שְׁאֵלָה:
מֵאֵת אֵיתָן:
לִכְבוֹד קְדֻשַּׁת מוֹהֲרָא”שׁ שְׁלִיטָ”א (זַ”ל), שָׁלוֹם וּבְרָכָה.
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַצַּדִּיק אָסַר לְיַלְדֵי הַקְּהִלָּה בְּיַבְנְאֵל לִרְכֹּב עַל אוֹפַנַּיִם, בִּגְלַל אָסוֹן נוֹרָא שֶׁקָּרָה בֶּעָבָר.
הָעִנְיָן הוּא שֶׁהַבֵּן שֶׁלִּי כָּל הַזְּמַן מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי שֶׁאֶקְנֶה לוֹ אוֹפַנַּיִם, וַאֲנִי לֹא מַסְכִּים, לָכֵן בִּרְצוֹנִי לִשְׁאלֹ:
הַאִם אֶפְשָׁר לִקְנוֹת לוֹ קוֹרְקִינֵט, סְקֶטִים אוֹ רוֹלֵר-בְּלֵיְדְּז (נַעֲלַיִם עִם גַּלְגַּלִּים):
אֶשְׂמַח מְאֹד אִם הַצַּדִּיק יַעֲנֶה לִי, וַאֲנִי מְאַחֵל לָכֶם רְפוּאָה שְׁלֵמָה וְשֶׁתִּזְכּו לָבוֹא כְּבָר לָגורּ בְּיַבְנְאֵל.
תּוֹדָה רַבָּה.
תְּשׁוּבָה:
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם רִאשׁוֹן לְסֵדֶר כִּי תֵצֵא, ה’ אֱלוּל ה’תשע”ג.
שָׁלוֹם וּבְרָכָה אֶל אֵיתָן נֵרוֹ יָאִיר לְנָכוֹן קִבַּלְתִּי אֶת מִכְתָּבְךָ.
אַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁחֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אָמְרוּ (חוּלִּין י.) חמֲיִרָא סַכַּנְתָּא מֵאִיסּוּרָא; וְזֶה לֹא סְתָם שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁלֹּא יִהְיוּ לִילָדִים אוֹפַנַּיִם אוֹ קוֹרְקִינֵט אוֹ רוֹלֵר בְּלֵיְדְּז וְכוּ’ וְכוּ’, כִּי זֶה פָּשׁוּט מְסֻכָּן, וּבְכָל שָׁנָה יֵשׁ אֲסוֹנוֹת עִם יְלָדִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֶת זֶה וְכוּ’, וְאַף שֶׁכָּל אֶחָד אוֹמֵר לִי זֶה לֹא יִקְרֶה וְכוּ’ וְכוּ’, אֲבָל הַמְּצִיאוּת מַרְאָה אַחֶרֶת לְצַעֲרֵנוּ הָרַב, וְלָכֵן לֹא כְּדַאי לְהִכָּנַע לַיֶּלֶד, וּצְרִיכִים רַק לְהַסְבִּיר לוֹ אֶת חֻמְרַת הָעִנְיָן הַזֶּה, כִּי הַרְבֵּה אֲסוֹנוֹת קוֹרִים לִילָדִים בִּדְבָרִים כָּאֵלּוּ.
יְכוֹלִים לִקְנוֹת לוֹ מִשְׂחָקִים אֲחֵרִים שֶׁיְּעַנְיְנוּ אוֹתוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, מִשְׂחָקִים שֶׁמְּחַדְּדִים אֶת הַמֹּחַ.
אַל תִּקַּח אֶת זֶה בְּקַלּוּת כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילוּ הַדְּבָרִים הַמְסֻכָּנִים הָאֵלּוּ וְכוּ’, וִילָדִים נָפְלוּ עַל הָראֹשׁ וְנַעֲשׂוּ בַּעֲלֵי מוּמִין רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן.
יַעֲזֹר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁתְּבַשֵּׂר לִי בְּשׂוֹרוֹת מְשַׂמְּחוֹת תָּמִיד.
הַמְאַחֵל לְךָ כְּתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה