שְׁאֵלָה:
מֵאֵת לִירוֹן:
לִכְבוֹד הָרַב, שָׁלוֹם וּבְרָכָה.
בַּמִּסְגֶּרֶת הַחִנּוּכִית בָּהּ אֲנִי עוֹבֵד לוֹמְדִים נְעָרִים דָּתִיִּים יוֹתֵר וְדָתִיִּים פָּחוֹת. אֶחָד הַנְּעָרִים מַשְׁפִּיעַ מְאֹד לְרָעָה, לְדַעַת הַצֶּוֶת, עַל נְעָרִים אֲחֵרִים.
הוּא מְעַשֵּׁן, וְכַנִּרְאֶה גַּם יוֹצֵא לְבַלּוֹת בִּמְקוֹמוֹת לֹא טוֹבִים ומִּסְתּוֹבֵב עִם דְּמוּיוֹת מְפֻקְפָּקוֹת.
מִצַּד אֶחָד, אָנוּ כְּצֶוֶת, חוֹשְׁשִׁים מְאֹד מֵהַהַשְׁפָּעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל נְעָרִים אֲחֵרִים, אַךְ מִצַּד שֵׁנִי אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאִם נָעִיף אוֹתוֹ מֵהַמִּסְגֶּרֶת, אוּלַי נִגְרֹם לוֹ לְהִדַּרְדֵּר לִמְקוֹמוֹת גְּרוּעִים יוֹתֵר, וְאִלּו אִם נַשְׁאִיר אוֹתוֹ אֶצְלֵנו אוּלַי נוּכַל לַעֲזֹר לוֹ לְהִתְקַדֵּם.
חָשׁוּב לְצַיֵןּ, שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא נַעַר מָתוֹק שֶׁעָבַר נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים בְּחַיָיּו, וְלֹא מְדֻבָּר בְּכַעַס כְּלַפָּיו אֶלָּא בַּחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא הוּא מַשְׁפִּיעַ לְרָעָה עַל הָאֲחֵרִים.
מָה הָרַב חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת:
תְּשׁוּבָה:
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם רִאשׁוֹן לְסֵדֶר וַיִּשְׁלַח, ז’ כִּסְלֵו ה’תשע”ד.
שָׁלוֹם וּבְרָכָה אֶל לִירוֹן נֵרוֹ יָאִיר לְנָכוֹן קִבַּלְתִּי אֶת מִכְתָּבְךָ.
הַשְּׁאֵלָה שֶׁאַתָּה שׁוֹאֵל זוֹ שְׁאֵלָה שֶׁל דִּינֵי נְפָשׁוֹת, שֶׁמְּאֹד מְאֹד קָשֶׁה לַעֲנוֹת עָלֶיהָ, כִּי מִצַּד אֶחָד הוּא יָכוֹל לְקַלְקֵל אֶת כָּל הַתַּלְמִידִים, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים הַיּוֹם בַּמְּצִיאוּת שֶׁאִם יֵשׁ בְּכִתָּה אַחַת תַּלְמִיד מְקֻלְקָל וְכוּ’, הוּא כְּמוֹ תַּפּוּחַ רָקוּב שֶׁיַּרְקִיב אֶת כָּל הַתַּפּוּחִים, אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי מַה יִּהְיֶה אִתּוֹ אִם יַפְקִירוּ אוֹתוֹ:
וְלָכֵן הָעֵצָה הַיְעוּצָה לְדַבֵּר אִתּוֹ יָפֶה וּלְהַסְבִּיר לוֹ אֶת כָּל הָעִנְיָן שֶׁבֶּאֱמֶת אוֹהֲבִים אוֹתוֹ וְרוֹצִים לַעֲזֹר לוֹ, אֲבָל עָלָיו לָקַחַת בְּחֶשְׁבּוֹן כִּי לְהִסְתּוֹבֵב וּלְעַשֵּׁן וּלְבַלּוֹת בַּמְּקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים זֶה לֹא טוֹב בִּשְׁבִילוֹ וְכוּ’, כִּי אַף שֶׁנִּדְמֶה לוֹ עַכְשָׁו שֶׁהַכֹּל טוֹב וְכוּ’, אֲבָל הַסּוֹף הוּא סוֹף מַר מְאֹד מְאֹד, שֶׁגּוֹמְרִים אוֹ בְּבֵית סֹהַר אוֹ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית וּמִתַּחְתָּיו שֶׁקָּשֶׁה כְּבָר לָצֵאת מִשָּׁמָּה וְכוּ’, וְכָךְ צְרִיכִים לְהַרְבּוֹת בְּדִבּוּרִים אִתּוֹ, אִם הוּא מְקַבֵּל – הֲרֵי טוֹב, וְאִם הוּא לֹא מְקַבֵּל – אֲזַי הַהֶכְרֵחַ לְהוֹצִיא אוֹתוֹ מֵהַמִּסְגֶּרֶת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַחְזִיק אוֹתוֹ בַּמִּסְגֶּרֶת כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַלְקֵל אֶת שְׁאָר הַנְּעָרִים, בְּוַדַּאי זֶה כּוֹאֵב מְאֹד מְאֹד עַל כָּל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה שֶׁהוֹלֶכֶת לְאִבּוּד, עִם כָּל זאֹת צְרִיכִים לְרַחֵם עַל כִּתָּה שְׁלֵמָה שֶׁלֹּא צְרִיכִים לִסְבֹּל בִּשְׁבִיל תַּפּוּחַ רָקוּב אֶחָד.
הַיּוֹם יוֹתֵר מֵאֵי פַּעַם עֲבוֹדַת הַחִנּוּךְ הִיא קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, צְרִיכִים לְהַחְדִּיר בַּתַּלְמִידִים אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְקִיּוּם מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וְהָעוֹלֶה עַל הַכֹּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר וּלְשַׁעֵר כְּלָל מַעֲלַת מְחַנֵּךְ אוֹ מְחַנֶּכֶת שֶׁמְּחַנְּכִים אֶת הַנֹּעַר הַיּוֹם, וְכָךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בָּבָא בַּתְרָא ח:) עַל הַפָּסוּק (דָּנִיֵּאל י”ב) “וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד” – אֵלּוּ מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת; וְהַפֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט הוּא, שֶׁכְּמוֹ שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לִסְפֹּר אֶת הַכּוֹכָבִים, כִּי הֵם לְאֵין סְפֹר, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר אֶת גּדֶֹל הַשָּׂכָר שֶׁל מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת וּמְחַנְּכִים וּמְחַנְּכוֹת שֶׁמַּחְדִּירִים בָּהֶם אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִרְאַת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה, וּבִפְרָט עַכְשָׁו שֶׁהָעֵרֶב רַב לָקְחוּ אֶת עַצְמָם לַעֲקֹר אֶת הָאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה מִנַּעֲרֵי וּמִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן אַשְׁרֵי מִי שֶׁהוּא עַכְשָׁו מְלַמֵּד וּמְחַנֵּךְ אוֹ מְחַנֶּכֶת תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, וּמַחְדִּיר בָּהֶם אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּזְכוּתָם גְּדוֹלָה בַּשָּׁמַיִם, עַד שֶׁאֵין יְכוֹלִין לִסְפֹּר אֶת הַזְּכֻיּוֹת שֶׁלָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִסְפֹּר אֶת הַכּוֹכָבִים.
עִקַּר שְׁלֵמוּת הַחִנּוּךְ הוּא רַק בְּדַרְכֵי נֹעַם וְסַבְלָנוּת גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד, וְזוֹ חָכְמָה עֲמֻקָּה עָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ לִהְיוֹת מְחַנֵּךְ אוֹ מְחַנֶּכֶת, כִּי צְרִיכִים לָזֶה סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא וְחָכְמָה וְשֵׂכֶל אֵיךְ לִקְנוֹת אֶת הַלֵּב שֶׁל הַתַּלְמִידִים וְהַתַּלְמִידוֹת וְכוּ’, הָעִקָּר שֶׁיַּרְגִּישׁוּ שֶׁרוֹצִים רַק אֶת הַטּוֹב שֶׁלָּהֶם, וְשֶׁהֵם יָחוּשׁוּ אֶת הָאֵמוּן בִּמְחַנְּכֵיהֶם, וּבֶאֱמֶת אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (סַנְהֶדְרִין יט:) כָּל הַמְּלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ יְלָדוֹ.
לְצַעֲֵרנוּ הָרַב יֵשׁ הַיּוֹם הֲמוֹן תַּלְמִידִים וְתַלְמִידוֹת שֶׁבָּאִים מִמִּשְׁפָּחוֹת הֲרוּסוֹת וְכוּ’ וְכוּ’, שֶׁהֵם מְחַפְּשִׂים אֶת הַחֹם וְהָאַהֲבָה שֶׁלֹּא קִבְּלוּ בַּבַּיִת וְכוּ’, וְלָכֵן הַמְחַנֵּךְ אוֹ הַמְּחַנֶּכֶת צְרִיכִים לְהַשְׁלִים אֶת זֶה, וּמִלְּבַד שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה מִצְוָה גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד לְהַצִּיל נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁלֹּא יִדַּרְדְּרוּ עַל הָרְחוֹבוֹת עִם סַמִּים וְעִם נִאוּף רַחֲמָנָא לִיצְּלָן, יֵשׁ בָּזֶה גַּם עִנְיָן שֶׁל הַצָּלַת נְפָשׁוֹת, כִּי מִסְכֵּנִים הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת הַחֹם וְהָאַהֲבָה בַּבַּיִת וְכוּ’ שֶׁנֶּהֱרַס מֵאֵיזוֹ סִבָּה שֶׁרַק לֹא תִּהְיֶה, וְלָכֵן לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם מְאֹד מְאֹד חָשׁוּב מְחַנֵּךְ וּמְחַנֶּכֶת, כִּי הוּא מַצִּיל עוֹלָם מָלֵא.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַשּׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל יִשְׁמַע בִּתְפִלָּתִי שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ וּמִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ שֶׁתִּהְיֶה לְךָ הַצְלָחָה מְרֻבָּה וּבְכָל אֲשֶׁר תִּפְנֶה תַּשְׂכִּיל וְתַצְלִיחַ.
הַמְאַחֵל לְךָ בְּרָכָה וְהַצְלָחָה מִן הַשָּׁמַיִם
