שְׁאֵלָה: מֵאֵת אֶלְעַד:
שָׁלוֹם לָרַב שְׁלִיטָ”א (זַ”ל). אֲנִי מְקַוֶהּ שֶׁשְּׁלוֹמְכֶם טוֹב.
אֲנִי בְּקֶשֶׁר טוֹב עִם מְנַהֵל הַתַּלְמוּד-תּוֹרָה בְּאֵזוֹר מְגוּרַי, תָּמִיד הוּא אָמַר לִי שֶׁלְּדַעְתּוֹ אֲנִי מְאֹד מַתְאִים לַעֲבֹד עִם יְלָדִים, וְלִפְנֵי כְּחֹדֶשׁ הוּא הִצִּיעַ לִי לְהַתְחִיל לַעֲבֹד כִּמְלַמֵּד בַּתַּלְמוּד-תּוֹרָה שֶׁלֹּו.
מִצַּד אֶחָד אֲנִי רוֹצֶה, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזּוֹ שְׁלִיחוּת חֲשׁוּבָה מְאֹד שֶׁשְּׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ, ומִּצַּד שֵׁנִי אֲנִי חוֹשֵׁשׁ, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁרַבֵּנו לֹא הִמְלִיץ לַחֲסִידָיו לִהְיוֹת מְלַמְּדִים.
אֶשְׂמַח לְקַבֵּל אֶת עֲצָתוֹ שֶׁל הָרַב שְׁלִיטָ”א (זַ”ל).
תְּשׁוּבָה:
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם רְבִיעִי לְסֵדֶר כִּי תָבוֹא, ט”ו אֱלוּל ה’תשע”ג.
שָׁלוֹם וּבְרָכָה אֶל אֶלְעַד נֵרוֹ יָאִיר לְנָכוֹן קִבַּלְתִּי אֶת מִכְתָּבְךָ.
אַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת אֲשֶׁר אֵין דָּבָר יוֹתֵר גָּדוֹל מִלִּהְיוֹת מְלַמֵּד, וְכָךְ אמְָרו חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בָּבָא בַּתְרָא ח:) עַל הַפָּסוּק (דָּנִיֵּאל י”ב) “וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד” – אֵלּוּ מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת; וְהַפֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט הוּא, כְּמוֹ שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לִסְפֹּר אֶת הַכּוֹכָבִים, כִּי הֵם לְאֵין סְפֹר, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר אֶת גֹּדֶל הַשָּׂכָר שֶׁל מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת שֶׁמַּחְדִּירִים בָּהֶם אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִרְאַת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה.
וּבִפְרָט עַכְשָׁו שֶׁהָעֵרֶב-רַב לָקְחוּ אֶת עַצְמָם לַעֲקֹר אֶת הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה מִנַּעֲרֵי וּמִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן אַשְׁרֵי מִי שֶׁהוּא עַכְשָׁו מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, וּמַחְדִּיר בָּהֶם אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּזְכוּתוֹ גְּדוֹלָה בַּשָּׁמַיִם, עַד שֶׁאֵין יְכוֹלִין לִסְפֹּר אֶת הַזְּכֻיּוֹת שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִסְפֹּר אֶת הַכּוֹכָבִים.
וּמַה שֶּׁרַבֵּנוּ זַ”ל הִקְפִּיד כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא לִהְיוֹת מְלַמֵּד וְכוּ’, הַטַּעַם הוּא כִּי בְּעִסְקֵי מַשָּׂא וּמַתָּן אִם אָדָם לָקַח מִמִּישֶׁהוּ כֶּסֶף שֶׁלֹּא בְּדִין וְכוּ’, תָּמִיד יָכוֹל לְשַׁלֵּם אֶת זֶה חֲזָרָה, אֲבָל מְלַמֵּד אִם גּוֹנֵב אֶת הַזְּמַן מֵהַיְלָדִים, וּמְבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן שֶׁלָּהֶם – אֶת זֶה אִי אֶפְשָׁר אַף פַּעַם לְשַׁלֵּם, כִּי מְלַמְּדוּת זוֹ אַחְרָיוּת גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי הַמְּלַמֵּד הוּא הַמְעַצֵּב שֶׁל הַיֶּלֶד לְכָל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ, וְלָכֵן מְלַמֵּד צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁעֲבוֹדָתוֹ הִיא עֲבוֹדַת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְלֹא סְתָם מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ פַּרְנָסָה נַעֲשֶׂה מְלַמֵּד, אֶלָּא עָלָיו לָדַעַת שֶׁצְּרִיכִים לְהַכְנִיס אֶת כָּל רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בִּלְחַנֵּךְ אֶת הַתַּלְמִידִים, וְהָעִקָּר לִבְנוֹת אוֹתָם, וְתָמִיד יִזְכּרֹ שֶׁהֶעָתִיד שֶׁל הַתַּלְמִידִים נִמְצָא בְּיָדָיו, וְלָכֵן אָסוּר אַף פַּעַם לְהַשְׁפִּיל אוֹ לְהַעֲלִיב תַּלְמִיד – יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה וְיִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, תָּמִיד צְרִיכִים לִזְכֹּר אֲשֶׁר כָּל תַּלְמִיד וְתַלְמִיד זֶה כְּמוֹ הַבֵּן יָחִיד שֶׁלִּי, וּמַה שֶּׁהָיָה עוֹשֶׂה עִם הַבֵּן יָחִיד שֶׁלּוֹ, כָּךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עִם כָּל תַּלְמִיד וְתַלְמִיד, הַיְנוּ לְהַגְבִּיהוֹ וּלְקַדְּמוֹ וְכוּ’ וְכו’ּ.
וְכָתַב הָרַמְבָּ”ם (פֶּרֶק ב’ מֵהִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה הֲלָכָה ג’) מְלַמֵּד הַתִּינוֹקוֹת שֶׁהוּא מֵנִיחַ הַתִּינוֹקוֹת וְיוֹצֵא, אוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מְלָאכָה אַחֶרֶת עִמָּהֶן אוֹ שֶׁהוּא מִתְרַשֵּׁל בְּלִמּוּדָן – הֲרֵי זֶה בִּכְלַל אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת הַשֵּׁם רְמִיָּה.
לְפִיכָךְ אֵין רָאוּי לְהוֹשִׁיב מְלַמֵּד אֶלָּא בַּעַל יֵרָאֶה מָהִיר לִקְרוֹת וּלְדַקְדֵּק; וְכֵן מוּבָא בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רמ”ה סְעִיף ט”ז) וְאֵין לַמְּלַמֵּד לְנֵעוֹר בַּלַּיְלָה יוֹתֵר מִדַּאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָצֵל בַּיּוֹם לִלְמֹד, וְכֵן לֹא יִתְעַנֶּה אוֹ לַעֲצֹר בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה אוֹ לֶאֱכלֹ וְלִשְׁתּוֹת יוֹתֵר מִדַּאי כִּי כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים גּוֹרְמִים שֶׁלֹּא יוּכַל לְלַמֵּד הֵיטֵב, וְכָל הַמְשַׁנֶּה יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה וּמְסַלְּקִין לֵיהּ; וְלָכֵן עָלֶיךָ לָדַעַת שֶׁלִּהְיוֹת מְלַמֵּד זוֹ אַחְרָיוּת מְאֹד מְאֹד גְּדוֹלָה, וְזֶה לֹא כָּל כָּךְ פָּשׁוּט כְּמוֹ שֶׁבְּנֵי אָדָם חוֹשְׁבִים, אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי מַעֲלָתוֹ גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם.
וַחֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים מְסַפְּרִים (תַּעֲניִת כ”ד.) רַב אִיקְּלַע לְהַהוּא אַתְרָא, גָּזַר תַּעֲנִיתָא וְלֹא אָתָא מִיטְרָא. נָחֵית קַמֵּיהּ שְׁלִיחָא דְצִבּוּרָא, אָמַר “מַשִּׁיב הָרוּחַ” – וְנָשַׁב זִיקָא, אָמַר “מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם” – וְאָתָא מִיטְרָא. אָמַר לֵיהּ: מַאי עוֹבְדֵךְ: אָמַר לֵיהּ: מִיקְּרֵי דַּרְדַּקֵּי אֲנָא, וּמַקְרִינָא לִבְנֵי עֲנִיֵּי כִבְנֵי עַתִּירֵי, וְכָל דְּלָא אֶפְשָׁר לֵיהּ לָא שַׁקְלִינָא מִינֵיהּ מִידִי. וְאִית לִי פִּירָא דְּכַוְורֵי, וְכָל מַאן דְּפָשַׁע מְשַׁחֲדִינָא לֵיהּ מִינַּיְיהוּ וּמְסַדְּרִינָן לֵיהּ וּמְפַיְיסִינָן לֵיהּ עַד דְּאָתֵי.
[רַב הִגִּיעַ לְאֵיזוֹ עִיר שֶׁהָיְתָה שָׁם בַּצּרֶֹת, וְגָזַר לְהִתְעַנּוֹת כְּדֵי שֶׁיֵּרֵד גֶּשֶׁם, וְלֹא יָרַד גֶּשֶׁם. פִּתְאוֹם קָם אֶחָד וְהָיָה שְׁלִיחַ צִבּוּר, וְאֵיךְ שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר “מַשִּׁיב הָרוּחַ” – הִתְחִילוּ לִנְשֹׁב רוּחוֹת, “מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם” – הִתְחִיל לָרֶדֶת גֶּשֶׁם עַז. שָׁאַל אוֹתוֹ רַב: מָה הָעֲבוֹדָה שֶׁלְּךָ שֶׁבִּזְכוּת זֶה מִיָּד כְּשֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ כְּבָר הִגִּיעוּ רוּחוֹת וּגְשָׁמִים: עָנָה וְאָמַר: אֲנִי מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, וַאֲנִי מְלַמֵּד לְכֻלָּם שָׁוִים – בֵּין אֶת בְּנֵי הָעֲנִיִּים וּבֵין אֶת בְּנֵי הָעֲשִׁירִים, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ כֶּסֶף אֲנִי לֹא לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ תַּשְׁלוּם. וְיֵשׁ לִי בְּרֵכָה שֶׁל דָּגִים (אַקְוַרְיוּם), וְכָל יֶלֶד שֶׁמִּתְרַשֵּׁל בְּלִמּוּד, אֲנִי מְשַׁחֵד אוֹתוֹ עִם דָּגִים, וּמְפַיֵּס אוֹתוֹ בְּכָל מִינֵי פִּיּוּסִים עַד שֶׁהוּא בָּא וְלוֹמֵד].
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲזֹר שֶׁתַּצְלִיחַ בְּגָדוֹל עִם הַתַּלְמִידִים, אִם תְּקַיֵּם אֶת כָּל זֶה.
הַמְאַחֵל לְךָ כְּתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה
