוּק (שְׁמוֹת ל, לד): “קַח לְךָ” וְגוֹ’ נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה א. “הַצֳּרִי” – הוּא הַנָּטָף. ב. “וְהַצִּפֹּרֶן” – הוּא הַשְּׁחֵלֶת. ג. “וְהַחֶלְבְּנָה” – הוּא חֶלְבְּנָה הַכְּתוּבָה בַּפָּסוּק. ד. “וְהַלְּבוֹנָה” – הוּא לְבוֹנָה זַכָּה. שֶׁמִּכָּל אֶחָד מֵאַרְבָּעָה אֵלּוּ “מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה” – הַיְנוּ שִׁבְעִים מָנֶה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד, כִּי כְּתִיב (שמות ל, לד): “בַּד בְּבַד יִהְיֶה”, שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁקָלָן שָׁוֶה, וְאַרְבַּע פְּעָמִים שִׁבְעִים הֵן מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מָנֶה, וְאַחַר־כָּךְ מוֹנֶה הַשְּׁאָר שֶׁלֹּא כְּתוּבִין בְּפֵרוּשׁ בַּפָּסוּק. ה. “מוֹר” ו. “וּקְצִיעָה” ז. “וְשִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ” ח. “וְכַרְכּוֹם, מִשְׁקַל שִׁשָּׁה־עָשָׂר שִׁשָּׁה־עָשָׂר מָנֶה” – הַיְנוּ שִׁשָּׁה־עָשָׂר מִכָּל אֶחָד מֵאַרְבָּעָה אֵלּוּ שֶׁבְּיַחַד הֵם שִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה מָנֶה. ט. “הַקֹּשְׂטְ שְׁנֵים־עָשָׂר” – מָנֶה מִמֶּנָּהּ. י. וְ”קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה” – מָנִים מִמֶּנָּהּ. יא. וְ”קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה” – מָנִים מִמֶּנָּהּ. וְאָז בְּיַחַד בֵּין כֻּלָּם מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים עִם שִׁשִּׁים וְאַרְבַּע, עִם י”ב עִם ג’ וְעִם ט, סַךְ הַכֹּל הֵם שס”ח מָנֶה, שס”ה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה וְעוֹד שְׁלֹשָׁה לְיוֹם כִּפּוּרִים. וְעַכְשָׁו מַמְשִׁיךְ לִמְנוֹת דְּבָרִים שֶׁעֵרְבוּ בַּקְּטֹרֶת לְתַקֵּן אוֹתָם בְּיוֹתֵר, אֲבָל אֵינָם מִמִּנְיַן הַי”א סַמְמָנִים הַנַּ”ל. “בּוֹרִית כַּרְשִׁינָה” – שֶׁמְּבִיאִין אוֹתָהּ לְתַקֵּן הַצִּפֹּרֶן, “תִּשְׁעָה קַבִּין” – מִמֶּנָּהּ, “יַיִן” – שֶׁבָּא מֵעִיר “קַפְרִיסִין” – אוֹ מִפְּרִי שֶׁשְּׁמוֹ קַפְרֵס, גַּם מְבִיאִין אוֹתָהּ לְתַקֵּן הַצִּפֹּרֶן, “סְאִין תְּלָת, וְקַבִּין תְּלָתָא” – מִמֶּנָּהּ הַיְנוּ שָׁלֹשׁ סְאִין וּמֶחֱצָה, כִּי הַסְּאָה הוּא שִׁשָּׁה קַבִּין, “וְאִם אֵין לוֹ יֵין קַפְרִיסִין” – אֲזַי בִּמְקוֹמוֹ “מֵבִיא חֲמַר חִוַּרְיָן עַתִּיק” – הַיְנוּ יַיִן לָבָן יָשָׁן חָזָק בְּיוֹתֵר, וְגַם מְבִיאִין “מֶלַח סְדוֹמִית רֹבַע” – הַקָּב, גַּם שָׂמִין בְּתוֹכָהּ “מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא”. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה עֲשַׁן הַקְּטֹרֶת מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה. “רַבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף” – הוֹסִיפוּ לָתֵת בָּהּ “כִּפַּת הַיַּרְדֵּן” – שֶׁהוּא עֵשֶׂב הַגָּדֵל עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן, “כָּל שֶׁהוּא” – לְהוֹסִיף בָּהּ רֵיחַ טוֹב. אֲבָל “אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ” – שֶׁמַּרְבֶּה וּמוֹסִיף בְּרֵיחָהּ מְאֹד – “פְּסָלָהּ”, כִּי זוֹ גְּזֵרַת הַכָּתוּב לֹא לְעָרֵב בָּהּ דְּבַשׁ, וְגַם “אִם חִסַּר אַחַת מִכָּל” י”א – “סַמְמָנֶיהָ” – הַנַּ”ל “חַיָּב מִיתָה”.

“רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי” שֶׁהוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּי”א סַמְמָנִים הַנַּ”ל, “אֵינוֹ אֶלָּא שָׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף, בּוֹרִית כַּרְשִׁינָה לְמָה הִיא בָאָה? כְּדֵי לְיַפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפֹּרֶן” (פיטום הקטורת) – כִּי הַצִּפֹּרֶן הִיא שְׁחוֹרָה בְּיוֹתֵר, וְלָכֵן שִׁפְשְׁפוּ אוֹתָהּ בְּבוֹרִית כַּרְשִׁינָה, “כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה” – בְּיוֹתֵר לִפְנֵי שֶׁיִּשְׁחֹק אוֹתָהּ. “יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָּא? כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה” – הַיְנוּ שֶׁיְּהֵא רֵיחָהּ חָזָק, “וַהֲלֹא” – גַּם “מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ” – לְהַצִּפֹּרֶן לְצַחְצֵחַ אוֹתָהּ, “אֶלָּא” – לֹא מְבִיאִין אוֹתָהּ מֵחֲמַת “שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד”:

“תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק” – וְכוֹתֵשׁ אֶת סַמְמָנֵי הַקְּטֹרֶת הַנַּ”ל בְּיַחַד, הָאִישׁ הַשּׁוֹחֵק וְכוֹתֵשׁ אוֹתָם “אוֹמֵר” – בִּשְׁעַת שְׁחִיקָה וּכְתִישָׁה: “הָדֵק הֵיטֵב, הֵיטֵב הָדֵק”, “מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל” – שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו בִּשְׁעַת שְׁחִיקָה וּכְתִישָׁה “יָפֶה לַבְּשָׂמִים” – לְהַרְבּוֹת רֵיחָן; “פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין” – הַיְנוּ אִם לָקַח חֲצִי הַמִּדָּה שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהַסַּמְמָנִין, כְּגוֹן שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה מָנֶה שֶׁל הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן וְכוּ’ בִּמְקוֹם שִׁבְעִים, וּשְׁמוֹנָה שֶׁל מוֹר וּקְצִיעָה וְכוּ’, בִּמְקוֹם שִׁשָּׁה־עָשָׂר, וְכֵן כֻּלָּם – “כְּשֵׁרָה”, אֲבָל אִם לָקַח רַק “לִשְׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ” – אִם זֶה כָּשֵׁר, וְחוֹזֵר וּמְפָרֵשׁ: “אָמַר רַבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל: אִם כְּמִדָּתָהּ” – אִם לָקַח מִכָּל סִימָן וְסִימָן כְּפִי מִדָּתוֹ וְחֵלֶק אוֹתוֹ לַחֲצִי, אֲזַי “כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין”, אֲבָל “אִם חִסַּר אַחַת מִכָּל סַמְּמָנֶיהָ – חַיָּב מִיתָה”.

“תָּנֵי בַר קַפָּרָא אוֹמֵר: אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָּאָה שֶׁל שִׁירַיִם” – הַיְנוּ מִמַּה שֶּׁנִּשְׁאָר מִן הַשְּׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁל קְטֹרֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה מַגִּיעַ “לַחֲצָאִין”, שֶׁכְּבָר הָיָה לָהֶם חֲצִי מִמִּדַּת הַקְּטֹרֶת שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה, וְלֹא הֻצְרְכוּ לְפַטֵּם רַק חֲצִי מִדָּתָהּ, כִּי מֵהַשְּׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה הַכֹּהֵן מַכְנִיס רַק מְלֹא חָפְנָיו, שֶׁהוּא חֲצִי מָנֶה אוֹ פָּחוֹת, וְלָכֵן כְּפִי מִדַּת חָפְנוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן גָּדוֹל, לְסוֹף שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים שָׁנָה, הָיָה נִשְׁאָר כְּבָר קס”ד מָנֶה שֶׁהוּא חֲצִי מִשס”ח, וְלֹא הֻצְרְכוּ לְפַטֵּם רַק לַחֲצָאִין. “וְעוֹד תָּנֵי בַּר קַפָּרָא, אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קֹרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ” – כִּי הָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף בְּאֹפֶן נוֹרָא מְאֹד, וְאִם־כֵּן “לָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ?” – רַק “מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה (וַיִּקְרָא ב, יא): “כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה””; וְכָךְ גָּזְרָה חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ.\

וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, כִּי בְּכָל פְּרָט וּפְרָט, אַף שֶׁהִסְבַּרְתִּי לְךָ פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, יֵשׁ בְּכָל זֶה סוֹדוֹת נוֹרָאִים פִּלְאֵי פְּלָאוֹת, שֵׁמוֹת וְיִחוּדִים קְדוֹשִׁים עַיִן לֹא רָאֲתָה, לֹא יְכִילֵהוּ הָרַעְיוֹן וְשֵׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי כְּלָל, וּמַסְפִּיק שֶׁרַק תְּכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, וּבָזֶה תִּתְעַלֶּה וְיֻמְשַׁךְ עָלֶיךָ חַיִּים וְחֶסֶד וְרַחֲמִים מְרֻבִּים. 

בְּנִי! אַחַר שֶׁגָּמַרְתָּ אֲמִירַת סֵדֶר הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת, תֹּאמַר אֶת הַשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים אֵלּוּ – ‘דְּאָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא רַבִּי יֵסָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: ‘לְעוֹלָם לֹא יְהֵא הַפָּסוּק הַזֶּה זָז מִתּוֹךְ פִּיךָ” (יְרוּשַׁלְמִי בְּרָכוֹת, פֶּרֶק ה, הֲלָכָה ה); וְהֵם כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת: בְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה.

 וְאִם תֹּאמַר אֶת זֶה בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, תַּמְשִׁיךְ עַל עַצְמְךָ אוֹר וְזִיו וְחַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים.

בְּנִי! אַחַר־כָּךְ נוֹהֲגִין לוֹמַר מַאֲמַר שֶׁל “אַבַּיֵּי, הֲוָה מְסַדֵּר סֵדֶר הַמַּעֲרָכָה” – שֶׁהוּא מַאֲמַר בַּגְמָרָא יוֹמָא (דַּף לג:), כִּי בְּתוֹכוֹ כְּלוּלָה כָּל תַּמְצִית עֲבוֹדַת הַיּוֹם בְּקִצּוּר, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאַבַּיֵּי סִדֵּר אוֹתוֹ עַל־פִּי שִׁיטַת אַבָּא שָׁאוּל, שֶׁסּוֹבֵר שֶׁהֲטָבַת כָּל הַשִּׁבְעַת נֵרוֹת הָיוּ לִפְנֵי הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת, וְרַבָּנָן חוֹלְקִים עָלָיו, וְאוֹמְרִים שֶׁקְּטֹרֶת הָיְתָה קְרֵבָה בֵּין הֲטָבַת חֲמֵשֶׁת הַנֵּרוֹת לְבֵין הֲטָבַת שְׁנֵי הַנֵּרוֹת, וְכֵן פָּסַק הָרַמְבַּ”ם (פֶּרֶק ו, הִלְכוֹת תְּמִידִין, הֲלָכָה ג), אַף־עַל־פִּי־כֵן הָעוֹלָם נָהֲגוּ לוֹמַר עַל־פִּי סֵדֶר אַבַּיֵּי דְּמַשְׁמַע לְהוּ דְּהָכֵי הִלְכְתָא כֵּיוָן שֶׁאַבַּיֵּי סִדֵּר כָּךְ (בֵּית־יוֹסֵף, אֹרַח־חַיִּים, סִימָן מח). וְעוֹד, כִּי אַבַּיֵּי רָאשֵׁי־תֵבוֹת: “אֲ’שֶׁר בְּ’ךָ יְ’רֻחַם יָ’תוֹם” (הוֹשֵׁעַ יד, ד), שֶׁמְּרַמֵּז עַל מַה שֶּׁנִּשְׁאַרְנוּ כִּיתוֹמִים וְאֵין אָב מֵאָז שֶׁחָרַב בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת חוֹבוֹתֵינוּ בְּבֵית בְּחִירָתְךָ בַּבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. וְלָכֵן אֲנַחְנוּ מִתְנַחֲמִים בְּדִבְרֵי אַבַּיֵּי, שֶׁהוּא רָאשֵׁי־תֵבוֹת: “אֲ’שֶׁר בְּ’ךָ יְ’רֻחַם יָ’תוֹם”, וּמְסַדְּרִים אֶת סֵדֶר הָעֲבוֹדָה, בִּבְחִינַת (הוֹשֵׁעַ יד, ג): “וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ”, וְאַלִּיבָּא דְּאַבָּא שָׁאוּל שֶׁאֲנַחְנוּ שׁוֹאֲלִים עַל לֵב אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הֲלֹא מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת וְכוּ’, וּמָתַי כְּבָר נִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּבִנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, וְנִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת כָּל עֲבוֹדוֹת אֵלּוּ בְּפֹעַל מַמָּשׁ.

 “מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה” – הִיא הַמַּעֲרֶכֶת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל עֵצִים עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, שֶׁעָלָיו יַקְטִירוּ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הַיּוֹם, “קוֹדֶמֶת לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת” – הִיא הָיְתָה עוֹד מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל עֵצִים עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, שֶׁמִּמֶּנָּהּ לָקְחוּ גֶּחָלִים לַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי לְהַקְטִיר עָלָיו הַקְּטֹרֶת, “מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לְסִדּוּר שְׁנֵי גִּזְרֵי עֵצִים” – שֶׁהָיְתָה מִצְוָה בְּכָל יוֹם אַחַר שֶׁעָרְכוּ הַמַּעֲרֶכֶת שֶׁל אֵשׁ לְהוֹסִיף עַל הַמַּעֲרָכָה הַגְּדוֹלָה שְׁתֵּי בְּקִיעֻיּוֹת עֵצִים אֲרֻכּוֹת כְּמִדַּת רֹחַב הַמַּעֲרָכָה, וְנוֹתְנָן מִמַּעַל לַעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר (וַיִּקְרָא א, ז): “וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ”. “וְסִדּוּר שְׁנֵי גִּזְרֵי עֵצִים קֹדֶם לְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי” – כִּי אַחַר־כָּךְ דִּשְּׁנוּ הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי שֶׁל קְטֹרֶת, וְחָתָה מִמֶּנּוּ הַגֶּחָלִים שֶׁהִקְטִיר עֲלֵיהֶם הַקְּטֹרֶת שֶׁל אֶתְמוֹל. “וְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי קֹדֶם לַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת” – כִּי אַחַר־כָּךְ הִתְחִילוּ לְהֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וְחִלְּקוּ אוֹתָם לִשְׁנֵי חֲלָקִים, חָמֵשׁ וּשְׁתַּיִם, דִּכְתִיב (שְׁמוֹת ל, ז): “בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרוֹת”, אָמְרָה תּוֹרָה חַלְּקוּ הַהֲטָבָה לִשְׁנֵי בְּקָרִים, “וַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת קוֹדֶמֶת לְדַם הַתָּמִיד” – שֶׁאַחַר שֶׁהֵיטִיבוּ חֲמִשָּׁה הַנֵּרוֹת הִפְסִיקוּ עִם שְׁחִיטַת וּזְרִיקַת דַּם הַתָּמִיד, “וְדַם הַתָּמִיד קֹדֶם לַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת” – שֶׁאַחַר־כָּךְ גָּמְרוּ הֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת הַנִּשְׁאָרִים, “וַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת קוֹדֶמֶת לִקְטֹרֶת” – שֶׁאַחַר־כָּךְ הִקְטִירוּ אֶת הַקְּטֹרֶת עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, “וּקְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לָאֵבָרִים” – שֶׁאַחַר־כָּךְ הִקְטִירוּ אֵיבְרֵי תָּמִיד עַל מִזְבַּח הַחִיצוֹן “וְאֵבָרִים לְמִנְחָה” – שֶׁאַחַר־כָּךְ הִקְרִיבוּ מִנְחַת נְסָכִים שֶׁל תָּמִיד, דִּכְתִיב (בַּמִּדְבָּר כח, ה): “וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה”; “וּמִנְחָה לַחֲבִתִּין” – שֶׁאַחַר־כָּךְ שֶׁהִקְרִיבוּ מִנְחַת הַחֲבִתִּין שֶׁל הַכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהָיָה מַקְרִיב בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, “וַחֲבִתִּין לִנְסָכִין” – אַחַר־כָּךְ נִסְּכוּ יֵינוֹ שֶׁל הַקָּרְבָּן תָּמִיד עַל הַמִּזְבֵּחַ, כְּדִכְתִיב (שָׁם) “וְנִסְכּוֹ רְבִיעִית הַהִין”; “וּנְסָכִין לְמוּסָפִין” – שֶׁאִם הָיָה שַׁבָּת אוֹ רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ אוֹ מוֹעֵד הִקְרִיבוּ אָז אֶת קָרְבָּן הַמּוּסָף, “וּמוּסָפִין לְבָזִיכִין” – שֶׁאִם הָיָה שַׁבָּת הָיוּ מַקְטִירִין שְׁנֵי בָּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים אַחַר הַמּוּסָפִין, “וּבָזִיכִין קוֹדְמִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (וַיִּקְרָא ו, ה) “וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעוֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים – עָלֶיהָ הַשְׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת”; הַיְנוּ שֶׁכָּל אֵלּוּ הָעֲבוֹדוֹת הָיוּ עוֹשִׂים אַחַר הַתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר וְלִפְנֵי הַתָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, כִּי עָלֶיהָ הַיְנוּ עַל הַתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים צְרִיכִין לְהַשְׁלִים כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם, וְאֵין מַקְרִיבִין שׁוּם קָרְבָּן אַחַר הַתָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם.

בְּנִי, בְּנִי! כַּמָּה אַתָּה צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ מִצַּד אֶחָד שֶׁאַתָּה זוֹכֶה לוֹמַר וְלִלְמֹד סֵדֶר הַמַּעֲרָכָה ופיטום הקטורת, וְאַתָּה נִכְלָל עַכְשָׁו בַּעֲבוֹדַת הַכֹּהֵן, וְכַמָּה אַתָּה צָרִיךְ לִבְכּוֹת מִצַּד שֵׁנִי עַל חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁאָנוּ רְחוֹקִים מִלְּקַיֵּם כָּל זֹאת, וּתְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיָּחוּס וִירַחֵם עַל פְּלֵיטַת עַם־יִשְׂרָאֵל, וְיָבֹא וְיִגְאֲלֵנוּ וְיִבְנֶה לָנוּ אֶת בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, וְשָׁם נַעֲשֶׂה אֶת עֲבוֹדַת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ.

בְּנִי! אַחַר־כָּךְ אוֹמְרִים תְּפִלַּת רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה, אָנָּא בְּכֹחַ וְכוּ’, שֶׁהִיא מְיֻסֶּדֶת עַל־פִּי הַשֵּׁם מ”ב הַקָּדוֹשׁ, וְעִנְיָנָהּ לְהַעֲלוֹת אֶת הָעֲשִׂיָּה לִיצִירָה, וְנֶחֱלֶקֶת לְשִׁבְעָה חֲלָקִים, לְשִׁבְעָה יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֶת הַיָּמִים לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם וּלְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וּבְכָל יוֹם נֶחֱלָק לְשִׁשָּׁה תֵּבוֹת, בְּסוֹד (יְשַׁעְיָה ו, ב): “בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף”; כִּי אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ שֶׁזֶּה: “בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָּנָיו”, וְכֵן אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל לְמַטָּה מִמַּדְרֵגָתוֹ, שֶׁזֶּה: “בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה אֶת רַגְלָיו”, וְדַיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה: “בִּשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף”, כִּי מִצַּד אֶחָד צָרִיךְ לִשְׁמֹר שֶׁלֹּא יִהְיֶה “פֶּן יֶהֶרְסוּ” (שְׁמוֹת יט, כא), וּמִצַּד שֵׁנִי אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ, וּכְשֶׁיֶשׁ לוֹ בְּקִיאוּת זוֹ אָז יוּכַל לְעוֹפֵף, וְלַעֲלוֹת מַעְלָה מַעְלָה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָנִים ו, סג): מַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה בְּרוּם גָּבְהֵי מְרוֹמִים.

בְּנִי! אַחַר־כָּךְ אוֹמְרִים תְּפִלַּת “רִבּוֹן הָעוֹלָמִים”, וְתִשְׁפֹּךְ נַפְשְׁךָ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי עַכְשָׁו הוּא עֵת־רָצוֹן גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם, וְעַל־יְדֵי כָּל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה שֶׁמְּבַקְּשִׁים עַל בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ מַמְשִׁיכִין אוֹתוֹ לְמַטָּה, וּמַה גַּם שֶׁזּוֹכִים לְעֵת עַתָּה לְבִנְיַן בֵּית הַמֹּחִין, שֶׁהוּא גַּם־כֵּן בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן יג), כִּי הַמֹּחִין צְרִיכִים לִהְיוֹת דְּבוּקִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, שֶׁזֶּה בִּנְיַן־בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ הַפְּרָטִי שֶׁל כָּל בַּר־יִשְׂרָאֵל.

אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן

בְּנִי! אַחַר־כָּךְ תִּקְּנוּ לוֹמַר מִשְׁנַת “אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים”, שֶׁהוּא פֶּרֶק חֲמִישִׁי מִמַּסֶּכֶת זְבָחִים, כְּדֵי שֶׁנְּקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (קִּדּוּשִׁין ל.): ‘לְעוֹלָם יְשַׁלֵּשׁ אָדָם אֶת שְׁנוֹתָיו שְׁלִישׁ בְּמִקְרָא, שְׁלִישׁ בְּמִשְׁנָה וּשְׁלִישׁ בְּתַלְמוּד’; שֶׁצְּרִיכִים לִלְמֹד שְׁלָשְׁתָּן בְּכָל יוֹם, וְלָכֵן אוֹמְרִין פָּרָשַׁת הַתָּמִיד כְּנֶגֶד מִקְרָא, וּמִשְׁנַת “אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן” כְּנֶגֶד מִשְׁנָה, וּבְרַיְתָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּנֶגֶד תַּלְמוּד.

וּבָחֲרוּ דַּוְקָא בְּפֶרֶק “אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן”, כִּי הוּא פֶּרֶק שָׁלֵם בְּלִי שׁוּם מַחֲלֹקֶת, וְגָדוֹל הוּא הַשָּׁלוֹם, וְגַם כִּי כְּלוּלִים בָּהּ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת הַיָּחִיד וְהַצִּבּוּר, וּמְקַיְּמִים עַל־יָדָהּ (הוֹשֵׁעַ יד, ג): “וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ”; וְלָכֵן תְּכַוֵּן הֵיטֵב עַל־כָּל־פָּנִים פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, כְּדֵי שֶׁתָּבִין מַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר. וְלָכֵן חִבַּרְתִּי לְךָ פֵּרוּשׁ פָּשׁוּט, אֲבָל תֵּדַע שֶׁגַּם בָּזֶה בְּכָל מִשְׁנָה וּמִשְׁנָה מְרֻמָּזִים סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים; אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה. וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים.

א.

‘אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים’? – אֵיפֹה הוּא מְקוֹם שְׁחִיטָתוֹ וְקַבָּלַת דָּמוֹ וַאֲכִילָתוֹ שֶׁל כָּל זֶבַח וָזֶבַח? ‘קָדְשֵׁי קָדָשִׁים’ – שֶׁהֵם חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וְעוֹלוֹת וְשַׁלְמֵי צִבּוּר, וְנִקְרָאִים ‘קָדְשֵׁי קָדָשִׁים’, כִּי מוֹעֲלִים בָּהֶם מִיָּד שֶׁהֻקְדְּשׁוּ, וְכֵן נִפְסָלִים אִם בְּשָׂרָם יוֹצֵא חוּץ לַעֲזָרָה. ‘שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן’ – מִכֹּתֶל צְפוֹנִי שֶׁל הָעֲזָרָה עַד כֹּתֶל צְפוֹנִי שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ. וּמַתְחִיל לְפָרֵשׁ כָּל הַקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים בִּפְרָטִיּוּת, וְהִתְחִיל עִם ‘פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם־הַכִּפּוּרִים’ – כִּי נִכְנָס דָּמָן לִפְנַי וְלִפְנִים לְהַזּוֹת בֵּין הַבַּדִּים וּקְדֻשָּׁתָן יְתֵרָה, ‘שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן’, וְגַם: ‘קִבּוּל דָּמָן בִּכְלֵי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן’, וְאַחַר־כָּךְ: ‘דָּמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל בֵּין הַבַּדִּים’ – הַיְנוּ שֶׁנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים, וּמַזֶּה כְּנֶגֶד בַּדֵּי הָאָרוֹן, בֵּין מִדַּם הַפָּר וּבֵין מִדַּם הַשָּׂעִיר שְׁמוֹנֶה הַזָּיוֹת מִכָּל אֶחָד, אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְאַחַר־כָּךְ מַזֶּה מִשְּׁנֵיהֶם גַּם ‘עַל הַפָּרֹכֶת’, הַיְנוּ כְּנֶגֶד הַפָּרֹכֶת מִבַּחוּץ, שְׁמוֹנֶה הַזָּיוֹת מִכָּל אֶחָד, וְאַחַר־כָּךְ מְעָרֵב דַּם הַפָּר עִם דַּם הַשָּׂעִיר וּמַזֶּה מִשְּׁנֵיהֶם בְּיַחַד ‘עַל מִזְבַּח הַזָּהָב, אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קַרְנוֹתָיו, וְאַחַר־כָּךְ עוֹד שֶׁבַע הַזָּיוֹת עַל טָהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, סַךְ הַכֹּל בֵּין כֻּלָּם מ”ג הַזָּיוֹת, וְאִם חִסַּר ‘מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן’ מִכָּל מ”ג אֵלּוּ – ‘מְעַכֶּבֶת’, ‘שְׁיָרֵי הַדָּם’ – מַה שֶּׁנִּשְׁאָר אַחַר הַהַזָּיוֹת בִּכְלִי שָׁרֵת, ‘הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן’. אֲבָל ‘אִם לֹא נָתַן לֹא עִכֵּב’:

ב.

‘פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים’ – שֶׁהֵם פָּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, וּפַר כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ. ‘וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים’ – שֶׁהֵם שְׂעִירֵי חַטָּאת שֶׁל עֲבוֹדָה־זָרָה. ‘שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל הַפָּרֹכֶת’, הַיְנוּ שֶׁבַע הַזָּיוֹת כְּנֶגֶד הַפָּרֹכֶת מִבַּחוּץ. ‘וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב’ – אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קַרְנוֹתָיו, ‘מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכֶּבֶת, שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן’, אֲבָל ‘אִם לֹא נָתַן לֹא עִכֵּב, אֵלּוּ וָאֵלּו, הֵן מַה שֶּׁחִשֵׁב בְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, פָּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם־הַכִּפּוּרִים, וְהֵן מַה שֶּׁחִשֵׁב בְּמִשְׁנָה זוֹ פָּרִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים, כֻּלָּם ‘נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדֶּשֶׁן’ מִחוּץ לָעִיר בְּמָקוֹם שֶׁמַּנִּיחִין דֶּשֶׁן שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ:

ג.

‘חַטֹּאת הַצִּבּוּר’ – שֶׁהֵם חַטָּאוֹת שֶׁל חוֹבַת הַצִּבּוּר שֶׁבָּאִים בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְמוֹעֲדוֹת, ‘וְהַיָּחִיד’ אוֹ חוֹבַת אִישׁ יָחִיד שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא קָרְבָּן חַטָּאת כְּשֶׁעָבַר בְּשׁוֹגֵג עַל עֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת אוֹ מִיתַת בֵּית־דִּין, וּמְפָרֶשֶׁת הַמִּשְׁנָה: ‘אֵלּוּ הֵן חַטֹּאת הַצִּבּוּר’ שֶׁרוֹצֶה לִמְנוֹת כָּאן, ‘שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת’ – שֶׁבָּאִים בְּקָרְבָּן מוּסָף שֶׁל הַיּוֹם, כִּי חַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת כְּבָר הִזְכִּירָן לְמַעְלָה, ‘שְׁחִיטָתָן בִּצְפוֹן’ הָעֲזָרָה, ‘וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת’ – הַיְנוּ שֶׁהַכֹּהֵן צָרִיךְ לַעֲמֹד עַל יַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וְלִתֵּן הַדָּם עַל אַרְבַּע קַרְנוֹתָיו. ‘כֵּיצַד?’ – בְּאֵיזֶה סֵדֶר הוּא נוֹתֵן אֶת הָאַרְבַּע מַתָּנוֹת? ‘עָלָה בַּכֶּבֶשׁ’ – הוּא הַשִּׁפּוּעַ שֶׁלִּפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁמִּמֶּנּוּ עוֹלִין לַמִּזְבֵּחַ, וּמֵהַכֶּבֶשׁ הַגָּדוֹל יוֹצֵא מִיָּמִין כֶּבֶשׁ קָטָן, שֶׁמִּמֶּנּוּ יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ אֶל הַסּוֹבֵב הַמַּקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁעָלָיו הַכֹּהֵן יָכוֹל לַעֲמֹד וְלִתֵּן הַדָּם עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ, ‘וּפָנָה’ לְצַד יָמִין ‘לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית’ – כִּי בָּהּ הָיָה פּוֹגֵשׁ תְּחִלָּה כְּשֶׁפָּנָה לְיָמִין עַל הַסּוֹבֵב, וְנָתַן שָׁם דָּם עַל הַקֶּרֶן, וְאַחַר־כָּךְ הָלַךְ כָּל צַד מִזְרָח שֶׁל הַסּוֹבֵב עַד שֶׁהִגִּיעַ לְקֶרֶן ‘מִזְרָחִית צְפוֹנִית’, וְנָתַן שָׁם דָּם עַל הַקֶּרֶן, וּמִשָּׁם הָלַךְ כָּל צַד צָפוֹן, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְקֶרֶן ‘צְפוֹנִית מַעֲרָבִית’, וְנָתַן דָּם עַל הַקֶּרֶן וּמִשָּׁם הָלַךְ כָּל צַד מַעֲרָב, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְקֶרֶן ‘מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית’, וְנָתַן דָּם עַל הַקֶּרֶן, וּבָזֶה נִגְמְרוּ כָּל הָאַרְבַּע מַתָּנוֹת, וּמִשָּׁם יָרַד בְּכֶבֶשׁ קָטָן אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ. ‘שְׁיָרֵי הַדָּם’ – מַה שֶּׁהָיָה נִשְׁאָר בִּכְלִי שָׁרֵת, ‘הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי’ – כִּי שָׁם בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית שֶׁל הַיְסוֹד הָיוּ שְׁנֵי נְקָבִים דַּקִּים, אֶחָד פּוֹנֶה לְמַעֲרָב וְאֶחָד פּוֹנֶה לְדָרוֹם, וְשָׁמָּה שׁוֹפְכִין שְׁיָרֵי הַדָּם, שֶׁל חַטָּאוֹת פְּנִימִיּוֹת הָיוּ שׁוֹפְכִין בַּנֶּקֶב הַדְּרוֹמִי, וְשֶׁל חַטֹּאת חִיצוֹנִיּוֹת הָיוּ שׁוֹפְכִין בְּנֶקֶב דְּרוֹמִי ‘וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים’ – הָיוּ צְרִיכִין לֶאֱכֹל אֶת בְּשַׂר הַחַטֹּאת בְּתוֹךְ קַלְעֵי הֶחָצֵר שֶׁבַּמִּשְׁכָּן אוֹ בְּתוֹךְ עֶזְרַת־כֹּהֲנִים אוֹ עֶזְרַת־יִשְׂרָאֵל בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ ‘לְזִכְרֵי כְהֻנָּה’ – רַק לִזְכָרִים שֶׁבַּכֹּהֲנִים וְלֹא לִנְקֵבוֹת, בְּכָל מַאֲכָל בֵּין צָלִי בֵּין מְבֻשָּׁל, ‘לְיוֹם וָלַיְלָה’ – שֶׁצְּרִיכִין לֶאֱכֹל אוֹתוֹ כָּל יוֹם הַהַקְרָבָה וְהַלַּיְלָה שֶׁאַחֲרָיו, כִּי בְּקָדָשִׁים הַלַּיְלָה הוֹלֵךְ אַחַר הַיּוֹם, אֲבָל רַק ‘עַד חֲצוֹת’ לַיְלָה, כִּי חֲכָמִים עָשׂוּ הַרְחָקָה שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לֶאֱכֹל אַחַר עֲלוֹת הַשַּׁחַר וְיִתְחַיֵּב כָּרֵת מִשּׁוּם נוֹתָר:

ד.

‘הָעוֹלָה’ – שֶׁהִיא בָּאָה לְחוֹבָה, כְּגוֹן עוֹלַת יוֹלֶדֶת אוֹ מְצֹרָע, אוֹ שֶׁהִיא בָּאָה לִנְדָבָה לְרַצּוֹת עַל מִי שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה אוֹ עַל לָאו הַנִּתַּק לַעֲשֵׂה, אוֹ עַל מִי שֶׁהָיָה לוֹ הִרְהוּר עֲבֵרָה, ‘קֹדֶשׁ קָדָשִׁים’, וּמוֹעֲלִין בָּה מִיָּד מִשֶׁהֻקְדְּשׁוּ, ‘שְׁחִיטָתָהּ בִּצְפוֹן’ הָעֲזָרָה, ‘וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע’ – שֶׁהָיָה הַכֹּהֵן עוֹמֵד עַל הָרִצְפָּה וְזוֹרֵק הַדָּם מִן הַכְּלִי שָׁרֵת עַל חֻדָּהּ שֶׁל זָוִית מִזְרָחִית צְפוֹנִית, וְהַדָּם מִתְפַּשֵּׁט לִשְׁנֵי הַצְּדָדִין לְמִזְרָח וּלְצָפוֹן, וְכֵן עוֹשֶׂה עַל זָוִית דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית, וּמִתְפַּשֵּׁט הַדָּם עַל צְדָדֵי דְּרוֹמִי וּמַעֲרָבִי, נִמְצָא בִּשְׁתֵּי מַתָּנוֹת מַגִּיעַ לְאַרְבָּעָה צְדָדִין, ‘וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט, שֶׁמִּצְוָה לְהַפְשִׁיט אֶת עוֹרָהּ, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא א, ו): “וְהִפְשִׁיט אֶת הָעוֹלָה”; מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר זְבָחִים, ‘וְנִתּוּח, שֶׁחוֹתֵךְ אוֹתָהּ לִנְתָחִים, דִּכְתִיב (שָׁם): “וְנִתַּח אוֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ”; ‘וְכָלִיל לָאִשִּׁים’ – שֶׁכָּל הַנְּתָחִים וְהָרֹאשׁ וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם וְהַחֵלֶב אֶת כֻּלָּם מַקְטִירִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ:

ה.

‘זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר’ – הֵם שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁמַּקְרִיבִין בְּשָׁבוּעוֹת עִם שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְהֵם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְכֵן ‘אֲשָׁמוֹת. אֵלּוּ הֵן אֲשָׁמוֹת: אֲשַׁם גְּזֵלוֹת’ – שֶׁחַיָּב לְהָבִיא אַיִל לְאָשָׁם מִי שֶׁכָּפַר בִּתְבִיעַת מָמוֹן שֶׁל חֲבֵרוֹ וְנִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר וְאַחַר־כָּךְ הוֹדָה. ‘אֲשַׁם מְעִילוֹת’ – מִי שֶׁנֶּהֱנֶה שְׁוֵה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵשׁ וּמָעַל בְּשׁוֹגֵג – חַיָּב לְהָבִיא אַיִל לְאָשָׁם. ‘אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה’ – הַבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה שֶׁהִיא חֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת־חוֹרִין, וְהִיא מְקֻדֶּשֶׁת לְעֶבֶד עִבְרִי – חַיָּב לְהָבִיא אַיִל לְאָשָׁם. ‘אֲשַׁם נָזִיר’ – נָזִיר שֶׁנִּטְמָא בְּתוֹךְ יְמֵי נְזִירוּתוֹ – חַיָּב לְהָבִיא כֶּבֶשׁ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם. ‘אֲשַׁם מְצֹרָע’ – כָּל מְצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ – חַיָּב לְהָבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם. ‘אָשָׁם תָּלוּי’ – שֶׁמֵּבִיא אָדָם שֶׁעָבַר עַל סְפֵק חֵטְא, בַּעֲבֵרוֹת שֶׁחַיָּבִים עַל זְדוֹנָם כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת, כְּגוֹן: שֶׁהָיְתָה לְפָנָיו חֲתִיכַת חֵלֶב וַחֲתִיכַת שׁוּמָן, וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן אָכַל – חַיָּב לְהָבִיא אָשָׁם תָּלוּי. ‘שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן. וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע’ – כְּדִין הָעוֹלָה. ‘וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים’ – בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה. ‘לְזִכְרֵי כְהֻנָּה’ – וְלֹא לִנְקֵבוֹת, ‘בְּכָל מַאֲכָל’ – בֵּין צָלִי בֵּין מְבֻשָּׁל. ‘לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת’ – וְלֹא יוֹתֵר, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה:

ו.

עַכְשָׁו מַתְחִילָה הַמִּשְׁנָה לִמְנוֹת הַקָּדָשִׁים קַלִּים, שֶׁאֵין מוֹעֲלִים בָּהֶם מִיָּד שֶׁהֻקְדְּשׁוּ, וְאֵינָם נִפְסָלִים אִם יָצָא בְּשָׂרָם חוּץ לַעֲזָרָה, וְהֵם ‘הַתּוֹדָה’ – שֶׁהוּא הַקָּרְבָּן שֶׁמְּבִיאִין עַל כָּל נֵס שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וּבִפְרָט כְּשֶׁיּוֹצְאִים מִצָּרָה שֶׁהֵם הָאַרְבָּעָה שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹדוֹת: יוֹרְדֵי הַיָּם, הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת, חוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא, וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים. ‘וְאֵיל נָזִיר’ – שֶׁהַנָּזִיר מַקְרִיב בְּיוֹם הַשְׁלָמַת יְמֵי נִזְרוֹ קָדָשִׁים קַלִּים. ‘שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בַּעֲזָרָה’- וְאֵינָם צְרִיכִין שְׁחִיטָה בַּצָּפוֹן כְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים ‘וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע’, כִּזְרִיקַת דַּם הָעוֹלָה הַנַּ”ל. ‘וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר’ – יְרוּשָׁלַיִם. ‘לְכָל אָדָם’ – מִיִּשְׂרָאֵל. ‘בְּכָל מַאֲכָל’ – בֵּין צָלִי בֵּין מְבֻשָּׁל. ‘לְיוֹם וָלַיְלָה’ – אֲבָל רַק עַד חֲצוֹת; כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה. ‘הַמּוּרָם מֵהֶם’ – הַדְּבָרִים שֶׁמְּרִימִים וּמַפְרִישִׁים מֵהֶם, שֶׁהֵם: הֶחָזֶה וְהַשּׁוֹק שֶׁל הַקָּרְבָּן תּוֹדָה, אוֹ הַחַלּוֹת שֶׁמַּקְרִיבִין עִמָּהּ, וְכֵן הַמּוּרָם מֵאֵיל הַנָּזִיר, שֶׁהֵם הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל, וְהֶחָזֶה וְשׁוֹק וְהַלְּחָמִים שֶׁלּוֹ. ‘כַּיּוֹצֵא בָּהֶם’ – דִּינָם כְּמוֹ הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר בְּעַצְמָם, שֶׁנֶּאֱכָלִים בְּכָל הָעִיר לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת, ‘אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם’ – חָמוּר בְּדָבָר זֶה שֶׁהוּא ‘נֶאֱכָל’ רַק ‘לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם’, וַאֲסוּרִים לְאִישׁ זָר:

ז.

‘שְׁלָמִים’ – מִי שֶׁנָּדַב לִבּוֹ לְהָבִיא קָרְבַּן שְׁלָמִים בְּנֶדֶר אוֹ בִּנְדָבָה בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה, ‘קָדָשִׁים קַלִּים’. וְיֶשׁ לוֹ אֶת הַדִּינִים שֶׁל קָדָשִׁים קַלִּים הַנַּ”ל, ‘שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בַּעֲזָרָה. וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר לְכָל אָדָם בְּכָל מַאֲכָל’ – אֲבָל יֶשׁ לוֹ קֻלָּה אַחַת לְגַבֵּי זְמַן הָאֲכִילָה, שֶׁהוּא נֶאֱכָל ‘לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (וַיִּקְרָא ז, טז): “בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת”; ‘הַמּוּרָם מֵהֶם’ – הַיְנוּ הֶחָזֶה וְשׁוֹק, ‘כַּיּוֹצֵא בָּהֶם’ – שֶׁגַּם נֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. ‘אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם’ – וַאֲסוּרִים לְזָר:

ח.

‘הַבְּכוֹר’ – בְּכוֹר זָכָר פֶּטֶר רֶחֶם שֶׁל בְּהֵמָה טְהוֹרָה. ‘וְהַמַּעֲשֵׂר’ – מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה שֶׁל בָּקָר וְצֹאן. ‘וְהַפֶּסַח’ – קָרְבַּן פֶּסַח הַנִּקְרָב בְּי”ד בְּנִיסָן כֻּלָּם ‘קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בַּעֲזָרָה’ – וְאֵינָם טְעוּנִין צָפוֹן, ‘דָּמָן טָעוּן’ רַק ”מַתָּנָה אֶחָת, וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן כְּנֶגֶד הַיְסוֹד’ – שֶׁיִּתֵּן מַתָּנָה זוֹ עַל אֶחָד מִצִּדֵּי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁיֵּשׁ כְּנֶגֶד הַיְסוֹד, לְאַפּוֹקֵי צַד מִזְרָח וְדָרוֹם שֶׁאֵין שָׁם יְסוֹד, ‘שִׁנָּה בַּאֲכִילָתָן’ – אַף־עַל־פִּי שֶׁמַּתַּן דָּמָם שָׁוֶה, אֲבָל בַּאֲכִילָתָן מְשֻׁנִּים הֵם, כִּי ‘הַבְּכוֹר נֶאֱכָל’ כֻּלּוֹ ‘לַכֹּהֲנִים’ – לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם, ‘וְהַמַּעֲשֵׂר’ – נֶאֱכָל כֻּלּוֹ ‘לְכָל אָדָם’, וְאֵין בּוֹ לַכֹּהֲנִים אֲפִלּוּ חָזֶה וְשׁוֹק, ‘וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר’ – יְרוּשָׁלַיִם, ‘בְּכָל מַאֲכָל’ – בֵּין צָלִי בֵּין מְבֻשָּׁל, ‘לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד’. אֲבָל ‘הַפֶּסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַּלַּיְלָה’, דִּכְתִיב בּוֹ (שְׁמוֹת יב, ח): “וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַלַּיְלָה הַזֶּה”; ‘וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת’ – כְּשִׁיטַת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, שֶׁמִּן הַתּוֹרָה אֵין הַפֶּסַח נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת. ‘וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָיו’ – לְאוֹתָן שֶׁנִּמְנוּ עָלָיו קֹדֶם שְׁחִיטָתוֹ, כְּדִכְתִיב (שָׁם ד): “תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה”; ‘וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם ט): “כִּי אִם צְלִי אֵשׁ”:

עִנְיַן פְּסוּקֵי דזמרה הוֹדוּ

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, שֶׁכָּל הַפְּסוּקִים שֶׁאוֹמְרִים בֵּין הַקָּרְבָּנוֹת לְבֵין בָּרוּךְ שֶׁאָמַר, שהם חלק מפסוקי תזמרה הֵם פְּסוּקֵי יִחוּד, כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אָנוּ מְפַחֲדִים פֶּן וְאוּלַי יִתְגַּבְּרוּ הַקְּלִפּוֹת שֶׁל עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה, וְיִרְצוּ לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם וּלְנַתְּקוֹ מֵהַדְּבֵקוּת בָּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, לָזֹאת תִּקְּנוּ לוֹמַר: “הוֹדוּ לַיהֹוָ”ה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ”. שֶׁזֶּה הַמִּזְמוֹר נִתְקַן לְהַכְנִיעַ אֶת הַקְּלִפּוֹת שֶׁבִּיצִירָה, כִּי נִתְעוֹרְרִים נֶגֶד עֲשִׂיָּה שֶׁעוֹלִים בִּיצִירָה, וְעַל־יְדֵי שֶׁמַּזְכִּירִים גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא – נִכְנָעִים (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן כה);

כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה וּמְהַוֶּה וּמְקַיֵּם אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וְדוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר, הֵם עֶצֶם עַצְמִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָדָם צָרִיךְ לְהַכְנִיס אֶת כָּל מֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ רַק בָּזֶה, שֶׁיִּהְיֶה שִׂכְלוֹ ‘שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה’. אַךְ הַבַּהֲמִיּוּת וְכֹחַ הַדִּמְיוֹן מִתְגַּבְּרִים מְאֹד עַל הָאָדָם, וּבִפְרָט מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִכָּנַע אֶל הַקְּדֻשָּׁה, אָז מִתְגַּבְּרוֹת עָלָיו הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם הַדִּמְיוֹנוֹת, וּמְסַבְּבִים אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעָם, אֶלָּא עַל־יְדֵי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁזֶּה מַה שֶּׁאוֹמְרִים אֶת הַפְּסוּקִים הָאֵלּוּ, שֶׁבְּכָל פָּסוּק וּפָסוּק מִפְּסוּקֵי הַיִּחוּד מְגַלִּים אֶת גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

וּצְרִיכִים לְכַוֵּן בָּהֶם עַד מְאֹד, וְדַיְקָא עַל־יְדֵי הַפְּסוּקִים הָאֵלּוּ שֶׁמְּגַלִּים אֶת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ – נִכְנָעִים כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַדִּמְיוֹנוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. וְלָכֵן, אֲהוּבִי, בְּנִי, תְּכַוֵּן אֶל פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת בְּאָמְרְךָ פְּסוּקִים אֵלּוּ, וְתַכְנִיס בְּעַצְמְךָ גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אֵיךְ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה וּמְהַוֶּה וּמְקַיֵּם אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, וְהוּא מְחַיֶּה אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת וְכָל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּעוֹלָם, הֵן טוֹבִים וְהֵן רָעִים, וְדוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר, הֵם כִּסֵּא לֵאלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶה פֶּלֶא אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַיִּחוּד הָאֲמִתִּי שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, שֶׁתִּהְיֶה כּוֹלֶלֶת שְׁנֵי הֲפָכִים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד טוֹב וָרָע, אַךְ זֶה הַיִּחוּד. אֲבָל בֶּאֱמֶת אִם אָדָם מַכְנִיס בְּעַצְמוֹ אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי הָרַע נַעֲשָׂה כִּסֵּא לַטּוֹב, וְאָז נִכְנָעִים הַקְּלִפּוֹת לְגַמְרֵי, וְאֵין לָהֶם שׁוּם קִיּוּם, וְאֵין לָאָדָם שׁוּם מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, אֶלָּא הוּא דָּבוּק בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁכָּל זֶה הֵם אֵלּוּ הַפְּסוּקִים שֶׁאוֹמְרִים לִפְנֵי פסוקי דזמרה בָּרוּךְ שֶׁאָמַר, וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לְכַוֵּן בָּהֶם מְאֹד מְאֹד.

וּמִזְמוֹר “הוֹדוּ” – חִבְּרוֹ דָּוִד כְּשֶׁהֶעֱלָה אֶת הָאָרוֹן מִבֵּית עוֹבֵד אֱדוֹם אֶל עִיר דָּוִד, וּנְתָנוֹ לְאָסָף וְאֶחָיו לְשׁוֹרֵר אוֹתוֹ לִפְנֵי הָעָם (סֵפֶר הַתָּמִיד), וְאִיתָא (סֵדֶר‏־עוֹלָם־רַבָּה, פֶּרֶק יד), בַּשַּׁחַר הָיוּ אוֹמְרִים לִפְנֵי הָעָם: “הוֹדוּ לַיהֹוָ”ה כָּל הָאָרֶץ”, עַד “וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַיהֹוָ”ה”. וְכֵן אִיתָא (סֵפֶר הַ’פַּרְדֵּס’, לְרַשִׁ”י): וּבְכָל יוֹם הָיוּ אוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ: “הוֹדוּ לַיהֹוָ”ה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ”, כְּדֵי לְהַזְכִּיר בְּכָל יוֹם נִפְלְאוֹת אֱלֹהֵינוּ, שֶׁבָּחַר בַּאֲבוֹתֵינוּ, וְהִרְבָּה וְהִפְרָה אוֹתָנוּ, וְהַמִּזְמוֹר הַזֶּה: “הוֹדוּ לַיהֹוָ”ה קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ”, הוּא בְּדִבְרֵי־הַיָּמִים־א (טז, ח, לו), וְאַחַר־כָּךְ הוּא מְלֻקָּט מִפְּסוּקֵי תְּהִלִּים, שֶׁמְּדַבְּרִים מִגְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרךְ שְׁמוֹ, וּצְרִיכִים לְכַוֵּן בָּהֶם הֵיטֵב, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְכָל מִי שֶׁמְּכַוֵּן בִּפְסוּקִים אֵלּוּ – אֲזַי כָּל פָּסוּק מֵאִיר לוֹ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ; אַשְׁרֵי מִי שֶׁשָּׂם לִבּוֹ אֶל מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר.

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ: “מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד. אֲרוֹמִמְךָ יְהֹוָה כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי” (פסוקי דזמרה) – תִּשְׂמַח מְאֹד, כִּי עַכְשָׁו אַחַר שֶׁזָּכִינוּ לְהַכְרִית אֶת הַקְּלִפּוֹת עַל־יְדֵי הַפְּסוּקִים שֶׁאָמַרְנוּ מִשִּׁבְחוֹ יִתְבָּרַךְ, עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת עַל חֲסָדָיו הַמְרֻבִּים שֶׁעוֹשֶׂה עִמָּנוּ בְּכָל יוֹם; כִּי בְּכָל יוֹם נִצְמַחַת צְמִיחַת קֶרֶן יְשׁוּעָה, עַד שֶׁסּוֹף־כָּל־סוֹף יִתְקַבְּצוּ כָּל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ וְנִצְמְחוּ עַל־יְדֵי תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, וְעַל־יְדֵי־זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, וְיִבָּנֶה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ; וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם אֶת מִזְמוֹר זֶה (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, מַתָּנָה, הֲלָכָה ה, אוֹת נג); וְיֵשׁ בְּמִזְמוֹר זֶה עֶשֶׂר הֲוָיוֹ”ת כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת, וְצ”א תֵּבוֹת לְחַבֵּר הֲוָיָ”ה אֲדֹנָ”י – יאהדונה”י, שֶׁהֵם חִבּוּר זְעֵיר וְנוּקְבָא, שֶׁהֵם הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם; כִּי יֵשׁ בְּמִזְמוֹר זֶה ט”ו פְּסוּקִים שֶׁהֵם י”ה, וּזְעֵיר וְנוּקְבָא הֵם ו”ה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשָׂה יִחוּד הַשָּׁלֵם, וְנוֹתְנִים הוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל כָּל הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ, שֶׁזָּכִינוּ לְהַכְנִיעַ אֶת הַקְּלִפּוֹת, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִתְעוֹרְרוּ עוֹד פַּעַם – אוֹמְרִים: “אֲרוֹמִמְךָ יְהֹוָה כִּי דִּלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אוֹיְבַי לִי”; כִּי הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אַחֲרָא רָצוּ לִרְאוֹת בִּי שֶׁאֶפֹּל, חַס וְשָׁלוֹם, לְעֻמְקָא דִּתְהוֹמָא רַבָּה, וְעַל־יְדֵי שֶׁאֲנִי נוֹתֵן תּוֹדָה וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל הַחֶסֶד חִנָּם שֶׁעָשָׂה עִמִּי, עַל־יְדֵי־זֶה יֶשׁ לִי כֹּחַ לְבַקֵּשׁ עַל לְהַבָּא; כִּי עַל־יְדֵי שֶׁאָדָם נוֹתֵן תּוֹדָה וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל הֶעָבַר, עַל־יְדֵי־זֶה יֶשׁ לוֹ כֹּחַ לְבַקֵּשׁ עַל לְהַבָּא.

וְזוֹ צְרִיכָה לִהְיוֹת עֲבוֹדַת בַּר־יִשְׂרָאֵל תָּמִיד – לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ עַל הַחֶסֶד חִנָּם שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ, וְיַזְכִּיר לְעַצְמוֹ אֶת גֹּדֶל חֲסָדָיו הַמְרֻבִּים שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וָרֶגַע, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְרַחֵב לִבּוֹ תָּמִיד, וְלָכֵן מִזְמוֹר זֶה אָמְרוּ הַלְּוִיִּים בַּחֲנֻכַּת הַבַּיִת בִּימֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. וּבְמִדְרָשׁ ‘שׁוֹחֵר־טוֹב’ (תְּהִלִּים ל) אִיתָא: “מִזְמוֹר שִׁיר” – ‘לְפִי שֶׁשְּׁתֵּי פְּעָמִים נִבְנָה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, אֶחָד בָּנָה שְׁלֹמֹה וְאֶחָד בָּנָה עֶזְרָא, לְפִיכָךְ: “מִזְמוֹר שִׁיר”, “מִזְמוֹר” – עַל הָרִאשׁוֹן, “וְשִׁיר” – עַל הַשֵּׁנִי”. וְגַם מִ’זְמוֹר שִׁ’יר חֲ’נֻכַּת רָאשֵׁי־תֵבוֹת: מָ’שַׁ’ח’; שֶׁהוּא רָאשֵׁי־תֵבוֹת: מִ’ילָ”ה שַׁ’בָּ”ת חֹ’דֶ”שׁ; שֶׁעֲלֵיהֶם גָּזְרוּ הַיְּוָנִים, שֶׁהֵם כְּלַל הַקְּלִפּוֹת שֶׁרוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם גַּם עַכְשָׁו, וּלְבַטֵּל מֵהָאָדָם אֶת מִצְוַת ‘מִילָה’ – עַל־יְדֵי פְּגַם־הַבְּרִית, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, וְכֵן אֶת מִצְוַת ‘שַׁבָּת’ – רוֹצִים לַעֲקֹר אוֹתָהּ לְגַמְרֵי מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל, רַחֲמָנָא לִצְלָן, ‘חֹדֶשׁ’ – הוּא מִצְוַת ‘קִדּוּשׁ־הַחֹדֶשׁ’, שֶׁזֶּה הָעִנְיָן שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת, הַיְנוּ אַף שֶׁבִּימֵי הַיְּוָנִים גָּזְרוּ בִּפְשִׁיטוּת שֶׁלֹּא לְקַיֵּם מִצְוַת מִילָה שַׁבָּת וְחֹדֶשׁ – דָּבָר זֶה שַׁיָּךְ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַד דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה, שֶׁמִּתְגַּבְּרִים הַקְּלִפּוֹת וְהָעֵרֶב־רַב מְאֹד, וּמַכְשִׁילִים אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל בִּפְגַם־הַבְּרִית, וְגוֹרְמִים חִלּוּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָה, עַד שֶׁרוֹצִים לַעֲקֹר אֶת הַשַּׁבָּת לְגַמְרֵי, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, וּמִמֵּילָא מַכְנִיסִים יֵאוּשׁ גָּדוֹל בְּעַם־יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ אָבַד מָנוֹס וְתִקְוָה, חַס וְשָׁלוֹם.

לָזֹאת תֵּכֶף־וּמִיָּד כְּשֶׁזָּכִינוּ לוֹמַר אֶת הַפְּסוּקִים בפסוקי דזמרה הַמְגַלִּים אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה: “מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת” – אָנוּ אוֹמְרִים: “בָּרוּךְ שֶׁאָמַר” (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, שְׂכִירַת פּוֹעֲלִים, הֲלָכָה ד, אוֹת ג), כִּי מִזְמוֹר זֶה מְדַבֵּר מֵהַמְתָּקַת הַכַּעַס וְהַחֲרוֹן־אַף, שֶׁזֶּה: “כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ, בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה” (פסוקי דזמרה), כִּי בַּלַּיְלָה דִּינִים מִתְעָרִין, וּמִשָּׁם הַחֹשֶׁךְ שֶׁל לַיְלָה, וְזֶה נִמְשָׁךְ מֵהַכַּעַס וְהַדִּינִים שֶׁמִּתְעוֹרְרִים בִּכְנִיסַת הַלַּיְלָה, שֶׁאָז זֶה תְּחִלַּת יוֹם הָאַחֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים ז, יב): “וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם”; הַיְנוּ כִּי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וּמַעֲשֶֹה בְּרֵאשִׁית זֶה עַל־יְדֵי תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם, שֶׁבְּלֹא זֶה לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְהַוּוֹת הַבְּרִיאָה כְּלָל, וְעַל־כֵּן מֵאַחַר שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם מַעֲשֵׂה־בְּרֵאשִׁית, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיְּחַדֵּשׁ גַּם תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם עַל־מְנַת שֶׁיִּהְיֶה קִיּוּם לָעוֹלָם, כִּי בְּלֹא זֶה אֵין קִיּוּם לָעוֹלָם כְּלָל, כִּי כָּל הַחִיּוּת וְהָאוֹרוֹת הַמְלֻבָּשִׁים בְּכָל הַבְּרִיאָה וּבְכָל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם מִשְׁתּוֹקְקִים בְּכָל עֵת לַחֲזֹר לְשָׁרְשָׁם, וְהָיָה מִתְבַּטֵּל הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם לְגַמְרֵי, וְעַל־כֵּן הַצִּמְצוּם הוּא קִיּוּם לָעוֹלָם, שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ הַצִּמְצוּם בְּכָל יוֹם בִּשְׁבִיל קִיּוּם הָעוֹלָם, וּמִשָּׁם נִשְׁתַּלְשֵׁל כַּעַס וְזַעַם בְּכָל יוֹם, שֶׁזֶּה: “וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם”, וְזוֹ כָּל עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים לְבַטֵּל וּלְהַמְתִּיק הַזַּעַם הַמִּתְעוֹרֵר בְּכָל יוֹם דַּיְקָא בְּעֵת שִׁנּוּי הָעִתִּים בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, בְּעֵת שֶׁצְּרִיכִים הַנְּפָשׁוֹת לְהִתְחַדֵּשׁ, וְעַל־כֵּן כָּל קִיּוּם הָעוֹלָם הוּא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים וְעַל־יְדֵי כְּלַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל־יָדָם דַּיְקָא שֶׁעוֹסְקִים בְּתִקּוּנֵי קְרִיאַת־שְׁמַע וּתְפִלָּה בְּעֵת שִׁנּוּי הָעִתִּים בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, עַל־יְדֵי־זֶה מַמְתִּיקִים אֶת הַדִּינִים בְּשָׁרְשֵׁיהֶם הָעֶלְיוֹנִים, כִּי שֹׁרֶשׁ צִמְצוּם עֶלְיוֹן כֻּלּוֹ חֶסֶד גָּדוֹל, אָז מַמְשִׁיכִים דַּיְקָא כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְכָל הַבְּרָכוֹת וְכָל הָעֲשִׁירוּת, כִּי כָּל הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם, הַיְנוּ מִבְּחִינַת גְּבוּרוֹת וְדִינִים קְדוֹשִׁים, כְּשֶׁזּוֹכִים לְהַמְתִּיקָם עַל־יְדֵי שֶׁמְּבַטְּלִים וּמְשַׁבְּרִים הַכַּעַס שֶׁהוּא תֹּקֶף הַדִּינִים, וְלָכֵן אָנוּ אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם: “מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ יְהֹוָ”ה כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אוֹיְבַי לִי”; כִּי נוֹתְנִים שֶׁבַח לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֵיךְ שֶׁעָזַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַעֲבֹר עַל הַכֹּל, שֶׁזֶּה: “יְהֹוָ”ה הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר”, שֶׁאַף שֶׁנָּפַלְתִּי כְּבָר בַּשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו, עַל־יְדֵי חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְרֻבִּים שֶׁגָּרְמוּ לִי הָעֵרֶב־רַב, הֵן פְּגַם־הַבְּרִית וְהֵן חִלּוּל שַׁבָּת, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, וְהֵן חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁכָּל זֶה טֻמְאַת הַכּוֹפְרִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים הַמִּתְפַּשְּׁטִים עַל נִשְׁמוֹת יִשְֹרָאֵל לְהַעֲלִים וּלְהַסְתִּיר אֶת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה מַה שֶּׁהֵם כָּל־כָּךְ מִתְלַבְּשִׁים עַל מִצְוַת שַׁבָּת, לְעָקְרָהּ מִנִּשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל;

כִּי שַׁבָּת הִיא סוֹד חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי עַל־יְדֵי שַׁבָּת נִתְגַּלָּה שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ אֶחָד, וְאֵין בִּלְעָדָיו כְּלָל, וּכְשֶׁזּוֹכִים לְהַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִים לְתִקּוּן וּלְטָהֳרַת הַבְּרִית. וְעַל־כֵּן אֵלּוּ הָרְשָׁעִים וְהָעֵרֶב־רַב הַמִּתְפַּשְּׁטִים עַכְשָׁו בָּעוֹלָם – הֵן הֵן הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אַחֲרָא שֶׁצְּרִיכִים לְבַטֵּל אוֹתָם לְגַמְרֵי, עַל־יְדֵי שֶׁמְּהַלְּלִים וּמְזַמְּרִים לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל הַחֶסֶד חִנָּם שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ שֶׁזָּכִינוּ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים. שֶׁזֶּה מַה שֶּׁאָנוּ אוֹמְרִים: “זַמְּרוּ לַיהֹוָ”ה חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ”, וְאַף שֶׁכִּמְעַט שֶׁנָּפַלְתִּי לְעִמְקֵי עֳמָקִים עַל־יְדֵי הַחֲרוֹן־אַף שֶׁמִּתְגַּבְּרִים הַסִּטְרָא־אַחֲרָא עָלַי, שֶׁזֶּה: “כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ, בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה” – כִּי (סִפְרִי רְאֵה, צו): ‘כְּשֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה־זָרָה בָּעוֹלָם – חֲרוֹן־אַף בָּעוֹלָם’; וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין עֲבוֹדָה־זָרָה בָּעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁהָאֱמוּנָה לֹא כָּל־כָּךְ בִּשְׁלֵמוּת, אָז גַּם־כֵּן הַחֲרוֹן אַף גָּדוֹל מְאֹד, וְהַסְתָּרַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מִן הָעוֹלָם הִיא כְּפִי הִתְמַעֲטוּת הָאֱמוּנָה, וּמֵחֲמַת שֶׁחֲרוֹן אַפּוֹ כְּרֶגַע, עַל־יְדֵי־זֶה אֵינוֹ נִרְגָּשׁ כְּלָל, וְרַק שֶׁנֶּעֱלְמוּ וְנִסְתְּרוּ פְּנֵי הַצַּדִּיקִים מִן הָעוֹלָם, כִּי בָּזֶה שֶׁהַצַּדִּיקִים מַסְתִּירִים פְּנֵיהֶם מִן הָעוֹלָם, וְאֵינָם רוֹצִים לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם, זֶה בָּא מֵחֲרוֹן אַף (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן יח, אוֹת ב); וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מִמֶּנוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה חֶלְקוֹ בְּחֵלֶק הַצַּדִּיקִים, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מֵהָעֵרֶב־רַב בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, אֶלָּא כְּשֶׁמַּחֲזִיקִים אֶת עַצְמָם בְּיַחַד עִם הַצַּדִּיקִים שֶׁמְּגַלִּים וּמְפַרְסְמִים אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּגִלּוּי נוֹרָא מְאֹד, וְדַיְקָא עַל־יָדָם יְכוֹלִים לְבַטֵּל אֶת קְלִפַּת הָעֵרֶב־רַב הַמִּתְפַּשְּׁטִים בָּעוֹלָם, וְרוֹצִים לְבַטֵּל אֶת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וּשְׁמִירַת שַׁבָּת וּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית.

וְלָכֵן, בְּנִי, בְּאָמְרְךָ מִזְמוֹר זֶה מפסוקי דזמרה תִּתְעוֹרֵר מְאֹד מְאֹד לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, אַף שֶׁיֵּשׁ עַכְשָׁו הַסְתָּרַת פָּנִים גְּדוֹלָה מְאֹד, וְלֹא רוֹאִים אֶת הַצַּדִּיקִים, וְעוֹד מְדַבְּרִים עֲלֵיהֶם כָּל דָּבָר אָסוּר, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִים לִצְעֹק הַרְבֵּה: “אֵלֶיךָ יְהֹוָ”ה אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן”, שֶׁצְּרִיכִים הַרְבֵּה לִשְׁפֹּךְ שִׂיחַ וּתְפִלָּה אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁיִּזְכֶּה לְהִשָּׁאֵר אֵצֶל הַצַּדִּיקִים, הַמְקָרְבִים אוֹתוֹ אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּי כָּל אֵלּוּ הַחוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הַמְגַלִּים וְהַמְפַרְסְמִים אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּיָדוּעַ לְךָ, שֶׁהֵן הֵן עַזֵּי פָּנִים שֶׁבַּדּוֹר שֶׁהֵם שְׁלִיחֵי הַסָּמֶ”ךְ־מֵ”ם הַמְלֵאִים עֲווֹנוֹת; כִּי לֹא יַחֵלֶק אדָם עַל צַדִּיק הַדָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ אֶלָּא אִם נִפְגַּם בַּבְּרִית.

וְעַל־כֵּן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר! לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן פֹּה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעֵת אֲמִירָתְךָ פָּסוּק זֶה: “מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הַיּוֹדְךָ עָפָר הַיַּגִּיד אֲמִתֶּךָ, שְׁמַע יְהֹוָה וְחָנֵּנִי יְהֹוָה הֱיֵה עוֹזֵר לִי”; וְתִתֵּן תּוֹדָה וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל כָּל הַחֶסֶד חִנָּם שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא אַתָּה יוֹדֵעַ מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַמְגַלֶּה לְךָ אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה: “הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְרֵנִי שִׂמְחָה” – הַיְנוּ מִצַּד אֶחָד צְרִיכִים לִבְכּוֹת וּלְהִתְחַנֵּן אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁאַף שֶׁכְּבָר עָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר, שֶׁנִּתְאַחֲזוּ בּוֹ כָּל הַקְּלִפּוֹת עַל־יְדֵי עֲווֹנוֹתָיו הַמְרֻבִּים, אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי זָכָה לְהִתְקָרֵב אֶל גְּדוֹלֵי מֻבְחֲרֵי הַצַּדִּיקִים הַמְגַלִּים וּמְפַרְסְמִים אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל כָּל זֶה מְרַמְּזִים הַפְּסוּקִים שֶׁדִּבֵּר וְהִלֵּל וְשִׁבַּח אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטְּלוּ הַקְּלִפּוֹת, עִם כָּל זֶה עָלָיו לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לְהִשָּׁאֵר אֵצֶל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת; כִּי קְלִפַּת יָוָן, שֶׁהִיא חָכְמַת הַטֶּבַע, מִתְגַּבֶּרֶת וּמִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל פַּעַם, וּבִפְרָט עַכְשָׁו בְּעֵת הַתְּפִלָּה רוֹצִים לְהִתְאַחֵז בּוֹ כָּל הַקְּלִפּוֹת וְרוֹצִים לְהַעֲלִים וּלְהַסְתִּיר אֶת פְּנֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַמְגַלִּים אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז מִמֵּילָא יִפֹּל לְנֻקְבָא דִּתְהוֹמָא רַבָּא. וְלָכֵן צְרִיכִים הַרְבֵּה רַחֲמִים לְהִשָּׁאֵר אֵצֶל גְּדוֹלֵי מֻבְחֲרֵי הַצַּדִּיקִים הַיְכוֹלִים לְהוֹצִיא אוֹתוֹ מֵהַזֻּהֲמָה שֶׁנָּפַל אֵלֶיהָ, וּמִצַּד שֵׁנִי צְרִיכִים לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל שֶׁהוּא זוֹכֶה לַעֲבֹר עַל הַכֹּל, וּמַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ בִּגְדוֹלֵי מֻבְחֲרֵי הַצַּדִּיקִים, הַלּוֹמְדִים עִמּוֹ עֵצוֹת נוֹרָאוֹת וְנִפְלָאוֹת אֵיךְ לְהַחֲזִיק מַעֲמָד.

וְלָכֵן הַמִּזְמוֹר הַזֶּה כּוֹלֵל עֶשֶׂר הֲוָי”וֹת שֶׁהֵם כְּלַל פַּרְצוּף כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְצ”א תֵּבוֹת לְחַבֵּר יהו”ה אדנ”י שֶׁהֵם יאהדונה”י, זְעֵיר וְנוּקְבָא, עוֹלָם־הַבָּא בָּעוֹלָם־הַזֶּה, וְיֵשׁ בָּהֶם י”ה פְּסוּקִים שֶׁהֵם י”ה כְּלַל הַמֹּחִין אַבָּא וְאִמָּא לְחַבְּרָם אֶל ו”ה זְעֵיר וְנוּקְבָא, וְיֵשׁ בְּמִזְמוֹר זֶה רָזִין דְּרָזִין וְסִתְרֵי נִסְתָּרוֹת, כִּי בְּמִזְמוֹר זֶה מְנַצְּחִים אֶת הָאוֹיְבִים וְהַשּׂוֹנְאִים הַמִּתְפַּשְּׁטִים עַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל וְנִמְשֶׁכֶת רְפוּאָה שְׁלֵמָה לַנִּצְרָכִים; וְעַל־כֵּן תְּכַוֵּן הֵיטֵב, בְּנִי, פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת בְּעֵת אָמְרְךָ מִזְמוֹר זֶה, וְתִשְׁפֹּךְ נַפְשְׁךָ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, מִצַּד אֶחָד – תִּתֵּן תּוֹדָה וְהוֹדָאָה עַל גֹּדֶל הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמְּךָ, וּמִצַּד שֵׁנִי – תְּבַקֵּשׁ וְתִתְחַנֵּן שֶׁלֹּא תִּפֹּל לְנֻקְבָא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, וְשֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה מִמְּךָ אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ.

אֲהוּבִי, בְּנִי, בְּאָמְרְךָ: “הֲוָיָ”ה מֶלֶךְ, הֲוָיָ”ה מַלַךְ הֲוָיָ”ה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד” (פסוקי דזמרה) – פַּעֲמַיִם, צָרִיךְ לוֹמַר זֹאת בַּעֲמִידָה, וְזֶה נֶגֶד: הָיָה, הֹוֶה וְיִהְיֶה. “הֲוָיָ”ה מֶלֶךְ” – זֶה נֶגֶד כֶּתֶר, חָכְמָה, בִּינָה, “הֲוָיָ”ה מַלַךְ” – זֶה נֶגֶד חֶסֶד, גְּבוּרָה, תִּפְאֶרֶת, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת בְּנִקּוּד פַּתַח (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, דְּרוּשׁ א), “הֲוָיָ”ה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד” – זֶה נֶגֶד נֶצַח, הוֹד, יְסוֹד, מַלְכוּת. וְיֵשׁ בַּאֲמִירַת שְׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ סוֹדוֹת גְּדוֹלִים וְרָזֵי דְרָזִין, וּצְרִיכִים לְהִזָּהֵר לְאָמְרָם בִּמְעֻמָּד וּבְקוֹל רָם, וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בְּרֵאשִׁית לד.): “הֲוָיָ”ה מֶלֶךְ, הֲוָיָ”ה מַלַךְ, הֲוָיָ”ה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד”, “הֲוָיָ”ה מֶלֶךְ” לְעֵלָּא, “הֲוָיָ”ה מַלַךְ” בְּאֶמְצָעִיתָא, “הֲוָיָ”ה יִמְלֹךְ” לְתַתָּא; וּכְשֶׁתֹּאמַר פְּסוּקִים אֵלּוּ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה – יָאִיר בְּךָ אוֹר הָאֵין־סוֹף, בְּסוֹד: הָיָה, הֹוֶה וְיִהְיֶה, אִיהוּ וְחַיוֹהִי חַד בְּהוֹן, אִיהוּ וְגַרְמוֹהִי חַד בְּהוֹן, עַצְמוּת אוֹר הָאֵין־סוֹף, וְהַכֹּל יִכָּלֵל בְּאוֹר אַחְדּוּת הַפָּשׁוּט, אוֹר הָאֵין־סוֹף, לִהְיוֹת בִּגְבוּל וּבְמִדָּה שֶׁהֲוָיָ”ה אֶחָד; אַשְׁרֵי מִי שֶׁנִּכְלָל בָּאוֹר הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וּמִתְקַשֵּׁר וּמִתְיַחֵד בְּקֶשֶׁר וּבְיִחוּד אֶחָד עִמּוֹ, שֶׁאָז יִרְאָה וָפַחַד יִפְּלוּ עַל הַמְצִיקִים וְהַמְצַעֲרִים אוֹתוֹ.

 בְּנִי! עַכְשָׁו אַתָּה מַתְחִיל לְהִכָּנֵס אֶל עוֹלָם הַיְצִירָה, וְלָכֵן רְאֵה לוֹמַר אֶת כָּל הַמִּזְמוֹרִים בְּנַחַת, וְאַל תְּדַלֵּג שׁוּם אוֹת וְתֵבָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְתֵדַע שֶׁכָּל מִזְמוֹר עַל רָזֵי־דְרָזִין נִתְקַן, וּבְכָל מִזְמוֹר יֶשׁ בּוֹ שֵׁמוֹת וְיִחוּדִים מְיֻחָדִים הַיּוֹצְאִים מֵרָאשֵׁי־תֵבוֹת וְסוֹפֵי־תֵבוֹת וְאֶמְצָעֵי־תֵבוֹת, וּצְרִיכִים לְהִשָּׁמֵר מְאֹד לְאָמְרָם בְּנִגּוּן וּבְנַחַת וּבִדְבֵקוּת גְּדוֹלָה, וּלְכַוֵּן עַל־כָּל־פָּנִים פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, וּבִרְבוֹת הַזְּמַן יִזְדַּכֵּךְ מֹחֲךָ וְדַעְתְּךָ, עַד שֶׁיִּפָּתַח מֹחֲךָ וְתִזְכֶּה לְהָבִין אֶת פְּנִימִיּוּת כַּוָּנַת הַמִּזְמוֹרִים, וְיָאִירוּ לִפְנֵי עֵינֶיךָ הַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מִכָּל מִזְמוֹר, וְיֻמְשַׁךְ עָלֶיךָ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת לִהְיוֹת דָּבוּק בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּדְבֵקוּת אֱמֶת; אַשְׁרֵי לְךָ!

עִנְיַן הַחֲמִשָּׁה הַלְלוּיָהּ

בְּנִי! הַחֲמִשָּׁה שְׁבָחִים הָאֵלּוּ הללויה הללו מְרַמְּזִים עַל הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת וְהוּא פַּרְצוּף שָׁלֵם, וְכָלוּל מִנֶּפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, חַיָּה יְחִידָה, וְלָכֵן רְאֵה לְכַוֵּן אֶת פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת בְּאָמְרְךָ הַחֲמִשָּׁה מִזְמוֹרִים הָאֵלּוּ, כִּי הֵם שְׁבָחִים וְהִלּוּלִים לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ וּלְפָאֵר אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי כְּפִי הַהִכָּלְלוּת שֶׁאָדָם נִכְלָל לְגַמְרֵי בָּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְהוּא מְהַלֵּל וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, עַל־יְדֵי־זֶה יוֹרֵד עָלָיו אוֹר גָּדוֹל וְעֶלְיוֹן מְאֹד.

וְלָכֵן בְּאָמְרְךָ מִזְמוֹר רִאשׁוֹן: “הַלְלוּיָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי” – תְּכַוֵּן, שֶׁמִּזְמוֹר זֶה הוּא נֶגֶד הַמַּלְכוּת, שֶׁבָּהּ הַנֶּפֶשׁ, וּתְפָרֵשׁ אֶת כָּל הַפְּסוּקִים כְּפִי מִדַּת הַמַּלְכוּת וְהַנֶּפֶשׁ שֶׁמַּעֲלִים שְׁבָחִים גְּדוֹלִים לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וּבְאָמְרְךָ מִזְמוֹר שֵׁנִי: “הַלְלוּיָהּ כִּי טוֹב זַמְרָה אֱלהֵינוּ” – תְּכַוֵּן שֶׁמִּזְמוֹר זֶה נֶגֶד נֶצַח, הוֹד, יְסוֹד, וּתְפָרֵשׁ אֶת הַמִּזְמוֹרִים כְּפִי הַסְּפִירוֹת הָאֵלּוּ הַמְרֻמָּזוֹת בְּתוֹךְ הַפְּסוּקִים.

וּבְאָמְרְךָ: “הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת הֲוָיָ”ה מִן הַשָּׁמַיִם” – תְּכַוֵּן שֶׁמִּזְמוֹר זֶה נֶגֶד הַתִּפְאֶרֶת שֶׁבּוֹ הָרוּחַ, וּתְהַלֵּל וְתוֹדֶה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְתִתְעוֹרֵר מְאֹד בְּאָמְרְךָ פְּסוּקִים אֵלּוּ, כִּי כְּשֶׁאָדָם אוֹמֵר אֶת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה, רָאוּי לוֹ לְהִתְעוֹרֵר מְאֹד מְאֹד (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן רלב), כִּי כְּשֶׁאָדָם אוֹמֵר פְּסוּקִים אֵלּוּ, אֲזַי הוּא קוֹרֵא לְכֻלָּם וּמְצַוֶּה לְכֻלָּם שֶׁיְּהַלְּלוּ אֶת הֲוָיָ”ה בָּרוּךְ־הוּא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

וְעַל־כֵּן רָאוּי לָאָדָם לְהִתְעוֹרֵר לִתְפִלָּה בְּכַוָּנַת הַלֵּב, מֵאַחַר וּבִתְפִלָּתוֹ קוֹרֵא לְכָל הָעוֹלָמוֹת לְהַלְּלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ יִתְבָּרַךְ, וּתְצַיֵּר בְּדַעְתְּךָ הֵיטֵב שֶׁאַתָּה קוֹרֵא לְכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ לְהִכָּלֵל בָּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁזֶּה סוֹד הָרוּחַ. וּבְאָמְרְךָ מִזְמוֹר: “הַלְלוּיָהּ שִׁירוּ לַהֲוָיָ”ה שִׁיר חָדָשׁ” – תְּכַוֵּן שֶׁהוּא נֶגֶד חֶסֶד וּגְבוּרָה לְחַבְּרוֹ וּלְשַׁלְּבוֹ יַחַד, וּבְאָמְרְךָ מִזְמוֹר: “הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶל בְּקָדְשׁוֹ” – תְּכַוֵּן שֶׁזֶּה נֶגֶד שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת: כֶּתֶר, חָכְמָה, בִּינָה, שֶׁבּוֹ כְּלוּלִים נְשָׁמָה, חַיָּה, יְחִידָה, וְהֵם כְּלוּלִים מֵעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, כִּי הָעֶשֶׂר פְּעָמִים הַלְלוּיָהּ שֶׁאוֹמְרִים בְּסוֹף הַתְּהִלִּים כְּלוּלִים מִכָּל סֵפֶר הַתְּהִלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר בַּעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, שֶׁכְּנֶגְדָּם הֵם עֶשֶׂר סְפִירוֹת, וּמִזְמוֹר אַחֲרוֹן הוּא כְּלָלִיּוּת דִּכְלָלִיּוּת, שֶׁכּוֹלֵל בְּזֶה הַמִּזְמוֹר בְּעַצְמוֹ אֶת כָּל הָעֲשָׂרָה הַלְלוּיָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (פְּסָחִים קיז.): ‘בַּעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת נֶאֱמַר סֵפֶר תְּהִלִּים וְגָדוֹל מִכֻּלָּם הַלְלוּיָהּ, שֶׁכּוֹלֵל שָׁם כָּל הַשְּׁבָחִים בְּיַחַד’; כִּי הַלְלוּיָהּ הוּא עִקַּר כְּלָלִיּוּת סֵפֶר הַתְּהִלִּים שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַשְּׁבָחִים שֶׁאָדָם מְשַׁבֵּחַ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁזֶּה סוֹד (זֹהַר לֶךְ־לְךָ פו:): ‘אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא’ וְ’אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא’, שֶׁנִּתְאַחֲדִים יַחַד, בְּסוֹד (דְּבָרִים י, כא): “הוּא תְּהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ” – שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה וְהַתְּהִלָּה.

וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לְחַבֵּר וּלְיַחֵד אֶת הַחֲמִשָּׁה מִזְמוֹרִים אֵלּוּ (ההלויה הללו) (טוּר, סִימָן נא; בְּשֵׁם רַב עַמְרָם גָּאוֹן), כִּי הֵם כְּלוּלִים אֶחָד בַּשֵּׁנִי, כִּי מְרַמֵּז כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם שׁוּם פֵּרוּד כְּלָל: נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, חַיָּה, יְחִידָה, שֶׁזֶּה הַלְלוּיָהּ בָּרֹאשׁ הַלְלוּיָהּ בַּסּוֹף, וְכֵן תִּקְּנוּ לְשַׁלּוּשֵׁי הַלְלוּיָהּ בָּתַר הַלְלוּיָהּ, כִּי נָעוּץ רֹאשׁוֹ בְּסוֹפוֹ וְסוֹפוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וְכֵן נְעוּצִים וּמְחֻבָּרִים הַמִּזְמוֹרִים זֶה בָּזֶה, כִּי הַכֹּל אֶחָד – הָרֹאשׁ וְהַסּוֹף, וְהִתְעוֹרְרוּת עֶלְיוֹן וְהִתְעוֹרְרוּת תַּחְתּוֹן, שֶׁזֶּה סוֹד: “כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ”, שֶׁהוּא סִיּוּם סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַתְּפִלּוֹת, שֶׁעַל זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ־רַבָּה, בְּרֵאשִׁית, פָּרָשָׁה יד; וָאֶתְחַנַּן, פָּרָשָׁה ב): ‘עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה תְּהַלֵּל יָהּ’; לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע אֲשֶׁר כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה הִיא רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וּצְרִיכִים לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ וּלְפָאֵר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה, שֶׁזֶּה סוֹד ‘יְחִידָה’, שֶׁאָדָם נִכְלָל לְגַמְרֵי בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְהוּא בָּטֵל וּמְבֻטָּל בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְבָר אֵינוֹ רוֹצֶה שׁוּם דָּבָר רַק אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעַצְמוֹ.

וְקֹדֶם צְרִיכִים לַעֲלוֹת אֶת הַ’נֶּפֶשׁ’, לְזַכְּכָהּ וּלְטַהֲרָהּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהּ אֵיזוֹ גַּשְׁמִיּוּת מֵעוֹלָם הָ’עֲשִׂיָּה’. וְאַחַר־כָּךְ צָרִיךְ לְזַכֵּךְ וּלְטַהֵר אֶת הָ’רוּח, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם ‘רוּחַ’ מֵהֶבְלֵי עוֹלָם־הַזֶּה וַהֲבָלָיו. וְאַחַר־כָּךְ צְרִיכִים לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר אֶת הַ’נְּשָׁמָה’ שֶׁתָּמִיד יַחֲשֹׁב מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא תִּהְיֶינָה לוֹ שׁוּם ‘מַחֲשָׁבוֹת’ זָרוֹת וְשׁוּם ‘מַחֲשָׁבוֹת’ חִיצוֹנִיּוֹת. וְאַחַר־כָּךְ צָרִיךְ לַעֲלוֹת אֶל הַ’חַיָּה’, שֶׁתִּהְיֶה כָּל ‘חִיּוּתוֹ’ רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהַגִּיעַ לִ’יחִידָה’, לִהְיוֹת בָּטֵל וּמְבֻטָּל אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא לְגַמְרֵי, שֶׁזּוֹ הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁאָדָם צָרִיךְ לִזְכּוֹת אֵלֶיהָ בְּזֶה הָעוֹלָם, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְזֶה אֶלָּא בְּעֵת הַגְּאֻלָּה; אַשְׁרֵי מִי שֶׁנִּכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ לְגַמְרֵי.

א.

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ: “הַלְלוּיָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת יְהֹוָה” – תְּכַוֵּן שֶׁהַנֶּפֶשׁ שֶׁלְּךָ תָּמִיד תְּהַלֵּל אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. “אֲהַלְּלָה יְהֹוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי” – שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין אָדָם נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, כִּי (בְּרָכוֹת ו:) ‘כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ אָדָם לַבְּרִיּוֹת – פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת כִּכְרוּם’; כִּי מִי שֶׁהוּא נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת קָשֶׁה לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בָּרַבִּים, וְטוֹב וְנוֹחַ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד, כִּי כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בָּרַבִּים נוֹפְלִים עָלָיו פְּנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּשְׁקָרִים, שֶׁעוֹשֶׂה תְּנוּעוֹת בִּשְׁבִיל בְּנֵי־אָדָם מֵאַחַר שֶׁנִּצְרָךְ לָהֶם, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, כִּי הוּא מִתְפַּרְנֵס מִשֶּׁל עַצְמוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ שֶׁהוּא נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת בִּשְׁבִיל כָּבוֹד וַחֲשִׁיבוּת וְכַיּוֹצֵא (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן סו), וְזֶה: “אֲהַלְלָה יְהֹוָה בְּחַיָּי” – הַיְנוּ כְּשֶׁאֵינִי נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, אֶלָּא “בְּחַיָּי” דַּיְקָא אֲנִי מְהַלֵּל וּמְשַׁבֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁאֲנִי חַי עִם הַחַיִּים שֶׁלִּי, שֶׁאֵינִי נִצְרָךְ לִחְיוֹת עִם חִיּוּת שֶׁל שׁוּם אָדָם, כִּי (בֵּיצָה לב:): הַנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת – חַיָּיו אֵינָם חַיִּים; הַיְנוּ שֶׁאֵינָם חַיִּים שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא חַי מֵאֲחֵרִים, אֲבָל כְּשֶׁאֵינִי נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, וְחַי אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי, אָז אוּכַל לְהַלְּלוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו בֶּאֱמֶת.

וּכְשֶׁאָדָם זוֹכֶה לְהַגִּיעַ אֶל בִּטּוּל כָּזֶה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁמְּזַכֵּךְ וּמְטַהֵר אֶת נַפְשׁוֹ, שֶׁחַי אֶת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת כְּלָל, אָז דַּיְקָא יוּכַל לִמְצֹא אֶת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת בְּעַצְמוֹ, שֶׁזֶּה: “אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְעוֹדִי” (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן רפב), כִּי כָּל בַּר־יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף־זְכוּת, וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ עוֹד מְעַט טוֹב שֶׁיֶשׁ בּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְהִכָּלֵל בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְהַגִּיעַ לְטוֹבַת זוּלָתוֹ. “אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה. תֵּצֵא רוּחוֹ יָשׁוּב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו” – כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם מוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וְיוֹדֵעַ שֶׁגַּם הוּא חָשׁוּב אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְהוּא בֶּן יָחִיד אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים יד, א): “בָּנִים אַתֶּם לַהֲוָיָ”ה אֱלֹהֵיכֶם”; אָז הוּא לֹא בּוֹטֵחַ בְּשׁוּם אָדָם, וְיוֹדֵעַ אֲשֶׁר אֵין לוֹ אֶלָּא רַק אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעַצְמוֹ;

וְזֶה עִקַּר הַמַּדְרֵגָה לָבוֹא אֵלֶיהָ בְּזֶה הָעוֹלָם: “אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל יְהֹוָה אֱלֹהָיו” – כִּי הוּא נִכְלָל לְגַמְרֵי בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְנִשְׁבַּר רַק בַּעֲבוּרוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז מֵאִיר בּוֹ עוֹלָם־הַבָּא בָּעוֹלָם־הַזֶּה. “עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם” – שֶׁהוּא קִשּׁוּר שָׁמַיִם וָאָרֶץ. “אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם” – אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָל בָּאֱמֶת, וְנִצּוֹל מֵהַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אַחֲרָא הָרוֹצִים לַעֲשֹׁק אוֹתוֹ. “עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְהֹוָה מַתִּיר אֲסוּרִים יְהֹוָה פֹּקֵחַ עִוְּרִים, יְהֹוָה זֹקֵף כְּפוּפִים, יְהֹוָה אֹהֵב צַדִּיקִים”; כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם חוֹזֵר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ אִם כְּבָר הָיָה עָשׁוּק בְּטִיקְלָא, וְנַפְשׁוֹ עֲשׁוּקָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא אָסוּר בְּבֵית־הָאֲסוּרִים, וְהוּא עִוֵּר שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּת, וְאֵין לוֹ פַּרְנָסָה, כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם פּוֹגֵם בִּפְגַם־הַבְּרִית – הוֹצָאַת־זֶרַע־לְבַטָּלָה, שֶׁזֶּה בִּכְלַל נַפְשׁוֹת הָעֲשׁוּקִים, עַל־יְדֵי־זֶה אֵין לוֹ פַּרְנָסָה, כִּי (זֹהַר פִּינְחָס, רמד:): ‘מַאן דְּזָרִיק פֵּרוּרִין דְּנַהֲמָא עֲנִיּוּת רָדִיף אַבַּתְרֵיהּ, כָּל־שֶׁכֵּן מַאן דְּזָרִיק פֵּרוּרִין דְּמֹחָא’; וּכְשֶׁאָדָם זוֹכֶה לְהִכָּלֵל בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל־יְדֵי־זֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא פּוֹקֵחַ אֶת עֵינָיו, וְזוֹקְפוֹ וּמַשְׁפִּיעַ לוֹ פַּרְנָסָה, עַד שֶׁהוּא מַמְלִיךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל עַצְמוֹ וְעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ “יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם” (תְהִלִּים קמו, י); אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּכְנִיס בְּעַצְמוֹ אֶת הַשֶּׁבַח הַזֶּה, שֶׁאָז אֶל רַב טוּב הַגָּנוּז יִזְכֶּה.

ב.

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ: “הַלְלוּיָהּ כִּי טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ כִּי נָעִים נָאוָה תְהִלָּה” – תִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה שֶׁזִּכָּה אוֹתְךָ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁתּוּכַל תָּמִיד לְזַמֵּר לֵאלֹהֵינוּ וּלְהַרְגִּישׁ אֶת הַטּוֹב וְהַנְּעִימוּת שֶׁבְּתוֹךְ הַבְּרִיאָה; כִּי בֶּאֱמֶת מִי שֶׁמַּכְנִיס אֶת עַצְמוֹ בְּהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, אָז מַרְגִּישׁ אֶת הַטּוֹב וְהַנֹּעַם וְהַחִיּוּת וְהַדְּבֵקוּת שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה הָעוֹלָם, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מִסְתַּתֵּר בְּכָל פְּרָט וּפְרָט מִפְּרָטֵי הַבְּרִיאָה, וּצְרִיכִים רַק לְקַשֵּׁר אֶת הָעוֹלָם־הַבָּא בָּעוֹלָם־הַזֶּה, שֶׁזֶּה: “בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם יְהֹוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס” – כִּי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה מְכֻוֶּנֶת כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, וּכְשֶׁיִּתְיַחֲדוּ יַחַד, אָז עַל־יְדֵי־זֶה: “נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס” – כָּל אֵלּוּ שֶׁהָיוּ נִדָּחִים, יִתְקַבְּצוּ יַחַד, כִּי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה וִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה הֵן בִּינָה וּמַלְכוּת, וּכְשֶׁתִּבָּנֶה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה תִּבָּנֶה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה, וּכְשֶׁתִּבָּנֶה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה תִּבָּנֶה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה, וְהָעִקָּר הוּא לְקַדֵּשׁ אֶת דִּבּוּרוֹ שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת, וּלְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁהִיא הַבִּינָה שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְאַחֲדוּ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה וִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה כָּל הַנִּדָּחִים וְהַנְּפוּלִים בְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל יִתְקַבְּצוּ יַחַד, וְתִכָּנֵס בָּהֶם שִׂמְחָה עֲצוּמָה.

“הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְבוֹתָם” – שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ חוֹמֵל וּמְרַחֵם עַל נִשְׁבְּרֵי לֵב, וּמְרַפֵּא וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְבוֹתָם, כִּי הַכֹּל בְּחֶשְׁבּוֹן צֶדֶק. “מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא” – כְּמוֹ שֶׁכָּל כּוֹכָב וְכוֹכָב יֶשׁ לוֹ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְדַלֵּג עָלָיו, כְּמוֹ־כֵן מַה שֶּׁמִּתְנַהֵג עִם עַם־יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בְּחֶשְׁבּוֹן צֶדֶק עַל כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לַעֲבֹר עָלָיו. “גָּדוֹל אֲדוֹנֵנוּ וְרַב כֹּחַ לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר” – כִּי עַל־יְדֵי שֶׁאָדָם מַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדֻלַּת אֲדוֹנֵנוּ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ – עַל־יְדֵי־זֶה נִפְרָד הָרַע שֶׁבְּאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁבּוֹ; כִּי כָּל אֶחָד יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת: אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר, וּכְשֶׁאָדָם מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל־יְדֵי־זֶה מְבַטֵּל אֶת הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת וְהַתַּאֲווֹת הָרָעוֹת הַבָּאוֹת מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ד, אוֹת ח), וּכְשֶׁאָדָם נִכְלָל בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, אֲזַי בָּא לִידֵי עֲנָוָה אֲמִתִּית, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁפֶּלֶת כָּל הָרִשְׁעוּת וְהָרַע שֶׁנִּדְבְּקוּ בּוֹ מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, וְזֶה: “מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְהֹוָה מַ’שְׁפִּיל רְ’שָׁעִים עֲ’דֵי אָ’רֶץ” – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: מַ’יִם, ר’וּחַ, עָ’פָר, אֵ’שׁ, שֶׁהֵם הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ח, אוֹת ה), וּכְשֶׁאָדָם זוֹכֶה לְזַכֵּךְ עַצְמוֹ מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת – עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ רוּחַ חַיִּים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְזוֹכֶה לַעֲנָוָה.

“עֱנוּ לַיְהֹוָה בְּתוֹדָה זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְּכִנּוֹר” – אָז תָּמִיד נוֹתֵן תּוֹדָה וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל מַה שֶּׁמַּעֲלִימִים וּמַסְתִּירִים אֶת הַצַּדִּיקִים, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל בִּשְׁבִיל טוֹבַת הָעוֹלָם. “הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בֶּעָבִים, הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר, הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר” – כִּי בֶּאֱמֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רוֹצֶה לְהַשְׁפִּיעַ הַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת לְנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, אַךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַטְרְגוּ הַמְקַטְרְגִים, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְסַבֵּב שֶׁתִּהְיֶה מַחֲלֹקֶת וְכִסּוּיִים עַל הַצַּדִּיקִים הַמּוֹרִידִים שֶׁפַע לָעוֹלָם (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן פח), שֶׁזֶּה: “הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בֶּעָבִים” – “שָׁמַיִם הוּא הַצַּדִּיק, עַל שֵׁם: אֵ”שׁ וּמַיִ”ם, הַיְנוּ אַהֲבָה וְיִרְאָה, כִּי עַל שֵׁם זֶה נִקְרָא צַדִּיק: ‘שָׁמַיִם’. וְעַל־כֵּן: “הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בֶּעָבִים” – מִלְּשׁוֹן עָבְ”יוּת וְגַשְׁמִיּוּת שֶׁמְּכַסֶּה אֶת הַצַּדִּיק בְּעָבְ”יוּת וְקֻשְׁיוּת שֶׁמַּקְשִׁים וְחוֹלְקִים עָלָיו רְשָׁעִים אֲרוּרִים, וְעַל־יְדֵי כִּסּוּי הַמַּחֲלֹקֶת וְהַקֻּשְׁיוֹת הָאֵלּוּ – עַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁפָּעוֹת הַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת בְּלִי שׁוּם קִטְרוּגִים, שֶׁזֶּה: “הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר, הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר. נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ”.

עִם כָּל זֹאת הָאָדָם צָרִיךְ לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב הָרוֹצֶה לְעַכְּבוֹ שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, וְאַף שֶׁאֵלּוּ הָרְשָׁעִים עוֹשִׂים חַיִל, וּמִתְגַּבְּרִים וּמִתְפַּשְּׁטִים עַל הַצַּדִּיק, עָלָיו לֵידַע, אֲשֶׁר: “לֹ’א בִ’גְבוּרַת הַ’סּוּס יֶ’חְפָּץ, וְלֹ’א בְ’שׁוֹקֵי הָ’אִישׁ יִ’רְצֶה”, רָאשֵׁי־תֵבוֹת: פַּעֲמַיִם הֶ’בְ’לֵ’י, כִּי הַכֹּל הֶבֶל, הֶבֶל הֲבָלִים, כִּי לֹא יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת כְּלוּם, כִּי: “רוֹצֶה יְהֹוָה אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ” – וְלֹא שַׁיָּךְ לְהַעֲלִים וּלְהַסְתִּיר אֶת הַצַּדִּיקִים הַמְגַלִּים וּמְפַרְסְמִים אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה: “שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַיִם אֶת יְהֹוָה, הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן” – כִּי הַצַּדִּיקִים זוֹכִים לְיִרְאָ”ה שָׁלֵ”ם, שֶׁזֶּה סוֹד יְרוּשָׁלַיִ”ם (מִדְרָשׁ־רַבָּה וַיֵּרָא, פָּרָשָׁה נו; לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן א), וּמֵאַחַר שֶׁהֵם דְּבֵקִים בְּמִדַּת הַיִּרְאָה, לָכֵן אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת לָהֶם שׁוּם דָּבָר.

“כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרַיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ” – כִּי גֹּדֶל מַעֲלַת הַצַּדִּיקִים הִיא שֶׁהֵם זוֹכִים לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר אֶת הַשִּׁבְעָה נֵרוֹת (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן כא, אוֹת ב), שֶׁנִּקְרָאִים: ‘שְׁעָרִים’, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הֵם זוֹכִים לְמַעֲשִׂים טוֹבִים. “כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרַיִךְ” – בָּזֶה שֶׁאָדָם זוֹכֶה לְחַזֵּק אֶת הַדְּלָתוֹת וּבְרִיחֵי שְׁעָרִים, שֶׁשּׁוֹמֵר עַל עֵינָיו, אָזְנָיו, חָטְמוֹ וּפִיו, עַל־יְדֵי־זֶה: “בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ” – כִּי (רַשִׁ”י, בְּרֵאשִׁית ו, ט): ‘תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲשִׂים טוֹבִים’; וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁהֵם שׁוֹמְרִים אֶת הַשְּׁעָרִים – הֵם דְּבוּקִים בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְנִשְׁפָּע לָהֶם שֶׁפַע אֱלֹהִי, וְעַל־יְדֵי־זֶה: “הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ” – מֵאַחַר שֶׁהֵם חַיִּים בְּשָׁלוֹם עִם כָּל אֶחָד, וְעַל־יְדֵי־זֶה לֹא חָסֵר לָהֶם פַּרְנָסָה; כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם הוּא בְּשָׁלוֹם עִם הַכֹּל, אָז הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַשְׂבִּיעוֹ בְּפַרְנָסָה בְּשֶׁפַע, שֶׁזֶּה: “הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם” – אִם בִּגְבוּלֵךְ יִהְיֶה שָׁלוֹם – אָז: “חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ” – לֹא תֶּחְסַר לְךָ פַּרְנָסָה, וְיִהְיֶה לְךָ שֶׁפַע (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן נו, אוֹת ו)

וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְהַמְתִּיק אֶת כָּל הַדִּינִים. “הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצֶּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר”, כִּי יָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ פ”ר דִּינִים, וְהַמְתָּקָתָם הִיא עַל־יְדֵי שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת: הוי”ה אהי”ה אהו”ה, שֶׁזֶּה “כְּפוֹ”ר” – כ”ו פ”ר, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֵׁם הֲוָיָ”ה הָעוֹלֶה כ”ו מַמְתִּיקִים אֶת הַפַּ”ר דִּינִים. כְּאֵפֶ”ר – כ”א פ”ר, שֶׁהוּא אהי”ה הָעוֹלֶה כ”א מַמְתִּיקִים אֶת הַפַּ”ר דִּינִים. “יְפַזֵּ”ר – שֶׁהוּא י”ז פ”ר דִּינִים, שֶׁעַל־יְדֵי שֵׁם אהו”ה הָעוֹלֶה י”ז מַמְתִּיקִים אֶת הַפַּ”ר דִּינִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה (יְשַׁעְיָה א, יח): “אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ”; כִּי תֵּכֶף־וּמִיָּד כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְשׁוֹפֵךְ לִבּוֹ וְשִׂיחוֹ לִפְנֵי קוֹנוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה יְבַטֵּל אֶת הַסָּמֶ”ךְ־מֵ”ם הָרָץ אַחֲרָיו, שֶׁזֶּה: “יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם” – שֶׁיֻּשְׁפַּע עָלָיו שֶׁפַע גָּדוֹל, וְיִזְכֶּה לְהוֹצִיא אֶת מִשְׁפָּטָיו לָאוֹר (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן סא, אוֹת א); “לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם הַלְלוּיָהּ” – אֵיזֶה שֶׁבַח הוּא זֶה שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת דָּבוּק אֵצֶל הַצַּדִּיק, שֶׁעַל־יָדוֹ יָכוֹל לִתֵּן עֵצָה לְנַפְשׁוֹ, וְיֶשׁ לוֹ עֵצוֹת שְׁלֵמוֹת, לֹא־כֵן אֵלּוּ שֶׁנֶּאֶחְזוּ בְּמַעֲשֵׂה הַגּוֹיִים יוֹצֵא לָהֶם מִשְׁפָּט מְעֻקָּל;

 וְעַל־כֵּן, בְּנִי, רְאֵה לְשַׁבֵּחַ אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ עַל גֹּדֶל הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמְּךָ, שֶׁזִּכָּה אוֹתְךָ לִהְיוֹת מְקֹרָב אֶל הַצַּדִּיק הַמְלַמֵּד אוֹתְךָ עֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת, אֵיךְ לָצֵאת מֵהַפַּח נִשְׁבָּר שֶׁנָּפַלְתָּ לְשָׁם, וְאֵיךְ שֶׁתַּעֲלֶה מַעְלָה מַעְלָה בִּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֻמְשַׁךְ עָלֶיךָ זִיו וְשֶׁפַע וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת תָּמִיד.

ג.

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ מִזְמוֹר: “הַלְלוּ אֶת יְהֹוָה מִן הַשָּׁמַיִם, הַלְלוּהוּ בַּמְרוֹמִים” – תִּתְעוֹרֵר מְאֹד מְאֹד, כִּי בְּמִזְמוֹר זֶה מְרֻמָּזִים הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת, וְאֵיךְ שֶׁהֵם נִכְלָלִים זֶה בָּזֶה, וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם אוֹמֵר מִזְמוֹר זֶה, אֲזַי קוֹרֵא לְכֻלָּם, וּמְצַוֶּה לָהֶם שֶׁיְּהַלְּלוּ אֶת הֲוָיָ”ה.

וְלָכֵן רָאוּי לָאָדָם לְהִתְעוֹרֵר מְאֹד מְאֹד בְּאָמְרוֹ שֶׁבַח זֶה, כִּי הוּא עַכְשָׁו קוֹרֵא לְכָל הָעוֹלָמוֹת לְהַלְּלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ וּלְפָאֲרוֹ יִתְבָּרַךְ (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן רלב);

כִּי: “הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת יְהֹוָה מִן הַשָּׁמַיִם” – זֶה אֲצִילוּת.

“הַלְלוּהוּ בַּמְרוֹמִים” – זֶה בְּרִיאָה.

“הַלְלוּהוּ כָּל מַלְאָכָיו” – זֶה יְצִירָה. “הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָיו” – זֶה עֲשִׂיָּה.

“הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ” – שֶׁהוּא כּוֹלֵל עֲשִׂיָּה בִּיצִירָה.

“הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר” – שֶׁהוּא כּוֹלֵל יְצִירָה בַּבְּרִיאָה.

“הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם” – שֶׁהוּא כּוֹלֵל בְּרִיאָה בַּאֲצִילוּת.

“וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמַיִם” – שֶׁהוּא כּוֹלֵל הָאֲצִילוּת בַּמַּאֲצִיל הָעֶלְיוֹן.

“יְהַלְּלוּ אֶת שֵׁם יְהֹוָה” – שֶׁנִּכְלָל בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְכֻלָּם מְשַׁבְּחִים לְהַהוּא דְּסָתִים עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת.

“כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ” – וְהוּא מְחַיֶּה וּמְהַוֶּה וּמְקַיֵּם אוֹתָם בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע, וּבְלִי חִיּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין לָהֶם שׁוּם קִיּוּם כְּלָל.

“הַלְלוּ אֶת יְהֹוָה מִן הָאָרֶץ, תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת”, “אֵשׁ” – זֶה סוֹבֵב עַל יְסוֹד הָאֵשׁ.

“וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר” – זֶה סוֹבֵב עַל יְסוֹד הַמַּיִם.

“רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְּבָרוֹ” – זֶה סוֹבֵב עַל יְסוֹד הָרוּחַ.

“הֶהָרִים וְכָל גְּבָעוֹת” – זֶה סוֹבֵב עַל יְסוֹד דּוֹמֵם.

“עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים” – זֶה סוֹבֵב עַל יְסוֹד צוֹמֵחַ.

“הַחַיָּה וְכָל בְּהֵמָה, רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף” – זֶה סוֹבֵב עַל יְסוֹד הַחַי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר.

“מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים, שָׂרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ: בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת, זְקֵנִים עִם נְעָרִים” – זֶה סוֹבֵב עַל יְסוֹד חַי הַמְדַבֵּר. וְכֻלָּם: “יְהַלְּלוּ אֶת שֵׁם יְהֹוָה כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ, הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ, הַלְלוּיָהּ”.

אֵיזוֹ זְכוּת זוֹ שֶׁמִּתּוֹךְ כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ: ‘דּוֹמֵם’, ‘צוֹמֵח, ‘חַי, ‘מְדַבֵּר’ – ‘אֲצִילוּת’, ‘בְּרִיאָה’, ‘יְצִירָה’, ‘עֲשִׂיָּה’, שֶׁיִּהְיֶה נִבְרָא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, הַזּוֹכֶה לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וּלְשַׁבֵּחַ וּלְפָאֵר אֶת שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא; אַשְׁרֵי מִי שֶׁנִּכְלָל עִם כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן נב), שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא בָּא לִידֵי מְחֻיָּב הַמְצִיאוּת, שֶׁנִּכְלָל לְגַמְרֵי בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְשׁוֹכֵחַ לְגַמְרֵי מֵהָעוֹלָם־הַזֶּה; כִּי אָדָם צָרִיךְ לְהַגִּיעַ אֶל בִּטּוּל כָּזֶה עַד שֶׁיְּבַטֵּל אֶת הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת: דּוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר, וְכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ עִם הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּהּ יִהְיוּ מְבֻטָּלִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיִּכָּלֵל לְגַמְרֵי בִּמְחֻיָּב הַמְצִיאוּת, שֶׁאָז יֻמְשַׁךְ עָלָיו נֹעַם, זִיו וַעֲרֵבוּת וּדְבֵקוּת עֶלְיוֹנָה.

ד.

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ מִזְמוֹר: “הַלְלוּיָהּ, שִׁירוּ לַיהֹוָה שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים” – תִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה שֶׁזָּכִיתָ לְהִתְקָרֵב אֶל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַמַּדְרִיךְ אוֹתְךָ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וְעָלֶיךָ לָשִׁיר בְּכָל פַּעַם שִׁיר חָדָשׁ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּשִׂיחָה, תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה, אֲשֶׁר אֵין עוֹד דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה, כְּשֶׁבַּר־יִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ לְמָקוֹם פָּנוּי שֶׁאֵין שָׁם בְּנֵי־אָדָם, וּמְדַבֵּר וְשׁוֹפֵךְ אֶת כָּל לִבּוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר אֶת גֹּדֶל הַצֵּרוּפִים שֶׁגּוֹרֵם לְמַעְלָה, וְלָכֵן תִּשְׂמַח מְאֹד מְאֹד עַל נֹעַם חֶלְקְךָ שֶׁיֵּשׁ לְךָ חֵלֶק קָדוֹשׁ וְנוֹרָא כָּזֶה, וְשָֹם תְּהִלָּתְךָ בִּקְהַל חֲסִידִים, אֵיזֶה חָסִיד הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ (זֹהַר מִשְׁפָּטִים, קיד:), כִּי כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה בְּזֶה הָעוֹלָם לְהַכִּיר אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְשָׁר לְפָנָיו שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל פַּעַם – זֶה הַחֶסֶד הֲכִי גָּדוֹל שֶׁעוֹשִׂים כִּבְיָכוֹל עִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וּכְמַאֲמָרָם זַ”ל (מִדְרָשׁ שׁוֹחֵר־טוֹב, תְּהִלִּים קמט): ‘כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל רוֹאִים אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – הֵם נַעֲשׂוּ חֲסִידִים. רָאוּהוּ בַּיָּם – נַעֲשׂוּ חֲסִידִים וְאָמְרוּ שִׁירָה’; כִּי זוֹ מַעֲלַת חָסִיד הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ, שֶׁשָּׁר שִׁירוֹת לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְנִכְלָל בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁזֶּה: “יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו, בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם” – שֶׁנִּשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שְׂמֵחוֹת בְּעוֹשָׂם וְשָׂשׂוֹת בְּמַלְכָּם.

“יְהַלְּלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל, בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּרוּ לוֹ” – כִּי הַחֲסִידִים הָאֲמִתִּיִּים תָּמִיד מְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵין לָהֶם שׁוּם קֻשְׁיוֹת וּסְפֵקוֹת עָלָיו יִתְבָּרַךְ, הֱיוֹת שֶׁיּוֹדְעִים: “כִּי רוֹצֶה יְהֹוָה בְּעַמּוֹ יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה” – שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רוֹצֶה וְחָפֵץ בְּעַמּוֹ.

וְלָמָּה אָדָם אֵינוֹ רוֹאֶה יְשׁוּעָה? מִפְּנֵי הַגֵּאוּת וְהַיֵּשׁוּת שֶׁיֶשׁ בּוֹ, אֲבָל תֵּכֶף־וּמִיָּד כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לָבֹא אֶל בִּטּוּל אֱמֶת, וְהוּא בָּטֵל וּמְבֻטָּל בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא – אָז רוֹאֶה יְשׁוּעָה.

“יַעַלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם” – הַחֲסִידִים הָאֲמִתִּיִּים הֵם עֲלִיזִים וּשְׂמֵחִים בִּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוֹלְכִים לִישֹׁן הֵם שְׂמֵחִים שֶׁנִּשְׁמָתָם עוֹלָה עַכְשָׁו לְמַעְלָה.

“רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם” – שֶׁהֵם קוֹרְאִים קְרִיאַת־שְׁמַע, שֶׁזֶּה: “וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם”; כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (בְּרָכוֹת ה.): ‘כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת־שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ – כְּאִלּוּ אוֹחֵז חֶרֶב שֶׁל שְׁתֵּי פִּיּוֹת בְּיָדוֹ’;

“ר’וֹמְמוֹת אֵ’ל בִּ’גְרוֹנָם” – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: בְּ’אֵ’ר, שֶׁהֵם מוֹסְרִים אֶת נַפְשָׁם לְהִכָּנֵס בִּבְאֵר עֶלְיוֹנָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה: “לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַגּוֹיִם, תּוֹכֵחוֹת בַּלְּאֻמִּים.

לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַּרְזֶל” – כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אַחֲרָא שֶׁנִּדְבְּקוּ בָּהֶם מֵחֲמַת עֲווֹנוֹתֵיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת – נִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי, כִּי כְּשֶׁבַּר־יִשְׂרָאֵל קוֹרֵא קְרִיאַת־שְׁמַע בַּלַּיְלָה עַל מִטָּתוֹ, אֲזַי הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אַחֲרָא בּוֹרְחִים מִמֶּנּוּ, וְזוֹכֶה לְהִכָּלֵל בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁאָדָם מִתְוַדֶּה וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ קֹדֶם הַשֵּׁנָה, שֶׁאָז אֲפִלּוּ שֶׁנִּכְתַּב כְּבָר עֲווֹנוֹ בַּסֵּפֶר – יִמָּחֵק, שֶׁזֶּה: “לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב, הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּיָהּ” – אֲפִלּוּ אִם כְּבָר נִכְתָּב בְּסֵפֶר הָעֲשִׂיָּה הַמַּעֲשִׂים שֶׁלּוֹ, הַיְנוּ מַעֲשָׂיו הָרָעִים, עִם כָּל זֹאת עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְוַדֶּה אָז, וְקוֹרֵא קְרִיאַת־שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ וּבוֹכֶה – עַל־יְדֵי־זֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹחֵל לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו, וְעוֹלָה נִשְׁמָתוֹ לְמַעְלָה.

ה.

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ: “הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ” – תִּהְיֶה מְאֹד מְאֹד שָׂמֵחַ, כִּי הַמִּזְמוֹר הַזֶּה הוּא כְּנֶגֶד הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת, הָעֶשֶׂר לְשׁוֹנוֹת שֶׁסֵּפֶר תְּהִלִּים נֶאֱמַר בָּהֶם, וְהוּא כָּלוּל מִכָּל הַשְּׁבָחִים, לָזֹאת בְּאָמְרְךָ: “הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ” – תְּכַוֵּן שֶׁזֶּה נֶגֶד הַכֶּתֶר.

“הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ” – תְּכַוֵּן שֶׁזֶּה נֶגֶד חָכְמָה.

“הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו” – תְּכַוֵּן שֶׁזֶּה נֶגֶד בִּינָה.

“הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ” – תְּכַוֵּן שֶׁזֶּה נֶגֶד חֶסֶד.

“הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר” – תְּכַוֵּן שֶׁזֶּה נֶגֶד גְּבוּרָה.

“הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר” – תְּכַוֵּן שֶׁזֶּה נֶגֶד תִּפְאֶרֶת.

“הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל” – תְּכַוֵּן שֶׁזֶּה נֶגֶד נֶצַח.

“הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב” – תְּכַוֵּן שֶׁזֶּה נֶגֶד הוֹד.

“הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי־שָׁמַע” – תְּכַוֵּן שֶׁזֶּה נֶגֶד יְסוֹד.

“הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה” – תְּכַוֵּן שֶׁזֶּה נֶגֶד מַלְכוּת.

וּכְשֶׁתְּסַיֵּם: “כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ” – תַּכְפִּיל אֶת זֶה פַּעֲמַיִם, וּתְכַוֵּן בְּשֵׁם נוֹרָא הַיּוֹצֵא מֵרָאשֵׁי־תֵבוֹת: “כָּ’ל הַ’נְּשָׁמָה תְּ’הַלֵּל יָהּ” – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: כ’ה’ת’, שֶׁהוּא שֵׁם קָדוֹשׁ וְנוֹרָא הָאוֹתִיּוֹת שֶׁאַחַר שֵׁם שַׁדַּ”י. וּבְזֶה הַשֵּׁם הָרַג מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת הַמִּצְרִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת ב, יג): “לָמָּה תַּכֶּה רֵעֶךָ וְגו, הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אוֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי” (שָׁם, פָּסוּק יד) עִם הַשֵּׁם הַזֶּה?! וְהַשֵּׁם הַזֶּה יוֹצֵא מִפָּסוּק (דְּבָרִים ו, ה): “וְאָהַבְתָּ אֶת הֲוָיָ”ה אֱלֹהֶיךָ”, סוֹפֵי־תֵבוֹת: ת’כ’ה’, וְהַשֵּׁם הַזֶּה מַצִּיל אֶת הָאָדָם מִשּׂוֹנְאָיו.

וְלָכֵן תְּכַוֵּן בְּיוֹתֵר בְּמִזְמוֹר זֶה, וּבִפְרָט כְּשֶׁתִּכְפֹּל אֶת הַפָּסוּק: “כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ” תְּכַוֵּן אֶל שֵׁם תכ”ה, שֶׁהוּא רָאשֵׁי־תֵבוֹת: תַּ’חַת כַּ’נְפֵי הַ’שְּׁכִינָה (קְהִלּוֹת יַעֲקֹב). וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן נה, אוֹת ט): שֶׁפֹּה נַעֲשָׂה יִחוּד בֵּין מַלְאָךְ סנד”ל וּמַלְאָךְ מט”ט שַׂר הַפָּנִים, כְּלָלִיּוּת עֲשִׂיָּה בִּיצִירָה, עַל־יְדֵי שֶׁכּוֹפְלִים הַפָּסוּק: “כֹּל הַנְּשָׁמָה” (פְּרִי־עֵץ־חַיִּים, שַׁעַר הַזְּמִירוֹת, פֶּרֶק ה) – ‘בְּכָל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה צָרִיךְ לְהַלֵּל אֶת הַשֵּׁם’ (מִדְרָשׁ־רַבָּה בְּרֵאשִׁית, פָּרָשָׁה יד, ט; וָאֶתְחַנַּן, פָּרָשָׁה ב, לז); וְעַל־יְדֵי עַיִן־הָרָע שֶׁל הָרְשָׁעִים – נִכְפֶּלֶת הַנְּשִׁימָה, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם עַיִן־הָרָע – אֲזַי מְגַהֵק וּפוֹתֵחַ פִּיו לְקַבֵּל נְשִׁימָה כְּפוּלָה. וּכְשֶׁהַנְּשִׁימָה כְּפוּלָה – גַּם הַהַלֵּל צָרִיךְ לִכְפֹּל, וּבִפְרָט שֶׁצָּרִיךְ לְהַלֵּל וּלְהוֹדוֹת לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שֶׁהִצִּיל אוֹתוֹ מֵעַיִן־הָרָע, וְהוּא רוֹאֶה בְּהִכָּרֵת הָרְשָׁעִים. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי פָּסוּק: “כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ”, שֶׁכּוֹפְלִים אוֹתוֹ – מַכְרִיתִים אֶת כָּל הַשּׂוֹנְאִים, וְנִשְׁפַּעַת עַל הָאָדָם פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע.

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ אַרְבָּעָה פְּסוּקִים אֵלּוּ, תְּכַוֵּן הֵיטֵב שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת: ‘אֲצִילוּת’, ‘בְּרִיאָה’, ‘יְצִירָה’, ‘עֲשִׂיָּה’. וְעַל־יְדֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ שֶׁמַּתְחִילִים עִם “בָּרוּךְ” – אַתָּה מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמְךָ שֶׁפַע אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ מֵהָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת, כִּי אַרְבָּעָה פְּסוּקִים אֵלּוּ הַמַּתְחִילִים בְּתֵבַת “בָּרוּךְ” – נִמְשָׁכִים מֵהָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת: ‘אֲצִילוּת’, ‘בְּרִיאָה’, ‘יְצִירָה’, ‘עֲשִׂיָּה’, כִּי מִכָּל עוֹלָם יוֹצֵא יְסוֹד וּמַלְכוּת, שֶׁזֶּה מְרַמֵּז עַל “בָּרוּךְ”. וְלָכֵן בְּאָמְרְךָ: “בָּרוּךְ הֲוָיָ”ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן” – תְּכַוֵּן אֶל עוֹלָם הָאֲצִילוּת. “בָּרוּךְ הֲוָיָ”ה מִצִּיּוֹן שׁוֹכֵן יְרוּשָׁלַיִם הַלְלוּיָהּ” – תְּכַוֵּן אֶל עוֹלָם הַבְּרִיאָה. “בָּרוּךְ הֲוָיָ”ה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ” – תְּכַוֵּן אֶל עוֹלָם הַיְּצִירָה. “וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כָּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן” – תְּכַוֵּן אֶל עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה, שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּבָר כְּבוֹדוֹ עַל כָּל הָאָרֶץ, וְנִזְכֶּה לְקַבֵּל אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְנִהְיֶה בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ: “וַיְבָרֶךְ דָּוִד אֶת יְהֹוָה לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל”, כָּתַב הָאֲרִיזַ”ל (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, יוֹם־הַכִּפּוּרִים, הַקְדָּמָה): לְכַוֵּן רָאשֵׁי־תֵבוֹת וַדַּא”י, שֶׁהוּא גִּימַטְרִיָּה שֵׁם אֶהְיֶ”ה; כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל – הִתְפַּלֵּל “לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל”, וְגִלָּה וּפִרְסֵם אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּלְשׁוֹן וַדָּאוּת, שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּר לְכָל עַם־יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר אֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (שׁוֹחֵר־טוֹב תְּהִלִּים, כה): ‘אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: ‘רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ בִּתְפִלָּה, אַל תְּהִי תְּפִלָּתִי מְאוּסָה לְפָנֶיךָ, מִפְּנֵי שֶׁעֵינֵי יִשְׂרָאֵל תְּלוּיוֹת בִּי, וְעֵינַי תְּלוּיוֹת בְּךָ, וְאִם תִּשְׁמַע תְּפִלָּתִי – כְּאִלּוּ תִּשְׁמַע תְּפִלָּתָם”; וְזוֹ הָיְתָה כָּל תְּפִלָּתוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיָה תָּמִיד מִתְפַּלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל”, כִּי רָצָה לְהַחְדִּיר בָּהֶם עִנְיַן תְּפִלָּה, כִּי דָּוִד הוּא תְּפִלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁתָּמִיד הִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּר כְּלַל יִשְׂרָאֵל, כִּי (סוֹטָה מט.): ‘אִלְמָלֵא תְּפִלָּתוֹ שֶׁל דָּוִד – הָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מוֹכְרֵי פְּסֹלֶת’; וְדָוִד הַמֶּלֶךְ צִעֵר עַצְמוֹ וְנַפְשׁוֹ הַרְבֵּה בְּבַקָּשַׁת רַחֲמִים (בְּרָכוֹת ל:); וְכָל עִנְיָנוֹ הָיָה רַק תְּפִלָּה. וְעִקַּר תְּפִלָּתוֹ הָיְתָה שֶׁבִּקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה, כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ אֶת עַם־יִשְׂרָאֵל, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (יַלְקוּט הַמָּכִירִי, תְּהִלִּים א, ח): ‘דָּוִד הָיָה מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה, כְּדֵי לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל:

“וַיֹּאמֶר דָּוִד: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם” – כִּי גִּלָּה לְכֻלָּם שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי עוֹלָמוֹת – עוֹלָם־הַזֶּה וְעוֹלָם־הַבָּא, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶם, וְהִזְכִּיר עֶשֶׂר סְפִירוֹת: “לְךָ יְהֹוָה” (כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת: כֶּתֶר, חָכְמָה, בִּינָה) “הַגְּדֻלָּה” (חֶסֶד) “וְהַגְּבוּרָה” (גְּבוּרָה) “וְהַתִּפְאֶרֶת” (תִּפְאֶרֶת) “וְהַנֵּצַח” (נֵצַח) “וְהַהוֹד” (הוֹד) “כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם” (יְסוֹד) “וּבָאָרֶץ” (מַלְכוּת). שֶׁזֶּה שֶׁבַח נוֹרָא מְאֹד, וּבוֹ מְרֻמָּז בְּרִיאַת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית וּקְרִיעַת יַם־סוּף וִיצִיאַת־מִצְרַיִם וְכָל מַה שֶּׁעָבַר עַל עַם־יִשְׂרָאֵל, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (בְּרָכוֹת נח.): “לְךָ הֲוָיָ”ה הַגְּדֻלָּה” – ‘זֶה מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (אִיּוֹב ט, י): “עוֹשֶׂה גְּדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר”, וְכֵן זוֹ קְרִיעַת יַם־סוּף, “וְהַגְּבוּרָה” – זוֹ יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת יד, לא): “וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה”, וְכֵן זוֹ מַכַּת בְּכוֹרוֹת, “וְהַתִּפְאֶרֶת” – זֶה חַמָּה וּלְבָנָה שֶׁעָמְדוּ לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (יְהוֹשֻׁעַ י, יג): “וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד”, וְכֵן זֶה מַתַּן־תּוֹרָה, “וְהַנֶּצַח” – זוֹ מַפָּלָתָהּ שֶׁל רֹמִי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יְשַׁעְיָה סג, ג): “וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי”, וְכֵן זוֹ יְרוּשָׁלַיִם, “וְהַהוֹד” – זוֹ מִלְחֶמֶת נַחֲלַת אַרְנוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (בַּמִּדְבָּר כא, יד): “עַל־כֵּן יֵאָמֵר בְּסֵפֶר מִלְחֲמוֹת הֲוָיָ”ה אֶת וָהֵב בְּסוּפָהּ”, וְכֵן זֶה בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, “כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם” – זוֹ מִלְחֶמֶת סִיסְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (שׁוֹפְטִים ח, כ): “מִן הַשָּׁמַיִם נִלְחֲמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם”, “וּלְךָ הֲוָיָ”ה הַמַּמְלָכָה” – זוֹ מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שְׁמוֹת יז, טז): “כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ”, “הַמִּתְנַשֵּׂא” – זוֹ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יְחֶזְקֵאל לט, א): “הִנְנִי לְךָ גּוֹג נָשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתוּבַל”‘.

 וְהַכֹּל מְרֻמָּז: “לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ, וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ” – שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מֶלֶךְ וּמִתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ וְהַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. “וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל” – וְכָאן הוּא הַזְּמַן לִתֵּן צְדָקָה  (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי תְּפִלַּת־הַשַּׁחַר, דְּרוּשׁ א; פְּרִי־עֵץ־חַיִּים, שַׁעַר הַזְּמִירוֹת, פֶּרֶק ה) , (וְצָרִיךְ לְכַוֵּן בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם־טוֹב לְהַפְרִישׁ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ צְדָקָה  (עַיֵּן עוֹד־יוֹסֵף־חַי, פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ, אוֹת יב) ), כִּי אָז כְּשֶׁאָדָם נוֹתֵן כָּאן צְדָקָה – אָז נִפְתָּח לוֹ אוֹר גָּדוֹל מֵהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא בוכ”ו, שֶׁהוּא חִלּוּף שֵׁם אהי”ה, וְזֶה יוֹצֵא מִתֵּבוֹת: “בַּ’כֹּל וּ’בְיָדְךָ כֹּ’חַ וּ’גְבוּרָה”.

“וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל” – כִּי אֲנַחְנוּ מְגַלִּים שֶׁהַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. “וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְּלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ” – שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים וּמְהַלְּלִים וּמְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וּבַשֶּׁבַח הַזֶּה אָנוּ מַמְשִׁיכִים עַל עַצְמֵנוּ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּכְנִיס אֶת עַצְמוֹ בְּפֵרוּשׁ הַמִּלּוֹת, שֶׁאָז יִמָּשֵׁךְ עָלָיו אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵין עוֹד שֶׁבַח יוֹתֵר גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁאָדָם מְגַלֶּה וּמְפַרְסֵם אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל.

“אַתָּה הוּא יְהֹוָה לְבַדְּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם” – כִּי (תִּקּוּנֵי־זֹהַר צב.; קכב:) : ‘לֵית אֲתָר פָּנוּי מִנֵּיהּ’  (בְּכָל מָקוֹם שָׁם גָּנוּז אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם) , “וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים”, אָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן רלא), שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים זֹאת – רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל דָּבָר, כִּי כָּל הָרְפוּאוֹת הֵן עַל־יְדֵי כֹּחוֹת הַגַּלְגַּלִּים, שֶׁהֵם “צְבָא הַשָּׁמַיִם”, וְכָל אֶחָד נוֹתֵן כֹּחַ בְּאֵיזֶה סַם וָעֵשֶׂב הַשַּׁיָּךְ לוֹ, וּמֵהֶם מְקַבְּלִים הַסַּמִּים וַעֲשָׂבִים כֹּחַ לִרְפוּאָה, וּכְשֶׁצְּרִיכִים רְפוּאָה מִתְחַבְּרִים כַּמָּה כֹּחוֹת מֵהַגַּלְגַּלִים, שֶׁזֶּה נוֹתֵן כֹּחַ בְּעֵשֶׂב זֶה, וְזֶה בְּעֵשֶׂב אַחֵר וְכַיּוֹצֵא, וּמִתְחַבְּרִים כֻּלָּם וְעוֹשִׂים מֵהֶם הַרְכָּבָה לִרְפוּאָה, וְעַל־כֵּן טוֹב לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּעֵת שֶׁאוֹמְרִים: “וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים”, שֶׁאָז בָּאִים כֻּלָּם לְהִשְׁתַּחֲווֹת וְלִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּצַוֶּה הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּמְשִׁיכוּ אֵלּוּ הַכּוֹחוֹת הַצְּרִיכִים לִרְפוּאָה בְּתוֹךְ חֲתִיכַת לֶחֶם אוֹ דָּבָר אַחֵר שֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, וְיִתְרַפֵּא מִמֵּילָא; כִּי בֶּאֱמֶת (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן א): כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם מִשְׁתַּחֲוִים וְנִכְנָעִים לְשָׁרְשָׁם, שֶׁהוּא דְּבַר הֲוָיָ”ה;

כִּי כְּשֶׁזּוֹכֶה לִתְפִלָּה שֶׁהוּא דְּבַר הֲוָיָ”ה, שֶׁהוּא הַשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁכָּל הַשָּׂרִים עֶלְיוֹנִים וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם כֻּלָּם מְקַבְּלִים כֹּחָם מִמֶּנּוּ, אֲזַי הֵם כֻּלָּם לֹוִים אֶצְלוֹ, כַּמּוּבָא (תִּקּוּנֵי־זֹהַר, פב:): ‘כָּל כּוֹכְבַיָּא לוֹוִין דָּא מִן דָּא; סִיהֲרָא לֹוֶה מִן שִׁמְשָׁא, כִּי (קֹהֶלֶת ה, ז): “גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ”; וְהֵם כֻּלָּם לוֹוִים זֶה מִזֶּה וְזֶה מִזֶּה, עַד שֶׁמְּקַבְּלִים וְלֹוִים מֵהַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַשָּׂרִים עֶלְיוֹנִים מְקַבְּלִים מֵהָעֶלְיוֹנִים מֵהֶם, גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ, עַד שֶׁכֻּלָּם מְקַבְּלִים מִשֹּׁרֶשׁ הַכֹּל שֶׁהוּא דְּבַר הֲוָיָ”ה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים לג, ו): “בִּדְבַר יְהֹוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם”, וְעַל־כֵּן “וּ’צְבָא הַ’שָּׁמַיִם לְ’ךָ מִ’שְׁתַּחֲוִים”, רָאשֵׁי־תֵבוֹת: מַ’לְ’וֶ’ה’, כִּי אֶחָד לֹוֶה מֵהַשֵּׁנִי עוֹלָם מֵעוֹלָם, וְכֹחַ לְמַעְלָה מִכֹּחַ, כֻּלָּם לֹוִים זֶה מִזֶּה, וּכְשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נַעֲשָׂה הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל, וְנִמְשֶׁכֶת עָלָיו רְפוּאָה וִישׁוּעָה, וְאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת; וְעַל־כֵּן בְּאָמְרְךָ פָּסוּק זֶה – תְּכַוֵּן מְאֹד מְאֹד לִדְבָרִים אֵלּוּ.

“אַתָּה הוּא יְהֹוָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְׁמוֹ אַבְרָהָם, וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ” – תְּכַוֵּן בְּדַעְתְּךָ אֶת הַמְסִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁמָּסַר אַבְרָהָם אָבִינוּ בִּשְׁבִיל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְגִלָּה וּפִרְסֵם אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּמָסַר אֶת נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְזָרְקוּ אוֹתוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִים, וְהוּא הָיָה מוּכָן לְהִשָּׂרֵף עַל קִדּוּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעַלָּה. “וְשַׂמְתָּ שְׁמוֹ אַבְרָהָם” – שֶׁהוֹסִיף לוֹ הֵ”א עַל שְׁמוֹ, וְזֶה שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ב, ד): “בְּהִבָּרְאָם”; וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ־רַבָּה, בְּרֵאשִׁית, פָּרָשָׁה יב, סִימָן ט): ‘אַל תִּקְרֵי “בְּהִבָּרְאָם” אֶלָּא ‘בְּאַבְרָהָם’ – מְלַמֵּד שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶלָּא בִּזְכוּת אַבְרָהָם’; כִּי הוּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲבוּרוֹ יִתְבָּרַךְ.

וּכְמוֹ־כֵן כָּל בַּר־יִשְׂרָאֵל עָלָיו לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ, לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא אֶת הָאֱמוּנָה (לִּקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ה): ‘כִּי צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ בְּעַצְמוֹ אֵיךְ אוֹחֵז בָּאֱמוּנָה’; כִּי (מְגִלָּה ו:): ‘יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ תַּאֲמִין’; שֶׁזֶּה עִקַּר הַיְגִיעָה כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ; אֲהוּבִי, בְּנִי, עָלֶיךָ לִמְסֹר אֶת נַפְשְׁךָ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא אֶת הָאֱמוּנָה, שֶׁתִּהְיֶה מְבֹרֶרֶת וּמְזֻכֶּכֶת אֶצְלְךָ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהָאִיר הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה מִפִּיו אֶל לִבּוֹ (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן לד), שֶׁזֶּה סוֹד הָאֱמוּנָה, שֶׁיִּהְיֶה פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים.

וְצָרִיךְ הָאָדָם לָבוֹא אֶל בִּטּוּל כָּזֶה, עַד שֶׁיֵּדַע אֲשֶׁר אֵין שׁוּם זְמַן, כִּי גַּם הַזְּמַן הוּא נִבְרָא, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן סא), שֶׁזֶּה הָיָה כְּרִיתַת בְּרִית עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ. “וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ, וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה” – שֶׁנָּתַן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּת אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם וּלְמַעְלָה מֵהַזְּמַן (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, מִילָה, הֲלָכָה ד, אוֹת יא), שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חָמַל עַל אֲבוֹתֵינוּ, “וַתֵּרֶא אֶת עֳנִי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל יַם סוּף. וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו וּבְכָל עַם אַרְצוֹ, כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה” – הַיְנוּ “הַיּוֹם הַזֶּה” דַּיְקָא, לִמְצֹא אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בַּיּוֹם הַזֶּה.

וּפָסוּק זֶה מְדַבֵּר מִמִּצְוַת מִילָה שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהָיָה רֹאשׁ לַנִּמּוֹלִים, שֶׁאָז כְּשֶׁנִּצְטַוָּה בְּמִצְוָה זוֹ הִגְדִּיל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית יז, ה): “וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם”; וְזֶה שֶׁאָנוּ מַזְכִּירִים פְּסוּקִים אֵלּוּ בְּכָל יוֹם בִּפְסוּקֵי־דְזִמְרָה, לְהוֹרוֹת אֲשֶׁר אֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל, שֶׁזֶּה הַשֵּׁם שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נָתַן לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, כִּי הַשֵּׁם שֶׁל הָאָדָם מְקַשֵּׁר בֵּין הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן אֶל לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם וּלְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְעַל־כֵּן הוּא עִנְיָן גָּדוֹל לְהַזְכִּיר תָּמִיד שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים, כִּי הֵם הַמְקַשְּׁרִים בֵּין הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם אֶל לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְהַמָּקוֹם, וְלָכֵן בְּעֵת הַבְּרִית נוֹתְנִים לַתִּינוֹק שֵׁם, וְקוֹרְאִים אָז פְּסוּקִים אֵלּוּ, כִּי בָּהֶם מְרֻמָּז אֵיךְ שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲבוּרוֹ יִתְבָּרַךְ, וְקִיֵּם אֶת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַתָּנָה אֶת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. “וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה” – שֶׁבִּזְכוּת מִצְוַת מִילָה נִבְקַע לָהֶם הַיָּם, וְלָכֵן אוֹמְרִים פְּסוּקִים אֵלּוּ קֹדֶם שִׁירַת הַיָּם, כִּי בּוֹ מְגַלֶּה מִגְּדֻלָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁמָּסַר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲבוּרוֹ יִתְבָּרַךְ, וְגִלָּה וּפִרְסֵם אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁדַּיְקָא בִּזְכוּת זֶה זָכִינוּ לָצֵאת מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְלָכֵן תְּכַוֵּן בְּאָמְרְךָ פְּסוּקִים אֵלּוּ, וְתִהְיֶה שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ שֶׁזָּכִיתָ לְהִבָּרֵא מִזֶּרַע אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְהַשִּׂמְחָה הַזֹּאת עוֹלָה עַל כָּל הַשְּׂמָחוֹת.

יִשְׁתַּבַּח

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ: “יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ” – תְּכַוֵּן שֶׁזֶּה סוֹבֵב עַל הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת: כֶּתֶר, חָכְמָה, בִּינָה, חֶסֶד, גְּבוּרָה, תִּפְאֶרֶת, נֶצַח, הוֹד, יְסוֹד, מַלְכוּת. וְכֵן עַל י”ג מִדּוֹת רַחֲמִים: אֵל רַחוּם, וְחַנוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת, נוֹצֵר חֶסֶד לַאֲלָפִים, נוֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וַחֲטָאָה וְנַקֵּה. וְאָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תְּרוּמָה קלב.): ‘כֵּיוָן דְּמָטֵי בַּר־נַשׁ לְיִשְׁתַּבַּח נָטִיל קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא הַהוּא כִּתְרָא וְשָׁוֵי לֵהּ קַמֵּיהּ. וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שְׁרִיאַת לְאַתַּתְקְנָא לְמֵיתֵי קַמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה. וְאִצְטְרִיךְ לְאַכְלְלָא לָהּ בִּתְלֵיסָר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי עִלָּאֵי דְּמִנְּהוֹן אִתְבַּרְכַת וְכוּ’ וְהָכָא אִנּוּן: “שִׁיר וּשְׁבָחָה. הַלֵּל. וְזִמְרָה. עֹז. וּמֶמְשָׁלָה. נֶצַח. גְּדֻלָּה. וּגְבוּרָה. וְתִפְאֶרֶת. קְדֻשָּׁה” – הָדָא תְּרֵיסַר.

וּלְבָתַר לְחַבְּרָא לָהּ בַּהֲדַיְהוּ וְלוֹמַר: “וּמַלְכוּת”. הָא תְּלֵיסַר בְּגִין דְּאִיהִי מִתְבָּרְכָא מִנַּיְהוּ’; וְעַל־כֵּן, בְּנִי, בְּאָמְרְךָ שְׁבָחִים אֵלּוּ – תִּתְעוֹרֵר מְאֹד, וְתֵדַע שֶׁעַכְשָׁו אַתָּה מְעוֹרֵר אֶת הַי”ג מִדּוֹת רַחֲמִים עָלֶיךָ: “שִׁיר (אֵל), וּשְׁבָחָה (רַחוּם), הַלֵּל (וְחַנוּן), וְזִמְרָה (אֶרֶךְ), עֹז (אַפַּיִם), וּמֶמְשָׁלָה (וְרַב חֶסֶד), נֶצַח (וֶאֱמֶת), גְּדֻלָּה (נוֹצֵר חֶסֶד), וּגְבוּרָה (לַאֲלָפִים), תְּהִלָּה (נוֹשֵׂא עָוֹן), וְתִפְאֶרֶת (וָפֶשַׁע), קְדֻשָּׁה (וַחֲטָאָה), וּמַלְכוּת (וְנַקֵּה). “בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל” – עַכְשָׁו בְּאֵלּוּ הַבְּרָכוֹת וְהַהוֹדָאוֹת שֶׁאַתָּה מְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמוֹדֶה אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וּמְחַבֵּר וּמְקַשֵּׁר אֶת הָעוֹלָם־הַזֶּה בָּעוֹלָם־הַבָּא, עַל־יְדֵי־זֶה נִזְדַּעְזֵעַ כָּל גּוּפְךָ הַכָּלוּל מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת, וּמְקַבֵּל שֶׁפַע וְאוֹר וְזִיו מֵהַי”ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים. וּתְסַיֵּם אֶת הַבְּרָכָה: “אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וּמְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, אֵל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, בּוֹרֵא כָּל הַנְּשָׁמוֹת, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, מֶלֶךְ יָחִיד חַי הָעוֹלָמִים”.

וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל: לְדַקְדֵּק מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה סִיּוּם הַבְּרָכָה כְּעֵין הַפְּתִיחָה, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁמַּתְחִילִים פְּסוּקֵי־דְּזִמְרָה עִם בִּרְכַּת “בָּרוּךְ שֶׁאָמַר”, וּמְסַיְּמִים “יָחִיד חַי הָעוֹלָמִים”, כֵּן צְרִיכִים לְסַיֵּם אֶת הַבְּרָכָה הַזּוֹ “יָחִיד חַי הָעוֹלָמִים” בְּלִי תֵּבַת “אֵל”, כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת הַסִּיּוּם כְּעֵין הַפְּתִיחָה; וְהֵעִיד הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי שְׁמֶעלְקֶא מִנִּיקֶלְשְׁבּוּרְג, זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ, שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ הַמַּגִּיד הַקָּדוֹשׁ מִמֶּעזְרִיטְשׁ, זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ, שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב הַקָּדוֹשׁ, זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ, שֶׁאוֹמְרִים: “חַי הָעוֹלָמִים”, “חַי” עִם פַּתַח, וְלֹא עִם צֵירֵי, וְכֵן הֵעִיד מִשְּׁמוֹ הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין, זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ כָּל הַצַּדִּיקִים “חַי” עִם פַּתַח, כִּי עַכְשָׁו פּוֹתְחִים אֶת שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם, לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַי”ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים.

עִנְיַן קְרִיאַת שְׁמַע

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, כִּי עַכְשָׁו בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר קְרִיאַת שְׁמַע, אַתָּה מְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה, וְאִם תְּכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, תַּעֲשֶׂה יִחוּד גָּדוֹל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְתֻמְשַׁךְ עָלֶיךָ רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, וְיִמְחֲלוּ לְךָ עַל כָּל עֲווֹנוֹתֶיךָ, כִּי מַעֲלַת הַזּוֹכֶה לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע – עוֹלָה עַל הַכֹּל, וּבָזֶה תְּלוּיָה כָּל הַיַּהֲדוּת, שֶׁיִּזְכֶּה לְיַחֵד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, וְרַק בִּשְׁבִיל זוֹ הַתַּכְלִית הָאָדָם נִבְרָא.

וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת ו.): ‘אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: ‘אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם’; ‘אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם’ – שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים ו, ד): “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הֲוָיָ”ה אֱלֹהֵינוּ, הֲוָיָ”ה אֶחָד”; ‘וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם’ – שֶׁנֶּאֱמַר (דִּבְרֵי הַיָּמִים א יז, כא): “וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ”‘; כִּי בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם אוֹמֵר קְרִיאַת שְׁמַע, בָּזֶה הוּא מַמְלִיךְ עַל עַצְמוֹ וְעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, יִחוּד הֲוָיָ”ה בָּרוּךְ־הוּא, וּכְשֶׁאוֹמֵר: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הֲוָיָ”ה אֱלֹקֵינוּ הֲוָיָ”ה אֶחָד”, וְהוּא מְכַוֵּן לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל הָאוֹר אֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשָׂה יִחוּדָא עִלָּאָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וּכְשֶׁאוֹמֵר: “בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”, וּמְכַוֵּן אֵיךְ שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא אֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וּמְלֻבָּשׁ בַּלְּבוּשׁ הַזֶּה אֲשֶׁר לְמַרְאֵה עֵינָיו, וְדוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר – הֵם לְבוּשׁ לְגַבֵּי הָאֵין־‏סוֹף, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשָׂה יִחוּדָא תַּתָּאָה בְּכָל הַנִּבְרָאִים, הַיְנוּ שֶׁמְּגַלֶּה שֶׁהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר.

וְהַיִּחוּד הַזֶּה יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּכָל יוֹם וָיוֹם (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן יא). וְזוֹ הַשָּׂגַת ‘דָּרֵי מַעְלָה’ וְ’דָרֵי מַטָּה’, סוֹד: “אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ”, שֶׁזֶּה יִחוּדָא עִלָּאָה, סוֹד: “מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ”, שֶׁזֶּה יִחוּדָא תַּתָּאָה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ז); וְזֶה סוֹד רְמַ”ח תֵּבִין שֶׁבִּקְרִיאַת־שְׁמַע, כְּנֶגֶד רְמַ”ח מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּדֵי לְהַשִּׂיג וְלָדַעַת עַל־יָדָם אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְזֶה עִקַּר הָרַחֲמָנוּת בְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁאָדָם יְרַחֵם עַל עַצְמוֹ, וְיָאִיר בְּדַעְתּוֹ, אֲשֶׁר אֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר, וּכְשֶׁאָדָם מֵאִיר בְּדַעְתּוֹ הֶאָרָה הַזֹּאת – אָז נִקְרָא: ‘אָדָם’; כִּי זֶה עִקַּר הָרַחֲמָנוּת – לְהַכְנִיס בְּעַצְמוֹ אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה כְּלַל רְמַ”ח מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל מִצְוָה וּמִצְוָה הִיא צִנּוֹר הַמַּמְשִׁיךְ לָאָדָם אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּכְשֶׁמְּקַיְּמִים אֶת רְמַ”ח מִצְווֹת עֲשֵׂה – אָז נִקְרָאִים: ‘אָדָם’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בַּמִּדְבָּר יט, יד): “זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם”; כִּי אִם לָאו, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא רַק ‘חַיָּה’ בִּדְמוּת ‘אָדָם’, כִּי ‘אָדָם’ הוּא מִלְּשׁוֹן (יְשַׁעְיָהוּ יד, יד): “אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן” – הַיְנוּ שֶׁעִקַּר מִצְוַת קְרִיאַת־שְׁמַע הִיא דְּבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, לִהְיוֹת דָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד.

וְזֶה עִקַּר הָרַחֲמָנוּת – לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם מְיֻשָּׁב מִבְּנֵי־אָדָם. וְעַל־כֵּן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהִיא הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר הָרַחֲמָנוּת, עַל־כֵּן יֶשׁ בָּהּ רְמַ”ח תֵּבִין כְּנֶגֶד רְמַ”ח מִצְווֹת עֲשֵׂה, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד רְמַ”ח אֵבָרִים, וְעַל־כֵּן רַחֵ”ם אוֹתִיּוֹת רְמַ”ח (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, קְרִיאַת־שְׁמַע, הֲלָכָה ג, אוֹת ד), כְּשֶׁאָדָם מְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וְאוֹמֵר בְּכָל יוֹם קְרִיאַת שְׁמַע – עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵאֵבָרָיו, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (זֹהַר־חָדָשׁ, אַחֲרֵי): ‘כָּל אִינִישׁ דְּיִקְרֵי קְרִיאַת־שְׁמַע כִּדְקָא יָאוּת – כָּל תֵּבָה וְתֵבָה מַשְׁפִּיעַ בְּכָל אֵבָר וְאֵבָר דִּילֵיהּ’; וְלָכֵן צְרִיכִים לְדַקְדֵּק מְאֹד מְאֹד בְּאָמְרוֹ קְרִיאַת־שְׁמַע, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת טו:): ‘כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ – מְצַנְּנִין לוֹ גֵּיהִנּוֹם’; וְעִקַּר הַגֵּיהִנּוֹם הוּא כְּשֶׁבּוֹעֵר בּוֹ יֵצֶר־הָרָע שֶׁל נִאוּף, וְיֵצֶר־הָרָע שֶׁל כְּפִירוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת, וְעַל־כֵּן אָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן לו): כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם יֵצֶר־הָרָע שֶׁל נִאוּף וְיֵצֶר־הָרָע שֶׁל כְּפִירוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת, יֹאמַר: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הֲוָיָ”ה אֱלֹקֵינוּ, הֲוָיָ”ה אֶחָד” – “בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”; בִּבְכִיָּה עֲצוּמָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְטַהֵר אֶת מֹחַ מַחֲשַׁבְתּוֹ, וְיִזְכֶּה לְצַיֵּר אֶת הָאוֹר לְטוֹבָה;

וּבֶאֱמֶת צָרִיךְ כָּל בַּר־יִשְׂרָאֵל לִבְכּוֹת בְּכָל יוֹם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בִּבְכִיּוֹת עֲצוּמוֹת בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר קְרִיאַת שְׁמַע, כִּי אָז נַעֲשָׂה יִחוּד בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּכְשֶׁאֵין הָאָדָם זוֹכֶה, וּבִפְרָט כְּשֶׁחָטָא הַרְבֵּה בִּפְגַם־הַבְּרִית – הוֹצָאַת־זֶרַע־לְבַטָּלָה, זֶה גּוֹרֵם לוֹ שֶׁיַּעֲלוּ עַל לִבּוֹ קֻשְׁיוֹת וּסְפֵקוֹת עָלָיו יִתְבָּרַךְ, וְכֵן מִתְעַקֵּם לִבּוֹ בְּעַקְמוּמִיּוּת וְנִשְׁבָּר לְגַמְרֵי, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁנִּכְנָסִים בּוֹ קֻשְׁיוֹת וּסְפֵקוֹת עַל צַדִּיקִים וִירֵאֵי הַשֵּׁם, וּמַתְחִיל לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם כָּל דָּבָר אָסוּר, אֲשֶׁר דָּבָר זֶה הוֹרֵס אֶת כָּל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מְקֹרָב אֶל צַדִּיק אֲמִתִּי, הַדָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּדְבֵקוּת אֱמֶת, וּמְקַבֵּל אֶת דְּבָרָיו, אָז יֶשׁ לוֹ תִּקְוָה טוֹבָה לַחֲזֹר אֶל הָאֱמוּנָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית, לִהְיוֹת בָּטֵל וּמְבֻטָּל לָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְלָזֶה אֵין זוֹכִים אֶלָּא עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים, וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָם וּלְקַבֵּל אֶת עֲצָתָם (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ז), וְדַיְקָא עַל־יָדָם בָּאִים אַחַר־כָּךְ לֶאֱמוּנָה בְּרוּרָה וּמְזֻכֶּכֶת בּוֹ יִתְבָּרַךְ.

אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אָדָם לְהַשִּׂיג וְלִתְפֹּס בְּדִבּוּרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק אִם לֹא שֶׁתִּקֵּן תְּחִלָּה אוֹת בְּרִית־קֹדֶשׁ כָּרָאוּי (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן לו); וְלִכְאוֹרָה, לֹא שָׁבַקְתְּ חַיֵּי לְכָל בְּרִיָּה, כִּי אִם־כֵּן מַה יַּעֲשׂוּ הֲמוֹן־עַם שֶׁרֻבָּם אֵינָם בִּכְלַל תִּקּוּן הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת, כִּי זְעִירִין אִנּוּן בְּכָל דּוֹר, שֶׁזּוֹכִין לְתִקּוּן הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת, וְאִם־כֵּן זֶה שֶׁלֹּא זָכָה עֲדַיִן לְתִקּוּן הַבְּרִית, אִם־כֵּן, חַס וְשָׁלוֹם, אָפְסָה תִּקְוָה, כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל שׁוּם עֵצָה מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מֵאַחַר שֶׁהַמֹּחִין שֶׁלּוֹ אֵינָם מְתֻקָּנִים מֵחֲמַת פְּגַם־הַבְּרִית שֶׁפָּגַם, וְאַדְּרַבָּה! לֹא זָכָה – נַעֲשָׂה לוֹ סַם הַמָּוֶת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי נִצְטַיֵּר אֶצְלוֹ הָאוֹר בְּהִפּוּךְ, לְפִי פְּגַם הַכֵּלִים שֶׁל הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ.

וְאִם־כֵּן מַה יִּפְעַל בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה?! וְכֵן אֲפִלּוּ כְּשֶׁיָּבוֹא לַצַּדִּיק וְהַצַּדִּיק יְגַלֶּה לוֹ תּוֹרָה וּמוּסָר, מַה יּוֹעִיל לוֹ, אַדְּרַבָּה יוּכַל לְקַלְקֵל לוֹ יוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת שֶׁתְּפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ הִיא פְּגוּמָה עַל־יְדֵי פְּגַם־הַבְּרִית, וַאֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לִתְפֹּס דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, רַק אַדְּרַבָּה נִצְטַיֵּר אֶצְלוֹ לְהֵפֶךְ. וְאִם־כֵּן נָפַל פִּיתָא בְּבִירָא, וּמָה הוֹעִילוּ חֲכָמִים בְּתַקָּנָתָן, שֶׁעוֹסְקִין כָּל יְמֵיהֶם לְתַקֵּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת תּוֹרָתָם הַקְּדוֹשָׁה. וְעִקַּר תִּקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הוּא לְהוֹצִיאָם מִפְּגַם־הַבְּרִית, שֶׁזֶּהוּ יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כַּיָּדוּעַ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג רוּחָנִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא כְּשֶׁזּוֹכִים לְמֹחַ נָקִי וּמְזֻכָּךְ, שֶׁזֶּה זוֹכִים עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, וְאִם־כֵּן אֵיךְ אֶפְשָׁר לְתַקֵּן עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה אֶת אוֹתָן שֶׁפָּגְמוּ בִּבְרִית־קֹדֶשׁ, מֵאַחַר שֶׁאֵין לָהֶם יְכֹלֶת לִתְפֹּשׂ דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, אַדְּרַבָּה נִצְטַיֵּר אֶצְלָם אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת ‘לֹא זָכָה’.

אַךְ בֶּאֱמֶת יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה דְּבָרִים גְּנוּזִים הַרְבֵּה, וְכַאֲשֶׁר הֵבַנּוּ מֵרַבֵּנוּ זַ”ל, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ הַצַּדִּיק לִפְעָמִים לְהַלְבִּישׁ תּוֹרָתוֹ בְּסִפּוּרֵי־מַעֲשִׂיּוֹת וּבְשִׂיחוֹת חֻלִּין, וְלִפְעָמִים מַלְבִּישׁ זֹאת הַתּוֹרָה בְּתוֹרָה אַחֶרֶת וְכוּ’, הַכֹּל בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכְלוּ גַּם הַפְּגוּמִים לְקַבֵּל בְּדֶרֶךְ נִפְלָאָה הִתְגַּלּוּת הָעֵצוֹת, אֵיךְ לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִמָּקוֹם שֶׁהֵם שָׁם. וְעִקַּר הָעֵצָה לְכָל זֶה, הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא בְּחִינַת: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” וּ”בָרוּךְ שֵׁם”, כִּי עַל־יְדֵי אֲמִירַת “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” וּ”בָרוּךְ שֵׁם” – זוֹכִין לְהִנָּצֵל מֵהִרְהוּרֵי נִאוּף.

נִמְצָא, שֶׁאֲמִירַת “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הֲוָיָ”ה אֱלֹקֵינוּ הֲוָיָ”ה אֶחָד” – “בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”, הוּא סוֹד תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמֹּחִין, שֶׁהֵם הַכֵּלִים לְצַיֵּר הָאוֹר לִבְרָכָה, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא “שְׁמַע” וּ”בָרוּךְ שֵׁם” שֶׁהֵם סוֹד תִּקּוּן הַבְּרִית, כִּי הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה; הֵן בִּכְלָלִיּוּת הַתּוֹרָה, צְרִיכִים לְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל נִתָּן לְמֹשֶׁה בְּהַר־סִינַי, וְהֵן בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וְצָרִיךְ לְבַטֵּל דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם דַּעַת עַצְמוֹ כְּלָל, וְיִסְתַּכֵּל רַק עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, וְיַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ רַק אֶל הָאֱמֶת שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, וְלֹא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ, וְאָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְקַבֵּל עֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת וְתִקּוּן גָּדוֹל מֵהַצַּדִּיק וְתוֹרָתוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא תִּקֵּן בְּרִיתוֹ עֲדַיִן, וְאֵין הַמֹּחַ שֶׁלּוֹ בִּשְׁלֵמוּת, הָעִקָּר שֶׁיַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ וְיֵדַע זֹאת בְּעַצְמוֹ, אֵיךְ הַמֹּחַ שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מְתֻקָּן כָּרָאוּי מֵחֲמַת פְּגַם־הַבְּרִית שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ, וְעַל־כֵּן הוּא צָרִיךְ לְבַטֵּל דַּעַת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי, וּכְשֶׁבָּא אֶל הַצַּדִּיק – יַטֶּה דַּעְתּוֹ רַק עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ.

וְכֵן כְּשֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – יְבַטֵּל בְּכָל פַּעַם אֶת הָעַרְמוּמִיּוּת שֶׁנִּכְנְסָה בְּתוֹכוֹ, וִיבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ נְקֻדַּת הָאֱמֶת בְּכָל פַּעַם, שֶׁיֵּדַע תָּמִיד בְּכָל עֵת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.

וְאִם תָּבוֹא עַל דַּעְתּוֹ אֵיזוֹ קֻשְׁיָה עַל הַצַּדִּיק אוֹ עַל הַתּוֹרָה אוֹ עַל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, יְבַטֵּל דַּעְתּוֹ וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ: ‘מִי אֲנִי וּמַה דַּעְתִּי וְחָכְמָתִי שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה לִי אֵיזוֹ קֻשְׁיָה עַל הַשָּׁלֵם בְּדַעַת, כִּי הֲלֹא אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי שֶׁדַּעְתִּי עֲכוּרָה וּפְגוּמָה מְאֹד עַל־יְדֵי פְּגַם־הַבְּרִית – הוֹצָאַת־זֶרַע־לְבַטָּלָה, שֶׁלֹּא זָכִיתִי עֲדַיִן לְתַקֵּן’; וִיבַטֵּל דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי, וְיִסְמֹךְ עַצְמוֹ רַק עַל הָאֱמוּנָה, וְיִמְסֹר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וּלְצַדִּיקֵי אֱמֶת וּלְתוֹרָתָם הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁיּוֹלִיכוּ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת כִּרְצוֹנָם, וְאָז יִזְכֶּה שֶׁתָּאִיר לוֹ הָאֱמֶת בְּכָל עֵת, וְיִזְכֶּה בָּהֶם וּבְתוֹרָתָם הָאֲמִתִּית, וְאָז עַל־יְדֵי תֹּקֶף הָאֱמוּנָה שֶׁלּוֹ – עַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה נִכְלָל בָּהֶם, וְיִצְטַיֵּר אֶצְלוֹ הָאוֹר לִבְרָכָה מִלְּמַעְלָה, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקַלְקֵל לְמַטָּה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי פְּגַם כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ, וְאָז לֹא דַּי שֶׁאֵין נִצְטַיֵּר הָאוֹר לְמַטָּה, לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי פְּגַם כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ, עַל־יְדֵי פְּגַם־הַבְּרִית, אֶלָּא אַדְּרַבָּה! עַל־יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיךְ הָאוֹר מְצֻיָּר מִלְּמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה, אֲזַי זֶה הָאוֹר הַמְצֻיָּר מִלְּמַעְלָה יִהְיֶה רַק בִּבְרָכָה, וְזֶה יִהְיֶה מְבָרֵר וּמְתַקֵּן וּמְזַכֵּךְ הַכֵּלִים שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ הַמֹּחִין, וְיִזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְתִקּוּן הַבְּרִית (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, קְרִיאַת שְׁמַע, הֲלָכָה ד).

וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, לְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר קְרִיאַת שְׁמַע, וּתְבַטֵּל אֶת עַצְמְךָ לְגַמְרֵי אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְתִהְיֶה מוּכָן וּמְזֻמָּן לִהְיוֹת מוֹסֵר אֶת נַפְשְׁךָ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת גְּמוּרָה, עַד שֶׁתִּהְיֶה בְּעֵינֶיךָ בָּטֵל וּמְבֻטָּל, וּכְבָר לֹא תִּרְצֶה שׁוּם דָּבָר, רַק אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזוֹ שְׁלֵמוּת הַיִּחוּד וְקַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, וְתִזְכֶּה לְבַטֵּל מִמְּךָ אֶת כָּל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת רָעוֹת, עַד שֶׁתִּהְיֶה מְזֻכָּךְ לְגַמְרֵי; כִּי הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עִם לֵב אֱמֶת – נִכְלָל לְגַמְרֵי בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.

וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ־רַבָּה, וַיִּקְרָא, פָּרָשָׁה ד, סִימָן ח): ‘תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא יְחִידָה בְּגוּף, וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁהוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים ו, ד): “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הֲוָיָ”ה אֱלֹקֵינוּ, הֲוָיָ”ה אֶחָד”‘; וְאֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד יָקָר בְּשָׁעָה שֶׁעַם־יִשְׂרָאֵל מְיַחֲדִים בְּיַחַד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (מִדְרָשׁ־רַבָּה, שִׁיר־הַשִּׁירִים, פָּרָשָׁה ח, סִימָן טו): ‘כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וְקוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע בְּכִוּוּן הַדַּעַת בְּקוֹל אֶחָד, בְּדֵעָה וּבְטַעַם אֶחָד – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר לָהֶם (שִׁיר־הַשִּׁירִים ח, יג): “הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים” – ‘אֲנִי וּפָמַלְיָה שֶׁלִּי מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ’; אֲבָל כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע בְּטֵרוּף הַדַּעַת – זֶה מַקְדִּים וְזֶה מְאַחֵר, וְאֵינָם מְכַוְּנִים דַּעְתָּם בִּקְרִיאַת שְׁמַע, רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת (שִׁיר־הַשִּׁירִים ח, יד): “בְּרַח דּוֹדִי”‘.

וְאִם הָיִיתָ יוֹדֵעַ, אֲהוּבִי, בְּנִי, אֵיזֶה יִחוּד עֶלְיוֹן נַעֲשָׂה עַכְשָׁו בְּכָל הָעוֹלָמוֹת בְּשָׁעָה שֶׁבַּר־יִשְׂרָאֵל מוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲבוּרוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ כָּל הָאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית־דִּין בַּעֲבוּרוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמְצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ כְּאִלּוּ רוֹצִים לְהַעֲבִירוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, עַל דָּתוֹ, וְאִם לֹא יַחְפֹּץ – יְקַבֵּל כָּל הָעֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים בָּעוֹלָם: ‘סְקִילָה’, ‘שְׂרֵפָה’, ‘הֶרֶג, ‘חֶנֶק’, וְיַרְגִּישׁ בִּתְשׁוּקָה עֲצוּמָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֵיךְ שֶׁסּוֹקְלִים וְשׂוֹרְפִים וְהוֹרְגִים וְחוֹנְקִים אוֹתוֹ מַמָּשׁ, וְהוּא אֵינוֹ מַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ אֲלֵיהֶם כְּלָל, אֶלָּא נִשְׁאָר חָזָק בִּנְקֻדַּת יַהֲדוּתוֹ, בּוֹ בָּרֶגַע עוֹשֶׂה יִחוּד וְזִוּוּג בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְנוֹתֵן כֹּחַ וְחִיּוּת וְשֶׁפַע לְהַחֲיוֹת אֶת כָּל הַבְּרִיאָה, כִּי אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּזְכוּת זֶה שֶׁמּוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲבוּרוֹ יִתְבָּרַךְ בְּעֵת אֲמִירַת פְּסוּקֵי הַיִּחוּד, כַּמּוּבָא (זֹהַר, צַו לג.): ‘וְכַד נָפִיק נִשְׁמָתֵיהּ הוּא יֶהֱוֵי מִתְכַּוֵּן לִגְמֹר אֶת הַשֵּׁם “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” וּ”בָרוּךְ שֵׁם”, לְקָרְבָא נִשְׁמָתֵיהּ קָרְבְּנָא לְשֵׁם הֲוָיָ”ה, וְצָרִיךְ לְמִתְוַדֶּה לְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לְקַבְּלָא לְקָרְבָא ה’ בִּשְׁמֵיהּ דְּאָכִיל וְשֵׁצֵי, וּלְאַחְזְרָא בִּתְיוּבְתָא לְגַבֵּי יה”ו, אֶהְיֶ”ה כְּחֻשְׁבַּן מ”ב, דַּאֲדֹנָ”י קָרֵינָא לֵהּ דִּינָא דְּמַלְכוּתָא דִּינָא.

וִיכַוֵּן בִּשְׁמָא מְפֹרָשׁ דְּאִיהוּ יו”ד ה”א וא”ו ה”א בְּלֵב אֶחָד, וּבֵיהּ יִפּוּק רוּחֵיהּ בְּנֶפֶשׁ דִּילֵיהּ מְקַבֵּל עָלֵיהּ מִיתָה וְיִסּוּרִין, וּבְנִשְׁמָתָא מוֹדֶה בְּכַמָּה וִדּוּיִין וּמִתְחָרֵט. בְּנֶפֶשׁ מְקַבֵּל עָלֵיהּ מִיתָה שְׁחִיטָה, שְׂרֵפָה, וְאִי צָרִיךְ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית־דִּין דְּאִנּוּן: סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג וְחֶנֶק, מְקַבֵּל לֵהּ מֵאֲדֹנָ”י בְּנֶפֶשׁ דִּילֵהּ, וּבְנִשְׁמָתֵיהּ מוֹדֶה בְּכַמָּה וִדּוּיִין וְחוֹזֵר בִּתְיוּבְתָא לְגַבֵּי אֶהְיֶה, דְּאָחִיד בִּתְרֵין שְׁמָהָן הֲוָיָ”ה הֲוָיָ”ה בְּמַחֲשַׁבְתֵּיהּ יְכַוֵּן לְאַפָּקָא וִדּוּי וְקַבָּלַת מִיתָה עָלֵיהּ בְּלֵב אֶחָד דְּאִיהוּ שְׁמָא מְפֹרָשׁ כְּגַוְנָא דָּא יו”ד ה”א וא”ו ה”א’ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. וְאָמְרוּ (זֹהַר, בָּלָק קצה:): ‘לְשַׁוָּאָה גַּרְמֵיהּ גּוֹ אִנּוּן דְּמָסְרֵי נַפְשַׁיְהוּ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמֵיהּ, הַיְנוּ בְּיִחוּדָא דִּ”שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” דְּכָל מָאן דְּשַׁוִי הָכִי רְעוּתֵיהּ בְּהַאי קְרָא – אִתְחָשִׁיב לֵהּ כְּאִלּוּ מָסַר נַפְשֵׁיהּ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמֵיהּ’; וְאָמְרוּ (זֹהַר, חַיֵּי־שָׂרָה קכד:): ‘כָּל הַמְכַוֵּן לִבּוֹ בְּהַאי פְּסוּקָא כְּדֵי לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נֶהֱרָג בְּכָל יוֹם עָלָיו, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תְּהִלִּים מד, כג): “כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם”; אָמַר רַב נַחְמָן: כָּל הַמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ בְּהַאי פְּסוּקָא – נוֹחֵל אַרְבַּע מֵאוֹת עוֹלָמוֹת לָעוֹלָם־הַבָּא’; וְאָמְרוּ (זֹהַר, בְּרֵאשִׁית יב.): ‘פִּקּוּדָא תְּלִיתָאָה: לְמִנְדָע דְּאִית אֱלָהָא רַבְרְבָא וְשַׁלִּיטָא בְּעָלְמָא, וּלְיַחֲדָא לֵהּ בְּכָל יוֹמָא יִחוּדָא כִּדְקָא יָאוּת, בְּאִנּוּן שִׁית סִטְרִין עִלָּאִין, וּלְמֶעְבַּד לוֹן יִחוּדָא חֲדָא בְּשִׁית תֵּבִין דִּ”שְׁמַע יִשְׂרָאֵל”, וּלְכַוְנָא רְעוּתָא לְעֵלָּא בַּהֲדַיְהוּ, וְעַל דָּא אֶחָד אִצְטְרִיךְ לְאַרְכָא לֵהּ בְּשִׁית תֵּבִין, וְדָא הוּא דִּכְתִיב (בְּרֵאשִׁית א, ט): “יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד”; יִתְכַּנְּשׁוּן דַּרְגִין דִּתְחוֹת שְׁמַיָּא לְאִתְאַחֲדָא בֵּיהּ לְמֶהֱוֵי בִּשְׁלִימוּ לְשִׁית סִטְרִין כִּדְקָא יָאוּת, וְעִם כָּל דָּא בְּהַהוּא יִחוּדָא אִצְטְרִיךְ לְקַשְׁרָא בֵּיהּ יִרְאָה, דְּאִצְטְרִיךְ לְאַרְכָא בְּדָלֶ”ת דְּאֶחָד, דְּדָלֶ”ת דְּאֶחָד גְּדוֹלָה, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב (שָׁם): “וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה”; דְּתִתְחֲזֵי וְתִתְקַשֵּׁר דָּלֶ”ת דְּאִיהִי יַבָּשָׁה בְּהַהוּא יִחוּדָא, וּלְבָתָר דְּאִתְקַשְׁרַת תַּמָּן לְעֵלָּא, אִיצְטְרִיךְ לְקַשְׁרָא לֵהּ לְתַתָּא בְּאֻכְלוּסָהָא בְּשִית סִטְרִין אָחֳרָנִין דִּלְתַתָּא: “בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”, דְּאִית בֵּיהּ שִׁית תֵּבִין אָחֳרָנִין דְּיִחוּדָא, כְּדֵין מַה דַּהֲוַת יַבָּשָׁה אִתְעָבִידַת אֶרֶץ, לְמֶעְבָּד פֵּירִין וְאֵיבִין וּלְנַטְעָא אִילָנִין, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב (שָׁם, י): “וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ”, בְּהַהוּא יִחוּד דִּלְתַתָּא, אַרְעָא רַעֲוָא שְׁלִים כִּדְקָא יָאוּת, וְעַל דָּא “כִּי טוֹב”, “כִּי טוֹב” – תְּרֵי זִמְנֵי, חַד יִחוּדָא עִלָּאָה, וְחַד יִחוּדָא תַּתָּאָה, כֵּיוָן דְּאִתְאָחִיד בִּתְרֵין סִטְרִין, מִכָּאן וּלְהָלְאָה: “תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא”, אִתְתַּקָּנַת לְמֶעְבַּד פֵּירִין וְאִיבִּין כִּדְקָא יָאוּת’;

כִּי עַל־יְדֵי שֶׁהָאָדָם מְיַחֵד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם, וּמוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִילוֹ יִתְבָּרַךְ בְּעֵת אֲמִירַת “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הֲוָיָ”ה אֱלֹקֵינוּ, הֲוָיָ”ה אֶחָד” – “בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד” – עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּמְחַיֶּה אֶת כָּל הַבְּרִיאָה, וְכָל הָעוֹלָם עוֹמֵד רַק בִּשְׁבִילוֹ. וְזֶה כְּלַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְהַמִּצְווֹת הַכְּלוּלוֹת בֶּאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קיט, פו): “כָּל מִצְווֹתֶיךָ אֱמוּנָה”; וְעַל־כֵּן מִי שֶׁמּוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ בְּעֵת אֲמִירַת קְרִיאַת שְׁמַע, וּמְכַוֵּן לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם – הוּא מְחַיֶּה וּמְקַיֵּם אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְהוּא חָשׁוּב כְּאִלּוּ לוֹמֵד כָּל הַיּוֹם.

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ שׁוֹחֵר־טוֹב, תְּהִלִּים א): ‘כָּל מִי שֶׁקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ יָגַע בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה’; וְאָמְרוּ (מְנָחוֹת צט:): ‘אֲפִלּוּ לֹא קָרָא אָדָם אֶלָּא קְרִיאַת־שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית – קִיֵּם: “לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ”‘; וְאָמְרוּ (יַלְקוּט וָאֶתְחַנַּן, רֶמֶז תתלה): ‘אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: ‘לְיִשְׂרָאֵל לְשֶׁעָבַר הֲיִיתֶם מַקְרִיבִים לִי שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּיּוֹם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לְהֵחָרֵב, וּמִכָּאן וָאֵילָךְ אִי אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת, אֶלָּא מְבַקֵּשׁ אֲנִי תְּמוּרָתָם: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” בַּבֹּקֶר, “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” בָּעֶרֶב, וְעוֹלֶה לְפָנַי יוֹתֵר מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת”.

עֲמֹד וּרְאֵה וְהִתְבּוֹנֵן, אֲהוּבִי, בְּנִי, מַה זֶּה לוֹמַר בְּכָל יוֹם קְרִיאַת שְׁמַע בְּכַוָּנָה, שֶׁיֵּחָשֵׁב אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ כְּאִלּוּ עָסַק בַּתּוֹרָה.

וְאָמְרוּ (תָּנָא־דְבֵי־אֵלִיָּהוּ רַבָּה, פֶּרֶק ב): ‘אֲפִלּוּ אֵין בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם לֹא מִקְרָא וְלֹא מִשְׁנָה, אֶלָּא מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וּלְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל – שְׂכָרוֹ מֻנָּח לְפָנָיו, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר מִן הָעֲבֵרָה’;

אַשְׁרֵי הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וְשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר קְרִיאַת שְׁמַע, הוּא מוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲבוּרוֹ יִתְבָּרַךְ בִּדְבֵקוּת אֱמֶת וּבִתְשׁוּקָה עֲצוּמָה, שֶׁאָז יַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְיִזְכֶּה לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה בִּרְמַ”ח אֵבָרָיו.

וּכְמַאֲמָרָם זַ”ל (תַּנְחוּמָא קְדוֹשִׁים, ו): ‘לֹא תְּהֵא קְרִיאַת שְׁמַע קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רְמַ”ח תֵּבוֹת, כְּמִנְיַן אֵבָרִים שֶׁבָּאָדָם – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: ‘אִם שָׁמַרְתָּ אֶת שֶׁלִּי – לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּתִקּוּנָהּ, אֲנִי אֶשְׁמֹר אֶת שֶׁלְּךָ”.

וְאָמְרוּ (מְכִילְתָא, בְּשַׁלַּח): יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הֲוָיָ”ה אֱלֹקֵינוּ הֲוָיָ”ה אֶחָד”, וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת (דְּבָרִים לג, כט): “אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ”‘; וְהָעִקָּר רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי, לְהִזָּהֵר מְאֹד לֹא לַעֲבֹר אֶת זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, כִּי הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר, בִּזְמַנּוֹ דַּיְקָא, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ־רַבָּה, קֹהֶלֶת, פָּרָשָׁה ד, סִימָן יח): ‘חֲבִיבָה קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁהַכְּסִיל זוֹבֵחַ’; וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד לֹא לַעֲבֹר אֶת זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, לֹא בַּבֹּקֶר וְלֹא בָּעֶרֶב, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִזְמַנָּהּ, יַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ מֹחִין עִלָּאִין, וְיִגְרֹם יִחוּד בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּבָרֶגַע שֶׁאָדָם מְבַטֵּל, חַס וְשָׁלוֹם, מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע, אוֹ שֶׁאֵינוֹ קוֹרְאָהּ בִּזְמַנָּהּ, עָלָיו אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת כו.): “מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן” (קֹהֶלֶת א, טו) – ‘זֶה שֶׁבִּטֵּל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית וּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית’;

וְעַל־כֵּן רְאֵה לְכַוֵּן מְאֹד בְּאָמְרֶךָ קְרִיאַת שְׁמַע בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר, שֶׁיְּהֵא בִּזְמַנּוֹ דַּיְקָא, וְתִמְסֹר אֶת נַפְשְׁךָ בַּעֲבוּר זֶה, כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָם נִזְהָרִים לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע בִּזְמַנָּהּ, וְגָרְמוּ לְעַצְמָם רָעוֹת וְצָרוֹת רַבּוֹת, וּבָאוּ עֲלֵיהֶם בִּלְבּוּלִים וְעִרְבּוּבֵי הַדַּעַת וָחֳלָאִים רַבִּים, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְהַכֹּל מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם נִזְהָרִים לְדַקְדֵּק בִּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, לֹא־כֵן מִי שֶׁנִּזְהָר לוֹמַר קְרִיאַת־שְׁמַע בִּזְמַנָּהּ, יִתְבָּרֵךְ מִמְעוֹן הַבְּרָכוֹת, וְיֻמְשַׁךְ עָלָיו אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ; אַשְׁרֵי לוֹ בָּזֶה וְאַשְׁרֵי לוֹ בַּבָּא!

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, אֲשֶׁר עַל אֲמִירַת קְרִיאַת־שְׁמַע, אֵין הַמֹּחַ יָכוֹל לְהָכִיל אֶת הַכַּוָּנוֹת וְהַסּוֹדוֹת וְהַיִּחוּדִים שֶׁיֵּשׁ לְכַוֵּן בָּהֶם, כִּי מִצְוַת קְרִיאַת־שְׁמַע הִיא גִּלּוּי אֱלֹקוּת, יִחוּד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְהַמְשָׁכַת הַמֹּחִין, וְאַף שֶׁכְּבָר נִדְפַּס בְּשַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת וּבִפְרִי־עֵץ־חַיִּים וּבַסִּדּוּרִים כַּוָּנוֹת וְיִחוּדִים, עָלֶיךָ לָדַעַת, אֲשֶׁר הֵם רַק כְּמַחְוֵי בְּמָחוֹג, אֲבָל לֹא יְכִילֵהוּ הָרַעְיוֹן לְהַגִּיעַ עַד סוֹף הַכַּוָּנוֹת, וְלָכֵן אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּשְׁלִיךְ שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ וְאוֹמְרוֹ כְּיֶלֶד קָטָן בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, וּמְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּפֵרוּשׁ הַמִּלּוֹת מִלָּה בְּמִלָּה. וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת טו:): ‘כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ – מְצַנְּנִין לוֹ גֵּיהִנּוֹם’;

וְאָמְרוּ (מְגִלָּה כ.): ‘הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע – צָרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” – הַשְׁמַע לְאָזְנֶיךָ מַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ’; וְעַל־כֵּן נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ בְּקוֹל וּבְיַחַד, מִלָּה בְּמִלָּה, בְּחִתּוּךְ הַדִּבּוּר בָּרוּר, כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (תַּנְחוּמָא קְדוֹשִׁים, ו): ‘לֹא תְּהֵא קְרִיאַת־שְׁמַע קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רְמַ”ח תֵּבוֹת כְּמִנְיַן אֵבָרִים שֶׁבָּאָדָם – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: ‘אִם שָׁמַרְתָּ אֶת שֶׁלִּי לִקְרוֹת קְרִיאַת־שְׁמַע כְּתִקּוּנָהּ – אֲנִי אֶשְׁמֹר אֶת שֶׁלְּךָ”.

וְאָמְרוּ (זֹהַר־חָדָשׁ, אַחֲרֵי): ‘כָּל אִינִישׁ דְּיִקְרָאֵי קְרִיאַת־שְׁמַע כִּדְקָא יָאוּת – כָּל תֵּבָה וְתֵבָה מַשְׁפִּיעַ בְּאֵבָר דִּילֵיהּ’; וְעַל־כֵּן אִם תֹּאמַר מִלָּה בְּמִלָּה וּתְדַקְדֵּק בַּאֲמִירַת כָּל תֵּבָה, עַל־יְדֵי־זֶה תֻּמְשַׁךְ רְפוּאָה וְאוֹר וְזִיו וְחִיּוּת עַל הָאֵבָר שֶׁהִיא כְּנֶגֶד אוֹתָהּ תֵּבָה שֶׁבִּקְרִיאַת־שְׁמַע;

וּרְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי, לֹא לְזַלְזֵל בָּזֶה, כִּי הָאָדָם מְחַפֵּשׂ תְּרוּפוֹת עַל רְמַ”ח אֵבָרָיו, וּבְכָל יוֹם יֵשׁ לְפָנָיו אוֹרוֹת צַחְצָחוֹת לְהָאִיר עַל כָּל אֵבָר, וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ רְפוּאָה, וְהָאָדָם מְזַלְזֵל בָּהֶם. וְלָכֵן רְאֵה גַּם בְּשָׁעָה שֶׁתֹּאמַר: ‘שְׁמַ”ע יִשְׂרָאֵל הֲוָיָ”ה אֱלֹקֵינ”וּ הֲוָיָ”ה אֶחָ”ד’ – תְּכַוֵּן שֶׁזְּעֵיר־אַנְפִּין דַּאֲצִילוּת לוֹקֵחַ עַתָּה שְׁלֹשָׁה מֹחִין חַבַּ”ד, הַיְנוּ ‘שְׁמַ”ע יִשְׂרָאֵ”ל’ – זֶה יִשְׂרָאֵל סָבָא עַתִּיק, ‘הֲוָיָ”ה’ – זֶה מֹחַ הַחָכְמָה, ‘אֱלֹקֵינ”וּ’ – זֶה מֹחַ הַבִּינָה, ‘הֲוָיָ”ה’ – זֶה מֹחַ הַדַּעַת, ‘אֶחָ”ד’ – בָּזֶה נִשְׁלָם כָּל הַפַּרְצוּף.

כִּי אָלֶ”ף הוּא בְּסוֹד הַכֶּתֶר שֶׁמֵּאִיר בְּתוֹךְ אַבָּא וְאִמָּא, וּמִשָּׁם לִזְעֵיר־אַנְפִּין, שֶׁכָּל זֶה כָּלוּל בְּתוֹךְ ח’ אֶל הַמַּלְכוּת שֶׁהוּא ד’ דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמַהּ כְּלוּם. וּתְצַיֵּר בְּדַעְתְּךָ אֵיךְ שֶׁהַכֹּל לַכֹּל אֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, אוֹר פָּשׁוּט, בְּסוֹד ‘שְׁמַ”ע יִשְׂרָאֵ”ל’, וְאַחַר־כָּךְ אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת: ע”ב ס”ג מ”ה ב”ן, ‘הֲוָיָ”ה אֱלֹקֵינ”וּ הֲוָיָ”ה אֶחָ”ד, ‘בָּרוּ”ךְ שֵׁ”ם כְּבוֹ”ד מַלְכוּת”וֹ לְעוֹלָ”ם וָעֶ”ד’, לְגַלּוֹת לִכְלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה, אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, שֶׁמֵּאִיר בָּהּ הָאוֹר אֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא: דּוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר – הֵם לְבוּשׁ לְגַבֵּי גִּלּוּי הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וּתְבַטֵּל עַצְמְךָ וְכָל גַּשְׁמִיּוּת הֶבְלֵי הָעוֹלָם־הַזֶּה אֶל עֶצֶם עַצְמִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֵידַע בִּידִיעָה מֻחְלֶטֶת אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל.

 אֲבָל עָלֶיךָ לָדַעַת, אֲהוּבִי, בְּנִי, כָּל זְמַן שֶׁיֶּשׁ לְךָ אֵיזֶה שׂוֹנֵא אוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא זָכִיתָ לָבוֹא לְבִטּוּל אֱמֶת לְגַמְרֵי אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ שֶׁנִּדְמֶה לְךָ שֶׁאַתָּה מְקֻבָּל וְגָאוֹן, צַדִּיק וְלַמְדָּן – עֲדַיִן אַתָּה עוֹמֵד בַּחוּץ לְגַמְרֵי, כִּי הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא אֵינוֹ מֵאִיר אֶלָּא בְּאָדָם שֶׁבָּטֵל לְגַמְרֵי מִמְצִיאוּת, וְזֶה סוֹד: ‘הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה’ (מִדְרָשׁ־רַבָּה, בְּרֵאשִׁית, פָּרָשָׁה מז, סִימָן ו); כִּי הָיוּ בְּטֵלִים לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְלֹא הָיָה לָהֶם שׁוּם עֵסֶק עִם שׁוּם בְּרִיָּה, וְלָכֵן אִם חָתַמְתָּ עַל אֵיזֶה בַּר־יִשְׂרָאֵל – תֵּדַע שֶׁעֲדַיִן אַתָּה בּוּר וְעַם־הָאָרֶץ, ‘מְקַבֵּל’ וְלֹא ‘מְקֻבָּל’, וְהִנְּךָ רַק לֵץ גָּדוֹל שֶׁהָאוֹרוֹת חֲשׁוּכִים מִמְּךָ, וְאַל תַּטְעֶה עַצְמְךָ כְּלָל, כִּי כַּוָּנַת שְׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ: “שְׁמַע” “וּבָרוּךְ שֵׁם”, שֶׁהֵם יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה צְרִיכִים לְהָבִיא אֶת הָאָדָם אֶל בִּטּוּל גָּמוּר, וּלְאַחֵד אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל בְּיַחַד, וְלֹא תִּהְיֶה בְּלִבְּךָ שׁוּם טִינָה וְשִׂנְאָה עַל שׁוּם בַּר־יִשְׂרָאֵל, וּמִי יֹאמַר טִהַרְתִּי לִבִּי מֵחֲטָאַי, כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, הַלֵּב יוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת וּמָרַת נַפְשׁוֹ, אֵיךְ שֶׁעֲדַיִן יֶשׁ בְּךָ פֵּרוּדִים עִם זֶה אוֹ עִם זֶה, וּמִמֵּילָא עֲדַיִן אַתָּה עוֹמֵד בַּחוּץ לְגַמְרֵי וְאַתָּה סְתָם לֵץ, עוֹשֶׂה לֵצָנוּת מֵעַצְמְךָ וּמֵאֲחֵרִים.

וְרָאוּי לְךָ לִבְכּוֹת מְאֹד מְאֹד בְּאָמְרְךָ שְׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ, כִּי עֲדַיִן יִצְרָא דַּעֲבוֹדָה־זָרָה וְיִצְרָא דְּנִאוּף חֲזָקִים אֶצְלְךָ (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן לו), וְאַתָּה עֲדַיִן עוֹמֵד לְגַמְרֵי בַּחוּץ, וְהָאֱמוּנָה נִפְגְּמָה אֶצְלְךָ מְאֹד, כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, הַסָּמֶ”ךְ־מֵ”ם עוֹשֶׂה פֵּרוּדִים בֵּין אַנְשֵׁי הָאֱמֶת וּבֵין יְרֵאֵי הַשֵּׁם וְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ, וּמַלְבִּישִׁים אֶת זֶה בְּמַחֲלֹקֶת ‘לְשֵׁם שָׁמַיִם’, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין תּוֹפְסִים, אֲשֶׁר ‘הַאי דּוֹחֲקָא דְּהַוֵי בְּכַלָּה – מִנַּיְהוּ’ (בְּרָכוֹת ו.) – אֵלּוּ הַדְּחִיקוֹת שֶׁדּוֹחֲקִים אֶת עַצְמָם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְהֵם מְסֻכְסָכִים בֵּינֵיהֶם – זֶה בָּא מֵהַקְּלִפּוֹת שֶׁבָּרְאוּ מִפְּגָמֵי הַבְּרִית, רַחֲמָנָא לִצְלָן, בְּמַחֲשָׁבָה, דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה; כִּי יֵשׁ שֶׁפָּגְמוּ בְּמַעֲשֶׂה, שֶׁעָשׂוּ כָּל־מִינֵי תּוֹעֵבוֹת רָעוֹת, וְזֶהוּ (סוֹטָה כב:): ‘עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה זִמְרִי וּמְבַקֵּשׁ שָׂכָר כְּפִנְחָס’; רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְיֵשׁ שֶׁבְּמַעֲשֶׂה לֹא עָשָׂה כְּלוּם, אֶלָּא מְדַבֵּר נִאוּף, שֶׁ’חָמוּר הַדִּבּוּר יוֹתֵר מֵעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה’ (עֶרְכִין טו.); וְיֵשׁ שֶׁמְּהַרְהְרִין הִרְהוּרִין בִּישִׁין, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִפְגָּמִים הַשְּׁלֹשָׁה לְבוּשִׁין שֶׁל נֶפֶשׁ, רוּחַ וּנְשָׁמָה – מַחֲשָׁבָה, דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, וּמִזֶּה בָּא שֶׁנִּכְנָסִים בּוֹ מַחֲשָׁבוֹת וְדִבּוּרִים וּמַעֲשִׂים נֶגֶד חֲבֵרוֹ.

וְאֵיךְ תָּבוֹא עַכְשָׁו לְיַחֵד אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְלַעֲשׂוֹת יִחוּד עֶלְיוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה פָּגוּם בְּמַחֲשָׁבָה, דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ בְּלִבְּךָ עַל חֲבֶרְךָ, עַד שֶׁאַתָּה אֵינְךָ יָכוֹל לְדַבֵּר אִתּוֹ מֵחֲמַת שִׂנְאָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עָקַרְתָּ אֶת עַצְמְךָ לְגַמְרֵי מִשָּׁרְשְׁךָ, וְאֵין לְךָ חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה מִין וְאֶפִּיקוֹרֵס, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְכוֹפֵר בָּעִקָּר, כִּי מִי שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוּד בֵּין אַנְשֵׁי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְגוֹרֵם מַחֲלֹקֶת וּמְרִיבוֹת וְשִׂנְאָה וְקִנְאָה בֵּינֵיהֶם.

וְכֵן מִי שֶׁמַּפְרִיד בֵּין נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא עֲדַיִן בַּחוּץ לְגַמְרֵי, וְצָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ לִבּוֹ כַּמַּיִם בִּבְכִיּוֹת עֲצוּמוֹת פֶּן וְאוּלַי יִמְחֲלוּ לוֹ.

וְאַל יֵקַל בְּעֵינֶיךָ זֶה הַכְּלָל, כִּי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים פַּעֲמַיִם קְרִיאַת־שְׁמַע בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּמְיַחֲדִים אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וּצְרִיכִים לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אָז גַּם אַחְדּוּת עִם כְּלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי יֵשׁ מ”ט אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ: ‘שְׁמַ”ע יִשְׂרָאֵ”ל הֲוָיָ”ה אֱלֹקֵינ”וּ הֲוָיָ”ה אֶחָ”ד’ – בָּרוּ”ךְ שֵׁ”ם כְּבוֹ”ד מַלְכוּת”וֹ לְעוֹלָ”ם וָעֶ”ד’, כְּנֶגֶד מ”ט אוֹתִיּוֹת שֶׁבִּשְׁמוֹת י”ב שִׁבְטֵי־יָ”הּ: רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי, יְהוּדָה, יִשָׂשְׂכָר, זְבֻלֻן, דָּן, נַפְתָּלִי, גָּד, אָשֵׁר, יוֹסֵף, בִּנְיָמִין, שֶׁמֵּהֶם יוֹצְאִים כְּלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְעַל־כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁמְּיַחֲדִין אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, צְרִיכִים גַּם לְהִתְאַחֵד יַחַד עִם כָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים יד, א): “בָּנִים אַתֶּם לַהֲוָיָ”ה אֱלֹקֵיכֶם”, וּבְשָׁעָה שֶׁעֲדַיִן אֵינְךָ בָּטֵל וּמְבֻטָּל לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְיֶשׁ בְּךָ קִנְאָה וְשִׂנְאָה עַל אֵיזֶה בַּר־יִשְׂרָאֵל – עֲדַיִן יֶשׁ בְּךָ שֶׁמֶץ שֶׁל מִינוּת, וַעֲדַיִן אַתָּה מֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר, וּמַכְרִיזִין עָלֶיךָ כְּרוּזִין: תִּפַּח רוּחֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ דְּהַאי בַּר־נַשׁ; וְהַסִּימָן אִם אֵין אֶצְלוֹ אֲפִלּוּ שֶׁמֶץ שֶׁל מִינוּת וּכְפִירוּת, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה־זָרָה – כְּשֶׁהוּא אֵינוֹ מַפְרִיד עַצְמוֹ מִנִּשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרוֹת, יִרְאֵי הַשֵּׁם וְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ, וְהוּא בָּטֵל וּמְבֻטָּל כְּאַסְקֻפָּה הַנִּדְרֶסֶת לִפְנֵי הַצַדִּיק הָאֱמֶת, וְאוֹחֵז עַצְמוֹ בְּיַחַד עִם יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים וּבוֹרֵחַ מֵאֵלּוּ הַכּוֹפְרִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים, מִינִים מִסִּטְרָא דְּעֵרֶב־רַב הַמְכַחֲשִׁים הַכֹּל, תִּפַּח רוּחָם וְנַפְשָׁם.

וּזְכֹר כְּלָל זֶה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ אֶל מֹחַ בָּרוּר וְשֵׂכֶל הַיָּשָׁר, רַק בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְרַחֵק מֵאֵלּוּ הָעֵרֶב־רַב, וּמִתְחַבֵּר עַצְמוֹ עִם יִרְאֵי הַשֵּׁם וְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ, שֶׁאָז יָכוֹל לִגְרֹם יִחוּד עֶלְיוֹן עַל־יְדֵי אֲמִירַת “שְׁמַע” וּ”בָרוּךְ שֵׁם”, וְיַעֲשֶׂה יִחוּד עֶלְיוֹן וְתַחְתּוֹן, יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה בַּאֲמִירַת שְׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ: “שְׁמַ”ע יִשְׂרָאֵ”ל הֲוָיָ”ה אֱלֹקֵינ”וּ הֲוָיָ”ה אֶחָ”ד” – “בָּרוּ”ךְ שֵׁ”ם כְּבוֹ”ד מַלְכוּת”וֹ לְעוֹלָ”ם וָעֶ”ד”, וְאָז יַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת וּמֹחִין כָּאֵלּוּ עַד שֶׁכְּבָר לֹא יִרְצֶה שׁוּם דָּבָר רַק אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִהְיֶה בָּטֵל לְגַמְרֵי מִמְצִיאוּת אֶל עֶצֶם עַצְמִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר אֵין עוֹד נֹעַם וַעֲרֵבוּת יוֹתֵר מִזֶּה, וּכְדַאי לֵירֵד לְזֶה הָעוֹלָם אֲפִלּוּ רַק בִּשְׁבִיל פַּעַם אַחַת לוֹמַר: “שְׁמַ”ע יִשְׂרָאֵ”ל הֲוָיָ”ה אֱלֹקֵינ”וּ הֲוָיָ”ה אֶחָ”ד” – “בָּרוּ”ךְ שֵׁ”ם כְּבוֹ”ד מַלְכוּת”וֹ לְעוֹלָ”ם וָעֶ”ד”, וְלִהְיוֹת מְיֻחָד עִם כְּלָל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹצְאִים מִשְּׁנֵים־עָשָׂר שִׁבְטֵי־יָ”הּ, כִּי גּוֹרֵם יִחוּד בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וּבִשְׁבִילוֹ נִבְרְאָה כָּל הַבְּרִיאָה וְהַיְצִירָה וְהָעֲשִׂיָּה, וּמְשַׁבְּחִין וּמְפָאֲרִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו צָרוֹת וְיִסּוּרִים וּמְרִירוּת, וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ אָבַד מָנוֹס וְתִקְוָה מִמֶּנּוּ, וּכְבָר הִתְיָאֵשׁ מֵהָעוֹלָם־הַזֶּה וּמֵהָעוֹלָם־הַבָּא גַּם יַחַד – מֵרֹב צָרוֹת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא בָּא בְּלֵב אֱמֶת, וּמְיַחֵד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר מַעֲלָתוֹ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ שׁוּם שִׂנְאָה וְטִינָה עַל שׁוּם בְּרִיָּה, שֶׁדָּבָר זֶה מְאֹד מְאֹד חָמוּר אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אַהֲבַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ תְּלוּיָה בְּאַהֲבַת־יִשְׂרָאֵל, וּכְמַאֲמַר הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי”ע (אִגְּרוֹת הָרַיַּי”צ, אִגֶּרֶת תתמז): ‘מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת הָאָב – אוֹהֵב אֶת הַבָּנִים’; וְדוֹ”ק.

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ פָּרָשָׁה זוֹ, תִּתְלַהֵב מְאֹד אֶל אַהֲבַת הַשֵּׁם, לֶאֱהֹב אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ – “בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ”, וּתְכַוֵּן אֶל דְּרָשַׁת חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת נד.): “בְּכָל לְבָבְךָ” – ‘בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר־טוֹב וּבְיֵצֶר־הָרָע’, “וּבְכָל נַפְשְׁךָ” – ‘אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ’, “וּבְכָל מְאֹדֶךָ” – ‘בְּכָל מָמוֹנְךָ’.

דָּבָר אַחֵר, “בְּכָל מְאֹדֶךָ” – ‘בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ – הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ’; כִּי זוֹ שְׁלֵמוּת הָאַהֲבָה, שֶׁאָדָם נִכְלָל לְגַמְרֵי בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ־הוּא, וּמוֹאֵס בְּכָל אַהֲבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְהֵיכָן שֶׁרַק בָּאָה לוֹ אֵיזוֹ אַהֲבָה – תֵּכֶף־וּמִיָּד הוּא מַעֲלֶה אֶת הָאַהֲבָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה: “וְאָהַבְתָּ” – כְּשֶׁנִּכְנְסָה בְּךָ אֵיזוֹ אַהֲבָה חִיצוֹנִית – תַּמְשִׁיךְ בָּהּ: “אֶת הֲוָיָ”ה אֱלֹקֶיךָ” – לִכְלֹל אֶת עַצְמְךָ לְגַמְרֵי בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְנָקַט שְׁלֹשָׁה עִנְיָנִים: “לְבָבְךָ”, “נַפְשְׁךָ”, “מְאֹדֶךָ” – כִּי צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל דָּבָר לְהַמְשִׁיךְ מִזֶּה אַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּלְכָךְ נֶחֱשָׁב: “בְּכָל לְבָבְךָ” – מִשְׁכַּן הָרוּחַ, שֶׁהִיא בַּלֵּב.

“וּבְכָל נַפְשְׁךָ” – מִשְׁכַּן הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא בַּכָּבֵד, שֶׁהַכֹּל צְרִיכִין לְקַשֵּׁר אֶל אַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

“וּבְכָל מְאֹדֶךָ” – סוֹבֵב עַל דְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים, וְעַל מְאֹרָעוֹת שֶׁעוֹבְרִים עַל הָאָדָם מִכָּל־מִינֵי פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן, עִם כָּל זֹאת רָאוּי לְכָל בַּר־יִשְׂרָאֵל לְקַשְּׁרָם אֶל אַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּ’בְכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ – הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ מְאֹד מְאֹד, וְזוֹ שְׁלֵמוּת הָאַהֲבָה, וְאִם תַּגִּיעַ לְאַהֲבָה כָּזוֹ, לֶאֱהֹב אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, הֵן שֶׁהוֹלֵךְ לְךָ בְּטוֹב, וְהֵן שֶׁהוֹלֵךְ לְךָ בְּרַע, וּמָרִים וּמְרוֹרִים לְךָ הַחַיִּים, שֶׁנִּדְמֶה לְךָ כְּאִלּוּ נָטַל נַפְשְׁךָ, וְכֵן אִבַּדְתָּ אֶת כָּל מָמוֹנְךָ, עִם כָּל זֹאת אַתָּה אוֹהֵב אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה אֲמִתִּית, אָז הִגַּעְתָּ לְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁלִּשְׁמָהּ אָדָם נִבְרָא בְּזֶה הָעוֹלָם.

וְכַמּוּבָא בַּזֹּהַר (וָאֶתְחַנַּן רסג:): ‘פִּקּוּדָא לְאַהֲבָה, וְהָא אוֹקִימְנָא רְחִימוּ דְּקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, דְּבָעֵי בַּר־נַשׁ לְרַחֲמָא לֵהּ רְחִימוּ סַגִּי, כְּאַבְרָהָם דְּרָחִים לֵהּ לְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא בְּכַמָּה רְחִימוּ וּמָסַר גּוּפֵיהּ וְנַפְשֵׁהּ לְגַבֵּיהּ’; וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (סִפְרִי, וָאֶתְחַנַּן): “וְאָהַבְתָּ אֶת הֲוָיָ”ה אֱלֹהֶיךָ” – ‘אֲהָבֵהוּ עַל כָּל הַבְּרִיּוֹת כְּאַבְרָהָם אָבִיךָ’; וְאָמְרוּ (שָׁם, הַאֲזִינוּ): ‘עַד שֶׁלֹּא בָּא אָבִינוּ אַבְרָהָם לָעוֹלָם – כִּבְיָכוֹל לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֶלֶךְ אֶלָּא עַל הַשָּׁמַיִם, אָבִינוּ אַבְרָהָם הִמְלִיכוֹ עַל הַשָּׁמַיִם וְעַל הָאָרֶץ. אֲפִלּוּ בִּקֵּשׁ הַמָּקוֹם מֵאָבִינוּ אַבְרָהָם גַּלְגַּל עֵינוֹ וְאַף נַפְשׁוֹ – הָיָה נוֹתֵן לוֹ מֵרֹב אַהֲבָה שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ אוֹהֵב לְהַמָּקוֹם בָּרוּךְ־הוּא’; וְכֵן אָמְרוּ בַּזֹּהַר (וָאֶתְחַנַּן רסז.): “וְאָהַבְתָּ אֶת הֲוָיָ”ה אֱלֹהֶיךָ” – “וְאָהַבְתָּ”, דְּבָעֵי בַּר־נַשׁ לְאִתְקַשְּׁרָא בֵּיהּ בִּרְחִימוּתָא עִלָּאָה, דְּכָל פֻּלְחָנָא דְּבָעֵי בַּר־נַשׁ לְמִפְלַח לְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא – דְּיִפְלַח בִּרְחִימוּ, דְּלֵית לָךְ פֻּלְחָנָא כְּמוֹ רְחִימוּתָא דְּקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וְכוּ’, וְתָא חֲזֵי: לֵית לָךְ מִלָּה בַּחֲבִיבוּתָא קַמֵּי קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כְּמַאן דְּרָחִים לֵהּ כִּדְקָא יָאוּת, וּמָה הוּא? כְּמָה דִּכְתִיב: “בְּכָל לְבָבְךָ”, “בְּכָל”, מַאי קָא מַיְרֵי? ‘בִּלְבָבְךָ’ מִבָּעֵי לֵיהּ, ‘בְּנַפְשְׁךָ’ ‘בִּמְאֹדֶךָ’, מַהוּ “בְּכָל לְבָבְךָ”? אֶלָּא לְאַכְלְלָא תְּרֵין לִבִּין, חַד טַב וְחַד בִּישׁ, “בְּכָל נַפְשְׁךָ” חַד טַב וְחַד בִּישׁ, “בְּכָל מְאֹדֶךָ” וְכוּ’, בֵּין דְּנָפַל לֵהּ מָמוֹנָא מִיְּרוּתָא, אוֹ מִסִּטְרָא־אַחֲרָא, אוֹ בֵּין דְּאִיהוּ רָוַח לֵיהּ, וְעַל דָּא כְּתִיב “בְּכָל מְאֹדֶךָ” וְכוּ’, “וְאָהַבְתָּ” – מַאן דְּרָחִים לְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, אִתְעַטָּר בְּחֶסֶד מִכָּל סִטְרִין, וְעָבַד חֶסֶד בְּכֹלָּא, וְלָא חָיֵס עַל גּוּפֵיהּ וְעַל מָמוֹנֵיהּ, מְנָלַן? מֵאַבְרָהָם, כְּמַה דְּאִתְמַר, דְּהָא לָא חָס בִּרְחִימוּתָא דְּמָארֵיהּ עַל לִבֵּיהּ וְעַל נַפְשֵׁיהּ וְעַל מָמוֹנֵיהּ, עַל לִבֵּיהּ לָא אַשְׁגַּח עַל רְעוּתָא דִּילֵיהּ בְּגִין רְחִימוּתָא דְּמָארֵיהּ, עַל נַפְשֵׁיהּ דְּלָא חָס עַל בְּרֵיהּ וְעַל אִתְּתֵיהּ בְּגִין רְחִימוּתָא דְּמָארֵיהּ, עַל מָמוֹנֵיהּ דַּהֲוָה קָאֵם בְּפָרָשַׁת אָרְחִין וְאַתְקִין מְזוֹנֵי לְכָל עָלְמָא, בְּגִין כָּךְ אִתְעַטָּר בְּעִטְרָא דְּחֶסֶד, כְּמָה דִּכְתִיב (מִיכָה ז, כ): “חֶסֶד לְאַבְרָהָם”, וּמַאן דְּאִתְקְשַׁר בִּרְחִימוּתָא דְּמָארֵהּ – זָכָה לְהַאי וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּעָלְמִין כֻּלְהוּ מִתְבָּרְכָן בְּגִינֵיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תְּהִלִּים קמה, י): “וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה”, אַל תִּקְרֵי “יְבָרְכוּכָה”, אֶלָּא יְבָרְכוּ כֹּ”ה’.

וְעַל־כֵּן, אֲהוּבִי, בְּנִי, בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר פָּרָשָׁה זוֹ, תַּכְנִיס בְּעַצְמְךָ אַהֲבַת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ־הוּא, לֶאֱהֹב אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ “בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ”, וְתִזְכֶּה לְהִכָּנֵס בְּהֵיכַל הָאַהֲבָה, שֶׁהַהֵיכָל הַזֶּה עוֹלֶה עַל כָּל הַהֵיכָלוֹת, כִּי אוֹהֵב אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הָאַהֲבָה, עַד שֶׁמַּגִּיעַ בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ לְסוֹד ‘נְשִׁיקִין’, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (אֱמֹר צז.): ‘כָּל נְשִׁיקִין דְּמַלְכָּא אִנּוּן תַּמָּן’; כִּי מֵרֹב תְּשׁוּקַת אַהֲבָה שֶׁיֶּשׁ לוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, עַד כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ – הוּא נִכְנָס לְסוֹד ‘נְשִׁיקִין’, שֶׁזֶּה סוֹד (שִׁיר־הַשִּׁירִים א, ב): “יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ”, וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע שֶׁמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ”ל (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי כַּוָּנוֹת קְרִיאַת־שְׁמַע, דְּרוּשׁ ח) לְכַוֵּן בְּעֵת אָמְרוֹ פָּרָשַׁת: “וְאָהַבְתָּ” בְּשֵׁם מ”ב, כִּי יֵשׁ בְּפָרָשָׁה זוֹ מ”ב תֵּבִין וְכָל תֵּבָה מְרַמֶּזֶת נֶגֶד אוֹת אַחֶרֶת מִשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, וְעִנְיַן שֵׁם הַזֶּה מֻזְכָּר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (קִדּוּשִׁין עא.): ‘אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֵׁם בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְמִי שֶׁצָּנוּעַ וְעָנָו, וְעוֹמֵד בַּחֲצִי יָמָיו, וְאֵינוֹ כּוֹעֵס, וְאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר, וְאֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו, וְכָל הַיּוֹדְעוֹ וְהַזָּהִיר בּוֹ וְהַמְשַׁמְּרוֹ בְּטָהֳרָה – אָהוּב לְמַעְלָה וְנֶחֱמָד לְמַטָּה, וְאֵימָתוֹ מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמִים, הָעוֹלָם־הַזֶּה וְהָעוֹלָם־הַבָּא’; וּמֵעֹצֶם נוֹרְאוֹת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, שֵׁם מ”ב – צְרִיכִין לְהִזָּהֵר בּוֹ מְאֹד.

וְכַמּוּבָא (עֲבוֹדָה־זָרָה יז:): שֶׁרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן נִגְזַר עָלָיו שְׂרֵפָה, כִּי הָיָה הוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו; וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י: ‘שֶׁהָיָה דּוֹרְשׁוֹ בְּאַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, וְעוֹשֶׂה בּוֹ מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ’, עַיֵּן שָׁם; וְהִנֵּה בְּעִנְיַן עֹצֶם הַשֵּׁם שֶׁל מ”ב אוֹתִיּוֹת, כָּתַב רַשִׁ”י זַ”ל (קִדּוּשִׁין עא.): שֶׁ’שֵּׁם בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם – לֹא פֵּרְשׁוּ לָנו, עַיֵּן שָׁם; אֲבָל הוּא מוּבָא בְּתִקּוּנֵי־זֹהַר (יט.): ‘אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי: “אָבֹא בָ”ם” (תְּהִלִּים קיח, יט) – בְּאַרְבָּעִים וּתְרֵין אַתְוָן דִּשְׁמָא מְפָרַשׁ, לְמִנְדָע כָּל אָת וְאָת עַל תִּקּוּנֵיהּ “בְּרֵאשִׁית” וְכוּ’, “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹּהוּ וָבֹהוּ” וְאִנּוּן: אב”ג ית”ץ. קר”ע שט”ן. נג”ד יכ”ש. בט”ר צת”ג. חק”ב טנ”ע. יג”ל פז”ק. שק”ו צי”ת’ וְכוּ’; כִּי הַשֵּׁם מ”ב מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַמ”ב אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ מִתֵּבַת “בְּרֵאשִׁית” עַד הַב’ שֶׁל תֵּבַת “וָבֹהוּ”, וְעַל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה יָסַד הַתַּנָּא רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אֶת תְּפִלָּתוֹ – “אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ” וְכוּ’, שֶׁתִּקֵּן תְּפִלָּה קְדוֹשָׁה, וּבָהּ הִלְבִּישׁ אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בֶּן מ”ב אוֹתִיּוֹת בְּרָאשֵׁי־תֵבוֹתיהָ, כְּדֵי שֶׁנַּעֲלֶה תְּפִלּוֹתֵינוּ עַל־יְדֵי הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וְלֹא נִהְיֶה בִּכְלַל ‘הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו, חַס וְשָׁלוֹם, וְלָכֵן גַּם עַתָּה בְּעֵת אֲמִירָתְךָ פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה שֶׁבִּקְרִיאַת־שְׁמַע, מְסֻגָּל לְכַוֵּן כָּל תֵּבָה כְּנֶגֶד אוֹת אַחַת שֶׁבַּשֵּׁם מ”ב הַקָּדוֹשׁ, וּבָהּ תַּמְשִׁיךְ עַל עַצְמְךָ קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה, וְכֵן כָּתַב הַשְּׁלָ”ה הַקָּדוֹשׁ (מַסֶּכֶת תָּמִיד, פֶּרֶק נֵר מִצְוָה, סִימָן כז): ‘צָרִיךְ לְכַוֵּן שֶׁיֵּשׁ בְּפָרָשַׁת שְׁמַע עַד “וּבִשְׁעָרֶיךָ” מ”ב תֵּבוֹת, וְהֵם כְּנֶגֶד שֵׁם הַגְּבוּרָה, שֵׁם שֶׁל אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שֶׁבּוֹ נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהַכַּוָּנָה הַזֹּאת הִיא לִכְלֹל הַשְּׂמֹאל בְּיָמִין לְמַעַן תִּהְיֶה הַיָּמִין שׁוֹלֶטֶת, וְזֶה כִּי הַפָּרָשָׁה עַצְמָהּ שֶׁל “וְאָהַבְתָּ” הִיא הַיָּמִין, וּמִנְיַן תֵּבוֹתֶיהָ שֵׁם מ”ב בְּשֵׁם הַגְּבוּרָה הִיא הַשְּׂמֹאל, נִמְצָא, שֶׁהַיָּמִין נִגְלָה וְהַשְּׂמֹאל נִסְתָּר כְּמִנְיַן הַתֵּבוֹת, וְלָכֵן הַמְדַקְדְּקִים בִּשְׁעַת קְרִיאַת פָּרָשַׁת “וְאָהַבְתָּ” מְשִׂימִים יָד שְׂמֹאל תּוֹךְ יָד יָמִין, לְרַמֵּז כִּי הַיָּמִין שׁוֹלֶטֶת עַל הַשְּׂמֹאל וְהָרַחֲמִים כּוֹבְשִׁין אֶת הַכַּעַס כְּשֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם וְעוֹבְדִים מֵאַהֲבָה’, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וְהִנֵּה עָלֶיךָ לָדַעַת, אֲהוּבִי, בְּנִי, אֲשֶׁר הֵם מ”ב כֵּלִים לְהַמְשִׁיךְ בָּהֶם אוֹר וְזִיו דְּבֵקוּת אַהֲבָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלָכֵן: “אָנֹכִי’ מְצַוְּךָ’ הַיּוֹם’ עַל'” – סוֹפֵי־תֵבוֹת: כֵּ’לִ’י’ם’, שֶׁעַל־יְדֵי שֵׁם מ”ב, שֶׁהֵם מ”ב כֵּלִים, מוֹרִידִים אֶת הָאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים לְמַטָּה, וְלָכֵן תְּכַוֵּן הֵיטֵב בְּאָמְרְךָ כָּל תֵּבָה מִפָּרָשַׁת “וְאָהַבְתָּ”, כִּי בָּזֶה אַתָּה מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמְךָ צִנּוֹרוֹת הָאַהֲבָה מֵרוּם גָּבְהֵי מְרוֹמִים וְלֹא יְכִילֵהוּ הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל עֹמֶק הַסּוֹדוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל זֶה, וְלָכֵן תֹּאמַר אֶת הַתֵּבוֹת בְּשִׂמְחָה וּבְאַהֲבָה גְּדוֹלָה, וּתְכַוֵּן אֶל פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, וְיָאִיר עָלֶיךָ אוֹר עֶלְיוֹן מֵאוֹר הָאוֹרוֹת.

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ פָּרָשַׁת: “וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ” – תְּכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, וְתַכְנִיס בְּעַצְמְךָ אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּתְקַבֵּל עַל עַצְמְךָ לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת בְּלֵב וּבְנֶפֶשׁ, וּלְעָבְדוֹ בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה, שֶׁאָז תִּהְיֶה נָכוֹן וּבָטוּחַ שֶׁיֻּשְׁפַּע עָלֶיךָ שֶׁפַע בְּפַרְנָסָתְךָ, וְלֹא תִּצְטָרֵךְ אֶל הַבְּרִיּוֹת, לֹא־כֵן אִם, חַס וְשָׁלוֹם, יִכָּנֵס בְּךָ רֶגַע אֶחָד אֵילוּ סְפֵקוֹת בָּאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, עָלֶיךָ לָדַעַת, שֶׁזֶּה נִקְרָא כְּבָר עוֹבֵד עֲבוֹדָה־זָרָה, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן (עַיֵּן לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן סב); כִּי בֶּאֱמֶת הָאָדָם צָרִיךְ לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יִרְצֶה שׁוּם רָצוֹן אַחֵר מִבִּלְעֲדֵי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע כְּשֶׁאָדָם מַסִּיחַ דַּעַת כְּרֶגַע מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְנִכְנָס בּוֹ אֵיזֶה הִרְהוּר אוֹ קֻשְׁיָה אוֹ סְפֵקוֹת עָלָיו יִתְבָּרַךְ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, זֶה כְּבָר נִקְרָא עֲבוֹדָה־זָרָה, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁחוֹנֵף אֶת בֶּן־אָדָם, וְעוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ מְצִיאוּת, וּמִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנָיו, אֲזַי הוּא עוֹבֵד אֱלֹהִים אֲחֵרִים, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יִנְקֹם בּוֹ עַל־יְדֵי חֲרוֹן־אַף, וְלֹא תִּהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה כְּלָל, וּמַה שֶּׁרַק יַרְוִיחַ – לֹא יִרְאֶה בָּזֶה סִימָן בְּרָכָה; כִּי עַל הָאָדָם לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ אֲשֶׁר דָּבָר קָטָן וְדָבָר גָּדוֹל לֹא נַעֲשָׂה מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא בְּהַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְזֶה צְרִיכִים לַחֲקֹק עַל הַלֵּב שֶׁשָּׁם שׁוֹרָה הָרוּחַ וְעַל הַכָּבֵד שֶׁשָּׁם שׁוֹרָה הַנֶּפֶשׁ, שֶׁיֵּדַע בִּידִיעָה בְּרוּרָה וּמֻחְלֶטֶת, אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְזֶה סוֹד הַתְּפִלִּין שֶׁהוּא הַדְּבֵקוּת בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן לח, אוֹת א), וּצְרִיכִים לִקְשֹׁר בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק אֶת הַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ וּבְמֹחוֹ, שֶׁיִּהְיֶה תָּמִיד בֵּין עֵינָיו, אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְכֵן יִקְשֹׁר אֶת יָדָיו וִישַׁעְבֵּד אֶת תַּאֲווֹת לִבּוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, לֵידַע אֲשֶׁר הַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, וְאֵין מִקְרֶה וְאֵין מַזָּל וְאֵין טֶבַע.

וְכָתְבוּ הַמְקֻבָּלִים (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי כַּוָּנוֹת קְרִיאַת־שְׁמַע, דְּרוּשׁ ח), אֲשֶׁר בְּפָרָשַׁת “וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ”, מִתֵּבַת “וְהָיָה” עַד תֵּבַת “וְשַׂמְתֶּם” יֵשׁ ע”ב תֵּבוֹת, וְהֵם מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל ע”ב שֶׁבּוֹ נִקְרַע הַיָּם לְיִשְׂרָאֵל, וְיָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, וּמֵאִמָּא נִשְׁפָּעִים אוֹרוֹת עַל הַזְּעֵיר־אַנְפִּין, שֶׁהֵם מֹחִין עִלָּאִין, דְּבֵקוּת בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנִּכְנְסוּ בְּגַדְלוּת הַמֹּחִין, וּמֵאַחַר שֶׁאֲנַחְנוּ מַחְדִּירִים עַכְשָׁו בְּאָמְרֵנוּ פָּרָשַׁת “וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ” בְּתוֹךְ לְבָבֵנוּ אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֵידַע אֲשֶׁר דָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן לֹא נַעֲשָׂה מֵעַצְמוֹ אֶלָּא בְּהַשְׁגָּחַת הַמַּאֲצִיל, וּמַמְשִׁיכִים עַל עַצְמֵנוּ מֹחִין דְּגַדְלוּת, לָכֵן רָאוּי לְכַוֵּן בְּכָל תֵּבָה שֶׁל פָּרָשַׁת “וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ” שֵׁם אֶחָד מֵהָע”ב שֵׁמוֹת, וְסוֹדָם יָדוּעַ לַמְּבִינִים וְלַמַּשְׂכִּילִים בְּחָכְמַת הָאֱלֹקוּת, וְהוּא מֻזְכָּר גַּם־כֵּן בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרֵאשִׁית־רַבָּה, פָּרָשָׁה מד, סִימָן כב) עַל פָּסוּק (בְּרֵאשִׁית טו, יד): “וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי” – ‘רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי בַּר זִמְרָא: בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ הִבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהוּא גּוֹאֵל אֶת בָּנָיו, וְאִם יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה – גּוֹאֲלָן בְּשִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, דְּאָמַר רַבִּי יוּדָן (דְּבָרִים ד, לד): מִ”לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי” עַד “מוֹרָאִים גְּדוֹלִים” – אַתָּה מוֹצֵא שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה הֵם, אֱמֹר לוֹ: ‘צֵא מֵהֶם גּוֹי שֵׁנִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן’; ר’ אָבִין אָמַר: בִּשְׁמוֹ גְּאָלָן שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת’; וְהִנֵּה הַשֵּׁם הַזֶּה מֻרְכָּב מֵרי”ו אוֹתִיּוֹת, הַיְנוּ ע”ב קְבוּצוֹת שֶׁל ג’ ג’ אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּסַךְ הַכֹּל יֵשׁ רי”ו אוֹתִיּוֹת, וְהָאוֹתִיּוֹת הָאֵלּוּ יוֹצְאוֹת מֵהַשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים הַכְּתוּבִים אֵצֶל קְרִיעַת יַם־סוּף (שְׁמוֹת יד, יט-כא): “וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם: וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלַּיְלָה, וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהֹוָה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם”; וְתִרְאֶה וְתַשְׂכִּיל וְתִתְבּוֹנֵן, אֲהוּבִי, בְּנִי, אֲשֶׁר בְּכָל פָּסוּק מֵאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים יֵשׁ ע”ב אוֹתִיּוֹת, וּכְשֶׁלּוֹקְחִין הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה מֵהַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן “וַיִּסַּע”, וְהָאוֹת הָאַחֲרוֹנָה מֵהַפָּסוּק הַשֵּׁנִי “וַיָּבֹא”, וְאַחַר־כָּךְ גַּם הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה מֵהַפָּסוּק הַשְּׁלִישִׁי “וַיֵּט”, וּמְחַבְּרִין שְׁלָשְׁתָּם יַחַד – בָּזֶה נַעֲשָׂה הַשֵּׁם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הָע”ב שֵׁמוֹת וְהוּא וה”ו, וְכָךְ הוֹלְכִים מֵאוֹת לְאוֹת עַד שֶׁעוֹשִׂים ע”ב קְבוּצוֹת שֶׁל ג’ ג’ אוֹתִיּוֹת.

וְכַמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ”י (סֻכָּה מה.) עַל הַמִּשְׁנָה (סֻכָּה ד, ה): ‘אֲנִ”י וָה”וֹ הוֹשִׁיעָה נָא’ – ‘אֲנִ”י וָה”וֹ’ מִשִּׁבְעִים וּשְׁנַיִם שֵׁמוֹת הֵן, הַנְּקוּבִים בִּשְׁלֹשָׁה מִקְרָאוֹת הַסְּמוּכִין בְּפָרָשַׁת “וַיְהִי בְּשַׁלַּח, וַיִּסַּע וְגו, וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֶה, וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ”, וּשְׁלָשְׁתָּן בְּנֵי שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, וּמֵהֶן שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, אוֹת רִאשׁוֹנָה שֶׁל פָּסוּק רִאשׁוֹן, וְאַחֲרוֹנָה שֶׁל אֶמְצָעִי, וְרִאשׁוֹנָה שֶׁל אַחֲרוֹן, וְכֵן בְּזֶה הַסֵּדֶר כֻּלָּן, הַשֵּׁם הָרִאשׁוֹן וָהוֹ, וי”ו שֶׁל וַיִּסַּע, ה”א דְּכָל הַלַּיְלָה, וי”ו דְּוַיֵּט, עַיֵּן שָׁם; וְהַשֵּׁם הַזֶּה נִקְרָא שֵׁם ע”ב בְּצוּרַת יָשָׁר הָפוּךְ וְיָשָׁר, כִּי הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן הֵם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, וְהַפָּסוּק הַשֵּׁנִי הוּא בְּדֶרֶךְ הָפוּךְ. וְכִדְאִיתָא בַּזֹּהַר־הַקָּדוֹשׁ (בְּשַׁלַּח נא:): ‘צֵרוּפָא דְּאַתְוָן אִלֵּין, אַתְוָן קַדְמָאֵי רְשִׁימָן כְּסִדְרָן בְּאֹרַח מֵישָׁר, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ אַתְוָן קַדְמָאֵי אִשְׁתַּכָּחוּ בְּחֶסֶ”ד, לְמֵיהַךְ בְּאֹרַח מֵישַׁר בְּסִדּוּרָא מְתֻתְקָן. אַתְוָן תִּנְיָנֵי רְשִׁימָן בְּגִלְגוּלָא לְמַפְרֵעַ. בְּגִין דְּכֻלְהוּ אַתְוָן תִּנְיָנֵי מִשְׁתַּכְּחֵי בִּגְבוּרָה, לְגַלָּאָה דִּינִין וְזִינִין דְּאַתְיָן מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. אָתְוָן תְּלִיתָאֵי אִינוּן אַתְוָן רְשִׁימָן לְאַחֲזָאָה גַּוְנִין לְאִתְעַטְּרָא בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא’ וְכוּ’; וְלָכֵן מְכַוְּנִים שֵׁמוֹת אֵלּוּ בְּהָע”ב תֵּבוֹת שֶׁיֵּשׁ מִ”וְהָיָה” עַד “וְשַׂמְתֶּם”. וּמִתֵּבַת “אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה” וְגוֹ’ עַד סוֹף הַפָּרָשָׁה “כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ” – יֵשׁ נ’ תֵּבוֹת, שֶׁהֵם מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד הַנּוּ”ן שַׁעֲרֵי בִּינָה, וַאֲפִלּוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגַּעְתָּ לְמַדְרֵגָה כָּזוֹ, לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל אֶת גֹּדֶל הַשֵּׁמוֹת וְהַיִּחוּדִים שֶׁיֵּשׁ בְּפָרָשַׁת “וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ” – רָאוּי לְךָ עַל־כָּל־פָּנִים לְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, כִּי פָּרָשָׁה זוֹ בָּאָה לְלַמֵּד (בְּרָכוֹת יד:) וְקַיְּמָא לָן (שָׁם טו.): ‘הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ – לֹא יָצָא, קָרָא וְלֹא דִּקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ – לֹא יָצָא’; וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לְכַוֵּן עַל־כָּל־פָּנִים פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, וְיַדְבִּיק אֶת עַצְמוֹ בְּתֵבוֹת הַפָּרָשָׁה, וְיִשְׁמֹר מְאֹד לֹא לְחַבֵּר אֶת הַתֵּבוֹת בְּיַחַד (וְרָאוּי לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם לְעַיֵּן בַּסֵּפֶר הַנִּפְלָא ‘יְסוֹד־וְשֹׁרֶשׁ־הָעֲבוֹדָה’ (שַׁעַר ד, פֶּרֶק ז) , שֶׁמַּסְבִּיר וּמַרְאֶה אֵיךְ צְרִיכִים לִתֵּן רֶוַח בֵּין הַדְּבֵקִים, וְרֹב בְּנֵי־אָדָם אֵינָם נִזְהָרִים בָּזֶה); וְלָכֵן אַתָּה, בְּנִי, תִּהְיֶה זָהִיר וְזָרִיז מְאֹד לְהַפְרִיד בֵּין תֵּבָה לְתֵבָה וְתֹאמְרָהּ מִלָּה בְּמִלָּה, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה אַתָּה מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמְךָ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ־רַבָּה, דְּבָרִים, פָּרָשָׁה ב, סִימָן לא): ‘אֵיזֶהוּ דִּקְדּוּק אוֹתִיּוֹת לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “בְּכָל לְבַבְכֶם” – צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ בֵּין לָמֶ”ד לְלָמֶ”ד. “וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה” – צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ בֵּין מֵ”ם לְמֵ”ם’; אַשְׁרֵי מִי שֶׁאוֹמְרָם בְּכָל יוֹם בְּכַוָּנַת פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת וּמְדַקְדֵּק אוֹתִיּוֹתֶיהָ, שֶׁאָז לְרֹב טוּב הַצָּפוּן יִזְכֶּה.

צָרִיךְ שֶׁתֹּאמַר, אֲהוּבִי, בְּנִי, אֶת פָּרָשַׁת צִיצִית בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, כִּי מִצְוַת צִיצִית מַצֶּלֶת מִתַּאֲוַת נִאוּף (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ז, ), וְגֹדֶל מַעֲלַת אֲמִירַת פָּרָשַׁת צִיצִית בְּעֵת קְרִיאַת־שְׁמַע – אֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר כְּלָל.

וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת יב:): ‘פָּרָשַׁת צִיצִית מִפְּנֵי מַה קְּבָעוּהָ? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר חֲבִיבָא: מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים: מִצְוַת צִיצִית, יְצִיאַת מִצְרַיִם, עֹל מִצְווֹת, וְדַעַת מִינִים, הִרְהוּר עֲבֵרָה וְהִרְהוּר עֲבוֹדָה־זָרָה; בִּשְׁלָמָא הָנֵי תְּלַת מְפָרְשָׁן, ‘עֹל מִצְווֹת’ – דִּכְתִיב (בַּמִּדְבָּר טו, לט): “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת הֲוָיָ”ה”; ‘צִיצִית’ – דִּכְתִיב: “וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית” וְגוֹ’; ‘יְצִיאַת מִצְרַיִם’ – דִּכְתִיב: “אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי” וְגוֹ’; אֶלָּא דַּעַת מִינִים, הִרְהוּר עֲבֵרָה וְהִרְהוּר עֲבוֹדָה־זָרָה מְנָלַן? דְּתַנְיָא: “אַחֲרֵי לְבַבְכֶם” – זוֹ מִינוּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תְּהִלִּים יד, א): “אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים”; “אַחֲרֵי עֵינֵיכֶם” – זֶה הִרְהוּר עֲבֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שׁוֹפְטִים יד, ג): “וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו: אוֹתָהּ קַח לִי, כִּי הִיא יָשְׁרָה בְּעֵינַי”; “אַתֶּם זוֹנִים” – זֶה הִרְהוּר עֲבוֹדָה־זָרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שׁוֹפְטִים ח, לג): “וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים”‘; וְעַל־כֵּן רָאוּי לְכָל בַּר־יִשְׂרָאֵל לְהִתְעוֹרֵר מְאֹד בְּאָמְרוֹ פָּרָשַׁת צִיצִית, כִּי גַּם פֹּה מִן “וַיֹּאמֶר” עַד תֵּבַת “אֱמֶת”, יֵשׁ בָּהֶם גַּם־כֵּן ע”ב תֵּבוֹת, מְכֻוָּנוֹת כְּנֶגֶד הַשֵּׁם ע”ב, אֲבָל כָּאן הַכַּוָּנָה לְשֵׁם ע”ב כֻּלּוֹ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, הַיְנוּ כָּל הַשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים שֶׁל “וַיִּסַּע” “וַיָּבֹא” “וַיֵּט” בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, הָאוֹתִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת מִכָּל הַשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים בְּיַחַד – זֶהוּ הַשֵּׁם הָרִאשׁוֹן, הָאוֹתִיּוֹת הַשְּׁנִיּוֹת מִכָּל הַשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים בְּיַחַד – זֶהוּ הַשֵּׁם הַשֵּׁנִי, וְכֵן כֻּלָּם.

וּכְשֶׁאָדָם מְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת וּמִתְעוֹרֵר בְּלֵב אֱמֶת אֶל מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר – יִזְכֶּה שֶׁיִּמְחֲלוּ לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (יְרוּשַׁלְמִי בְּרָכוֹת, פֶּרֶק א, הֲלָכָה ב): ‘”וּרְאִיתֶם אוֹתָהּ” אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ” – מַגִּיד שֶׁכָּל הַמְקַיֵּם אֶת מִצְוַת צִיצִית כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה’; כִּי בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם מִסְתַּכֵּל עַל הַצִּיצִית, וּמְקַיֵּם “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ”, אָז הוּא מִסְתַּכֵּל כִּבְיָכוֹל עַל הַשְּׁכִינָה, כִּי הַצִּיצִית הִיא מִצְוָה מִמִּצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלָכֵן רָאוּי לוֹ לִשְׂמֹחַ מְאֹד כָּל הַיּוֹם בְּמִצְוַת צִיצִית שֶׁעָלָיו.

וְיִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּהְיוּ לוֹ צִיצִיּוֹת נְקִיּוֹת, שֶׁזֶּה שִׁבְחוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (שַׁבָּת קנג.): “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ” – ‘עֲשֵׂה לְפָנָיו צִיצִית נָאָה’; וּצְרִיכִים לִשְׁמֹר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם שׁוּם כֶּתֶם וְלִכְלוּךְ, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁבָּזֶה מַרְאֶה לָדַעַת שֶׁמִּצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ חֲשׁוּבוֹת בְּעֵינָיו.

וְאָמְרוּ (פְּסִיקְתָא זוּטְרָתָא, שְׁלַח): ‘מִנְיַן צִיצִית תַּרְיַ”ג, צִיצִי”ת ת”ר וְח’ חוּטִין וְה’ קְשָׁרִים – הֲרֵי תַּרְיַ”ג, כְּמִנְיַן תּוֹרָ”ה עִם “אָנֹכִי” וְ”לֹא יִהְיֶה לְךָ” – הֲרֵי לְךָ שֶׁשְּׁקוּלָה מִצְוַת צִיצִית כְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ’; וְלָכֵן כְּשֶׁאָדָם נִזְהָר לָלֶכֶת בְּצִיצִית נְקִיּוֹת, וּמַחֲזִיק אֶת זֶה בַּחֲשִׁיבוּת, וְשָׂמֵחַ בָּהּ – בָּזֶה מְגַלֶּה שֶׁאֶצְלוֹ חֲשׁוּבוֹת מִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ.

וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (שַׁבָּת קנג.): “בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים” (קֹהֶלֶת ט, ח) – ‘אֵלּוּ צִיצִית’.

וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (סִפְרִי שְׁלַח): “וִהְייתֶם קְדוֹשִׁים” – ‘זוֹ קְדֻשַּׁת צִיצִית; מַגִּיד שֶׁהַצִּיצִית מוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה לְיִשְׂרָאֵל’; וְהַזָּהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית יִזְכֶּה לְאִשָּׁה וּלְבָנִים (תַּנְחוּמָא, כִּי תֵצֵא, א); וּבְאָמְרְךָ פָּסוּק: “וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם” – תִּשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת כַּמַּיִם, כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת יב:): “אַחֲרֵי לְבַבְכֶם” – ‘זוֹ מִינוּת’, “וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם” – ‘זֶה הִרְהוּר עֲבֵרָה’; וְהֵם שְׁנֵיהֶם תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה, כְּשֶׁאָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר עֵינָיו, לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל אִשָּׁה, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן – זֶה מַכְנִיס בּוֹ כְּפִירוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת, וְכַמּוּבָא בַּזֹּהַר (קְדוֹשִׁים פד.): ‘אָסִיר לֵהּ לְבַר־נָשׁ לְאִסְתַּכְּלָא בִּשְׁפִירוּ דְּאִנְתְּתָא, בְּגִין דְּלָא יֵיתֵי בְּהִרְהוּרָא בִּישָׁא וְיִתְעַקָּר לְמִלָּה אַחֲרָא, וְכָךְ הֲוָה רַבִּי שִׁמְעוֹן עָבִיד כַּד הֲוָה אָזַל בְּמָתָא וְהַווּ חַבְרַיָּא אַזְלִין אַבַּתְרֵיהּ וְחָמָא לְאִינְתּוּ שַׁפִּירָאָן – מָאִיךְ עֵינֵיהּ וַהֲוָה אָמַר לְחַבְרַיָּא (וַיִּקְרָא יט, ד): “אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים”‘; וְהִסְבִּיר רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן לו), שֶׁנִּאוּף מֵבִיא לַעֲבוֹדָה־זָרָה, כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מְצִיאוּת מִמִּישֶׁהוּ, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁמְּהַרְהֵר אַחַר נָשִׁים, הוּא מְנַתֵּק אוֹתָם מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה עוֹשֶׂה אוֹתָם “אֱלִילִים” – עֲבוֹדָה־זָרָה; וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לִשְׁפֹּךְ הַרְבֵּה דְּמָעוֹת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּאָמְרוֹ פָּסוּק זֶה, כִּי אֵין מִי שֶׁיִּהְיֶה נָקִי בַּדּוֹר הַזֶּה מִשְּׁתֵּי הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת הָאֵלּוּ: עֲבוֹדָה־זָרָה וְגִלּוּי־עֲרָיוֹת, כִּי הָעֵרֶב־רַב מִתְפַּשְּׁטִים מְאֹד בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּבִפְרָט בְּאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וּמְדַבְּרִים פָּתוּחַ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם בּוּשָׁה, וְכוֹפְרִים בַּכֹּל, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, יוֹדְעִים רִבּוֹנָם וּמְכַוְּנִים לִמְרֹד בּוֹ, מַטִּיחִים דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְנִתְּקוּ אֶת בְּנֵי־אָדָם לְגַמְרֵי מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁ”כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה” (דְּבָרִים ח, יז), וּכְאִלּוּ הַכֹּל תָּלוּי רַק בְּכֹחַ הָאָדָם, רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁזּוֹ עֲבוֹדָה־זָרָה מַמָּשׁ, וּמִי שֶׁרַק נִכְנְסָה בּוֹ אֵיזוֹ מַחֲשָׁבָה אוֹ הִרְהוּר בְּדֵעוֹתֵיהֶם הַטְּמֵאוֹת כְּבָר נִלְכָּד בַּעֲבוֹדָה־זָרָה.

וְכֵן הִפְקִירוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם וּנְשׁוֹתֵיהֶם לְהַכְשִׁיל אֶת בְּנֵי־אָדָם בְּנִאוּף, שִׁקּוּץ, תִּעוּב, זִהוּם וְעֵרֹם; וְלָכֵן בְּכָל יוֹם כְּשֶׁאוֹמְרִים פָּסוּק זֶה, רָאוּי לְכָל בַּר־יִשְׂרָאֵל לִשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת כַּמַּיִם שֶׁלֹּא יִלָּכֵד בִּכְפִירוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת וּבְדֵעוֹת נִפְסָדוֹת, וְשֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בִּרְאִיּוֹת אֲסוּרוֹת, וְשֶׁלֹּא יָבוֹא לִפְגַם־הַבְּרִית הֶחָמוּר מְאֹד, וְעַל־יְדֵי אֲמִירַת פָּרָשַׁת צִיצִית בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, לְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת מַה שֶּׁאוֹמֵר, וְיִשְׂמַח מְאֹד עַל גֹּדֶל הַזְּכוּת שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהִתְלַבֵּשׁ בְּצִיצִית – הַשִּׂמְחָה הַזּוֹ תַּצִּיל אוֹתוֹ מִכְּפִירוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת וּמִתַּאֲוַת נִאוּף.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מְנָחוֹת מג:): ‘כָּל שֶׁיֶשׁ לוֹ צִיצִית בְּבִגְדוֹ – בְּחִזּוּק שֶׁלֹּא יֶחֱטָא’; וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע אֲשֶׁר הָעִקָּר הוּא שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת, כִּי עַל־יְדֵי תֹּקֶף הַשִּׂמְחָה שֶׁאָדָם שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּלְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאָיו בִּשְׁלֵמוּת (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן קעח); וּכְשֶׁתִּזְכֶּה לְשִׂמְחָה, אֲזַי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ יִשְׁמֹר לְךָ אֶת הַבְּרִית, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה בְּעֶזְרְךָ לִשְׁמֹר אֶת הַבְּרִית־קֹדֶשׁ. כִּי עִקַּר פְּגַם־הַבְּרִית הוּא עַל־יְדֵי עַצְבוּת (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן קסט).

  וְעַל־כֵּן, אֲהוּבִי, בְּנִי, רְאֵה לְכַוֵּן מְאֹד מְאֹד בְּאָמְרְךָ פָּרָשַׁת צִיצִית, וְתַזְכִּיר לְעַצְמְךָ נֵס יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, מֵעֲבוֹדָה־זָרָה שֶׁלָּהֶם וּמֵהַנִּאוּף שֶׁלָּהֶם, וּכְמוֹ־כֵן תִּזְכֶּה לָצֵאת גַּם עַכְשָׁו מִמִּצְרַיִם, שֶׁהֵם כָּל הַגָּלֻיּוֹת (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ד); וּכְמַאֲמָרָם זַ”ל (מִדְרָשׁ־רַבָּה, וַיִּקְרָא, פָּרָשָׁה יג, סִימָן ד): ‘כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מְצֵרִין לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל’; וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (פְּסָחִים קטז:): ‘בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם’; כִּי הַמִּצְרִיִּים הָיוּ עוֹבְדֵי אֱלִילִים וּמְשֻׁקָּצִים בְּנִאוּף, וּכְמַאֲמָרָם זַ”ל (תּוֹרַת־כֹּהֲנִים, אַחֲרֵי): ‘מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל מִצְרִיִּים שְׁטוּפִים בַּעֲבוֹדָה־זָרָה וּבְגִלּוּי־עֲרָיוֹת וּבִשְׁפִיכוּת־דָּמִים וּבְמִשְׁכַּב־זָכָר וּבְהַרְבָּעַת בְּהֵמָה וְכוּ’, כִּי מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל מִצְרִיִּים מְקֻלְקָלִים מִכָּל הָעֲמָמִין’; וְאָמְרוּ (תָּנָא־דְבֵי־אֵלִיָּהוּ רַבָּה, פֶּרֶק ז, סִימָן ה): ‘אֵין לְךָ אֻמָּה בָּעוֹלָם שֶׁהָיְתָה שְׁטוּפָה בִּדְבָרִים מְכֹעָרִים וַחֲשׁוּדִים בִּכְשָׁפִים וּבְזִמָּה וּבְכָל מַעֲשִׂים רָעִים, אֶלָּא הַמִּצְרִיִּים בִּלְבָד’; וְלָכֵן מַזְכִּירִים בְּכָל יוֹם יְצִיאַת מִצְרַיִם בִּקְרִיאַת־שְׁמַע, כְּדֵי לְעוֹרֵר וּלְחַזֵּק וּלְאַמֵּץ וּלְשַׂמֵּחַ אֶת כָּל בַּר־יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּזְכֶּה לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וִיבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל עֶצֶם עַצְמִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשָׂה כִּסֵּא לֵאלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, מֶרְכָּבָה לִשְׁכִינַת עֻזּוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בְּכָל יוֹם מִמִּצְרַיִם שֶׁהִיא מֵצַר־יָם, צִמְצוּם וְקַטְנוּת הַמֹּחִין, מִמַּלְכוּת רְשָׁעָה וּמֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן הָעֵרֶב־רַב, וְשֶׁלֹּא יִדַּבְּקוּ בּוֹ מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, כְּפִירוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת, וְשִׁקּוּץ תִּעוּב זִהוּם וְנִאוּף; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּכַוֵּן בְּכָל יוֹם פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת בְּאָמְרוֹ פָּרָשִׁיּוֹת קְרִיאַת־שְׁמַע וְצִיצִית, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִנָּצֵל מִפִּגְעֵי וּמִמִּקְרֵי הַזְּמַן, וְיִזְכֶּה לְהִכָּלֵל לְגַמְרֵי בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא; אַשְׁרֵי לוֹ בָּזֶה וְאַשְׁרֵי לוֹ בַּבָּא!

 עִנְיַן חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה וָוִין שֶׁל וְיַצִּיב

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, אֲשֶׁר אֲמִירַת הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה וָוִין שֶׁבְּנֻסַּח אֱמֶת וְיַצִּיב – יֵשׁ בָּזֶה סוֹדוֹת נוֹרָאִים, רָזִין וְסִתְרֵי נִסְתָּרוֹת, שֶׁהֵם בְּסוֹד וָוֵי הָעַמּוּדִים שֶׁחֲשָׁדוּהוּ לְמֹשֶׁה בְּעֵת בְּנִיַּת הַמִּשְׁכָּן, כַּמּוּבָא (מִדְרָשׁ־רַבָּה, שְׁמוֹת, פָּרָשָׁה נא, סִימָן ו): ‘הִתְחִיל יוֹשֵׁב וּמַתְמִיהַּ, אָמַר: ‘עַכְשָׁו יִשְׂרָאֵל מוֹצְאִין יְדֵיהֶם לֵאמֹר מֹשֶׁה נְטָלָן’; מֶה עָשָׂה? הֵאִיר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עֵינָיו, וְרָאָה אוֹתָם עֲשׂוּיִים וָוִים לָעַמּוּדִים, אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְפַּיְּסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל’, עַיֵּן שָׁם; וּמֹשֶׁה בָּנָה אֶת הַמִּשְׁכָּן, כְּדֵי לְהוֹרִיד אֶת הַשְּׁכִינָה בֵּין יִשְׂרָאֵל, שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינַת עֻזּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, וִיקַבְּלוּ עֵצוֹת נוֹרָאוֹת וְנִפְלָאוֹת עַל כָּל דָּבָר מֵהַמָּגִּינֵי אֶרֶץ, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת לְהַחֲיוֹת נֶפֶשׁ כָּל חַי, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ה, אות), כִּי כָּל בִּרְכַּת “אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן” וְכוּ’ – הִיא כֻּלָּהּ רַק דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה, אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת, הַמְשִׁיבִין וּמְחַיִּין אֶת הַנֶּפֶשׁ מְאֹד מְאֹד, כִּי כּוֹפְלִין וְשׁוֹנִין וּמְשַׁלְשִׁין וּמְרַבְּעִין וְכוּ’ וְכוּ’ אֶת חֲבִיבוּת, נְעִימוּת, עֲרֵבוּת, יְדִידוּת, מְתִיקוּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, בְּדִבּוּרִים נִפְלָאִים וּמְתֻקִּים מְאֹד מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: “אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן” וְכוּ’ וְכוּ’, שֶׁחוֹזְרִים בְּכַמָּה וְכַמָּה לְשׁוֹנוֹת יִקְרַת חֲבִיבַת נִפְלְאוֹת עֲרֵבוּת אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁכָּל זֶה הוּא סוֹד אֲמָרוֹת יְקָרוֹת, אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת, לְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב בָּהֶם כָּל הַנְּשָׁמוֹת הַנְּפוּלוֹת (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, הֶפְקֵר וְנִכְסֵי הַגֵּר, הֲלָכָה ד, אוֹת טז); וְכָתְבוּ הַקַּדְמוֹנִים אֲשֶׁר חָמֵשׁ־עֶשְׂרֵה וָוִין שֶׁ”בֶּאֱמֶת וְיַצִּיב” הֵם כְּנֶגֶד שִׁבְעָה רְקִיעִים וְאֶרֶץ – הֲרֵי שְׁמוֹנָה, וְשִׁבְעָה אֲוִירִים שֶׁבֵּינֵיהֶם – הֲרֵי ט”ו, וְכֻלָּם אֵינָם מִתְקַיְּמִים אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יִרְמְיָה לג, כה): “אִם לֹא בְּרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה – חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי”; וְט”ו מְרַמֵּז גַּם עַל שֵׁם יָ”הּ, שֵׁם הַמֹּחִין, אַבָּא וְאִמָּא, חָכְמָה וּבִינָה, הַמְּאִירִים לְוָי”ו קְצָווֹת עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא הַיְסוֹד, וְלָכֵן ו’ פַּעַם ט”ו עוֹלֶה צ’, לְהוֹרוֹת אֲשֶׁר הַיִּחוּד נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק וְהוּא הַמְחַיֶּה וּמְחַזֵּק וּמְאַמֵּץ אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּחֲזִיקוּ מַעֲמָד, אֲפִלּוּ שֶׁכְּבָר נָפְלוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּפְלוּ, עִם כָּל זֹאת אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ, שֶׁעַל כָּל זֶה סוֹבְבִים כָּל הַשְּׁבָחִים הָאֵלּוּ שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹמְרִים: “אֱמֶת אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּנוּ צוּר יַעֲקֹב מָגֵן יִשְׁעֵנוּ לְדֹר וָדֹר הוּא קַיָּם וּשְׁמוֹ קַיָּם וְכִסְּאוֹ נָכוֹן וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לָעַד קַיֶּמֶת, וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּמִים נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים”; וְכָל זֶה נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיָּכוֹל לְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ לְכָל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וּלְתַקֵּן בְּרִיתָם, וְשֶׁיִּזְכּוּ לִמְצֹא אֶת הַנְּקֻדָּה הַשַּׁיֶּכֶת לְלִבָּם בָּעֵת הַזֹּאת (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן לד), שֶׁיִּהְיוּ פִּיהֶם וְלִבָּם שָׁוִים, כִּי הַפֶּה הוּא בְּסוֹד יוּ”ד, וְהַלֵּב בְּסוֹד וָי”ו, וְהַצַּדִּיק מְחַזֵּק וּמְעוֹדֵד וּמְשַׂמֵּחַ אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִתְיָאֲשׁוּ בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, כִּי עֲדַיִן יֵשׁ לָהֶם תִּקְוָה לְתַקֵּן הַכֹּל, הָעִקָּר שֶׁיְּקַשְּׁרוּ אֶת עַצְמָם אֶל הַנְּקֻדָּה הַשַּׁיֶּכֶת אֶל לִבָּם בָּעֵת הַזֹּאת, וִיכַוְּנוּ אֶל פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת מַה שֶּׁהֵם אוֹמְרִים, שֶׁאָז יָאִיר לָהֶם אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ בְּהֶאָרָה נוֹרָאָה וְנִפְלָאָה מְאֹד.

וְעַל־כֵּן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, לְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, וְאִם תִּזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ עֲרֵבוּת, נְעִימוּת, יְדִידוּת הַשְּׁבָחִים שֶׁאַתָּה אוֹמֵר עַכְשָׁו לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ – תִּהְיֶה מוּכָן וּמְזֻמָּן לִמְסֹר אֶת נַפְשְׁךָ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מֵרֹב תְּשׁוּקָה אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ.

וּבְאָמְרְךָ: “מֵ’עוֹלָם ה’וּא שְׁ’מֶךָ” – תְּכַוֵּן אֶל שֵׁם מ’ה’ש’, שֶׁהוּא הַשֵּׁם הַמַּמְשִׁיךְ רְפוּאָה עַל הָאָדָם, וְתֵדַע שֶׁכָּל רְפוּאָתְךָ – רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף תְּלוּיִים רַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְתַחְדִּיר אֶת זֶה הֵיטֵב בְּלִבְּךָ, אֲשֶׁר “וְאֵין לָנוּ עוֹד אֱלֹהִים זוּלָתְךָ סֶלָה”, וּבִידִיעָה זוֹ כְּבָר לֹא תִּצְטָרֵךְ לְאַף אֶחָד, אֶלָּא תָּמִיד תַּמְשִׁיךְ אֶת עַצְמְךָ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְדָבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי (תִּקּוּנֵי־זֹהַר צב.; קכב:) : ‘לֵית אֲתָר פָּנוּי מִנֵּיהּ’; וּכְדֵי לְאַמֵּת אֶת אֱמוּנָתֵנוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אָנוּ אוֹמְרִים אֶת הַשֶּׁבַח הַנּוֹרָא וְהַנִּפְלָא מְאֹד: “עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם, מָגֵן וּמוֹשִׁיעַ לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר”; כִּי קֹדֶם שֶׁאֲנַחְנוּ נִכְנָסִים אֶל תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה, שֶׁהִיא הֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, אָנוּ מַזְכִּירִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עָזַר לַאֲבוֹתֵינוּ, לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת לְבָבֵנוּ, שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ נִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה, וְהוּא יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ גַּם אוֹתָנוּ, כִּי כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע תְּפִלַּת אֲבוֹתֵינוּ, כֵּן יִשְׁמַע גַּם בִּתְפִלָּתֵנוּ (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, נַחֲלוֹת, הֲלָכָה ד, אוֹת ג).

וּמַזְכִּירִים אַרְבַּע פְּעָמִים “אֱמֶת”, כְּדֵי לְקַשֵּׁר אֶת הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת יַחַד: ‘אֲצִילוּת’, ‘בְּרִיאָה’, ‘יְצִירָה’, ‘עֲשִׂיָּה’, שֶׁיִּהְיוּ מְיֻחָדִים בֶּאֱמֶת, וּלְהוֹרוֹת אֲשֶׁר אֵין שׁוּם פֵּרוּד, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּינֵיהֶם.

וְזֶה סוֹד סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (זֹהַר וַיַּקְהֵל, ריז.): ‘וּבְגִין לְאַסְמְכָא גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד בְּלָא פֵּרוּדָא, וְלָא לְאַחֲזָאָה תֵּרוּכִין, וְסִימָנִיךְ (וַיִּקְרָא כא, ז): “וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִשָּׁה לֹא יִקָּחוּ”.

וְאִי תֵּימָא וְהָא בְּגָלוּתָא אִיהִי, וְהָא אִתְתַּרְכַת? לָאו הָכִי, אֶלָּא וַדַּאַי בְּגָלוּתָא אִיהִי לְדַיְרָא עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וּלְאַגָנָא עָלַיְהוּ, אֲבָל לָא אִתְתַּרְכַת, וְהָא שְׁכִינְתָּא לָא אִתְחָזֵי בְּבַיִת רִאשׁוֹן וּבְבַיִת שֵׁנִי, עַד דְּלָא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל סַלְקָא לְעֵלָּא, וּלְבָתַר אִיהִי שָׁוִיאַת מָדוֹרָא עִמְּהוֹן, אֲבָל תֵּרוּכִין לָא הֲוַת לְעָלְמִין, וּבְגִין דָּא בָּעֵי לְאַחֲזָאָה פֻּרְקָנָא דְּאִית בֵּיהּ אַרְבַּע גְּאֻלּוֹת, וְרָזָא הָכָא בְּשַׁעֲתָא דְּנַפְקָא שְׁכִינְתָא מִגָּלוּתָא דְּמִצְרַיִם, תַּבְעָא מִקֻּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, דְּיִפְרֹק לָהּ, הַשְׁתָּא אַרְבַּע זִמְנִין, דְּאִנּוּן אַרְבַּע גְּאֻלּוֹת לָקֳבֵל אַרְבַּע גָּלֻיּוֹת בְּגִין דִּתְהֵא בַּת חוֹרִין, וְלָא תְּהֵא מִתַּרְכָא, וּבְהַהִיא שַׁעֲתָּא קַיְמָא וְאִתְפָּרְקַת אַרְבַּע גְּאֻלּוֹת בְּהַהִיא יְצִיאַת מִצְרַיִם, וְהַשְׁתָּא דְּאִצְטְרִיכַת בְּתִקּוּנָהָא לְאִתְחַבְּרָא בְּבַעְלָהּ, אִצְטְרִיךְ לְאַחֲזָאָה הַהִיא גְּאֻלַּת מִצְרַיִם דְּאִית בָּה אַרְבַּע גְּאֻלּוֹת. וְעַל דָּא אִית לְאַדְכְּרָא בְּהַהִיא גְּאֻלָּה אַרְבַּע זִמְנִין – “אֱמֶת”, “אֱמֶת”, “אֱמֶת”, “אֱמֶת” – עַד “עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ”, דְּדָא הוּא עֶזְרָה וְסֶמֶךְ לְיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, וּמִתַּמָּן וּלְהָלְאָה אַרְבַּע זִמְנִין אַחֲרָנִין – “אֱמֶת”, “אֱמֶת”, “אֱמֶת”, “אֱמֶת” – לְמֶהֱוֵי אַרְבַּע גְּאֻלּוֹת אִלֵּין בְּקִיּוּמָא תַּקִּיף בְּחוֹתָמָא תַּקִּיף דְּגוּשְׁפַּנְקָא דְּמַלְכָּא אַרְבַּע גְּאֻלּוֹת כְּפוּלִין בְּקִיּוּמָא, וְכֻלְהוּ בְּהַהִיא יְצִיאַת מִצְרַיִם, דְּאִלּוּ לָא אִשְׁתְּכָחוּ אִנּוּן אַרְבַּע גְּאֻלּוֹת בְּהַהִיא יְצִיאַת מִצְרַיִם כָּל זִמְנָא דְּלִהֱוֵי גָּלוּתָא – לָא אִתְחַבְּרַת בְּתִקּוּנָהָא לְאִתְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא. וְעַל דָּא אִית לְאַדְכְּרָא גְּאֻלָּה דְּמִצְרַיִם תָּדִיר בְּכָל קִדּוּשִׁין דְּקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. רָזָא דִּקְדֻשָּׁה הָא אוֹקִימְנָא, דְּהָא בִּקְדֻשָּׁה מִתְקַדְּשֵׁי כֹּלָּא עֵלָּא וְתַתָּא, וְכָל דַּרְגִּין וְכָל רְתִיכִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, כֻּלְהוּ מִתְקַדְּשֵׁי בִּקְדֻשָּׁתָא דָּא, וּבִקְדֻשָּׁה דָּא אוֹקִימְנָא רָזִין עִלָּאִין לְאִנּוּן מָארֵי רָזִין דְּמִסְתַּכְּלִין בִּקְדֻשָּׁה דְּמָארֵיהוֹן זַכָּאָה חֻלָּקֵיהוֹן’.

וְדַע אֲהוּבִי, בְּנִי, אֲשֶׁר כָּל שֶׁבַח וְשֶׁבַח שֶׁאַתָּה אוֹמֵר עַכְשָׁו לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ – אַתָּה מְיַחֵד אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת וְגוֹרֵם שַׁעֲשׁוּעִים עֶלְיוֹנִים לַעֲלוֹת לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן תֹּאמַר לְאַט מִלָּה בְּמִלָּה בְּחִיּוּת וּבִדְבֵקוּת וּבְנִגּוּן הַמְעוֹרֵר, וּבְאָמְרְךָ “וְעוֹזֵר דַּלִּים” – תְּכַוֵּן אֶל הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא דַּלָּה וַעֲנִיָּה (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי כַּוָּנוֹת קְרִיאַת־שְׁמַע, דְּרוּשׁ ח), וְתָקוּם אָז מִמְקוֹמְךָ וּתְצַיֵּר בְּדַעְתְּךָ כְּאִלּוּ אַתָּה עוֹמֵד עַכְשָׁו בְּיַחַד עִם מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִצְטָרֵף עִמָּהֶם, לוֹמַר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא; כִּי בֶּאֱמֶת הָאָדָם נִמְצָא בְּסַכָּנָה בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה וּבְכָל רֶגַע שֶׁלֹּא יִפֹּל בְּנֻקְבָא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, וְעַל־כֵּן הוּא צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּגְאַל אוֹתוֹ מֵהַיֵּצֶר־הָרָע הַבּוֹעֵר בּוֹ, וִיכַוֵּן מְאֹד לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, שֶׁהוּא סוֹד יְסוֹד וּמַלְכוּת, זִוּוּג בֹּעַז עִם רוּת (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן קב), כִּי בֹּעַז הוּא סוֹד גּוֹאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (רוּת ג, יב): “כִּי גֹאֵל אָנֹכִי” וְגו, וְרוּת הִיא סוֹד תְּפִלָּה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת ז:): ‘לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ “רוּת”? שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּהּ דָּוִד שֶׁרִוָּהוּ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת’; וּמִי שֶׁנִּזְהָר לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה – יִהְיֶה מֻבְטָח שֶׁיִּשָּׁמֵר כָּל הַיּוֹם מִכָּל־מִינֵי מַזִּיקִים, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (בְּרָכוֹת ט:): ‘הֵעִיד רַבִּי יוֹסִי בֶּן אֶלְיָקִים מִשּׁוּם קְהִלָּה קַדִּישָׁא דְּבִירוּשָׁלַיִם: כָּל הַסּוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה – אֵינוֹ נִזּוֹק כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ’; וְכָתְבוּ הַקַּדְמוֹנִים: כָּ”ל אָדָ”ם הַסּוֹמֵ”ךְ גְּאֻלָּ”ה לִתְפִלָּ”ה (=, עִם הַכּוֹלֵל= )  בְּגִימַטְרִיָּה: יֶ”שׁ ל”וֹ חֵלֶ”ק בָּעוֹלָ”ם הַזֶּ”ה וּבָעוֹלָ”ם הַבָּ”א  () .

וְהוּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת ד:): ‘אֵיזֶהוּ בֶּן הָעוֹלָם־הַבָּא? זֶה הַסּוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה’.

וְאָמְרוּ (זֹהַר תְּרוּמָה, קלח:): ‘וּבְגִין כָּךְ בָּעֵינָן לְאִתְאַחֲדָא בֵּיהּ בְּקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּלְאַחֲדָא בֵּיהּ, כְּמַאן דְּאַמְשִׁיךְ מֵעֵלָּא לְתַתָּא דְּלָא יִשְׁתְּבַק בַּר־נָשׁ מִנֵּיהּ אֲפִלּוּ שַׁעֲתָּא חֲדָא, וְעַל דָּא כָּךְ סָמִיךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה בָּעֵי לְאַחֲדָא בֵּיהּ וּלְאִשְׁתָּעֵי בַּהֲדֵיהּ בִּלְחִישׁוּ בְּרָזָא דְּלָא יִתְרַחֵק מִנָּן וְלָא יִשְׁתְּבַּק מִנָּן, וְעַל דָּא כְּתִיב (דְּבָרִים ד, ד): “וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהֲוָיָ”ה אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְכֶם הַיּוֹם”‘; אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וּבָא בְּעֵת הַתְּפִלָּה לְבִטּוּל כָּזֶה, עַד שֶׁכְּבָר אֵינוֹ מַרְגִּישׁ גַּם אֶת עַצְמוֹ (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן נה), שֶׁזֶּה נִקְרָא שְׁלֵמוּת הַבִּטּוּל. וְאָמְרוּ (זֹהַר תְּרוּמָה, קכט.): ‘וּבְשַׁעֲתָּא דְּיִשְׂרָאֵל עָאלִין לְבֵי כְּנִישְׁתָּא וּמְצָלִין צְלוֹתְהוֹן, כַּד מָטָאן לְ”גָאַל יִשְׂרָאֵל” וְסָמְכִין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, כְּדֵין הַאי גָּוֶן חִוָּר אִסְתַּלָּק עַל רֵישָׁא דְּאִדְרָא וְאִתְעָבֵד לֵהּ כִּתְרָא, וְכָרוֹזָא נָפִיק וְאָמַר: ‘זַכָּאִין אַתּוּן עַמָּא קַדִּישָׁא דְּעַבְדֵי טוֹב קָמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא’; וְרָזָא דָּא (יְשַׁעְיָה לח, ג): “וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי” – דְּסָמִיךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, בְּגִין דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָּא דְּמָטוּ לִ”תְהִלּוֹת לְאֵל עֶלְיוֹן” דְּסָלִיק הַאי גָּוֶן עַל רֵישָׁא דְּהַהוּא אִדְּרָא – אִתְעַר הַאי צַדִּיק לְאִתְחַבְּרָא בַּאֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ בִּרְחִימוּ בַּחֲבִיבוּ בְּחֶדְוָא בִּרְעוּתָא, וְכָל שַׁיְפִין כֻּלְהוּ מִתְחַבְּרָן בְּתִיאוּבְתָא חֲדָא אִלֵּין בְּאִלֵּין – עִלָּאִין בְּתַתָּאִין, וּבוּצִינִין כֻּלְּהוּ נְהָרִין וּמִתְלַהֲטִין וְכֻלְּהוֹן קַיְמָא בְּחִבּוּרָא חֲדָא בְּהַאי צַדִּיק דְּאִקְרֵי “טוֹב”, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (שָׁם ג, י): “אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב”; וְדָא מְחַבֵּר לְכֻלְּהוּ בְּחִבּוּרָא חֲדָא, כְּדֵין כֹּלָּא בִּלְחִישׁוּ עֵלָּא וְתַתָּא בִּנְשִׁיקִין דִּרְעוּתָא, וְקַיְמָא מִלָּה בְּחִבּוּרָא דִּבֵי אִדְּרָא’; וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְחַבֵּר וּלְיַחֵד גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה – אָז נַעֲשָׂה יִחוּד וְזִוּוּג עֶלְיוֹן מְאֹד בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, בְּסוֹד ‘חִבּוּק’, ‘נִשּׁוּק’, ‘יִחוּד’ וְ’זִוּוּג, וְנִמְשָׁךְ עָלָיו מֹחִין עִלָּאִין, וְנִדְבָּק בְּחַי הַחַיִּים, בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא; אַשְׁרֵי לוֹ בָּזֶה וְאַשְׁרֵי לוֹ בַּבָּא!

אֲדֹנָ”י שְׂפָתַי (תפילת העמידה)

בְּנִי! כְּשֶׁתֹּאמַר: “אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ” בתפלית העמידה – תְּבַטֵּל אֶת עַצְמְךָ לְגַמְרֵי אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי עַכְשָׁו אַתָּה נִמְצָא בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, כִּי אֲדֹנָ”י זֶה הֵיכָל (תִּקּוּנֵי־זֹהַר לג.), וּבִשְׁעַת הַתְּפִלָּה אָדָם עוֹמֵד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וְצָרִיךְ לָבוֹא לְבִטּוּל כָּזֶה, שֶׁלֹּא יִמְצָא וְלֹא יַרְגִּישׁ וְלֹא יִרְאֶה גַּם אֶת עַצְמוֹ, אֶלָּא יִהְיֶה בָּטֵל וּמְבֻטָּל אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן נה), וּכְשֶׁזּוֹכֶה לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו בְּעֵת הַתְּפִלָּה – אָז הוּא בְּסוֹד “אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִפְתָּח”, שֶׁהַשְּׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן יח); כִּי בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו בִּתְפִלָּה – עַל־יְדֵי־זֶה הוּא בּוֹנֶה אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן אֲבָנִים, וְלָכֵן “אֲ’דֹנָי שְׂ’פָתַי תִ’פְתָּח” רָאשֵׁי־תֵבוֹת (דְּבָרִים כז, ו): “אֲ’בָנִים שְׁ’לֵמוֹת תִּ’בְנֶה”; כִּי עַכְשָׁו בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, נַעֲשִׂים מִזֶּה יִחוּדִים וְצֵרוּפִים עֶלְיוֹנִים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְלָכֵן בְּעֵת אֲמִירָתְךָ: “אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח” – תֵּדַע שֶׁבָּזֶה אַתָּה פּוֹתֵחַ אֶת כָּל הַשְּׁעָרִים לְהֵיכַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְאַתָּה נִכְנָס בְּתוֹכוֹ. וְתִרְאֶה שֶׁיִּפֹּל עָלֶיךָ יִרְאָה וָפַחַד, וּבִפְרָט שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ עַכְשָׁו לְדַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בִּלְשׁוֹנְךָ – תִּתְעוֹרֵר מְאֹד מְאֹד בְּעֵת אֲמִירָתְךָ תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ.

כְּשֶׁתֹּאמַר “בָּרוּךְ” – תִּשְׁתַּחֲוֶה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה סוֹד הַבִּטּוּל שֶׁאַתָּה כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה וּמִתְבַּטֵּל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְגַמְרֵי.

וּבְאָמְרְךָ “אַתָּה” – תְּצַיֵּר בְּדַעְתְּךָ שֶׁאַתָּה עוֹמֵד עַכְשָׁו לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא פָּנִים אֶל פָּנִים, וּמְדַבֵּר אֵלָיו, וּכְשֶׁתֹּאמַר “אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ” – תִּשְׂמַח בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה שֶׁאַתָּה מַמְלִיךְ עַל עַצְמְךָ עַכְשָׁו אֶת אֱלֹהוּתוֹ, וְאַתָּה מוֹדֶה שֶׁהוּא גַּם “אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ”, וְלֹא נִתַּקְתָּ אֶת עַצְמְךָ מֵהַדּוֹר הַקֹּדֶם, אֶלָּא אַתָּה מַמְשִׁיךְ לְקַבֵּל עַל עַצְמְךָ אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּפִי שֶׁקִּבְּלוּ אֲבוֹתֶיךָ, וּכְשֶׁתַּזְכִּיר “אֱלֹהֵי אַבְרָהָם” – תַּזְכִּיר אֶת עַצְמְךָ אֵיךְ שֶׁ”אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם” (יְחֶזְקֵאל לג, כד) – שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה “אֶחָד” בְּגִלּוּי אֱלֹקוּת, וְעָמַד נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְלֹא הִתְיָרֵא מִשּׁוּם בְּרִיָּה, אֶלָּא גִּלָּה לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְמַאֲמָרָם זַ”ל (סוֹטָה י:): ‘הִקְרִיא אַבְרָהָם שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּפֶה כָּל עוֹבֵר וָשָׁב’; וּמָסַר אֶת נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִילוֹ יִתְבָּרַךְ, וְגִלָּה אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ הֲכִי גְּדוֹלָה, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (סִפְרִי, הַאֲזִינוּ): ‘עַד שֶׁלֹּא בָּא אָבִינוּ אַבְרָהָם לָעוֹלָם – כִּבְיָכוֹל לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֶלֶךְ אֶלָּא עַל הַשָּׁמַיִם, אָבִינוּ אַבְרָהָם הִמְלִיכוֹ עַל הַשָּׁמַיִם וְעַל הָאָרֶץ; אֲפִלּוּ בִּקֵּשׁ הַמָּקוֹם מֵאָבִינוּ אַבְרָהָם גַּלְגַּל עֵינוֹ וְאַף נַפְשׁוֹ – הָיָה נוֹתֵן לוֹ’; וּבַזְּכוּת הַזּוֹ אַתָּה בָּא אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּבְהַזְכִּירְךָ “אֱלֹהֵי יִצְחָק” – תְּעוֹרֵר אֶת עַצְמְךָ בִּבְכִיָּה עֲצוּמָה, וּתְצַיֵּר בְּדַעְתְּךָ, אֵיךְ שֶׁיִּצְחָק אָבִינוּ שָׁכַב עַל הַמִּזְבֵּחַ וּפָשַׁט אֶת צַוָּארוֹ לִשְׁחֹט אֶת עַצְמוֹ, וּמָסַר אֶת נַפְשׁוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.

וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (תַּנְחוּמָא תּוֹלְדוֹת, ב): ‘אִלְמָלֵא לֹא נִבְרָא יִצְחָק – לֹא הָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם’; וְהוּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: ‘פַּלְגָא – עָלַי, פַּלְגָא – עָלֶיךָ’ (שַׁבָּת פט:); כִּי הוּא מְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁיִּקַּח עַל עַצְמוֹ חֲצִי עֲווֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהוּא לוֹקֵחַ עַל עַצְמוֹ חֲצִי עֲווֹנוֹת יִשְׂרָאֵל; וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (שִׁיר־הַשִּׁירִים רַבָּה, פָּרָשָׁה ח): יִצְחָק הָלַךְ לֵישֵׁב עַל פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנּוֹם לְהַצִּיל בָּנָיו מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנּוֹם; כִּי מֵרֹב מְסִירוּת נַפְשׁוֹ, שֶׁמָּסַר אֶת נַפְשׁוֹ אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (סִפְרִי, וָאֶתְחַנַּן): “בְכָל נַפְשֶׁךָ” (דְּבָרִים ד, כט) – ‘כְּיִצְחָק שֶׁעָקַד עַצְמוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ’; זָכָה לִרְאוֹת אֶת גְּדֻלַּת יִשְׂרָאֵל, וּמָסַר נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם, כִּי כָּל מַה שֶּׁאָדָם מוֹסֵר אֶת עַצְמוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְיוֹדֵעַ שִׁפְלוּתוֹ – הוּא מַשִּׂיג יוֹתֵר בִּגְדֻלַּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן עט), וְלָכֵן תִּתְעוֹרֵר עַכְשָׁו לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמְךָ זְכוּת יִצְחָק אָבִינוּ, שֶׁהוּא מוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲבוּר כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וּמְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן אֵלָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיָּחוּס וִירַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִגָּלוּתָם.

וּכְשֶׁתַּזְכִּיר “וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב” תְּצַיֵּר לְעַצְמְךָ אֵיךְ שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ הֵקִים וְיָסַד אֶת כְּלָל יִשְׂרָאֵל, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (שַׁבָּת קמו.): יַעֲקֹב אָבִינוּ הוֹלִיד שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם שׁוּם דֹּפִי; וּמֵהֶם יָצְאוּ כְּלָל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְזָכָה לְהִכָּלֵל לְגַמְרֵי בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (מְגִלָּה יח.) שֶׁקָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיַעֲקֹב “אֵל”; וּמָסַר אֶת נַפְשׁוֹ לְהַחְדִּיר בְּבָנָיו אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן הָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה וְסָבַל יִסּוּרִים רַבִּים בְּחַיָּיו: צָרַת עֵשָׂו, צָרַת לָבָן, צָרַת רָחֵל, צָרַת דִּינָה, צָרַת יוֹסֵף, צָרַת שִׁמְעוֹן, וְהֶחְדִּיר אֱמוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּבָנָיו, וְעַל־כֵּן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ־רַבָּה, וַיִּקְרָא, פָּרָשָׁה ל, סִימָן ד): ‘שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב’; כִּי הוּא הִמְשִׁיךְ אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁקִּבֵּל מֵאֲבוֹתָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק אֶל בָּנָיו, וְזֶה עִקַּר הַשֶּׁבַח שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁהוּא בְּחִיר הָאָבוֹת, כִּי כְּשֶׁזּוֹכֶה אָדָם לְחַנֵּךְ אֶת הַיְלָדִים עַל דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, זְכוּתוֹ גְּדוֹלָה מְאֹד, וְלָכֵן תִּתְעוֹרֵר עַכְשָׁו מְאֹד בִּזְכוּת הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה בְּנָקֵל לְךָ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ יִתְבָּרַךְ, וְתִשְׂמַח מְאֹד שֶׁנָּתַן חֶלְקְךָ בְּחֵלֶק הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, וְלָכֵן אַתָּה יָכוֹל לְשַׁבֵּחַ וּלְפָאֵר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְלוֹמַר: “הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, קוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת”, אֲשֶׁר זֶה יַכְנִיס בְּךָ אֱמוּנָה בְּרוּרָה וּמְזֻכֶּכֶת לְהַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁהֶאֱמִינוּ אֲבוֹתֵינוּ: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְדַיְקָא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה זוֹ, אָנוּ מַאֲמִינִים וּמִתְחַזְּקִים שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יִגְאֲלֵנוּ גְּאֻלַּת עוֹלָם מֵהַסִּטְרָא־אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת וְהָעֵרֶב־רַב, שֶׁהֵם נִתְפַּשְּׁטוּ עַכְשָׁו בָּעוֹלָם, כִּי הַגְּאֻלָּה תִּהְיֶה רַק עַל־יְדֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא יָבִיא לָנוּ אֶת הַגּוֹאֵל צֶדֶק, “וּמֵבִיא גּוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה”, כִּי עַל־יְדֵי תֹּקֶף הָאֱמוּנָה שֶׁאָדָם מַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֶּלֶת הַמַּלְכוּת דְּסִטְרָא־אַחֲרָא, וְזוֹכֶה לִגְאֹל אֶת נַפְשׁוֹ מִכָּל הַקְלִפּוֹת וְהַמַּשְׁחִיתִים.

וְכֵן תַּמְשִׁיךְ לְסַיֵּם אֶת הַבְּרָכָה הראשונה בתפילת העמידה בְּכַוָּנָה עֶלְיוֹנָה “מָגֵן אַבְרָהָם”.

כִּי הוּא הָיָה אָבִינוּ הָרִאשׁוֹן שֶׁגִּלָּה אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם, וְעַל־כֵּן בְּךָ חוֹתְמִין (פְּסָחִים קיז:); כִּי הָעִקָּר הוּא אָבִינוּ אַבְרָהָם, שֶׁהוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁגִּלָּה אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְלֹא הִתְיָרֵא וְלֹא הִתְפַּחֵד מִשּׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, וְעַל־כֵּן בִּזְכוּתוֹ דַּיְקָא אָנוּ קַיָּמִים.

אַחַר־כָּךְ תַּמְשִׁיךְ לְבַקֵּשׁ בתפילת העמידה וּלְהִתְחַנֵּן מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ: “אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי”, וּתְכַוֵּן רָאשֵׁי־תֵבוֹת א’ג’ל’א’ (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת דְּרוּשֵׁי הָעֲמִידָה דְּרוּשׁ ה; לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ה), שֶׁהוּא שֵׁם נוֹרָא מְאֹד הַמְבַטֵּל כָּל הַמַּשְׁחִיתִים. וְתַחְדִּיר בְּעַצְמְךָ אֱמוּנָה בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וּתְכַוֵּן הֵיטֵב בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ: “מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ”, כִּי גַּם עַכְשָׁו נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים נִדּוֹנִים לְמַעְלָה, וְעָלֵינוּ לְהַזְכִּירָם לְטוֹבָה, וּבִפְרָט עַכְשָׁו, שֶׁרְשָׁעִים אֲרוּרִים הָעֵרֶב־רַב חוֹפְרִים קְבָרִים וְזוֹרְקִים אֶת הַמֵּתִים מִקִּבְרוֹתֵיהֶם, עָלֵינוּ לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מְאֹד עַל זֶה בְּעֵת הַזְכָּרַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כִּי בְּוַדַּאי נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה עַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל וְנִתְהַפְּכָה עַל הַמֵּתִים, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (סֵפֶר־הַמִּדּוֹת, כָּבוֹד, טז): ‘כְּשֶׁנֶּחְטָטִים הַמֵּתִים, יָדוּעַ שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהָבִיא אֵיזֶה בִּזָּיוֹן עַל הַחַיִּים, וְנִתְהַפֵּךְ הַדָּבָר’; וְעַל־כֵּן עַכְשָׁו הַזְּמַן גַּם לְבַקֵּשׁ הֵן עַל הַחַיִּים וְהֵן עַל הַמֵּתִים, שֶׁיָּחוּס וִירַחֵם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עָלֵינוּ, וְיַצִּיל אוֹתָנוּ מִשָּׁעוֹת רָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת, וְשֶׁיִּהְיֶה לָנוּ “סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים”, שֶׁכָּל זֶה שַׁיָּךְ לְנִשְׁמוֹת הַחַיִּים, וְכֵן “וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר”, שֶׁעַד עֵת בֹּא דְּבָרוֹ לֹא יְחַטְּטוּ אֶת קִבְרֵיהֶם אֵלֶּה רִשְׁעֵי הָעֵרֶב־רַב, הַמַּצִּיקִים לִכְנֵסֶת יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁנִּזְכֶּה שֶׁתִּהְיֶה כְּבָר גְּאֻלָּתֵנוּ וּפְדוּת נַפְשֵׁנוּ וּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וּתְסַיֵּם אֶת הַבְּרָכָה בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד.

אַתָּה קָדוֹשׁ

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ בְּרָכָה זוֹ בתפילת העמידה, תִּתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּקָה עֲצוּמָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּרָכָה זוֹ מְחַבֶּרֶת בֵּין הַתִּפְאֶרֶת לַמַּלְכוּת, וְנַעֲשָׂה יִחוּד עֶלְיוֹן עַכְשָׁו בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. כִּי בִּרְכַּת “אַתָּה קָדוֹשׁ” זֶה עֶצֶם הַתַּכְלִית, שֶׁיִּזְכּוּ יִשְׂרָאֵל אַחַר הַתְּחִיָּה, שֶׁיְקַדְּשׁוּ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְשֶׁאָדָם בָּטֵל וּמְבֻטָּל בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, יָכוֹל לִזְכּוֹת עוֹד עַכְשָׁו קֹדֶם הַתְּחִיָּה לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, מִילָה, הֲלָכָה ה, אוֹת ה). וְזֶה “אַתָּה קָדוֹשׁ” – תִּפְאֶרֶת זְעֵיר־אַנְפִּין, “וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ” – מַלְכוּת נֻקְבָא דִּילֵהּ, “וּקְדוֹשִׁים” – י”ב שִׁבְטֵי־יָ”הּ, שֶׁיָּצְאוּ מֵהֶם וּתְלוּיִים בָּהֶם, וְהֵם אֲשֶׁר צְרִיכִין לְתַקֵּן וּלְבָרֵר אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ מֵהַמְקוֹמוֹת הַנְּמוֹכִים וְהַשְּׁפֵלִים, שֶׁזֶּה עִקַּר הִתְעַלּוּת הַקְּדֻשָּׁה (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, הֶפְקֵר וְנִכְסֵי הַגֵּר, הֲלָכָה ד, אוֹת כט).

“וּקְדוֹשִׁים” – כְּלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, “בְּכָ”ל” – תְּכַוֵּן שֵׁם יו”ד ה”ה ו”ו ה”ה, “יוֹם” – הַיְנוּ כִּי בְּכָל יוֹם עַל הָאָדָם לְהַלֵּל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, “יְהַלְּלוּךָ סֶלָ”ה” – גִּימַטְרִיָּה הוי”ה אדנ”י עִם הָאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הַכּוֹלְלִים. וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּהַלְּלִים וּמְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם, גּוֹרְמִים יִחוּד עֶלְיוֹן בְּכָל הָעוֹלָמוֹת.

וּבָזֶה מִתְגַּלֶּה לַכֹּל “כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה”; אֲשֶׁר זֶה הַשֶּׁבַח הֲכִי גָּדוֹל שֶׁבַּר־יִשְׂרָאֵל יָכוֹל לְשַׁבֵּח אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁמְּגַלֶּה אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּזֶה הָעוֹלָם מִסּוֹד הַכֶּתֶר, וְלָכֵן אַתָּה קָדוֹשׁ’ וְשִׁמְךָ’ קָדוֹשׁ’ – סוֹפֵי־תֵבוֹת: תר”ך סוֹד כֶּתֶ”ר עֶלְיוֹן, וּכְשֶׁמַּמְשִׁיךְ אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם עַל עַצְמוֹ נִמְתָּקִים כָּל הַדִּינִים מִמֶּנּוּ. (וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מוֹסִיפִים תֵּבוֹת “כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אַתָּה”, וְהוּא עַל־פִּי דִּבְרֵי הַזֹּהַר (זֹהַר־חָדָשׁ, תְּרוּמָה נב.): ‘אַתָּה קָדוֹשׁ אִית בֵּיהּ י”ד תֵּיבִין, עֶשֶׂר אֲמִירָן וד’ אַתְוָן, וְדָא כָּלִיל לְכָל סִטְרִין וְאָחִיד מִסַּיְפֵי עָלְמָא עַד סַיְפֵי עָלְמָא).

“בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָ”ה, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ”; בִּבְרָכָה זוֹ מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ סוֹד אֵ”ל, שֵׁם הַחֶסֶד שֶׁמִּשָּׁם הַקְּדֻשָּׁה, וְיָכוֹל לִבְחֹן עַצְמוֹ אִם נַפְשׁוֹ מְזֻכֶּכֶת בְּלִי פְּגָם, וְנִשְׁמָתוֹ דְּבוּקָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלִי פֵּרוּד, אִם מִצְטַיְּרִים הַשֵּׁמוֹת לְפָנָיו בְּנָקֵל. וְלָכֵן בְּרָכָה זוֹ נֶגֶד הֵיכָל רָצוֹן, וּבוֹ מְמֻנֶּה רָזִיאֵ”ל הַמְגַלֶּה רָזֵי תּוֹרָה.

וְיַאֲרִיךְ בִּבְרָכָה זוֹ מְאֹד, וּבְכָל תְּפִלָּה יָאִירוּ לוֹ כָּאן שֵׁמוֹת חֲדָשִׁים כְּפִי הַיּוֹם שֶׁעָלָיו לְבָרֵר וּלְתַקֵּן, לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁאוֹחֵז בָּהּ; כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ מֵאֵין־‏סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ, לְרַמֵּז לוֹ רְמָזִים מֶה עָלָיו לְתַקֵּן וּלְבָרֵר בַּיּוֹם הַזֶּה דַּיְקָא (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן נד), וְלָכֵן אֵין תְּפִלָּה מֵהַשָּׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָהּ כְּלָל, כִּי בְּכָל תְּפִלָּה עָלָיו לְבָרֵר וּלְתַקֵּן בֵּרוּרִין וְתִקּוּנִין חֲדָשִׁים מֵעִסְקֵי עוֹלָם־הַזֶּה, וְלָכֵן תִּרְאֶה אֵיךְ שֶׁמְּסַבְּבִים עִמּוֹ מִלְּמַעְלָה הַרְבֵּה פְּעָמִים, שֶׁיִּהְיֶה מְטֻלְטָל בַּדְּרָכִים, וְיִתְפַּלֵּל שָׁם תְּפִלָּה אַחַת מֵהַשָּׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבֵּרוּר וְהַתִּקּוּן כְּפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ לְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי הַזְּמַן; אַשְׁרֵי מִי שֶׁתָּמִיד דָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵינוֹ מַפְסִיק מִן הַדְּבֵקוּת כְּלָל.

אַתָּה חוֹנֵן

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ בְּרָכָה זוֹ, תִּתְעוֹרֵר מְאֹד, כִּי הַדַּעַת הִיא יְסוֹד כָּל הָאָדָם, כִּי (נְדָרִים מא.): ‘דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ, דַּעַת חָסַרְתָּ מַה קָּנִיתָ’; וְעִקַּר הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן הוּא רַק עַל־יְדֵי הַדַּעַת, כַּנּוֹדַע בְּסוֹד (בְּרֵאשִׁית ד, א): “וְהָאָדָם יָדַע” וְגוֹ’. וְתַכְלִית הָעֲבוֹדָה הִיא לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, וּמוֹרֶה בָּזֶה תַּכְלִית אַהֲבָתוֹ וּדְבֵקוּתוֹ בּוֹ, וְשֶׁאֵין רְצוֹנוֹ לִפְרֹשׁ מִמֶּנּוּ, כִּי אִם לָדַעַת אוֹתוֹ.

וְהַדַּעַת הָאֲמִתִּית הִיא הַיִּחוּד. וּכְשֶׁאָדָם חוֹטֵא, חַס וְשָׁלוֹם, טִמְטֵם דַּעְתּוֹ, וְאֵינוֹ זוֹכֶה לְהַשִּׂיג הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה, וְעַל־כֵּן בִּבְרָכָה זוֹ צָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ שִׂיחַ וּתְפִלָּה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּתֵּן לוֹ דַּעַת לְהַכִּירוֹ יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁיִּזְכֶּה לְהַשָּׂגַת הַתּוֹרָה. וְנָקַט לְשׁוֹן חוֹנֵן, שֶׁהוּא חֲנִינָה וּמַתְּנַת חִנָּם.

וְזֶה אֲשֶׁר אַתָּה’ חוֹנֵן’ לָאָדָם’ דַּעַת’ סוֹפֵי־תֵבוֹת: ‘מַתָּנָה’, כִּי אֶת הַדַּעַת מְבַקְּשִׁים בְּמַתְּנַת חִנָּם, שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא דַּעַת. וְנָקַט חָ’כְמָה, בִּ’ינָה וָ’דַעַת, שֶׁהוּא שֵׁם קָדוֹשׁ, רָאשֵׁי־תֵבוֹת: חב”ו, לְתַקֵּן אֶת הַדַּעַת שֶׁפָּגַם בִּפְגַם־הַבְּרִית, רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁזֶּה מְטַמְטֵם דַּעְתּוֹ. וְהַשָּׁלֹשׁ לְשׁוֹנוֹת: חָכְמָה, בִּינָה וָדַעַת, הוּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁכָּתַב רַשִׁ”י (שְׁמוֹת לא, ג): ”חָכְמָה’ – הוּא מַה שֶּׁלּוֹמֵד מֵרַבּוֹ, וּ’בִינָה’ – שֶׁמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וָ’דַעַת’ הוּא רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ’; וְכֵן יוֹצֵא מֵהֶם שְׁלֹשָׁה מַלְאָכִים: ‘חָכְמָה’ – חַכְמִיאֵ”ל, ‘בִּינָה’ – שְׁמִיעֵא”ל, ‘וָדַעַת’ – עַזְרִיאֵ”ל, אֲשֶׁר הֵם רָאשֵׁי־תֵבוֹת: שע”ח נְהוֹרִין עִלָּאִין, בְּסוֹד מַלְבּוּ”שׁ הָעֶלְיוֹן.

וְתִתְחַנֵּן הַרְבֵּה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁאַף שֶׁאַתָּה נִמְצָא בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה בְּיוֹתֵר, כִּי שֵׁם אֱנוֹשׁ הוּא הַתֹּאַר הַיּוֹתֵר גָּרוּעַ, עִם כָּל זֹאת גַּם לֶאֱנוֹשׁ מְלַמֵּד בִּינָה, עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְפַּלֵּל וּמִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּתַקֵּן לוֹ הַדַּעַת.

הֲשִׁיבֵנוּ

בְּנִי! בִּתְפִלָּה זוֹ תְּבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁתִּזְכֶּה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה. כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (תָּנָא־דְבֵי־אֵלִיָּהוּ רַבָּה, פֶּרֶק יח): ‘בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁמְּטַהֶרֶת אֶת פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, אֲפִלּוּ מֵעֲבוֹדָה־זָרָה שֶׁבְּיָדָם’; וְלָכֵן מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ “הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ” דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה.

וְיַעַן שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (אָבוֹת ג, ה): ‘כָּל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה – נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ־אֶרֶץ’; הֲרֵי שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁפָּרַשְׁנוּ מִן הַתּוֹרָה, נִתַּן עָלֵינוּ עֹל מַלְכוּת וַעֲבוֹדַת הָעַמִּים. וְלָכֵן אָנוּ שׁוֹאֲלִים וּמְבַקְּשִׁים “וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ” דַּיְקָא, שֶׁבִּזְכוּת הַתּוֹרָה, נִזְכֶּה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּנְקַבֵּל עָלֵינוּ עֹל עֲבוֹדָתוֹ לְבַד, וְלֹא עֹל עַבְדוּת אֲחֵרִים. וְיָדוּעַ, אֲשֶׁר שֵׁם הַלְּבוּשׁ שֶׁל הַנְּשָׁמָה הוּא שֵׁם אֱלוֹ”הַ, וְלָכֵן “הֲ’שִׁיבֵנוּ אָ’בִינוּ לְ’תוֹרָתֶךָ וְ’קָרְבֵנוּ”, רָאשֵׁי־תֵבוֹת: שֵׁם אֱלוֹ”הַ, שֶׁהוּא סוֹד מַלְבּוּשׁ לַנְּשָׁמָה (זֹהַר מִשְׁפָּטִים צו: שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי בִּרְכַּת הַשַּׁחַר; דְּרוּשֵׁי הַלַּיְלָה, דְּרוּשׁ י).

וְעַל־כֵּן “מַ’לְכֵּנוּ לַ’עֲבוֹדָתֶךָ וְ’הַחֲזִירֵנוּ בִּ’תְשׁוּבָה שְׁ’לֵמָה, רָאשֵׁי־תֵבוֹת: מַלְבּוּ”שׁ, וּמֵהַשֵּׁם הַזֶּה מִתְרַחֲקוֹת הַקְּלִפּוֹת. וְעַל־כֵּן אַשְׁרֵי הָאָדָם שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, שֶׁאָז מַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בְּשֵׁם אֱלוֹ”הַ, וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁבָּרָא מֵחֲמַת חֲטָאָיו מִתְפָּרְדוֹת מִמֶּנּוּ, וְאֵין לָהֶן רְשׁוּת לִנְגֹּעַ בּוֹ.

 סְלַח לָנוּ

בְּנִי! בְּעֵת שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ סְלִיחָה עַל חֲטָאֶיךָ וּפְשָׁעֶיךָ, תְּכַוֵּן בְּשֵׁם סא”ל, שֶׁהוּא רָאשֵׁי־תֵבוֹת: “סְ’לַח לָ’נוּ אָ’בִינוּ”; כִּי עִקַּר כָּל הַחֲטָאִים בָּאִים מֵהַסַּמָּאֵ”ל, שֶׁהוּא הַמַּחֲטִיא אֶת הָאָדָם בְּכָל הַחֲטָאִים. וְלָכֵן עַכְשָׁו כְּשֶׁחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, אָנוּ מְבַקְּשִׁים, שֶׁיָּסִיר מִשְּׁמוֹ מ’ מַלְאָךְ רַע סַמָּאֵ”ל, וְיִתְהַפֵּךְ לְמַלְאָךְ טוֹב, בְּסוֹד סא”ל.

וּכְשֶׁאָדָם מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְחִילָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, אֵינוֹ זָז מִשָּׁם, עַד שֶׁמּוֹחֲלִים לוֹ, וְנִסְתָּר בְּסֵתֶר צֵל כְּנָפָיו יִתְבָּרַךְ, בְּתוֹךְ שֵׁם קָדוֹשׁ וְנוֹרָא סא”ל, בְּסוֹד (תְּהִלִּים לב, ז): “אַ’תָּה סֵ’תֶר לִ’י” (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ריג); וְזֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ־רַבָּה, בַּמִּדְבָּר, פָּרָשָׁה כ, סִימָן יג): ‘בִּלְעָם הָיָה רָשָׁע עָרוּם, וְיָדַע שֶׁאֵין עוֹמֵד מִפְּנֵי הַפֻּרְעָנוּת אֶלָּא תְּשׁוּבָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁחוֹטֵא וְאוֹמֵר: ‘חָטָאתִי’ – אֵין רְשׁוּת לַמַּלְאָךְ לִגַּע בּוֹ’; וְלָכֵן כְּשֶׁאָדָם מִתְוַדֶּה בִּבְרָכָה זוֹ, וּמְבַקֵּשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יִסְלַח וְיִמְחֹל לוֹ, נִקְשָׁר בְּעוֹלָם הַבִּינָה, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַסְתִּירוֹ בְּסֵתֶר צֵל כְּנָפָיו, כִּי אִמָּא מִסְּכָכָא עַל בְּנִין, וְלָכֵן “חַנוּן’ הַמַּרְבֶּה’ לִסְלֹחַ'” – סוֹפֵי־תֵבוֹת: חַנָּ”ה, גִּימַטְרִיָּה שֵׁם ס”ג, שֶׁהוּא בְּבִינָה, וְנִצּוֹל מִכָּל הַמַּזִּיקִים.

רְאֵה נָא

בְּנִי! בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר בְּרָכָה זוֹ בתפילת העמידה, תְּכַוֵּן הָעִקָּר עַל גְּאֻלָּה פְּרָטִית בַּעֲבוּר נַפְשְׁךָ שֶׁנִּמְצֵאת בְּגָלוּת הַיֵּצֶר, שֶׁמִּשָּׁם קָמִים עָלֶיךָ שׂוֹנְאִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (סֵפֶר־הַמִּדּוֹת, נִאוּף, כו): ‘עַל־יְדֵי הוֹצָאַת־זֶרַע־לְבַטָּלָה, בּוֹרֵא קְלִפּוֹת הַמִּתְלַבְּשִׁים בִּבְנֵי־אָדָם מִתְנַגְּדִים וְחוֹלְקִים עָלָיו, וְעוֹשִׂין לוֹ יִסּוּרִים’; וְהֵם יוֹצְאִים לָרִיב עִמּוֹ, וּמְצִיקִים לוֹ וּמְמָרְרִים אֶת חַיָּיו בִּמְרִיבוֹת וּבְמַחֲלֹקֶת, וְכִמְעַט שֶׁיִּפֹּל בְּדַעְתּוֹ וִיאַבֵּד אֶת שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת כְּאֶחָד. וְעַל זֶה צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה, שֶׁיִּרְאֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעָנְיוֹ, שֶׁקָּמִים עָלָיו שׂוֹנְאִים וְרָבִים עִמּוֹ.

וְעַל־כֵּן מְבַקְּשִׁים “וּ’גְאָלֵנוּ מְ’הֵרָה לְ’מַעַן שְׁ’מֶךָ”, שֶׁהוּא רָאשֵׁי־תֵבוֹת: שָׁלוֹ”ם, שֶׁבּוֹ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (מִדְרָשׁ־רַבָּה, וַיִּקְרָא, פָּרָשָׁה ט, סִימָן ט): ‘גָּדוֹל שָׁלוֹם, שֶׁכְּשֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא, אֵינוֹ פּוֹתֵחַ אֶלָּא בְּשָׁלוֹם’. וְכֵן אָמְרוּ (מִדְרָשׁ־רַבָּה, דְּבָרִים, פָּרָשָׁה ה, סִימָן יב): ‘גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְבַשֵּׂר אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ נִגְאָלִים אֶלָּא בְּשָׁלוֹם’; וְיַעַן שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִקְרָא שָׁלוֹם (שַׁבָּת י.), לָכֵן מְבַקְּשִׁים לְמַעַן שְׁמֶךָ דַּיְקָא שֶׁהוּא שָׁלוֹם. וּמֵחֲמַת שֶׁמִּדַּת הַשָּׁלוֹם תְּלוּיָה בְּדַעַת, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן נו), לָכֵן צְרִיכִין לְכַוֵּן שֵׁם הַדַּעַת שֶׁהוּא אהו”ה, וְזֶה “רְאֵה’ נָא’ בְעָנְיֵנוּ’ וְרִיבָה'” – סוֹפֵי־תֵבוֹת אהו”ה, שֶׁהוּא שֵׁם הַדַּעַת, שֶׁבּוֹ תְּלוּיָה גְּאֻלָּה פְּרָטִית; כִּי כְּשֶׁיֶּשׁ לוֹ דַּעַת – נִגְאָל מִכָּל צָרוֹתָיו.

כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (נְדָרִים מא.): ‘דַּעַת קָנִיתָ – מֶה חָסַרְתָּ?’; כִּי יוֹדֵעַ וָעֵד אֲשֶׁר בְּכָל צָרוֹתָיו לוֹ צָר, וּבְתוֹךְ הַקָּמִים עָלָיו אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם מִסְתַּתֵּר. וּבַדַּעַת הַזּוֹ הֵם נִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי, וְאָז כְּשֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל גְּאֻלָּה פְּרָטִית יַעֲזֹר מִמֵּילָא כְּבָר לְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה הַכְּלָלִית. וּבִתְפִלָּה זוֹ יְכוֹלִים לְבַטֵּל אֶת כָּל הַשּׂוֹנְאִים הַמְרִיבִים וּמְצִיקִים לוֹ.

רְפָאֵנוּ

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ בְּרָכָה זוֹ, תִּשְׁפֹּךְ נַפְשְׁךָ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, לְבַקֵּשׁ בַּעֲבוּרְךָ רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף; כִּי בְּרָכָה זוֹ מְאֹד מְסֻגֶּלֶת לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ רְפוּאָה, וְכֵן לְהַזְכִּיר חוֹלֶה שֶׁצָּרִיךְ רְפוּאָה.

וְעִקַּר הָרְפוּאָה הוּא עַל־יְדֵי תֹּקֶף הָאֱמוּנָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ; כִּי יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם אֲשֶׁר סוֹבְלִים חֳלָאִים וּמַכְאוֹבִים רַבִּים, רַק מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ה); וְעַל־כֵּן עִקַּר הָרְפוּאָה הִיא עַל־יְדֵי תִּקּוּן הָאֱמוּנָה; כִּי כְּשֶׁנּוֹפְלִים מֵהָאֱמוּנָה, חַס וְשָׁלוֹם – בָּאוֹת מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶן רְפוּאוֹת, אֲבָל כְּשֶׁמַּעֲלִים וּמְתַקְּנִין הָאֱמוּנָה – זוֹכִים לִרְפוּאָה (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, הֶפְקֵר וְנִכְסֵי הַגֵּר, הֲלָכָה ד, אוֹת ל); וְכָל הַחוֹלָאַת בָּאָה לָאָדָם רַק מֵחֲמַת מִדַּת הַגְּבוּרָה שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בּוֹ.

וְלָכֵן מַתְחִילָה הַבְּרָכָה בְּרָאשֵׁי־תֵבוֹת: רי”ו – “רְ’פָאֵנוּ יְ’יָ וְ’נֵרָפֵא”; כִּי עִקַּר הָרְפוּאָה הִיא רַק עַל־יְדֵי הַמְתָּקַת הַגְּבוּרָה שֶׁנִּתְאַחֲזָה בּוֹ; כִּי כְּשֶׁאָדָם מַחְדִּיר בְּעַצְמוֹ אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיוֹדֵעַ וָעֵד אֲשֶׁר אֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְדָבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן אֵינוֹ נַעֲשָׂה מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא בְּהַשְׁגָּחַת הַמַּאֲצִיל הָעֶלְיוֹן – אָז אַף פַּעַם לֹא יֶחֱלֶה.

כִּי עִקַּר הַחוֹלָאַת הִיא רַק מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הָאֱמוּנָה, וּבִשְׁבִיל זֶה מִתְפַּלְּלִים וּמְבַקְּשִׁים: “רְפָאֵנוּ הֲוָיָ”ה וְנֵרָפֵא”, שֶׁדַּיְקָא אַתָּה יִתְבָּרַךְ תְּרַפֵּא אוֹתִי. וְכַמּוּבָא (זֹהַר חָדָשׁ, בָּלָק נד:): ‘כֵּיוָן דְּאָמַר (יִרְמְיָהוּ יז, יד): “רְפָאֵנִי”, מַהוּ “וְאֵרָפֵא”? כֵּיוָן דְּאָמַר “הוֹשִׁיעֵנִי”, מַהוּ “וְאִוָּשֵׁעָה”? כֵּיוָן דְּאַסְיָא מָסֵי, מַאן הוּא דְּמָחֵי? אֶלָּא כָּל אַסְוָתָא דְּעָלְמָא בְּיָדָא דְּקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, אֲבָל אִית מִנְּהוֹן עַל־יָדָא דִּשְׁלִיחָא וְאִית מִנְּהֵון דְּלָא אִתְמַסְּרוּ בְּיָדָא דִּשְׁלִיחָא, וְאִנּוּן דְּאִתְמַסְּרוּ בְּיָדָא דִּשְׁלִיחָא אַסְוָתָא אִנּוּן, אֲבָל לְזִמְנָא מִתְהַדְּרִין, אֲבָל אִנּוּן דְּקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, מַסֵּי הַהוּא מַרְעָא לָא אִתְהַדָּר לְעָלְמִין, וְעַל דָּא אַסְוָתָא דִּילֵיהּ אִיהִי אַסְוָתָא דְּלֵית בֵּהּ מַרְעָא כְּלָל, וּבְגִין כָּךְ “רְפָאֵנִי הֲוָיָ”ה וְאֵרָפֵא”, וַדַּאי בְּלָא קִטְרוּגָא כְּלָל’; כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם מַכְנִיס עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְתָּקִים מִמֶּנּוּ כָּל הַגְּבוּרוֹת.

וְזֶה “ה’וֹשִׁיעֵנוּ וְ’נִוָּשֵׁעָה כִּ’י תְּ’הִלָּתֵנוּ אָ’תָּה” רָאשֵׁי־תֵבוֹת: שְׁנֵי פְּעָמִים רי”ו. כִּי כָּל הַמַּחֲלוֹת בָּאוֹת לָאָדָם שֶׁמִּדַּת הַגְּבוּרָה מִתְלַבֶּשֶׁת אֶצְלוֹ בְּכָל קוֹמָתוֹ, בְּסוֹד חַבַּ”ד חַגַ”ת נְהִ”י (חָכְמָה, בִּינָה, דַּעַת, חֶסֶד, גְּבוּרָה, תִּפְאֶרֶת, נֶצַח, הוֹד, יְסוֹד); וְעַל־כֵּן טוֹב לְכַוֵּן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רי”ו, לְהַמְתִּיק אֶת הַגְּבוּרָה שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בּוֹ עַל־יְדֵי פְּגַם הָאֱמוּנָה. וְלָכֵן מַזְכִּירִין “רוֹפֵא נֶאֱמָן” הַיְנוּ נֶאֱמָן דַּיְקָא; כִּי עִקַּר הָרְפוּאָה תְּלוּיָה בֶּאֱמוּנָה, וְיֵשׁ בִּבְרָכָה זוֹ כ”ז תֵּבוֹת כְּנֶגֶד כ”ז אוֹתִיּוֹת א”ב עִם מַנְצְפַּ”ךְ, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁאָדָם מַרְבֶּה לְדַבֵּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ – נִבְנֵית אֶצְלוֹ הָאֱמוּנָה, וְעַל־כֵּן “רוֹפֵ”א נֶאֱמָ”ן” – עוֹלֶה כְּמִסְפַּר חַתַ”ךְ, הַיְנוּ לַחְתֹּךְ גְּזַר דִּין שֶׁל חוֹלֶה.

וְיַעַן שֶׁבְּרָכָה זוֹ נִתְקְנָה כְּנֶגֶד מִילָה, שֶׁצְּרִיכָה רְפוּאָה (מְגִלָּה יז:), וְלָכֵן “הֲוָיָ”ה’ רוֹפֵא’ חוֹלֵי’ עַמּוֹ’ יִשְׂרָאֵל” – סוֹפֵי־תֵבוֹת: אֵ’לִ’יָּ’ה’ו, שֶׁהוּא מַלְאַךְ הַבְּרִית הַמַּמְשִׁיךְ רְפוּאָה (יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי, לֵךְ־לְךָ, רֶמֶז עא). וְכֵן יָדוּעַ, שֶׁכָּל הָחֳלָאִים רָעִים בָּאִים לָאָדָם רַק עַל־יְדֵי קִלְקוּל הַבְּרִית; כִּי בְּרִית וֶאֱמוּנָה תְּלוּיוֹת זוֹ בָּזוֹ, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן לא), שֶׁאֵין קִיּוּם אֱמוּנָה אֶלָּא עַל־יְדֵי בְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים פט, כט): “וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ”; וְעַל־כֵּן נִזְכָּר פֹּה דַּיְקָא אֵלִיָּהוּ – מַלְאַךְ הַבְּרִית, וְהוּא יְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרַת הַיְשׁוּעָה, שֶׁעַל זֶה מִתְפַּלְּלִים “רְפָאֵנוּ הֲוָיָ”ה וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה”; כִּי עַל־יְדֵי שֶׁזּוֹכִים לְבֵרוּר וְזִכּוּךְ הָאֱמוּנָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יָדוֹ בָּאָה הָרְפוּאָה, וּמִשָּׁם נִמְשֶׁכֶת כְּבָר הַיְשׁוּעָה לָאָדָם. וְעִקַּר הַיְשׁוּעָה – לְהִנָּצֵל מֵהַיֵּצֶר־הָרָע הַמַּחְטִיאוֹ בִּפְגַם־הַבְּרִית, שֶׁמִּשָּׁם נִתְקַלְקֶלֶת הָאֱמוּנָה.

וְזֶה “הוֹשִׁיעֵנוּ” – מִן הַיֵּצֶר־הָרָע, “וְנִוָּשֵׁעָה” – מִן הַיִּסּוּרִין, “כִּי’ תְהִלָּתֵנוּ’ אַתָּה’ וְהַעֲלֵה'” – סוֹפֵי־תֵבוֹת: ‘הֲוָיָ”ה’, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עַל הַחוֹטְאִים שֶׁלֹּא “יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח” (שְׁמוּאֵל־ב יד, יד). וְעַל־כֵּן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים גְּבוּרָה, שֶׁהוּא רי”ו, עוֹלֶה כְּמִסְפַּר תְּרַחֵ”ם. וְלָכֵן, בְּנִי, רְאֵה לְכַוֵּן מְאֹד בִּבְרָכָה זוֹ, וְתַמְשִׁיךְ לְעַצְמְךָ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף. וּכְשֶׁיְּתֻקָּן בְּרוּחָנִיּוּת, מִמֵּילָא יְתֻקָּן כְּבָר גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א, סִימָן יד, אוֹת ט).

בָּרֵךְ עָלֵינוּ

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ בְּרָכָה זוֹ תְּכַוֵּן מְאֹד, כִּי בִּבְרָכָה זוֹ תְּלוּיָה פַּרְנָסַת הָאָדָם, וְרָאוּי לְכַוֵּן מְאֹד שֶׁיַּשְׁפִּיעַ עָלָיו הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא פַּרְנָסָה. וְכִמְעַט שֶׁאָדָם סוֹבֵל עֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן בִּבְרָכָה זוֹ. וְכַמּוּבָא (זֹהַר בְּשַׁלַּח סב:): ‘כָּל אִנּוּן בְּנֵי מְהֵימָנוּתָא בָּעָאן בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא לְשָׁאֲלָה מְזוֹנַיְהוּ מִקֻּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּלְצַלָּאָה צְלוֹתְהוֹן עָלֵיהּ, מַאי טַעֲמָא? בְּגִין דְּכָל מָאן דְּמַצְלֵי צְלוֹתֵיהּ לְגַבֵּי קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא עַל מְזוֹנֵיהּ – גָּרִים דְּיִתְבָּרַךְ כָּל יוֹמָא עַל־יָדוֹי הַהוּא אִילָנָא דְּמָזוֹן דְּכֹלָּא בֵּיהּ וְכוּ’.

וּמַאן דְּשָׁאִיל מְזוֹנֵי בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא – הַהוּא אִקְרֵי: ‘בְּרָא מְהֵימָנָא, בְּרָזָא דִּבְגִינֵיהּ מִשְׁתַּכְחָן בִּרְכָּאן לְעֵלָּא, עַיֵּן שָׁם; וְכָתַב הַשְּׁלָ”ה (דִּינֵי תְּפִלַּת שְׁמֹנֶה־עֶשְׂרֵה), אֲשֶׁר יֵשׁ שְׁתֵּי נֻסְחָאוֹת “וְשַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָהּ”, וְכֵן “וְשַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ”, וּפֵרֵשׁ – כְּשֶׁאָדָם נִמְצָא בְּבֵיתוֹ, אָז יֹאמַר: פְּנֵי’ הָאֲדָמָה’ וְשַׂבְּעֵנוּ’ מִטּוּבָהּ’ – סוֹפֵי־תֵבוֹת: יהו”ה, וּכְשֶׁאָדָם נִמְצָא בַּדֶּרֶךְ, אָז יֹאמַר: פְּנֵי’ הָאֲדָמָה’ וְשַׂבְּעֵנוּ’ מִטּוּבֶךָ’ – סוֹפֵי־תֵבוֹת: יוה”ך, שֶׁהוּא שֵׁם שְׁמִירַת הַדֶּרֶךְ; כִּי הָאָדָם צָרִיךְ פַּרְנָסָה בְּבֵיתוֹ וּבַדֶּרֶךְ, וּמַזְכִּירִים בִּבְרָכָה זוֹ כַּמָּה פְּעָמִים תֵּבַת בְּרָכָה, כִּי הַבְּרָכָ”ה – עוֹלֶה ‘ע”ב, ‘ס”ג, ‘מ”ה’, ‘ב”ן’, שֶׁהֵם שְׁמוֹת שֶׁל הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת: ‘אֲצִילוּת’, ‘בְּרִיאָה’, ‘יְצִירָה’, ‘עֲשִׂיָּה’, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכוֹת כָּל הַבְּרָכוֹת, וְעַל־כֵּן רָאוּי לְכָל בַּר־יִשְׂרָאֵל לְכַוֵּן הֵיטֵב בִּבְרָכָה זוֹ, וּלְהַפְצִיר הַרְבֵּה עַל פַּרְנָסָה, שֶׁהַמַּפְתֵּחַ הוּא רַק בְּיָדוֹ יִתְבָּרַךְ (תַּעֲנִית ב:); וְאָמְרוּ (מִדְרָשׁ־רַבָּה, בְּרֵאשִׁית, פָּרָשָׁה כ, סִימָן כב): ‘הַפַּרְנָסָה הִיא רַק עַל־יְדֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, עַיֵּן שָׁם; וְעַל־כֵּן, בְּנִי, רְאֵה מַה לְּפָנֶיךָ, וּתְכַוֵּן הֵיטֵב בִּבְרָכָה זוֹ, וְתַפְצִיר בִּתְפִלָּה עַל פַּרְנָסָתְךָ, וְאָז לֹא תָּזוּז מִפֹּה, עַד שֶׁיֻּשְׁפַּע עָלֶיךָ שֶׁפַע פַּרְנָסָה בְּהַרְחָבָה. וְאִם בְּנֵי־אָדָם הָיוּ יוֹדְעִים אֵיךְ שֶׁבִּבְרָכָה זוֹ תְּלוּיָה כָּל פַּרְנָסָתָם – הָיוּ מְכַוְּנִין בָּהּ הֵיטֵב.

 תְּקַע בְּשׁוֹפָר

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר בִּבְרָכָה זוֹ מַעֲלִין אֶת כָּל הַטִּפּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ לְבַטָּלָה, וּמְבִיאָם אֶל תִּקּוּנָם; וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לְכַוֵּן מְאֹד בַּאֲמִירַת בְּרָכָה זוֹ, וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה שֶׁיִּתְלַקְּטוּ וְיִתְקַבְּצוּ כָּל הַטִּפּוֹת שֶׁנֶּאֶבְדוּ מִמֶּנּוּ, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה אֲרִיכַת הַגָּלוּת הַמָּרָה.

וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לִתְלוֹת שֶׁבִּשְׁבִילוֹ מִתְאָרֶכֶת הַגָּלוּת הָאֲרֻכָּה וְהַמָּרָה הַזּוֹ, וְלָכֵן מַזְכִּירִים שׁוֹפָר דַּיְקָא, כִּי מוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן פח), אֲשֶׁר אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים הַמְמֻנִּים עַל הָאֲבֵדוֹת שֶׁהָאָדָם מְאַבֵּד עַל־יְדֵי חֲטָאָיו, הֵם תּוֹקְעִים בְּשׁוֹפָרוֹת תר”ת, שֶׁהֵם רָאשֵׁי־תֵבוֹת (תְּהִלִּים קיב, י): “תַּ’אֲוַת רְ’שָׁעִים תֹּ’אבֵד”; וְלָכֵן מַתְחִילִים בִּלְשׁוֹן “תְּקַע”, שֶׁהִיא בְּחִינַת בִּיאָה וְזִוּוּג, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (בָּבָא־קַמָּא כז.): ‘וְנִתְקַע בָּאִשָּׁה’; “בְּשׁוֹפָר’ גָּדוֹל’ לְחֵרוּתֵנוּ'” – סוֹפֵי־תֵבוֹת רל”ו, שֶׁהֵם מִסְפָּר ‘ע”ב, ‘ס”ג, ‘מ”ה’,’ב”ן’, שֶׁהֵם אַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת: ‘אֲצִילוּת’, ‘בְּרִיאָה’, ‘יְצִירָה’, ‘עֲשִׂיָּה’; כִּי מִי שֶׁחוֹטֵא, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, בִּפְגַם־הַבְּרִית, וְהַטִּפּוֹת יוֹצְאוֹת לְבַטָּלָה, פּוֹגֵם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְהַנְּשָׁמוֹת הוֹלְכוֹת עַרְטִילָאִין, אֲשֶׁר מִשָּׁם אֲרִיכַת הַגָּלוּת.

וּצְרִיכִים לְכַוֵּן בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ מֵע”ב שֵׁמוֹת חב”ו הַיּוֹצֵא מִתֵּבוֹת אֵלּוּ: יַחַ’ד מֵאַרְבַּ’ע כַּנְפוֹ’ת, שֶׁעַל־יְדֵי כַּוָּנַת שֵׁם זֶה, יִתְקַיֵּם (אִיּוֹב כ, טו): “חַ’יִל בָּ’לַע וַ’יְקִיאֶנּוּ”, שֶׁיִּהְיֶה הַהֶכְרֵחַ לְהַסָּמֶ”ךְ־מֵ”ם וְנֻקְבָא דִּילֵיהּ שֶׁבָּלַע אֶת הַנִּצּוֹצוֹת לְהַקִּיאָם, וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁנִּכְנַס בְּתוֹךְ בֵּית הַבְּלִיעָה שֶׁלָּהֶם, וּמוֹצִיא מִשָּׁם אֶת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנִּבְלְעוּ (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ח), וְעַל־יְדֵי הַחֵטְא הַזֶּה נִגְרַם לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה תָּמִיד בַּעַל חוֹב (שִׂיחוֹת־הָרַ”ן, סִימָן קיב); וּבָזֶה שֶׁיְּכַוֵּן הֵיטֵב בִּבְרָכָה זוֹ בְּשֵׁם ח’ב’ו, וְיָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, עַל־יְדֵי־זֶה יֵצֵא מֵהַקְּלָלָה לִהְיוֹת בַּעַל ח’וֹ’ב’; כִּי כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִגָּאֵל עַל־יְדֵי קִבּוּץ הַנְּשָׁמוֹת הַנִּדָּחוֹת, נִתְקַיֵּם אֶצְלוֹ (שִׁיר־הַשִּׁירִים ב, ג): “בְּ’צִלּוֹ חִ’מַּדְתִּי וְ’יָשַׁבְתִּי”.

וְזֶה שֶׁמְּסַיְּמִים אֶת הַבְּרָכָה “מְקַבֵּ’ץ נִדְחֵ’י עַמּוֹ'”, כִּי דַּיְקָא עַל־יְדֵי שֵׁם זֶה ח’ב’ו, זוֹכֶה שֶׁנִּסְתַּתֵּר בְּסֵתֶר צֵל כְּנָפָיו יִתְבָּרַךְ, וְזֶה מְקַבֵּ”ץ – עוֹלֶה בְּדִיּוּק ‘ע”ב, ‘ס”ג, ‘מ”ה’, ‘ב”ן’; כִּי תֵּכֶף־וּמִיָּד כְּשֶׁנִּתְקַבְּצִים כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ, מֵאִיר עָלָיו אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת מֵהָאַרְבָּעָה שֵׁמוֹת הָאֵלּוּ. וְסִימָן לָאָדָם אִם תִּקֵּן אֶת הַחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה – אִם מֵאִיר לִפְנֵי עֵינָיו הָאַרְבָּעָה שֵׁמוֹת הָאֵלֶּה בִּקְבִיעוּת. וְזֶה מְקַבֵּ”ץ לְשׁוֹן הֹוֶה, שֶׁבְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה צָרִיךְ לְהָאִיר לִפְנֵי עֵינָיו הָאַרְבָּעָה שֵׁמוֹת: ‘ע”ב, ‘ס”ג, ‘מ”ה’, ‘ב”ן’, שֶׁהֵם בְּסוֹד תִּקּוּן הַבְּרִית.

הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר בְּאָמְרְךָ בְּרָכָה זוֹ, רָאוּי לְךָ לְהִתְעוֹרֵר לְהַמְתִּיק אֶת כ”ד בָּתֵּי דִּינִים, וּלְבַקֵּשׁ שֶׁיֻּמְתְּקוּ כָּל הַדִּינִים וְיִתְהַפְּכוּ לְרַחֲמִים גְּמוּרִים, כִּי יֵשׁ כ”ד בָּתֵּי דִּינִים, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן רטו); וּבִבְרָכָה זוֹ נִתְעַלֵּית הַמַּלְכוּת, שֶׁמִּתְגַּלָּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפָּט; כִּי עִקַּר עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת הִיא עַל־יְדֵי הַמִּשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי כט, ד): “מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ”; וְעַל־כֵּן מַזְכִּירִים בִּבְרָכָה זוֹ דַּיְקָא מַלְכוּת, “מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט” (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, תְּפִלָּה, הֲלָכָה ה, אוֹת ג); וְלָכֵן יֵשׁ בִּבְרָכָה זוֹ כ”ד תֵּבוֹת, כְּנֶגֶד כ”ד בָּתֵּי דִּינִים.

וְכֵן צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ עַל תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, שֶׁיִּהְיֶה בְּהַחֲזָרַת הַסַּנְהֶדְּרִין, בְּבִנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁאָז יָאִיר אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ בְּאוֹר זִיו מֹחִין עִלָּאִין, עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַסָּמֶ”ךְ־מֵ”ם וְנֻקְבֵיהּ, שֶׁזֶּה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים עַכְשָׁו: “וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן” (סמא”ל) “וַאֲנָחָה” (לילי”ת), שֶׁהֵם הַמַּטְעִין אֶת הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט, וְנִכְשָׁלִים עַל־יָדָם בִּפְגַם־הַבְּרִית, וּמִשָּׁם יוֹנְקִין רַבָּנִים וְדַיָּנִים שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים, שֶׁעוֹשִׂים עִוּוּת הַדִּין, אֲשֶׁר מֵהֶם נִמְשֶׁכֶת תַּאֲוַת נִאוּף (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ה).

וְהַתִּקּוּן – עַל־יְדֵי הַמָּגִינֵי אֶרֶץ, שֶׁהֵם בְּחִינַת אוֹהֲבֵי הַמֶּלֶךְ (סִפּוּרֵי־מַעֲשִׂיּוֹת, מַעֲשֶׂה יב). וְזֶה שֶׁמְּסַיְּמִים אֶת הַבְּרָכָה: “מֶלֶךְ אוֹהֵ”ב”, שֶׁהוּא שֵׁם קָדוֹשׁ וְנוֹרָא, וְהוּא בְּסוֹד הָאוֹהֵב נֶאֱמָן שֶׁיּוֹשֵׁב בְּתוֹךְ דִּבְרֵי הַמֵּלִיץ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וּמֵאַהֲבָה דִּקְדֻשָּׁה נִתְבַּטֵּל כָּל הָרַע וְהַטֻּמְאָה, וְיִהְיֶה תִּקּוּן הַשָּׁלֵם.

וְלַמַּלְשִׁינִים

צָרִיךְ שֶׁתְּכַוֵּן מְאֹד, אֲהוּבִי, בְּנִי, בִּבְרָכָה זוֹ, כִּי בִּרְכַּת הַמִּינִים שֶׁמִּתְפַּלְּלִים שֶׁיֵּעָקְרוּ הַמִּינִים וּמַלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ עַל מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה (לִקּוּטֵי־הֲלכוֹת, תְּפִלָּה, הֲלָכָה ה, אוֹת ג); כִּי בֶּאֱמֶת צְרִיכִים לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְלֵידַע, אֲשֶׁר רַק הוּא יִתְבָּרַךְ מֶלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה. וּבְגִלּוּי זֶה נִתְעַלֵּית הַמַּלְכוּת בִּשְׁלֵמוּת. אֲבָל מֵאָז שֶׁיָּצָא הַטָּמֵא הַיָּדוּעַ בָּעוֹלָם, וְהֵקִים אֱמוּנָה כּוֹזֶבֶת, וְרַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה, שֶׁזֶּה רָאשֵׁי־תֵבוֹת מִי”ן (מַ’אֲמִין יְ’שׁוּ נ’וֹצְרִי) כַּיָּדוּעַ, אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ נִמְשְׁכוּ כָּל הַצָּרוֹת לְעַם־יִשְׂרָאֵל, מֵאָז הַגָּלוּת זֶה קָרוֹב לְאַלְפַּיִם שָׁנָה, אֲשֶׁר מֵאֱמוּנָה כּוֹזֶבֶת זוֹ צָצוּ אוֹיְבֵי עַמְּךָ, וּמַלְשִׁינִים עַל עַם־יִשְׂרָאֵל, רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁהֵם הַמְשֻׁמָּדִים, יִמַּח שְׁמָם, שֶׁנִּמְשְׁכוּ אַחַר הַמִּין הַזֶּה.

וְלָכֵן רָאוּי לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּעֲקֹר וְיִשְׁבֹּר מַלְכוּת זָדוֹן, הַהוֹלְכִים אַחַר אֱמוּנָה כּוֹזֶבֶת זוֹ. וְהַמַּלְעִיג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה וְתוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם נִקְרָא מִין וְכוֹפֵר, שֶׁהֲרֵי כּוֹפֵר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים וּבְהַשְׁאָרַת הַנֶּפֶשׁ וּבְבִיאַת מָשִׁיחַ וּבְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְאֵינוֹ בְּגֶדֶר דַּת יִשְׂרָאֵל כְּלָל, כִּי אֵין לוֹ שׁוּם אֱמוּנָה, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן. וּבִתְפִלָּה זוֹ אָנוּ מְבַקְּשִׁים שֶׁיַּעֲבִיר אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה מִן הָאָרֶץ, וְתִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְעֵינֵי כֹּל, וְזֶה יִהְיֶה עוֹלָם הַתִּקּוּן.

עַל הַצַּדִּיקִים

צָרִיךְ שֶׁתְּכַוֵּן, אֲהוּבִי, בְּנִי, בִּבְרָכָה זוֹ מְאֹד, לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְפַּלֵּל עַל צַדִּיקֵי הַדּוֹר וְעַל תַּלְמִידֵיהֶם וְתַלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהֶם הָעוֹסְקִים לְקָרֵב נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְלַעֲשׂוֹת גֵּרִים וּבַעֲלֵי־תְּשׁוּבָה. וְצָרִיךְ לְבַקֵּשׁ: “וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם”, שֶׁיִּהְיֶה חֶלְקֵנוּ תָּמִיד עִם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְשַׁלְנוּ בְּאֵיזֶה חֵטְא וְעָוֹן, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, עָלֵינוּ לִזְכֹּר, אֲשֶׁר כָּל אֲבֵדוֹתֵינוּ נִמְצָאוֹת אֵצֶל הַצַּדִּיק (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן קפח); כִּי חֶלְקֵנוּ שֶׁיֶּשׁ לָנוּ בַּקְּדֻשָּׁה נִמְצָא אֵצֶל הַצַּדִּיקִים, וּבְוַדַּאי אִם נַחֲזִיק בָּהֶם, הֵם יָשִׁיבוּ לָנוּ אֶת אֲבֵדָתֵנוּ.

וּכְמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁמַּחֲזִיר הֳעֵדָיִים בְּכָל שַׁבָּת לְעַם־יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא טוֹב עַיִן (עַיֵּן שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי קַבָּלַת שַׁבָּת, דְּרוּשׁ א). וְכֵן צָרִיךְ כָּל בַּר־יִשְׂרָאֵל לְהִתְנַהֵג – לְהִתְאַחֵד עִם כְּלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, כַּמּוּבָא (יְחֶזְקֵאל לו, כו): “וַהֲסִירוֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר”; וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (יְרוּשַׁלְמִי, יוֹמָא, פֶּרֶק ד, הֲלָכָה א), שֶׁיִּהְיֶה כָּל אֶחָד בּוֹשֵׂר בְּחֶלְקוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, כִּי זָכָה – נוֹטֵל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ. וְהַצַּדִּיק הוּא טוֹב עַיִן, שֶׁמַּחֲזִיר לְכָל אֶחָד אֲבֵדָתוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא כָּל אֶחָד הַמְקֹרָב אֶל הַצַּדִּיק מִתְבַּשֵּׂר בְּחֶלְקוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְלָכֵן אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּחֲזִיק בְּהַצַּדִּיק תָּמִיד, וּמִתְחַבֵּר אֵלָיו וְאֶל תַּלְמִידָיו, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נָכוֹן לִבּוֹ יִהְיֶה בָּטוּחַ, שֶׁיְּקַבֵּל בַּחֲזָרָה קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁאִבֵּד עַל־יְדֵי חֲטָאָיו, כִּי הֵם נִמְצָאִים אֵצֶל הַצַּדִּיק.

 תִּשְׁכֹּן בְְּתוֹךְ יְְרוּשָׁלַיִם

בִּתְפִלָּה זוֹ רָאוּי לְךָ, אֲהוּבִי, בְּנִי, לְכַוֵּן מְאֹד, כִּי כָּל אֶחָד כְּפִי תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמַדְבִּיק נַפְשׁוֹ בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כָּךְ בּוֹנֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם; כִּי כָּל בַּר־יִשְׂרָאֵל יֶשׁ לוֹ חֵלֶק בִּירוּשָׁלַיִם, וְעַל־יְדֵי כָּל תְּשׁוּבָה וּתְפִלָּה שֶׁל כָּל בַּר־יִשְׂרָאֵל נִבְנֶה חֵלֶק מִירוּשָׁלַיִם. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (תַּעֲנִית ה.): ‘אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, לֹא אָבוֹא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה עַד שֶׁאָבוֹא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה’; כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה. אֲבָל הָרְשָׁעִים הָאֲרוּרִים, הָעֵרֶב־רַב, מְטַמְּאִים אוֹתָהּ, עַל־יְדֵי שֶׁמְּחַלְּלִים אֶת הַשַּׁבָּת, וּמְבַזִּים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים הַדְּבֵקִים בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (שַׁבָּת קיט:): ‘לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ בָּהּ אֶת הַשַּׁבָּת’; וְזֶה נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי הָרְחוֹקִים מֵהַקְּדֻשָּׁה. וְכֵן אָמְרוּ (שָׁם): ‘לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבִּזּוּ בָּהּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים’; וְזֶה נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי הַקְּרוֹבִים אֶל הַקְּדֻשָּׁה.

כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, הֻשְׁווּ יַחַד; כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת אֶחָד שֶׁקָּרוֹב אֶל הַקְּדֻשָּׁה, לוֹמֵד תּוֹרָה וּמְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא רוֹדֵף אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים, וְאֵין הוּא אֶלָּא ‘שֵׁד יְהוּדָאִי’ (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן כח); כִּי כָּל אֵלּוּ הַלּוֹמְדִים תּוֹרָה בְּגַסּוּת הָרוּחַ כְּיָרָבְעָם בֶּן נְבָט, בְּלִי שׁוּם הַכְנָעָה, וְרוֹדְפִים וּמְבַזִּים אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים, הַדְּבֵקִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, הֵם, הֵם מַחֲרִיבֵי יְרוּשָׁלַיִם, בְּדִיּוּק כְּמוֹ הָרְשָׁעִים הָאֲרוּרִים הַמְחַלְּלִים שַׁבָּת בְּרֵישׁ־גָּלֵי.

וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, שֶׁמְּאֹד תִּשְׁמֹר אֶת עַצְמְךָ לֹא לְהִתְחַבֵּר עִם הַ’שֵּׁדִין יְהוּדָאִין’ הָאֵלּוּ, כִּי הֵם הַמַּעֲלִימִים וּמְכַסִּים אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה חֻרְבַּן יְרוּשָׁלַיִם. וְעַל־כֵּן אָנוּ מְבַקְּשִׁים: “וְכִסֵּא דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָכִין”; שֶׁיִּנָּצֵל מִ’שֵּׁדִין יְהוּדָאִין’, וְיִזְכֶּה לָבוֹא לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, גִּלּוּי אֱלֹקוּת בְּכָל תְּנוּעָה, וִיקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה. וְאַל יִהְיֶה עוֹשֶׂה מְרִיבָה וּמַצָּה עִם שׁוּם בְּנֵי־אָדָם, וְיִשְׁתֹּק וִיקַבֵּל כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת וְהַחֵרוּפִין וְהַגִּדּוּפִין. וְאָז יִתְגַּלֶּה לוֹ אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם הַגָּנוּז בְּכָל הַכִּסּוּיִין, וְיִהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם.

וּמְסַיְּמִים: “בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם” – לְשׁוֹן הֹוֶה; כִּי עַל־יְדֵי שֶׁאָדָם שָׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּבוֹכֶה וּמְבַכֶּה עַל חֻרְבַּן יְרוּשָׁלַיִם, וּמַדְבִּיק נַפְשׁוֹ בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְסוֹבֵל חֵרוּפִין וְגִדּוּפִין מֵרְשָׁעִים אֲרוּרִים, וְשׁוֹתֵק, עַל־יְדֵי־זֶה גּוֹרֵם שֶׁתִּבָּנֶה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, שֶׁזֶּה סוֹד בִּינָה, וְעַל־יְדֵי דְּבֵקוּת אֱמֶת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה גּוֹרֵם שֶׁתִּבָּנֶה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה, שֶׁזֶּה סוֹד מַלְכוּת.

וּכְשֶׁיִּתְיַחֲדוּ בִּינָה וּמַלְכוּת, אָז תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה – עַל־יְדֵי גֹּדֶל אַהֲבַת־יִשְׂרָאֵל, שֶׁיֹּאהַב אֶת כָּל בַּר־יִשְׂרָאֵל כְּנַפְשׁוֹ. וּכְמַאֲמָרָם זַ”ל (יְרוּשַׁלְמִי חֲגִיגָה, פֶּרֶק ג): ‘יְרוּשָׁלַיִם כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו, עִיר שֶׁהִיא עוֹשָׂה כָּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים, בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים לָרֶגֶל’. וְכֵן הוּא (יְרוּשַׁלְמִי בָּבָא־קַמָּא, פֶּרֶק ז): ‘יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו, שֶׁמְּחַבֶּרֶת אֶת יִשְׂרָאֵל זֶה לָזֶה’; וְלָכֵן, בְּנִי! תְּבַקֵּשׁ הַרְבֵּה עַל עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת אֶל שָׁרְשָׁהּ, שֶׁהִיא בִּינָה, וּכְבָר נִזְכֶּה אֶל הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם, וְשֶׁנִּתְרַחֵק וְנִבָּדֵל מֵאֵלּוּ הָרְשָׁעִים הָאֲרוּרִים הַמַּחֲרִיבִים יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהֵם הַ’שֵּׁדִין יְהוּדָאִין’. וּכְכָל שֶׁתִּזָּכֵר תָּמִיד בִּירוּשָׁלַיִם, כֵּן יָאִיר לְךָ אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (תָּנָא־דְבֵי־אֵלִיָּהוּ רַבָּה, פֶּרֶק ל): ‘בָּרוּךְ הַמָּקוֹם בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא זוֹכֵר אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה’.

אֶת צֶמַח

אֲהוּבִי, בְּנִי! בִּתְפִלָּה זוֹ תִּתְפַּלֵּל הַרְבֵּה עַל הַגְּאֻלָּה, שֶׁבֹּא יָבוֹא בֶּן דָּוִד, וְיָרִים אֶת קֶרֶן יִשְׂרָאֵל הַמֻּשְׁפֶּלֶת עַכְשָׁו בֵּין הַגּוֹיִים. וּבְאָמְרְךָ: “כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם” – תְּכַוֵּן לְמַה שֶּׁשּׁוֹאֲלִים אֶת הָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעָה נִשְׁמָתוֹ לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן: צִפִּיתָ לִישׁוּעָה? (שַׁבָּת לא. שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי הָעֲמִידָה, דְּרוּשׁ ו). שֶׁזֶּה סוֹבֵב עַל יְשׁוּעָה כְּלָלִית וִישׁוּעָה פְּרָטִית, שֶׁאָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, וַאֲפִלּוּ שֶׁרוֹאֶה שֶׁעֲדַיִן רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ הַיְּשׁוּעָה, עִם כָּל זֹאת יְצַפֶּה וִיקַוֶּה לִישׁוּעָה, שֶׁבֹּא יָבוֹא וְלֹא יְאַחֵר; וּפִתְאֹם יָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, וְיוֹשִׁיעַ לוֹ וְיוֹצִיאוֹ מִמֵּצַר לְהַרְחָבָה.

וְזֶה אֲשֶׁר צֶמַ”ח מִסְפָּרוֹ הוי”ה אהי”ה הוי”ה אדנ”י, שֶׁהוּא יִחוּד הַשָּׁלֵם (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, שָׁם).

וּצְרִיכִים מְאֹד לִהִשָּׁמֵר לֹא לִפֹּל בְּכַעַס וּבִדְחִיקַת הַשָּׁעָה, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכוֹת כָּל הַגְּאֻלּוֹת הַכּוֹזְבוֹת וּמְשִׁיחֵי הַשֶּׁקֶר, רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁקָּמִים בְּכָל דּוֹר, יִמַּח שְׁמָם, וְזֶה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים: “כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם” – בְּלִי שׁוּם דְּחִיקַת הַקֵּץ. וּמְסַיְּמִים: “מַ’צְמִיחַ קֶ’רֶן יְ’שׁוּעָה” – שֶׁהוּא רָאשֵׁי־תֵבוֹת מִסְפַּר כַּעַ”ס; כִּי עַל־יְדֵי דְּחִיקַת הַשָּׁעָה בָּאִים לִידֵי כַּעַס, שֶׁמִּשָּׁם סוֹבְלִים אֶת אֲרִיכַת הַגָּלוּת הַמָּרָה הַזּוֹ.

וּצְרִיכִים לֵידַע, אֲשֶׁר בְּכָל יוֹם מִתְקָרֶבֶת הַגְּאֻלָּה כְּפִי הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁסּוֹף־כָּל־סוֹף יִתְקַבְּצוּ כָּל הָעֲבוֹדוֹת יַחַד וְתָבוֹא הַגְּאֻלָּה בִּשְׁלֵמוּת, וְכָל אֶחָד כְּפִי חֶלְקוֹ בְּהִתְקָרְבוּת מָשִׁיחַ, כֵּן יִזְכֶּה אָז לְהִתְעַנֵּג עַל הֲוָיָ”ה, וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבוֹ הַגָּדוֹל שֶׁיַּשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ אָז (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, הֶפְקֵר וְנִכְסֵי הַגֵּר, הֲלָכָה ד, אוֹת לב).

וְתִזְכֹּר זֹאת הֵיטֵב, אֲהוּבִי, בְּנִי! כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה דְּחִיקַת הַשָּׁעָה, דְּחִיקַת הַקֵּץ, עַד שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִן הָעוֹלָם, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, עַל־יְדֵי הַכַּעַס וְהַשִּׁגָּעוֹן וְהַגֵּאוּת שֶׁנִּכְנְסָה בָּהֶם.

שְׁמַע קוֹלֵנוּ

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר בִּבְרָכָה זוֹ הָאָדָם יָכוֹל לִשְׁפֹּךְ שִׂיחַ וּתְפִלָּה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּלְבַקֵּשׁ אֶת כָּל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ. וּבִפְרָט אִם יַעֲשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כֶּעָנִי, הַשּׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ בְּפֶתַח הַמֶּלֶךְ כָּל צָרְכּוֹ, וְיָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אָז תְּפִלָּתוֹ תִּתְקַבֵּל לְמַעְלָה; כִּי עִקַּר מְנִיעַת הַשֶּׁפַע בָּא רַק מֵחֲמַת רִבּוּי עֲווֹנוֹתָיו, הַמַּעֲלִימִים וּמַסְתִּירִים וּמְכַסִּים אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אוֹר הָאֱלֹקִי הַמֵּאִיר בְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל.

וְיֵשׁ שֵׁם קָדוֹשׁ וְנוֹרָא ארארית”א, שֶׁהַמְכַוְּנוֹ – פּוֹתֵחַ אֶת הַשְּׁעָרִים הַנְּעוּלִים, וְהוּא: אֶ’חָד רֹ’אשׁ אַ’חְדוּתוֹ רֹ’אשׁ יָ’חִיד תְּ’מוּרָתוֹ אֶ’חָד. וְהַמַּזְכִּירוֹ בְּתוֹךְ תְּפִלָּתוֹ וּתְחִנָּתוֹ, לֹא יָשִׁיבוּ פָּנָיו רֵיקָם (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי בִּרְכַּת הַשַּׁחַר, הַקְדָּמָה). וְרָאוּי לְכָל בַּר־יִשְׂרָאֵל לִבְכּוֹת וּלְהִתְחַנֵּן אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בִּתְפִלָּה זוֹ, וּלְהַאֲרִיךְ בָּהּ כְּפִי צַחוּת לְשׁוֹנוֹ, שֶׁיִּמְחֹל לוֹ עֲווֹנוֹתָיו הַמְּרֻבִּים, וְיַשְׁפִּיעַ לוֹ שֶׁפַע פַּרְנָסָה וְהַרְחָבָה, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וְאִם יִזְכֶּה לְכַוֵּן יִחוּדִים קְדוֹשִׁים הַיְדוּעִים לְכָל אֵלּוּ הַבָּאִים בְּסוֹד הַשֵּׁם – כָּאן הַמָּקוֹם לְכַוְּנָם, וְיַעֲלֶה לְמַעְלָה, וְיִתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן לִפְנֵי אֲדוֹן כֹּל, וְהָבֵן לְמַעֲשֶׂה.

רְצֵה הֲוָיָ”ה

בְּנִי! בִּתְפִלָּה זוֹ שֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל “רְצֵה הֲוָיָ”ה אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר קָדְשְׁךָ” – תִּתְעוֹרֵר בִּבְכִיָּה עֲצוּמָה מְאֹד, כִּי בִּתְפִלָּה זוֹ אַתָּה מַמְתִּיק אֶת הַדִּין וּמַמְשִׁיךְ אֶת הָרָצוֹן שֶׁהוּא “עַתִּיק”, וּמְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּבְנֶה לָנוּ אֶת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּחֱרָב עַכְשָׁו, וְשׁוֹרִים דִּינִים בָּעוֹלָם, וְעַל־כֵּן ‘רְצֵה’ עוֹלֶה שֵׁם אֱלֹהִים בְּמִלּוּי הֵהִי”ן כָּזֶה: אל”ף, למ”ד, ה”ה, יו”ד, מ”ם, שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּה רְצֵ”ה (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי הָעֲמִידָה, דְּרוּשׁ ו). וְעַל־יְדֵי הָרָצוֹן שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ – יָאִיר בּוֹ אוֹר נִפְלָא וּתְשׁוּקָה עֲצוּמָה.

וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ שׁוֹחֵר־טוֹב, תְּהִלִּים יז): ‘כָּל אוֹתָן אֲלָפִים שֶׁנָּפְלוּ בִּימֵי דָּוִד, לֹא נָפְלוּ אֶלָּא עַל שֶׁלֹּא תָּבְעוּ בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ’; וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם אֵלּוּ שֶׁלֹּא נִבְנָה בִּימֵיהֶם וְלֹא חָרַב בִּימֵיהֶם, כָּךְ נַעֲשָֹה לָהֶם, וְנֶעֶנְשׁוּ עַל שֶׁלֹּא תָּבְעוּ בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, אָנוּ שֶׁחָרַב בְּיָמֵינוּ, וְהָיָה בְּיָמֵינוּ וְאֵין אָנוּ מִתְאַבְּלִין עָלָיו, וְלֹא מְבַקְּשִׁים רַחֲמִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, לְפִיכָךְ הִתְקִינוּ חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁיִּהְיוּ מִתְפַּלְּלִים שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת בְּכָל יוֹם, וּלְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן “וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ”, וּתְכַוֵּן וְ’הָשֵׁב אֶ’ת הָ’עֲבוֹדָה לִ’דְבִיר – שֶׁהוּא רָאשֵׁי־תֵבוֹת: אֱ’ל’וֹ’הַ’, שֶׁזֶּה שֵׁם הַלְּבוּשׁ (זֹהַר מִשְׁפָּטִים צו: שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי בִּרְכַּת הַשַּׁחַר; דְּרוּשֵׁי הַלַּיְלָה, דְּרוּשׁ י), וּלְהוֹרוֹת שֶׁעַל־יְדֵי כָּל תְּפִלָּה שֶׁאֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּלִים עַכְשָׁו עַל בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, אָנוּ מוֹרִידִים בְּכָל פַּעַם אֶת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁתְּפִלּוֹת כְּלַל יִשְׂרָאֵל תֻּשְׁלַמְנָה.

“וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ”, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה שֶׁיֵּרֵד לָנוּ בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל אֵשׁ – “וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים”. וּכְשֶׁתְּסַיֵּם אֶת הַבְּרָכָה: “הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן” – תְּכַוֵּן בְּדַעְתְּךָ אֵיךְ יִהְיֶה בְּעֵת שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינֵינוּ שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה יָרַד לְמַטָּה, וְנִזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּבִנְיָנוֹ, וּתְכַוֵּן הַ’מַּחֲזִיר שְׁ’כִינָתוֹ לְ’צִיּוֹן רָאשֵׁי־תֵבוֹת: שִׁ’לֹ’ה’, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ (בְּרֵאשִׁית מט, י): “עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה”, סוֹפֵי־תֵבוֹת שֵׁם הַזִּכָּרוֹן א’ה’י’ד, וּמִי שֶׁמְּכַוֵּן אֶת זֶה, לֹא יָמוּשׁ מִזִּכְרוֹ בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ.

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ תְּפִלַּת: ”יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ” וְכוּ’ וְכוּ’ – תִּתְעוֹרֵר מְאֹד לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֹּר לָנוּ זְכוּת אֲבוֹתֵינוּ וּזְכוּת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וּזְכוּת יְרוּשָׁלַיִם עִיר־הַקֹּדֶשׁ שֶׁבָּהּ הָיוּ עוֹלִין לָרֶגֶל, וּזְכוּת כָּל עַם־יִשְׂרָאֵל, שֶׁמּוֹסְרִים אֶת נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וּתְבַקֵּשׁ וְתִתְחַנֵּן מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיָּחוּס וִירַחֵם עָלֵינוּ, וְיִזְכְּרֵנוּ לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, וְיוֹשִׁיעֵנוּ לְחַיִּים טוֹבִים וְנִזְכֶּה לִישׁוּעָה וְרַחֲמִים, וּתְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת עַל מַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר, וְתִשְׁפֹּךְ נַפְשְׁךָ בִּתְפִלָּה זוֹ, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רָזִין וְסִתְרֵי נִסְתָּרוֹת, וּכְלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת, אֲשֶׁר יֵשׁ בָּהֶם עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת, וְאִם הָיִיתָ יוֹדֵעַ מָה הַתְּפִלָּה הַזּוֹ פּוֹעֶלֶת בַּשָּׁמַיִם, הָיִיתָ שׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת כַּמַּיִם.

מוֹדִים

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ: “מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ” בתפילת העמידה – תִּשְׁתַּחֲוֶה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּצְרִיכִים לִהְיוֹת כּוֹרֵעַ גּוּפוֹ עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ כָּל חֻלְיוֹתָיו, וּבְהִשְׁתַּחֲוָאָה זוֹ שֶׁמִּשְׁתַּחֲוֶה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הוּא מוֹרִיד אוֹר נוֹרָא וְנִפְלָא עַל נִשְׁמָתוֹ, וּמְבַטֵּל אֶת הַנָּחָשׁ שֶׁרָץ אַחֲרָיו, וְלָכֵן תְּכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, וְתִשְׂמַח מְאֹד “עַל חַיֵּינוּ הַמְסוּרִים בְּיָדֶיךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ”, שֶׁבְּהִשְׁתַּחֲוָאָה זוֹ אַתָּה מוֹסֵר אֶת חַיֶּיךָ, וְנִמְשָׁךְ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה תִּזְכֶּה לִרְאוֹת נִסִּים נִגְלִים “וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהָרַיִם” – כִּי בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁאָדָם מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא רוֹאֶה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ בְּכָל יוֹם. וּבֶאֱמֶת רָאוּי לְהִתְחַזֵּק אֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁעוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר וְלֹא יִתְיָאֵשׁ כְּלָל, כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה עִם הָאָדָם בְּכָל יוֹם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת רַבּוֹת עַד מְאֹד, “הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ”.

וּלְכָל זֶה זוֹכֶה דַּיְקָא כְּשֶׁמִּשְׁתַּחֲוֶה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי לְגַבֵּי הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁאָז נִמְשָׁךְ עָלָיו אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְיָכוֹל לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֲשֶׁר זֶה בְּעַצְמוֹ שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם־הַבָּא, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ב). וְלָכֵן אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁזּוֹכֶה לְבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְכוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֻשְׁפַּע עָלָיו אוֹר רוּחָנִי, וְיִטְעַם טַעַם עוֹלָם־הַבָּא בָּעוֹלָם־הַזֶּה.

וְעַל כֻּלָּם

בְּנִי! עָלֶיךָ לִזְכֹּר, אֲשֶׁר הַשֶּׁבַח: “יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְנַשֵּׂא” – הוּא כְּנֶגֶד נה”י (נֶצַח, הוֹד, יְסוֹד), חג”ת (חֶסֶד, גְּבוּרָה, תִּפְאֶרֶת), חב”ד (חָכְמָה, בִּינָה, דַּעַת), נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁשֵּׁם מַלְכֵּנוּ יָאִיר עָלֵינוּ תָּמִיד, וְלָכֵן תְּבַקֵּשׁ הַרְבֵּה עַל חַיִּים, כִּי עִקַּר רוּחַ חַיִּים מְקַבְּלִים מֵהַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ח), כִּי הַצַּדִּיק מְגַלֶּה אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁכָּל אֶחָד יוֹדֵעַ שֶׁהָרוּחַ חַיִּים שֶׁלּוֹ זֶה רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ.

וְלָכֵן מָשִׁיחַ יַכְנִיס בָּעוֹלָם אֶת יְדִיעָה זוֹ, אֲשֶׁר אֵין לָנוּ חַיִּים מִבִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ, וְעַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה תְּהַלֵּל יָ”הּ (מִדְרָשׁ־רַבָּה בְּרֵאשִׁית, פָּרָשָׁה יד; וָאֶתְחַנַּן, פָּרָשָׁה ב). וּתְסַיֵּם אֶת הַבְּרָכָה “וּלְךָ’ נָאֶה’ לְהוֹדוֹת'” – תְּכַוֵּן סוֹפֵי־תֵבוֹת ת’כ’ה’ (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי הָעֲמִידָה, דְּרוּשׁ ו).

כִּי הַשֵּׁם הַזֶּה נִכְתָּב עַל מִצְחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וְתֵבוֹת תכ”ה גִּימַטְרִיָּה מָשִׁי”חַ בֶּ”ן דָּוִ”ד עִם הַכּוֹלֵל, כִּי עָתִיד לְהַכְנִיעַ עִם הַשֵּׁם הַזֶּה כֹּחָם שֶׁל רְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם, עַל־יְדֵי תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְסוֹד (תְּהִלִּים קנ, ו): “כָּ’ל הַ’נְּשָׁמָה תְּ’הַלֵּל” – ‘עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה תְּהַלֵּל יָהּ’; וְזֶה שֶׁבַּר־יִשְׂרָאֵל מְהַלֵּל אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מְבַעֵר אֶת כָּל הָרוּחוֹת וְהַקְּלִפּוֹת מִן הָעוֹלָם.

בִּרְכַּת כֹּהֲנִים

בְּנִי! בְּעֵת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים תְּכוֹפֵף עַצְמְךָ וּתְכַוֵּן אֶל כָּל מַה שֶּׁהַכֹּהֲנִים מְבָרְכִים, כִּי עַכְשָׁו בְּעֵת שֶׁהַכֹּהֲנִים מְבָרְכִים אֶת יִשְׂרָאֵל נִפְתָּחִים כָּל הָעוֹלָמוֹת וְהַבְּרָכוֹת מְצוּיוֹת, וְעַל־כֵּן תְּבַקֵּשׁ אָז מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּבָרֵךְ אוֹתְךָ, וּתְבַקֵּשׁ בֵּינְךָ לְבֵין עַצְמְךָ כָּל מַה שֶּׁאַתָּה צָרִיךְ, כִּי עַכְשָׁו הוּא עֵת־רָצוֹן גָּדוֹל מְאֹד, כִּי בְּעֵת בִּרְכַּת הַכֹּהֲנִים יֵשׁ עֵת־רָצוֹן גָּדוֹל מְאֹד לְמַעְלָה, וִיכוֹלִים לִפְעֹל כָּל מַה שֶּׁרַק רוֹצִים, וּכְמַאֲמָרָם זַ”ל (יַלְקוּט נָשֹׂא, רֶמֶז תשי; תַּנְחוּמָא, נָשֹׂא, ח): ‘אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אף־על־פי שאמרתי לכהנים שיהיו מברכים אֶתְכֶם, אֲנִי עוֹמֵד עִמָּהֶם וּמְבָרֵךְ אֶתְכֶם; לְפִיכָךְ פֵּרְשׁוּ הַכֹּהֲנִים אֶת כַּפֵּיהֶם, לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹמֵד עָלֵינוּ (שִׁיר הַשִּׁירִים ב, ט) : ”הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת” – מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים.

”מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים” – בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹרְשִׁים כַּפֵּיהֶם’; וּבְעֵת בִּרְכַּת הַכֹּהֲנִים יְכוֹלִים לְהַכְנִיעַ אֶת הָרַע שֶׁל הָאֻמּוֹת, שֶׁהֵם כָּל הַתַּאֲווֹת, כֹּחַ הַמְּדַמֶּה שֶׁבַּלֵּב שֶׁמִּתְאַוֶּה לְכָל הַתַּאֲווֹת (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, הֲלָכָה א), וּבְשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים מְבָרְכִים אֶת יִשְׂרָאֵל, אָז נִמְשָׁךְ עֵת־רָצוֹן גָּדוֹל עַל כָּל אֵלּוּ שֶׁעוֹמְדִים שָׁם (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, הֲלָכָה ג, אוֹת ב); כִּי הַכֹּהֲנִים נִכְלָלִים בְּחֶסֶד, וּמַמְשִׁיכִים אֶת הַחֶסֶד עַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְזֶה שֶׁמְּבָרְכִים ”יְבָרֶכְךָ הֲוָיָ”ה” – ‘בְּמָמוֹן’, ”וְיִשְׁמְרֶךָ” – ‘מִן הַמַּזִּיקִים’ (בַּמִּדְבָּר רַבָּה, פָּרָשָׁה יא, סִימָן ה); כִּי זֶה עִקַּר הַבְּרָכָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַשְׁפִּיעַ עָלָיו שֶׁפַע, וּמְשַׁמְּרוֹ מִכָּל הַמַּזִּיקִים שֶׁלֹּא יְאַבֵּד אֶת מָמוֹנוֹ, ”יָאֵר הֲוָיָ”ה פָּנָיו אֵלֶיךָ”, שֶׁהִיא הֶאָרַת הַפָּנִים הָעֶלְיוֹנִים, וְכֵן ”יִשָּׂא הֲוָיָ”ה פָּנָיו אֵלֶיךָ”, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ הֶאָרַת פָּנִים, הַדְרַת פָּנִים, זוֹכֶה לְשַׁבֵּר תַּאֲוַת מָמוֹן וְזוֹכֶה לְשָׁלוֹם (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן כז).

וּצְרִיכִים לִשְׁמֹר מְאֹד לֹא לְהִסְתַּכֵּל עַל הַכֹּהֲנִים בְּעֵת שֶׁהַכֹּהֲנִים מְבָרְכִים אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (חֲגִיגָה טז.): ‘הַמִּסְתַּכְּלִין בַּכֹּהֲנִים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל דּוּכָנָן וּמְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ – עֵינֵיהֶם כֵּהוֹת’; וְלָכֵן צְרִיכִים לְהִזָּהֵר בָּזֶה מְאֹד, וְהַכֹּהֲנִים צְרִיכִים לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּעַיִן־טוֹבָה, כַּמּוּבָא (זֹהַר, נָשֹׂא קמז:): ‘כַּהֲנָא דְּבָרִיךְ בְּעֵינָא טָבָא – בִּרְכָתֵיהּ אִתְקַיָּם’; וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, כִּי הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה שְׁרוּיָה עַל אֶצְבְּעוֹת הַכֹּהֲנִים, וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים כַּוָּנָתָם צְרִיכָה – לְבָרֵךְ תְּחִלָּה לְהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, וְהַשְּׁכִינָה תְּבָרֵךְ אַחַר־כָּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּדִכְתִיב: ”כֹּה” הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה נִקְרֵאת ”כֹּה”, כִּדְאִיתָא (עֵץ־חַיִּים, שַׁעַר תִּקּוּן נֻקְבָא, פֶּרֶק ב, כְּלָל כב), וְזֶהוּ: ”כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” – כְּלוֹמַר כ”ה וְאוֹת ת’ שֶׁל תְ’בָרְכוּ הֲרֵי הוּא שֵׁם תכ”ה, רָאשֵׁי־תֵבוֹת כָּ’ל הַ’נְּשָׁמָה תְּ’הַלֵּל, שֶׁהֵם חֲמִשָּׁה חֶלְקֵי נֶפֶ”שׁ, רוּ”חַ, נְשָׁמָ”ה, חַיָּ”ה, יְחִידָ”ה.

וְכָל אֶחָד כָּלוּל גַּם־כֵּן מֵחֲמִשָּׁה חֲלָקִים הֲרֵי כ”ה חֶלְקֵי נֶפֶ”שׁ, רוּ”חַ, נְשָׁמָ”ה, חַיָּ”ה, יְחִידָ”ה, וְעִקַּר הַבְּרָכָה שֶׁל חָמֵשׁ אֶצְבְּעוֹת הַכֹּהֲנִים עַל יִשְׂרָאֵל, לְהוֹרוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְבָרֵךְ לְיִשְׂרָאֵל בַּחֲמִשָּׁה חֶלְקֵי נֶפֶ”שׁ, וְהַטַּעַם כִּי בְּתוֹךְ בַּר־יִשְׂרָאֵל נִמְצָאִים חֲמִשָּׁה חֶלְקֵי נֶפֶ”שׁ כַּנּוֹדָע, ‘זָכָה יַתִּיר’ וְכוּ’ (עַיֵּן זֹהַר, מִשְׁפָּטִים צד:), וּמֵאֵלּוּ חֲמִשָּׁה חֶלְקֵי נֶפֶשׁ פְּנִימִיִּים צוֹמֵחַ מִזֶּה בִּקְדֻשָׁה חָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁל יָד יָמִין וּשְׂמֹאל, הֲרֵי בֵּין הַכֹּל הֵם חָמֵשׁ פַּעַם חָמֵשׁ, הַמְרַמְּזִים לְ”כֹה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, וְהָבֵן.

שִׂים שָׁלוֹם

בְּנִי! מְסַיְּמִים אֶת הַתְּפִלָּה עִם שָׁלוֹם, כִּי אִם יֵשׁ שָׁלוֹם – יֵשׁ הַכֹּל, וְאִם אֵין שָׁלוֹם – אֵין כְּלוּם; כִּי (עֻקְצִין ג, יב): ‘לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם’; וְשָׁלוֹם הוּא הַזִּוּוּג וְהַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן, כִּי אַחַר כָּל הַתְּפִלָּה שֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, עָלָיו לְהֵעָשׂוֹת כְּלִי לְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁפַע, כִּי כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אַךְ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כְּלִי לְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁפַע, כִּי אִם אֵין כְּלִי, הַכֹּל יוֹצֵא לַחוּץ, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, וְיוֹרֵד וְנוֹפֵל לְעֻמְקָא דִּתְהוֹמָא רַבָּא יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְעַל־כֵּן הָעִקָּר הוּא הַשָּׁלוֹם, וְלָכֵן מְסַיְּמִים אֶת הַתְּפִלָּה: “הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם” – כִּי גְּמַר הַתִּקּוּן הוּא שָׁלוֹם (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, בִּרְכּוֹת־הַשַּׁחַר, הֲלָכָה ה, אוֹת צט); וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (כַּלָּה רַבָּתִי, פֶּרֶק ג, סִימָן א): ‘כָּל הָרוֹדֵף שָׁלוֹם – אֵין תְּפִלָּתוֹ חוֹזֶרֶת רֵיקָם’; כִּי תֵּכֶף־וּמִיָּד כְּשֶׁאָדָם מְחַפֵּשׂ רַק אַחַר הַשָּׁלוֹם, אָז יֶשׁ בּוֹ כֹּחַ לְקַבֵּל אֶת כָּל הָאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים.

וְעַל־כֵּן כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, הַדְּבֵקִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, הֵם חֲפֵצִים תָּמִיד בְּשָׁלוֹם, אַךְ הַסָּמֶ”ךְ־מֵ”ם הָרָשָׁע רוֹדֵף אוֹתָם בְּמַחֲלֹקֶת וּמְרִיבוֹת, וּמְסַבֵּךְ אוֹתָם בְּסִבּוּכִים, כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים הַדְּבֵקִים בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהֵם רוֹצִים לְהַמְשִׁיךְ אֶת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּלְקָרֵב אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁאָז עַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה תִּקּוּן הַשָּׁלוֹם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְעַל־כֵּן הוּא מְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם מַחֲלֹקֶת וּמְרִיבוֹת עַד מְאֹד, וְזֶה גּוֹרֵם פֵּרוּדִים בֵּין נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל. כִּי אִם הָיוּ מִתְאַחֲדִים יַחַד אֵצֶל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, אָז הָיוּ מַמְשִׁיכִים עֲלֵיהֶם אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים שׁוּם דָּבָר כְּלָל, רַק אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעַצְמוֹ, אַךְ מֵאַחַר שֶׁהַסָּמֶ”ךְ־מֵ”ם אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת זֶה, עַל־כֵּן הוּא מְעוֹרֵר מַחֲלֹקֶת עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וּמְרַחֵק אֶת הָאֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ, וְלָכֵן אָנוּ מְסַיְּמִים אֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת עִם שָׁלוֹם, כִּי שָׁלוֹם הוּא הַכְּלִי הַמַּחֲזִיק אֶת הַבְּרָכָה.

וְכֵן אָמְרוּ (יְרוּשַׁלְמִי בְּרָכוֹת, פֶּרֶק ב, הֲלָכָה ד): ‘וְחוֹתֵם בְּשָׁלוֹם, שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת חוֹתְמֵיהֶם שָׁלוֹם; אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חֲלַפְתָּא: אֵין לְךָ כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה יוֹתֵר מִן הַשָּׁלוֹם, וּמָה הַטַּעַם? “הֲוָיָ”ה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, הֲוָיָ”ה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם”‘ (תְּהִלִּים כט, יא).

וְלָכֵן בְּאָמְרְךָ: “שִׂים שָׁלוֹם”, תְּכַוֵּן אֶל יִחוּד הֲוָיָ”ה אֱלֹהִי”ם שֶׁהוּא שֵׁם מָלֵא (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי הָעֲמִידָה, דְּרוּשׁ ו), כִּי עַכְשָׁו בְּעֵת סִיּוּם הַתְּפִלָּה נַעֲשָׂה הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם, כִּי שֵׁם הֲוָיָ”ה אֱלֹהִי”ם הוּא שֵׁם מָלֵא (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן נד); כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשָּׁלוֹם – כְּשֶׁשְּׁנֵי הֲפָכִים מִתְחַבְּרִים יַחַד (שָׁם, סִימָן פ), וְעַל־כֵּן דַּיְקָא בְּסִיּוּם הַתְּפִלָּה צְרִיכִים לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה עַל שָׁלוֹם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם – יֵשׁ הַכֹּל, וְלָכֵן “הַבְּרָכָה” מִסְפָּרָהּ עוֹלֶה רל”ב, כְּנֶגֶד הָאַרְבָּעָה שֵׁמוֹת: ‘ע”ב, ‘ס”ג, ‘מ”ה’, ‘ב”ן’, וְזֶה: “שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה” – כִּי תֵּכֶף־וּמִיָּד כְּשֶׁאָדָם מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הֶאָרַת הַשָּׁלוֹם, אָז מְאִירָה עָלָיו הֶאָרַת הַפָּנִים עֶלְיוֹנִים, בְּסוֹד: “כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָנוּ יְהֹוָ”ה אֱלֹהֵינ”וּ” – שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכוֹת כָּל הַבְּרָכוֹת לְעַם־יִשְׂרָאֵל, וְעַל־כֵּן בַּשָּׁלוֹ”ם אוֹתִיּוֹת מַלְבּוּ”שׁ, כִּי תֵּכֶף־וּמִיָּד כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם – הוּא מַלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בִּ’לְבוּשׁ’ נֶגֶד הַסִּטְרָא־אַחֲרָא שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ בּוֹ, וְלָכֵן מְסַיְּמִים אֶת הַבְּרָכָה “הַמְבָרֵךְ’ אֶת’ עַמּוֹ’ יִשְׂרָאֵל’ בַּשָּׁלוֹם'” – סוֹפֵי־תֵבוֹת: מַ’לְ’כ’וּ’ת’.

 אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עַכְשָׁו בְּעֵת סִיּוּם הַתְּפִלָּה שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם עִם כָּל בַּר־יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יְעוֹרֵר מַחֲלֹקֶת עַל שׁוּם בְּרִיָּה, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִפָּרֵד מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְאָז נָכוֹן לִבּוֹ יִהְיֶה בָּטוּחַ, שֶׁיִּהְיֶה דָּבוּק תָּמִיד בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלָכֵן צְרִיכִים לְהַרְבּוֹת בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁלוֹם, וִיקַבֵּל עַל עַצְמוֹ, שֶׁמֵּהַיּוֹם וָהָלְאָה יִהְיֶה בְּשָׁלוֹם עִם כָּל בַּר־יִשְׂרָאֵל, וְאָז יִהְיֶה בָּטוּחַ שֶׁיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר הַחַיִּים, וְתֻמְשַׁךְ עָלָיו פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע, לֹא־כֵן אִם יֵשׁ לָאָדָם אֵיזוֹ קִנְאָה אוֹ אֵיזוֹ שִׂנְאָה עַל זוּלָתוֹ מֵאֵיזוֹ סִבָּה שֶׁתִּהְיֶה, אֲזַי עָלָיו לְהִתְפַּחֵד מְאֹד מְאֹד פֶּן וְאוּלַי לֹא יִכָּתֵב בְּסֵפֶר הַחַיִּים, אוֹ יִגְזְרוּ עָלָיו עֲנִיּוּת אוֹ צַעַר וְיִסּוּרִים, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, וְלָכֵן צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו מִדַּת הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא (שַׁבָּת י.), וּבוֹ בָּרֶגַע שֶׁיַּחֲלִיט שֶׁרוֹצֶה רַק שָׁלוֹם וְלֹא רוֹצֶה לָרִיב עִם אַף אֶחָד, אָז בָּזֶה יִזְכֶּה שֶׁתִּתְקַבֵּלְנָה תְּפִלּוֹתָיו בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן.

בְּנִי! תֹּאמַר עַכְשָׁו פָּסוּק: “יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ הֲוָיָ”ה צוּרִי וְגוֹאֲלִי”, שֶׁהוּא מִתַּקָּנַת חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת ט:) מִכְדֵי הַאי (תְּהִלִּים יט, טו): “יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי” – מַשְׁמַע לְבַסּוֹף וּמַשְׁמַע מֵעִקָּרָא דִּבְעֵינָן לְמֵימָר, מַאי טַעֲמָא תַּקִּינוּ רַבָּנָן לְאַחַר שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, לֵימְרוּ מֵעִקָּרָא? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן פַּזִי: הוֹאִיל וְלֹא אֲמָרוֹ דָּוִד אֶלָּא לְאַחַר שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה פָּרָשִׁיּוֹת, לְפִיכָךְ תַּקִּינוּ רַבָּנָן לְאַחַר שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת’; וּבַזֹּהַר (וַיִּשְׁלַח קסט.): מְגַלֶּה סוֹדוֹת נוֹרָאִים עַל זֶה: “יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי” – אִלֵּין מִלִּין דְּאִתְפָּרְשָׁן, “וְהֶגְיוֹן לִבִּי” – אִלֵּין מִלִּין סְתִימָן דְּלָא יָכִיל אִינִישׁ לְפָרְשָׁא לוֹן בְּפוּמֵיהּ, דָּא הוּא “הֶגְיוֹן” דְּאִיהוּ בְּלִבָּא דְּלָא יָכִיל לְאִתְפָּרְשָׁא’; הַיְנוּ “אִמְרֵי פִי” – זֶה דְּבָרִים מְפֹרָשִׁים, “וְהֶגְיוֹן לִבִּי” – הֵם דְּבָרִים סְתוּמִים, שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְפָרְשָׁם בְּפִיו, וְזֶהוּ “הֶגְיוֹן” שֶׁהוּא בַּלֵּב, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפָּרֵשׁ.

וּבְפָסוּק זֶה מְרֻמָּזִים סוֹדוֹת נוֹרָאִים וְנִפְלָאִים מְאֹד, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת. וְנִסְכַּם בְּדַעַת רִאשׁוֹנִים, וְכֵן בְּדַעַת הָרַאֲבַ”ד וְהָרַשְׁבָּ”א לוֹמַר כָּאן פָּסוּק זֶה, אַף שֶׁאוֹמְרִים אֶת זֶה עוֹד פַּעַם בְּסִיּוּם כָּל הַתְּפִלּוֹת, כִּי פֹּה מִסְתַּיֶּמֶת הַתְּפִלָּה, וּמִכָּאן וָאֵילָךְ יָכוֹל הָאָדָם לְהַרְבּוֹת בַּתְּפִלּוֹת שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (עַיֵּן בְּרָכוֹת טז: – יז.), וְכֵן יָכוֹל לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כָּל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ; וְסִיּוּם הַתְּפִלָּה מְסַיְּמִים בְּפָסוּק זֶה, וְלָכֵן יִהְי”וּ עוֹלֶה כְּמִסְפַּר אֵ”ל, “לְ’רָצוֹן אִ’מְרֵי פִ’י” – רָאשֵׁי־תֵבוֹת אָ’לֶ’ף’ (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי הָעֲמִידָה, דְּרוּשׁ ו), סוֹד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנִּמְצָא אִתּוֹ דַּיְקָא עַכְשָׁו בְּעֵת שֶׁבִּטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, “רָצוֹן אִמְרֵי פִי” עוֹלֶה כְּמִסְפָּר תרפ”ז, שֶׁהוּא סוֹד נוּקְבָא דְּפַרְדַּשְׁקָא, שֵׁמוֹת: ע”ב, ס”ג, מ”ה, ב”ן, קס”א, קמ”ג, קנ”א (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ב), שֶׁהוּא אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וּמִי שֶׁמְּכַוֵּן בְּפָסוּק זֶה לְאָמְרוֹ בְּכַוָּנָה – אֵין תְּפִלָּתוֹ חוֹזֶרֶת רֵיקָם.

 עַכְשָׁו תַּרְבֶּה בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת כְּמוֹ שֶׁנָּהֲגוּ הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים, וְתַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה זוֹ כְּפִי יְכָלְתְּךָ: “אֱלֹהַי נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרַע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה” – כִּי הָעִקָּר לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁלֹּא יְדַבֵּר שֶׁקֶר וְלֹא יְדַבֵּר לָשׁוֹן־הָרָע, כִּי אִם, חָלִילָה וְחַס, מְקַלְקֵל פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ – אֵין מִתְקַבְּלוֹת הַתְּפִלּוֹת שֶׁלּוֹ, וְלָכֵן אַחַר כָּל הַתְּפִלּוֹת מְבַקְּשִׁים עַל קְדֻשַּׁת וְטָהֳרַת הַדִּבּוּר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מֻפְקָר בְּדִבּוּרוֹ, אֶלָּא יִשְׁמֹר אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִדִּבּוּר לָשׁוֹן־הָרָע וּרְכִילוּת וְלֵצָנוּת, וּמִדִּבּוּרֵי שֶׁקֶר, שֶׁאָז יִהְיֶה בָּטוּחַ שֶׁתִּתְקַבֵּלְנָה תְּפִלּוֹתָיו לְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן.

“וְלִמְקַלְּלַי נַפְשִׁי תִדֹּם” – שֶׁיְּקַבֵּל אֶת כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת וְהַשְּׁפִיכוּת דָּמִים בְּאַהֲבָה, שֶׁזֶּה סוֹד הַתְּשׁוּבָה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ו); כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה לִשְׁתֹּק לִמְחָרְפֵי וְלִמְבַזֵּי נַפְשׁוֹ “וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה” – שֶׁיְּבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַד שֶׁיִּהְיֶה ‘שָׁכֵן לֶעָפָר בְּחַיָּיו’ (עַיֵּן סוֹטָה ה.), שֶׁאָז דַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה יַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הֶאָרַת זִיו שְׁכִינַת עֻזּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִהְיֶה בָּטֵל וּמְבֻטָּל בְּעֵינֵי עַצְמוֹ לְגַמְרֵי, וְאָז דַּיְקָא יִזְכֶּה שֶׁיִּפְתַּח לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת לִבּוֹ בְּתוֹרָתוֹ, וְעַל־כֵּן: “פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ וְאַחֲרֵי מִצְווֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי” – כִּי תֵּכֶף־וּמִיָּד כְּשֶׁאָדָם מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, אָז נִפְתָּח לִבּוֹ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּמְקַיֵּם אֶת מִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ.

וְיַרְבֶּה לְהִתְפַּלֵּל כְּפִי צַחוּת לְשׁוֹנוֹ כָּל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ, כִּי כָּאן הַמָּקוֹם לְהַרְחִיב אֶת הַדִּבּוּר, וּבִפְרָט: “וְכָל הַקָּמִים וְהַחוֹשְׁבִים עָלַי לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם” – אֲשֶׁר אֵין לְךָ אָדָם שֶׁלֹּא יִהְיוּ לוֹ שׂוֹנְאִים הַמְצַעֲרִים אוֹתוֹ, מְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים וְשׁוֹפְכִים אֶת דָּמוֹ וּמְקַפְּחִים אֶת פַּרְנָסָתוֹ. כִּי כְּשֶׁאָדָם חוֹטֵא – בּוֹרֵא מַשְׁחִיתִים הַמִּתְלַבְּשִׁים בִּבְנֵי־אָדָם וּמְצַעֲרִים אוֹתוֹ (סֵפֶר־הַמִּדּוֹת, נִאוּף, סִימָן כו). וְלָכֵן עַכְשָׁו הוּא הַזְּמַן לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְיִתְחָרֵט עַל עֲווֹנוֹתָיו, וְאָז מִמֵּילָא יִתְבַּטְּלוּ כָּל שׂוֹנְאָיו בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת.

וִיבַקֵּשׁ וְיִתְחַנֵּן מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כָּל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ. וִיסַיֵּם עוֹד פַּעַם אֶת תְּפִלָּתוֹ עִם הַפָּסוּק: “יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ הֲוָיָ”ה צוּרִי וְגוֹאֲלִי”; וּבָזֶה יִהְיֶה מֻבְטָח שֶׁתְּפִלָּתוֹ אֵינָהּ חוֹזֶרֶת רֵיקָם.

בְּנִי! בְּאָמְרְךָ תְּפִלַּת: “אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה” – רְאֵה לְהִתְעוֹרֵר עַכְשָׁו מְאֹד בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְתִתְחָרֵט עַל כָּל הֶעָבַר שֶׁלְּךָ, וּתְבַקֵּשׁ וְתִתְחַנֵּן אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּבִפְרָט בַּעֲשֶֹרֶת־יְמֵי־תְּשׁוּבָה הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים, אֲשֶׁר צְרִיכִים רַחֲמִים רַבִּים שֶׁתִּכָּתֵב בְּסֵפֶר הַחַיִּים, וְאַל תֵּקַל בְּעֵינֶיךָ תְּפִלָּה וּתְחִנָּה זוֹ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים וּמִתְחַנְּנִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּחַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה, וִיבַטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל־מִינֵי גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת רָעוֹת וְאַכְזָרִיּוֹת, וְלָכֵן תִּתְעוֹרֵר בִּבְכִיָּה עֲצוּמָה, כִּי דַּיְקָא בִּרְגָעִים אֵלּוּ אַתָּה יָכוֹל לִפְעֹל אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, כָּל מַה שֶּׁאַתָּה צָרִיךְ, וְאַל תְּדַבֵּר עַכְשָׁו דְּבָרִים בְּטֵלִים, אֶלָּא תִּשְׁפֹּךְ לִבְּךָ כַּמַּיִם לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְכָל תְּפִלָּה וּתְחִנָּה וּבַקָּשָׁה תֹּאמַר בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה וּבִבְכִיָּה עֲצוּמָה, כִּי מַעֲלַת הַבְּכִיָּה אֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר כְּלָל, כִּי כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לִבְכּוֹת לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְרוֹחֵץ אֶת פָּנָיו עִם דִּמְעוֹתָיו, לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִים לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו.

וּמַה גַּם שֶׁהַתְּפִלָּה בִּבְכִיָּה מִתְקַבֶּלֶת בְּיוֹתֵר, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (בְּרָכוֹת לב: בָּבָא־מְצִיעָא נט. תִּקּוּנֵי־זֹהַר כו: מז: זֹהַר־חָדָשׁ – שִׁיר־הַשִּׁירִים; רוּת): ‘אַף־עַל־פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי תְּפִלָּה נִנְעֲלוּ, שַׁעֲרֵי דְּמָעוֹת לֹא נִנְעָלוּ’; וְלָכֵן תִּשְׁפֹּךְ עֵינֶיךָ כַּמַּיִם, בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה צוֹעֵק בְּכָל פַּעַם: “אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ”, כִּי אַתָּה עוֹמֵד עַכְשָׁו לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְלָכֵן תְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בִּבְכִיָּה עֲצוּמָה, שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה תִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתְךָ, כַּמּוּבָא (זֹהַר תְּרוּמָה, קסה:): ‘זַכָּאָה חֻלְקָא דְּהַאי בַּר־נָשׁ דְּאוֹשִׁיד דִּמְעִין קַמֵיהּ קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא בִּצְלוֹתָא’ [אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁשּׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעֵת הַתְּפִלָּה]; וְאָז נָכוֹן לִבְּךָ יִהְיֶה שֶׁתְּקֻבַּל תְּפִלָּתְךָ בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן.

*) יְהִי  רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינו וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּתֵּן לִי וְלִבְנֵי בֵיתִי וּלְכָל הַסְּמוּכִים עַל שֻׁלְחָנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מְזוֹנוֹתַי בְּכָבוֹד בִּזְכוּת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל (דִּיקַרְנוּסָא) (סְפָרִים אֲחֵרִים נִקּוּד זֶה: דֵּיקַרְנוּסָא) הַמְּמֻנֶּה עַל הַפַּרְנָסָה:

 קְרִיאַת הַתּוֹרָה ועליה לתורה

 א.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר עליה לתורה וקְרִיאַת הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה בִּימֵי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, נִתְקְנָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְהַנְּבִיאִים, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (בָּבָא־קַמָּא פב.) עַל פָּסוּק (שְׁמוֹת טו, כב): “וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא מָצְאוּ מָיִם” – ‘דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ: אֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָהוּ נה, א): “הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם”, כֵּיוָן שֶׁהָלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּלֹא תּוֹרָה – נִלְאוּ. עָמְדוּ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם וְתִקְּנוּ לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין בְּשַׁבָּת, וּמַפְסִיקִין בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, וְקוֹרִין בְּשֵׁנִי, וּמַפְסִיקִין שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי, וְקוֹרִין בַּחֲמִישִׁי, וּמַפְסִיקִין עֶרֶב־שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָלִינוּ שָׁלֹשׁ יָמִים בְּלֹא תּוֹרָה’; וְלָכֵן צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מְאֹד לִשְׁמֹעַ קְרִיאַת־הַתּוֹרָה בִּימֵי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי בזמן עליה לתורה, שֶׁהֵם הַיָּמִים שֶׁעָלָה וְיָרַד מֹשֶׁה בְּאַרְבָּעִים יָמִים אַחֲרוֹנִים לְקַבֵּל לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת.

וְזֶה תִּקּוּן הַבְּרִית גָּדוֹל מְאֹד, לִשְׁמֹעַ אָז אֶת הַקְּרִיאָה (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, קְרִיאַת הַתּוֹרָה, הֲלָכָה ג, אוֹתִיּוֹת ו, ז); וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר, שֶׁיַּעֲלֶה כֹּהֵן, לֵוִי, יִשְׂרָאֵל. וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁקּוֹנֶה אֶת הַמִּצְוָה לַעֲלוֹת לַתּוֹרָה בְּכֶסֶף מָלֵא, כִּי גּוֹרֵם תִּקּוּן גָּדוֹל בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים. וְכֵן מִצְוַת הַגְבָּהַת הַתּוֹרָה, רָאוּי לִקְנוֹתָהּ בְּדָמִים יְקָרִים (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, קְרִיאַת הַתּוֹרָה, הֲלָכָה ד, אוֹת ד); כִּי בְּעֵת הַגְבָּהַת הַתּוֹרָה, וְאָנוּ מַרְאִין הַכְּתָב לָעָם, וְהַכֹּל קוֹרְאִים וּמְעִידִים, כִּי זֹאת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה (דְּבָרִים ד, מד): “וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”; שֶׁאֲנַחְנוּ מְגַלִּים אָז לְכֻלָּם אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמְפַרְסְמִים לְכֻלָּם, אֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה מֵהַשָּׁמַיִם.

וּבָזֶה אֲנַחְנוּ מְבַטְּלִים וְעוֹקְרִים אֶת דַּעַת הַמִּינִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים, אֲשֶׁר אֵינָם מַאֲמִינִים בְּתוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן.

וְעַל־כֵּן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מְגִלָּה לב): ‘הַגּוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁהוּא הַמַּגְבִּיהַּ לאחר עליה לתורה, הוּא כְּנֶגֶד כֻּלָּם’; כִּי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל קְרִיאַת הַתּוֹרָה, כִּי עַל־יְדֵי הַהַגְבָּהָהּ, שֶׁאֲנַחְנוּ מַגְבִּיהִים אֶת הַסֵּפֶר תּוֹרָה וּמַרְאִים לְכֻלָּם, שֶׁהַתּוֹרָה הִיא תּוֹרַת אֱמֶת, שֶׁנִּתְּנָה לָנוּ מֵהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְעַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִים אֶת מֶצַח הַנָּחָשׁ (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ד), שֶׁהֵם כְּלַל הַכּוֹפְרִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים, הַזֵּדִים וְהַמִּינִים, הַמַּגְבִּירִים אֶת מֵצַח הַנָּחָשׁ, חָכְמַת הַטֶּבַע, וְהַצַּדִּיקִים לוֹחֲמִים עִמָּהֶם עַל יְדֵי שֶׁמְּגַלִּים תּוֹרָה, וּבָזֶה הֵם מַגְבִּירִים אֶת רַעֲוָא־דְרַעֲוִין, רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת, שֶׁהַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. וְלָכֵן אַשְׁרֵי הָאָדָם שֶׁזּוֹכֶה לִקְנוֹת לְעַצְמוֹ עֲלִיָּה בְּיָמִים אֵלּוּ, אוֹ עַל־כָּל־פָּנִים הַגְבָּהַת הַסֵּפֶר תּוֹרָה, שֶׁאָז יֻמְשְׁכוּ עָלָיו חֶסֶד וְרַחֲמִים רַבִּים, אַשְׁרֵי לוֹ!

בְּנִי! הַחצי קַּדִּישׁ שֶׁבֵּין פְּסוּקֵי־דְזִמְרָה לְבֵין בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת חָשׁוּב מְאֹד, וְיֶשׁ בּוֹ סוֹדוֹת וְכַוָּנוֹת עֶלְיוֹנִים, כִּי זֶה הַגֶּשֶׁר הַמְגַשֵּׁר בֵּין עוֹלָם הַיְצִירָה לְבֵין עוֹלָם הַבְּרִיאָה, וְלָכֵן צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מְאֹד בְּקַדִּישׁ זֶה, כִּי עַל־יָדוֹ נַעֲשָׂה יִחוּד גָּדוֹל בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וּמַמְשִׁיכִים שֶׁפַע וּבְרָכָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם. וְזֶה: “יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא” (חצי קדיש), שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט שֵׁם י”ה הָרָמוּז בִּשְׁמֵהּ אֶל הַחֶסֶד וְאֶל הַגְּבוּרָה עַד הַמַּלְכוּת, שֶׁהוּא: “עָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ”, וְיִהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם בְּכָל אַרְבַּע אוֹתִיּוֹתָיו, עִם הַמַּלְכוּת יִחוּד שָׁלֵם, “וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ” לְקַיֵּם (תְּהִלִּים קג, יט): “וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה”, וְאָז צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ, “וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ” (סֵדֶר הַיּוֹם).

וְהַקַּדִּישׁ הַזֶּה, חצי קדיש, מַמְשִׁיךְ עַל הָאָדָם גַּדְלוּת הַמֹּחִין, וּמַתְחִיל לְהָאִיר בּוֹ אוֹר הַחָכְמָה, וְלָכֵן הוּא נָחוּץ מְאֹד יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַקַּדִּישִׁים. וְכָתַב רַבֵּנוּ תָּם: אִם יֵשׁ שִׁשָּׁה בְּנֵי־אָדָם שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ ‘קַדִּישׁ’ וּ’בָרְכו, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֲחֵרִים שָׁמְעוּ, יְכוֹלִים לוֹמַר ‘קַדִּישׁ’ וּ’בָרְכוּ’ עִמָּהֶם.

וְכָתַב עוֹד, שֶׁכֵּן מָצָא כָּתוּב בַּהַגָּדָה (עַיֵּן תּוֹסְפוֹת, מְגִלָּה כג:), שֶׁאֵין אוֹמְרִים ‘בָּרְכו, אֶלָּא אִם־כֵּן יֶשׁ שָׁם שִׁשָּׁה שֶׁלֹּא הִתְפַּלְּלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שׁוֹפְטִים ה, ב): “בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ הֲוָיָ”ה”; פֵּרוּשׁ שֶׁהַתֵּבָה הַשִּׁשִּׁית הִיא ‘בָּרְכוּ’. וְיֵשׁ נִסְמָכִים עַל זֶה הַפָּסוּק (תְּהִלִּים סח, כז): “בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים, הֲוָיָ”ה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל”. וְיֶשׁ בּוֹ שֵׁשׁ תֵּבוֹת.

עוֹד הֵבִיא רַבֵּנוּ תָּם אַסְמַכְתָּא לְאֵלּוּ הַשִּׁשָּׁה, זֶה הַפָּסוּק (דְּבָרִים ג, כג): “וָאֶתְחַנַּן אֶל הֲוָיָ”ה בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר”; וְיֶשׁ בּוֹ שֵׁשׁ תֵּבוֹת, וְגַם אוֹתִיּוֹת ‘וָאֶתְחַנַּן’ שֵׁשׁ, וְגַם אוֹת רִאשׁוֹנָה שֵׁשׁ. וְכֵן נִרְאֶה מִדִּבְרֵי הָרַמְבַּ”ם זַ”ל (הִלְכוֹת תְּפִלָּה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, ח, ד) , שֶׁצָּרִיךְ שִׁשָּׁה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ ‘קַדִּישׁ’ וּ’בָרְכו, אֲבָל הָרֹא”שׁ כָּתַב שֶׁתַּלְמִידֵי רַשִׁ”י כָּתְבוּ בִּשְׁמוֹ: שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל אֶחָד פּוֹרְסִין עַל שְׁמַע. וְכֵן כָּתוּב בְּמַסֶּכֶת סוֹפְרִים (פֶּרֶק י, הֲלָכָה ז): ‘בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תִּשְׁעָה אוֹ עֲשָׂרָה שֶׁשָּׁמְעוּ בֵּין ‘קַדִּישׁ’ (חצי קדיש) בֵּין ‘בָּרְכו, וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה עָמַד אֶחָד בֵּין אֵלּוּ, וְאוֹמֵר ‘בָּרְכוּ’ אוֹ ‘קַדִּישׁ’, וְעָנוּ אֵלּוּ אַחֲרָיו – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ’. וּסְבָרָא גְּדוֹלָה הִיא, דְּלָמָּה לֹא יִצְטָרְפוּ תִּשְׁעָה שֶׁשָּׁמְעוּ עִם הַיָּחִיד שֶׁלֹּא שָׁמַע, שֶׁיֹּאמַר הוּא דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, הֲרֵי הוּא מְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם בַּעֲשָׂרָה (אַבּוּדְרְהָם).

 וְלָכֵן צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד בְּקַדִּישׁ זֶה (חצי קדיש), אֲשֶׁר גּוֹרֵם יִחוּד וְזִוּוּג גָּדוֹל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְאָסוּר לְעַיֵּן בְּסֵפֶר אָז! מִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לְדַבֵּר אָז! כִּי אֲמִירַת הַקַּדִּישׁ בֵּין ‘יִשְׁתַּבַּח’ לְבֵין ‘יוֹצֵר הַמְאוֹרוֹת’ הִיא יִחוּד עֶלְיוֹן מְאֹד.

 אַשְׁרֵי יושבי ביתך

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר מִזְמוֹר זֶה אשרי יושבי ביתך, רְאֵה לְכַוֵּן מְאֹד, כִּי הַמִּזְמוֹר הַזֶּה נִתְקַן עַל־פִּי סֵדֶר הָאָלֶ”ף־בֵּי”ת, וַחֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אָמְרוּ (בְּרָכוֹת ד:): ‘כָּל הָאוֹמֵר ‘תְּהִלָּה לְדָוִד’ (אשרי יושבי ביתך) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם – מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם־הַבָּא’;

וְיֵשׁ בְּמִזְמוֹר זֶה אשרי יושבי ביתך סוֹדוֹת נוֹרָאִים וְרָזֵי דְּרָזִין, סִתְרֵי נִסְתָּרוֹת, וְהָאוֹמְרָם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם – מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כִּי בּוֹ מְרֻמָּזִים שֵׁמוֹת עִלָּאִין מֵרָאשֵׁי־תֵבוֹת וְסוֹפֵי־תֵבוֹת. וְלָכֵן רְאֵה לִהְיוֹת נִזְהָר לוֹמַר כָּל פָּסוּק בְּכַוָּנָה עֶלְיוֹנָה, וְלָכֵן בְּעוֹד שֶׁהָאָדָם מֵכִין אֶת עַצְמוֹ לוֹמַר קְדֻשָּׁה־דְסִדְרָא, אָז מַקְדִּימִים לוֹמַר מִזְמוֹר (תְּהִלִּים, קמה): “תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד”; שֶׁנִּתְקַן בְּסֵדֶר אָלֶף־בֵּי”ת דַּיְקָא, כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לְתַקֵּן אֶת כ”ב אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר שֶׁפָּגַם בָּהֶם, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ עַל הָאָדָם בִּלְבּוּל הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל, אֲשֶׁר עַל־יְדֵי־זֶה מְדַבֵּר כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ, וּפוֹגֵם בְּדִבּוּרוֹ בִּלָשׁוֹן־הָרָע וּרְכִילוּת וְלֵצָנוּת, נִבּוּל־פֶּה וּדְבָרִים בְּטֵלִים, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, שֶׁזֶּה מַה שֶּׁעוֹקֵר אֶת הָאָדָם לְגַמְרֵי, וְעַל־כֵּן עַכְשָׁו הוּא הַזְּמַן שֶׁהָאָדָם יְתַקֵּן אֶת כָּל אֲשֶׁר פָּגַם.

וְלָכֵן בְּאָמְרְךָ עַכְשָׁו מִזְמוֹר זֶה אשרי יושבי ביתך תְּכַוֵּן בְּיוֹתֵר, וּתְדַקְדֵּק לוֹמַר פָּסוּק בְּפָסוּק לְאַט לְאַט, וּכְשֶׁתַּגִּיעַ אֶל הַפָּסוּק: פּ’וֹתֵחַ אֶ’ת יָ’דֶךָ” תְּכַוֵּן שֵׁם אַ’פִּ’י’ וְסוֹפֵי־תֵבוֹת חָ’תַ’ךְ’; כִּי בְּיוֹתֵר צָרִיךְ הָאָדָם לַחְתֹּךְ אֶת אַפּוֹ, שֶׁהוּא הַכַּעַס וְהָרְצִיחָה שֶׁבּוֹעֵר בָּאָדָם, וּבִפְרָט מִי שֶׁפָּגַם בִּפְגַם־הַבְּרִית, הוּא הֻרְגַּל לִהְיוֹת כַּעֲסָן גָּדוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מְאַבֵּד אֶת פַּרְנָסָתוֹ, כִּי אֵין עוֹד דָּבָר שֶׁמְּאַבֵּד אֶת מָמוֹנוֹ שֶׁל הָאָדָם כְּמוֹ הַכַּעַס וְהָרְצִיחָה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן סח); וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, לְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת במזמור אשרי יושבי ביתך, וְתִהְיֶה דָּבוּק בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ.

לַמְנַצֵּחַ

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר בְּיוֹם שֶׁאוֹמְרִים תַּחֲנוּן, אוֹמְרִים אֶת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה, כִּי הַמִּזְמוֹר הַזֶּה מוֹלִיד אֶת הַמֹּחִין, וְלָכֵן יֶשׁ בּוֹ שִׁבְעִים תֵּבוֹת, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים קוֹלוֹת שֶׁל הַיּוֹלֶדֶת שֶׁצּוֹעֶקֶת בְּעֵת הַלֵּידָה; כִּי עַכְשָׁו בֵּין אֲמִירַת “אַשְׁרֵי”, שֶׁהוּא הַמְשָׁכַת הַפַּרְנָסָה, בְּסוֹד: “פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ”, לְבֵין “וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל”, שֶׁמְּדַבֵּר מִגְּאֻלָּתָן וִישׁוּעָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, צְרִיכִים לוֹמַר מִזְמוֹר זֶה, וּלְכַוֵּן בּוֹ הֵיטֵב.

וְיֶשׁ בּוֹ תִּשְׁעָה פְּסוּקִים, כְּנֶגֶד תִּשְׁעָה רְקִיעִים, וְדָוִד הָיָה מַמְשִׁיךְ שֶׁפַע בְּרָכָה מִתִּשְׁעָה אוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים לְמִדָּתוֹ מִדַּת הַמַּלְכוּת.

וְיֶשׁ בּוֹ שִׁבְעִים תֵּבוֹת, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׂרִים הַסּוֹבְבִים לַכִּסֵּא, הָרוֹדְפִים אַחַר דָּוִד לְתָפְסוֹ.

וְלָכֵן בְּזֶה הַמִּזְמוֹר טוֹב לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְטוֹב לְכַוֵּן בְּאָמְרוֹ: “יַ’עַנְךָ יְ’הֹוָה בְּ’יוֹם צָ’רָה” – רָאשֵׁי־תֵבוֹת עוֹלֶה שֵׁם יַבֹּ”ק, כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁאָדָם בָּא בְּיוֹם צָרָה, עָלָיו לִהְיוֹת בָּקִ”י בַּהֲלָכָה, לֵידַע אֵיךְ לֵילֵךְ וּלְהִתְחַזֵּק: בָּקִ”י בְּרָצוֹא, בָּקִ”י בְּשׁוֹב. כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ו); וְכֵן “קָ’דְשׁוֹ בִּ’גְבֻרוֹת יֵ’שַׁע” – הוּא רָאשֵׁי־תֵבוֹת שֵׁם יַבֹּ”ק, בְּתוֹךְ הַגְּבוּרוֹת שֶׁמִּתְגַּבְּרוֹת עָלָיו, יִמְצָא אֶת הַקְּדֻשָּׁה, כְּדֵי לְהִוָּשַׁע וּלְהַחֲזִיק מַעֲמָד מִכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וְלֹא יִתְיָאֵשׁ בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן.

וְכֵן “יַ’עֲנֵנוּ בְ’יוֹם קָ’רְאֵנוּ” הוּא רָאשֵׁי־תֵבוֹת שֵׁם יַבֹּ”ק, כִּי אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּגִּיעַ לַמַּצָּבִים הֲכִי קָשִׁים, עָלָיו לִקְרֹא אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְכָתַב בַּסֵּפֶר ‘מַטֶּה־מֹשֶׁה’, שֶׁמִּזְמוֹר זֶה אָמַר דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהָיוּ צְרִיכִים פַּרְנָסָה, וְהָיוּ פּוֹשְׁטִים בִּגְדוּד (בְּרָכוֹת ג:), וְהָיָה דָּוִד מִתְפַּלֵּל, שֶׁיָּשׁוּבוּ בְּשַׁלְוָה, לְפִיכָךְ תִּקְנוּ לְאָמְרוֹ בְּכָל יוֹם סָמוּךְ לִ”תְהִלָּה לְדָוִד”, דְּאִית בֵּיהּ עִנְיְנֵי פַּרְנָסָה.

וְכֵן כָּתַב בַּסֵּפֶר ‘אַבּוּדְרְהָם’, אֲשֶׁר הַמִּזְמוֹר הַזֶּה מְדַבֵּר מֵעִנְיַן הַקֵּץ, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים כ, ב): “יַעַנְךָ הֲוָיָ”ה בְּיוֹם צָרָה”. וּכְתִיב (דָּנִיֵּאל יב, א): “וְהָיְתָה עֵת צָרָה”. “יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ” – זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. “עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ הֲוָיָ”ה מְשִׁיחוֹ”, “אֵלֶּה בָרֶכֶב” גּוֹג וּמָגוֹג. “הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַמְנוּ”, וּלְכָךְ נָהֲגוּ לְאָמְרוֹ סָמוּךְ לְסֵדֶר קְדֻשָּׁה, שֶׁמַּתְחִיל “וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל”.

וְכָתַב הַשְּׁלָ”ה (סִדּוּר שַׁעַר־הַשָּׁמַיִם, בִּרְכַּת לַמְנַצֵּחַ), אֲשֶׁר כְּלַל הַמִּזְמוֹר הַזֶּה שֶׁאֲנַחְנוּ צוֹעֲקִים עַל מְנִיעַת הַשֶּׁפַע הַבָּא מִלְּמַעְלָה, שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד לְמַטָּה מִצַּד הַחִיצוֹנִים הָעוֹצְרִים, שֶׁזּוֹהִי עֲצִירַת הָרֶחֶם וּבֵית הָרֶחֶם צַר, וּכְתִיב (יְשַׁעְיָה סג, ט): “בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר”; וּכְתִיב (תְּהִלִּים צא, טו): “עִמּוֹ אָנֹכִי בְּצָרָה”, כִּי עָצוֹר נֶעֱצָר הָרֶחֶם שֶׁל מַעְלָה, וְכִבְיָכוֹל הַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת, וְהָאִשָּׁה מַקְשָׁה לֵילֵד, וְלִפְעָמִים יוֹלֶדֶת נְפָלִים, מֵחֲמַת תְּשׁוּת כֹּחַ, שֶׁזֶּה (דְּבָרִים לב, יח): “צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי”; שֶׁהַלֵּדָה הִיא בִּתְשׁוּת כֹּחַ. וְלָכֵן אֲנַחְנוּ צוֹעֲקִים עַכְשָׁו בְּמִזְמוֹר זֶה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁתִּהְיֶה לֵדָה קַלָּה, הַיְנוּ פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע לְעַם־יִשְׂרָאֵל וּגְאֻלָּה שְׁלֵמָה.

וּמִכָּל זֶה תָּבִין מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ־רַבָּה, בְּרֵאשִׁית, פָּרָשָׁה כ, סִימָן ט) עַל פָּסוּק (בְּרֵאשִׁית ג, יז): “בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָה” – ‘אָמַר רַבִּי אַסִּי: קָשָׁה הִיא הַפַּרְנָסָה כִּפְלַיִם כַּלֵּדָה. בְּלֵידָה כְּתִיב: “בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָּנִים”, וּבְפַרְנָסָה כְּתִיב: “בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָה” – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי נַחְמָן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר: הֵקִישׁ גְּאֻלָּה לְפַרְנָסָה וּפַרְנָסָה לִגְאֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים קלו, כד): “וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ”; וְסָמִיךְ לֵהּ (שָׁם, כה): “נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר”, מַה גְּאֻלָּה פְּלָאִים, אַף פַּרְנָסָה פְּלָאִים, מַה פַּרְנָסָה בְּכָל יוֹם, אַף גְּאֻלָּה בְּכָל יוֹם.

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר: וּגְדוֹלָה מִן הַגְּאֻלָּה, שֶׁהַגְּאֻלָּה עַל־יְדֵי מַלְאָךְ וְהַפַּרְנָסָה עַל־יְדֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, גְּאֻלָּה עַל־יְדֵי מַלְאָךְ, מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית מח, טז): “הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אֹתִי מִכָּל רָע”, פַּרְנָסָה עַל־יְדֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים קמה, טז): “פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן”‘; וְהָבֵן.

וּבָא לְצִיּוֹן

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר פְּסוּקִים אֵלּוּ: “וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב”, שֶׁנִּקְרָא קְדֻשָּׁה־דְסִדְרָא, תְּכַוֵּן מְאֹד מְאֹד בְּפֵרוּשׁ הַמִּלּוֹת עַל כָּל מַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר, כִּי סֵדֶר זֶה וּתְפִלָּה זוֹ תִּקְנוּהָ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, וְהַזְּקֵנִים הַקַּדְמוֹנִים תִּקְנוּהָ לְאָמְרָהּ בְּצִבּוּר (סִדּוּר רַב עַמְרָם גָּאוֹן), וְהַטַּעַם – מִפְּנֵי גְּזֵרַת שְׁמַד שֶׁהָיְתָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁמָּנְעוּ מֵהֶם לוֹמַר קְדֻשָּׁה, וְלָכֵן הִכְנִיסוּ בְּאֶמְצַע הַפְּסוּקִים: “קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ” וְגוֹ’ (סֵפֶר הַפַּרְדֵּס לְרַשִׁ”י), וּמַה שֶּׁתִּקְּנוּ סֵדֶר הַפְּסוּקִים הָאֵלּוּ וְהַקְּדֻשָּׁה לְאָמְרוֹ בַּסּוֹף, בִּשְׁבִיל עַמֵּי הָאָרֶץ הַמְאַחֲרִין לָבוֹא לְבֵית־הַכְּנֶסֶת לַתְּפִלָּה, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִידוּ שְׁמִיעַת הַקְּדֻשָּׁה, דְּאַמְרִינָן בְּשִׁלְהִי דְּסוֹטָה (מט.): ‘אַמַּאי קָאֵי עַלְמָא? אַסִּדְרָא דִּקְדֻשָּׁה וְעַל יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּה דְּאַגַדְתָּא’ (אַבּוּדְרָהָם), וְעַל דָּבָר שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד וּמִתְקַיֵּם עָלָיו – אִי אֶפְשָׁר לְזַלְזֵל בֵּיהּ (שִׁבֳּלֵי־הַלֶּקֶט); וּלְכָךְ צְרִיכִים לְכַוֵּן מְאֹד מְאֹד בְּעֵת אָמְרוֹ אֶת פְּסוּקִים אֵלּוּ, וּלְכַוֵּן עַל־כָּל־פָּנִים פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, וּבִפְרָטִיּוּת כְּשֶׁתַּגִּיעַ אֶל תְּפִלָּה “בָּרוּךְ־הוּא אֱלֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ”, תִּשְׂמַח מְאֹד מְאֹד, וּתְכַוֵּן לִמְסֹר נַפְשְׁךָ עַל קִדּוּשׁ־הַשֵּׁם, וּבָזֶה תְּלוּיָה הַשָּׂגָה שֶׁל רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה וּבְלֵב אֱמֶת, כִּי לָשֶׁקֶר אֵין לְמַעְלָה שׁוּם שֹׁוִי, וְדוֹחִים אוֹתוֹ מִכָּל הָעוֹלָמוֹת, וְיוֹצֵא בַּחֲרָפוֹת וּבוּשׁוֹת, לֹא־כֵן כְּשֶׁאָדָם שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ, וּמְכַוֵּן בְּלֵב אֱמֶת לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, אָז יִזְכֶּה לְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ בָּרוּר.

וּבַזֹּהַר (תְּרוּמָה קלג.) מַפְלִיג מְאֹד מְאֹד בְּמַעֲלַת קְדֻשָּׁה־דְסִדְרָא, שֶׁאוֹמְרִים אַחַר הַתְּפִלָּה, כְּדֵי לְהוֹסִיף עַל הָאָדָם קְדֻשָּׁה עַל־גַּבֵּי קְדֻשָּׁה, וְהַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ עוֹלָה עַל כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת, שֶׁאוֹמְרִים הַמַּלְאָכִים וּמְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְהֵם מְקַנְּאִים בְּכָל בַּר־יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר קְדֻשָּׁה־דְסִדְרָא אֲפִלּוּ בְּיָחִיד, עַיֵּן שָׁם; וּבַטּוּר כָּתַב (אֹרַח־חַיִּים, סִימָן קלב): ‘וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בּוֹ מְאֹד לְאָמְרוֹ בְּכַוָּנָה, דְּאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ אֵין לְךָ יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה, וְלֹא יָרַד הַטַּל לִבְרָכָה, וְכָל יוֹם מְרֻבָּה קִלְלָתוֹ מִיּוֹם שֶׁלְּפָנָיו, אֶלָּא עַלְמָא אַמַּאי קָאֵי אַקְדֻשָּׁא דְּסִדְרָא, וְאָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּה דְּאַגַדְתָּא, עַיֵּן שָׁם; וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, שֶׁקְּדֻשָּׁה־דְסִדְרָא הוּא מְאֹד נָחוּץ לְתִקּוּן הָאָדָם, כִּי בַּאֲמִירָתָהּ זוֹכֶה לְתַקֵּן אֶת בְּרִיתוֹ שֶׁפָּגַם, וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר עֶלְיוֹן וְנוֹרָא מְאֹד.

וְאָמַר הָאֲרִ”י זַ”ל, שֶׁצְּרִיכִים לְכַוֵּן בְּאָמְרוֹ (יְשַׁעְיָהוּ נט, כ): “וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל”, מָתַי יָבוֹא גּוֹאֵל? כְּשֶׁיְּתַקֵּן אֶת צִיּוֹן, שֶׁהוּא הַיְסוֹד (צִיּוֹ”ן גִּימַטְרִיָּה יוֹסֵ”ף), כִּי עַל־יְדֵי פְּגַם־הַבְּרִית – הוֹצָאַת־זֶרַע־לְבַטָּלָה, הוּא מוֹסֵר אֶת בָּנָיו בְּיַד הַחִיצוֹנִים, וְגוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ וּלְבָנָיו, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן קמא), וְעַל זֶה יִדְווּ כָּל הַדְּווּיִים, כִּי עִקַּר כָּל הַצָּרוֹת שֶׁאָדָם סוֹבֵל, הֵן מֵעַצְמוֹ וְהֵן מֵאֲחֵרִים הוּא עַל־יְדֵי פְּגַם־הַבְּרִית – הוֹצָאַת־זֶרַע־לְבַטָּלָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (סֵפֶר־הַמִּדּוֹת, נִאוּף, סִימָן כו): ‘עַל־יְדֵי הוֹצָאַת־זֶרַע־לְבַטָּלָה בּוֹרֵא קְלִפּוֹת הַמִּתְלַבְּשׁוֹת בִּבְנֵי־אָדָם מִתְנַגְּדִים וְחוֹלְקִים עָלָיו וְעוֹשִׂים לוֹ יִסּוּרִין’; וְכַאֲשֶׁר יַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, אָז יַחְזְרוּ אוֹתָם בָּנִים לִמְקוֹמָם, תּוֹךְ הָאוֹצָר הַנִּקְרָא גּוּף.

וְזוֹ כַּוָּנַת מַאֲמָרָם זַ”ל (יְבָמוֹת סב.): ‘אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף’. וְלָכֵן “גּ’וֹאֵל וּ’לְשָׁבֵי פֶ’שַׁע” רָאשֵׁי־תֵבוֹת: גּ’וּ’ף’, “בְּ’יַעֲקֹב נְ’אֻם יְ’יָ וַ’אֲנִי” – רָאשֵׁי־תֵבוֹת בָּ’נָ’י’ו, כִּי בָּזֶה תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה – כְּשֶׁאָדָם יַעֲסֹק בְּתִקּוּן הַבְּרִית, כִּי כָּל הַהַעֲלָמוֹת וְהַהַסְתָּרוֹת שֶׁנֶּעֱלָם וְנִסְתָּר מִמֶּנּוּ הָאוֹר אֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הוּא רַק מֵחֲמַת פְּגַם־הַבְּרִית, וְלָכֵן עַכְשָׁו צְרִיכִים לַעֲסֹק בְּתִקּוּן עָווֹן זֶה, כִּי מֵרֵאשִׁית הֻלֶּדֶת מָשִׁיחַ הָיָה לְתַקֵּן עָוֹן זֶה, כִּי הַתְחָלַת הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ הָיָה מִיהוּדָה, שֶׁהוֹלִיד מִתָּמָר אֶת פֶּרֶץ וְזֶרַח, וְהֵם הָיוּ תִּקּוּן עַל חֵטְא עֵר וְאוֹנָן שֶׁהִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם, וְעַל־כֵּן הֻצְרַךְ יְהוּדָה לְהַמְשִׁיךְ נִשְׁמַת מָשִׁיחַ בָּעוֹלָם, שֶׁעַל־יָדוֹ יִהְיֶה תִּקּוּן זֶה, כִּי תִּקּוּן עָוֹן זֶה תָּלוּי בְּמָשִׁיחַ (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, הֲלָכָה א, אוֹת י); וְלָכֵן בְּאָמְרְךָ: “וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב” – תְּכַוֵּן מְאֹד לָשׁוּב אָז בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, שֶׁזֶּה “וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע” דַּיְקָא, שֶׁהֵם הַשָּׁבִים עַל חֵטְא פְּגַם־הַבְּרִית, שֶׁנִּקְרָא (יְשַׁעְיָה נז, ד): “יִלְדֵי פֶּשַׁע זֶרַע שֶׁקֶר”, וְהַגּוֹאֵל צֶדֶק יָבוֹא כְּדֵי לְתַקְּנָם, כִּי כָּל תִּקּוּנָם עַל־יָדוֹ דַּיְקָא, כִּי מָשִׁיחַ יָבֹא לְתַקֵּן זֶה הַחֵטְא בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה יא, יב): “וּנְפוּצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ”; שֶׁיְּקַבֵּץ כָּל הַנִּדָּחִים וְהַנִּפְזָרִים בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, כִּי סוֹד מָשִׁיחַ הוּא סוֹד אוֹר הַחֶסֶד הֶחָדָשׁ הַמְתַקֵּן הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים יח, נא): “וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ”; וּכְשֶׁיָּבֹא וִיתַקְּנָם, אָז תַּחֲזֹר וְתָאִיר בָּהֶם הַנְּקֻדָּה שֶׁהִיא כְּלוּלָה מִשָּׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן לד); וְזֶה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים: “וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר הֲוָיָ”ה רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ”; הַיְנוּ הַנְּקֻדָּה הַשּׁוֹרָה אֵצֶל בְּרִית שָׁלוֹם הִיא כְּלוּלָה מִשָּׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת, שֶׁהֵם סוֹד: רֹאשׁ, תּוֹךְ, סוֹף, שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת מֵאָב לְבֵן וּלְבֵן הַבֵּן, שֶׁכָּל אֶחָד מְקַבֵּל מִן הָעֶלְיוֹן וְעֶלְיוֹן מֵעֶלְיוֹן, כִּי הַשָּׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת קְשׁוּרוֹת זוֹ בָּזוֹ, וְכֻלָּם יָאִירוּ וְיִתְגַּלּוּ עַל־יְדֵי מָשִׁיחַ, וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: “קָדוֹשׁ” (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, הֲלָכָה ה, אוֹת כ); וּקְדֻשָּׁה־דְסִדְרָא נִתְקְנָה בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם, הַיְנוּ שֶׁהַתַּרְגּוּם נִכְלָל בַּקְּדֻשָּׁה, כִּי תַּרְגּוּם הוּא סוֹד עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן יט), וּצְרִיכִים לִכְלֹל אֶת הַתַּרְגּוּם אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה סוֹד פְּעֻלּוֹת הַמְשֻׁנּוֹת שֶׁנִּתְאַחֲדִים בְּאַחְדּוּת הַפָּשׁוּט (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ב) כִּי (סוֹטָה מט.) ‘לֹא קָאֵי עַלְמָא אֶלָּא עַל קְדֻשָּׁא־דְסִדְרָא’;

וְלָכֵן צְרִיכִים לְקַשֵּׁר אֶת הָעוֹלָם־הַזֶּה אֶל הָעוֹלָם־הַבָּא, שֶׁזֶּה סוֹד לְשׁוֹן תַּרְגּוּם מִלְּשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, וּבִשְׁבִיל זֶה כְּלוּלָה קְדֻשָּׁה־דְסִדְרָא מִשְּׁנֵי הַלְּשׁוֹנוֹת לְחַבְּרָם יַחַד (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, הֲלָכָה ב, אוֹת ג); וְזֶה נַעֲשָׂה דַּיְקָא עַל־יְדֵי שְׁמִירַת וְתִקּוּן הַבְּרִית, שֶׁאָז יָכוֹל לַעֲסֹק בְּתִקּוּן הָעוֹלָם, לְקַשֵּׁר אֶת הָעוֹלָם־הַזֶּה לָעוֹלָם־הַבָּא (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, הֲלָכָה א); וְיֵשׁ בַּאֲמִירַת פְּסוּקֵי “וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל” סוֹדוֹת וְרָזִין עִלָּאִין, וְהַכֹּל בָּנוּי עַל שֵׁמוֹת וְיִחוּדִים לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַשֶּׁפַע בָּעוֹלָם, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁאָז זוֹכִים לְמֹחִין נְקִיִּים, וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְלָכֵן בְּאָמְרְךָ: “שָׁמְרָה זֹאת לְעוֹלָם לְיֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ”, תְּכַוֵּן: “שָׁ’מְרָה זֹ’את לְ’עוֹלָם” – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: שִׁ’כְבַת זֶ’רַע לְ’בַטָּלָה, שֶׁיִּשְׁמֹר אֶת הַטִּפָּה לִבְחִינַת נֻקְבָא שֶׁנִּקְרָא זֹאת וְקַרְקַע עוֹלָם כַּיָּדוּעַ.

וְהָעִקָּר שֶׁיִּשְׁמֹר אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, כִּי הַחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה שֶׁל פְּגַם־הַבְּרִית, בָּא עַל־יְדֵי פְּגַם הַמַּחֲשָׁבָה, וְלָכֵן “מַ’חֲשָׁבוֹת לְ’בַב עַ’מֶּךָ” – רָאשֵׁי־תֵבוֹת שֵׁם הַיּוֹצֵא מֵרָאשֵׁי־תֵבוֹת “עֹ’שֶׂה מִ’שְׁפָּט לַ’עֲשׁוּקִים”; אִם אָדָם זוֹכֶה לִשְׁמֹר עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ, הוּא מוֹצִיא אֶת כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת מֵהַקְּלִפָּה שֶׁבָּלַע, כִּי הָעִקָּר תָּלוּי בִּקְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה, לְהַדְבִּיק אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ תָּמִיד בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְיִבְטַח רַק בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁזֶּה סוֹד “מִבְטָחוֹ” אוֹתִיּוֹת חָב”וּ, שֵׁם הַמַּעֲלֶה אֶת הַטִּפּוֹת, בְּסוֹד (אִיּוֹב כ, טו): “חַ’יִל בָּ’לַע וַ’יְקִיאֶנּוּ”; וְאוֹתִיּוֹת מ”ט, הִתְגַּלּוּת שַׁעֲרֵי בִּינָה, הַיְנוּ עַל־יְדֵי “מִבְטָחוֹ”, מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ שֵׁם חָב”וּ, שֶׁיּוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַטִּפּוֹת שֶׁאִבֵּד עַל־יְדֵי פְּגַם־הַבְּרִית, וְיַעֲלֶה אֶל מ”ט שַׁעֲרֵי בִּינָה. וְזֶה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (סֵפֶר־הַמִּדּוֹת, בִּטָּחוֹן, סִימָן י): ‘עַל־יְדֵי בִּטָּחוֹן יִזְכֶּה לֵידַע שֵׁמוֹת הַקֹּדֶשׁ’; שֶׁזֶּה מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ מְסַיְּמִים “וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ”, עַל־יְדֵי “מִבְטָחוֹ” יוֹצֵא אוֹתִיּוֹת חָב”וּ וְאוֹתִיּוֹת מ”ט וְכַנַּ”ל, וְזֶה “כִּי לֹא עָזַבְתָּ’ דּוֹרְשֶׁיךָ’ הֲוָיָ”ה'” – סוֹפֵי־תֵבוֹת הוּא הַשֵּׁם תכ”ה, שֶׁבְּשֵׁם זֶה הָרַג מֹשֶׁה אֶת הַמִּצְרִי כַּיָּדוּעַ; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּכַוֵּן הֵיטֵב בְּאָמְרוֹ אֶת פְּסוּקֵי “וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל”, כִּי יֵשׁ בָּזֶה רָזִין וְסִתְרֵי נִסְתָּרוֹת, אַשְׁרֵי לוֹ.

תְּפִלָּה לְדָוִד

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! שֶׁזֶּה דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד לוֹמַר עַכְשָׁו אֶת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה, וּלְכַוֵּן בּוֹ מְאֹד, כִּי בְּמִזְמוֹר זֶה מוֹרִידִים אֶת הַשֶּׁפַע לָאָדָם. וְאִם הָיוּ בְּנֵי־אָדָם יוֹדְעִים מַעֲלַת אֲמִירָתוֹ, הָיוּ מְכַוְּנִים בּוֹ מְאֹד מְאֹד פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת. וְהָאֲרִיזַ”ל אָמַר, שֶׁצְּרִיכִים לְכַוֵּן בּוֹ מְאֹד מְאֹד, כִּי עַכְשָׁו זֶה גּוֹרֵם תִּקּוּן גָּדוֹל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, כִּי יֶשׁ בּוֹ קפ”ו תֵּבוֹת, נֶגֶד הֲוָיָ”ה בְּהַכָּאָה: י’ פַּעַם י’, ה’ פַּעַם ה’, ו’ פַּעַם ו’, ה’ פַּעַם ה’, שֶׁעוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּה מָקוֹ”ם, שֶׁהוּא סוֹד קפ”ו. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ זָכָה לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי שֶׁבִּטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי, וְעָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְּעָנִי, שֶׁזֶּה “כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי”.

וּמוּבָא בַּזֹּהַר (בָּלָק קצה.): ‘דָּוִד חָמָא דְּכָל כַּוִּין וְכָל תַּרְעֵי שְׁמַיָּא כֻּלְהוּ זְמִינִין לְאִפְתְּחָא לְמִסְכְּנָא, וְלֵית בְּכָל צְלוֹתִין דְּעָלְמָא דְּקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא אָצִית מִיָּד כִּצְלוֹתָא דְּמִסְכְּנָא, כֵּיוָן דְּחָמֵי הַאי עָבֵד גַּרְמֵיהּ עַנְיָא וּמִסְכְּנָא, פָּשַׁט לְבוּשָׁא בְּמַלְכוּתָא, וְיָתִיב בְּאַרְעָא כְּמִסְכְּנָא, אָמַר תְּפִלָּה, דִּכְתִיב: “תְּפִלָּה לְדָוִד, הַטֵּה הֲוָיָ”ה אָזְנְךָ עֲנֵנִי”‘; וְלָכֵן בְּאָמְרְךָ מִזְמוֹר זֶה, תַּעֲשֶׂה עַצְמְךָ כְּעָנִי, וְזוֹ מַדְרֵגַת הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ, שֶׁמְּבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְעוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד עָנִי.

וְכֵן הוּא יָכוֹל לְהַמְתִּיק אֶת הָעֲנִיּוּת וְהָאֶבְיוֹנוּת בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מַמְתִּיק אֶת כָּל הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת בְּתַכְלִית, קַטְנוּת דְּקַטְנוּת, עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן עַד אֵין תַּכְלִית, הַכֹּל הוּא מַמְתִּיק בְּשָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן, הַגָּבֹהַּ הַנּוֹרָא מְאֹד, שֶׁהוּא סוֹד אַיִ”ן, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַמֹּחִין דְּגַדְלוּת וְקַטְנוּת, שֶׁשָּׁם כֻּלָּא חַד, וְהַכֹּל נִמְתָּק שָׁם (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, הֲלָכָה ה, אוֹת ז); וְלָכֵן מִי שֶׁזּוֹכֶה לְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת בְּמִזְמוֹר זֶה, וְעוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ עָנִי, וּמְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּשְׁפְּעוּ בְּעֵת הַתְּפִלָּה, כִּי יוֹרֵד עַכְשָׁו הַשֶּׁפַע מֵאֲצִילוּת לִבְרִיאָה וּמִבְּרִיאָה לִיצִירָה וּמִיצִירָה לַעֲשִׂיָּה, וְזוֹ גְּדֻלַּת הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת דָּוִד, שֶׁיּוֹרֵד אֶל מְקוֹמוֹת הַמְּטֻנָּפִים, וּמַגְבִּיהַּ וּמַעֲלֶה אֶת כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַפְּגוּמוֹת.

כִּי בָּזֶה שֶׁעוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ עָנִי, הוּא מִתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם, עַד שֶׁיֶּשׁ לוֹ שַׁיָּכוּת אֲלֵיהֶם, וּמַחְדִּיר בָּהֶם מֹחִין עֶלְיוֹנִים, שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר: “שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי”; וְדָרְשׁוּ עַל זֶה חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת ד.): “לְדָוִד שָׁמְרָה נַפְשִׁי, כִּי חָסִיד אָנִי” – לֵוִי וְרַבִּי יִצְחָק, חַד אָמַר: כָּךְ אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: ‘רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא חָסִיד אֲנִי, שֶׁכָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב יְשֵׁנִים עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, וַאֲנִי (תְּהִלִּים קיט, סב): “חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ”‘; וְאִידָךְ: ‘כָּךְ אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא חָסִיד אֲנִי, שֶׁכָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב יוֹשְׁבִים אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת בִּכְבוֹדָם, וַאֲנִי יָדַי מְלֻכְלָכוֹת בְּדָם וּבְשָׁפִיר וּבְשִׁלְיָה, כְּדֵי לְטַהֵר אִשָּׁה לְבַעְלָהּ”; כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, וּבָכָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ עַל גָּלוּת הַשְּׁכִינָה וְעַל בִּזְיוֹן נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וּמָסַר אֶת נַפְשׁוֹ לְקָרֵב אֶת כָּל הָרְחוֹקִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.

וְדַיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה זָכָה שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ מָשִׁיחַ, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (זְכַרְיָה ט, ט): “צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר”; כִּי זֶה סוֹד הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ, שֶׁמֵּשִׂים אֶת עַצְמוֹ כֶּעָנִי, וְתָמִיד בּוֹכֶה וּמְבַכֶּה שָׁמַיִם וָאָרֶץ עַל שִׁפְלוּתוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לִרְכַּב עַל הַחָמְרִיּוּת לְהַכְנִיעָהּ. וְכָךְ הוּא מְקָרֵב נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.

וְאָמְרוּ בַּזֹּהַר (פִּינְחָס ריג:): וְדָוִד בָּעֵי בָּעוּתֵיהּ קָמֵי קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, וְאָמַר: “שָׁמְרָה נַפְשִׁי” דְּלָא יִדְחוּן לֵהּ לְבַר, וְכַד מָטֵי לְקַבְּלָהּ יִפְתְּחוּן לֵהּ פִּתְחִין וּתְקַבֵּל לֵהּ קָמָךְ. “כִּי חָסִיד אָנִי” – וְכִי חָסִיד אִקְרֵי? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אִין, דִּכְתִיב (יְשַׁעְיָה נה, ג): “חַסְדֵי דָּוִד הַנֶּאֱמָנִים”, בְּגִין כָּךְ “שָׁמְרָה נַפְשִׁי” דְּלָא תִּשְׁבֹּק לֵהּ לְמֵהַךְ לְבַר’; כִּי דַּיְקָא הַצַּדִּיק שֶׁמַּחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ לְלֹא כְּלוּם, וְתָמִיד חוֹשֵׁב שֶׁהוֹלְכִים לִדְחוֹת אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא בָּטֵל וּמְבֻטָּל בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, הוּא יָכוֹל לְקָרֵב רְחוֹקִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וּכְכָל שֶׁהוּא מְפַחֵד יוֹתֵר שֶׁלֹּא יִדָּחֶה כְּרֶגַע מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי אֵיזוֹ יֵשׁוּת וְגֵאוּת, כֵּן זוֹכֶה לְהַגִּיעַ אֶל בִּטּוּל אֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ בְּכֹחוֹ לְהַעֲלוֹת אֶת כָּל הַנְּפָשׁוֹת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.

וְזֶה כְּלַל הַמִּזְמוֹר שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בִּלְשׁוֹן עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, הַכֹּל – כְּדֵי לְהַחֲזִיק מַעֲמָד וְלֹא לְהִשָּׁבֵר, וְזֶה שֶׁמְּשַׁבְּחִים אֶת עַצְמָם: “כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלַי, וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה”; עַל־יְדֵי שֶׁקֵּרַבְתָּנִי לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, וְשַׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית־הַמִּדְרָשׁ שֶׁלָּהֶם, וַאֲנִי לוֹמֵד אֶצְלָם אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק אֲפִלּוּ בַּמַּצָּבִים הֲכִי קָשִׁים – ‘אַךְ אֲנִי מְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם “אֱלֹהִים, זֵדִים קָמוּ עָלַי, וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְּשׁוּ נַפְשִׁי וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם”‘; שֶׁהֵם כְּלַל הָרְשָׁעִים הָאֲרוּרִים הַנּוֹאֲפִים כִּכְלָבִים, וְחוֹלְקִים עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת, וְרוֹצִים לְרַחֲקֵנִי מֵהֶם, כְּדֵי לְאַבְּדֵנִי מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת.

וְלָכֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ: “פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ”, שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְאַזֵּר בְּעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה נֶגֶד כָּל הַקָּמִים עָלַי לְרַחֲקֵנִי מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיקִים הַמְקָרְבִים אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן כב), שֶׁיִּתְגַּבֵּר בְּעַזּוּת וּבְעַקְשָׁנוּת נֶגְדָּם, וְלֹא יִתְפַּעֵל מֵהֶם, וְדַיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְקַבֵּל מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר, צַדִּיקֵי אֱמֶת, הִתְחַזְּקוּת, אֲפִלּוּ בַּמַּצָּבִים הֲכִי קָשִׁים (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, מַתָּנָה, הֲלָכָה ה, אוֹת ה); כִּי בֶּאֱמֶת עוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד צָרוֹת וְיִסּוּרִים וּמְרִירוּת וּמַכְאוֹבִים, וְנוֹפֵל בְּכָל פַּעַם בַּחֲלִישׁוּת הַדַּעַת, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כְּלֹא כְלוּם, וְהוּא מְאֹד מְאֹד מְסֻכָּן, שֶׁלֹּא יְאַבֵּד אֶת שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת גַּם יַחַד.

וְלָכֵן עָלָיו לְהִתְחַנֵּן כָּאן מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר זָכָה לַעֲבֹר אֶת הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת: עֲשִׂיָּה, יְצִירָה, בְּרִיאָה, אֲצִילוּת, וְנִכְלָל כְּבָר בְּמָקוֹם שֶׁנִּכְלָל, עַד שֶׁמָּסַר אֶת נַפְשׁוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְגַמְרֵי, וְעַכְשָׁו הוּא הַזְּמַן שֶׁיֵּרֵד הַשֶּׁפַע, דַּיְקָא עַכְשָׁו מִתְאַחֲזִים בּוֹ הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אַחֲרָא, שֶׁהֵם כְּלַל הָעַזֵּי פָּנִים הָרוֹצִים לְרַחֲקוֹ מֵהַקְּדֻשָּׁה וּלְהַחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ, וּמְסִיתִים וּמַדִּיחִים אוֹתוֹ, שֶׁיִּתְרַחֵק מֵהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה נוֹרָאָה וְנִפְלָאָה מְאֹד, וּמִתַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁהֵם צַדִּיקֵי הַדּוֹר, שֶׁיְּכוֹלִים לַעֲשׂוֹת לוֹ טוֹבָה נִצְחִית.

וְלָכֵן צְרִיכִים לְהִתְאַזֵּר בְּעַזּוּת וּבְעַקְשָׁנוּת דִּקְדֻשָּׁה נֶגְדָּם, וְלֹא לְהִתְפַּעֵל מֵהֶם. וְהָעִקָּר – לְבַקֵּשׁ תָּמִיד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁלֹּא יִדָּחֶה מִפָּנָיו בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, וְכֵן שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁנִּכְלָל בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וּמִתַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, אֲשֶׁר עַל יָדָם יִזְכֶּה לְתִקּוּן נוֹרָא וְנִפְלָא מְאֹד מְאֹד, וְהָבֵן.

 שִׁיר הַמַּעֲלוֹת

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֶת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה שיר המעלות, עָלֶיךָ לִשְׂמֹחַ מְאֹד מְאֹד. וְרַבֵּנוּ זַ”ל הִזְהִיר אֶת אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, לְכַוֵּן מְאֹד בַּאֲמִירַת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה, וּלְכַוֵּן בּוֹ פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, כִּי בְּמִזְמוֹר זֶה נוֹתְנִים תּוֹדָה וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁשָּׂם חֶלְקֵנוּ בְּחֵלֶק הַצַּדִּיק, וְלֹא שָׂם נַפְשֵׁנוּ לַמּוֹט רַגְלֵינוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם שֶׁחָלַק עַל רַבֵּנוּ זַ”ל, וְכִמְעַט שֶׁנֶאֱבַדְנוּ לְגַמְרֵי עַל יָדוֹ.

וּבַמִּזְמוֹר הַזֶּה של שיר המעלות נָתַן דָּוִד הַמֶּלֶךְ תּוֹרָה וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהִצִּילוֹ מִכָּל הַמִּתְנַגְּדִים שֶׁרָצוּ לִבְלֹעַ אוֹתוֹ חַיִּים, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (אוֹצַר הַמִּדְרָשִׁים) עַל הַפָּסוּק (מִשְׁלֵי ג, יט): “הֲוָיָ”ה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ” – ‘כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹלָמוֹ, בְּרַחֲמִים בָּרָא אוֹתוֹ, וְאִלְמָלֵא רַחֲמָיו הָרַבִּים, לֹא הָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, שֶׁכָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – בָּרָא כְּנֶגְדּוֹ, וְנָתַן אֵימַת זֶה עַל זֶה: בָּרָא יִשְׂרָאֵל, בָּרָא כְּנֶגְדּוֹ אֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְאִלְמָלֵא רַחֲמָיו וְתַקָּנָה שֶׁתִּקֵּן, הָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם בּוֹלְעִין אֶת יִשְׂרָאֵל לְפִי שָׁעָה שֶׁהֵן חַיִּים, שֶׁכֵּן דָּוִד מְשׁוֹרֵר: “לוּלֵא הֲוָיָ”ה שֶׁהָיָה לָנוּ” וְגו, אֲזַי “חַיִּים בְּלָעוּנוּ” וְגוֹ’. וּמַה תַּקָּנָה תִּקֵּן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? בָּרָא לָהֶן לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם שָׂרִים לְמַעְלָה, וּבָרָא כְּנֶגְדָּן יִשְׂרָאֵל, וּבָרָא לָהֶן מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִפִּיל אֵימָתָן עַל שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם.

וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹבְרִין עַל רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, עוֹמְדִין וּמְקַטְרְגִין שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל יִשְׂרָאֵל, וְעוֹמְדִין שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל בִּתְפִלָּה וּבִתְחִנָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְכֵיוָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, וּמַשְׁכִּימִין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וְעוֹמְדִין בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים, וּמְכַוְּנִים אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מִתְחַבֶּרֶת תְּפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עִם תְּפִלָּתָן שֶׁל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל, מִיָּד מִתְרַצֶּה לָהֶן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְנוֹתֵן לָהֶם כֹּחַ, וּמִתְגַּבְּרִין וּמוֹצִיאִין אֵשׁ חַם, וְנוֹתְנִין אֵימָתָן עַל שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּכְשֶׁאֵימָתָן נוֹפֶלֶת עַל הַשָּׂרִים שֶׁל מַעְלָה, אֵימָה נוֹפֶלֶת עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם’; וְלָכֵן אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁזּוֹכֶה לַחֲזֹר בְּכָל יוֹם בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְנוֹתֵן תּוֹדָה וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁזִּכָּה אוֹתוֹ לִהְיוֹת מְקֹרָב אֶל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא רַבֵּנוּ זַ”ל, הַמְגַלֶּה לוֹ אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּפוֹתֵחַ אֶת פִּיו לְדַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.

כִּי רַבֵּנוּ זַ”ל מְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה, כַּמּוּבָא (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ס), וְעַל־יְדֵי־זֶה אָדָם פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו וּמְדַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה הַחֶסֶד הֲכִי גָּדוֹל, שֶׁזָּכִינוּ לִהְיוֹת מְקֹרָבִים אֶל רַבֵּנוּ זַ”ל, וַאֲפִלּוּ שֶׁכְּבָר עָבְרוּ עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים, עִם כָּל זֹאת רַבֵּנוּ זַ”ל מְגַלֶּה לָנוּ עֵצוֹת נוֹרָאוֹת וְנִפְלָאוֹת, אֵיךְ לְהַחֲזִיק מַעֲמָד, אֲפִלּוּ שֶׁנָּפַלְנוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּפַלְנוּ – לֹא לְהִתְיָאֵשׁ, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן עח); וְזֶה הַשֶּׁבַח וְהַתּוֹדָה הֲכִי גְּדוֹלִים, שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹתְנִים פֹּה בְּכָל יוֹם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁלֹּא נִתְרַחַקְנוּ מֵרַבֵּנוּ זַ”ל וּמִתַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁעוֹמְדִים עֲלֵיהֶם אִינְשֵׁי דְּלָא מְעַלֵּי, אָדָם בְּלִיַּעַל מִסִּטְרָא דִּקְלִפָּה, שֶׁזֶּה חֶסֶד גָּדוֹל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ.

וְזֶה שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ־רַבָּה, שְׁמוֹת, פָּרָשָׁה כ, סִימָן ו): “נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים” (שיר המעלות תְּהִלִּים קכד, ז) – ‘מָשָׁל לְיוֹנָה שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּקִנָּהּ, רָאָה אוֹתָהּ נָחָשׁ רַע, הָיָה מְבַקֵּשׁ לַעֲלוֹת אֵלֶיהָ, בָּרְחָה הֵימֶנּוּ לְמָקוֹם אַחֵר, עָלָה וְיָשַׁב לָהּ בְּקִנָּהּ, נָפְלָה הָאֵשׁ בְּקִנָּהּ וְנִשְׂרַף הַנָּחָשׁ. פָּרְחָה הַצִּפּוֹר וְיָשְׁבָה לָהּ בְּגַג, כֵּיוָן שֶׁנִּשְׂרַף הַנָּחָשׁ וְהַקֵּן, אָמְרוּ לַצִּפּוֹר: עַד מָתַי אַתְּ פּוֹרַחַת מִמָּקוֹם זֶה לְמָקוֹם זֶה?! הָלְכָה וּמָצְאָה לָהּ קֵן נָאֶה וּמְשֻׁבָּח, וְיָשְׁבָה לָהּ בְּתוֹכוֹ.

כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, וְהָיָה פַּרְעֹה הַנָּחָשׁ מִתְחַכֵּם עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת א, י): “הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ”, וְהוּא נִמְשַׁל כְּנָחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (יְחֶזְקֵאל כט, ג): “הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַים הַתַּנִּים הַגָּדוֹל”, בָּרְחוּ יִשְׂרָאֵל מִפָּנָיו, שֶׁנֱּאֱמַר (הוֹשֵׁעַ יא, יא): “יֶחְרְדוּ כְּצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם”, וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, נִשְׂרַף פַּרְעֹה בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת טו, ז): “תְּשַׁלַּח חֲרוֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ”, יָשְׁבוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים קב, ח): “וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג”; וְאַחַר־כָּךְ בָּרְחוּ כְּצִפּוֹר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי כז, ח): “כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִּנָּהּ, כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ”, וּכְשֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, מָצְאוּ לָהֶם קֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים פד, ד): “גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת”, וְכֵן דָּוִד אָמַר (שָׁם קלב, ה): “עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַהֲוָיָ”ה מִשְׁכָּנוֹת לְאַבִיר יַעֲקֹב”.

לְכָךְ נֶאֱמַר: “נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה”‘ (שיר המעלות תְּהִלִּים קכד, ז); אַשְׁרֵי מִי שֶׁשָּׂם לִבּוֹ אֶל דְּבָרַי אֵלּוּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְנוֹתֵן תּוֹדָה וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב אֶל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא רַבֵּנוּ זַ”ל, וְאֶל תַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, הַמְחַזְּקִים וּמְשַׂמְּחִים וּמְעוֹרְרִים אֶת לִבּוֹת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּבְרְחוּ תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וַאֲפִלּוּ בַּמַּצָּבִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר לֹא יִתְיָאֲשׁוּ בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, וְהָבֵן.

שִׁיר שֶׁל יוֹם

א.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר בְּכָל יוֹם וָיוֹם אָדָם צָרִיךְ לְהַזְכִּיר לְעַצְמוֹ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. וְלָכֵן סוֹפְרִים אֶת הַיָּמִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם על יד שיר של יום: “הַיּוֹם יוֹם רִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת”, “הַיּוֹם יוֹם שֵׁנִי בְּשַׁבָּת” וְכוּ’. כִּי אֲנַחְנוּ מִשְׁתּוֹקְקִים אֶל שַׁבָּת שֶׁהִיא אַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (בְּשַׁלַּח סג:): “רְאוּ כִּי הֲוָיָ”ה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת” (שְׁמוֹת טז, כט), מַאי “שַׁבָּת”? יוֹמָא דְּבֵיהּ נַיְחִין שְׁאָר יוֹמִין, וְהוּא כְּלָלָא דְּכָל אִנּוּן שִׁיתָּא אַחֲרָנִין, וּמִנֵּיהּ מִתְבָּרְכִין. רַבִּי יֵיסָא אָמַר: וְכֵן נָמֵי כְּנֵסֶת יִשְׂרָאֵל אִקְרֵי “שַׁבָּת”, בְּגִין דְּאִיהִי בַּת זוּגוֹ, וְדָא הִיא כַּלָּה, דִּכְתִיב (שְׁמוֹת לא, יד): “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם”; וְלָא לִשְׁאָר עַמִּין, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שָׁם, יז): “בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, וְדָא הִיא “לָכֶם” וְלֹא לִשְׁאָר עַמִּין, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שָׁם): “בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, וְדָא הִיא אַחֲסָנַת יְרוּתַת עָלְמִין לְיִשְׂרָאֵל’; וְלָכֵן צְרִיכִים לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁאָז מֵאִיר אַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ב): שֶׁצְּרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ אֶת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת עַל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל. וְלָכֵן תִּקְּנוּ שֶׁלְּוִיִּים יֹאמְרוּ עַל הַדּוּכָן בְּכָל יוֹם מִזְמוֹר אַחֵר שיר של יום, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל (שִׁיר־הַשִּׁירִים רַבָּה, פָּרָשָׁה ד, סִימָן ט): “וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה” (שִׁיר־הַשִּׁירִים ד, ג) – ‘זֶה הַשִּׁיר, דְּתָנִינָן תַּמָּן: הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְּוִיִּים אוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ, בָּרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים (תְּהִלִּים כד): “לַהֲוָיָ”ה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ”, בַּשֵּׁנִי (שָׁם מח): “גָּדוֹל הֲוָיָ”ה וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ” וְגו, בַּשְּׁלִישִׁי (שָׁם פב): “אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל”, בָּרְבִיעִי (שָׁם צד): “אֵל נְקָמוֹת הֲוָיָ”ה, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ”, בַּחֲמִישִׁי (שָׁם פא): “הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עֻזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב”, בַּשִּׁשִּׁי (שָׁם צג): “הֲוָיָ”ה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ”, בְּשַׁבָּת (שָׁם צב): “מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת”, לֶעָתִיד לָבוֹא לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים’;

וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לא.): ‘רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא: בָּרִאשׁוֹן מֶה הָיוּ אוֹמְרִים (תְּהִלִּים כד): “לַהֲוָיָ”ה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ”, עַל שֵׁם שֶׁקָּנָה וְהִקְנָה שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ. בַּשֵּׁנִי מֶה הָיוּ אוֹמְרִים (שָׁם מח): “גָּדוֹל הֲוָיָ”ה וּמְהֻלָּל מְאֹד”, עַל שֵׁם שֶׁחִלֵּק מַעֲשָׂיו וּמָלַךְ עֲלֵיהֶן. בַּשְּׁלִישִׁישער של יום הָיוּ אוֹמְרִים (שָׁם פב): “אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל”, עַל שֵׁם שֶׁגִּלָּה אֶרֶץ בְּחָכְמָתוֹ, וְהֵכִין תֵּבֵל לַעֲדָתוֹ. בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים (שָׁם צד): “אֵל נְקָמוֹת הֲוָיָ”ה”, עַל שֵׁם שֶׁבָּרָא חַמָּה וּלְבָנָה, וְעָתִיד לִפָּרַע מֵעוֹבְדֵיהֶן. בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים (שָׁם פא): “הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עֻזֵּנוּ”, עַל שֵׁם שֶׁבָּרָא עוֹפוֹת וְדָגִים לְשַׁבֵּחַ לִשְׁמוֹ. בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים (שָׁם צג): “הֲוָיָ”ה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ”, עַל שֵׁם שֶׁגָּמַר מְלַאכְתּוֹ וּמָלַךְ עֲלֵיהֶן. בַּשְּׁבִיעִי שיר של יום הָיוּ אוֹמְרִים (שָׁם צב): “מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת”, לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת’;

וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי! לְכַוֵּן בְּכָל יוֹם אֶל הַמִּזְמוֹר שיר של יום שֶׁשַּׁיָּךְ לְאוֹתוֹ יוֹם, כִּי כָּל יוֹם וָיוֹם יֶשׁ לוֹ שִׁיר מְיֻחָד כְּפִי הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה שֶׁמְּאִירָה בּוֹ מִשַּׁבָּת, שֶׁהִיא עֶצֶם הַנְּקֻדָּה, וְעַל־כֵּן מַזְכִּירִים שַׁבָּת בְּשִׁיר שֶׁל יוֹם דַּיְקָא, שֶׁאוֹמְרִים בְּכָל יוֹם: “הַיּוֹם יוֹם רִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת” וְכוּ’, וְכֵן בְּשֵׁנִי וְכוּ’ וְכֵן בִּשְׁלִישִׁי וְכוּ’, כִּי עַל־יְדֵי הַשִּׁיר עִקַּר הִתְקַשְּׁרוּת הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה אֶל כָּל הָעוֹלָמוֹת.

וְעִקַּר הַנְּקֻדָּה הַפְּנִימִית הִיא שַׁבָּת שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, הֲלָכָה ה, אוֹת כא); וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר כָּל יוֹם וָיוֹם יֶשׁ בּוֹ שִׁיר אַחֵר, שִׁיר מְיֻחָד כְּפִי הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַשַּׁיֶּכֶת לִכְלָלִיּוּת לִבּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, מְלַמְּדִים, הֲלָכָה ד, אוֹת ז); כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵאִיר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת הָאוֹר הַגָּנוּז, וִיכוֹלִים לְהִתְקָרֵב בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַשִּׁיר שֶׁנִּשְׁמַע בַּיּוֹם הַזֶּה דַּיְקָא, כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִתְגַּלֶּה אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ בְּהִתְגַּלּוּת נוֹרָאָה וְנִפְלָאָה עַד מְאֹד, שֶׁזֶּה עִנְיָן שֶׁל הַשִּׁיר שֶׁהַלְּוִיִים הָיוּ אוֹמְרִים עַל הַדּוּכָן בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, כִּי הֵם הָיוּ מְקַשְּׁרִים אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁיִּזְכּוּ לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב הַגָּנוּז שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵאִיר הָאוֹר הַגָּנוּז (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָנִים לג, פד); אַשְׁרֵי מִי שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּכָל יוֹם וָיוֹם לְהִתְקָרֵב אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל־יְדֵי הַשִּׁיר הַנִּגּוּן, שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּכָל הָעוֹלָמוֹת בַּיּוֹם הַזֶּה דַּיְקָא, וְהָבֵן.

ב.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר בְּיוֹם רִאשׁוֹן אַחַר הַשַּׁבָּת, נִסְתַּלֶּקֶת מֵהָאָדָם הַנְּשָׁמָה שֶׁהֵאִירָה בּוֹ בְּשַׁבַּת־קֹדֶשׁ. וְלָכֵן בְּאָמְרְךָ מִזְמוֹר זֶה תִּשְׂמַח מְאֹד מְאֹד, כִּי בְּמִזְמוֹר זֶה נִתְגַּלֶּה אֲשֶׁר “לַהֲוָיָ”ה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ” – שֶׁזֶּה גִּלּוּי הַנְּשָׁמָה, שֶׁנִּתְגַּלֶּה לְכֻלָּם עֶצֶם הָאֲצִילוּת, אֲשֶׁר הוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה וּמְהַוֶּה וּמְקַיֵּם אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וְהַכֹּל לַכֹּל זֶה אֱלֹקוּת, וְזֶה “כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ”, שֶׁהוּא סוֹד מַה שֶּׁגִּלָּה רַבֵּנוּ זַ”ל (סִפּוּרֵי־מַעֲשִׂיּוֹת, מַעֲשֶׂה יג, מִיּוֹם ו): מֵעִנְיַן הָעֶשֶׂר חוֹמוֹת שֶׁל מַיִם, שֶׁהֵם סוֹד עֶשֶׂר סְפִירוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל צִמְצוּמֵי הַדַּעַת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלָּה אֱלֹקוּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ בְּכָל הָאָרֶץ (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, עֵרוּבֵי תְּחוּמִין, הֲלָכָה ו, אוֹת יב).

וּכְשֶׁתִּתְבּוֹנֵן, אֲהוּבִי, בְּנִי, הֵיטֵב בְּמִזְמוֹר זֶה, תִּרְאֶה וְתָבִין וְתַשְׂכִּיל, שֶׁכָּל הַמִּזְמוֹר מְדַבֵּר מִגִּלּוּי הַנְּשָׁמָה, וְלֹא כָּל אֶחָד זוֹכֶה לְזֶה, אֶלָּא מִי שֶׁהוּא “נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב”, אֲשֶׁר גִּלָּה רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן מט), שֶׁצְּרִיכִים לְזַכֵּךְ אֶת הַלֵּב, בְּאֹפֶן שֶׁיִּשְׁרֶה בּוֹ רַק הַטּוֹב, כִּי הִתְלַהֲבוּת הַלֵּב, זֶה בְּחִינַת אֵין־‏סוֹף, וּצְרִיכִים לְצַמְצֵם אֶת הִתְלַהֲבוּת הַלֵּב, וּלְצַיֵּר אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וְאָז “יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת הֲוָיָ”ה” – שֶׁהוּא סוֹד הַצִּמְצוּם שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי, שֶׁשָּׁם שַׁיָּךְ יִחוּדֵי הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים, אֲשֶׁר עַל־יָדָם נִמְשֶׁכֶת בְּרָכָה עַל הָאָדָם.

“שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד” – הֵם הַשְּׁעָרִים וְהַפְּתָחִים שֶׁבְּדַעַת הָאָדָם, שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ נִפְתָּחִים, וְיָבוֹא בָּהֶם מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁיִּתְגַּלֶּה אֱלֹקוּתוֹ וּכְבוֹדוֹ בָּעוֹלָם בִּכְלָל, וּבִפְרָטִיּוּת בְּמֹחַ וּבְלֵב אָדָם, שֶׁכֻּלָּם יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ אֶת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וַאֲזַי תֵּכֶף שׁוֹאֵל מִי שֶׁשּׁוֹאֵל, שֶׁהֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת וְהַזָּרוֹת שֶׁבְּלֵב הָאָדָם, הַנִּמְשָׁכוֹת מֵהַיֵצֶר־הָרָע, מִבְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית ג, א): “וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם”, שֶׁפִּתָּה לָאָדָם וְחַוָּה וּלְכָל הַכְּרוּכִים אַחֲרָיו, וְכַמּוּבָא (זֹהַר בְּרֵאשִׁית, נב.): ‘וַוי לְחִוְיָא קַדְמָאָה דְּקָטִיל לָאָדָם, וּלְכָל דָּרִין דְּאָתִין אַבַּתְרֵיהּ, וְהֵם שׁוֹאֲלִים: “מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד”‘; כִּי נִדְמֶה לָהֶם שֶׁכְּבָר הֶעֱלִימוּ כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ לְגַמְרֵי, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹתוֹ, שֶׁיָּבוֹא בְּדַעְתֵּנוּ וּבְלִבֵּנוּ וּבְכָל הָעוֹלָם, וְאָז מְשִׁיבִים לָהֶם מִיָּד: “הֲוָיָ”ה עִזּוּז וְגִבּוֹר הֲוָיָ”ה גִּבּוֹר מִלְחָמָה”, ‘גִּבּוֹר מִלְחָמָה’ דַּיְקָא שֶׁמַּזְכִּירִים עַתָּה רַק תֹּקֶף גְּבוּרָתוֹ וְעֻזּוֹ, הַיְנוּ סוֹד גְּבוּרוֹת וְתֹקֶף הַתְּפִלָּה, שֶׁהוּא בְּסוֹד דִּין שֶׁל הַבַּעַל־כֹּחַ, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ח), שֶׁהַצַּדִּיק יָכוֹל לְהִכָּנֵס לְבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁל הַסִּטְרָא־אַחֲרָא, וּלְהוֹצִיא מִשָּׁם נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם. וּלְהָאִיר גַּם בָּהֶם אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְלָכֵן אוֹמְרִים תֵּכֶף־וּמִיָּד: “וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד”, עַד שֶׁמְּסַיְּמִים “הֲוָיָ”ה צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד”; כִּי בְּוַדַּאי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת יִגְמֹר אֶת שֶׁלּוֹ, וִיגַלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ לְעֵינֵי כֹּל (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר, הֲלָכָה ה, אוֹת ב), כִּי הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל, וְהוּא מַמְשִׁיךְ אֶת אוֹר הַשַּׁבָּת, גִּלּוּי אֱלֹקוּת, עַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, גַּם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל. וְלָכֵן תְּקַבֵּל עַל עַצְמְךָ הַיּוֹם הַזֶּה דַּיְקָא לִשְׁמֹר בְּיוֹתֵר עַל מֹחַ מַחֲשַׁבְתְּךָ, וְלַחֲשֹׁב רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּיוֹם רִאשׁוֹן נִסְתַּלֵּק סוֹד הַנְּשָׁמָה שֶׁקִּבֵּל הָאָדָם בְּשַׁבָּת, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת וְטָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבָה, לַחֲשֹׁב וּלְהַרְגִּישׁ רַק אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהָבֵן.

ג.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר בְּיוֹם שֵׁנִי אַחַר הַשַּׁבָּת, נִסְתַּלֶּקֶת מֵהָאָדָם הָרוּחַ שֶׁהֵאִירָה בּוֹ בְּשַׁבַּת־קֹדֶשׁ, וְלָכֵן בְּאָמְרְךָ מִזְמוֹר זֶה, תִּשְׂמַח מְאֹד מְאֹד, כִּי בְּמִזְמוֹר זֶה נִתְגַּלָּה מַעֲלַת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וִירוּשָׁלַיִם. “גָּדוֹל הֲוָיָ”ה וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹקֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ”, כִּי עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ – כְּשֶׁמְּגַלִּים גַּם לָרְחוֹקִים עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעוֹשִׂים מֵהַר – שָׂדֶה, וּמִשָּׂדֶה – בַּיִת, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן י); וּכְשֶׁתִּתְבּוֹנֵן, אֲהוּבִי, בְּנִי, הֵיטֵב בְּמִזְמוֹר זֶה, תִּרְאֶה וְתָבִין וְתַשְׂכִּיל, שֶׁכָּל הַמִּזְמוֹר מְדַבֵּר מִגִּלּוּי הָרוּחַ, שֶׁהוּא סוֹד הַדִּבּוּר הַמְחַבֵּר בֵּין קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לִשְׁכִינְתֵּיהּ, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן כט), שֶׁזֶּה: “כִּי הִנֵּה הַמְלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו”, שֶׁזֶּה סוֹד בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהַמֹּחַ שֶׁל הָאָדָם שֶׁנִּתַּקֵּן עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַדִּבּוּר, וּכְשֶׁפּוֹגְמִים בַּדִּבּוּר, אָז נַעֲשֶׂה בְּחִינַת נְפִילָה, שֶׁהַדָּמִים לוֹחֲצִים אֶת הַמֹּחַ, שֶׁזֶּה “רְעָדָה אֲחָזָתָם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה”, וְעַל־יְדֵי פְּגַם הַדִּבּוּר רוֹעֵד הָאָדָם, וְנוֹפֵל, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, כִּי נִפְגַּם הָרוּחַ, שֶׁזֶּה “וְרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ”. וְלָכֵן בְּיוֹם שֵׁנִי נִסְתַּלֵּק סוֹד הָרוּחַ, שֶׁקִּבֵּל הָאָדָם בְּשַׁבָּת, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת הַדִּבּוּר.

וְלָכֵן תְּקַבֵּל עַל עַצְמְךָ הַיּוֹם הַזֶּה דַּיְקָא לִשְׁמֹר בְּיוֹתֵר עַל דִּבּוּר פִּיךָ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יַחֲזֹר וְיִבָּנֶה אֶצְלְךָ בִּנְיַן הַמֹּחִין. “כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶרֶץ צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ”, עַד “כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד, הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת”, כִּי עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא סוֹד הָרוּחַ, נִבְנֶה הַמֹּחִין, וְנִדְבָּק בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְהָבֵן.

ד.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלִישִׁי אַחַר הַשַּׁבָּת, נִסְתַּלֶּקֶת מֵהָאָדָם הַנֶּפֶשׁ שֶׁהֵאִירָה בּוֹ בְּשַׁבַּת־קֹדֶשׁ, וְלָכֵן בְּאָמְרְךָ מִזְמוֹר זֶה תִּשְׂמַח מְאֹד מְאֹד, כִּי בְּמִזְמוֹר זֶה מְדַבֵּר כֻּלּוֹ מִמִּשְׁפָּט, אֲשֶׁר צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת נְפָשׁוֹת לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן נט), שֶׁמִּי שֶׁמְּקָרֵב נְפָשׁוֹת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, בּוֹנֶה ‘הֵיכַל־הַקֹּדֶשׁ’, וְצָרִיךְ לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז הָרַע שֶׁבְּאֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת בּוֹ. וּכְשֶׁאָדָם שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה מְעוֹרֵר אֶת הִתְלַהֲבוּת הַלֵּב, בְּסוֹד לַהֲבַת אֵשׁ, וְהָאֵשׁ הַזֶּה שׂוֹרֵף אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת, שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ בְּלִבּוֹ.

וְלָכֵן עִקַּר תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ הוּא לַעֲשׂוֹת נְפָשׁוֹת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה מַה שֶּׁכָּתוּב אֵצֶל אַבְרָהָם אָבִינוּ (בְּרֵאשִׁית יב, ה): “אֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ”, וְתַרְגּוּמוֹ: ‘וְיַת נַפְשָׁתָא דְּשַׁעְבִּידוּ לְאוֹרַיְתָא’; שֶׁקֵּרֵב נְפָשׁוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. אֲבָל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ הַקְּלִפּוֹת וְהָרָע שֶׁל אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת, צְרִיכִים לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ הֵיטֵב: “עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה” – כִּי אִם אֵינָם שׁוֹפְטִים אֶת עַצְמָם, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִים לְרַחֵק אֶת הָרְשָׁעִים.

“שִׁפְטוּ דָּל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ” – שֶׁמְּעוֹרֵר וּמְחַזֵּק אוֹתְךָ, שֶׁתָּמִיד תִּשְׁפֹּט אֶת עַצְמְךָ וְאֶת אֲחֵרִים, וְתָדִין אוֹתָם לְכַף־זְכוּת, כִּי הֵם בְּחִינַת דָּל וְיָתוֹם, וְתִמְצָא בָּהֶם אֶת הַצֶּדֶק, וְעַל־יְדֵי־זֶה “פַּלְּטוּ דַּל וְאֶבְיוֹן מִיָּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ”; כִּי כְּשֶׁזּוֹכִים לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִים לְהַעֲלוֹת אֶת הַנְּפָשׁוֹת לְתַכְלִית הָעֲלִיָּה; כִּי קֹדֶם שֶׁמְּקָרְבִים אֶת הַנְּפָשׁוֹת, אֲזַי הֵם מֻנָּחִים בְּעֻמְקָא דִּתְהוֹמָא, בִּמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת.

“לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ, יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ” – כִּי כָּל הַנְּפָשׁוֹת הָרְחוֹקוֹת מִסְתּוֹבְבוֹת בַּחֲשֵׁכָה, וּמַחֲרִיבוֹת אֶת הָעוֹלָם, כִּי עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁל הַבְּרִיאָה הָיָה לְמַלֵּא אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּלְהָאִיר אֶת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל מג, ב): “וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ” וְגוֹ’. וְזֶה: “אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְכֶם” – שֶׁזֶּה סוֹבֵב עַל עַם־יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר־סִינַי, שֶׁאָז פָּסְקָה זֻהֲמָתָם עַל־יְדֵי אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט, וְנִתְבַּטֵּל הָרָע מֵהֶם, עַד שֶׁהָיוּ דּוֹמִים לְמַלְאָכִים. רַק עַל־יְדֵי הָעֵרֶב רַב, שֶׁנִּתְקָרְבוּ גַּם־כֵּן, וְהֵם עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, שֶׁלָּהֶם אֵין מוֹעִיל מִשְׁפָּט, עַל־יְדֵי־זֶה גָּרְמוּ אַחַר־כָּךְ מַה שֶּׁגָּרְמוּ: “אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ”, כִּי כְּשֶׁאֵין מִשְׁפָּט, הַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוֹפְטִים אֶת עַצְמָם, עַל־יְדֵי־זֶה גּוֹרְמִים נְפִילָה לְעַצְמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וּנְפִילָה לְאֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁקֵּרְבָן (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, הַרְשָׁאָה, הֲלָכָה ד, אוֹת יב); וְלָכֵן תְּקַבֵּל עַל עַצְמְךָ הַיּוֹם הַזֶּה דַּיְקָא, לִשְׁמֹר עַל מַעֲשֶׂיךָ, וְתַעֲסֹק הַרְבֵּה בַּעֲשִׂיָּה דִּקְדֻשָּׁה, לַעֲשׂוֹת נְפָשׁוֹת לְקָרְבָן אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי הַיּוֹם הַזֶּה מְאֹד מְסֻגָּל לְקָרֵב רְחוֹקִים, כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נִכְפַּל בּוֹ כִּי טוֹב, לִמְצֹא אֶת הַטּוֹב הַגָּנוּז שֶׁבִּכְלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלֹקוּת (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר, הֲלָכָה א, אוֹת ב); וְלָכֵן דַּיְקָא בַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁנִּסְתַּלֶּקֶת מֵהָאָדָם הַנֶּפֶשׁ שֶׁהֵאִירָה בּוֹ בְּשַׁבָּת, צְרִיכִים לִשְׁמֹר מְאֹד לַעֲסֹק בְּמִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת דַּיְקָא, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָאִיר אֶת הַטּוֹב הַגָּנוּז בּוֹ וּבַאֲחֵרִים, וְהָבֵן.

ה.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר בְּיוֹם רְבִיעִי קֹדֶם הַשַּׁבָּת, כְּבָר מַתְחִיל לְהָאִיר עַל הָאָדָם הַנֶּפֶשׁ מִשַּׁבָּת הַבָּאָה. וְלָכֵן בְּאָמְרְךָ מִזְמוֹר זֶה, תִּשְׂמַח מְאֹד מְאֹד, כִּי עַל־יָדוֹ מַכְנִיעִים אֶת הַקְּלִפּוֹת שֶׁמְּסַבְּבִים אֶת הָאָדָם, וְעִקַּר כֹּחָן שֶׁל הַקְּלִפּוֹת הוּא רַק עַל־יְדֵי גֵּאוּת וְיֵשׁוּת: ‘אֲנָא אֶמְלֹךְ’, שֶׁאָז הוֹלֵךְ לָאָדָם שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר. כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן פב); כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם תָּמִיד אוֹמֵר: אֲנִ”י, אוֹ אָנָ”ה, כְּבָר מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ דִּינִים, שֶׁזֶּה “אֵל נְקָמוֹת יְהֹוָה, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ” – שֶׁזֶּהוּ רָאשֵׁי־תֵבוֹת: אֲ’נִ’י, אָ’נָ’ה’, וְאֵין עוֹד דָּבָר שֶׁנּוֹקֵם בָּאָדָם כְּמוֹ הַיֵּשׁוּת וְהַגֵּאוּת שֶׁמְּסַבֵּב אוֹתוֹ, אֲשֶׁר זֶה כְּלַל הָרְשָׁעִים שֶׁנִּכְשָׁלִים רַק בִּשְׁבִיל הַגֵּאוּת, שֶׁזֶּהוּ: “הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים”.

וְלָכֵן רָאוּי לְךָ, אֲהוּבִי, בְּנִי! בְּאָמְרְךָ מִזְמוֹר זֶה, לְהִתְעוֹרֵר מְאֹד לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמְךָ נֶפֶשׁ דְּשַׁבָּת הַבָּאָה, וְתִבְרַח מֵהָרְשָׁעִים אֲשֶׁר אֵינָם מְרַחֲמִים עַל שׁוּם בְּרִיָּה, וּבָזֶה הֵם מַרְאִים, שֶׁאֵינָם מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל. כִּי כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בֵּיצָה לב:): ‘כָּל מִי שֶׁמְּרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת – בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת – בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ’; וְלָכֵן צְרִיכִים לְהִתְרַחֵק מְאֹד מֵאֵלּוּ הָרְשָׁעִים הָאֲרוּרִים, שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם שֶׁמֶץ רַחֲמָנוּת. שֶׁזֶּה: “עַמְּךָ יְהֹוָה יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ, אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ: וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָהּ, וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב”. וְדַיְקָא בְּיוֹם זֶה שֶׁמֵּאִיר הַנֶּפֶשׁ שֶׁל שַׁבָּת הַבָּאָה, צְרִיכִים לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת כְּלִי מוּכָן לְקַבֵּל בּוֹ אוֹר הַשַּׁבָּת. וְלָכֵן צְרִיכִים לְקָרֵב רְחוֹקִים אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה יְכוֹלִים מְאֹד לְהַצְלִיחַ בְּקֵרוּב רְחוֹקִים.

אֲבָל הָעִקָּר לְהִתְרַחֵק מֵרְשָׁעִים, וְזֶה אִי אֶפְשָׁר רַק עַל־יְדֵי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה, שֶׁאָז אֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹבְרִים עָלָיו יִסּוּרִים קָשִׁים וּמָרִים מֵאֵלּוּ הָרְשָׁעִים הָאֲרוּרִים, אִם יִלְמַד תּוֹרָה, אָז יִזְכֶּה לְהַפִּילָם, שֶׁזֶּה: “אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ: לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת”; כִּי כְּשֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה, עַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִים אֶת הָרְשָׁעִים הַקָּמִים עָלָיו. הָעִקָּר רַק תִּתְחַזֵּק לַעֲשׂוֹת בְּיוֹם זֶה מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת דַּיְקָא, כִּי זֶה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן צא), שֶׁזּוֹ עֲבוֹדַת הַצַּדִיק הָאֱמֶת, שֶׁמַּלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בְּסִפּוּרִים, וּמְקָרֵב רְחוֹקִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמְקַשֵּׁר חָכְמָה עִלָּאָה בְּחָכְמָה תַּתָּאָה. וּכְשֶׁנִּסְתַּלֵּק מֹשֶׁה, צָעַק הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים, מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן”; כִּי גֹּדֶל כֹּחַ הַצַּדִּיק – אֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר כְּלָל, כִּי הוּא יָכוֹל לְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֲפִלּוּ אֶל הֲכִי גְּרוּעִים, וּלְהָאִיר בָּהֶם נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, עַד שֶׁלֹּא יִתְיָאֲשׁוּ, שֶׁזֶּה: “אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ יְהֹוָה יִסְעָדֵנִי” – כִּי הַצַּדִּיק מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד תָּמִיד, וְדָן אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף־זְכוּת (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר, הֲלָכָה א, אוֹת ה). וְלָכֵן אֲפִלּוּ אִם מָטָה רַגְלִי, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי הַחֶסֶד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁמַּמְשִׁיךְ עָלַי הַצַּדִּיק, יִסְעָדֵנִי וִיחַזְּקֵנִי שֶׁלֹּא אֶפֹּל. וְזֶה: “בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעְשְׁעוּ נַפְשִׁי” – הַיְנוּ כְּשֶׁרַבּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת וּמְבַלְבְּלוֹת אוֹתִי, וְרוֹצִים לְהַפִּיל אוֹתִי, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי רִבּוּי הַפְּגָמִים, אֲזַי “תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעְשְׁעוּ נַפְשִׁי” – הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מְנַחֵם אוֹתוֹ בְּמַה שֶּׁעוֹזֵר לוֹ לִמְצֹא אֵיזוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה בְּעַצְמוֹ. וְזוֹ נֶחָמָתוֹ, וְזֶה מְשַׁעְשֵׁעַ אֶת נַפְשׁוֹ. וְעַל־כֵּן דַּיְקָא בַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁמְּכִינִים אֶת עַצְמֵנוּ לְשַׁבָּת, מוֹסִיפִים גַּם אֶת הַפְּסוּקִים: “לְכוּ נְרַנְּנָה לַהֲוָיָ”ה, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ” וְגוֹ, לְהַזְכִּיר לְעַצְמֵנוּ כְּבָר עַכְשָׁו אֶת קַבָּלַת שַׁבָּת. וּצְרִיכִים לִשְׂמֹחַ מְאֹד בַּיּוֹם הַזֶּה, כִּי כְּבָר מְאִירָה בּוֹ הַנֶּפֶשׁ שֶׁל יוֹם הַשַּׁבָּת הַבָּאָה, וְהָבֵן.

ו.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר בְּיוֹם חֲמִישִׁי קֹדֶם הַשַּׁבָּת, כְּבָר מַתְחִיל לְהָאִיר עַל הָאָדָם הָרוּחַ מִשַּׁבָּת הַבָּאָה. וְלָכֵן בְּאָמְרְךָ מִזְמוֹר זֶה – תִּשְׂמַח מְאֹד מְאֹד, כִּי בְּמִזְמוֹר זֶה מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מִשִּׂמְחַת הַשַּׁבָּת. כִּי כְּבָר עַכְשָׁו יוֹם חֲמִישִׁי מַתְחִילִים לִשְׁמֹעַ אֶת שִׁיר הַשַּׁבָּת: “שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף”, וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (עֶרְכִין יא.): ‘מִנַּיִן שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה, אֶלָּא עַל הַיַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר (שׁוֹפְטִים ט, יג): “וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן, הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים”, אִם אֲנָשִׁים מְשַׂמֵּחַ, אֱלֹקִים בַּמֶּה מְשַׂמֵּחַ? מִכָּאן שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה, אֶלָּא עַל הַיַּיִן וְכוּ’.

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, מֵהָכָא (תְּהִלִּים פא, ג): “שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹּף, כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל”‘; כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם הוּא בְּשִׂמְחָה, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְסַבְלָנוּת, וְאֵינוֹ כּוֹעֵס עַל שׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁזֶּה: “לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר”, וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (שַׁבָּת קה:): ‘הַמְקָרֵעַ בְּגָדָיו בַּחֲמָתוֹ וְהַמְשַׁבֵּר כֵּלָיו בַּחֲמָתוֹ וְהַמְפַזֵּר מָעוֹתָיו בַּחֲמָתוֹ, יְהֵא בְּעֵינֶיךָ כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה־זָרָה, שֶׁכָּךְ אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר־הָרָע: הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ עֲבֹד עֲבוֹדָה־זָרָה, וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד.

אָמַר רַבִּי אָבִין: מַאי קְרָאָהּ (תְּהִלִּים פא, י): “לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִּשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר” – אֵיזֶהוּ “אֵל זָר” שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה יֵצֶר־הָרָע’; וְתִזְכֹּר אֶת זֹאת הֵיטֵב, אֲהוּבִי, בְּנִי! כִּי כָּל הַצָּרוֹת שֶׁאָדָם סוֹבֵל בַּחַיִּים, הֵן רַק מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ הַמַּעְצוֹר, וְלֹא יָכוֹל לִהְיוֹת סַבְלָן וּוַתְּרָן, וּבָא אֶל כַּעַס וּרְצִיחָה, שֶׁזוֹ הִיא עֲבוֹדָה־זָרָה, אֲשֶׁר הוֹרֶסֶת אֶת הָאָדָם לְגַמְרֵי, וּמְרַחֶקֶת אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ וּמִקְּדֻשַּׁת שַׁבָּת. “לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ, כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי”.

וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (תַּנְחוּמָא בָּלָק): ‘אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אִם שְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי, אֲנִי מַפִּיל שׂוֹנְאֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים פא, יד): “לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי, יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ כִּמְעַט” וְגו, כֵּיוָן שֶׁרָאָה בִּלְעָם הֵיאַךְ יִשְׂרָאֵל מְשַׁמְּרִין אֶת הַמִּצְווֹת הַקַּלּוֹת, אָמַר: מִי יוּכַל לְקַלֵּל אֶת אֵלּוּ, שֶׁהֵן מְשַׁמְּרִים מִצְווֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וּשְׁמוֹ גָּלוּף בָּהֶן: “הֲוָיָ”ה אֱלֹקָיו עִמּוֹ”, הַמְקַלְּלוֹ מְקַלֵּל לְעַצְמוֹ, שֶׁשְּׁמוֹ מְשֻׁתָּף בָּהֶן’; וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (אַגָּדַת בְּרֵאשִׁית, פֶּרֶק לב): ‘אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל, רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, עַד אֵימָתַי אֻמּוֹת הָעוֹלָם שׁוֹלְטִין עָלֵינוּ?! עַד אֵימָתַי מְשַׁעְבְּדִין אוֹתָנוּ?! וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר: “עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלַי” (תְּהִלִּים יג, ג); אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הַדָּבָר תָּלוּי בָּכֶם, עֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, וַאֲנִי מְכַלֶּה אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ, כִּמְעַט אֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי”‘; וְלָכֵן רְאֵה עוֹד הַיּוֹם הַזֶּה, יוֹם חֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת, לִשְׂמֹחַ מְאֹד, וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמְךָ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, וּתְקַדֵּשׁ אֶת דִּבּוּרְךָ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה תַּמְשִׁיךְ עַל עַצְמְךָ רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ שֶׁל שַׁבָּת, הַמְאִירָה אֶת הָאוֹר אֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְתִזְכֶּה שֶׁיִּמְחֹל לְךָ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל כָּל חֲטָאֶיךָ. וְלָכֵן בְּיוֹם חֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת, אָז הוּא עֵת־רָצוֹן בַּשָּׁמַיִם, כִּי אָז מְלַקְּטִים אֶת הָרוּחַ שֶׁל הַשַּׁבָּת הַבָּאָה. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמֵּכִין אֶת עַצְמוֹ בַּיּוֹם הַזֶּה לְשַׁבָּת, וּמִשְׁתַּדֵּל כְּבָר לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ לְיוֹם הַשַּׁבָּת הַבָּא, וְהָבֵן.

ז.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי, עֶרֶב־שַׁבַּת־קֹדֶשׁ, כְּבָר מַתְחִילָה לְהָאִיר עַל הָאָדָם הַנְּשָׁמָה מִיּוֹם הַשַּׁבָּת. וְלָכֵן צְרִיכִים לִשְׁמֹר מְאֹד עַל הַנְּשָׁמָה, עַל־יְדֵי שֶׁיְּקַדֵּשׁ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, שֶׁהִיא לְבוּשׁ עַל נִשְׁמָתוֹ.

וְיִזְכֹּר הֵיטֵב, אֲשֶׁר “הֲוָיָ”ה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ”, הַיְנוּ שֶׁלְּבוּשֵׁי גֵּאוּתוֹ וְהִתְפָּאֲרוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הֵם נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן יז); וְאַף שֶׁבֵּין כָּךְ מִתְגַּבְּרִים וּמִתְפַּשְּׁטִים עַל הַנְּשָׁמָה כָּל־מִינֵי מוֹנְעִים וּמְעַכְּבִים, שֶׁהֵם כְּלַל הַמַּיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, שֶׁזֶּה “מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם”; כִּי כְּלַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְתַאֲווֹתֵיהֶם וּמִדּוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת, רוֹצִים לִשְׁבֹּר אֶת הַנְּשָׁמָה, וּלְהַשְׁכִּיחָהּ מִגְּדֻלָּתָהּ, אֲשֶׁר הִיא חֵלֶק אלוֹקַ מִמַּעַל, עִם כָּל זֹאת “אַדִּיר בַּמָּרוֹם הֲוָיָ”ה”, לְעוֹלָם יָדְךָ עַל הָעֶלְיוֹנָה, אִם אָדָם מַחְדִּיר בְּעַצְמוֹ, אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, עַל־יְדֵי־זֶה לֹא יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת לוֹ שׁוּם דָּבָר (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, שַׁבָּת, הֲלָכָה ז, אוֹת מא); כִּי הָעִקָּר בְּזֶה הָעוֹלָם הוּא הִתְחַזְּקוּת – לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְלָכֵן עַכְשָׁו בְּעֶרֶב־שַׁבַּת־קֹדֶשׁ, עָלֶיךָ, אֲהוּבִי, בְּנִי, לִשְׂמֹחַ מְאֹד, שֶׁכְּבָר הִתְחִיל לְהָאִיר בְּךָ הַנְּשָׁמָה שֶׁל שַׁבַּת־קֹדֶשׁ, וְתִשְׁמֹר מְאֹד עַל מַחֲשַׁבְתְּךָ, וְתַחֲשֹׁב רַק מִשַּׁבַּת־קֹדֶשׁ, וּבְכָל מַה שֶּׁאַתָּה קוֹנֶה לִכְבוֹד שַׁבָּת – תִּשְׂמַח מְאֹד, כִּי אֵין עוֹד שִׂמְחָה כְּשִׂמְחַת הַשַּׁבָּת, וְהָבֵן.

 צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר הֶחָכָם מִכָּל אָדָם אָמַר (קֹהֶלֶת ז, ב): “טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית הָאָבֵל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה, בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם, וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ”.

וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ־רַבָּה, קֹהֶלֶת, פָּרָשָׁה ה, סִימָן ז): ‘לָמָּה חֲכָמִים בְּבֵית אָבֵל? שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּתְאַבֵּל, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְשַׂמְּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה כט, יט): “וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּהֲוָיָ”ה שִׂמְחָה”‘; כִּי אָדָם צָרִיךְ תָּמִיד לַחֲשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִית, וְיֵדַע שֶׁיַּגִּיעַ הַיּוֹם שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַעֲזֹב אֶת זֶה הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה כְּלַל הַזִּכָּרוֹן שֶׁהִזְהִירָנוּ כָּל־כָּךְ רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן נד), שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד עַל הַזִּכָּרוֹן, וְעִקַּר הַזִּכָּרוֹן לִזְכֹּר שֶׁיֵּשׁ עוֹד עוֹלָם, וְנִצְטָרֵךְ לַחֲזֹר לְשָׁם, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת (קֹהֶלֶת ז, ב) “וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ”.

וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ־רַבָּה, קֹהֶלֶת, פָּרָשָׁה ו, סִימָן ט): ‘אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁנּוֹתְנִין מִיתָתָן כְּנֶגֶד לִבָּן’; וְכֵן אָמְרוּ (יְרוּשַׁלְמִי כְּתֻבּוֹת, מד:): ‘מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: “וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ”? אֶלָּא עָבַד דִּיעַבְדוּן, סְפוֹד דְּיִסְפְּדוּן, קְבוֹר דְּיִקְבְּרוּן, לְווּי דְּיִלְווּן’. שֶׁאָדָם צָרִיךְ עוֹד בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ לְצַיֵּר לְעַצְמוֹ אֶת יוֹם הַמִּיתָה, וְאֵיךְ שֶׁיַּעֲשׂוּ לוֹ אֶת הַטָּהֳרָה וְיַסְפִּידוּ אוֹתוֹ וִילַוּוּ אוֹתוֹ, וְיִקְבְּרוּ אוֹתוֹ.

וּכְמוֹ שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ זַ”ל (שִׂיחוֹת־הָרַ”ן, סִימָן קצ): ‘שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים צִיֵּר לְעַצְמוֹ עִנְיְנֵי מִיתָה, כְּאִלּוּ הוּא מֵת מַמָּשׁ, עַד שֶׁהִרְגִּישׁ טַעַם מִיתָה מַמָּשׁ, וְהָיָה מְצַיֵּר לְעַצְמוֹ בְּדִיּוּק אֵיךְ שֶׁיָּמוּת וְכוּ’, וְאֵיךְ שֶׁיִּבְכּוּ עָלָיו וְכוּ’, וְאָמַר: שֶׁהוּא מְלָאכָה לְצַיֵּר לְעַצְמוֹ זֹאת הֵיטֵב’; כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַצָּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, שֶׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁיִּשָּׁאֵר בְּזֶה הָעוֹלָם לְהַרְבֵּה זְמַן, וּמִזֶּה בָּא שֶׁהוּא רָץ אַחַר כָּבוֹד אוֹ אַחַר מָמוֹן אוֹ אַחַר תַּאֲווֹת, אֲבָל מִי שֶׁזּוֹכֵר תָּמִיד שֶׁיָּמֵינוּ כְּצֵל עוֹבֵר, וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ־רַבָּה, וַיְחִי, פָּרָשָׁה צו, סִימָן ב): “כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ” (דִּבְרֵי־הַיָּמִים־א כט, טו) – ‘וְהַלְּוַאי כְּצִלּוֹ שֶׁל כֹּתֶל אוֹ כְּצִלּוֹ שֶׁל אִילָן, אֶלָּא כְּצִלּוֹ שֶׁל עוֹף בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עָף’; וּכְתִיב (תְּהִלִּים צ, י): “יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה”, וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן סא): אֲשֶׁר כָּל הַשִּׁבְעִים שָׁנָה הֵם כְּרֶבַע שָׁעָה, כָּל־כָּךְ פּוֹרֵחַ הַזְּמַן; וּמִי שֶׁשָּׂם לִבּוֹ אֶל דָּבָר זֶה, אָז זוֹכֶה כְּבָר לְיִשּׁוּב־הַדַּעַת אַחֵר לְגַמְרֵי.

וּכְעֵין שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן קח): ‘בִּשְׁבִיל תַּעֲנוּג קָטָן אֶחָד שֶׁל רֶבַע שָׁעָה, אָדָם יָכוֹל לְאַבֵּד וּלְהַפְסִיד כָּל הָעוֹלָם־הַזֶּה עִם הָעוֹלָם־הַבָּא’; וְלָכֵן מִי שֶׁשָּׂם לִפְנֵי עֵינָיו תָּמִיד אֶת הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁלּוֹ, וּמְצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ, אֵיךְ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַעֲזֹב אֶת זֶה הָעוֹלָם, וְלֹא יִקַּח עִמּוֹ שׁוּם דָּבָר, רַק אֶת מַה שֶּׁהֵכִין בְּזֶה הָעוֹלָם – תּוֹרָה וּתְפִלָּה, וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

וּכְמַאֲמַר הַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ (אָבוֹת ו, ט): ‘אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶּסֶף וְזָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד’; אָז כָּל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ הוֹלְכִים כְּבָר בְּאֹפֶן אַחֵר, וְעַל־כֵּן לֹא בְּחִנָּם שֶׁאוֹמְרִים מִזְמוֹר זֶה בְּבֵית הָאָבֵל, כִּי הַכֹּל מְדַבֵּר מֵאַחֲרִיתוֹ וְתַכְלִיתוֹ הַנִּצְחִית שֶׁל הָאָדָם וְאֵיךְ שֶׁיָּשִׂים אֶת זֶה תָּמִיד לִפְנֵי עֵינָיו. וְזֶה שֶׁאָמַר: “שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד”, שֶׁהִתְחִיל “הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד”, וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (יְרוּשַׁלְמִי שַׁבָּת, עד:): ‘לָמָּה הוּא מוֹשֵׁל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם בְּחֻלְדָּה? אֶלָּא לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּיַּבָּשָׁה – יֵשׁ בַּיָּם; הַרְבֵּה מִינִים בַּיָּם מַה שֶּׁאֵין בַּיַּבָּשָׁה, וְאֵין חֻלְדָּה בַּיָּם’; הַיְנוּ שֶׁקָּרָא הָעוֹלָם “יֹשְׁבֵי חָלֶד”, כִּי כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּיַּבָּשָׁה יֵשׁ בַּיָּם חוּץ מִן הַחֻלְדָּה, וְהַדָּבָר תָּמוּהַּ מְאֹד. וְכִי בִּשְׁבִיל זֶה יִקְרָא כָּל בְּנֵי עוֹלָם “יֹשְׁבֵי חָלֶד” עַל שֵׁם הַחֻלְדָּה שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם? וְכֵן הִקְשָׁה ‘הַכּוֹתֵב’ בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הָ’עֵין־יַעֲקֹב’ גַּם לָמָּה בְּמִזְמוֹר זֶה דַּיְקָא שֶׁמְּדַבֵּר מִגֹּדֶל הֶבֶל הָעוֹלָם, קוֹרֵא “יֹשְׁבֵי חָלֶד” עַל שֵׁם הַחֻלְדָּה? אַךְ הָעִקָּר מַה שֶּׁקָרָא אֶת הָעוֹלָם עַל שֵׁם הַחֻלְדָּה, הוּא מֵחֲמַת גֹּדֶל הַהַעֲלָמָה שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, כִּי הַחֻלְדָּה דָּרָה בְּעִקָּרֵי הַבָּתִּים, וּבָאָה בְּמַאֲרָב וּבְהַכְמָנָה וּבִגְנֵבָה, שֶׁזֶּהוּ כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם־הַזֶּה, שֶׁהוּא מָלֵא הֲבָלִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת ו, יא): “כִּי יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל מַה יֹּתֵר לָאָדָם”; וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם: ‘שֶׁנִּתְעַסֵּק בָּהֶן בְּחַיָּיו כִּשְׂחוֹק הַמְלָכִים קוֹפִים וּפִילִים וַאֲרָיוֹת, הֶבֶל הִרְבּוּ לוֹ, וּמַה יִּוָּתֵר לוֹ מִשֶּׁמֵּת’, עַיֵּן שָׁם; וּבֶאֱמֶת צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר כָּל עִנְיְנֵי טָעוּת שֶׁטּוֹעִין הָעוֹלָם בְּהֶבְלֵי הָעוֹלָם־הַזֶּה, הוּא מֵחֲמַת גֹּדֶל הַהַעֲלָמָה שֶׁבָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם ג, יב): “גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף”. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י: “הָעֹלָם” – ‘לְשׁוֹן הַעֲלָמָה, שֶׁאִם יֵדַע הָאָדָם יוֹם מִיתָתוֹ קָרוֹב, לֹא יִבְנֶה בַּיִת, וְלֹא יִטַּע כֶּרֶם, לְכָךְ הוּא אוֹמֵר, שֶׁהַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְּעִתּוֹ’ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם; וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ־רַבָּה, תּוֹלְדֹת, פָּרָשָׁה סה, סִימָן יב): ‘שִׁבְעָה דְּבָרִים מְכֻסִּים מִבְּנֵי־אָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: יוֹם הַמִּיתָה וְיוֹם הַנֶּחָמָה, וְעֹמֶק הַדִּין, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ בַּמָּה הוּא מִשְׂתַּכֵּר, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּלִבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּעִבּוּרָהּ שֶׁל אִשָּׁה, וּמַלְכוּת הָרְשָׁעָה אֵימָתַי נוֹפֶלֶת’, עַיֵּן שָׁם; וְאָמְרוּ הַטַּעַם שֶׁיּוֹם הַמִּיתָה נֶעֱלָם מִן הָעוֹלָם – בִּשְׁבִיל קִיּוּם הָעוֹלָם. שֶׁאִם לֹא־כֵן, אֵין אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת וְכוּ’.

וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה מַאי כֻּלֵּי הַאי אִם לֹא יִבְנוּ בַּיִת, הֲלֹא דָּוִד בְּעַצְמוֹ קוֹרֵא תִּגָּר עַל הַבּוֹנִים בָּתִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “קִרְבָּם בָּתֵימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר, קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת”. אֲבָל בֶּאֱמֶת הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, כִּי כָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא, כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, וְעִקַּר הַבְּחִירָה הוּא עַל־יְדֵי גֹּדֶל הַהַעֲלָמָה שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, כִּי אִם הָיוּ הַכֹּל רוֹאִין אֶת הָאֱמֶת עַיִן בְּעַיִן, שֶׁהָעוֹלָם מָלֵא מֵאלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה ו, ג): “מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ”; וּכְתִיב (יִרְמְיָה כג, כד): “הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא”; וְשֶׁהָאָדָם לֹא בָּא לְזֶה הָעוֹלָם, כִּי אִם לַחֲשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הָאַחֲרוֹן, וּלְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם דַּיְקָא אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְמַה שֶּׁיִּזְכֶּה, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה שׁוּם בְּחִירָה, וְהָיוּ הַכֹּל בְּטֵלִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְלֹא הָיָה שַׁיָּךְ שׁוּם שָׂכָר וָעֹנֶשׁ, וְהָיָה מִתְבַּטֵּל הָעוֹלָם לְגַמְרֵי; כִּי עִקַּר זֶה הָעוֹלָם נִבְרָא וּמִתְקַיֵּם רַק בִּשְׁבִיל שָׂכָר וָעֹנֶשׁ, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי שֶׁיֵּשׁ בְּחִירָה דַּיְקָא.

וְעִקַּר הַבְּחִירָה הוּא עַל־יְדֵי הַהַעֲלָמָה, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁנִּתְעַלֵּם הָאֱמֶת כָּל־כָּךְ מִן הָעוֹלָם, עַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ בְּחִירָה וְיֵשׁ שָׂכָר וָעֹנֶשׁ, אֲבָל בְּוַדַּאי מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, וּבְוַדַּאי יֶשׁ כֹּחַ בָּאָדָם לִבְחֹר בַּטּוֹב וּלְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת אִם יִרְצֶה, אַךְ יֵשׁ בָּזֶה מִלְחָמָה גְּדוֹלָה, שֶׁזּוֹ כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, וְעַל־כֵּן הָעִקָּר הוּא אֱמוּנַת חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, וּלְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם וּלְתַלְמִידֵיהֶם, וּלְכָל הַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם; כִּי הַצַּדִּיקִים הַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁלֹּא הִנִּיחוּ עַצְמָן לִטְעוֹת בְּהֶבְלֵי הָעוֹלָם וְתַאֲווֹתָיו לְגַמְרֵי, הֵם יוֹדְעִין הֵיטֵב הֵיטֵב כָּל עִנְיַן הַהַעֲלָמָה הַזֹּאת שֶׁבָּעוֹלָם, וְיוֹדְעִין לְהַמְשִׁיךְ שֵׂכֶל עֶלְיוֹן מְאֹד אֵיךְ לְגַלּוֹת הַהַעֲלָמָה הַזֹּאת, וּלְגַלּוֹת הָאֱמֶת בָּעוֹלָם, וּלְהָאִיר עֵצוֹת נִפְלָאוֹת בְּלֵב כָּל אֶחָד, בְּאֹפֶן שֶׁיַּצִּיל נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת, שֶׁלֹּא יִרְדֹּף אַחֲרֵי הֶבְלֵי הָעוֹלָם, רַק כָּל הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ תִּהְיֶה לִזְכּוֹת לְאַחֲרִית טוֹב, לְחַיִּים נִצְחִיִּים; כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים, נִתְרַבִּין הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלֶלֶת הַתּוֹרָה בְּאֶבֶן שְׁתִיָּה, בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שֶׁהוּא שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, שֶׁמִּשָּׁם מַמְשִׁיכִין הַמְתָּקָה לְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְנִמְשֶׁכֶת שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן סא); כִּי כָּל הַהַעֲלָמוֹת וְהַהַסְתָּרוֹת שֶׁנֶּעֱלָם וְנִסְתָּר הָאֱמֶת, הֵם עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים כַּיָּדוּעַ, שֶׁבָּאִים מִקַּטְנוּת הַדַּעַת, שֶׁאֶחָד מְקַנֵּא בַּשֵּׁנִי וְאֶחָד שׂוֹנֵא אֶת הַשֵּׁנִי וְאֶחָד רוֹדֵף אֶת הַשֵּׁנִי, שֶׁזֶּה בָּא מִצִּמְצוּם הַמֹּחִין, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים כָּל הַדִּינִים עַל הָאָדָם, וּכְשֶׁמַּמְשִׁיכִין שֵׂכֶל וּמַמְתִּיקִין הַדִּינִים כְּפִי הַהַמְתָּקָה, כְּמוֹ־כֵן מְגַלִּין הַהַעֲלָמָה.

אֲבָל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי שֶׁחִדֵּשׁ חִדּוּשִׁים כָּאֵלּוּ שֶׁנִּתְחַבְּרִין מֵהֶם סְפָרִים קְדוֹשִׁים, סְפָרִים חֲדָשִׁים הַמְגַלִּים אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּגִלּוּי רַב וְנוֹרָא מְאֹד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁלֶמֶת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת נִפְלָאָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַמְשִׁיךְ אֶת הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל מִבְּחִינַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שֶׁמִּשָּׁם נִמְתָּקִין כָּל־מִינֵי דִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְגַלּוֹת כָּל־מִינֵי הַעֲלָמוֹת וְהַסְתָּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הַכֹּל אֶחָד, כִּי צְרִיכִין שֵׂכֶל עֶלְיוֹן וְגָבֹהַּ וְעָמֹק מְאֹד לְגַלּוֹת עֹצֶם הַעֲלָמָה שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁהִתְפַּשֵּׁט הַסָּמֶ”ךְ־מֵ”ם כָּל־כָּךְ, וְהֶעֱלִים הָאֱמֶת מִן הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּסוֹד אֶבֶן שְׁתִיָּה, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים.

וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (יְרוּשַׁלְמִי שַׁבָּת, עד:): ‘רַבִּי אַחָא אָמַר, רַבִּי אַבָהוּ וְרַבָּנָן, חַד אָמַר לָמָּה הוּא מוֹשֵׁל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם בְּחֻלְדָּה? אֶלָּא לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּיַּבָּשָׁה – יֵשׁ בַּיָּם, הַרְבֵּה מִינִים בַּיָּם מַה שֶּׁאֵין בַּיַּבָּשָׁה וְאֵין חֻלְדָּה בַּיָּם, וְחוֹרָנָה אָמַר: לָמָּה הוּא מוֹשֵׁל כָּל בָּאֵי עוֹלָם בְּחֻלְדָּה? אֶלָּא מַה הַחֻלְדָּה הַזֹּאת גּוֹרֶרֶת וּמַנַּחַת וְאֵינָהּ יוֹדַעַת לְמִי הִיא מַנַּחַת, כָּךְ הֵן כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם גּוֹרְרִין וּמַנִּיחִין, גּוֹרְרִין וּמַנִּיחִין, וְאֵינָן יוֹדְעִין לְמִי הֵן מַנִּיחִין – “יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם”‘ (תְּהִלִּים לט, ז); וְעַתָּה מֵאֵלֶיךָ תָּבִין, שֶׁשְּׁנֵיהֶם לְדָבָר אֶחָד נִתְכַּוְּנוּ, וּמַר אָמַר חֲדָא וּמַר אָמַר חֲדָא, וְלָא פְּלִיגֵי, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה בְּעַצְמוֹ נִקְרָא הָעוֹלָם “חָלֶד”, עַל שֵׁם הַחֻלְדָּה שֶׁיֶּשְׁנָהּ בַּיַּבָּשָׁה, שֶׁהוּא עַל שֵׁם גֹּדֶל הַעֲלָמָה שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ מַה שֶּׁחוֹרָנָה אָמַר: ‘מָה הַחֻלְדָּה הַזֹּאת גּוֹרֶרֶת וּמַנַּחַת וְאֵינָהּ יוֹדַעַת לְמִי הִיא מַנַּחַת, כָּךְ הֵן כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם גּוֹרְרִין וּמַנִּיחִין וְגוֹרְרִין וּמַנִּיחִין, וְאֵינָן יוֹדְעִין לְמִי הֵן מַנִּיחִין’ – כִּי זֶה בְּעַצְמוֹ הַעֲלָמָה שֶׁנֶּעֱלָם וְנִסְתָּר מִבְּנֵי־אָדָם, שֶׁיָּבֹא הַיּוֹם וְיִצְטָרְכוּ לָמוּת, וְעַל מָה וְעַל מִי הֵם יְגֵעִים וְטוֹרְחִים וְאוֹסְפִים כְּסָפִים וּבוֹנִים בָּתִּים וְעוֹסְקִים בַּעֲסָקִים וְשׁוֹכְחִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל זֶה צוֹעֵק דָּוִד הַמֶּלֶךְ: “שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים, הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד, גַּם בְּנֵי־אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ, יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן, פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְּבוּנוֹת, אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי, לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ, אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ, לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ, וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם”; וְלָכֵן עַל הָאָדָם לְיַשֵּׁב אֶת עַצְמוֹ הֵיטֵב הֵיכָן הוּא עוֹמֵד וּמֶה עָשָׂה עַד עַכְשָׁו, וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, אֲשֶׁר אֵין לְךָ דָּבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה, וּבָרֶגַע שֶׁאָדָם שָׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הוּא מִיָּד מְקַבְּלוֹ, וְאָז הוּא נִכְלָל בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְחַי חַיִּים נִצְחִיִּים, שֶׁזֶּה: “וִיחִי עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת”, כִּי מִי שֶׁזּוֹכֶה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, עַל־יְדֵי־זֶה נִצֹּל מִכָּל רַע, כִּי אֵין עוֹד דָּבָר שֶׁמַּצִּיל אֶת הָאָדָם כְּמוֹ תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה, וְאֵין עוֹד דָּבָר שֶׁמְּלַוֶּה אֶת הָאָדָם עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן כְּמִי שֶׁמַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר עַל זֶה הִזְהִירָנוּ רַבֵּנוּ זַ”ל בְּיוֹתֵר, וְאָמַר (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן כה): ‘הַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מֵהַכֹּל’; הַיְנוּ שֶׁאָדָם מַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְהַבֵּן אֶל אָבִיו, וְשׁוֹפֵךְ אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁאָז יִזְכֶּה לְהִכָּלֵל בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְעוֹד בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ יִחְיֶה לָנֶצַח. כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן כא): ‘חַיִּים נִצְחִיִּים הֵם רַק לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא חַי לָנֶצַח, וּמִי שֶׁנִּכְלָל בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא גַּם־כֵּן חַי לָנֶצַח. כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא נִכְלָל בְּאֶחָד, וְהוּא אֶחָד עִם הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, הוּא חַי חַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ.

וְכֵן אֵין שְׁלֵמוּת רַק לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְחוּץ מִמֶּנּוּ כֻּלָּם חֲסֵרִים, מִי שֶׁנִּכְלָל בּוֹ – יֶשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת’; וְאֶל כָּל זֶה זוֹכִים עַל־יְדֵי שֶׁמַּרְגִּילִים אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר הָאִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְהַבֵּן אֶל אָבִיו. וְזֶה שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא (תָּנָא־דְבֵי־אֵלִיָּהוּ רַבָּה, פֶּרֶק טו): ‘לְפִי שֶׁכָּל הַמַּרְבֶּה שִׂיחוֹת וּתְפִלּוֹת, הֵם הַמְלַוִּים אוֹתוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵית עוֹלָמוֹ’; וְאֶל כָּל זֶה זוֹכִים רַק עַל־יְדֵי מִדַּת הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת שֶׁמְּסַלֵּק אֶת דַּעְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ, וּמַרְבֶּה לְדַבֵּר אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כַּאֲשֶׁר גִּלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ זַ”ל (שִׂיחוֹת־הָרַ”ן, סִימָן קנד): ‘שֶׁעִקַּר מַה שֶּׁהִגִּיעַ לְמַדְרֵגָתוֹ, הוּא רַק עַל־יְדֵי עִנְיַן פְּרָאסְטַק (שֶׁהָיָה מִתְנַהֵג עַצְמוֹ כְּאָדָם פָּשׁוּט), הַיְנוּ שֶׁהָיָה מְדַבֵּר הַרְבֵּה וּמֵשִׂיחַ הַרְבֵּה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, וְאָמַר תְּהִלִּים הַרְבֵּה בִּפְשִׁיטוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא הִגִּיעַ לְמַה שֶּׁהִגִּיעַ’; אֲבָל תֵּכֶף־וּמִיָּד כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אַחַר חָכְמָתוֹ הַמְדֻמָּה, וְרָץ אֶל הֶבְלֵי הָעוֹלָם־הַזֶּה כְּקוֹרֵא בֶּהָרִים, עָלָיו אָמַר: “יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם”; וְלָכֵן אֵין שׁוּם תַּכְלִית בָּעוֹלָם – רַק לִבְרֹחַ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וּכְמַאֲמָרָם זַ”ל (עֵרוּבִין נד.): ‘אָמַר לֵהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה, שִׁינְנָא חֲטֹף וְאֶכֹל, חֲטֹף וְאִישְׁתֵּי דְּעַלְמָא דְּאַזְלִינָן מִנֵּהּ כְּהִלּוּלָא דָּמִי. אָמַר לֵהּ רַב לְרַב הַמְנוּנָא: בְּנִי, אִם יֵשׁ לְךָ הֵיטֵב לְךָ, שֶׁאֵין בַּשְּׁאוֹל תַּעֲנוּג וְאֵין לַמָּוֶת הִתְמַהְמֵהַּ. וְאִם תֹּאמַר, אַנִּיחַ לִבְנִי חֹק בַּשְּׁאוֹל, מִי יַגִּיד לְךָ, בְּנֵי־אָדָם דּוֹמִים לְעִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה, הַלָּלוּ נוֹצְצִין וְהַלָּלוּ נוֹבְלִין. “קִרְבָּם בָּתֵימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ”‘ (תְּהִלִּים מט, יב-יג); כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁב עַל תַּכְלִיתוֹ – הוּא נִדְמֶה כַּבְּהֵמָה אוֹכֶלֶת עֶשֶׂב וְנִכְנֶסֶת לְבֵיתָהּ כְּאָדָם שֶׁמִּתְיַגֵּעַ וְטוֹרֵחַ בַּעֲבוּר פַּרְנָסָתוֹ וּבוֹנֶה בָּתִּים, וְאֵינוֹ שָׂם לֵב שֶׁיָּבוֹא הַיּוֹם שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַעֲזֹב אֶת זֶה הָעוֹלָם. “זֶה דַּרְכָּם כֶּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה”, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י: שֶׁחֵלֶב יֵשׁ לָהֶם עַל כִּסְלֵיהֶם, וּמוֹנֵעַ אוֹתָם מִלָּשׁוּב לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ.

וְעַל־כֵּן הוֹלְכִים הָרְשָׁעִים בְּדַרְכָּם הָרָעָה, וְאֵינָם יוֹעֲצִים עֵצוֹת דִּקְדֻשָּׁה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי הַחֵלֶב שֶׁמְּכַסֶּה עַל כִּלְיוֹתֵיהֶם. כִּי הַחֵלֶב הוּא כְּנֶגֶד עֵצוֹת דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־יָדוֹ נִתְעַרְבְּבִין עֵצוֹת דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוֹלְכִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה, שֶׁהוֹלְכִים בַּעֲצַת הַנָּחָשׁ שֶׁהִיא בְּהֵפֶךְ מֵעֵצָה דִּקְדֻשָּׁה (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, חֵלֶב וְדָם, הֲלָכָה א, אוֹת ב); וְכֵן דָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (שַׁבָּת לא:) עַל פָּסוּק זֶה: “זֶה דַּרְכָּם כֶּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה” – יוֹדְעִין רְשָׁעִים, שֶׁדַּרְכָּם לְמִיתָה, וְיֵשׁ לָהֶם חֵלֶב עַל כִּסְלָם, שֶׁמָּא תֹּאמַר שִׁכְחָה הִיא מֵהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: “וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה”; וּבֶאֱמֶת בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ “כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ”; וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מַסֵּכֶת גֵּיהִנּוֹם, פֶּרֶק שֵׁנִי; הוּבָא בְּ’רֵאשִׁית־חָכְמָה’ שַׁעַר הַיִּרְאָה, פֶּרֶק יב): ‘אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, פַּעַם אַחַת הָלַכְתִּי בַּדֶּרֶךְ, וּמָצָאתִי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, אָמַר לִי: ‘רְצוֹנְךָ שֶׁאַעֲמִידְךָ עַל שַׁעַר גֵּיהִנּוֹם’? אָמַרְתִּי לוֹ: ‘הֵן’! הֵרְאַנִי בְּנֵי־אָדָם שֶׁתְּלוּיִין בְּחָטְמָם, וּבְנֵי־אָדָם שֶׁתְּלוּיִין בִּידֵיהֶם, וּבְנֵי־אָדָם שֶׁתְּלוּיִין בִּלְשׁוֹנָם, וּבְנֵי־אָדָם שֶׁתְּלוּיִין בְּרַגְלֵיהֶם, וְהֶרְאַנִי נָשִׁים שֶׁתְּלוּיוֹת בְּדַדֵּיהֶן, וְהֶרְאַנִי בְּנֵי־אָדָם שֶׁתְּלוּיִין בְּעֵינֵיהֶם, וְהֶרְאַנִי בְּנֵי־אָדָם שֶׁמַּאֲכִילִין אוֹתָם בְּשָׂרָם, וּבְנֵי־אָדָם שֶׁמַּאֲכִילִין אוֹתָם גַּחֲלֵי רְתָמִים, וּבְנֵי־אָדָם יוֹשְׁבִים חַיִּים וְתוֹלָעִים אוֹכְלִין אוֹתָם, אָמַר לִי: אֵלּוּ שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶם: “כִּי תּוֹלַעְתָּם לֹא תָּמוּת”.

וְהֶרְאַנִי בְּנֵי־אָדָם שֶׁמַּאֲכִילִין אוֹתָם חוֹל דַּק, וְהָיוּ מַאֲכִילִין אוֹתָם עַל כָּרְחָם וְשִׁנֵּיהֶם נִשְׁבָּרוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר לָהֶם: ‘רְשָׁעִים, כְּשֶׁאֲכַלְתֶּם אֶת הַגֶּזֶל הָיָה מָתֹק בְּפִיכֶם, וְעַתָּה אֵין בָּכֶם כֹּחַ לֶאֱכֹל לְקַיֵּם’ – מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: “שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ” (תְּהִלִּים ג, ח); וְהֶרְאַנִי בְּנֵי־אָדָם שֶׁמַּשְׁלִיכִין אוֹתָם מִן הָאֵשׁ לַשֶּׁלֶג וּמִן הַשֶּׁלֶג לָאֵשׁ כְּרוֹעֶה זֶה שֶׁרוֹעֶה אֶת צֹאנוֹ מֵהַר לְהַר, וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: “כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ”. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל מַלְאָךְ וּמַלְאָךְ מְמֻנֶּה לְהִפָּרַע עֹנֶשׁ עֲבֵרָה אַחַת, זֶה בָּא וְדָן אוֹתוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְכֵן הַשֵּׁנִי וְכֵן הַשְּׁלִישִׁי וְכֵן כֻּלָּם, עַד שֶׁמַּשְׁלִימִין לְכָל עֲבֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְבַעַל חוֹב, שֶׁהָיוּ לוֹ בַּעֲלֵי חוֹבוֹת הַרְבֵּה, וְהוֹלִיכוּהוּ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: ‘מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם? לְכוּ וְחַלְּקוּהוּ בֵּינֵיכֶם’. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נַפְשׁוֹ נִמְסֶרֶת בְּגֵיהִנּוֹם לְמַלְאָכִים אַכְזָרִיִּים, וּמְחַלְּקִים אוֹתוֹ בֵּינֵיהֶם’, עַיֵּן שָׁם; וְלָכֵן אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁזּוֹכֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בְּעוֹדוֹ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ, כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אָב הָרַחֲמָן, וְהוּא צוֹפֶה וּמַבִּיט וּמְחַכֶּה לָאָדָם שֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה.

כִּי כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ־רַבָּה, דְּבָרִים, פָּרָשָׁה ב, סִימָן ז): ‘שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה לְעוֹלָם פְּתוּחִים’; וְאָמְרוּ (שָׁם טו): ‘אֵין לְךָ דָּבָר גָּדוֹל מִן הַתְּשׁוּבָה’; וְכָל זְמַן שֶׁאָדָם חַי, הוּא יָכוֹל לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יִמְחֹל לוֹ. וְלָכֵן, אֲהוּבִי, בְּנִי! זָכוֹר תִּזְכֹּר, אֲשֶׁר רַק הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ, וְתִבְרַח רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי “אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל, כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה”, וְאַל תְּקַנֵּא בְּשׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי “אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ, כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ, כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ”.

וְלָכֵן מַה לְּךָ לָרוּץ אַחַר הַהֶבֶל?! בְּרַח לְךָ רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, כִּי בְּפֵרוּשׁ גִּלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן עח): אֲשֶׁר ‘אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל’; וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן קיב): ‘אִם אַתָּה מַאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל – תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן’. “כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיוֹדֻךָ כִּי תֵּיטִיב לָךְ”; וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י: ‘הָרָשָׁע מְבָרֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו, וְאוֹמֵר: ‘שָׁלוֹם עָלַיִךְ נַפְשִׁי, לֹא יְאֻנֵּךְ שׁוּם רָעָה’; אֲבָל אֲחֵרִים אֵין אוֹמְרִים עָלָיו כֵּן’; “וְיוֹדֻךָ כִּי תֵּיטִיב לָךְ”: ‘וְאַתָּה אִם תִּשְׁמַע לִדְבָרַי הַכֹּל “יוֹדֻךָ כִּי תֵּיטִיב” נַפְשְׁךָ לְיַשֵּׁר אֶת דַּרְכְּךָ’; “תָּבֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר”: ‘כְּשֶׁתַּשְׁלִים יָמֶיךָ וְתָמוּת, תָּבוֹא וְתִרְאֶה אֶת דּוֹר הָרְשָׁעִים, אֲבוֹתָיו שֶׁל רָשָׁע נִדּוֹנִים בְּגֵיהִנּוֹם, אֲשֶׁר “עַד נֶצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר, אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשָׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ”: ‘דֶּרֶךְ הַחַיִּים נְתוּנִים לְפָנָיו, שֶׁאִם יֵלֵךְ בָּהּ, הֲרֵי הוּא נִכְבָּד, וְאֵינוֹ מֵבִין אֶת הַטּוֹב’.

וְלָכֵן אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁמַּחְדִּיר בְּדַעְתּוֹ דְּבָרִים אֵלּוּ, וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּעוֹדוֹ בְּכֹחוֹ, שֶׁאָז יְמַלֵּא אֶת כָּל יְמֵי חַיָּיו בְּטוֹב אֲמִתִּי וְנִצְחִי, וְיִזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם הֲוָיָ”ה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ תָּמִיד, וְהָבֵן.

עִנְיַן קַדִּישׁ על ישראל דרבנן

בְּנִי! צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע שֶׁהַקַּדִּישׁ “על ישראל” הַזֶּה שֶׁבֵּין הַקָּרְבָּנוֹת וּבֵין הוֹדוּ – שַׁיָּךְ לַחַזָּן, וְהַהֶכְרֵחַ לְאָמְרוֹ, וְאִם אֵין מִנְיָן, יַמְתִּין עַד שֶׁיִּהְיֶה מִנְיָן, כִּי בַּקַּדִּישׁ הַזֶּה הוּא מַעֲלֶה אֶת עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה אֶל עוֹלָם הַיְצִירָה, וְאִם לֹא מַקְפִּיד עַל הַקַּדִּישׁ הַזֶּה – הֲרֵי מְשַׁנֶּה וּמְהַפֵּךְ עוֹלָמוֹת; לָכֵן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּקַדִּישׁ זֶה מְאֹד מְאֹד, כִּי בֶּאֱמֶת הַתְּפִלָּה הִיא בִּטּוּל אֶל הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, כִּלְאֵי הַכֶּרֶם, הֲלָכָה ב, אוֹת ט),

וְעַל־כֵּן יֵשׁ אַרְבָּעָה חֲלָקִים בַּתְּפִלָּה שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת: ‘אֲצִילוּת’, ‘בְּרִיאָה’, ‘יְצִירָה’, ‘עֲשִׂיָּה’ כַּיָּדוּעַ (שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי תְּפִלַּת־הַשַּׁחַר, דְּרוּשׁ א), דְּהַיְנוּ: קָרְבָּנוֹת, וּפְסוּקֵי־דְזִמְרָה, וּבִרְכַּת קְרִיאַת־שְׁמַע, וּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה; כִּי בִּתְחִלָּה צָרִיךְ לְתַקֵּן אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, שֶׁהֵם בְּשָׁרְשָׁם אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הֲוָיָ”ה בָּרוּךְ־הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ, שֶׁזֶּה סוֹד אַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת: ‘אֲצִילוּת’, ‘בְּרִיאָה’, ‘יְצִירָה’, ‘עֲשִׂיָּה’, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָבוֹא אֶל בִּטּוּל אֲמִתִּי אֶל הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא עַד שֶׁלֹּא יִרְצֶה שׁוּם דָּבָר אֶלָּא אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעַצְמוֹ, וְיִהְיֶה בָּטֵל וּמְבֻטָּל אֶל הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, אֶלָּא כְּשֶׁמְּתַקְּנִים כָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ד), שֶׁהֵם הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת.

וְלָכֵן צְרִיכִים בַּתְּפִלָּה לְסַדֵּר אַרְבָּעָה חֶלְקֵי הַתְּפִלָּה, דְּהַיְנוּ קָרְבָּנוֹת, וּפְסוּקֵי־דְזִמְרָה, וּבִרְכוֹת קְרִיאַת־שְׁמַע וּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה, כְּדֵי לְבָרֵר וּלְתַקֵּן אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְכֵן הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת, וְאָז זוֹכֶה לְהַגִּיעַ אֶל בִּטּוּל אֱמֶת שֶׁהוּא בִּגְמַר תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד עוֹלָם הָ’אֲצִילוּת’, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל אֶל הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְעִקַּר הַבִּטּוּל – לְאַחַר שֶׁמְּסַיֵּם הַשְּׁלִיחַ־צִבּוּר תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה, שֶׁאָז נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וּמוֹסְרִים נַפְשָׁם לַהֲוָיָ”ה בָּרוּךְ־הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ, וְזֶה בִּטּוּל אֶל הָאֵין־סוֹף, וְלָכֵן אוֹמְרִים וִדּוּי קֹדֶם נְפִילַת־אַפַּיִם שֶׁהוּא הַבִּטּוּל; כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְהַגִּיעַ אֶל בִּטּוּל אֶל הָאֵין־סוֹף, כִּי אִם עַל־יְדֵי ‘וִדּוּי דְּבָרִים’, וְזֶה סוֹד הַקַּדִּישִׁים שֶׁאוֹמְרִים בֵּין עוֹלָם לְעוֹלָם, דְּהַיְנוּ בֵּין הַקָּרְבָּנוֹת לִפְסוּקֵי־דְזִמְרָה, וְכֵן בֵּין יִשְׁתַּבַּח לְיוֹצֵר, כִּי אָנוּ צְרִיכִים לְתַקֵּן כָּל הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת, שֶׁהֵם הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יִתְעַלּוּ וְיִכָּלְלוּ לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְיִתְבַּטְּלוּ כֻּלָּם בָּאוֹר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאָז נֵדַע כִּי הֲוָיָ”ה הוּא אֱלֹהִים, שֶׁזֶּה עַלְמָא־דְּאָתֵי, וְזֶה הַקַּדִּישׁ – שֶׁהוּא הַגְדָּלַת שְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ “יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא”; כִּי עִקַּר גְּדֻלַּת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ הִיא כְּשֶׁמִּתְגַּלֶּה אֲשֶׁר הֲוָיָ”ה הוּא הַאֱלֹהִים, אֲשֶׁר הוּא הַשֵּׁם מָלֵא, שֵׁם הַגָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קד, א): “יְהֹוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד”; הַיְנוּ שֶׁשֵּׁם הֲוָיָ”ה אֱלֹהִי”ם הוּא גָּדוֹל מְאֹד; כִּי זֶה הַשֵּׁם שֶׁמִּתְיַחֵד וְנִכְלָל שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד, שֶׁיִּהְיֶה הֲוָיָ”ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.

וְעַל־כֵּן עִקַּר כַּוָּנַת הַקַּדִּישׁ “על ישראל”הִיא לְיַחֵד וּלְחַבֵּר שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת אֱלֹהִי”ם עִם שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הֲוָיָ”ה, שֶׁזֶּה סוֹד הֲוָיָ”ה הוּא הָאֱלֹהִי”ם. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַקַּדִּישׁ נִכְלָל עוֹלָם בְּעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, כִּי עִקַּר הַכְּלָלִיּוּת הִיא בְּסוֹד הֲוָיָ”ה אֱלֹהִי”ם, הַיְנוּ שֶׁיֵּדַע שֶׁהַכֹּל טוֹב, וְכָל מְאֹרָעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ, כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹלִים וְנִכְלָלִים מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה וּמֵעוֹלָם לְעוֹלָם – כָּל זֶה הוּא סוֹד הַבִּטּוּל, וְאָז לְפִי הָעֲלִיָּה וְהַכְּלָלוּת – כֵּן זוֹכִים לְ’דַעַת’, דְּהַיְנוּ לְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ בְּכָל פַּעַם, וּלְהָבִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָתוֹ, שֶׁזֶּה הַקַּדִּישׁ שֶׁבֵּין עוֹלָם לְעוֹלָם, שֶׁעַל־יָדוֹ עוֹלִים מֵעוֹלָם לְעוֹלָם; כִּי הַקַּדִּישׁ הוּא הַגְדָּלַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִטְהָרִים וְנִתְקַדְּשִׁים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עַד שֶׁזּוֹכִים אַחַר־כָּךְ לָבוֹא אֶל בִּטּוּל גָּמוּר אֶל הָאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְאָז זוֹכֶה לְדַעַת גְּדוֹלָה בִּשְׁלֵמוּת, וְיוֹדֵעַ בִּידִיעָה שְׁלֵמָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָתוֹ.

וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לְהִזָּהֵר בְּקַדִּישׁ “על ישראל” זֶה מְאֹד מְאֹד, כִּי הוּא עִנְיַן הָעַמּוּד שֶׁיֵּשׁ בְּכָל הֵיכַל, עֵלָּא וְתַתָּא בְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם, וְדֶרֶךְ הָעַמּוּד הַזֶּה עוֹלִים וְנִכְלָלִים כָּל אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ, עַד שֶׁנַּעֲשִׂים כָּל הָעוֹלָמוֹת אֶחָד. וְעַל־כֵּן הַקַּדִּישׁ מַתְבָּר ‘שַׁלְשְׁלָאִין דְּפַרְזְלָא’ (שׁוֹבֵר מַנְעוּלִין שֶׁל בַּרְזֶל) (זֹהַר תְּרוּמָה, קכט:), וְהַקַּדִּישׁ הוּא עֲלִיַּת הַקְּדֻשָּׁה אֶל הָאוֹר הָעֶלְיוֹן לְהִתְכַּלֵּל זֶה בָּזֶה, בְּהֶאָרַת אַחְדּוּת אוֹר אֵין־סוֹף, וַאֲנַחְנוּ יְרֵאִים פֶּן עַל־יְדֵי עֲלִיַּת הָעוֹלָמוֹת יִתְאַחֲזוּ וְיַעֲלוּ גַּם הַחִיצוֹנִים עִמָּהֶם וְיִינְקוּ, לָזֹאת אָנוּ אוֹמְרִים קַדִּישׁ שֶׁהוּא שֶׁבַח גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, וּצְרִיכִים לְהִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד לַעֲנוֹת: “אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא”, שֶׁמַּעֲלָתוֹ אֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר כְּלָל, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (וַיֵּלֶךְ רפה:): ‘מַאי אַגְרַיְהוּ? דְּכַד יִפֹּק בַּר־נָשׁ מֵהַאי עַלְמָא דְּהַוָה שׁוֹמֵר לְאַתָבָא אָמֵן; מַאי ‘שׁוֹמֵר’? כְּלוֹמַר: נָטִיר הַאי בְּרָכָה דְּאָמַר הַהוּא דִּמְבָרֵךְ, וּמְחַכֶּה לֵהּ לְאַתָבָא: ‘אָמֵן’, כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ – נִשְׁמָתֵיהּ סַלְקָא, וּמַכְרְזֵי קַמֵּיהּ: “פִּתְחוּ שְׁעָרִים”‘. וְזוֹכֶה לִלְבוּשׁ קֹדֶשׁ שֶׁל ש”ע נְהוֹרִין. ‘תָּאנָא: כָּל מָאן דְּשָׁמַע בְּרָכָה וְלֹא אִתְכַּוֵּן בְּאָמֵן נָחִית לַאֲבָדוֹן. וְתָאנָא: מָאן דְּנָחִית לַאֲבָדוֹן לָא סָלִיק לְעַלְמִין, וְהַהוּא אִקְרֵי גְּבַר דְאִשְׁתָּצֵי וְאִתְאֲבִיד מִכֻּלְהוּ עַלְמִין. וְתָאנָא: לְהַהוּא אֲתַר נַחְתִּין לְהַנְהוּ גַּבְרֵי דִּמְבַזֵּי לְאָתָבָא אָמֵן, וְעַל אָמֵן סַגִּיאִין דְּאִתְאֲבִידוּ מִנֵּיהּ דְּלָא חָשִׁיב לְהוּ – דַּיְנִין לֵהּ בְּגֵּיהִנֹּם, וְאִתְאֲבִיד וְלָא סָלִיק לְעָלְמִין’.

מָאן אָמֵן? יאהדונה”י – אל”ף מ”ם נו”ן – ע”ב ס”ג מ”ה ב”ן – אדנ”י. וּמִי שֶׁאֵינוֹ עוֹנֶה אָמֵן, עָלָיו נֶאֱמַר(תְּהִלִּים פג, יז): “מַ’לֵּא פְ’נֵיהֶם קָ’לוֹן”; שֶׁמִּן אָלֶ”ף נַעֲשָׂה אָפֵ”ל, מֵ”ם נוּ”ן – בְּגִימַטְרִיָה: קָלוֹ”ן (עַיֵּן שַׁעַר־הַכַּוָּנוֹת, דְּרוּשֵׁי חַג־הַפּוּרִים דְּרוּשׁ א); וְיוֹשֵׁב בְּגֵיהִנּוֹם בְּחֹשֶׁךְ שֶׁל מִצְרַיִם. (זֹהַר וַיֵּלֶךְ, רפה:): ‘וְאִי אִיהוּ קַדִּישׁ שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא בְּאָמֵן – סַלִּיק דַּרְגָּא בָּתַר דַּרְגָּא לְאִתְעַדְנָא מֵהַאי עַלְמָא־דְאָתֵי דְּנָגִיד תָּדִיר’. וּפָנָיו מְאִירִים בְּש”ע נְהוֹרִין, דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא; וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לְהִזָּהֵר לַעֲנוֹת: “אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא” וְ”אָמֵן”.

 וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע אֲהוּבִי, בְּנִי, כִּי עַל־יְדֵי עֲנִיַּת אָמֵן בקדיש “עיל ישראל” מְזַכְּכִין הַנֶּפֶשׁ, שֶׁתְּקַבֵּל הֶאָרָה וְחִיּוּת גְּדוֹלָה בְּכָל הַתּוֹרָה וּמִצְווֹת שֶׁיִּלְמַד וִיקַיֵּם, וּמִי שֶׁהוּא כְּמֵת בְּלִי חִיּוּת, וְגַם אֵינוֹ שׁוֹמֵר לִהְיוֹת מֵעוֹנֵי אָמֵן בְּכָל כֹּחוֹ, שֶׁעַל־יָדוֹ יִתְעוֹרֵר לוֹ הַחִיּוּת – יוֹרֵד לַאֲבָדוֹן, חֹשֶׁךְ כֶּפֶל, חֹשֶׁךְ שֶׁל מִצְרַיִם לָרְשָׁעִים, שֶׁהָיָה לָהֶם חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת. וְלָזֶה מִי שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר בְּאָמֵן וּמְבַטְּלוֹ בִּשְׁאַט נֶפֶשׁ קַלָּה – עָנְשׁוֹ אֹפֶל וְקָלוֹן וְלֹא סַלְקִין לֵהּ לְעָלְמִין שֶׁל גַּן־עֵדֶן עֶלְיוֹן וְתַחְתּוֹן, אֶלָּא סַלְקִין לֵהּ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל בָּעוֹלָם־הַזֶּה עַד שֶׁיְּרַצֶּה עֲווֹנוֹ, וְיִהְיֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ אָבִיד מִכֹּלָּא (זֹהַר־חָדָשׁ רכג:). וַחֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אָמְרוּ (מִדְרָשׁ־רַבָּה, כִּי תָּבֹא, פָּרָשָׁה ז, סִימָן א): ‘כָּל מִי שֶׁעוֹנֶה אָמֵן בָּעוֹלָם־הַזֶּה – זוֹכֶה לַעֲנוֹת אָמֵן לֶעָתִיד לָבוֹא’; וַעֲנִיַּת אָמֵן בְּקַדִּישׁ מוֹצִיאָה אֶת נִשְׁמוֹת הָרְשָׁעִים מִגֵּיהִנּוֹם, כַּמּוּבָא (יַלְקוּט יְשַׁעְיָה, רֶמֶז תכט): ‘אַל תִּקְרֵי (יְשַׁעְיָהוּ כו, ב): “שֹׁמֵר אֱמֻנִים”, אֶלָּא: ‘שֶׁאוֹמְרִים אָמֵן’; שֶׁבִּשְׁבִיל אָמֵן אֶחָד שֶׁעוֹנִים מִתּוֹךְ גֵּיהִנּוֹם – נִצּוֹלִים מִתּוֹכוֹ’; וְעַל־כֵּן צְרִיכִים לְהִזָּהֵר בַּעֲנִיַּת אָמֵן בְּעֵת אָמְרוֹ קַדִּישׁ, וְאָסוּר לְדַבֵּר אָז, כִּי עֲווֹנוֹ גָּדוֹל עַד מְאֹד. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ אַגָּדָה, בְּרֵאשִׁית, אוֹת עט): ‘עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לֹא לִקְרוֹת וְלֹא לִשְׁנוֹת וְלֹא לִדְרֹשׁ וְהֵם נִכְנָסִים לְתוֹךְ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְעוֹנִים: ‘אָמֵן’ – אֲפִלּוּ אֵין בְּיָדָם, אֶלָּא שְׂכַר ‘אָמֵן’ זֶה – דַּיָּם’.

וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע אֲהוּבִי, בְּנִי, שֶׁעַל־יְדֵי קַדִּישׁ “על ישראל” זֶה שֶׁאוֹמְרִים אַחַר הַקָּרְבָּנוֹת – נִכְלֶלֶת הָעֲשִׂיָּה בִּיצִירָה, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה מִגֹּדֶל הַתִּקּוּנִים שֶׁנַּעֲשָׂה מִקַּדִּישׁ זֶה; וְאַשְׁרֵי וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁיְּכַוֵּן בְּפֵרוּשׁ הַמִּלּוֹת בְּעֵת שֶׁיֹּאמַר הַחַזָּן אֶת הַקַּדִּישׁ, וְיַעֲנֶה אָמֵן בְּכֹחַ גָּדוֹל, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (שַׁבָּת קיט:) ‘כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן בְּכָל כֹּחוֹ פּוֹתְחִים לוֹ שַׁעֲרֵי גַּן־עֵדֶן’; אַשְׁרֵי לוֹ.

בְּנִי! אוֹמְרִים “עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ” בְּכַוָּנָה וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וּתְפִלָּה זוֹ תִּקְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן בְּעֵת שֶׁכָּבַשׁ אֶת יְרִיחוֹ וְנִכְנָס לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהַתְּפִלָּה הַזּוֹ של עלינו לשבח מְלֵאָה סוֹדוֹת וְיִחוּדִים עֶלְיוֹנִים, וּמְאִירָה אוֹר הָאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא עַל הָאוֹמְרָהּ, וּמְבַטֶּלֶת מִמֶּנּוּ אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁבָּרָא מֵרֹב חֲטָאָיו, וְנִמְחֲלִים לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו, אִם יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת. וְרָאוּי שֶׁתְּכַוֵּן בתפילת עלינו לשבח עָלֵינ”וּ אוֹתִיּוֹת עֶלְיוֹ”ן, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר גָּדוֹל מֵרוּם הַמַּעֲלוֹת אוֹר הָאֵין־‏סוֹף לְעֶשֶׂר סְפִירוֹת הַמִּתְלַבְּשׁוֹת בְּאַרְבַּע עוֹלָמוֹת: ‘אֲצִילוּת’, ‘בְּרִיאָה’, ‘יְצִירָה’, ‘עֲשִׂיָּה’, וּמְהַבְלִים וּמְבַטְּלִים אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ עָלֵינוּ כְּלָל, וּמְגַלִּים לַכֹּל אֲשֶׁר הַכֹּל הֶבֶל הֲבָלִים וְאֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַזָּהִיר לְאָמְר תפילת עלינו לשבח אַחַר כָּל תְּפִלָּה מֻבְטָח לוֹ שֶׁתְּפִלָּתוֹ לֹא תָּשׁוּב רֵיקָם.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר אֵצֶל אַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ נוֹהֲגִים, שֶׁמֵּעֶרֶב רֹאשׁ־חֹדֶשׁ אֱלוּל בְּמִנְחָה מַתְחִילִים לוֹמַר מִזְמוֹר זֶה, עַד שַׁחֲרִית שֶׁל שִׂמְחַת־תּוֹרָה, וּמִנְהָגֵנוּ לוֹמַר בְּשַׁחֲרִית אֶת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה אַחַר שִׁיר שֶׁל יוֹם. וְאוֹמְרִים קַדִישׁ יָתוֹם אַחַר־כָּךְ, וּבְמִנְחָה אוֹמְרִים אֶת זֹאת תֵּכֶף־וּמִיָּד אַחַר תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה, לִפְנֵי תַּחֲנוּן וְקַדִּישׁ תִּתְקַבַּל, כִּי כֵן נָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת וָואהְלִין וְאוֹקְרַיְנָה, וְכָךְ נָהֲגוּ בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל, וּצְרִיכִים לְהִתְעוֹרֵר מְאֹד מְאֹד בְּעֵת אֲמִירַת מִזְמוֹר זֶה, כִּי בּוֹ מְרֻמָּז רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְסֻכּוֹת.

וַחֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אָמְרוּ (מִדְרָשׁ־רַבָּה, וַיִּקְרָא, פָּרָשָׁה כא, סִימָן ג): “אוֹרִי” – ‘בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה’, “וְיִשְׁעִי” – ‘בְּיוֹם־הַכִּפּוּרִים’; וְלָכֵן אוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ: “הֲוָיָ”ה אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא”, כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם זוֹכֶה וּבָא אֶל הַצַּדִּיק עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, וּמִתְפַּלֵּל עִמּוֹ יַחַד, אָז זוֹכֶה לְקַבֵּל הִתְעוֹרְרוּת כָּזוֹ, עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ בְּיוֹם־הַכִּפּוּרִים; כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הָאוֹר הוּא רַק הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קיח, כז): “אֵל הֲוָיָ”ה וְיָאֶר לָנוּ”; כִּי רַק הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵאִיר לָאָדָם, וְאִם אָדָם זוֹכֶה, אֲזַי נִדְבָּק בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאָז יוֹדֵעַ, אֲשֶׁר “הֲוָיָ”ה מָעוֹז חַיָּי מִמִּי אֶפְחָד”, וְאַף שֶׁמִּתְעוֹרְרִים כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַמַּשְׁחִיתִים שֶׁבָּרָאתִי כָּל הַשָּׁנָה עַל־יְדֵי חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְרֻבִּים, עִם כָּל זֹאת כְּשֶׁאֲנִי חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, הֵם נוֹפְלִים נְפִילָה אַחַר נְפִילָה, שֶׁזֶּה: “בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי, צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ”; וְאַף שֶׁהַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אַחֲרָא הֵמָּה אוֹרְבִים עַל הָאָדָם, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן קמא), כִּי הֵם בָּאִים מַחֲנוֹת שְׁלֵמִים וּמְלַוִּים אֶת הָאָדָם, עִם כָּל זֹאת: “אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי, אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ”; וּמוּבָא (תִּקּוּנֵי־זֹהַר, תִּקּוּן טז): שֶׁזֹּאת סוֹבֵב עַל הַשְּׁכִינָה, וְתֵכֶף־וּמִיָּד כְּשֶׁאָדָם חָזָק בֶּאֱמוּנָה בְּרוּרָה וּמְזֻכֶּכֶת בּוֹ יִתְבָּרַךְ וְדָבוּק בְּהַשְּׁכִינָה, אֲזַי הוּא אֵינוֹ מִתְיָרֵא מִשּׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, וּמַה גַּם שֶׁמְּנַצֵּחַ.

וְדָוִד בָּזֹאת הֵפִיק רְצוֹנוֹ מֵהֲוָיָ”ה, כְּשֶׁנִּלְחָם עִם אוֹיְבָיו, כְּמַה דְּאַתְּ אָמַר: “אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה וְגו, בְּזֹאת אֲנִי בּוֹטֵחַ”. וּצְרִיכִים לְבַקֵּשׁ תָּמִיד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ רַק דָּבָר אֶחָד – שֶׁתָּמִיד יִזְכֶּה לְהִשָּׁאֵר בְּבֵית־הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְאַף פַּעַם לֹא יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו מַה שֶּׁיַּעֲבֹר, יִשְׁתַּדֵּל לְהַחֲזִיק מַעֲמָד, וְתָמִיד יְצַפֶּה לְזִיו שְׁכִינַת עֻזּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה: “אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת הֲוָיָ”ה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ, שִׁבְתִּי בְּבֵית הֲוָיָ”ה כָּל יְמֵי חַיָּי, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם הֲוָיָ”ה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ” – אַחַת אֲנִי שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְאַחַת אֲנִי מְבַקֵּשׁ כָּל יְמֵי חַיָּי, שֶׁאֶזְכֶּה לָשֶׁבֶת תָּמִיד בְּבֵית הֲוָיָ”ה, וְלַחֲזוֹת בְּנֹעַם הֲוָיָ”ה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וְאֶל כָּל זֶה זוֹכִים בְּחַג־הַסֻּכּוֹת, שֶׁאָז אָדָם מַצְפִּין אֶת עַצְמוֹ בַּסֻּכָּה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא צִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא – צֵל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁזֶּה: “כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּירֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ, בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי”; כִּי בֶּאֱמֶת הַסֻּכָּה מְגִנָּה עַל הָאָדָם בְּיוֹם רָעָה, שֶׁהוּא סוֹד וְנָפִיק, דְּהַיְנוּ בְּעֵת שֶׁנּוֹפֵל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, עִם כָּל זֹאת מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל־מִינֵי אֳפָנִים שֶׁבָּעוֹלָם לֹא לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ, אָז דַּיְקָא זוֹכֶה לָשׁוּב וְלַחֲזוֹת בְּנֹעַם הֲוָיָ”ה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, הֲלָכָה ד, אוֹת ז); כִּי הָעִקָּר בְּזֶה הָעוֹלָם לְהִתְחַזֵּק.

וְעִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת הוּא לְהִתְחַבֵּא בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא צֵל הָאֱמוּנָה; כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם מִתְחַבֵּא אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא תָּמִיד מְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה אֲפִלּוּ שֶׁנּוֹפֵל וְנִתְרַחֵק, חַס וְשָׁלוֹם, אִם הוּא אֵינוֹ מִתְיָאֵשׁ, אֲזַי תָּמִיד יַחֲזֹר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְעוֹד יִרְאֶה בְּשׂוֹנְאָיו וְאוֹיְבָיו מַה שֶּׁהֵם רָצוּ לִרְאוֹת בּוֹ, שֶׁזֶּה: “וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי” וְגוֹ’; וְהָעִקָּר לֹא לְהִתְיָאֵשׁ מִלְּבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁאָדָם חָזָק לִצְעֹק אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֲפִלּוּ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו מַה שֶּׁיַּעֲבֹר, הוּא לֹא יַפְסִיק מִלִּצְעֹק וְלִזְעֹק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה סוֹף־כָּל־סוֹף יִזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הֲוָיָ”ה בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁזֶּה: “שְׁמַע הֲוָיָ”ה קוֹלִי אֶקְרָא, וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנַי אֶת פָּנֶיךָ הֲוָיָ”ה אֲבַקֵּשׁ”; כִּי עַל־יְדֵי שֶׁאָדָם חָזָק בָּזֶה שֶׁתָּמִיד יִצְעַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֲזַי יִזְכֶּה שֶׁיָּאִיר לִפְנֵי עֵינָיו שֵׁם הֲוָיָ”ה בָּרוּךְ־הוּא בִּקְבִיעוּת, עִם כָּל זֹאת אָסוּר לַחֲשֹׁב כִּי כְּבָר הִגִּיעַ לְאֵיזוֹ דַּרְגָּה, כִּי כָּל זְמַן שֶׁאָדָם חַי, הוּא נִמְצָא בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה מְאֹד, שֶׁזֶּה מַה שֶּׁמְּבַקְּשִׁים: “אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי” – אַף שֶׁעָזַרְתָּ לִי עַד עַכְשָׁו וְהִתְחַזַּקְתִּי בְּכָל מִינֵי אֳפָנִים שֶׁבָּעוֹלָם, עִם כָּל זֹאת אֲנִי מְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ: אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, וְכֵן אַל תִּטְשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי, וְתָמִיד אָדָם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַתְחָלָה חֲדָשָׁה, וְלָבוֹא אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים עַל שֶׁפָּגַם בְּמֹחוֹ, כִּי הַמֹּחִין נִקְרָאִים אַבָּ”א וְאִמָּ”א, שֶׁזֶּה: “כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַהֲוָיָ”ה יַאַסְפֵנִי” – שֶׁאַף שֶׁפָּגַמְתִּי בְּמֹחִי, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֲנִי מְבֹהָל וּמְבֻלְבָּל, עִם כָּל זֹאת אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ לָעַד, שֶׁתַּאַסְפֵנִי אֵלֶיךָ: “הוֹרֵנִי הֲוָיָ”ה דַּרְכְּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי”; כִּי בֶּאֱמֶת הָאָדָם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בְּכָל יוֹם שְׁנֵי עֵדִים בְּחֹל – מִילָה וּתְפִלִּין, וּבְשַׁבָּת – שַׁבָּת וּמִילָה, כַּמּוּבָא (תִּקּוּנֵי־זֹהַר, תִּקּוּן כב), וְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם שְׁנֵי עֵדִים הָאֵלּוּ, הֵם מְעִידִים וּמַבְטִיחִים לָנוּ בְּכָל עֵת שֶׁעֲדַיִן חֲבִיבוּתָא גַּבָּן, אֲפִלּוּ אִם יָרַדְנוּ כְּמוֹ שֶׁיָּרַדְנוּ, מֵאַחַר שֶׁאָנוּ זוֹכִים לָדַעַת מִשְּׁנֵי עֵדִים קְדוֹשִׁים כָּאֵלּוּ, שֶׁאָנוּ חֲתוּמִים בְּחוֹתָמוֹ הַקָּדוֹשׁ בְּגוּפֵנוּ, בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, וּמְכַתְּרִים וּמְעַטְּרִים בַּעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת הַתְּפִלִּין הַקְּדוֹשִׁים, וְיֵשׁ לָנוּ מַתָּנָה טוֹבָה שֶׁהָיְתָה גְּנוּזָה אֶצְלוֹ בְּבֵית גְּנָזָיו וְשַׁבָּת שְׁמָהּ, אֲבָל הַסִּטְרָא־אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם הַיֵּצֶר־הָרָע וְחֵילוֹתָיו הֵם עֵדֵי שֶׁקֶר, שֶׁהֵם מַכְנִיסִים בְּלֵב הָאָדָם הַהֵפֶךְ מִכָּל זֶה, שֶׁמְּיָאֲשִׁים אוֹתוֹ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ תִּקְוָה כְּבָר, כִּי הוּא הַמֵּסִית וְהוּא הַמַּדִּיחַ, וְהוּא הַמַּשְׂטִין, שֶׁבִּתְחִלָּה מֵסִית לָאָדָם מַה שֶּׁמֵּסִית, וְאַחַר־כָּךְ הוּא מַשְׂטִין לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וּכְמוֹ שֶׁהוּא מַשְׂטִין וּמְקַטְרֵג לְמַעְלָה, לְהַרְחִיק רַחֲמָיו מִיִּשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ־כֵן הוּא מַשְׂטִין בְּיוֹתֵר בְּלֵב הָאָדָם, כְּאִלּו אָפַס תִּקְוָה, חַס וְשָׁלוֹם.

וּבֶאֱמֶת רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ אֵינָם כָּלִים, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחָנוּ, שֶׁלֹּא יַעֲזֹב אוֹתָנוּ. וְעַל זֶה מִתְפַּלֵּל דָּוִד הַמֶּלֶךְ: “אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי, כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס”; שֶׁהֵם הַסִּטְרָא־אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם עֵדֵי שֶׁקֶר, הָרוֹצִים לְהָעִיד בְּלֵב הָאָדָם הַהֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת, כְּאִלּוּ מֵאַחַר שֶׁחָטָא הָאָדָם, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, אֵין לוֹ כְּבָר שׁוּם תִּקְוָה לְתַקֵּן.

וּבֶאֱמֶת הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, שֶׁזֶּה “לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב הֲוָיָ”ה בְּאֶרֶץ חַיִּים”; ל’וּ’לֵ’א’ אוֹתִיּוֹת אֱ’ל’וּ’ל’, לְרַמֵּז, שֶׁלּוּלֵ”א הַיְנוּ הַכֹּחַ שֶׁל סוֹד כַּוָּנַת אֱלוּ”ל, שֶׁהוּא: “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ” – שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א, סִימָן ו) הוּא הַדֶּרֶ”ךְ הָאֲמִתִּית, לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי הֵם הָעֵדֵי אֱמֶת, שֶׁמְּעִידִים לָאָדָם שֶׁעֲדַיִן יֶשׁ לוֹ תִּקְוָה, שֶׁהוּא בָּקִ”י בְּרָצוֹא וּבָקִ”י בְּשׁוֹב הָעוֹלִים דֶּרֶ”ךְ, שֶׁהֵם שְׁנֵי הָעֵדִים הַנֶּאֱמָנִים הַמְחַזְּקִים וּמְעוֹדְדִים וּמְשַׂמְּחִים אוֹתִי בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְהַחֲזִיק מַעֲמָד, כִּי לוּלֵא זֹאת, כְּבָר קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וְכִלּוּנִי, חַס וְשָׁלוֹם, לְגַמְרֵי. אֲבָל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ הוּא בְּעֶזְרֵנוּ, שֶׁגִּלָּה לָנוּ עַל־יְדֵי צַדִּיקָיו הָאֲמִתִּיִּים סוֹד כַּוָּנַת אֱלוּל, שֶׁהוּא סוֹד הַדֶּרֶךְ לִתְשׁוּבָה, שֶׁהוּא הַהֵפֶךְ מֵעֵדוּת שֶׁקֶר, עַל־יְדֵי־זֶה כָּל הִתְחַזְּקוּתֵנוּ לְנַצֵּחַ. כְּמוֹ שֶׁסִּיֵּם: “קַוֵּה אֶל הֲוָיָ”ה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל הֲוָיָ”ה”; וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם: ‘וְאִם לֹא נִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתְךָ, חֲזַק וֶאֱמַץ, וַחֲזֹר וְקַוֵּה אֶל הַשֵּׁם’; כִּי ה’ אִתָּנוּ תָּמִיד (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, עֵדוּת, הֲלָכָה ה, אוֹת יד).

בְּנִי! אֵין אַתָּה יָכוֹל לְתָאֵר וּלְשַׁעֵר אֶת גֹּדֶל הַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁאַתָּה גּוֹרֵם לְמַעְלָה בְּעֵת שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֶת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה בִּימֵי אֱלוּל הַקְּדוֹשִׁים בַּבֹּקֶר בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, וּבָעֶרֶב בִּתְפִלַּת מִנְחָה. כִּי הַמִּזְמוֹר הַזֶּה הוּא הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה מְאֹד לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְלָכֵן בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים אוֹתוֹ, יֵשׁ הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה בֵּין נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל. כִּי בְּמִזְמוֹר זֶה יֵשׁ י”ג אַזְכָּרוֹת שֶׁל שֵׁם הֲוָיָ”ה בָּרוּךְ־הוּא, כְּנֶגֶד הַי”ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים הַנִּפְתָּחִים בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. וְהַבָּאִים בְּסוֹד הַשֵּׁם, יוֹדְעִים לְכַוֵּן בְּכָל שֵׁם הֲוָיָ”ה בְּאֶחָד מֵהַשֵּׁמוֹת הַשַּׁיָּכִים לְאֶחָד מֵהַי”ג תִּקּוּנֵי דִּקְנָא קַדִּישָׁא; אַשְׁרֵי מִי שֶׁיֹּאמַר אֶת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה מְאֹד, וְהָבֵן.

עִנְיַן 13 עיקרים ‘אֲנִי מַאֲמִין’

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם אֶת הַי”ג עִקָּרִים (13 עיקרים), שֶׁכָּל הַיַּהֲדוּת תְּלוּיָה בָּהֶם, וְיֵשׁ שֶׁאוֹמְרִים אֶת זֹאת בַּבֹּקֶר אַחַר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֶת זֹאת אַחַר הַתְּפִלָּה, וְיֵשׁ שֶׁאוֹמְרִים אֶת זֹאת כַּמָּה פְּעָמִים בַּיּוֹם, כָּל אֶחָד כְּפִי שֶׁמֵּאִיר לוֹ. וְהוּא עִנְיָן גָּדוֹל מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן מד): הָאֱמוּנָה תּוֹלָה בַּפֶּה שֶׁל הָאָדָם, בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים פט, ב): “אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי”; הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמְּדַבְּרִים אֱמוּנָה בַּפֶּה – זֶה בְּעַצְמוֹ הָאֱמוּנָה, וְגַם עַל־יְדֵי־זֶה בָּאִים לֶאֱמוּנָה, עַיֵּן שָׁם.

וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (שִׂיחוֹת־הָרַ”ן, סִימָן קפב): ‘כְּשֶׁנּוֹפְלִים עַל הָאָדָם סְפֵקוֹת בֶּאֱמוּנַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, יֹאמַר בְּפֶה מָלֵא: ‘אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהוּא יָחִיד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן’ (מתוך 13 עיקרים); כִּי יָדוּעַ, שֶׁיֵּצֶר־הָרָע נִמְשָׁךְ מִגְּבוּרוֹת הַנְּפוּלִין, וְיֵשׁ גְּבוּרוֹת דִקְדֻשָּׁה, שֶׁבָּהֶם מַמְתִּיקִים הַגְּבוּרוֹת דִּקְלִפָּה, וְהַדִּבּוּר הוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת דִּקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קמה, יא): “וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ”; נִמְצָא, כְּשֶׁיֹּאמַר: ‘אֲנִי מַאֲמִין’; הוּא גְּבוּרוֹת דִּקְדֻשָּׁה, וּבָזֶה הוּא מַמְתִּיק אֶת הַסְּפֵקוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת דִּקְלִפָּה’, עַיֵּן שָׁם;

וְזוֹ מַעֲלָה גְּדוֹלָה מְאֹד כְּשֶׁאָדָם מְגַלֶּה מִפִּיו דַּיְקָא אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, בֵּית־הַכְּנֶסֶת, הֲלָכָה ו, אוֹת כז); כִּי זֶה לְעֻמַּת זֶה יֵשׁ פֶּה דּוֹבֵר תַּהְפּוּכוֹת, שֶׁהֵם דִּבְרֵי פִּיהֶם שֶׁל הַמַּאֲמִינִים בֶּאֱמוּנוֹת כָּזְבִיּוֹת – “אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֵּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר”. וְצָרִיךְ אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁלֹּא לִתֵּן לָהֶם יְנִיקָה, כִּי כָּל כֹּחָם כְּשֶׁחוֹתְרִים לִינֹק מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וְעַל־כֵּן אָסוּר לְבַר־יִשְׂרָאֵל לְהִשְׁתַּתֵּף עִם גּוֹי, מִשּׁוּם (שְׁמוֹת כג, יג): “וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ”; כִּי הַדִּבּוּר עוֹשֶׂה רֹשֶׁם, וְלָכֵן צְרִיכִים תָּמִיד לְדַבֵּר רַק דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה וְהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וּלְהוֹצִיא מִפִּיו דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה. וְלָכֵן אַשְׁרֵי הָאָדָם שֶׁזּוֹכֶה לוֹמַר בְּכָל יוֹם אֶת הַי”ג עִקָּרִים (13 עיקרים), שֶׁהֵם גִּלּוּי הָאֱמוּנָה, וְזֶה מַמְשִׁיךְ עַל הָאָדָם אוֹר נוֹרָא וְנִפְלָא מְאֹד.

אִם יִתְבּוֹנֵן מָה הוּא אוֹמֵר. וְזֶה עִנְיַן הַבְּרָכָה שֶׁאָנוּ מְבָרְכִין אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל כָּל דָּבָר תְּחִלָּה וָסוֹף, כְּדֵי לְגַלּוֹת אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, בִּרְכַּת הָרֵיחַ, הֲלָכָה ד, אוֹת יג); כִּי לִכְאוֹרָה קָשֶׁה, לָמָּה לָנוּ לְבָרֵךְ הַבְּרָכָה בְּפֶה מָלֵא דַּיְקָא לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה, הֲלֹא הָיָה דַּי בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁיַּאֲמִין בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל וְעָתִיד לְחַדֵּשׁ הַכֹּל? אַךְ מַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִים לוֹמַר כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהוֹדָאוֹת בְּפֶה מָלֵא דַּיְקָא, וְכֵן לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה, הַכֹּל כְּדֵי לְבָרֵר אֶת הַמְדַמֶּה. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁאָדָם חוֹטֵא, נִתְבַּלְבֵּל אֶצְלוֹ הַמְדַמֶּה, וְלָכֵן כְּשֶׁבַּר־יִשְׂרָאֵל מְגַלֶּה אֶת הָאֱמוּנָה עַל־יְדֵי פִּיו, וְכֵן אוֹמֵר אֶת הַבְּרָכוֹת בְּפִיו, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְבֵרוּר וְזִכּוּךְ הַמְדַמֶּה, וְזוֹכֶה לְהַגִּיעַ לְבֵרוּר וְזִכּוּךְ הָאֱמוּנָה, עַד שֶׁרוֹאֶה בְּעֵינָיו בְּמַה שֶּׁהוּא מַאֲמִין. וְלָכֵן מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים לִהְיוֹת רָגִיל לוֹמַר כַּמָּה פְּעָמִים בַּיּוֹם אֶת סֵדֶר ‘אֲנִי מַאֲמִין’ שב 13 עיקרים, וְאָז יָאִיר עָלָיו אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

בְּנִי! בְּשָׁעָה שֶׁהַחַזָּן אוֹמֵר: “בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה הַמְבֹרָךְ” – תְּכַוֵּן אָז מְאֹד מְאֹד, כִּי עַכְשָׁו נַעֲשָׂה יִחוּד גָּדוֹל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, כִּי ‘בָּרְכוּ’ אוֹתִיּוֹת ‘רוֹכֵב, גִּימַטְרִיָּה הֲוָיָ”ה פָּשׁוּט, רָבוּעַ וְמ”ה, כָּזֶה: יהו”ה י’ י”ה יה”ו יהו”ה, יו”ד, יו”ד ה”א, יו”ד ה”א וא”ו, יו”ד ה”א וא”ו ה”א – שֶׁהוּא כ”ו ע”ב ק”ל, הֲרֵי ‘בָּרְכ”וּ’.

וְהוּא סוֹד הַפָּסוּק (יְשַׁעְיָה יט, א): “הִנֵּה הֲוָיָ”ה רֹכֵב עַל עָ”ב קַ”ל”; וּתְכַוֵּן לְהוֹרִיד אוֹר, לְהַשְׁלִים דַּעַת דְּנוּקְבָא, כִּי עַכְשָׁו יוֹרֵד אוֹר גָּדוֹל עַל הָאָדָם, וְצָרִיךְ לְהַדְבִּיק אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּשָׁעָה שֶׁהַחַזָּן מְנַגֵּן בַּאֲמִירַת ‘בָּרְכו, וְלִשְׂמֹחַ אָז מְאֹד, כִּי נַעֲשָה עַכְשָׁו יִחוּד גָּדוֹל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת.

וְהַקָּהָל עוֹנֶה: “בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד”; וּצְרִיכִים לְכַוֵּן אָז בְּחָמֵשׁ תֵּבוֹת אֵלּוּ, וּלְקַבֵּל אוֹר אֱלֹקִי עַל נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, חַיָּה, יְחִידָה שֶׁלּוֹ, וְאֶת זֶה אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה דַּיְקָא, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים כָּל בִּרְכּוֹת־הַשַּׁחַר וּבִרְכוֹת קְרִיאַת־שְׁמַע בְּיָחִיד, אֲבָל כְּשֶׁרוֹצִים לְעוֹרֵר וּלְפַרְסֵם שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלוֹמַר לָרַבִּים שֶׁיְּבָרְכוּ אֶת שֵׁם הֲוָיָ”ה הַמְּבֹרָךְ, צְרִיכִים עֲשָׂרָה דַּיְקָא, כִּי זֶה נִקְרָא: ‘דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה’, שֶׁאֵין אוֹמְרִים בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה  (בְּרָכוֹת כא:) ; כְּדֵי לְעוֹרֵר וּלְהָקִיץ רַבִּים שֶׁיְּבָרְכוּ אֶת שְׁמוֹ, שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים ‘דָּרֵי מַעְלָה’ וְ’דָרֵי מַטָּה’, לָזֶה צְרִיכִים עֲשָׂרָה דַּיְקָא, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִכְלֹל סוֹד בְּחִינַת אַיֵּ”ה אֶל סוֹד בְּחִינַת מְלֹ”א יַחַד, וְזֶה יָדוּעַ, שֶׁמִּבְּחִינַת אַיֵּ”ה עַד בְּחִינַת מְלֹ”א, הֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה תִּקּוּנִים, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְפִירוֹת, שֶׁהֵם מִכֶּתֶר עַד מַלְכוּת (לִקּוּטֵי־הֲלָכוֹת, נְטִילַת יָדַיִם, הֲלָכָה ו, אוֹת עז); הַיְנוּ כִּי הַכֶּתֶר הוּא בְּסוֹד ‘אַיֵּ”ה מְקוֹם כְּבוֹדו, שֶׁשָּׁם אֵין יוֹדְעִים כְּלוּם מֵרֹב הִתְכַּלְלוּתוֹ בָּאֵין־‏סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְהַמַּלְכוּת הִיא בְּסוֹד ‘מְלֹ”א כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדו, שֶׁשָּׁם הוּא גִּלּוּי אֱלֹקוּת בְּהִתְגַּלּוּת גְּדוֹלָה עַד הִתְגַּלּוּת הַמַּלְכוּת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, וְזֶה סוֹד הַלִּמּוּד שֶׁלּוֹמֵד הַצַּדִּיק הָאֱמֶת עִם דָּרֵי מַעְלָה וְעִם דָּרֵי מַטָּה (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב, סִימָן ז); שֶׁזֶּה הַיִּחוּד בֵּין “בָּרְכוּ אֶת הֲוָיָ”ה הַמְּבֹרָךְ” לְבֵין “בָּרוּךְ הֲוָיָ”ה הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד”.

 אֵין כֵּאלֹוקינוּ

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי, בְּאָמְרְךָ פִּזְמוֹן “אֵין כֵּאלֹוקֵינוּ”, תְּכַוְּנוֹ לוֹמַר לְאַט בְּנַחַת מִלָּה בְּמִלָּה, כִּי זֶה נִבְנֶה עַל יְסוֹד חֲמִשָּׁה פַּרְצוּפִים אֲרִיךְ־אַנְפִּין, אַבָּא וְאִמָּא, זְעֵיר וְנֻקְבֵיהּ, וְכֵן כָּל פִּיּוּט בְּנִפְרָד הוּא כְּנֶגֶד הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת: ‘אֲצִילוּת’, ‘בְּרִיאָה’, ‘יְצִירָה’, ‘עֲשִׂיָּה’, בִּפְרָטִיּוּת מִתַּתָּא לְעֵלָּא,

וְהָאִישׁ הָאֱלֹקִי הָרַב הַמַּגִּיד מִמֶּעזְרִיטְשׁ זי”ע הָיָה מַקְפִּיד מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מִנְיָן בְּעֵת אֲמִירַת פִּיּוּט זֶה, וְהָיָה אוֹמְרוֹ בְּנַחַת וּבְנִגּוּן נִפְלָא מְאֹד, אֲשֶׁר מִי שֶׁרַק שְׁמָעוֹ הָיָה לְבָבוֹ נָמֵס וְנִכְנָס בּוֹ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה, וְזֶה סִדְרוֹ: “אֵין כֵּאלֹהֵינוּ” – חָכְמָה דַּעֲשִׂיָּה יו”ד ה”י וי”ו ה”י, “אֵין כַּאדוֹנֵנוּ” – בִּינָה דַּעֲשִׂיָּה יו”ד ה”י וא”ו ה”י, “אֵין כְּמַלְכֵּנוּ” – מַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה יו”ד ה”ה ו”ו ה”ה, “אֵין כְּמוֹשִׁיעֵנוּ” – זְעֵיר־אַנְפִּין דַּעֲשִֹיָּה יו”ד ה”א וא”ו ה”א, “מִי כֵּאלֹהֵינוּ” – חָכְמָה דִּיצִירָה יו”ד ה”י וי”ו ה”י, “מִי כַּאדוֹנֵנוּ” – בִּינָה דִּיצִירָה יו”ד ה”י וא”ו ה”י, “מִי כְּמַלְכֵּנוּ” – מַלְכוּת דִּיצִירָה יו”ד ה”ה ו”ו ה”ה, “מִי כְּמוֹשִׁיעֵנוּ” – זְעֵיר־אַנְפִּין דִּיצִירָה יו”ד ה”א וא”ו ה”א, “נוֹדֶה לֵאלֹהֵינוּ” – חָכְמָה דִּבְרִיאָה יו”ד ה”י וי”ו ה”י, “נוֹדֶה לַאדוֹנֵנוּ” – בִּינָה דִּבְרִיאָה יו”ד ה”י וא”ו ה”י, “נוֹדֶה לְמַלְכֵּנוּ” – מַלְכוּת דִּבְרִיאָה יו”ד ה”ה ו”ו ה”ה, “נוֹדֶה לְמוֹשִׁיעֵנוּ” – זְעֵיר־אַנְפִּין דִּבְרִיאָה יו”ד ה”א וא”ו ה”א, “בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ” – חָכְמָה דַּאֲצִילוּת יו”ד ה”י וי”ו ה”י, “בָּרוּךְ אֲדוֹנֵנוּ” – בִּינָה דַּאֲצִילוּת יו”ד ה”י וא”ו ה”י, “בָּרוּךְ מַלְכֵּנוּ” – מַלְכוּת דַּאֲצִילוּת יו”ד ה”ה ו”ו ה”ה, “בָּרוּךְ מוֹשִׁיעֵנוּ” – זְעֵיר־אַנְפִּין דַּאֲצִילוּת יו”ד ה”א וא”ו ה”א, “אַתָּה הוּא אֱלֹהֵינוּ” – חָכְמָה דְּאָרִיךְ, “אַתָּה הוּא אֲדוֹנֵנוּ” – בִּינָה דְּאָרִיךְ, “אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ” – מַלְכוּת דְּאָרִיךְ, “אַתָּה הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ” – זְעֵיר דְּאָרִיךְ; בְּנִי, אֵין לְתָאֵר וּלְשַׁעֵר אֶת גֹּדֶל הַסּוֹדוֹת רָזֵי־דְרָזִין שֶׁיֵּשׁ בְּפִיּוּט זֶה, וְלָכֵן תֹּאמַר אוֹתוֹ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וּבִנְעִימוּת, כִּי בָּזֶה מוֹרִיד אֶת כָּל הַשֶּׁפַע מֹחִין וְדַעַת דְּבֵקוּת אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת אֱלֹקִי עַל עַצְמוֹ, וְהַנִּזְהָר בָּזֶה כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת יֻשְׁפְּעוּ עָלָיו.

וְתֵכֶף־וּמִיָּד אַחַר אין כאלוקינו תֹּאמַר: “פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת”, וְהִיא שְׁמִירָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ בּוֹ הַחִיצוֹנִים, כִּי מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת וּבְיִחוּדִים, וּמַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ מֹחִין, סַכָּנָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ בּוֹ הַקְּלִפּוֹת וְהַחִיצוֹנִים, וְלָכֵן אוֹמְרִים תֵּכֶף־וּמִיָּד “פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת”, שֶׁדָּבָר זֶה מְבַעֵר וּמְכַלֶּה אֶת הַקְּלִפּוֹת. וּמֵחֲמַת שֶׁרַבֵּנוּ זַ”ל הִזְהִירָנוּ מְאֹד מְאֹד שֶׁלֹּא נַחֲסִיר יוֹם אֶחָד מִבְּלִי לִמּוּד שֻׁלְחָן־עָרוּךְ הֲלָכָה פְּסוּקָה, לָכֵן כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת רְצוֹן רַבֵּנוּ זַ”ל, אֲזַי בְּאָמְרְךָ “כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם”, יִהְיֶה רָגִיל עַל לְשׁוֹנְךָ כַּמָּה סִימָנִים קְטַנִּים מִשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, כְּגוֹן סִימָן ש’: ‘לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם שֻׁלְחָנוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כְּדֵי לְלַוּוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, אֲפִלּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לִכְזַיִת’; אוֹ סִימָן תי”ט: ‘מִצְוָה לְהַרְבּוֹת בִּסְעֻדַּת רֹאשׁ־חֹדֶשׁ’; וְאַחַר־כָּךְ אוֹמְרִים אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְקַדִּישׁ דְּרַבָּנָן שֶׁשַּׁיָּךְ לְהַחַזָּן אִם אֵין חִיּוּב, וְאַחַר־כָּךְ יֹאמַר “עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ”, כִּי הוּא שֶׁבַח עֶלְיוֹן וְנוֹרָא מְאֹד, שֶׁבָּזֶה כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אֶת יְרִיחוֹ, וְהִפִּיל אֶת כָּל הַחוֹמוֹת וְהַכִּשּׁוּף וּבִטֵּל אוֹתָם לְגַמְרֵי, וְכָל הַמְכַוֵּן בְּאָמְרוֹ תְּפִלָּה וְשֶׁבַח זֶה שֶׁל “עָלֵינוּ”, מֻבְטָח לוֹ שֶׁתְּפִלָּתוֹ תִּתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן, וּתְפִלָּה זוֹ מְאֹד נִצְרֶכֶת לְסִיּוּם הַשָּׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת, כִּי הִיא שֶׁבַח עֶלְיוֹן מְאֹד וַחֲתִימַת הַתְּפִלָּה.