שְׁאֵלָה:
מֵאֵת תִּקְוָה:
לִכְבוֹד כְּבוֹד קְדֻשַּׁת מוֹהֲרָא”שׁ שְׁלִיטָ”א, (זַ”ל). תּוֹדָה רַבָּה לָכֶם עַל כָּל הָעֵצוֹת וְהַחִזּוּקִים שֶׁאֲנִי מְקַבֶּלֶת מִסִּפְרֵיכֶם וּמֵהָאֲתָר, יִתֵּן לָכֶם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כֹּחַ וּבְרִיאוּת לְהַמְשִׁיךְ לְרַפֵּא אֶת נִשְׁמוֹת עַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יְכוֹלִים בִּלְעֲדֵיכֶם.
בִּתִּי כְּבָר בַּת שָׁנָה, וַאֲנִי עֲדַיִן מֵינִיקָה אוֹתָהּ. עַד אֵיזֶה גִּיל מֻמְלָץ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהֵינִיק אוֹתָהּ? אֶשְׂמַח מְאֹד אִם תִּתְיַחֲסוּ לִשְׁאֵלָתִי. בְּבִרְכַּת רְפוּאָה שְׁלֵמָה.
תְּשׁוּבָה:
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם שְׁלִישִׁי לְסֵדֶר שֹׁפְטִים, א’ דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל ה’תשע”ג.
שָׁלוֹם רַב אֶל תִּקְוָה תִּחְיֶה
לְנָכוֹן קִבַּלְתִּי אֶת מִכְתָּבֵךְ.
דָּבָר זֶה אַתְּ צְרִיכָה לִשְׁאֹל אֶת הָרוֹפֵא שֶׁלָּךְ, כִּי לֹא כָּל הַנָּשִׁים דּוֹמוֹת אַחַת לַשְּׁנִיָּה וְכוּ’.
רַבֵּנוּ זַ”ל אָמַר (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב’ סִימָן א’) טֶבַע הַתִּינוֹק נִטְבָּע בּוֹ כְּפִי הַיְנִיקָה שֶׁיּוֹנֵק מֵחֲלֵב אִמּוֹ – אִם הָאִשָּׁה הִיא אִשָּׁה יִרְאַת שָׁמַיִם, אֲזַי הַתִּינוֹק שֶׁיּוֹנֵק מִמֶּנָּה, אֵין לוֹ הִתְגַּבְּרוּת תַּאֲוַת נִאוּף, כִּי חָלָ”ב הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת (תְּהִלִּים ק”ט) לִ’בִּי חָ’לַל בְּ’קִרְבִּי, וּכְשֶׁהַתִּינוֹק גָּדֵל עַל יְדֵי זֶה נִטְהָר לִבּוֹ וְאֵין לִבּוֹ בּוֹעֵר בְּתַאֲוַת נִאוּף. וּלְהֵפֶךְ, אִם הוּא יוֹנֵק מֵאִשָּׁה חֲצוּפָה וּפְרוּצָה, אֲזַי כְּשֶׁיִּגְדַּל תִּתְגַּבֵּר בּוֹ תַּאֲוַת נִאוּף, שֶׁזֶּה חָלָ”ב – רָאשֵׁי תֵּבוֹת (תְּהִלִּים ל”ט) חַ’ם לִ’בִּי בְּ’קִרְבִּי, כִּי חֲלֵב אִשָּׁה חֲצוּפָה וּפְרוּצָה מוֹלִיד חֲמִימוּת הַרְבֵּה בְּהַתִּינוֹק, שֶׁבּוֹעֵר בּוֹ אַחַר כָּךְ תַּאֲוַת נִאוּף בְּצוּרָה בִּלְתִּי מְרֻסֶּנֶת וְכוּ’.
וְלָזֹאת צְרִיכָה כָּל אִשָּׁה שֶׁמֵּינִיקָה אֶת יְלָדֶיהָ לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁהַיְלָדִים שֶׁיּוֹנְקִים שֶׁיִּהְיוּ יִרְאֵי הַשֵּׁם וְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ, וּתְפִלַּת הָאִשָּׁה פּוֹעֶלֶת מְאֹד מְאֹד, וְהֶחָלָב בָּא מֵהָאֹכֶל שֶׁאוֹכֶלֶת, וְלָכֵן אִם הָאִשָּׁה מַקְפִּידָה מְאֹד לֶאֱכֹל רַק מַאֲכָלִים כְּשֵׁרִים, עַל יְדֵי זֶה הֶחָלָב שֶׁמֵּינִיקָה אֶת הַתִּינוֹקוֹת מַכְנִיס בָּהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה.
רַבֵּנוּ זַ”ל אָמַר (סֵפֶר הַמִּדּוֹת אוֹת בָּנִים סִימָן פ”ח) מֵינֶקֶת שֶׁנֶּחְסַר חֲלָבָהּ, הַסְּגֻלָּה לָזֶה שֶׁיִּתְאַבֵּל בַּעְלָהּ עַל יְרוּשָׁלַיִם.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַשּׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל יִשְׁמַע בִּתְפִלָּתִי שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ וּמִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵךְ שֶׁיִּהְיֶה לָךְ הַצְלָחָה מְרֻבָּה וּבְכָל אֲשֶׁר תִּפְנִי תַּשְׂכִּילִי וְתַצְלִיחִי.
הַמְאַחֵל לָךְ חֹדֶשׁ מְבֹרָךְ וּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה…