שְׁאֵלָה:
מֵאֵת תָּמָר:
לִכְבוֹד מוֹהֲרָא”שׁ הַקָּדוֹשׁ.
רֵאשִׁית, אֲשַׂמֵּחַ אֶת הַצַּדִּיק וַאֲסַפֵּר שֶׁבָּרוּךְ הַשֵּׁם הָיְתָה לִי לֵדָה טוֹבָה, וכְּפִי שֶׁהַצַּדִּיק כָּתַב לִי, אַף שֶׁהָעֻבָּר הָיָה בִּמְצֻקָּה – יָלַדְתִּי בְּלֵדָה טִבְעִית.
תּוֹדָה רַבָּה לְהַשֵּׁם שֶׁשָּׁלַח לָנּוּ צַדִיק אֱמֶת עִם עֵצוֹתּ וְחִזּוּקִים.
אֲבַקֵּשׁ לְהִתְיַעֵץ עִם הַצַּדִּיק בְּעִנְיַן בְּנִי הָאֶמְצָעִי בֶּן הַשָּׁנָה וָחֵצִי:
לְצַעֲרִי, מֵאָז הַלֵּדָה שֶׁל הַבֵּן הַקָּטָן לִפְנֵי כְּחֹדֶשׁ וָחֵצִי, הַבֵּן הָאֶמְצָעִי לֹא מַפְסִיק לִבְכּוֹת וְלִצְרֹחַ מִדֵּי לַיְלָה, בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם הוּא רוֹצֶה שֶׁנַּחְזִיק אוֹתוֹ עַל הַיָדַּיִם, ומֵּאָז שֶׁבַּעְלִי טָס לְאוּמַן – זֶה הִתְעַצֵּם עוֹד יוֹתֵר.
אֲנִי אוֹבֶדֶת עֵצוֹת וְלֹא מְבִינָה מַה קָּרָה לַיֶּלֶד הַשָּׂמֵחַ וְהָרָגוּעַ שֶׁלִּי.
בָּרוּר לִי שֶׁהוּא מְקַנֵּא, אַךְ עַד כְּדֵי צְרָחוֹת:
מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁהוּא יֵרָגַע וְיַחְזרֹ לְעַצְמוֹ וְלַבִּטָּחוֹן שֶׁלּוֹ:
אֲצַיֵןּ שֶׁיֵּשׁ לִי עוֹד בֵּן בְּגִיל אַרְבַּע.
תּוֹדָה לַצַּדִּיק עַל הַכֹּל, וִיהִי-רָצוֹן שֶׁתִּהְיֶה לְכֻלָּנוּ שָׁנָה מְתוּקָה שְׂמֵחָה ומְּלֵאַת בְּרִיאוּת.
תְּשׁוּבָה:
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם שֵׁנִי מָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֵׁם הַשֵּׁם [ה’] ה’תשע”ד
שָׁלוֹם רַב אֶל תָּמָר תִּחְיֶה לְנָכוֹן קִבַּלְתִּי אֶת מִכְתָּבֵךְ.
הִנְנִי מְבָרֵךְ אוֹתָךְ בְּבִרְכַּת מַזָּל טוֹב חַמָּה וּלְבָבִית עַל הֻלֶּדֶת הַבֵּן, יַעֲזֹר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁתִּזְכִּי לְגַדֵּל אֶת הַיְלָדִים בְּקַלּוּת, וְתָמִיד תְּבַשְּׂרִי לִי בְּשׂוֹרוֹת מְשַׂמְּחוֹת.
אַתְּ צְרִיכָה לָדַעַת שֶׁזֶּה הַטֶּבַע הַבָּרִיא שֶׁל יְלָדִים קְטַנְטַנִּים שֶׁבָּרֶגַע שֶׁהָאִמָּא מְבִיאָה לָעוֹלָם עוֹד בֵּן, אֲזַי הַבֵּן שֶׁסָּמוּךְ לֹא יָכוֹל לְהַרְגִּיעַ אֶת עַצְמוֹ, וְהוּא חוֹשֵׁב לְעַצְמוֹ: אֵיךְ הֵבִיאוּ עַל הָרֹאשׁ שֶׁלִּי עוֹד תִּינוֹק:
עַד עַכְשָׁו אֲנִי הָיִיתִי הַמְיֻחָס בַּבַּיִת, וּפִתְאוֹם כְּבָר מְשַׁעַשְׁעִים אֶת עַצְמָם עִם תִּינוֹק חָדָשׁ. וְהוּא לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת זֶה, וּמִזֶּה בָּא כָּל הַבְּכִי שֶׁהוּא בּוֹכֶה וְצוֹרֵחַ וְכוּ’, וְרוֹצֶה שֶׁיַּחְזִיקוּ אוֹתוֹ עַל הַיָּדַיִם, כִּי פָּשׁוּט הוּא צָרִיךְ תְּשׂוּמַת לֵב, וְהוּא מְפַחֵד שֶׁהַתִּינוֹק הֶחָדָשׁ יִקַּח מִמֶּנּוּ אֶת הַתְּשׂוּמֶת לֵב וְכוּ’, וְלָכֵן אֵין לָכֶם מַה לְּפַחֵד זֶה טִבְעִי וְלֹא חָסֵר לַיֶּלֶד שׁוּם דָּבָר.
הָעֵצָה הִיא רַק לָתֵת לוֹ הַרְבֵּה תְּשׂוּמַת לֵב שֶׁתִּבְנֶה אֶת הַבִּטָּחוֹן עַצְמִי שֶׁלּוֹ, וְעִם כָּל זֹאת כְּשֶׁצּוֹרֵחַ וּבוֹכֶה צְרִיכִים לְהַעֲלִים עַיִן מִמֶּנּוּ, וְאַף שֶׁזֶּה כּוֹאֵב וְכוּ’, אֲבָל לְטוֹבַת הַיֶּלֶד צְרִיכִים לְהַעֲלִים עַיִן וְלָתֵת לוֹ לִצְרֹחַ כַּמָּה פְּעָמִים, וּכְשֶׁהוּא יִרְאֶה שֶׁלֹּא שָׂמִים לֵב אֶל הַבְּכִיּוֹת שֶׁלּוֹ הוּא יַפְסִיק.
וְזֶה לִמּוּד עָמֹק שֶׁאָדָם צָרִיךְ לִלְמֹד לְעַצְמוֹ, שֶׁכָּל הֲצָרוֹת וְהַיִּסּוּרִים וְהַמְּרִירוּת שֶׁאָדָם סוֹבֵל בְּזֶה הָעוֹלָם, זֶה בָּא לוֹ מִמִּדַּת הַקִּנְאָה שֶׁנּוֹלַד עִם זֶה, וְאִם הוּא לֹא יַעֲבֹד עַל עַצְמוֹ עוֹד מִגִּיל קַטְנוּת לַעֲקֹר מִמֶּנּוּ אֶת מִדַּת הַקִּנְאָה, זֶה יַהֲרֹס לוֹ אֶת כָּל הֶעָתִיד שֶׁלּוֹ, כִּי כָּל הַצָּרוֹת מַה שֶּׁבְּנֵי אָדָם סוֹבְלִים, זֶה רַק מֵחֲמַת קִנְאָה שֶׁמְּקַנְּאִים בַּזּוּלַת, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (שַׁבָּת קנ”ב) כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה בְּלִבּוֹ – עַצְמוֹתָיו מַרְקִיבִים; הַיְנוּ בְּעוֹד חַיִּים חַיּוּתוֹ הוּא נִרְקָב מֵרֹב קִנְאָה, וְזֶה נִמְצָא כִּמְעַט בְּכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, וְזוֹ עִקַּר הָעֲבוֹדָה שֶׁל הָאָדָם עִם עַצְמוֹ, וְכֵן מְחַנֵּךְ עִם מְחֻנָּכָיו וְכוּ’, לַעֲבֹד לַעֲקֹר מִמֶּנּוּ מִדַּת הַקִּנְאָה שֶׁנּוֹלְדוּ אִתָּהּ.
רוֹאִים כְּשֶׁנּוֹלָדִים יֶלֶד אוֹ יַלְדָּה כֻּלָּם שְׂמֵחִים וְעַלִּיזִים וּמַחְזִיקִים אוֹתוֹ עַל הַיָּד וּמִשְׁתַּעְשְׁעִים אִתּוֹ, וְהוּא מַרְגִּישׁ הֲכִי מְאֻשָּׁר בַּחַיִּים, כִּי מַעֲבִירִים אוֹתוֹ מִיָּד לְיָד, וְעוֹשִׂים מִמֶּנּוּ עֵסֶק גָּדוֹל וְכוּ’ וְכוּ’, אֲבָל תֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁנּוֹלָדִים הַבֵּן אוֹ הַבַּת הַשְּׁנִיִּים, אֲזַי הֵם אוֹכְלִים אֶת עַצְמָם מִקִּנְאָה:
מַה פִּתְאוֹם זֶה בָּא לִי עַל הָרֹאשׁ וְעַכְשָׁו נוֹתְנִים אֶת כָּל הַתְּשׂוּמֶת לֵב לַשֵּׁנִי.
וְכוּ’, וְהוּא עוֹשֶׂה כָּל מִינֵי פְּעֻלּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לְהָצִיק לַתִּינוֹק הֶחָדָשׁ, פֹּה הוּא דּוֹחֵק עָלָיו בַּקְבּוּק וְכוּ’, פָּשׁוּט רוֹצֶה לַחְנֹק אוֹתוֹ, פֹּה הוּא צוֹבֵט אוֹתוֹ וְכוּ’, וְהַכֹּל עַל יְדֵי הַקִּנְאָה שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁבָּא שְׁלִישִׁי, אָז הַשֵּׁנִי נוֹפֵל בֵּין הַכִּסְּאוֹת, וְהוּא כְּבָר לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת זֶה, וְכֵן הָלְאָה וְכוּ’, וְלָכֵן צְרִיכִים לַעֲבֹד עַל מִדַּת הַקִּנְאָה לַעֲקֹר אוֹתָהּ מֵעַצְמוֹ עוֹד מִגִּיל קַטְנוּת, וְאִם לֹא, אָדָם יִסְבֹּל מִזֶּה כָּל יְמֵי חַיָּיו.
וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (סֵפֶר הַמִּדּוֹת, אוֹת אֱמוּנָה, סִימָן כ”ה) עַל יְדֵי קִנְאָה אָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָתוֹ; וְכֵן אָמַר (שָׁם אוֹת קִנְאָה סִימָן ד’) עַל יְדֵי קִנְאָה בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ נַעֲשֶׂה שׁוֹטֶה; אָדָם פָּשׁוּט מִשְׁתַּגֵּעַ כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁלַּזּוּלַת יֵשׁ כֶּסֶף וְלוֹ אֵין כֶּסֶף, כִּי הַקִּנְאָה מְשַׁגַּעַת אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, עַד כְּדֵי כָּךְ הַקִּנְאָה הוֹרֶסֶת אֶת הָאָדָם, עַד שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל (שָׁם, אוֹת קִנְאָה, סִימָן ג’) עַל יְדֵי קִנְאָה בָּא שְׁפִיכוּת דָּמִים; כִּי אֶחָד לֹא יַהֲרֹג אֶת הַשֵּׁנִי אֶלָּא מֵחֲמַת קִנְאָה, וְלָכֵן צְרִיכִים לַעֲבֹד עַל מִדַּת הַקִּנְאָה עוֹד מִגִּיל קַטְנוּת לַעֲקֹר אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, כִּי אַחֶרֶת הוּא יִסְבֹּל כָּל הַחַיִּים מִזֶּה.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲזֹר לָנוּ לָצֵאת מֵהַמִּדָּה הַמְגֻנָּה הַזֹּאת שֶׁל קִנְאָה, וְלֹא נְקַנֵּא בְּאַף אֶחָד, וְאָז נַגִּיעַ אֶל הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ זַ”ל (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק א’, סִימָן רע”ח) אֶת הַפָּסוּק (בַּמִּדְבָּר כ”ח) “בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי” – הַצַּדִּיק אֵינוֹ מְקַנֵּא שׁוּם צַדִּיק, לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, רַק אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ; הַיְנוּ שֶׁהִגִּיעַ לְמַדְרֵגָה כָּזוֹ שֶׁכְּבָר אֵינוֹ רוֹאֶה אַף אֶחָד בָּעוֹלָם רַק מְקַנֵּא אֵיךְ יְכוֹלִים לְהִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְזוֹ הַמַּדְרֵגָה הֲכִי עֶלְיוֹנָה שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ, אַשְׁרֵי מִי שֶׁעוֹקֵר מִמֶּנּוּ אֶת מִדַּת הַקִּנְאָה, וְאָז כָּל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ יִהְיוּ חַיִּים אֲחֵרִים לְגַמְרֵי, חַיִּים נְעִימִים וּמְאֻשָּׁרִים, אַשְׁרֵי לוֹ.
הַמְאַחֵל לָךְ חַג שָׂמֵחַ
